אור ברסלב
שות תעלומות לב חלק א חשן משפט › סימן יד

שות תעלומות לב חלק א· רבי אליהו בכור חזן

חשן משפט · סימן יד

סימן יג

נסתפקתי בענין שטר מתנה שהקנה ראובן לאשתו חצר אחת בק"ס וכתבו העדים איך היה מעשה שבא לפניהם הבעל כנהוג בכל השטרות ולבסוף ג"כ כתבו ונגמר הכל בק"ס כנהוג ואחר עבור זמן מה מסרה האשה הנז' השטר הנז' בכ"ומ. מי אמרינן כיון שעיקר המתנה היתה בק"ס השטר הנז' הוי שטר ראיה ואינו נקנה בכת"ומ כיון שלא קנתה המקבלת הנז' בשטר אלא בק"ס היאך יקנה המקבל שני בשטר או"ד שטר קנין הוי ונקנה בכ"ומ:

תשובה על שאלה זאת עלה ונסתפק הרב מר ש"דר מע"הק צפת"ו בהיותו פה עמנו. וזהו הלכה דשטרי דידן שטרי ראיה אינון לענין זה שאינו נקנ' בכת"ומ והאריך בפרט זה לבטל שטר הכת"ומ וחפץ הייתי להשיב ע"פ סדר קונטריסו אחת לאחת. ואולי פסק דינו כרגע נראה לו וחזר ולקחו מידי. ע"כ אעשה דרך לעצמי בענין זה שאם הפסק שכתב אינו כאן כלי היינו כאן ומתוך דברי הראשונים ואחרונים ז"ל יתברר הדין לאמיתו:

והנה הרא"ש ז"ל בפ' ג"פ כתב דהא דקי"ל דשטר מכר נקנה בכ"ומ ה"ד בשטר קניה שכתוב בו שדי קנויה לך אבל אם נקנה בכסף או חזקה או ק"ס וכתבו השטר לראיה אע"פ שכתוב בו הקנין לא קנה כיון דלאו שטר קנין הוא ע"כ. וכוונתו פשוטה לומר שאם הקניה נגמרה באחד מן הקנינים האחרים והשטר לא נכתב אלא לראיה בעלמא שהעדים כתבו היות אמו"ץ שנגמרה הקנייה כאחד מן הקנינים דאז ודאי באותה שטר אינו אלא לראיה והו"ל כאילו מעידים ע"פ שכך היה מעשה אינו נקנה בכת"ומ כיון דלית בהאי שטרא מעשה. ועיין בתשובותיו כלל ס"ח סי' כ"ו. והר"ן ז"ל בפ' האשה נקנית כתב דשטרי דידן אע"פ שכתוב בהם מכרתי נתתי שהוא לשון עבר שטר קנין הוא ולחזק הדבר כותבים כן כמו נתתי כסף השדה ואע"ג דאמרינן כתב לו וכו' שדי מכורה וכו' לאו דוקא שכתוב בהאי לישנא וה"ה אי כתב מכרתי או נתתי וכו' עש"ב. וטעמו נראה דלא תמה כיון שכתוב מכרתי או נתתי בלשון עבר דמשמעות דברים אלו לומר שמכר או נתן כבר והכוונה באחד מן הקנינים ונמצא דהשטר לא נכתב אלא לסיפור דברים ממה שנעשה קודם לכן והו"ל שטר ראיה. קמ"ל דאפי"ה מקרי שטר קנין ולחזק הדבר עושים כן לכתוב כלישנא דקרא. ולכאורה היינו יכולים לומר דהרא"ש והר"ן לא פליגי בעיקר הדין. וגם הרא"ש ז"ל יודה שאם כתוב בשטר מכרתי או נתתי דמהני להקרא שטר קניה. ומה דנקיט בלישניה שדי מכורה לישנא דתלמודא נקט ולאו דוקא. ולא בא לאפוקי אלא שטר שנכתב לראיה בעלמא להודיע שנקנה השדה בקנין אחר דבהא גם הר"ן יודה וכמ"ש הד"מ בסי' קצ"א ופסקו בהגה שם. ועיין בתשובת הראנ"ח ח"ב סי' ב':

וראיתי למהר"י ן' מיגאש ז"ל בחי' לפ' ג"פ שכתב וז"ל ועוד למפשט מינה דהיכא דהחזיר לו את השטר והקנה אותו בכ"ומ שלא חזרה המתנה והמכירה לבעלה בכך אלא כשהיה השטר שטר שאין בו קנין שנמצאת קנייתו בגוף השטר. אבל שטר שיש בו קנין שהקנייה באותו קנין היה והשטר לראיה בעלמא וכו' לא חזרה המתנה והמכירה בכך וכשאתה מדקדק לשון והחזיר לו השטר אתה רואה שבשטר שכתבו הנותן או המוכר ונתנו לו עסיקינן. אבל שטר שיש בו קנין שההקנאה באותו קנין היתה והמקבל או הלוקח השטר לעצמו להיות לראיה באותו קנין ליכא למימר בכי הא והחזיר לו את השטר שהרי לא נתנו לו הנותן או המוכר כדי שיתכן בו החזרה עכ"ל. הנה אסברא ניהלן הרב ז"ל היכי דמי שטר ראיה דהוא באופן שקנה לו בפני עדים באחד מהקנינים ולא צוה לכתוב שטר אלא שאח"ך הלך הקונה או המקבל אצל העדים לכתוב לו שטר וכתבו לי ספור דברים שהיה ביניהם כגו"ד ודאי דהוי שטר ראיה אף שכתוב בו הקנין אבל אם המוכר או הנותן ציוה לכתוב שטר וכתבו בציוויו ל"ש כתב מכרתי או נתתי ל"ש מכורה או נתונה הוי שטר קנין. והגם שהרב ז"ל בתחי"ד נקט לשון שדי מכורה ודאי דל"ד קאמר וה"ה נתתי שהרי פירש בהדיא היכי דמי שטר ראיה וראייתו ממ"ש ואחזיר את השטר אמתני ותקיפא:

ומכלל דבריו אתה למד דאף אם נקנה הקרקע באחד מן הקנינים וכתבו בשטר לשון של קנייה כגון מכורה או מכרתי אף שכתוב בו ג"כ הקנין האחד דאפי"ה הוי שטר קנין כל שהשטר נכתב בציווי המוכר או הנותן וכתוב בו לשון של קנייה שהרי לא הוציא הרב אלא שטר שכתבו העדים לסיפור דברים ולא היה בו לשון של קנייה דכיון שלא נכתב בצווי המוכר אינם יכולים לכתוב לשון מכורה או מכרתי כמובן. וסברא היא דאיהו מפני שהקנה לו גם בקנין אחר הורע כח קנייתו של שטר כל שנכתב בו הלשון המועיל זה ודאי לא יתכן. וראיה לזה דבכל שטרי מקח וממכר הוא קונה בכסף ואפי"ה נקרא שטר קנין אף אם כתוב סכום הכסף שלקח ממנו. ולא אמרינן כיון דאיכא קנין כסף דאלים השטר הוי לראיה אלא אם כתוב בו שדי מכורה וכיוצא אף שכתוב בו הקנין האחר הוו שטרי קנין וכמו שנבאר עוד להלן ועיין בבע"הת שער נ"א הו"ד בב"י סי' ס"ו:

וחזינא להגאון הרמב"ן ז"ל בחי' לשם שכתב וז"ל כתב ר"י הלוי דבשטר שיש בו קנין אע"פ שכתב ומסר ל"ק ואמר שהדבר צ"ת ואיני יודע בהם חילוק שהרי קנה בשטר. אע"פ שכתוב בו קנין ונשתעבדו נדמו כקנינו דמ"מ בשטר כתוב כל שעבודו והרי בכסף הוא קונה בכל שטרי מקח וממכר אבל עיקר הדבר צ"ת וטעם למה יקנה בשום שטר עכ"ד:

ולפום ריהטא יראה שהרמב"ן ז"ל חלוק על הר"י הלוי וסובר דאפי' שטר שיש בו קנין שהוא שטר ראיה נקנה בכ"ומ וכס' ר' ישעיה שהביא הטור בסי' ס"ו והוא תימא שלא הזכירו וגם מרן בש"ע שם לא הזכיר ס' הר' ישעיה מפני שיחיד הוא בדבר. וכפי"ז הרי מצינו לו חבר והיותר תימא שהנ"י בפ' חזקת כתב בשם הרמב"ן דס"ל דשטרי דידן שטרי קנין נינהו וה"ד בב"י סי' ק"ץ. ולזה יש לישב דלא מפני זה סותר את עצמו מ"מ הלשון אינו מתישב כמ"ש שהרי קנה בשטר וגם נשתעבדו נכסיו. דאם השטר לא נכתב אלא לראיה א"כ ל"ק בשטר וגם לענין שעבוד נכסיו הא גם קנין בלא שטר טורף מן המשועבדים שמשעת הקנין יצא הקול ונשתעבדו נכסיו כמ"ש הוא ז"ל בפ' ג"פ. גם מ"ש והרי בכסף הוא קונה וכו' אינו מובן אצלי היטב:

לכן נראה לי שהרמב"ן ז"ל לא היה לו סיום דברי הר"י הלוי. והבין בדבריו אלו שמ"ש שטר שיש בו קנין הכוונה אפי' בשטרי קנין כל שקנה בקנין אחר וכתוב בו אותו הקנין אינו נקנה בכ"ומ וכמו שפי' הוא ז"ל בחי' לדקמ"ט שם דשטרי אקנייתא היינו שטר שיש בו קנין ע"ש. ואהא קמקשה שפיר שהרי קנה בשטר זה כיון שהוא שטר של קנייה ולא גרע כחו אע"פ שכתוב בו קנין אחר ונשתעבדו נכסיו משעת אותו קנין. דמ"מ בשטר הוא כתוב כל שעבודו וכתוב בו ג"כ לשון של קנייה דמועיל לקנין ולראיה. ולמה יורע כח שטר קנין זה שלא יועיל בו כת"ומ מפני שכתוב בו קנין אחר ואיהו ודאי לא סמיך אלא אשטרא דאית ביה תרתי לטיבותא קנין וראיה. וראיה לזה דהרי בכסף הוא קונה בכל שטרי מק"ומ וכתוב בו אותו הקנין ואפי"ה אמרי' דנקנין בכ"ומ כל שכתוב שדי מכירה וכיוצא והתם לא סגי בלא קנין אחר. זה נר"ל פשוט בכוונתו. ועל הר"י הלוי לק"מ כמש"ל. והגם שנוכל לפרש כמו שפירשנו לפום ריהטא והדקדוקים שדקדקנו יתבארו ויתישבו מ"מ זה נר"ל יותר נכון כי היכי דלא לאשוויי פלוגתא בין הר"י והרמב"ן ז"ל:

המורם מן האמור בענין לדעת הר"ן וסיעתו בשטר שכתוב בו לשון עבר הוי שטר קנין ואפשר דאם הרא"ש יודה לו בזה ולא אתא לאפוקי אלא שטר שנכתב לראיה. והוסיף מהר"י ן' מיגאש דאפי כתוב בו קנין אחר כל שהשטר נכתב בציווי המוכר או הנותן הו"ל שטר קנין ונקנה בכ"ומ והכי ס"ל להרמב"ן כמו שפירשנו בדבריו:

והנה הטור ז"ל בסי' קצ"א כתב דשטרי דידן שטרי ראייה הם ואין הקרקע נקנה על ידם וכתב מב"י שם וסי' ק"ץ דהר"ן וסיעתו חולקים וסוברים דאפי' שטרי דידן שכתוב מכרתי או נתתי שטרי קנין אינון ונקטינן כוותייהו וכן פסק בש"ע סי' קצ"א וסיים רמ"א בהגהה דהקרקע נקנה על ידם. ומינה נשמע דנקנים בכת"ומ וכמ"ש הרא"ש בפ' ג"פ דשטרי קנין נקנים בכ"ומ וה"ד הטור בסימן ס"ו ופסקו מרן בש"ע שם ככתבה וכלשונה. ולא תקשי דהו"ל תרתי דסתרן דכבר פירשנו דממה שכתב הרא"ש שדי מכורה לך אין לדון מינה שאם כתב מכרתי דל"מ שהוא ז"ל לישנא דתלמודא נקט וה"ה מכרתי כמ"ש הר"ן ז"ל. וראיה לזה שבסי' קצ"א כשכתב הטור דשטרי דידן שטרי ראייה הם כתב מב"י שכ"כ הרא"ש בתשובה ולא הביא מ"ש הרא"ש בפ' ג"פ דמהתם ליכא למשמע מינה כאמור. ולדעתי אף מדברי הרא"ש בתשובה אין ראיה שחולק על הר"ן בזה כאשר יתבאר מלשונו שבכלל ס"ח סי' כ"ז דאמור דשטרי דידהו לא הוו כתבי בהו מכורה או מכרתי אלא שטרי הודאה או ספירת דברים בעלמא כמפורש באותה תשובה דסי' נ"ז. ובהא גם הר"ן ז"ל יודה. ועיין בתשובת הרא"ש כלל י"ח סי' ב' הו"ד בס' אבקת רוכל סי' ע"א. מ"מ למרן ז"ל לק"מ דמ"ש שם בסי' ס"ו שטר קנין שכתוב שדי מכורה וכו' לא למעוטי אתא שטר שכתוב בו מכרתי ונקט שדי מכורה וה"ה מכרתי כמ"ש גם כן בסי' קצ"א כיצד השטר וכו' שדי מכורה וכו' ואמרי' דה"ה מכרתי ואיהו נקיט כלשון הרמב"ם שהעתיק לשון הגמ' כמנהגה ומה שפי' בש"ס יפורש כדבריו וכמ"ש מרן ז"ל בתשו' שבס' אבקת רוכל סי' ס"ט:

וכן בקדש חזיתיה להרב ש"ך בסי' ס"ו עלה דכתב מרן שם שטר קנייה שכתוב בו שדי מכורה וכו' כ' דה"ה שטרי דידן דכתוב בהם מכרתי כדלקמן סימן קצ"א ע"ש שכלל כל מ"ש במלות קצרות והוכרחתי לבאר הדבר בתוספת ביאור מפני מי שלא רצה להבין כן וכמה שנבאר. גם הרב כנ"הג בסימן ס"ו הג"הט ל"ה כתב קרוב לזה כיעו"ש. אלא שראיתי בהגהות מהריק"ש ז"ל לסי' ס"ו שהקשה למרן ז"ל וכתב דלא דק הכא וצ"ע. ואפשר דאע"ג דשטרי דידן שטרי קנייה כיון שלא קנה על ידי השטר אלא קנה קודם בדרך אחרת אין השטר כלום למכור אותו וצ"ע ע"כ:

ואחר המח"ר לא היה צריך לומר על מרן המחבר דלא דק הכא ודבריו מדוקדקים מאד כמש"ל. ומ"ש לחלק דהתם דחשיבי שטרי קנין לא לענין למכור אותו מאחר שקנה קודם בדרך אחרת אין לו מובן דמי הגיד לו דהתם איירי בשטר שקנה גם כן בקנין אחר. ואדרבה התם מפרש כיצד נקנה בשטר לבדו וקמפרש ואזיל דשטרי דידן נמי הוו שטרי קנייה והקרקע נקנה על ידם. ואפי' לכי יהיבנא ליה כל דיליה לא יתיישב בזה סתירת דברי הש"ע דעכ"פ לדעתו בשטרי דידן אי לא קנה קודם בדרך אחרת נקנה בכת"ומ. וא"כ לא הו"ל לסתום כאן כדעת הרא"ש. ואולי שהריק"ש לא בא ליישב פסקי הש"ע אלא סברא דנפשיה קאמר בדרך אפשר והצריכו עיון ולזה נוטים יותר דבריו ועיין להרב בעל אורים גדולים ז"ל בלימוד קפ"ה:

אלא שאני תמיה מי הכניסו לספק זה אשר לא שערוהו הראשונים והרא"ש ז"ל ודעמיה כתבו בפירוש שדוקא שטר ראיה הוא שאינו נקנה בכ"ומ אבל שטר קנין שנקנה בכ"ומ לא שנא לן בין היה בו קנין אחר ללא היה. וכמו שביארנו היטב למעלה. ועוד דאלת"ה רבותא טפי הו"ל לאשמעינן דאפי' בשטר קנין כל שהיה קנין אחר אינו נקנה בכ"ומ. ואם כוונתו היה דנהי דבשטר קנין שכתוב בו שדה מכורה אפי' קנה בקנין אחר הנקנה בכ"ומ. אבל בשטרי דידן לא אמרו אלא לענין שהקרקע נקנה על ידם אבל לא לענין כת"ומ אם היה בו קנין אחר קודם. וא"כ הוא כוונתו לישרי לן מר דלא חזינא שום הפרש ביניהם דלדעת הסוברים דמכרתי הוא כמו מכורה ואדרבה לחזק הענין כותבין כן הו"ל שטר קנין לגמרי. וזה פשוט להעומד על דבריהם והיה מקום לקיים דבריו בכל שטרי קנין שאם היה בו קנין אחר קודם וכבר זכה בקרקע בקנין האחר א"כ גלי אדעתיה שהשטר אינו אלא לראיה אף אם נכתב בלשון קנייה דבתר כוונה אזלינן. וכיון דמעשיו מוכיחים שלא כוין לקנות בשטר אין השטר כלום להקנותו בכ"ומ. אלא דאחר ההתבוננות הא נ"מ ל"מ דאנן סהדי שלא כוין לקנות אלא בשטר דכיון שיש לפניו שתי קניות אין דעתו לקנות אלא בשטר שמועיל לקנין ומועיל לראיה וכמ"ש הר"ן ז"ל בפ' האשה נקנית ע"ש ועיין למהר"ש הלוי ז"ל סימן מ"ז דפ"ו ע"א. ומה שעשה קנין אחר קודם לא שכוין לקנות דוקא באותו קנין שהרי אנו רואים בזמננו שעושים כל דרכי ההקנאות ואינו נגמר המקח אלא בשטר שעושים כמה יפויים בו וכמה לשונות דעדיפי משדי מכורה וכמ"ש הרשב"א ז"ל בתשובה שהובאה בב"י סי' קצ"א ועיין מהר"ש הלוי שם ובס' כרם שלמה סי' ן'. ואל יקשה בעיניך תשובת מרן באבק"ר ס"ע שכבר עמד עליה הגאון מז"ה הגדול ז"ל בספרו חק"ל מה"ב חח"מ סי' ד' דוק בדבריו שם ותמצא מנוח אשר ייטב לך. ועיין חק"ל יו"ד ח"ב סי' כ"ד ועיין גם כן בחידושי הר"ן זל ד"ה שה"ד בס' כרם שלמה דמ"ג משם בעל נתיבות משפט דס"ד ואין הספר מצוי אצלי:

זאת עולה מן המד'בר דלדידן דקי"ל כמרן בש"ע דפסק דשטרי דידן שטרי הקנאה אינון לקנות הקרקע על ידם. ה"ה שנקנים בכת"ומ כמו שפסק בסי' ס"ו דשטרי קנין נקנים בכ"ומ. וה"ה אם נקנו הקרקעות בקנין אחר כל שהשטר הוא שטר קנין נקנה בכת"ומ כאשר נראה מסתמיות לשון הפוסקים ז"ל וההכרחיות שהוכרחנו. והגם שנראה שמהריק"ש ז"ל מסתפק בדבר ודאי דלא עבדינן עובדא כוותיה כי גם הוא ז"ל בדרך אפשר אמרה וכאמור. ובכן נדון דידן שכתוב בשאלה שהקרקע נקנה בק"ס רק שהעדים כתבו סיפור דברים מה שהיה לפניהם אם השטר כתוב כן ודאי דגם מרן ז"ל יורה דהוי שטר ראיה ואינו נקנה בכת"ומ. וכמ"ש מהרשד"ם ז"ל בחח"מ סי' רכ"ה והוא דבר פשוט וכמ"ש הר"ן בפירוש וה"ד הד"מ בסי' קצ"א וכמדובר:

תוכן העניינים

שות תעלומות לב חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה