אור ברסלב
שות תעלומות לב חלק א חשן משפט › סימן יא

שות תעלומות לב חלק א· רבי אליהו בכור חזן

חשן משפט · סימן יא

סימן י

תונס יע"א שנת תרל"ד

שאלה באחת המחוזות שבערי איירופא נתישב שם שר וגדול שהיה שוכן קודם לכן בערי תוגרמא. ויורשיו אחריו נשארו על מקומם בערי ממלכת התוגר ואחר איזה שנים לביאתו לערי איירופא וקבע דירתו שמה. אוותה נפשו לחלק נכסיו בין יורשיו ולהנחיל לאהביו וקרוביו אשר הלכו אתו והתענו בכל אשר התענה. ולהקדיש מנכסיו לכמה הקדשיות ודברים טובים ומועילים לעשות נח"ר ליוצרו. ויבקש האיש אחד חכם סופר מהיר לכתוב צוואותיו כדת וכהלכה. ויאמרו אליו אנשי העיר. כי מלבד שכינת סופרים נסתרה במחוז ההוא. עוד זאת כי הרי הוא ללא יועיל בע"הר. כי במשפטי ממשלת הארץ ההיא. אין קיום והעמדה לשטר צוואה אם אינו עשוי כדת המלכות ובגופן שלהם. ומה גם שאפי' רבני המחוז ההוא כבר הנהיגו לקיים כל השטרות אפי' אינם עולים לפו"ד. ולכן כתב שטרי צוואותיו לפי נימוסי הממשלה והניחם בארגז. ובבא עת פקודתו נמצאו שטרי צוואותיו באמתחת גנזיו ונמסרו ליד הממשלה ע"י שוטרים שבאו לחפש אחריהם כמנהג המקום. ועתה נפל הספק כי יש אומרים שצוואות כאלו אפי' בדיני הממשלה אינם עולים. להיות כי לא נמסרה מחיים ליד הנוטא'ריו. ואחרי שגם בדיניהם אינו עולה כ"ש שבדיננו מגן שויא כדבר שאין בו ממש. ובעלי המתנות וההקדש שוא'לים הלכו דבר ה' כי אחרי שמנהג הוותיקים היה לקיים הצוואות אפי' אינם עולות כדין תו"הק מה לנו ולדיניהם יורנו המורה דרכה של תורה אשר דרכיה דרכי נועם וכל נתיבותיה שלום:

ואבא היום די השב כפי מיעוט ידיעתי וקוצר שכלי ועומק הענין ורוחב המקצועות. עם רוב טלטולי בגלות החיל הזה אשר דכא לארץ חיתי וגם כי אין הספרים מצויים אצלי. ושמעתתא כדנא בעיא צילותא. ואולם להפיק רצון שואלי דברי אמרתי הנה באתי במגלת ספר כתוב עלי. ולמעשה הדבר תלוי ברבני וגאוני דורנו שיחל"א. וזה החלי וה' אלהים יעזור לי:

תחלת דבר אשא דעי להבין ולהשכיל שורש המנהג הזה הנהוג בארצות איירופה להכשיר שטרותיהם הפך דין תו"הק. על מה אדניו הטבעו. אחרי כי מודעת זאת שכדי לקיים מנהגם ומעשיהם צריך שיהיה מנהג פשוט המיוסד ע"פ ותיקין וחכמי הב"ד כמבואר כ"ז בספרי הפוסקים ראשונים ואחרונים ובכן חל עלינו חובת ביאור מה ראו על ככה ומה הגיע אליהם לתקן המנהג הגרוע הזה בבתי דינם הצדק. כי אם הוא מצד הורמנותא דמלכא אשר השוה גזרותיו בכל מדינות מלכותו לדון כל דיניהם ושטרותיהם כפי דין ערכאותיהם. אם כן אין כאן מנהג ותיקין. אלא מנהג חיובי והכרחי אשר בהתבטל המכריח ממילא יתבטל גם המוכרח. ואם יד חכמי ישראל תקיפא לדון ולהורות ע"פ תורת משה והממשלה תעז להם לכוף את בעלי הדין לשמוע אל השופט העומד על המשפט במקום המשפט. על מה וע"מ ינהגו מנהג דע כזה לעקור די"ת. ואפשר דאף אם נהגו כן אין הולכים אחריו. וראוי לבטלו כי לא תהיה כזאת בישראל ח"ו. וכמ"ש הרשב"א הו"ד בב"י ח"מ סי' ס"ו. ועיין להרב בעי חיי ח"מ ח"ב סי' קנ"ח ולמהרשד"ם ז"ל בחח"מ סימן ש"ד:

ואשר אני אחזה כי מתחלה נתיסד המנהג ע"פ דינא דמלכותא כי יצא דבר המלך להנהיג כל שטרותיהם ע"כ חקיהם. ולכן היו מוכרחים לעשות כדבר המלך. וגם כשהיו מתרצים שני הבע"ד לקבל עליהם דין תו"הק היו דנים חכמי המקום להכשיר שטרותיהם מב' סיבות. האחת מטעם שהמלכות היתה מקפדת אם יפסלו שטרותיהם. והב' דהו"ל כאלו התנו על כך מתחלה ותנאם קיים בדבר שבממון ועכ"פ לא יקרא זה מנהג ותיקין ומיוסד ע"פ חכמי אהוראה. אבל אם אנו רואים שנהגו ברצון חכמי הגלילות להכשיר שטרותיהם אף במקום דליכא הקפדת מלכות. מוכרחים אנו לומר שנשתרבב המנהג ההוא מפני תקון וישוב העולם. כי לאו כל שעתא מתרחיש להו ספרא דווקנא שיכתוב להם כל שטרותיהם באופן המועיל לפו"ר עד שלא יפול בו שום מחלוקת. ובפרט בזמן הזה ובמדינות ההם. וכמ"ש מרן ז"ל בתשובה בחא"הע דיני כתובה סי' יו"ד ועיין תשו' הריב"ש ז"ל בסי' ק"ה ושמ"ה. גם חששו כי אם נצריכהו לעשות שטר העולה בדיננו. פן ח"ו מאן דשקלין ליה גלימא בבי דינא ליזמר וליזיל לערכאותיהם ויצא זכאי בדינו כי שטרותינו מהבל ימעטו לפניהם ונמצא חוטא נשכר. כי זה ידוע שאף אם לא תקפיד הממשלה על פיסול שטרותיהם כל שנתרצו שני הבע"ד. עכ"פ לא יתנו כח לדיני ישראל לכוף להממאן לשמוע אל התורה והמצוה. ע"כ עמדו ותקנו חכמי הדור לקיים בב"ד כל שטרותיהם מפני תקון העולם. ועכ"ז לא יצטרכו לעמוד לדין לפני עש"ג אשר הוא עון פלילי ועלוי יראתם וכמרים יד על תורת משה רבע"ה. וזה ודאי תיקון הבריות ומנהג ותיקין אשר ראוי והגון לסמוך עליו וכמתבאר היטב בתשובת הרש"ך ח"ב סי' רכ"ט והבעי חיי ח"ב סקכ"ה. ואם כנים אנחנו בזה נפק"מ טובא. שאם מה שמכשירים הדיינים שטרותיהם הוא ע"פ דינא דמלכותא או הקפדת המלכות ומשום דהו"ל בהתנו על כך אזי בבואם למשפט לפניהם צריכים לחקור ולדרוש היטב אם אותו השטר עולה בנימוסיהם. אם מצד השטר עצמו שיהיה עשוי כהלכתם ודיניהם. אם מצד שלא יהיה חסר בו שום דרך מדרכי הקנאותיהם כגון זכיה ע"י אחר או מסירת השטר ליד הנוטאריו בחייו וכיוצא. שאם חסר אחד מהדברים המצריכים הם. אף אם מצד הדבר ההוא לא יפסל השטר בדיננו. מ"מ מבטלינן ליה. כיון שהשטר עצמו פסול בדיננו. ולא באנו להכשירו כ"א מפני הקפדת המלכות או משום דחשיב כהתנו כן מתחלה. או שלא יהיה חוטא נשכר וכדומה. ובכגו"ד דליתנהו להני טעמי. כיון דגם בדיניהם אינו מועיל. א"כ ודאי דחזר הדין לסיני. ובעילא כל דהו מבטלינן ליה. וכמ"ש הרדב"ז ב"ח ח"א סי' תקמ"א וז"ל תקנת חכמים היתה וכו' לפי שהגוים מקפידים בערכאותיהם שיהיו כשרים. הילכך בטעמא כל דהו דחינן ליה ומוקמינן ליה אדינא דאורייתא ע"כ ועיין להריב"ש סי' קמ"ג:

אכן אם מה שמכשירים שטרותיהם וצוואותיהם הוא ברצון נפשם לישוב העולם כנז"ל. וביותר כאשר ראו שאבדה חכמת חכמים ובינת סופרים ואיה סופר הבקי ויודע בטיב שטרות. א"כ בבוא לפניהם איש ישראל לדרוש אלהים בדבר השטרות ההם. לא זאת שאינם צריכים הדיינים לשאול ולדעת את חקי המלכות ומשפטיו בשטר ההוא. אלא אפילו ידעו בבירור שאינו עולה בדיניהם. אם מפאת השטר עצמו או דבר אחר חיצוני הפוסלו בדיניהם. כי אפי"ה דינא יתיב להכשירו. שהרי אפי' בדי"ת אינו מועיל ואנו מכשירים אותו מצד מנהג ותיקין א"כ מה לנו ולדיניהם היעלה על הדעת שיתקנו חכמי ישראל המורים לצדקה ויקבעו מנהג שלא להצריך שום דרך מדרכי תו"הק וילכו לחצוב בורות נשברים שיצטרך שיהיה עולה בדיניהם. זה דבר שא"א לשמוע. כי לא תהיה תורה שלמה שלנו כשיחה בטלה שלהם. ואם דרכי התורה עזבנו מפני ת"הע וישוב הבריות. העוד לנו חלק ונחלה בנימוסיהם וחקיהם. ולנהוג לכתחילה שיהיו השטרות של היהודים עולים כפי משפטי הגוים הס כי לא להזכיר ולא ניתן ליאמר ח"ו ועיין בתשו' הרשב"א שהביא הב"י ח"מ סי' כ"ז וז"ל כל דבר שבממון תנאו קיים. אבל לנהוג כן מפני שהוא משפטי הגוים באמת נר"ל דאסור וכו' וכמו ששאג כלביא בתשו' אחרת המובאה ביתה יוסף סי' ס"ו ומהרח"ש בח"ב ס"סי י"ד כתב דמסתמא לא ינהגו הותיקין מנהג גרוע וכו' עי"ש. ועיין בתשו' הריב"ש סימן ש"ה והוא ברור כמדובר:

והגם שהדברים פשוטים עד מאד עד שכל בעל שכל דק ומבין דבר לאשורו יודה בכל כחו כי צדקנו בשופטינו. והאמת עד לעצמו ואיננו צריך לראיה ודמיון. בכל זאת כדי להשביע נפש שוקקה. הנני להביא ראיה ברורה לזה. והוא ממה שראיתי בתשו' מהריב"ל ח"א סי' ס"ב. כי שם נשאל הרב על שטר מתנת בריא בלא קנין העשויה בגופן שלהם. ואחר שהאריך הרב ז"ל בביטולה מצד דין תו"הק מפני שאין בה קנין וגם שהם מטלטלין ואין גם אחד מדרכי ההקנאה. וגם בירר שגם בנימוסיהם אינו מועיל מפני שלא זיכה לו ע"י אחר. וזה מערב בדיניהם. ובסו"ד כתב שאם יש עדים שיעידו שחכמי העיר היו מכשירים שטר כזה שהוא מתנת בריא בלא קנין. וגם שנעשה ע"פ הדיוטות ולא בערכאותיהם. שאז הוא קיים מצד המנהג עיש"ב. הרי מבואר דהגם שבדיננו ובדיניהם אינו מועיל שהוא קיים מצד המנהג. והתם מוכח שמה שנהגו כן לא היה מצד הורמנא דמלכא ממ"ש הרב בריש התשו' ע"ד בעה"ע. ובכן דון מינה ואוקי באתרין. כי מה לי שמתבטל השטר בדיניהם מפני שחסר הזיכוי. מה לי אם יתבטל מצד שלא נמסר ליד הנוטאריו כנ"ד. ואולי הוא ממש כנ"ד. מפני שזכוי ע"י אחר לא שמענו מעולם בנימוסיהם ואפשר שמסירת השטר ליד הנוטאריו בחיי הנותן קרי ליה זיכוי ע"י אחר. כי שם מבואר שלא נמסר השטר ליד הנוטאריו בחייו. שהרי כתוב בשאלה שאחר ג' שנים הוציאה אשתו השטר ויש אומדנות מוכיחות שהוא. בדוי ושקר. ובכל זאת הכשירו הרב מצד המנהג וכדבר האמור. ועיין להרד"ך בית ל' חדר ג':

וכן ראיתי להגאון מז"ה הגדול ז"ל בס' חק"ל ח"מ ח"ב סי' ג"ן שהכריח כן בדעת הריב"ל בתשו' זאת. אלא שכתב שהרדב"ז ח"א סי' תקמ"ה חולק ע"ז עי"ש. וכדי לבאר דעת הרדב"ז צריך אני להרחיב הדברים בתשובותיו הערוכות בענין זה. כי שם בתשו' הראשונה סי' תקמ"א כתב על נדון זה וז"ל וכ"ש מה שכתבת שלפי נימוסיהם אינו עולה. כי איך יעלה בדיננו וכו' ע"ש ולכאורה זה סותר כל מ"ש אלא שאין מכאן ראיה. ואדרבא הויא סייעתין. שהרב קאי התם בהכשר שטרותיהם מצד הורמנא ודינא דמלכותא. וכגון דא כבר ביארנו דכל שאינו מועיל בדיניהם אינו מועיל בדיננו. ובעילא כל דהו מבטלינן ליה. ומטעם זה ודאי לא הזכיר סתירה ראשונה זאת הגאון הרמ"ז ז"ל בחק"ל שם. אלא הביא לשונו שכתב בסי' תקמ"א וז"ל ובתנאי שיועיל השטר בדיניהם. אבל אם אינו עולה בדיניהם כאשר כתבת כ"ש שלא יעלה בדיננו ע"כ. והתם מיירי בהכשר שטרותיהם מצד מנהג ותיקין. ולכאורה נראה מדברי הרב כאן שאפי' נהגו הותיקין בפירוש להכשיר שטרותיהם אפי' אם אינם עולים בדיניהם. דלא מהני מנהגא. ואני תמיה איך פה קדוש יאמר דבר זה כי אם יועיל מנהג ותיקין לבטל ד"ת ואפי לעקור ירושה דאורייתא. למה לה יועיל לבטל נימוסיהם. זה ודאי סברא זרה עד מאד. וכמעט שלא נוכל להאמין שהרב יאמר דבר זר כזה:

ועוד יש לי סתירה בדברי הרב שבסי' תקמ"ד כתב וז"ל ולכך אם תברר האשה וכו' והובאו השטרות האלו לפני חכמי העיר ודנו ע"פ וכו' הרי זו מנהג המבטל ההלכה. ואע"פ שלא בא לפניהם שטר מתנה ממש כזה לית לן בה כי כמו שנהגו בשאר שטרות אע"פ שאין בהם שאר תנאי ערכאותיהם נהגו גם בשטר מתנה ע"כ. וכונתו ברורה לכל מודה על האמת שרצה לומר דהגם שלא בא לפני ב"ד שטר מתנה שאינו מועיל בדיניהם מפני שחסר הזיכוי או תנאי אחר מתנאי ערכאותיהם מ"מ כשיתברר שנהגו להכשיר שאר שטרות אע"פ שאין בהם שאר תנאי ערכאותיהם הדין והמנהג לשטר מתנה. ובזה מלבד שסותר ההיא דסי' תקמ"א שהטיל תנאי בדבר. אלא שסותר ג"כ סוף תשובה זאת שכתב וז"ל וקבעו המנהג לעשות כל שטרותיהם בעדים גוים ובנימוסיהם ע"כ. אשר מכח סתירות אלו היינו מוכרחים לעקש כונת דבריו הראשוני' ולפרטם בדרך עקש:

אלא שאין לתלות בוקי סריקי בהרב ז"ל. כי מלבד הסברא הישרה שכתבנו. עוד זאת שאם סברת הרב היא שבכל אופן של מנהג צריך שיועיל בדיניהם. ואם לאו מגן שויא כחרס הנשבר. א"כ כל דבריו בשלש תשובות תקמ"ד תקמ"ה תקמ"ו דבהאי שטרא גופיה שמפורש בשאלה שאינו מועיל בנימוסיהם וגם הוא ז"ל בירר בטולו מצד זה. ובכל זאת מיהדר אבירור העדים שיבררו מנהג הב"ד. ולא פעם ולא שתים כתב שהבירור רחוק ושאם יתברר שהמתנה קיימת. ומה יועיל בירור מנהג הב"ד והותיקין בדבר שכבר נתברר לו שאינו עולה בנימוסיהם. וכפי"ז לא די שדבריו כפולים ומכופלים ללא צורך ותכלית אלא שחוקרים זה את זה ולאו רישיה סיפיה:

לכן נר"ל בביאור דב"ק הנאמרים באמת בחכמת הלשון בלי שפת יתר. והוא כי הרב ז"ל תנא דמסייע לן בכל מש"ל. שסובר דכשהמנהג נתייסד ע"פ דינא והורמנא דמלכא אזי בעינן שיהיה עולה בדיניהם דאי וזהו מ"ש בסי' תקמ"א. אבל אם המנהג נתייסד ע"פ ותיקין מבלי הקפדת המלכות. תו לא חזינן אם עולה בנימוסיהם אם לא. כי מה לנו ולהם. וכ"ש אם מצינו שבאו לפניהם שטרות שאינם עולים בעש"ג והכשירום. אלא שאף אם ראינו שקבעו המנהג בעיר להכשיר שטרות שלהם בעדי"ג ובנימוסיהם. בכל זאת אנו מכשירים השטרות שאינם עולים בנימוסיהם כל שקביעות המנהג היה ע"י ותיקון והיינו מ"ש בסימן תקמ"ד. אכן אם ראינו מנהג בעיר להכשיר שטרותיהם ואין מי שיוכל להעיד איך נתייסד המנהג אם ע"פ ותיקין או הורמנא דמלכא וכדומה. ויש מקום לומר שמה שהיו מכשירים שטרותיהם הדיינים היה מדינא דאורייתא או מדינא דמלכותא. א"כ נעמידהו על שורש הדין ונצריכהו תנאי גמור שיועיל בדיניהם. והיינו ג"כ מ"ש בסי' תקמ"ה. אבל בנתיסד ע"פ ותיקין ויש עדות ברורה לזה. חלילה להרב הקדוש להצריך נימוסיהם ודיניהם במקום ביטול דיננו. ואם מעט ואוסיפה לך מ"ש בסי' תקמ"ו שאחר שבירר כל הריעותות המוצאות את השטר ההוא אחת לאחת כמצרף כסף. והא נמי שאינה מועיל בדיניהם מכללם. סיים וכתב וז"ל. ולכך איני רואה דרך לקיים המתנה זאת אלא בראיה בקיום המנהג לפי התנאים שכתבתי למעלה ע"כ. הבט ימין וראה איך אחר כל הריעותות ההם אזיל ומודה שהמנהג מקיימו. ובלבד שיהיה בירור מספיק כמ"ש הוא ז"ל דהיינו שנתייסד ע"פ ותיקין ושהיו דנים כן תמיד. זה נראה ברור ופשוט בעיני עד שאיני רוצה לאבד הזמן להרחיב הדברים יותר ולבארם מתוך דקדוק ל' הרב בכל הילוך תשובותיו ובמ"ש די כעת. והמדקדק ידקדק והבוחר יבחר. וגם הריב"ש ז"ל בס"סי נ"א שהצריך שיהיה עשוי כפי חקיהם כיעו"ש וה"ד הגאון מר"ז בחק"ל שם. היינו מטעם שהר' קאי התם מצד מנהג שנתייסד ע"פ דינא דמלכותא ובזה ודאי האמת אתו. וע"ע לו בסי' קמ"ג:

ומתוך מה שנתבאר מובן שמהרי"בל והרדב"ז שני נביאים מתנבאים בסיגנון אחד במלות שונות. ותמיהני על הגאון מז"ה בחק"ל שם שחילק עלינו את השוים. ועכ"פ לא כתב הגאון ז"ל שהרדב"ז חולק על הריב"ל אלא במה שהבין בדעת הריב"ל שסובר דאפי' אין מנהג פשוט להכשיר אף השטרות שאינם עולים בדיניהם. מ"מ כל שהמנהג הוא מנהג ותיקין מכשרינן ליה. וכן הבין בדעתו הר"הג יפה דודי ז"ל בס' ארח משפט סי' רפ"ה הג"הט ה' וכתב שהוא חדוש גדול עי"ש. ואנו כבר כתבנו שמלבד שאינו חדוש אלא שהיא סברה ישרה ונכונה עד מאד. ער שגם הרדב"ז לא יחלוק בזה. מ"מ דברי הריב"ל שכתב אם יש עדים שמכשירים שטר כזה וכו' לא יסבול פירושם. דלשון כזה משמע שצריך עדות שהיו נוהגים להכשיר שטרות שאינם עולים בנימוסיהם כשטר זה:

אמנם נר' פשוט שדקדקו כן ממ"ש כזה והדר מפרש שהוא מתנת בריא בלא קנין וכו' דמשמע דע"ז דוקא הוא דקדייק. ולפי הבנתם זאת והיא אמתית בדעת הריב"ל הבינו שהרדב"ז חולק ע"ז וסובר דעכ"פ בעינן מנהג מפורש שנהגו להכשיר אף מה שאינו עולה בנימוסיהם מה שאינו אמת לפי מש"ל ועכ"פ בדאיכא מנהג מפורש גם הם ז"ל יודו דמהני לכולי עלמא. ולדידן כבר הוכחנו דכל שהוא מנהג ותיקין תו לא חזינן דיניהם ונימוסיהם כדי להוקיר יראתם ח"ו ואיסור יש בדבר כמ"ש משם הרשב"א וכנז"ל. וכ"ש בנ"ד שהשטר הוא עולה בנימוסיהם. והוא עשוי ככל חקתיהם ומשפטיהם והתנאי ההוא שאפשר שמעכב בדיניהם מפני שלא נמסר ליד הנוטאריו בחייו. הרי הפרט הזה אינו מעכב בדיננו כמ"ש גאון עוזינו מוה"ר ר"ל ודישרן סמיכין עלוהי הגאונים הע"י. כגון דא ודאי לית דין ולית דיין שהוא שריר וקיים ע"פ התורה והמנהג וכל הרוחות שבעולם אין מזיקין אותו ממקומו וק"ו שכבר נתברר בבירור גמור שאף הפרט הזה אינו מעכב בדיניהם. כ"ז כתבתי בהיותי חוץ למחיצתו ואני בתוך הגולה וספרי דבי רב אין אתי. ואפי המעט אשר לפני היו שאולים ליום ולילה. ושאר הספרים המדברים בענין זה לא מצאתים גם בתורת שאלה. וחפץ הייתי לחזור על המקרא. אבל טירדות הצבור והיחיד ועול מלכות יר"ה לא נתנוני לחזור מראש ולמגמר מעתיקא. ע"כ עמד קנה במקומו ומשנה ראשונה לא זזה ממקומה. והבוחר ומודה על האמת ומקבלו ממי שאמרו. הוא יבחר ויקרב. ואנחנו בשם אלהינו נזכיר ונחלה פני אל עליון. כי יזכנו ללמוד תורה לשמה ולכוין לאמתה של תורה בעהי"ת:

תוכן העניינים

שות תעלומות לב חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה