אור ברסלב
שות תעלומות לב חלק א חשן משפט › סימן ח

שות תעלומות לב חלק א· רבי אליהו בכור חזן

חשן משפט · סימן ח

סימן ז

שאלה מי שחלק נכסיו במתנת בריא ונתן לקרוביו ומיודעיו ולכל אחד ממקבלי המתנות ציוה לתת מחלקו להקדשות וצדקות ומתנות לאביונים ואחר מותו נפל הפרש ושינוי דעות בין רבני הדור הללו מקיימים הצוואה והללו מבטלים. ולשאו'ל הגיעו גם ע"פ הדין אין קיום לצוואה זאת. אם עכ"פ יתחייבו היורשים לקיים דברי המת במה שצוה לתת לצדקות ולהקדש עניים. או"ד כי מאחר שהמוריש לא ציוה ליורשיו לתת אלא למקבלי המתנות ובהתבטל הצוואה והמקבלי מתנות לא יזכו במתנתם א"כ מי יקיים צוואות המקדיש כיון שהיורשים לא נצטוו ע"ז. יורנו המורה לצדקה ויבא שכמ"ה:

תשובה אם באנו לעמוד ולבאר עיקר הדין אם זכו ההקדשיות והצדקות מט' אמירתו לגבוה או מט' מלד"המ או נדר תקצר היריעה מהכיל ומי יכניס ראשו בין ההרים הרמים במחלוקת מרן ורמ"א ז"ל הו"ד בתשו' רמ"א סי' מ"ז ומ"ח ונדפסה אחרי כן תשו' מרן בספרו אבקת רוכל סי' פ"ג ועיין בס' קמ"ר ח"א סי' ג'. וזכורני שאחד אחרון מרבני אשכנז יצא לישע להליץ בעד מרן הקדוש ז"ל ועמד לישב כל תמיהות רמ"א ז"ל עליו בטו"ט ודעת וכעת איני זוכר שם הספר. ופוק חזי ענותנותו של משה הוא הקדוש רמ"א ז"ל כי הגם היות הקיפו למרן ז"ל בהלכות מרובות וחלק עליו בעיקר הדין והסכימו עמו רבני דורו. מ"מ לא עביד עובדא נגד מרן ז"ל וכ"ש אנן לגבי דידן שקבלנו הוראותיו גם בתשובה כמ"ש במ"א. (ועיין בס"ה ישמח לב הנד"מ ממ"ש בחח"מ בסי' י"ט בדברים הנכוחים למבין וישרים למוצאי דעת) ועיין להגאון החסיד שארינו זצוק"ל בס' חיים ביד הנד"מ סי' ס"ט ולמוה"ר גאון ירושלם נר"ו בתשובתו הנדפסת בקונט' ישמח משה ח"א אשר האריך בזה לקיים ההקדשות ומי יבא אחרי המלך. ועיין בס' שואל ומשיב מה"ת ח"א סי' א' ויש לי להשיב על דבריו אלא שאין כאן מקומו ושעתו:

ואם אמרנו לבא ללבן ולברר דין זה כדי להוציא מלב איזה מרבני דורנו אשר נטפלו בזה כנטפל לדבר מצוה לבטל ההקדשות לדאבון לב הגביר המקדיש נ"ע בעלמא דקשוט. ולכליון עינים להת"ח העניים אשר יהיו מתפרנסים בכבוד מהקדשות המנוח ז"ל אשר נתן והקדיש כידו הנדיבה. וכגון דא ודאי מצוה רבה. אבל אנכי הרואה כי אין זה מסוג שאלתנו. כי עיקר השאלה דנדון דידן היא אף אם היה קיום להקדשות אם היה מצוה ליורשיו. מ"מ נסתפק השואל בנ"ד שהציווי היה למקבלי המתנות ואם גם לא יזכו במתנתם מאן יהיב ההקדשות האלו. ולהשיב לזה אני אביא תשו' הרשב"ש ז"ל בסי' שכ"ז שנשאל באשה אחת שציותה לתת שליש קרקע ליחיא ושיתן ה' זהובים למימונא והיורשות שיתנו עשרה זהובים להקדש. ואחר שבטל המתנה ליחיא מפני שלא היה בה קנין מ"מ חייב את היורשים לתת הה' זהובים למימונא והעשרה להקדש כיעו"ש. ועמד ע"ד הרב הגדול יפה דודי זלה"ה בס' ארח משפט סי' ר"ן הג"הט ד' וכתב שהוא חידוש גדול בעיניו שגם המקבל מתנה לא זכה מצד הדין תו אין כאן מי שיתן הה' זהובים כיון שהוא לא ציוה אלא למקבל מתנה. ושוב חקר לישב דבריו דפלגינן דבוריה ומילי מילי קאמר כדי שלא יתבטלו דבריו לגמרי עי"ש. ויש ראיה לזה מתשו' הריטב"א ז"ל ה"ד מרן בב"י סי' ל"ז ע"ע גם היה נראה ראיה מדברי מהר"מ מפאדובה ז"ל בסי' ן' ה"ד הרב מש"ל בפי"א מהל' מכירה דין ב' שכתב במי שקנס עצמו במנה אם לא יעשה דבר פ' מחציתו לצדקה ומחציתו לשכנגדו והשיב דהקדש קנה משום דאין אסמכתא בהקדש ושכנגדו לא קנה משום אסמכתא ע"כ. והמש"ל ז"ל כתב דגם שכנגדו קנה יעו"ש. הרי דאע"ג דשניהם בדבור אחד נאמרו מ"מ דיינינן ליה כל חד כדיניה. א"כ ה"ה והוא הטעם בצוואה בלא קנין דלמי שמועיל הצוואה בלא קנין דבריו קימין ולמי שצריך קנין הצוואה בטלה אלא שיש לדחות דנדון מהר"מ שאני שהוא נתחייב להקדש לבד ולשכנגדו לבד וגם דלא עסיקינן לגבי יורש כמובן. (ועיין בתשו' הריב"ש סי' רפ"א וכמ"ש בס' ישמח לב הנד"מ ח"מ סי' ך') ועיין בתשו' מהר"מ מפאדובה סי' מ"ד בשאלה השניה ופסקו רמ"א בח"מ סי' נ"ה ועיין בתשו' רמ"א ז"ל בסי' מ"ח בשאלה השלישית. ועוד לאלוה מילין בזה אלא שאכ"מ:

תוכן העניינים

שות תעלומות לב חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה