שות תעלומות לב חלק א· רבי אליהו בכור חזן
אורח חיים · סימן י
האו'ת הזה הוא מתורתו של הרב המופלא ח"ק לישראל יפה דודי כמהר"ר אליעזר חזן זצוק"ל בחיבורו הגדול על ס' יראים הנקרא עמודי הארזים שעדיין הוא בכ"י וכדי שיהיו שפתותיו דובבות בקבר הדפסתי דבריו השייכים לענין התשובה הנז"ל כאן. וז"ל הטהור ע"ד ס' יראים בהל' תפילין:
ומ"ש ואמר רבא ז' אותיות צריכין ג' זיינין שעט'נז ג'ץ פי' שלא יעשה ראשן וכו' דברי הרב ז"ל הובאו בהג"מי פ"ב מה"ת ובב"י א"ח סימן ל"ו ע"ש. ודבר הלמד מדברי רבינו ז"ל דכשאמרו מרו בש"ס ז' אותיות צריכין ג' זיינין היינו על כיוון גוף האותיות שכ"כ שלא יעשה ראשן עגול כזה ך' אלא משוך קצת כזה ץ' שיהא לכל ראש האות ג' פנים לכל אות וכו' ואנכי הרואה דרש"י ז"ל והרב הנמק"י והרא"ש בהל' תפילין והטור ביו"ד סי' עד"ר דעתם דמ"ש בש"ס כן היינו על התגין שלמעלה מהאותיות וכ"כ הרמב"ם פ"ה מהלכות תפילין וכן מתבאר מדברי החינוך סי' תכ"א וכ"נ דעת הסמ"ג עשין כ"ב וכן נראה מדברי ס' התרומה הובא בהגה"מי ומדברי סמ"ק סי' קנ"ד ע"ש. ושוב מצאתי לר' ישעיה ז"ל הראשון בהל' מזוזה שהביא פירש"י הנז' ותמה על פי' זה שאם על התגין היה מדבר היה מסמן אותם מי הם שצריכים זיון שאי אפשר שכולן בכ"מ שימצאו יהיו צריכות זיון (פי' אף בס"ת) לכן פירש רגמ"ה ורוב המפרשים ז"ל שיהיו ראש של כל האותיות הנז' עשויות כג' זויות כדי שיראה כאות זי"ן ע"ג צדיהן וזה הפתר נ"ל נכון שמדבר על גוף האותיות היאך יהיה כתיבתם ולא התגין עכ"ל. ואחרי נע"ר יש ליישב פירש"י חדא שאפשר שלפי' רש"י יהיה הדין דגם בס"ת בז' אותיות אלו צריכות ג' זיונין וכמו שכן פסק הטור בהדיא בהל' ס"ת ע"ש. ועוד דמ"ש שאם על התגין הוא מדבר היה מסמן וכו' דהרי כבר ציין הז' אותיות שעט'נז ג'ץ וי"ל דכוותו דאם על התגין הוא מדבר ודאי דהיה מבאר רבא דהדין כן דוקא בת"ומ ולא בספר תורה ומגילה ותיבת אותם מי הם שצריכות לאו דוקא אלא כוונתו מי הם המקומות שצריכין כין זיון ומ"מ כבר כתבתי דרש"י וסיעתו ס"ל דגם בס"ת הדין כן כמו ת"ומ ופסילי או למ"ד דלא מעכב ומיהו נפקא מינה דדעת ר"ג והר"י הראשון ובשם רוב המפרשים כדעת רבינו המחבר דפי' הסוגיא על גוף האותיות וכו' וכן ראיתי לרבי' אליהו הובא במרדכי סוף הלכות תפילין דסל"ה וז"ל פי' ר"א ז"ל מדנקט ז' אותיות וכו' משמע דבכל מקום שהם צריכות זיון שזה מגוף האותיות וכו' ותגין לא פסיל אפילו בתפלין וכו' ע"ש וזה כפי' רבינו ורגמ"ה וסיעתייהו וכן ראיתי בסמ"ק שם שכתב בסו"ד ויש סומכין על קרנות האותיות ור"ל כפי' רבינו וכן ראיתי אח"ז להמרדכי ז"ל בריש הלכות מזוזה שרמז לפי' רבינו ז"ל. והביא דברי הסמ"ק וכ"כ משם הגהת על פי' רש"י בשבת סוף פרק הבונה ע"ש. ואמת דמדי עברי לא. אוכל להתאפק מה שראיתי בהג"מי פ"ב מה"ת ובסמ"ג שם שכתבו דשעטנ'ץ ג'ז צריכין ג' זיונין בראש שמאל וזיינם ר' גרשון מ"ה ז"ל בפי' סדר קדשים ורש"י דפי' כאדם שאוחז זינו בידו ומניף בימין ובשמאל ולפניו וכו' ע"ש וזה ממש כפי' רש"י וצ"ע דרבינו ישעיה ז"ל כתב בשמו בהפך ובדוחק י"ל דרגמ"ה ציין כן אבל ראש אות השי"ן והעי"ן והיינו כוונתו על גוף האותיות כמ"ש ר"י בשמו ורגמ"ה ז"ל לא כתב דיעשה כן בראש השמאל אלא הם דברי הסמ"ע וספר התרומה שכתבו כן וגם בספר התרומה שהוא בהג"מי הנז' לא כתב כן ולעולם שרגמ"ה פליג ארש"י ומ"מ הציור לפי פי' רגמ"ה ולפי מ"ש רבינו ישעיה ז"ל בשמו הכל אחד והכל הולך אל מקום אחד וגם פירוש רבינו ז"ל הכי הוא אלא דלא ידעתי איך יתכן פירוש זה ושו"ר שגם פי' רש"י דפרק הקומץ מסכי'ם הולך למ"ש בשמו הסמ"ג וס"הת ז"ל:
והנה נ"ל להביא ראיה לפירוש רבינו ורגמ"ה וסי' ממ"ש בשימושא רבא הובא בשמוש תפילין ובהג"מי שם שכ"ה אותיות דתפילין צריכות תגין וז' דמזוזה דהיינו שעט'נץ ג'ז בכללן והקשו עליו הרא"ש והטור א"ח סי' ל"ו דמה לי להזכיר שעט'נץ ג'ז בכללן ע"ש ועיין ב"י וב"ח ועיין לקמן דס"ד והחזיקו לתמוה דבש"ס לא הוזכרו תגין אלו וכן הקשה בס"הת הובא בהג"מי שם ולדידי נ"ל דהשימושא מר סבר כפירוש רגמ"ה ורבינו ז"ל דהש"ס מיירי בגוף האותיות ואלו התגין שמזכיר שם הוו תגין שעל גבי האותיות ובכללן הצריכו גם באותיות שעט'נץ ג'ז שצריך לתייג גם באלו ולאו שהעתיק כן מהש"ס אלא מימרא בפני עצמה לענין שצריך לתייג ע"ג האותיות ולהכי הזכירם בכלל כן נראה לי ליישב קושיא זו עם שעדיין קשה דלא הו"ל למיתני פסולות בדיעבד כיון שלא באה המימרא ההיא בש"ס וכמו שהקשו עליו הרא"ש וסמ"ג והטור ז"ל ע"ש:
ובאופן דרגמ"ה והשימושא רבא ורבינו המחבר והמרדכי ורבינו אליהו והגהת פי' רש"י והמפרשי' שהביא רי"א ז"ל ס"ל דמ"ש ז' אותיות צריכות זינין אינו על התגין אלא על זיון גוף האותיות. ולע"ד נ"ל שדעת ר"ת והאגור שהביא והרב"י בא"ח סימן ל"ו וביו"ד סי' עד"ר סל"ה שכתב וז"ל כתב ר"ת אם לא זיין שעט'נץ ג'ז פסולים דלא גרע מקוצו של י"וד עכ"ל. ולכאו' דבריו צ"ע דמהיכן בא לו סברא זו דלא גרע מקוצו של י"וד בלי שום טעם לדבריו מאחר דאדרבה י"ל דגרע טפי דשאני קוצו של יו"ד דאפי' שנאמר דאין הקוץ מגופה של יוד אפי"ה י"ל דבדיעבד פסול כיון דמעיקרא כי כתביה רחמנא ליו"ד הכי כתביה והו"ל גוף האות לא כן התגין של האותיות די"ל דבלא"ה מיקרי שפיר אות וכמו שכן נראה ממ"ש פ' הקומץ שהיה הקב"ה קושר כתרים על האותיות וכו' ע"ש. מכלל דבלאו התגין מיקרו שפיר אות ועוד שהרי מפר"ת בקוצו של יו"ד שהביא הרא"ש בהל' ס"ת נראה הפך מזה שהרי הקשו שם על רש"י דפשיטא דמעכב דזהו עיקר גוף האות מינה דקוצו של יו"ד אינו עיקר גוף האות אלא גוף האות לבד הוי וגם דברי התו' דפ' הקומץ בשם ר"ת הכי מסכימים והולכים ועוד שכתב שם הרא"ש לכך פי' ר"ת שהוא לצד שמאל שכפוף למטה וכ"כ המרדכי בשמו דכתב וז"ל בריש הל' מזוזה לכך פירש ר"ת דהיינו רגל שמאלי של יו"ד שהוא כפוף למטה וכו' ע"ש. הרי דאף לפי' ר"ת הקוץ הוי רגל השמאלי אלא דגם בהיות היו"ד בלי אותו קוץ מיקרי שפיר יו"ד אבל מ"מ הוי הקוץ מגופה של יו"ד אלא דהוה ס"ד דכיון דאם באנו לקרות היו"ד מיקרי אות יו"ד אף בלי אותו קוץ והו"ל לומר דכשר בדיעבד קמ"ל דאפי"ה פסול ולבסוף הקשה הש"ס פשיטא כיון דהוי מגוף היו"ד ואם כן מה זו ראיה לתגין דלא הוו מגוף האות. ועוד דבלא"ה י"ל דגרע כלי שום טעם דהרי לדעת החולקים על ר"ת בזה עכ"ל דס"ל דגרע וא"כ מה כחו של ר"ת למימר הכי בלי שום ראיה כמו שהוא דבר מוכרח מבלי שום דחייה ועוד ק"ל על ר"ת ז"ל דנראה דסתר דבריו דהרי בסוף פ' הבונה נתכוון לכתוב אחד וכתב ב' חייב ופר"ת הובא במרדכי ריש הל' מזוזה כגון שכותב כזה פ"ה טי"ת שלא הדביק רגל החיצון והו"ל פ"ה ונו"ן מאותו טי"ת שנתכוון לכתוב ע"כ. והרי מזה משמע דס"ל לר"ת דתגין לא מעכבי דאי מעכבי אמאי חייב. וכן ראיתי אח"כ להרב ש"הג ס"פ הבונה שהביא בשם ר' חננאל כפירוש ר"ת התם והכריח מדבריו שס"ל דתגין לא מעכבי וכפי' הרמב"ם ז"ל דלא מעכב וע"ש מה שדחה לזה ולע"ד אין צריך שום דוחק די"ל דר"ח סבר דלא מעכבי דס' זו הלא היא כרוב הפוסקים ז"ל ומינה דגם דעת ר"ת כן וא"כ איך כתב האגור בשמו שהתגין מעכבי. ועוד שהרי המרדכי הביא הב' הלשונות האלו של ר"ת זה אחר זה והייתי סבור לומר דמ"ש האגור וב"י בשר"ת אינו אלא בשם ר' חננאל ונשמט קוץ התי"ו של ר"ח עד שנראה כראשי תיבות של ר"ת ומיהו שוב ראיתי דלא היא דהרי אחר העיון מה שהביא המרדכי שם בשם ר"ת שכתב דלא גרע מקוצו של יו"ד וכו' הוא האמת מתורת ר' חננאל שהרי אחר פי' ר"ת שבפ' הבונה כתב ור"ח פי' אם לא זיין האותיות פסולים וכו' ואם איתא שגם זה הוא מתורת רבינו תם הול"ל ועוד פי' ר"ת ז"ל וכו' וממ"ש אחר דברי ר"ת ור"ח פי' עכ"ל דהוא ר"ח וא"כ קשה גם לרבינו חננאל ודוחק לומר שר"ח ס"ל כס' הג"מי פ"ב מהלכות ס"ת וכמ"ה הרב ש"הג מאחר די"ל דס"ל דלא מעכב כפשטן של דברים ועוד דבהג"מי פ"ב כתב בהדיא ר"ת בס' הישר עש"ב. כי על כן אנכי הרואה שר"ח ור"ת ס"ל שהתגין לא מעכבי כלל ומ"ש שאם לא זיין פסולים היינו כפי' רבי' המחבר ז"ל ורגמ"ה וסי' ז"ל דמיירי בזיון גוף האותיות שעט'נץ ג'ץ דצריכין זיון בגופן ועל זה מייתו שפיר ראיה בכח גדול דלא גרע מקוצו של יו"ד דהרי אף דהתם קרוי קוצו של יו"ד אפי' הכי משום דהוי מגוף האות פסול בדיעבד כ"ש וק"ו בזיון האותיות שהם מגופן ממש שודאי דפסולים ואתו לאשמועינן דלא נימא דצריכין שאמר רבא היינו לכתחילה ע"ז כתבו דלא היא אלא אף בדיעבד פסולים דלא גרע מקוצו של יו"ד ובהכי ל"ק כל מה שהקשינו ע"ד דמה זו ראיה בכח בלי שום ראיה וגם דק' דסותר את דבריו וממ"ש לא קשה מידי דשפיר י"ל דגם דעת ר"ת וגם ר"ח כדעת רגמ"ה ורבינו ז"ל:
והנה ראיתי להג"מי ז"ל פ"ב מהל' תפילין שכתב אחר דברי ר"ת שאם לא זיין שעט'נז ג'ץ פסולים וז"ל אמנם רבי' המחבר לא הזכיר מזה כלום ומתוך דבריו משמע דס"ל כמ"ש רא"ם וז"ל פי' זיונין שלא יעשה ראשן עגול וכו' והביא דבריו רבינו המחבר ז"ל ודבריו צ"ע שהרי בפ"ה מה' מזוזה שכתב הרמב"ם דין ז' האותיות שעט'נץ ג'ז מבואר בהדיא דמפרש דתגין שעל האותיות ע"ש בפי' וא"כ איך אפשר לומר דהרמב"ם מפרש כפירוש רבינו המחבר ז"ל ועוד בה שחלוקים בדין גם כן דלדעת רבינו לפי פירושא נפקא מינה דמ"ש רבא צריכין היינו לעכובא ולדעת הרמב"ם ופירושו כשאמר רבא צריכין היינו למצוה ובדיעבד אם לא זיין כשר ועוד ק"ל במ"ש אח"כ וז"ל ראיתי כי רבינו המחבר ר"ל דלא אמר רבא אלא אמזוזה דאמתני' דב' פרשיות שרמזו זה קאי ושם פירש שצריך זיינין כאשר ציין רש"י ורגמ"ה ז"ל עכ"ל. ואחרי נשיקת הרצפה קשה שזיווג זיווגים לרגמ"ה עם רש"י והרמב"ם מאחר דרגמ"ה מר ניהו החולק על פי' רש"י וכמ"ש ועוד ק"ל שכתב דס"ל להרמב"ם דלא אמרו כן כי אם על מזוזה וזה למד ממה שלא הביא הרמב"ם דין זה כי אם גבי הל' מזוזה כנראה דס"ל דדוקא במזוזה הדין כן וזה ודאי תימא לומר דלא נאמר דין זה כי אם גבי מזוזה דמ"ש תפילין ממזוזה ובשלמא ס"ת י"ל דאין צריך אבל תפילין מ"ש ועוד דהרי"ף וכל הפוסקים כתבו דין זה גם גבי תפילין וא"כ קושי גדול הוא דהרמב"ם יהיה יחיד בדבר הזה ואמת דראיתי להחינוך סי' תכ"ב גבי מזוזה שהביא הגי"ר וז"ל אמר רבא ז' אותיות שבמזוזה צריכין ג' זיונין ע"כ נראה שבהדיא היה גורס בש"ס כן אלא שאחר האמת לא מכרעא לפי"ה דהחינוך שם בסי' תכ"א כתב וז"ל ודין התגין וכו' בפרק הקומץ רבה הרי דאפי' דגריס בש"ס במזוזה אפי"ה גבי תפילין נמי הביא סוגיא זו לומר שגם תפילין הדין כן ובאופן שלע"ד דברי ההגהות הללו צ"ב ולדעת הר"מ י"ל דסמך בהל' תפילין אמה שיכתוב בהל' מזוזה דז' אותיות צריכות זיון ועיין למרן ב"י מ"ש לענין הלכה וע"ק להג"מי דהרי בסוגיא הנז' הובא קודם מימרת רבא ההיא עובדא דרמי בר תמרי בוי"ו דויהרג וההיא אינה אלא בתפילין דויהרג כתיב בפרשת והיה כי יביאך ובתר הכי הביא מימרת רבא וא"כ נ"מ דלא דק הש"ס להביא מימרת רבא גבי מזוזה לאשמועינן דדוקא גבי מזוזה אתמר האי מימרא וצ"ת:
המורם מהאמורים הוא דרגמ"ה ור"א ור"ת והאגור והמרדכי והגהת פירוש רש"י ור' אליהו והמפרשים שהביא ר"י ור' ישעיה כולהו ס"ל דמ"ש רבא ז' אותיות היינו על גוף האותיות אבל על התגין לא אמר וא"כ נ"מ דהנהו רבוותא ס"ל דתגין לא מעכבי וכמ"ש ר' ישעיה והמרדכי בהדיה וכנ"ל שהוא דעת ר"י המובא בהמרדכי שם אח"כ שנסתפק לענין גט אם צריך זינין כמו ספר וכו' דמדבריו נראה דס"ל דתגין לא מעכבי וכל משאו ומתנו אינו אלא בלכתחילה אם יש להצריך. אבל בדיעבד בכ"מ לא מפסיל ועיין מ"ש המרדכי גביה חטריה לגגיה דחי"ת בשם רש"י ודוק:
וע"פ האמור הנה אנכי רואה דצדק מרן ב"י בא"ח סי' ל"ו למפסק הלכתא כדעת הרמב"ם ז"ל דתגין אף אותן ז' אותיות שעט'נץ ג'ו אם לא זיין כשר בדיעבד מאחד דלפי האמור גדולי המורים קאו בסברא זו של הרמב"ם וס' התרומה שגם בתגין של ז' אותיות לא מפסיל בדיעבד ותימה להרב ב"ח ז"ל בא"ח סי' ל"ו שכתב ע"ד מרן ב"י ז"ל שפסק דלא כר"ת והאגור ז"ל ולמ"ש אדרבה ר"ת והאגור ס"ל כהרמב"ם ואמת דקשה על מרן ז"ל שכתב דר"ת והאגור פליגי אהרמב"ם ורבי' המחבר ז"ל ולמ"ש לא פליגי ומיהו הרב"ח לא הי"ל להשיג על מרן ב"י בזה דמאחר דלפי האמת פסק כהר"ם ור"ת דלא פליגי והיל"ל על מ"ש בב"י ולא עמ"ש בש"ע וגם מ"ש הרב"ח דגם הר"ם מודה לר"ת בזה בז' אותיות שעט'נץ ג'ז וחילק בין תגין גדולים לקטנים וכמו שחילקו הרא"ש בשמוש תפילין וס"הת ע"ש ולע"ד קשה דהרי א"כ קשה להרמב"ם דלמה לא פסק כן בשום מקום וגם מ"ש שמודה הרמב"ם שז' אותיות הנז' צריכין תגין קטנים מדין התלמוד ע"ש דבריו תמוהין דמאחר דהרמב"ם מפרש מימרת רבא דתגין שעל האותיות אם כן לא נזכרו בתלמוד אלו התגין קטנים ועוד דהרי רובא דרבוותא ס"ל כשיטת הרמב"ם להכי פסק כוותיה ושו"ר להרב יד אהרן דהשיג להרב ב"ח בזה:
ולענין עשיית התגין וכמה צריך לעשות בשי"ן וכמה בעי"ן והשאר רש"י פירש דהיינו דיעשה ג' תגין אחד מימין ואחד משמאל וא' באמצע וכ"פי בשבת ובפ' הקומץ פי' אחד למעלה ואחר למטה ואחד לצד ימין כזה
ץ ובהלכות תפלין פירש הרא"ש פירוש אחר שיש שעושין שלשתן למעלה כזה ש וכ"כ תוס' בפ' הקומץ ולכל הפירושים הללו אין באות כי אם ג' תגין כדמות הזה. אבל ראיתי בנמק"י הלכות ס"ת והלכות תפילין שלשה תגין לכל אות ואות דהיינו בשי"ן תשעה ועי"ן ששה וכן על זה הדרך והוא מחודש אלא דנראה דהרי"ף ס"ל הכי דגריס בש"ס ב' פעמים שלשה דהיינו ג' ג' זיונין וכפל לשון ג' מורה שלכל ראש שיש באות יעשה ג' זיינין וק"ל. וכה הראוני בתשו' מוהרד"ך בית א' חדר ל' דפסל בעשיית התגין אם לא עשה ג' ע"ש. ולע"ד לפי מה שהסכמנו דאעיקרא אם לא עשה תגין לא מעכב לכ"ע מינה דאם חסר אחד מהג' דלא מעכב ומיהו יש בזה ליישב דגרע טפי כשחסר מאם לא עשה כלל ומיהו דברי הרב שם נראים דס"ל דתגין מעכב וצריך יישוב לעמוד ולהבין דבריו ודוק:
נשלם חלק ארח חיים