אור ברסלב
שות תעלומות לב חלק א אורח חיים › סימן ט

שות תעלומות לב חלק א· רבי אליהו בכור חזן

אורח חיים · סימן ט

סימן ח

וזאת תשובתי על דבריהם

ראה ראיתי את השאלה על אודות ס"ת שאין בו תגין. או שהתגין אינם נוגעים באות. או כי התגין ההם יחדיו ידובקו. אם עלה לבימה ס"ת כזה. האם ראוי להורידו ולהוציא אחר תחתיו אם לא. ועל זה יצא לישע אחד חכם בחכמתו מעלת הר' הפוסק הראשון (יהי מכירו ברוך) הי"ו להחזיק מנהגם של ראשונים ז"ל שנהגו דור אחר דור שאם עלה לא ירד. אף הוא ביטל את המעוררים מפי סופרים ומפי ספרים האריך למעניתו את הכל עשה יפה בעתו באשר ה' אתו. ואחריו החזיק במעוזו הרב המובהק ספ'רא נה'ר והוא כהן לאל עליון נר"ו משה שפיר קאמר כי מנהגם של ישראל תורה היא וכן ראוי לעשות. כהוראת רב המקום הרב המופלא שבסנהדרין מופת דורנו שאר בשרנו כמוהרר"א פאלאג'י נר"ו שהורה כן בבית מדרשו ועם היות כי איני מופנה מכל הצדדין ועול הצבור המוטל עלי מן בקר עד ערב גם הייתי הלילה א"ח עסו'ק וטרוד בעסקי הצבור והיחיד ועול מלכות יר"ה אשר עלי היו כולנה. ובפרט כי הנני עוסק בהדפסת ספרי הקטן הזה דבעי העמדה והערכה. ואנה אני בא להשיב כהלכה באפס פנאי ובהעדר ספרים שאינם מצויים אצלי. גם כי ידעתי מיעוט ערכי עלי כי אינני ראוי והגון לעמוד במקום גדולים. ואולם גודא רבה שדי עלי הר' הפוסק הראשון הי"ו משום כבוד בית אבא מלכות בית דוד הגאון מז"ה זלה"ה אשר הרביץ תורה בקהל עדתו ונהג כן. וגם להפיק רצון הרב שארינו גדול מרבן אדוני אברהם נר"ו אשר פקד עלי אשנה פרק זה. ודבורו הקל היא גופא גזרה. על כן אמרתי הנה באתי במגילת ספר כתוב עלי. ויהי הקצ'ר אמיץ לפי העת והזמן. ולפי מצב הנדון אשר כבר בא מפורש בגדולי רבני הראשונים והאחרונים זיע"א אשר לא הניחו לנו מקום להתגדר או להתגדל בו כי לא הניחו פינה וזוית ואין כל חדש:

והנה שורש דין זה הוא מימרת רבא בפרק הקומץ (דכ"ז ע"ב) דאמר שבעה אותיות צריכות שלשה זיונין ואלו הן שעט'נז ג'ץ. וכלשון הזה פסקוהו הרי"ף והרא"ש ז"ל בהלכותיהם. ולא פירשו שאם חסרו התגין שהם נפסלים כמו שפירשו גבי נקב וחסרות ויתרות והקפת גויל ודומיהם. ומינה נשמע דס"ל דהני תגין אינון למצוה מן המובחר ואם לא תייג לא פסל. אכן ראיתי להש"הג שבהלכות הרי"ף ז"ל שכתב בהלכות ס"ת וז"ל מדברי רבינו בהל' מזוזה משמע שאם חסרו התגין פסול וריא"ז כתב שהתגין אינם מעכבים וכן היא וכו' עי"ש. ואני לא מצאתי בדברי רבינו בהלכות מזוזה ראיה לומר שסובר שהתגין מעכבים כי אם שם הביא מימרת רבא כמו שהביאה כאן ולא ביאר כלום. ועיין יד אהרן א"ח סי' ל"ו הגהב"י ט"ו וה"ה נר"ו נרגש מזה כיעו"ש. והאמת שאין הוכחה כלל מדברי הרי"ף ז"ל שחולק על הרמב"ם ז"ל בזה. וממה שהביא הרי"ף ז"ל דברי השי"ר בהלכותיו אין ראיה. שאף אי שתיק ליה ודאי דלא ס"ל כוותיה מכח קושיות הרב ברצלוני ז"ל והרא"ש ז"ל. ועוד דגם השי"ר לא כתב כן אלא בתפילין. ואין ללמוד ממנו לענין ס"ת וכמו שנבאר להלן. והמרדכי סו"פ הקומץ הביא משם הר"ש ז"ל שכתב וז"ל ותגין לא פסיל אפי' בתפ"ומ מדלא תני במתניתין עכוב תגין כי היכי דקתני הקף גויל ולא אשתמיט נמי שום אמורא לאשמועינן פיסול תגין ש"מ דדיעבד לא פסלי ולכתחילה ודאי צריך ע"כ. וא"כ אף אנן נמי נימא דאי הרי"ף ז"ל היה דעתו לפסול בחסרון התגין הו"ל לפרש כמו שפירש בהנך דא דאמרינן בתלמוד שפסול בדיעבד אלא ודאי דליתא וכאמור. גם ר"י הראשון ז"ל בהל' מזוזה כתב בפירוש כי דוקא האותיות מעכבות אם חיסר אחת מהם אבל התגין מצוה לעשותן ואם לא עשאן אין מעכבים וכו' עי"ש שהאריך במימרת רבא דסוגיין. ובכן שפיר י"ל שגם הרי"ף והרא"ש ז"ל הכי ס"ל ומרוב פשיטותא לא פירשו דלא מעכבי:

ואולם לכאורה היה נראה להכריע שדעת הרא"ש ז"ל לפסול במחוסר תגין ממ"ש בה' תפילין ע"ד השימושא רבא וז"ל והני זיוני דמפרשי הכא היינו תגים גדולים אבל תגים קטנים מה לו להזכיר שעט'נז ג'ץ הלא בכל מקום שיש אלו האותיות צריכים תגים קטנים כדאיתא בפרק הקומץ רבה ובגמרא לא הוזכרו כלל אלו התגין ולא מסתבר כלל למפסל תפילין בשביל חסרון אלו התגין וכו' ע"כ. דמשמע דהטעם דלא מפסל באלו התגין הוא מפני שלא הוזכרו בתלמוד אבל תגין של שעט'נז ג'ץ שהוזכרו בגמ' דידן אה"ן דמעכבי וכמו שכן הכריח רבינו יעקב בנו ז"ל בטור יו"ד סימן רע"ד ושווייה חולק על הרמב"ם ז"ל שמכשיר. ואני בעניותי אי לאו דמסתפינא הוה אמינא שאפשר לפרש דברי הרא"ש ז"ל באופן זה. והוא דכוונתו לומר דכיון שאלו התגין הגדולים לא הוזכרו כלל בתלמוד אין סברא כלל לפסול בחסרונם. דבשלמא אם היה השי"ר פוסל היכא דליתנהו תגי שעט'נז ג'ץ שהוזכרו בתלמוד היה מקום לחוש לסברתו כיון שכבר הוזכרו בגמ' דידן. אף שלא פורש בש"ס דאי ליתנהו פסילי. ואיכא למימר דלמצוה מן המובחר קאמר. מ"מ היה אפשר לחוש לס' השימו"ר. אבל מאחר דאיהו קעסיק בתגין גדולים שלא הוזכרו כלל בתלמוד נהי שראוי לחוש לכתחילה ולעשות אלו שכתב השי"ר או אותם שכתב הרמב"ם ז"ל. אבל אין סברא כלל לחוש לסברתו לפסול ואה"ן דהרא"ש סובר שאין לחוש גם בשעט'נז ג'ץ לפסול כדיעבד כיון שלא הוזכר בתלמוד לפסול ודברי השי"ר בזה לאו דסמכא אינון. ובזה אתי שפיר שלא ביאר הרא"ש ז"ל בהלכות ס"ת לפסול בחסרון אלו התגין. ולפי הנראה שהטור ז"ל הי"ל גירסא אחרת בדברי הרא"ש. ועיין בטור א"ח סי' ל"ו ובס' תפארת שמואל בחי' על הרא"ש ז"ל שם ואכמ"ל בזה:

אתאן לברר דעת הר"מ במז"ל שכתב בפירוש בפ"ב מהל' תפילין הל' ט' ובפ"ה מהלכות מזוזה הל' ג' ובפ"ז מהל' ס"ת הל' ט' שאין הס"ת נפסל. מפני חסרון התגין. ומה שלא ביאר הרמב"ם ז"ל בהל' ס"ת באיזה אותיות מזינין. כמו שהוזכר בתלמודינו דהיינו שעט'נז ג'ץ. נראה שסמך על מה שביארם בהלכות מזוזה דסליק מניה. אך ראיתי למרן ז"ל בב"י יו"ד סי' עד"ר שתמה כן על רבינו. ותירץ שהוא ז"ל סבר שלא בא רבא אלא ללמד שמנהג הסופרים לזיינן אבל לעכובא לא עכ"ל ואיני מבין כוונת דב"ק דאף אי ס"ל כן לא ימלט מההשגה שהי"ל להזכיר דין המפורש בתלמוד שהוא שעט'נץ ג'ז. ולבאר שלא פסל בדיעבד ולא נאמר כן אלא למצוה מן המובחר כמו שביאר. ועוד שכבר ביארם בפ"ה מהל' מזוזה והראה הוא ז"ל בכ"מ שם מקום לדין זה שהיא מימרת רבא בפרק הקומץ ועל מ"ש רבינו שם ואם לא עשה תגין או שהוסיף וגרע מהן לא פסל כתב מרן ז"ל שסובר רבינו דלא לעכובא אתמר כיעו"ש. ואי קשה מדוע לא ביאר ג"כ בהל' ס"ת כמו שתמה בב"י אין תירוצו מספיק. לכן נר"ל נכון כמש"ל:

וסבור הייתי לומר שגם הרמב"ם ז"ל סובר שלגבי ס"ת אם לא תייג שעט'נז ג'ץ כלל שפוסל. שהרי בהל' ס"ת שינה לשונו ולא כתב שאם. לא עשה תגין וכו' לא פסל כמ"ש בהל' תו"מ. אלא כתב וז"ל הצח היזהר בתגין ובמניינם יש אות וכו' וכל התגין כצורת זיינין הם דקין כחוט השערה. ואם שינה בתקון זה או שלא דקדק בתגין וכו' הרי זה ספר כשר עכ"ל והיה מקום לדקדק ולומר שכוונתו ז"ל הוא שאם לא דקדק בתגין באופן שבאות שצריך תג עשה שנים ובמקום שצריך שבעה עשה ששה וכדומה מזיון התגין שכל זה אינו אלא למצוה מן המובחר ואם לא דקדק בזה והוסיף וגרע הספר כשר. אבל באותיות שעט"נז ג"ץ אם לא עשאם כלל אה"ן דהוי ספר פסול. וע"כ דייק לומר אם לא דקדק והוסיף וגרע וכו' ולא כתב בפירוש אם לא עשאם. כמו שביאר בדיני תפילין. ומזוזה. ואולי סובר רבינו שיש הפרש בזה בין תפ"ומ לס"ת כמ"ש המרדכי בפרק הקומץ רבה משם רבינו שמשון ז"ל. אלא דכפי"ז לא ינצל רבינו מהשגת מב"י שהי"ל לבאר דין זה וביותר יגדל התימה כאשר נאמר שסובר שאותיות שעט"נז ג"ץ צריכים זיון לעכובא. ואין לומר שסמך אמ"ש בהל' מזוזה דהתם כתב שאפילו באלה לא פסל. אלא ודאי שסובר שבכל גוונא לא פסל וכי אתמר ההיא דרבא לאו לעכובא אתמר. ואף אם היה בידנו ליישב בנקל גם דקדוק זה. מי ירים ראש נגד הסכמת מרן הב"י ורבים אשר אתו שסוברים בדעת הרמב"ם ז"ל שהתגין בכל גוונא לא מעכבי ומי יבא אחהיהם:

ובפרט הן עתה בהגלות נגלות תשובת הרמב"ם ז"ל בס' פאר הדור סי' ע"ו שכתב שאלו התגים אינם מנהג והן הם כתרי אותיות ושכן נמצא בס"ת שכתב משה רבינו ע"ה מ"מ סיים כי יען יש חילוק במסורת זה אומר ככה וזה אומר ככה ע"כ כותבים התגין למצוה מן המובחר ואם לא כתב שום תגין אינו פוסל ע"כ הרי ביאר וכתב שכל התגין אינם לעכובא. ולא אכחד שהיה מקום לומר שלא כתב כן הרב ז"ל אלא על התגין של שאר האותיות מאחד ועד שבע. שבהם ודאי הוא שנפל המחלוקת וחילוק דעות. אבל שעט'נז ג'ץ שמבואר בגמרא שצריך ג' זיונין בלתי חולק. היה ראוי לומר שאם חיסר או הוסיף וכ"ש אם לא עשאם כלל שפוסל הס"ת. אכן מלשון שכתב אם לא כתב שום תגין וכו' נראה דכללא כייל דאפילו באלו של שעט'נז ג'ץ לא פסל. וכמו שהבינו מדבריו שבס' היד מב"י ודעמיה וכנז"ל. וכמו שהכריח ג"כ הרב הפוסק נר"ו ממה שלא הוסיף הרמב"ם ז"ל פיסול זה בפיו"ד כשמנה הדברים הפוסלים בס"ת וכת' דכל שאר הדברים הם למצוה מ"ה. אלא דהיא גופא ק"ט איך פסק כן הוא ז"ל אחר שפירש בתשובתו שאין זה מנהג והן הן כתרי תורה וכך היו כתובים ספרי משה רבע"ה ובאלו הזיונין של שעט'נז ג'ץ לא נפל ולא יפול בו חילוק דעות וסברות אחרי שבא מבואר בש"ס דילן בלתי חולק. ואולי דכיון שגם בהם נפל מחלוקת בסדר עשייתן כמבואר ברש"י ותוס' והבאים אחריהם בסוגיין דפרק הקומץ וגם יש מחלוקת אחרת אם הם בגוף האותיות או על גביהם כמתבאר בס' יראים ובחי' רבינו ישעיה הראשון ודעמייהו. ורבינו הרמב"ם ז"ל שכל רז לא אניס ליה ע"כ סתם ואמר שאם לא עשה שום תגין אינו פוסל. ודוק היטב ועיין בתשב"ץ ח"א סי' נ"א:

והנה מב"י ז"ל בא"ח סי' ל"ו הביא מ"ש בהגהות בשם רא"ם ובמרדכי ז"ל דזיונין אלו של שעט'נז ג'ץ לא בתגין הם אלא פירושו שלא יעשה ראשיהם עגול אלא משוך דלא איירי בהקומץ אלא בגוף האותיות ע"כ. ועיין בהג"מי בהל' תפילין שכתב בדעת הרמב"ם ז"ל דברים תמוהים כאשר עמד עליהם הרב צרור המור דודי לי ר"א הגדול ז"ל בספרו עמודי הארזים (והו"ד בסי' שאח"ז) באורך. ועיין בתשו' הרמב"ם בפא"הד סימן ע"ו. גם דברי הרב מרכבת המשנה אשכנזי ז"ל בפ"ה מהל' תו"מ ובפי"א דשבת תמוהים לפי"ז. וכבר האריך בזה הר' הפוסק הראשון הי"ו ואין הספר מצוי אצלינו לעיין עליו. ואסו"ד כתב מרן ז"ל בב"י שם דהכי נקיטינן היכא דאין נמצא מי שיודע לעשות תגין ע"כ. ובש"ע א"ח סימן ל"ו פסק בסתם שאם לא תייג לא פסל כפשט לשון הרמב"ם ז"ל וכדרכו בקדש להיות נגרר אחר לשון הר"מ במז"ל. והגם שהוא ז"ל בב"י שם הטיל תנאי בדבר וכתב דהכי נקטינן אם לא יש סופר שיודע. נראה כוונתו ברורה דכשלא יש סופר שיודע לתייג יכול לכתוב אפילו לכתחילה ספר בלא תגין ולסמוך על הפוס' המכשירים כדי שלא יתבטלו בקריאת התורה. אבל אם הסופר יודע ודאי שלכתחילה צריך לתייג. ובש"ע קאי אף אם יש סופר שיודע אלא שעבר ולא תייג דאז כיון שכבר נכתב הס"ת הו"ל כדיעבד ולא פסל וכך דייק דבריו ז"ל. והרב הגדול בס' יוסף אומץ סי' מ"א כתב שמרן לא החליט בב"י מפני שלא ראה דברי רי"ו שרבינו האי ודעמיה מכשירים וכשראה דבריהם פסק בפשיטות דכשר וכמ"ש בש"הג ח"ב דצ"א ע"כ והדברים תמוהים כאשר יראה הרואה ומה שכתבתי נר"ל נכון (וס' ש"הג ח"ב שציין אינו מצוי אצלי). ועיין במרדכי סו"פ הקומץ במה שהביא משם הר"ש ז"ל עי"ש והרי הרמב"ם ז"ל ס"ל שכשלא יש ס"ת יכולים לקרות בחומשים ולברך לפניה ולאחריה כמ"ש בתשובה סי' ט"ו ואע"ג דלא קי"ל כוותיה בהא מ"מ כשלא יש סופר יודע לתייג ודאי דקורין בספר בלא תגין ומברכים בלא ספק וזהו שכתב מרן ז"ל בב"י והוא פשוט:

וחזיתיה להרב ב"ח ז"ל שם שתמה על מהב"י איך פסק בסתם דלא כר"ת והאגור ורבינו שפוסלין בפי' ועוד דנראה ודאי דאף להרמב"ם דוקא בתגין גדולים אבל בשעט"נז ג"ץ שצריכים תגין קטנים מדין התלמוד פשיטא דפסול אם לא תייג אותם אפילו בס"ת כ"ש בתפילין וכו' עי"ש ולא ידעתי איך פשיט"ל דגם הרמב"ם פוסל בודאי בחסרון תגין קטנים. והרב ז"ל כתב בפירוש דלא פסל. ואם הוא ז"ל מדקדק מדבריו שלא כתב כן אלא בתגין גדולים מלבד שאין זה פשט דבריו וכמו שמתבאר ג"כ מתוך תשובתו שהבאנו לעיל. ועוד זאת דתקשי ליה קושית מב"י למה לא הזכיר דין דתני שעט"נץ ג"ז שהובאו בתלמוד. אלא ודאי שדעתו ז"ל שאם לא עשה שום תגין לא פסל. וכאשר הוכחנו לעיל. וגם הראב"ד ז"ל נראה מסכים לזה שהרי לא השיג עליו. ופשוט שהם ז"ל סוברים שמ"ש רבא צריכים ג' זיונים הוא לכתחילה וכמ"ש מרן בב"י וכ"מ. והט"ז ביו"ד סי' רע"ד ס"ק ה' הביא סייעתא לזה דלשון צריך היינו לכתחילה ממ"ש בגיטין בריש פרק המביא תנין עי"ש וצ"ע בדברי מב"י ז"ל בא"ח סי' רי"ט ועיין תשב"ץ ח"א סי' נ"א ולהגאון מז"ה הגדול ז"ל בחק"ל א"ח סי' ד"ן וברבני האחרונים שאסף איש טהור מרן החבי"ף ז"ל בס"ה גנזי חיים אות ץ' וכבר פקח עיניו ע"ז ה"ה נר"ו עיין בדבריו:.

סוף דבר אני אומר כי האריכות בזה יגיעת בשר כי אנו אין לנו אלא דעת מרן ז"ל בש"ע שפסק בפשיטות שאם לא עשה התגין לא פסל וכוונתו ברורה דכיון שכבר נכתב הס"ת הו"ל כדיעבד והספר כשר. וכמ"ש בעניותנו לעיל. ובכן ודאי שאם הקהל יש להם ס"ת בתגין אין ראוי להוציא אותו הס"ת שאין בו תגין כי בודאי שראוי לצבור לקיים מצוה מן המובחר. ואם אין להם ס"ת אחר או שכבר עלה אותו שאין בו תגין אין ראוי להוציא אחר תחתיו. אלא קורין בו ומברכים עליו ברכות התורה לפניה ולאחריה וכמ"ש הרמב"ם ז"ל בתשובה סי' ט"ו הבאנו דבריו לעיל ועי"ש דאסברה ניהלן בטוב טעם ודעת ואם אינו ענין לאותו נדון תנהו ענין לנ"ד. וכן הוא הסכמת הרב מו"הד שארינו ז"ל בס' לב חיים ח"ב בדקי"ז וקי"ח וראויים הדברים לפה קדוש שאמרם. ועיין בסוגיית הש"ס הלכות ס"ת שהביא משם ס' העתים שכתב וז"ל לענין עבור לשמה מיהו אתם שאין במקומכם מי שעושה גוילין ולא דק אם יש במקומכם ס"ת כהוגן השמרו וקראו בו בצבור ואם לא אל תשביתו קריאת ס"ת בצבור מפני זה שהרי הכתוב אומר עת לעשות לה' וגו' אף אתם עשו ס"ת מן דק אע"פ שאינו מעובד לשמה שמר רב משה גאון כדי הוא לסמוך עליו בשעת הדחק וכ"ש על דרך שאמרנו וכו' עיש"ב דון מינה ואוקי באתרין. וגדולה מזאת כתב הב"ח בסי' ל"ב בא"ח לענין דיבוק שכתוב בפירוש במ"ס ומביאו בס"הת שלא יקראו בו ועכ"ז כתב דהיינו לכתחילה אין להוציאו לקרות בו כיון שלא תקנו אבל הוציאו דיעבד וקורין בו אין להוציא אחר והכי מסתברא ע"כ וכ"ש בנ"ד וברור:

והנה בעתה הבא נבא למה שהאריך עוד ידידינו הר' הפוסק נר"ו בענין פירוד התגין מהאות ודיבוקן יחד אם יש להוריד הס"ת אחר שעלה לבימה. והנה ראש המדברים בענין זה הוא הרמ"ע מפאנו ז"ל בתשובה סי' ל"ח שצעק מרה על סופרי זמנו שלא היו מדביקים התגים לאותיות וגער בהם בנזיפה כי אפילו לדעת הרמב"ם שאין התגים מעכבים היינו בין אינו לישנו כהוגן אבל התג שאינו נוגע נראה בעיני יתרון אותיות קטנות בין השיטין ופוסל ומצאתי כדברי בספר יראים ובמרדכי בסוף הל"קט בשם מהר"ם ובספר התרומה בשם רגמ"ה ורש"י וכו' כיעוש"ב וה"ד הכנ"הג והמג"א והמחז"כ ודעמייהו בא"ח סי' ל"ו. וה' הפוסק הי"ו האריך בפרט זה מפי סופרים ומפי ספרים ראשונים ואחרונים וזו הלכה העלה דעכ"פ אם עלה ס"ת כזה לא ירד וסמך ראשו ורובו על מנהג הראשונים ז"ל שנהגו שלא להוריד הס"ת מפני פירוד התגין או דיבוקם. והגם כי קשה הוא בעיני לומר שיש מנהג בזה כי מי יכול להעיד על הראשונים שהיה הס"ת באופן זה ושאל הש"ץ להרב המרביץ תורה והורה להכשיר. כי בנקל יוכל הדוחה לומר שבאותו זמן היו בהכשרם ואף אם עתה אנו רואים שנפסלו אותם הס"ת בעצמם. אף הוא ישיב אמריו דעכשיו הוא דאתרע. אבל אנכי הרואה ביתר ראיותיו שיש מהם כדאי לסמוך עליהם כדי שלא להוריד הס"ת. כי כדאי הם הרבנים המכשירים לסמוך עליהם בדיעבד בדבר שלא נתבאר פיסולו בפי' בש"ס ובגדולי הראשונים. וכן ראיתי שהסכים עמו הרב הפוסק השני הוא עדינו העצני רב כהנא נר"ו וגם דעתי מסכמת כן היכא שלא נהגו להוריד וכהוראת הרב הגדול הנאמר באברהם נר"ו כי הוא אילן גדול ששרשיו מרובים לסמוך עליו:

וכדי דלא נילף ריקם ריקם אבא אעי'ר במה שיש להשיב על מקצת ראיותיו. ראשונה כתב להביא ראיה במכ"ש מדבוק האות דכשר לדעת הרשב"א ז"ל כמ"ש הב"ח בא"ח סי' ל"ב וכי ליתיה האות כלל פסול וכ"ש הכא דאי ליתנהו התגים כשר וכו' כיעו"ש בדבריו באורך. ואני אומר דמלבד שאין ראיה כלל לדידן דאף בכה"ג פסלינן וכמו שנרגש גם הוא נר"ו בסו"ד. עוד זאת דאין הנדון דומה לראיה דהתם איירי בבירור שנכתב בכשרות ושוב נדבק דאז סובר הרשב"א שאין צריך תקון כלל כמ"ש בתשובות המיוחסות סימן רל"ו. והכא נמי בתגים אי ידעינן בבירור שכתבו מומחה ובקי שבודאי הדביקן. תלינן שנפרדו אח"ך וכשר כמ"ש המג"א שם בסי' ל"ו משם הרמ"ע ז"ל. והרב אשל אברהם בחי' לשם תמה ע"ז וז"ל ולא הבינותי דאם אין התג נוגע פסול דיעבד א"כ מה יושיענו שהיה דבוק בשעת כתיבה כיון שנפרד הא נפסל ולא מהני תקון ולמ"ד דמהני תקון אפי' היה כן מתחילת כתיבה ע"כ. ואין זה מן הקושי על המג"א שהוא ז"ל דמכשיר היינו אפילו בלא תקון כיון שנעשה בהכשר וכמ"ש בעל דברים הוא הרמ"ע ז"ל בתשובה שם וז"ל ועם היותי פוסל כל שאינו עשוי כתקון זה מ"מ אם בכתיבתך או במעשה שאר המומחים בכך אמצא תג נפרד תלינן בטשטוש אחר שנעשה בהכשר ומכשרנא ע"כ ולא הזכיר שצריך לתקנו. ואה"ן שטוב לתקנו אח"ך. אבל מ"מ אף שלא נתקן אינו פוסל כל שכתבו מומחה. וטעמו נראה דלא גרע מנפסק האות אחר שנכתב בכשרות דמכשרינן כפסק מרן ז"ל בש"ע א"ח סי' ל"ב סט"ז ועיין מג"א וט"ז שם. וכן ראיתי להרב לבושי שרד בחי' שם לסי' ל"ו שכתב דמהא שמיע ליה להרמ"ע דין זה. אבל אם לא כתבו מומחה אפילו למאן דס"ל דמהני תקון. כל שלא נתקן פסול. ודברי הרב שמן המאור בסי' ל"ו שהביא ה"ה הי"ו לקמיה הם תמוהים בלא"ה מצד עצמם וכמ"ש ה' הפוסק נר"ו ויפה תמה עליו לפי הדברים שכתב בשמו כי אין ספרו מצוי כאן. ועיין להרמ"ע ז"ל בסי' ל"ו ובס' זרע אמת ץ חא"ח סי' י"ח שהאריך:

עוד האריך ה"ה נר"ו דהיכן מצינו להוריד ס"ת בדבר שלא נתבאר בתלמוד. והראשונים ז"ל לא נקטו אלא לשון צריך ליגע באות ולא אמרו שפסול וכו' עיש"ב. ולדידי נראה שדעת הרמ"ע ז"ל שפסל הוא מטעם שפירש דאם אינם נוגעים באות נראים כאותיות קטנות יתרות. והרי כבר ידוע דביתרון אותיות פסול וכמ"ש הרמב"ם ז"ל בהלכות ס"ת פ' יו"ד ומרן בש"ע סי' עד"ר. וכ"כ רש"ל ז"ל בתשו' סי' ע"ג וז"ל ואפילו אות אחת יתרה פוסלת וכן אפילו פיסוק טעמים או ניקוד בדיו פסול וכו' עי"ש. והגם שהרב כוב"י ז"ל במ"ק חיו"ד סי' ע"ד חולק על רש"ל בעיקר דינו וסובר כי דוקא במלא וחסר בסוף תיבה או בתחילתה וכו' אז ודאי פוסל משים שמקלקל התיבה אבל ביתר אות אחת בתורה ואינה סמוכה לתיבה (וכגון שנמצא יתרה בגליון או בריוח שבין פרשיות) אין לי ראיה לפסול וכו' עיש"ב. ועיין לבושי שרד שם בסימן ל"ו שרצה לתמוה לכאורה על הנו"בי מדברי הרמ"ע אלו כיעו"ש. ולע"ד נראה שבכעין נדון הרמ"ע ז"ל גם הנוב"י יודה דפסול משום דנראה כעין אותיות קטנות בריוח שבין השיטות שהוא מקום לתלות החסר בס"ת וכמובן הפשוט. ועוד שלא אמרה הרב ז"ל אלא. באות יתרה או שתים ובריוח שבין הפרשיות או בגליון שאין סברא לפסול אבל אם בכל הס"ת נראים כאותיות קטנות ביני שיטי ודאי דמורה גם הבב"י שפסול עד שיתקן וממילא רווחא שדברי הרמ"ע ודעמיה מיוסדים ע"פ פסק הרמב"ם והש"ע ז"ל. ועיין במה שנשא ונתן הרב הפוסק נר"ו ע"ד הבאר עשק סי' ן' והנחפה בכסף ח"ב סימן יו"ד ואכמ"ל. אלא שהאמת מת שאין אלו התגין שלנו נראים כאותיות קטנות כדי לפסול מטעם זה ועיין יוסף אומץ שם בסי' מ"א וכמ"ש ידידנו ה"ה הי"ו באורך והוא האמת הברור עד שאין צורך להאריך בו:

תו חזיתיה להרב הפוסק יצ"ו שכתב דמ"ש המג"א ודעמיה שאם התגין אינם נוגעים באות או שדבוקים זה בזה שפסולים התגין עד שיתוקנו אבל לא הס"ת וכמ"ש בס' זכרון יוסף חיו"ד סי' ח"י ובס' כתונת יוסף א"ח סימן ב' א"ד בקיצור. ואנכי הרואה שדברי הזכרון יוסף ז"ל בתשובה זאת באו שלא בהשגחה וכמו שהוכיח הרב הגדול ז"ל בספר יוסף אומץ שם. וכמו שקרה לו שטעה בדברי המג"א בסי' ל"ב במה שהביא משם המאירי וסבר שהתג נדבק לחברתה והא ליתא. וגרם לו זה מפני שלא ראה הדברים בשורשן וכמ"ש ידי"ן ה"ה הי"ו והם דברים אמתיים. כן קרה לו גם כן בזה שסמך על מ"ש המג"א בדין זה פסולים ורצה לפרש שהוא על התגין. ומלבד הדוחק הגדול שיש לפרש כן ופירוש זה אין הלשון הולמו כלל. עוד זאת שמקור דינו של המג"א הוא נובע מהרמ"ע ז"ל ובתשו' הרמ"ע מבואר דהס"ת פסול. ואם המ"א ז"ל היה חולק על הרמ"ע הי"ל לפרש. ולא עוד אלא שציין שדבריו הם פשט דברי הרמ"ע ז"ל וזה פשוט. וספר כתונת יוסף שהביא כת"ר אינו בנמצא אצלנו לחזות בנועם דבריו אם יש להם על מה שיסמוכו:

מ"מ תסגי לן דתרין סמכי קשוט סברי הכי ולא מפני שאנו תמהים על דבריהם נעשה מעשה להוריד הס"ת נגד סברת המכשירים בדיעבד כי רבים הם ובפרט היכא דנהוג הכי. וכמ"ש הרבנים הפוסקים הע"י ואף ידי יד כהה תכון עמהם:

וחדשות אני מגיד כי אני בבואי לרעות ביעקב פה העירה טראבלס המערב יע"א אינה ה' לידי ס' תגין כת"י בסוף התנ"ך אשר כתב הרב ש"ט בן אברהם זלה"ה בן גאון בשנת ע"ב לפרט וכתוב בו וז"ל הגהותיו כפי כחי ועטרתיו במסורת הגדולה ושמרתיו בין מלא לחסר ובצורות הפרשיות הפתוחות והסתומות לפי מנין על פי הנוסחאות אשר השיגה ידי בכל המקומות מות כאשר זכרתי מנין סדריהן ומחלוקותיהן וציירתי האותיות בתגיהן ועקושן ולפופן הנמסרות בספר תגי נוגעות ואינם נוגעות וכו' ע"כ. ובס' תגי כתוב דהוא דאסיק כהנא מעל י"ב אבניא דאקים יהושע בגלגל ומסרו לשמואל ואלקנה ושמואל לפלטי בן ליש ופלטי לאחיתופל הגילוני ואחיתופל לאחיה השלוני ואחיה לאליהו ואליהו לאלישע ואלישע ליהוידע ויהוידע לנביאים ונביאים גנזוהו באסקופת ב"המק. וכשחרב ב"המק בימי יהויכין מסרו ירמיהו ליחזקאל ויחזקאל אחתיה לבבל ובימי כורש הפרסי כד אסיק עזרא הסופר ס' יוחסין מבבל לירושלם אסקיה ומטי אצל מנאת ומנא מסריה לר' נחוניא ב"ה ור"ן לראב"ע ור"א לר"י ור"י לר' עקיבא ור' עקיבא לר' יהודה ור"י לר' מיאשאי ור"מ לנחום הלבלר ור' נחום לרבי ע"כ. וראיתי להעתיק כאן קצת מהאותיות שכתוב בס' תגי שאותן התגין אינן נוגעות. ואלו הם ה' דאית לה ארבע תגי ולא דבקין. מ' דאית לה תלתא תגי ולא דבקין. ס' דאית לה תלתא תגין ולא דבקין. ס' דאית להו ארבע זיוני ולא דבקין. ק' דתלתא קרנין ולא דבקין. ועוד יש הרבה שלא יכולתי להעתיק מרוב הטשטוש. וכמה הלכתא גברוותא אית לן למילף מהתנ"ך הקדוש הזה הכתוב על קלף צבי כמו שהוא קבלה בידם בכתיבה תמה ומיושרת בציורים נאים דבר להפליא. ועיין להרשב"ץ ז"ל בח"א סימן ג"ן מ"ש משם הראב"ע ז"ל ועיין במה שציין עוד בס' ש"הג מע"ס אות הת':

הלא כה דברי הצעיר אליהו חזן ס"ט

תוכן העניינים

שות תעלומות לב חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה