שות תעלומות לב חלק א· רבי אליהו בכור חזן
אורח חיים · סימן ח
תשובת הרב כמהר"מ הכהן נהר הי"ו בענין זה:
אור כי יהל המנורה הטהורה לנו לעינים. אור נערב זרח רב מזוקק שבעתים. אור זרוע שתול על פלגי מים. אור לו בציו'ן בשערים המצויינים בהלכה ולתורה עושה אזנים. או'ר ב'ה פרח ויצץ ציץ ציצים ופרחים בעדי עדיים. אור הורתו זורח בקהל עדתנו דיתיב ביני ד'ני רובץ בין המשפ'טים. אור עיני סתרי ומגיני הודי והדרי פאר נזרי מע' הרב המופלא. וכבוד ה' מלא. מורי הרב רבי חמ'א נר"ו יאיר כאור החמה יהיה שבעתים. כיר"א:
מפתח שפתי שפת הנ'הר נה'ר שלום בשלמא למר הר'ם נהרי'ם. כדמ"ל מול פני כסא תורתו בכס'ף מלא מחוינא קידה ח'ק על אפי'ם והדר מצלינא מעומקא דלבא וכפי פרושות השמים. אל אדוני אברהם יחי הו'ד לנצח חי ומלא ברכת ה' מתעלת הברכה העליונה ובריא אולם ברי'אה יב'רא פי שנים. ולמען יאריך ימים על ממלכתו וכי ירבה כבוד ביתו באשר ה' אתו גם עד זקנה ושיבה ברבות הטובה כספא ודהבא מזהב פרוים. ועיני אדוני רואות אלה בני שם רבא ראשם לא'ב יגיע על התורה ועל העבודה בבנים ובני בנים במוט'ב תלתא כחדא שלי'ש אורים. ומגן אבות יסובבנהו ויצרנהו כאישון עינו ויהי המשרה על שכמו וה' עמו לע'ד בבני ישראל עד ביאת הגואל מלך בירושלם אכי"ר. ובא האות לפני אדו'ני ר'ם נר"ו להגיד כי ישר איך האירו אל עבר פנינו מאורות דברי קדשו לשעבר טובים השנים. בשעתן ובזמנן בדברי ניחומים לשון חכמים. האותיות צהלוני והם הרהיבוני ומבור שאון יגוני העלני והמה ינחמוני וכאב את בן ירצה גם עתה יאהבני רח'ם רחמת'ים. ובדיק לן מני"ר נר"ו כאן בדברות שתים ע"ע תגין שנמצאו נפרדים בס"ת בשבת ויו"ט שמעלת הסופרים חכמי לב העוסקים במלאכת ה' בעירנו אזמיר יע"א מפצירין במני"ר נר"ו להסכים עמהם להוציא ס"ת אחרת וכו' והגם כי לפניו נגלו תעלומות חכמה ומעט אשר היה לפני אורייתא דיליה היא ומכיר אני מיעוט ערכי עכ"ז פנה אל האזוב מצד ענותנותו ואהבתו אותי כי גלוי לפניו לבי בל עמי מכמה הרפתקי דעדו עלי לא תקפ"ץ רצה לעוררני בשעשועי תורתו ואותי צוה אשנה פרק זה בס"ד. והנה מלבד כי טרדות הזמן הבלתי נאמן. חסרון הספרים קשה מכולן. ויותר למי שאינו אומן. אך לעשות רצון צדיק אמרתי זה יכתוב ידי בס"ד ממה שתעלה מצודת זכרוני הפעוטה בענין זה מן השט'ים שנים:
והנה בד"ק כתוב למ'ר שיחל"א כי מע' הסופרים הע"יא המה ראו כן תמהו עמ"ש ב' המאורות הגדולים הרב מוהרי"א בס' הבהיר אמ"לי וה"ה החי"דא בס' הזך לד"א זלה"ה דאם הס"ת כתבו מומחה אפילו נמצאו תגין דבוקין זה בזה או נפרדים מגוף האותיות הס"ת כשר. דאין נראה מדברי הרמ"ע כי אם בס"ת שהוא בחזקתו כולו. אכן מה שנמצא לפנינו נפרד אין לקרות בו מכח קו' הפר"מ וכו' ותו ק"ל עמ"ש עט"ר מרנא אבונא אור החיים בס' הנחמד ספר חיים זיע"א בסימן ח"י אות ח' משם הנח"ב דתגין שאינם דבוקים בגוף האות הס"ת כשר וכו' דגם הנח"ב לא התיר בפשי' כי אם בחילוקים ע"פי מומחה או"ל וכו' ומני"ר נר"ו מסתפי להסכים עמהם לעשות חדשה בארץ משום לעז ע"הר וכו' זתד"ק:
וכשאני לעצמי המעט הוא אמינא דשפיר מסתפי מלעשות חדשה בארץ להוריד הס"ת מפני שנמצאו איזה תגין נפרדים מה שלא ראינו ולא שמענו מעולם ואיכא לעז ע"הר ח"ו וכ"ש אחרי ראותנו דהגאונים האמ"לי והלד"א לא תלו ההכשר המעט אם רב כ"א בכתבו מומחה. והנה ספר פרי מגדים ושאר ספרי דבי רב אינם מצויים פה אתנו זולת ס' לדוד אמת. אכן נראה קו' הרפ"מ אם הוא מההיא דפרק הבונה שהביא העט"ז דאות בלא תג אינה אות. או אפי' קושיות אחרות. וכי משום קושיא או דקדוק נניח דברי פוס' מפורש וניקום וניגזור להוריד הס"ת בדבר שכבר מפורש דינו כדנבאר בס"ד. ואפילו אם יש בו מחלוקת כבר ידוע מ"ש הלד"א בסימן ס' דהמורה בשל סופרים להקל בדיעבד לא הפסיד ודיעבד מיקרי אחר שכבר נכתב הס"ת וכ"ש היכא שכבר הוציאוהו דיש לסמוך על המכשירין וכמ"ש שם בלר"א סימן ס' וכי ננעלו שערי תירוצין ומציאות חילוקים שקלת מעלמא ליישב קו' הפר"מ. ועל הכל דהבאים אחריו ז"ל גאוני האחרונים באו לכלל יישוב. ומי יבא אחרי המלכים האדירים האמ"לי והלד"א ז"ל לסתור דבריהם במה שהבינו הם ז"ל בתשו' הרמ"ע ז"ל אשר עקבות משי'חם הקדושה עבה ממתנינו. ועל הגאון עט"ר מוהרמ"ז עטרת החיים זיע"א ג"כ אין לתמוה אם קיצר בדבריו לרוב מלאכת הקדש שהיה צולל בים הש"ס והפוס' ועול מלכות שמים בקדושה וחסידות החופפת עליו תדיר ולא פסיק וזכר עשה לדין זה בקיצור וציין להנח"ב ושוב לא איסתייעא מלתא לבאר באורך ולחלק בין מומחה לאינו מומחה וכיוצא. ולכשנדקרק בס"ד יש מקום לומר דרוח ה' דיבר בו ושפיר עבד דקיצר וסתם דבריו וכדנבאר בס"ד:
דהנה ידוע פסק מרן בש"ע א"ח סי' ל"ו דהתגין אינם מעכבים לפסול הס"ת מפני חסרונן כהרמב"ם ז"ל וסי' דקיימי בשיטתו. דלא כרבינו הטור ז"ל וסי' ביו"ד סי' עד"ר דס"ל דמעכב בחסרון התגין דשעט'נז ג'ץ והגם דהרב"ח בא"ח שם הקשה על פסק מרן ז"ל ופסק דלא כמרן ז"ל אנו אין לנו אלא פסק מרן מוהריק"א ז"ל דקבלנו הוראותיו כידוע. והרט"ז ביו"ד הביא ראיה לדברי הרמב"ם דס"ל דלשון צריך שלשה זיוגין. אינו לעיכובא מההיא דפרי"ן יע"ש והי"ל אריכות קצת בזה ושוב אחרי כתבי ראיתי מ"ש ה"ה המו"הד בקו"א שבס"ס לד"א ז"ל דהאריך בזה וחיזק פ' מרן הלזה והצילו מכל החולקים עליו בדין זה דאישתמיט מינייהו מלכי תשו' רבינו האיי גאון ז"ל הביאה ר' ירוחם ז"ל ועוד מפרשים דכ' בהדייא דמכשירינן בפי' ס"ה בלא תגין אפילו בשעט'נז ג'ץ יע"ש באורך:
והנה מצינו מחלוקת כרבני האחרונים זלה"ה ומכללם הגאון המו"הד גופיה בתשו' יוסף אומץ סי' מ"ה דמאן דמכשיר בלא תגין מכשיר בנדבקו התגין או נפרדו מגוף האותיות כיע"ש. והגם דהרב עיקרי הד"ט כ' ס"י חולק ע"ז ולדעתו ז"ל העדר התגין יותר טוב ממציאותן דבוקים ז"בז או נפרדין ואיני זוכר ראיותיו יע"ש לע"ד אמינא לענין דינא דמלבד דלפי סדר הדורות אית לן למיסמך אסברת מרן המו"הר החיד"א ז"ל דס"ל דמאן דמכשיר בחסרונן מכשיר גם באינן כתיקונן ורב גובריה ומי כמוהו מורה. ודרך אגב נלע"ד קצת דמדומי ראיה לסברתו ז"ל מההיא דכתבו התוס' וה"ד הפוס' והמחברים סביב הש"ע ביו"ד סי' עד"ר וז"ל דאמר עזרא הסופר אם יאמר לי משה רבינו ע"הש למה נקדת הס"ת אומר לו כלום מחקתי יע"ש דנראה מזה דהמחיקה בנקודה קשה יותר ממציאותן הגם שאפשר שהנקודה ההיא אינה צריכה כלל. לא יהא אלא נקודה בעלמא דממילא סברת המו"הד ז"ל הנ"ל דמאן דמכשיר בהעדר התגין מכשיר ג"כ במקולקלין היא אלימתא במכ"ש מתשובת עזרא הסופר זיע"א ודוק. ולפ"ז כיון דאנן סמכינן אתכא דמרן ז"ל ולדידיה מכשיר גם בנדבקו או נפרדו מהאות. נראה דכוותיה נקטי' שלא להוריד הס"ת בנמצאו התגין נפרדין לפנינו. ואפי' אילו לא קבלנו הוראות מרן ז"ל לא יהא אלא מחלוקת במלתא דרבנן דבשל סופרים יש לסמוך על המכשירין כנ"ל אחר שנכתב הס"ת וכ"ש בשכבר הוציאוהו דאיכא משום פגמו. ואפילו את"ל דמאן דס"ל דהתגין מעכבים הוי מדאורייתא כיון דעיקר בתיבת הס"ת הוא מ"ע מדאוריי' וקאמר בש"ס דשעט'נז ג'ץ צריך ג' תגין וכו' ונראה דהוא לדעתו הל"מ דכך היא מצות כתיבת הס"ת עם התגין כתקונן. הא מיהא הוי פלוגתא בעיקר הדבר אי מדאורייתא אי מדרבנן וידוע דכה"ג עמדו האחרונים ז"ל ומכללם הרב מוהרי"ן במועדי ה' ובערך השלחן יו"ד סימן וקהל אליהו יו"ד (ועמ"ש בעניותי בקונ' כסא דברכתא סי' בזה) דלא אמרינן ספקא דאורייתא לחומרא אלא בדבר שהוא מדאורייתא אליבא דכ"ע ויש ספק הלכה כדברי מי. אכן באי פליגי בעיקרא דמלתא אי הוי דאוריי' לא אמרינן ס"ד לחומרא והגם דגם בכה"ג מידי פלוגתא לא נפיק ונדון דידן נישווייה מחלוקת בדאורייתא ומ"ג דעיקר המצוה דס"ת ס"ל לכמה מהפוסקים דאפי' בז"הז היא מן התורה עכ"ז נראה שאין לפסול הס"ת בנ"ד אחר שנכתב וכ"ש היכא שכבר הוציאוהו וקורין בו הגם דלא ידעינן בודאי דכתבו מומחה. כל דלא ידעינן גם כן דכתבו אינו מומחה. שפיר יש להכשיר לענ"ד מטעם ספק ספקא והוא זה. ספק אי הלכה כמ"ד דאינן מעכבים התגין אפילו בשעט'נז ג'ץ. ואפי' את"ל דהלכה כמ"ד דמעכבים ואפי' מדאוריי' שמא אינו אלא בחסרון התגין מעיקרא אך בס"ת שיש תגין לפנינו ונמצאו מופרדין אפ' דיודה דכשר שמא כתבו מומחה ולא כתב ה"ה החיד"א דמאן דפוסל בהא פוסל בהא כנ"ל אלא דוקא כדידעי' בודאי דכתבו אינו מומחה וכנראה מגוף תשובת יוסף אומץ דנתחכם הסופר מפני צורת האותיות ומעיקרא חיברן התגין יע"ש. ואפי' לדעת העיקרי הד'ט וסי' דאפי' מאן דמכשיר בהעדרן אפשר יפסול בנדבקין ונפרדין. איכא נמי בנ"ד ס"ס להכשיר ספק אי הלכה כהרמ"ע וסי' דנפרדין ושלא כתיקונן פוסל או כמאן דמכשיר והוא הב"ע ז"ל הגם כי התעשקו עמו עכ"פ ל"נ מתורת ספק. ואפי' תימא דהלכה כהרמ"ע וסי' ז"ל שמא כתבו מומחה ושוב נפרדו דבהא ודאי אפי' הרמ"ע יודה דכיון דנכתבו מעיקרא כתקונן ושוב נפרדו או נדבקו כשר וכחד תי' דכתב מרן ב"י ז"ל בלשון הירוש' ארצנו ארצך ותפארתך יע"ש בא"ח סי' ל"ב וכ"ז אפי' במחלוקת דעלמא. וכ"ש לדידן דיתבינן אתכא דמרן הקרוש דפ' דחסרונן אינן מעכבים וכתבנו דהמו"הד ס"ל בדעתו דמכשיר ג"כ בנפרדו ונדבקו. דאית לן למסמך סמוכין דאורייתא שלא להוריד הס"ת בנמצאו נפרדין ודבוקין לפנינו אפי' בסתמא דלא ידעינן אי כתבו מומחה או לאו דכשר ואין להוריד הס"ת דאיכא משום פגמו ח"ו. עד שאני הצעיר תמיה לענ"ד על הגאון הקדוש הרמ"ע והגאונים האמ"לי והלד"א דה"ד ודנו להלכה בדין זה דנדבקו או נפרדו התגין דאם כתבו מומחה כשר. אמאי הצריכו ידיעה בתחילה דכתבו מומחה ולא די לנו בחזקה דאפי' מסתמא כתבו מומחה. ואם אמרו ז"ל כל המצויין אצל שחיטה מומחין הם דכמה רבו דיניו והרגשת הסכין בדקדוק גדול. כ"ש בסופר סת"ומ דידוע לו הדין פשוט דהתגין צריך דבוקין בגוף האות. וכזאת וכזאת יש לתמוה לע"ד בתשו' הגאון הנח"ב ה"ד עט"ר רב אחא משבחא מעלת הרב ח"ק לישראל פחד יצחק יהיה בעזרו בס' הנחמד יפה ללב סי' ל"ז אות ב' הביא לנו תשו' הנח"ב ח"ב הנ"מ סי' יו"ד דנשאל בס"ת שהתגין שלו רובן אינן נוגעין באות אי כשר או לאו והעלה בסוף התשו' וז"ל אכן אם בפרשה זו רובן נמצאו שאינן דבוקין איתרע חזקתיה דס"ת דודאי כולן או רובן הם בלי דיבוק וצריך להוציא ס"ת אחרת כיון דפסול לדע' הרמ"ע וכו' וכן הסכים מו"הר ב"כ ונעשה מעשה פה עי"הק כס' הרמ"ע והוציאו ס"ת אחר משום שלא היו נוגעין התגין באותיות זת"ד ועמ"ש עוד הרב המחבר נר"ו משם הרב י"א ז"ל ושהרב הגדול בקו"א לס' מח"בר זכר עשה תשו' הרב מר רבו הלזו יע"ש:
ולכאורה אנא בריה קלה לקע"ד לא זכיתי להבין פסק זה להוריד הס"ת דיהיב טעמא מפני שהפרשה כולה או רובה נפרדו התגין אז תלינן דרוב ככל הס"ת ההוא התגין הם בלי דיבוק בגוף האות וכו'. דמלבד דק' דאיתיה בתקנתא לבדוק בשאר הס"ת אם התגין הם דבוקים או"ל ולא נוריד הס"ת מפני חזקה אחר דסמא בידן לבדוק בפרשיות אחרות אי מתוייג כדינו או"ל. ואיך מלאם לבם הקדוש לעשות מעשה להוריד הס"ת ההוא מפני רוב פרשה אחת שהיו נפרדין. ואין לומר דטעמם ז"ל דחשו לטורח צבור להמתין ולבדוק בפרשה אחרת. דהרי בכה"ג משום פגם הס"ת איכא למימר דמוחלין הצבור על כבודן. דוגמא לדבר מאי דכתבו הפוס' ז"ל הו"ד בלד"א והזכ"ל ז"ל דאם אירע טעות בס"ת בב"וה טוב וישר להמתין עד שיבא הסופר ויתקן יע"ש וה"מ פגם הס"ת ח"ו מוחלין הצבור ע"כ. ואפילו איסור דברים שבכתב וכו' התירו בכ"ג ביו"הכ לאומרם ע"פ משום פגם הס"ת כדמוכח בפ' בא לו. והגם דשמא כבוד צבור חשיב טפי עכ"פ ודאי כה"ג מוחלין ע"כ בנ"ד והוא כדי שלא להוריד הס"ת וידוע למר נר"ו דיש מבוכה גדולה בפוס' בהך דינא דטו"ץ אימתי נמחל ואי דוקא בבי"המק או אפילו בבי"הכנ כמ"ש הרמג"א סי' קל"ז ודישרן סמיכין עלוהי ואכמ"ל. עכ"פ מאי דקמן מאן לימא דאינן מוחלין הצבור ע"כ משום מיתון מעט לבדוק בפרשה אחרת כנ"ל. מלבד זה קלע"ד עוד דאעיקרא איך בפרשה אחת שאינה מתוייג רובה כדינא נחזיק ריעותא בכל הס"ת אחר דאינו אלא כאחד מששים בג"ן פרשיות שבכל הס"ת. ואיה איפא איסור המוסד בזה מהרמ"ע ז"ל דהכל תלוי אם כתבו מומחה או"ל. ולא עבר על שפתי צדיקים ה"ה הנח"ב ומו"הר ב"כ ז"ל להורות וללמדנו דין זה דכתבו מומחה או"ל ואין לומר דהיה הס"ת ישן ואין זכר להסופר אי היה מומחה או"ל. דאדרבה עליה אני דן כיון דהס"ת ישן אוקמיה אחזקתיה דכתבו מומחה ומרוב יושנו נפרדו התגין. ואפי"ה בשר כיון דנכתב מעיקרא כדינו. ואי בס"ת שאינו ישן כ"כ ג"כ אולי כל הס"ת כשר ובפרשה זו דוקא נפרדו מאיזה סיבה של העברת היד והגלילה וכיוצא כידוע ואיך נחזיק ריעותא בכל הס"ת מפני פרשה אחת ולא כולה:
אשע"כ היה נלע"ד לומר דהס"ת ההוא היה חדש עדיין דליכא למימר שנפרדו התגין בפרשה ההיא מסיבת יושנו או סיבה אחרת דעדין לחלוחית הדיו קיימת. ומשו"ה אפי' בלא ראות שאר הס"ת החזיקו הס"ת ההיא שלא נתייג כדינו באומדנא גדולה אשר הסופר שכתב הס"ת ההוא בחדא מחתא תייגו והא חזינן רלא היה כדינו ובהכי יתורצו הדקדוקים הנ"ל אמאי לא מחלו הצבור ע"כ לבודקו בשאר פרשיות. ואמאי לא עבדו ס"ס כנ"ל ואמאי לא סמכו אסתם מצויים אצל סת"ומ מומחין הם להך דינא דתגין וה"מ. כיון דלא הוחזק עדין הס"ת בכשרות ודאי דאפי' ברוב פרשה שאינה מתוייגת כדינו איתרע ליה חזקת הסופר ודוק:
ועד"ז יש לפ' ג"כ דינו של הרב חיד"א ז"ל בתשו' יוסף אומץ הנ"ל והביאו הרב בית מנוחה דקע"ו ע"א בס"ת שהיו אותיותיו צרות הרבה עד שאין גופי ראשי האותיות מחזיקין התגין ונתחכם הסופר לצמצם התגין וכו' עד שהוצרך לדבק התגין על הרוב וכו' והשיב כנ"ל דזה תלוי במחלוקת הנ"ל דמאן דמכשיר בלא תגין מכשיר גם בזה והפוסל בזה פוסל גם בזה ולכן אם יש ס"ת. אחר אין לקרוא בס"ת זה דיש לחוש להמחמירין בלא תגין וה"ה אם נוגעין זה בזה זתד"ק דלכאורה יש להרגיש ע"ד אחר דהוא ז"ל הביא בקו"א למח"בר הוראת מר רבו הנ"ל דאפי' בפרשה אחת או רובה הורידו הס"ת אמאי הכא ביוסף אומץ דקדק בלשונו לומר דרוב הס"ת ההוא היו דבוקין התגין וכו'. ועכ"ל כנ"ל דשאני התם דלא הוחזק הס"ת שתגין שלו מתוקנים משו"ה ברוב פרשה אחת איתרע חזקתיה כנ"ל משא"כ נדון שלו דניכר הדבר דלא מפאת שהסופר לא היה מומחה הוא שדיבק התגין אלא מפאת צרות גופי האותיות הוא דנדחק הסופר ההוא כמבואר בדבריו. משו"ה אילו לא היה כך רוב הס"ת כנראה דהיה מורה ובא להכשירו. אם לא שכיון שהיה רובו כך מה יועילנו המחאתו כיון דס"ס רוב הס"ת נדבקו התגין לפנינו. ואפי' אם יד הדוחה קרובה לדחות בנדון הרב נח"ב באופן אחר עכ"פ היוצא מדבריהם ז"ל הוא דדוקא ברוב הפרשה או רוב הס"ת שאינם מתוקנים התגין הוא דהורו להוריד הס"ת כיון דאיכא למיתלי דלא כתבו מומחה כמובן. אכן בנמצאו איזה תגין נפרדים או נדבקין לפנינו והס"ת הוא מוחזק מקודם בכשרות לית דין צריך בושש דאם נוריד אותו ונוציא אחר איכא משום פגמו ואתייא במכ"ש ממ"ש ה"ה יוסף אומץ דדוקא אם יש ס"ת אחרת הוא דחשש להמחמירין. הא בדליכא ס"ת אחרת נראה לדעתו ז"ל דמוציאין אותו אפי' לכתחילה ולפחות אם הוציאוהו אין להורידו כמובן מדבריו. וכ"ש שכן דעת הרב פרי האדמה וסי' ז"ל. ומעתה עכ"ל דמ"ש האמ"לי והלד"א ז"ל בדינו של הרמ"ע ז"ל דאם כתבו מומחה יש להכשיר לא סוף דבר דבעינן ידיעה בתחילה דכתבו מומחה דהכל תלוי בחזקת הס"ת אם כבר מוחזק בכשרות מקודם אפי' ראינו דבוקין או נפרדין לפנינו אמרינן דמעיקרא נכתבו כתקונן ושוב נתקלקלו ומותר גמור לגמור בו הקריאה. ואפילו לברך עליו לכתחי' מברכינן דליכא בזה ספק ברכות כלל וכמ"ש הגאון החיד"א בקו"א לס' לד"א בס"ת שאין בו תגין דלכתחי' יש לחוש להמחמירין. מודה מיהא בדליכא אחר דברוכי נמי מברכינן כמ"ש בטעמא דמלתא דכיון דמרן ז"ל מכשיר הס"ת הזה. אפילו דלענין ברכה קי"ל סב"ל אפילו נגד מרן. כ"ז אם המחלוקת בברכה עצמה. אכן אם המחלוקת הוא בס"ת עצמו אי כשר או"ל וראינו למרן ז"ל דפסק להכשיר עבדינן כוותיה אפילו לברך כיון דעיקר סב"ל משום לא תשא הוא מדרבנן כיע"ש. הן אמת דלא נשתמש הגאון ז"ל ממ"ש בעניותין לעיל אי עיקר דתגין מדאורייתא או"ל והי"ל להאריך בזה ואין הפנאי מסכים וחסרון הספרים וגולה חוץ לביתי קשה מכולם עד ישקיף הש"ית לטובה עלינו לעי"ש. וקם דינו של אבונא מרנא הגאון עט"ר אור החיים ז"ל בס"ח שקיצר וכתב תגין שנמצאו נפרדין בס"ת כשר. ודוק בדבריו שלא כתב ס"ת שהתגין נפרדים וכו' אלא כאלו אמר איזה תגין ובודאי דאיירי בנמצא כן בשבת ויו"ט דודאי יש לסמוך על חזקת הס"ת. והגם דקיצר קצת כבר ידוע לנו כמה היה מוסבל מעול הצבור ועול מלכות שמים בקדושה וטהרה זיע"א. וגם דגדול כח המנהג אפילו נגד סב"ל וכמ"ש הגאון בקו"א לס' לד"א שם וכ"כ עט"ר מוהרמ"ז זיע"א בס' משא חיים מע' ב' ד' מהברכ"י א"ח סי' רי"ט. ולא שמענו ולא ראינו שהורידו הס"ת בשביל קלקול איזה תגין וטעמא ודאי כדכתיב' בעניותין דכיון דעבידי דמנתיקי מפני דקותן מה יועיל להוציא ס"ת אחר דעל הרוב גם הס"ת האחר ימצא כמה תגין מקולקלין ואיך נגרום פגם ס"ת ללא יועיל כנלע"ד כעת אי ניחא קמי שמיא וקדם מני"ר נר"ו. אכן ודאי לכתחי' צריך ליזהר הרבה בתיוג הס"ת שיהיה כדינו דרבו סודותיו יותר מהאותיות כמ"ש שם בקו"א משם רבינו האר"י זיע"א הוא ברחמיו יאיר עינינו באור תורתו הקדושה לגרום נ"ר לפניו יתברך. הכ"ד המצפה לברכתו. תלמידו ומוכן לשרתו. הצעיר משה הכהן נהר ס"ט