אור ברסלב
שות תעלומות לב חלק א אבן העזר › סימן כא

שות תעלומות לב חלק א· רבי אליהו בכור חזן

אבן העזר · סימן כא

סימן כ

וזאת תשובתי אליו

היום הזה ראיתי אור כי יהל זרחה עלי השמש לשון של זהורית היה הלשון מלבין. תשובה מאהבה הלא היא כתובה מאת רב אחאי גאון הרב המובהק רב

שמ"ח צדיק נר"ו אותי השיב על קנ'י לכל הדברות של אורות אמרות טהורות נכוחים למבין. ובדב"ק כתוב למ'ר אסוף דינא שר המסכ'ים בעיקר הדין והוסיף נופך משלו הן הראנו את כבודו ואת גדלו ועוצם פלפולו אתו'הי כמה רברבין. וחזיתיה לר' מאיר הרב הפוסק נר"ו דבתר דידי קאזיל לא הניח דבר קטון וגדול הוא המשביר שבר על שבר עד דלא ידענא לכוין אמר'א יוצא ונתקל יוצאין לבובין. ע"כ אמרתי אשובה אשנה פרק זה ואתעלסה באהבים כי ערב'ים עלי דברי דוד'י ערו'ב פרשיות תפוחי זהב במשכיות בכל מערב'ין ויען דעתי בל עמי כי כשל בעוני כחי לכן גם עתה יהיו דברי מועטי' והבוחר יבחר והמבין יבין וזה החלי בס"ד:

תחילת דבר הקשה כת"ר להגר"א ז"ל בביאורו שם בהראותו מקום לדינו של מור"ם ז"ל בסי' קע"ח מההיא דפ' האשה שלום. ולכאורה כונת הגר"א ז"ל סתומה דאעיקרא דינו של מור"ם מוקשה מסוגיא זאת כמ"ש החת"ס בסי' ק"ו שהדי"ד כת"ר נר"ו ולפום ריהטא היה נראה לישב כוונת מור"ם דמ"ש אם הי"ל קטט עמה היינו נמי כקטטה דש"ס שהוחזקה שקרנית. ואפשר דלזה כיוין הגר"א במה שציין ההיא דפ' האשה שלום להורות דכונת רמ"א הוא כקטטה דש"ס שם (ועיין בס' ברית אברהם הו"ד בס' פתחי תשובה בסי' קט"ו ס"ק כ"ח שציין כת"ר) אלא שלא הוכח לי לומר כן בדעת רמ"א ז"ל שהוא פוסק ובא לפרש ולא לסתום את המפורש. ע"כ דברי רמ"א ז"ל צ"ב כמ"ש החת"ס שם ואולם דברי הרשב"א ז"ל אשר ממנו חוצבו דברי מור"ם הם ברור מללו והכלל כולו מפורש יצא שם דהוחזק שקרן שהרי כתב וז"ל מה שראיתם אותו מרגיל קטטה עם האשה והוא מחזר לגרשה ומוציא עליה ש"ר ברב ענין ונמצא במקצתן שקרן ולפיכך שוב אינו נאמן בכל מה שיטעון עליה שכך ענשו של בדאי שמחזיקין טענותיו בשקר וכמו ששנינו בפרק האשה שלום וכו' עי"ש ומעתה בא וראה כמה תמוהים דברי החת"ס שם בסי' ק"ו שתמה על הרשב"א ובסו"ד כתב וז"ל מיהו ברשב"א יש לדחוק ולומר דהתם מהפך טענותיו נראה כמו אשתכח שיקרא דהתם ע"כ ולא ידעתי מקום הדוחק בדברי הרשב"א הברורים וכאמור:

ובעיקר הקושיא עמד ליישב בדוחק הרב חת"ס ז"ל שם ואחרי המחי"ר לא ניתן ליאמר כאשר ידקדק המדקדק. ונר"ל לישב במה שראיתי להרא"ש ז"ל בסוגיא זאת דפ' האשה שלום שהק' מההיא דשלהי הכותב דמשמע דליתא דרב המנונא ותירץ דההיא איירי שהיה קטטה ביניהם דלא מהמנא וכ"פ הטור בנו ז"ל בסימן קנ"ב דהא דרב המנונא היינו בליכא קטטה ביניהם דאי איכא לא מהמנא ופסקו מרן ז"ל בש"הט סי' טו"ב ולכאורה יפלא שנראה דהאי קטטה לא בעינן שיהיה כקטטה דש"ס דהוחזקה שקרנית שהרי סתמא פסקו לו ובסי' י"ז גבי מת בעלי כתבו בפירוש אם היה קטטה כגון דאמרו וכו' ואין לומר דסמכו אמ"ש בש"ס דלא ניתן ליאמר זה לפוסקי הדינים. ועוד דבאידך פירשו הדבר. ועיין למוהר"א ששון בסי' רי"ט שהניח הדבר בצ"י. ע"כ מוכרחים אנו לחלק דשניא ההיא דמת בעלי דפ' האשה שלום דאיירי בעגונא וכבר ידוע ומפורסם דבעגונא הקלו. ע"כ הקלו להאמינה בשאר קטטות משום תקנת עגונות. ורק בהוחזקה שקרנית לא האמינוה משום דכך עונשו של בדאי. אכן באומרת לבעלה גרשתני והוא מכחישה ואיתיה לתקנתיה שיגרשנה עתה. בכגו"ד משום חומרא דא"א החמירו שלא להאמינה בכל מיני קטטה. זה נר"ל פשוט ומקובל אל השכל. ובהכי יתישב שפיר דינו של רמ"א ז"ל. דאחרי שכל יקר ראתה עינו ס' זאת מוסכמת להרא"ש והטור ומרן ז"ל ג' המה עמודי ההודאה דס"ל דליתא להאי דינא דבעינן הוחזקה שקרנית אלא בעגונא דוקא. ע"כ סתם כאן דממ"ן אם יפורש אידך סתמא דהטור וש"ע בההיא דגרשתני דהכונה בקטטה דש"ס. גם האי יפורש הכי ואלת"ה יתחלק כדכתיבנא. א"כ גם הכא בכל קטטות לא מהמן כיון דאין דבר שבערוה פחות מב'. ולא מהימנינן ליה באומרו דמאמין מין לע"א אלא היכא דליכא קטטה. וזה ברור ועיין היטב בת' מור"ם ז"ל סי' י"ב ותמצא מנוח. אלא דלגר"א ז"ל אכתי דל"ד האי דינא לההיא דש"ס ולא הו"ל לציוני אלא דברי הרא"ש ז"ל שם ופשוט:

אך זה עומד לנגדי תשו' הרשב"א באל'פיו הנז"ל דמשמע דגם בהא בעינן הוחזק שקרן כדי שלא להאמינו. והיא עיקר ויסוד דינו של מהר"ם ז"ל. ולזה אני אומר דמהא לא תברא דלעולם דהרשב"א לא ס"ל דבעינן הוחזק שקרן. ומה שהביא ההיא דפ' האשה שלום הוא מפני שבנדונו כבר הוחזק שקרן ולזה הביא בפשיטות ההיא דש"ס דלכ"ע לא מהימן. ועל מה שנשאל עתה השיב כהלכה. והגם דהיה יכול לומר עדיפא מינה אפי' בהרגיל קטטה דוקא. כבר ידוע דאין זה דרכו של הרשב"א ז"ל וכמ"ש בעניותי במ"א (עיין נדיב לב ח"ב חח"מ סי' ס"ו ישרי לב בהגהותי לא"הע אות ק'). והמדקדק היטב בתשובת הרשב"א שם בעיניו יראה שכבר הוא מפורש כן באר היטב. שהרי עיניך תחזינה שכתב וז"ל ומה שטען וכו' אין מקבלים ממנו דמתוך שהרגיל קטטה שקורי משקר ואח"ך כתב ועוד שכבר הודה בב"ד שלא ראה ולא ידע וכו' הרי בפירוש דטעם זה דהוחזק שקרן לרבותא נקטיה וחדא ועוד קאמר ואף אם יש לדחות זה. מ"מ נראה פשוט מ"ש דהרשב"א השיב על מה שנשאל ואין לדקדק ממנו שום דיוק וכמ"ש הרב עבודת הגרשוני ז"ל בסי' כ"ח דכ"ד ע"ג:

ומה שהקשה החתם סופר שם דאטו מי שגנבה כיסו של בעל ומתוך כך הוא מתקוטט. אי אפשר לומר שלבו מאמין וכו' עי"ש. לא ידעתי מה קול החרדה הזאת. ואם רחוק הדבר לומר שהאמת שאין לבו מאמין אלא שלבו רחק ממנה ורוצה להוציא רשעה מביתו הגונבת ממונו. וכל הפוס' המפורסמים לא חילקו בין הרגיל איהו קטטה להרגילה איהי. ואדתקשי ליה לרמ"א ז"ל. תק"ל להרא"ש והטור בסי' קנ"ב והש"ע בסי' טו"ב שפסקו קטטה סתם דנימא איהו מי שגנב תכשיטי אשתו ומתוך כך אי מתקוטטת. ובתוך זה אומרת גרשתני א"א לומר שגרשה באמת. וכל מה שיקשה לזה יקשה לה וכונה אחת לשתיהם כאמור. גם מדברי מהרשד"ם ז"ל בחא"הע סי' ר"ב נראה שהבין בפשוט מ"ש הטור בסי' קנ"ב אם היה קטטה ביניהם דאין צריך הוחזקה שקרנית. הנה מבואר דאפי' בשאר קטטות לא מהימן וכפשט דברי מור"ם ז"ל ולעולם השורש דינו הוא מהרשב"א ז"ל כמ"ש בד"מ סי' קט"ו וכמ"ש הרב ח"ס ז"ל. ומ"ש כת"ר דיפה כיוין מור"ם שציין למוהרי"קו אלא שלא נודע מקומו איה דהרשב"א ודאי חולק ונשארו סרכין תלתא מהרי"קו ומור"ם והגר"א ז"ל בס' זאת את"ד נר"ו. אתו הס"ר דמוהרי"קו ודאי לא יכנס בסוג זה גם טעה המציין ונחלף לו. כי ידוע שה מציין אינו מור"ם בעצמו. כמ"ש הרב שיו"ב א"הע סי' י"א. והגאון מז"ה הגדול ז"ל בתשו' הבאה בס' סמיכה לחיים סי' יו"ד ועי"ש בהגהת ה' המחבר ז"ל והוא פשוט) גם הגר"א ז"ל נראה דס"ל כל בתר איפכא מדציין סוגיית הש"ס דפ' האשה שלום וכמש"ל. ואחרי שובי ראה זה חדש מצאתי ראיתי למהרי"קו ז"ל בשורש פ"א סוף דפ"א שכתב בזה דברים המורים הפך מ"ש מור"ם ז"ל בסי' קע"ח ומה שציין המציין בשמו. הגם שיש לדחות ולומר דלעולם דהוא ז"ל ס"ל דאף בשאר קטטות ל"מ. ואלו הם דברי הבת החושש לשנאת חתנו דאף אי לא מהימן מוציא לעז עליה ומי יכופנו לעונתה. ומפני זה הוא דחשיב מהריק"ו ז"ל לטענתו זאת טענה. עכ"פ צ"ע בזה לדינא:

ועל דברתי בראשון אי חילוק שני של הרשב"א ז"ל דלא אמרינן אי מהימן לך זיל אפקא אלא באינה מכחשת העד והבאתי דברי הרי"מט ז"ל בחא"הע סי' א'. וע"ז תמה כת"ר נר"ו איך תפסתי חילוק הרשב"א ז"ל כפשטיה. וכמה פירושים נאמרו בו ולדוגמא הביא מ"ש מהרימ"ט ז"ל דפרושי קמפרש דברי הרשב"א ז"ל ותמ'ה יקרא איך ציינתיו לחולק כיעו"ש בדב"ק. ותמהני על שלמות חכמתו איך לא דקדק בדברים הקצרים שבפסקי הראשון כי זה הוא ממש כונתי. כי אחר שהבאתי חילוק הרשב"א בזה כפשטיה כתבתי דרבו החולקים על חילוק זה. כי יש מי שחולק לגמרי בזה יען לא נמצא ס' זאת לזולתו. וגם כי ראיותיו אינם מכריעות וגם שי"ל שנרתע לאחוריו מדברי הרמב"ם. ומכח זה פירשו כונתו באופן אחר. ע"כ ציינתי בקיצור למהרימ"ט ז"ל שהכלל כולו מפורש יצא שם. לא שציינתיו לחולק. והלא כה דברי ראש המדברים בזה הוא הרימ"ט. וזה פשוט ומ"ש כת"ר וז"ל ועל מה שהקשה שאם היא שותקת למה יתן כתובה אתמהה. דזו היא מן הקושי מעיקרא על הרשב"א וכו' לא ידעתי למה. ותיובתא להרשב"א ז"ל בזה לא חזינא שלא כתב הרשב"א דאם היא שותקת שיתן כתובה. ואה"נ דמודה הרשב"א שאם היא שותקת באופן שתחשב שתיקתה כהודאה (עיין למהרימ"ט שם) שיוצאה בלא כתובה. ולדברי הטור כפשטם ודאי קשה. ועל זה כתבתי שלזה כיוין מרן ז"ל בב"י סי' קט"ו שאחר שכתב ואפשר שמפני כך כתב דאינו אלא משום לזות שפתים ושם כתב יוציא ויתן כתובה. וסיים וצ"ע כיעו"ש ושפר קדמי לומר שמפני זה הצ"ע מב"י דברי הטור איך כתב שם יוציא ויתן כתובה אחר שהיא שותקת. ושפיר יתפרש כן כונתו. ורו"מ נר"ו השיב ע"ז וז"ל לא אמר כלום דא"כ לא יישב מאומה ע"כ ואתו הס"ר שהבין זרה בדברי. וכוונתי פשוטה כמש"ל וא"כ מאי קושייא דלא ישב מאומה. והשבה אין כאן אלא הצרכת עיון וכנז"ל:

ומ"ש כת"ר נר"ו על מ"ש בעניותי דאנו אין לנו אלא דברי מרנא הב"י ז"ל. וע"ז הרבה להביא דאם ראה מרן ז"ל הספרים המדוייקים וגם שהרשב"א עצמו נרתע לאחוריו בתשובה המיוחסת מכח דברי הרמב"ם וכו' לא היה כותב כן ע"כ. פליאה דעת ממני להבין אמרי בינה כי מה ידענו ולא ידע מרן ז"ל. הלא התשו' המיוחסת גלויה היתה לפניו וציינה בב"י סי' קט"ו. ובודאי הבין בדעתו הרחבה שלא נרתע הרשב"א מכח דברי הרמב"ם אלו ומשנה ראשונה לא זזה ממקומה. והספרים המדוייקים שראה מהר"י באסאן ז"ל ודאי לא נעלמו מדברי מרן ז"ל ותלה הטעות בהם כי מי לא יכחיש שלפני מרן ז"ל נגלו כל תעלומות. ועתה ראיתי בטור ישן שבידי נדפס בשנת רע"ו וכתב והיא שותקת. ועיין למהר"מ בר ברוך ז"ל בת' דשייכי להל' אישות סי' כ"ה ועיין להרב יפה דודי תנא דב"א ז"ל בתשו' הבאה בס' נדיב לב א"הע סימן ט"ו שהאריך ואכמ"ל:

עוד ראיתי למע' הרב הפוסק א'ח שמ"ח נר"ו תמה עלי איך נעלם ממני מ"ש רמ"א ז"ל דה"ה בכל מקום שלא יוכל לגרש בלא דעת האשה ומקור דינו הוא מתשו' הרשב"א ז"ל הלזו. וכתב שהוא טעמא רבא לנ"ד. ואיך אני בעניותי הבאתי מ"ש רמ"א לענין חרם רגמ"ה ולא הרגשתי לענין השבועה. והאריך בזה כמדתו הטובה עיש"ב. ולזה אני אומר כי ר"ומ כת"ר שיח"ל לא רצה לדקדק בדברי ועשה דרך לעצמו. ואלו היה מדקדק כת"ר בלשון שאלתנו שלא נזכר שיש להם שבועה ע"כ רציתי לברר הדין אף במונח שלא נהגו בעיר ההיא להשביע החתן. או בכתובת זה האיש לא נכתבה השבועה כי יש עיירות שיש בע"א נשבעים ע"ז ויש שאינם נשבעים. ודייני העיר שלא הניחוהו לגרשה בע"כ היינו טעמא משום שהיתה אשתו ראשונה או כדי שלא יהיו בנות ישראל מגורשות מבית תענוגיהם ע"י הוצאת ש"ר. ובכל זאת כתבתי בסו"ד וז"ל וגם דודאי אית להו חומר השבועה ומי יתירנה בטענות כוזבות כאלו ע"כ והוא כולל כל מ"ש כת"ר שיח"ל ואדוני יודע כי באותו פרק אשר קריתי לי הלכה זו היה דעתי בל עמי אל הלקח ארון האלהים מז"ה ז"ל והשואל היה נחוץ עלי דרך ע"כ היה הקצ'ר אמיץ:

והנה ראיתי לכת"ר נר"ו שהקשה ע"ד הגאון נו"בי במ"ת סי' י"א שכתב שאם הוא חשוד לעבור אחרם רגמ"ה יגרשנה כך בע"כ ויעבור על חרגמ"ה ואין לומר דלא מזדקק ליה ב"ד דהא קי"ל כותבים גט לאיש אע"פ שאין אשתו עמו וכו' ע"כ וע"ז תמה ר"ומ שיחיה דהאי דינא דכותבים גט לאיש הוא מדינא דגמ' לא בדאיכא חרגמ"ה או שבועה שאין ב"ד נזקקין וכו' כיעו"ש בדב"ק. והאמת כי דבר גדול דבר הנ"בי ז"ל דמפשט פשיטא ליה דאף האידנא כותבים גט לאיש אע"פ שאין אשתו עמו. אבל נראה דטעמו ונימוקו משום דחרגמ"ה אקרקפתא דגברי מונח שלא יגרשו נשותיהם בע"כ. ובכן בבא איש לב"ד לכתוב גט לאשתו אכתי לא נודע דהוא עובר אחרגמ"ה דאפשר שהיא תקבלנו ברצון. ואם אח"ך הוא זורקו לה בע"כ אין אנו אחראין והוא לבדו עונו ישא. ודי לב"ד להודיעו שיש חרגמ"ה שלא לגרש בע"כ והוא יחוש לעצמו. ואין על הב"ד עון כיון שכבר הודיעוהו. והגאון ז"ל לא הזהיר לב"ד בזה. וטעמו ודאי משום דכל המגרש לאו בב"ד מגרש. (עיין להגאון ז"ל במ"ק א"הע סי' ב' ובמ"ת א"הע סי' קי"ד). וראיה לזה שהטור ז"ל בסי' ק"ך שפסק דין זה דכותבים גט לאיש וכו' לא פירש דהאידנא שיש חרגמ"ה אין כותבים. וגם רמ"א ז"ל בש"ע לא הגיה כאן כלום כמו שעשה בסי' קע"ח גבי ההיא דהאמנת הבעל שכתב דהאידנא שיש חרגמ"ה אינו נאמן. אלא ודאי דאין חילוק בזה גבי כתיבת הגט. והן אמת דהאידנא הב"ד נזהרים בזה לדעת רצון האשה לאו משום דדינא הכי אלא משום הטוב והישר שלא לתת מכשול לפני האיש. אבל אי אתרמי ליה סופר ועדים וכתבו לו הגט ושוב זרקו לה בע"כ מאי דעבד עבד. ואל קוטב זה סובבים תשו' הרב חת"ס בח"ד סי' ק"א וק"ט וקי"א שהצ"י מעכ"ת הי"ו. ואולם אי קשיא להרב ז"ל הוא ממ"ש שם בח"ד סי' מ"ה ושם זכר עשה לתשו' הנו"בי ועיין עוד לו בסי' ו'. שוב ראיתי להגאון נו"בי ז"ל במ"ק חא"הע סי' ע"ה ע"ו ע"ז ע"ח ובמ"ת חא"הע סימן ק"י קי"א וקי"ב עי"ש שהאריך הרב ז"ל וממנו נקח להבין אמרי בינה לישב תמיהת הרב הפוסק נר"ו אלא שאין השעה מוכשרת להאריך בפרט זה כעת:

תו חזיתיה לכת"ר שכתב טעם אחר בנ"ד בענין האמנת הבעל לדברי העד ואייתי דברי הרשב"א ומ"ש הריב"ל בח"ב סי' ו' והכנ"הג בס' דינא דחיי עשין מ"ח והכנ"הג בסי' קט"ו הגהב"י ל"א. וסיים וז"ל אמור מעתה בנ"ד דלאו כל הימנו לגרשה בע"כ במה שאומר שמאמין מין שצריך שיברר בראיות ברורות או ישבע ש"ח בכל איומים וגזומים שמאמין וכו' את"ד נר"ו. ואנכי הרואה שהפריז על המדה לחייבו לברר בראיות או לישבע ש"ח וכו' וכמו זר נחשב בעיני לומר כן ולא ידעתי אנה מצא כת"ר סברא זאת. ואנכי לא מצאתי כן בשום פוסק. כי איך אפשר שיוכל לברר בראיות ברורות שהוא מאמין. והוא דבר המסור ללב. אלא הדבר תלוי ביד ב"ד לחקור ולדרוש ולהבין דבר מתוך דבר ולדעת איך היה מתנהג איש זה עם העד או עם אשתו (עיין בנימין זאב סי' קל"ט ה"ר הכנ"הג בהג"הט כ"ה ועי"ש). וכך יוכלו לדעת אמתות הענין אבל לחייבו שהוא יברר בראיות זו לא שמעתי. וכ"ש שאי אפשר לשמוע שיתחייב לישבע ש"ח ע"ז כאלו ממון נתחייב. ובשלמא אם ע"פ הנאמנות של הבעל היה נפטר מלשלם כתובתה. אולי היה מקום לחייבו שבועה להפטר. אבל זו לא אמרה אדם מעולם. והוא שכתב המרדכי בפ"ב דיבמות שיש מקום לטעות בדבריו שהבעל נאמן להפסידה כתובתה. לאו דסמכה היא וכמו שהאריך רמ"א ז"ל בתשובה סימן י"ב. וכתב דמשבשתא היא. ועיין בכנ"הג שם. ומעיקרא בנ"ד זו משנה שאינה צריכה אחרי שהבעל מחזר לגרשה והוחזק שקרן דודאי דלא מהימן לכ"ע והוא פשוט:

ובסו"ד כת' הרב הפוסק רב שמ"ח גאון נר"ו שיש מקום עיון לטענת הבעל שרוצה לפטור עצמו מש"וך מאחר שמצד הדין האיש מגרש אף שלא ברצונה ואייתי דברי הרא"ם ז"ל בח"א סי' ל' ודעמיה כיעויין בדב"ק. וכבר אני העירותיהו במיעוט שיחה בפסק הקודם. ומרוב טירדת למודו לא פנה אל האזוב לחזות בנועם מה שכתבתי בעניותי ולקח דרך לעצמו. עכ"פ שש לבי ויגל דסגנון אחד לשנינו והדין דין אמת. וכמו שהסכימו עמנו רבנן תקיפי ראשי אלפי ישראל המה העי"א:

ף

תוכן העניינים

שות תעלומות לב חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה