שות תעלומות לב חלק א· רבי אליהו בכור חזן
אבן העזר · סימן כ
וזאת תשובת הרב הנז"ל נר"ו:
תשובה אנא נפשאי צעי'ר החי מצע'רי ירושלם ראיתי את השאלה ואת אשר נגזר עליה מההיא מרגליתא טבא נברשתא דדהבא הרב הכולל מגזע היחס והמעלה זר"ק הא"ח נפשנו יצ"ו ומענותנותיה רצה לעמוד ע"ד המעט הוא ולעשות רצונו חפצתי כי באמת חביב עלי עד לאחת ובכן אמרתי והנה באתי בכותב ב' אותיות מאשר תשיג ידי לפי מיעוט דעתי ואשר תעלה מצודתי בע"ה:
ואומר עם קנ'י בענין הנוגע לפו"ד בנדון הנז"ל לפי מיעוט שכלי הדין פשוט מביעתא בכותחא שאינו יכול לגרשה בע"כ וחייב בשאר כסות ועונה ככל אניש דעלמא וכאשר הורה גבר חמיר לבא הרב הפוסק נר"ו וטעמו ונימוקו עמו מההיא שכתב הרשב"א ז"ל באלף רל"ז דכל שידענו שהקטטה מצאה קן לה בין האיש והאשה ידים מוכיחות שמתעולל עליה לגרשה ואמרינן דשקר ענה בה במה שאומר שמאמין מין לדברי העד שנטמאה עש"ב. והכי חזינא להרשב"א ז"ל חזר ושנאה לתשו' זאת במיוחסות סקל"ג וציינה מרן הקדוש ז"ל בית יוסף סקט"ו וכתבה מור"ם ז"ל בהגה סקע"ח ס"ס ט' בשם מוהרי"ק ז"ל ועיין להגאון הר"א ז"ל בביאורו שם הראה לנו סו' הש"ס בפ' בתרא דיבמות והיינו ודאי היא הסוגיא עצמה שנסתייע מינה הרשב"א ז"ל בפ' האשה שלום ע"ש. והדבר הקשה דמה ראיה היא זו מסו' הנז"ל לדונו של מור"ם ז"ל דבשלמא לנדונו של הרשב"א ז"ל שהוחזק שקרן בטענתו וכמ"ש הרשב"א ז"ל שם דנמצא שקרן במקצתן הוי ראיה מהסוגיא זאת דקאמרי מט' דקטטה ר"ח אמר משום דמשקרא ועליה פי' ש'ר הרשב"א ז"ל דא דאחזוקי מחזיקנן לה בשקרנות בכל מה שתאמר והכא דכוותה וכו' לא כן בדינו של מור"ם ז"ל אשר לא הוזכר בה שום שקרא כ"א קטטה לבד מנא ליה מסוגיא זאת למימר שאינו נאמן במה שאומר שמאמין לעד ויפה כוין מור"ם ז"ל שלא ציין בזה להרשב"א ז"ל דאין זה דינו ומי יודע מקומו איה במוהרי"ק ז"ל דהרשב"א ודאי חולק בדין זה שלא כתבו אלא במשקר וראייתו מוכיח עליו עכ"פ מצינו ג' המה מטיבי מוהרי"ק מור"ם והג"רא ז"ל דהכי ס"ל דכל שהיה קטטה ומריבה אף שלא הוחזק כפרן מעולם אינו נאמן דא דאמרי' שמתוך כך שם לה עלילות דברים ואבד אמונתו במה שאומר שמא מין להעד לפוסלה:
איברא דהסברא הזאת מצד עצמה קשה. וכבר ראיתי להגאון חת"ס ז"ל בא"הע ח"ב סק"ו כאריה שאג וכלביא התקומם ע"ד מור"ם ז"ל הללו שכתב דודאי מחמת שנאה אומר כן דאיזה ודאי יש כאן אטו מי שגנבה כיסו של בעל והוא מתקוטט עמה ואח"כ בא ע"א שזנתה א"א לומר שלבו מאמין באמת לדברי העד ואתגורי אתגר וכו' וע"ש שעמד בראייתו של הרשב"א ז"ל ולדברי מור"ם הצ"ע:
ונקט מיהא לנדו"ד שהוחזק שקרן לעין השמש וההוא אמר בפני ב"ד בפעם ראשון שעיניו ראו שזנתה ושוב הודה כי שקר ענה דודאי הגמור הוא שגם הרב חת"ס ז"ל יודה בזה שאין להאמין מין במה שאומר שמאמין לדברי העד. וכ"ש להרשב"א ז"ל דאינו נאמן וכ"ש וכ"ש למוהרי"ק ומור"ם והג"רא ז"ל דודאי אינו נאמן. ובלי ס' דבכה"ג גם מוהרש"ל ז"ל שהביא החת"ס ז"ל שם יודה דלא מהימנן ליה ולא משבעינן ליה והוא ברור. ועיין בס' ברית אברהם ז"ל ססי"ט הבי"ד הרב פתחי תשו' ז"ל בסקט"ו סקכ"ח שכתב דדינו של מור"ם ז"ל נובע מתשו' הרמב"ן ז"ל סקל"ג ושם מבואר דשם לה עלילות דברים והוחזק כלו כשקר וכו' וא"כ כוונת רמ"א בקטטה הוא נר' דוקא בכה"ג וראיה לזה מתשו' הרא"ש ז"ל כלל ל"ב סי' י"ג וכו' ע"ש ועיין להרב פתחי תשובה ז"ל מ"ש גם בסקע"ח ס"ק כ"ב ע"ש:
ואשימה עיני על דברי ידידינו הרב הפוסק נר"ו במה שעמד לבאר אי חילוק שני של הרשב"א ז"ל שלא נאמר אי מהימן כבי תרי זיל אפקא אלא באינו מכחישתו וכו' אם מוסכם מדברי הפוסקים ז"ל ואייתי דברי הטור ז"ל בסקמ"ח דנראה דס"ל כוותיה שכתב והיא שותקת וכו' ואייתי דברי מרן ז"ל בב"י וכמ"ש מוהרש"ל ז"ל כתב דהנכון כמ"ש מרן ז"ל בב"י אשר מימיו אנו שותים וכו' ובפרט שכ"כ הרשב"א ז"ל וכו' יעו"ש:
וכל לגבי דידי כל הדברים הללו הם תמוהים דהנה מה שתפס דברי הרשב"א בחילוקו הנז' כפשטיה אינו כי כמה פי' נאמרו בו בס' הפוסקים ז"ל אשר נביאם תוך דברינו בעה"ית ונביא לדוגמא הוא הרב מוהרימ"ט ז"ל בא"הע ס"א אשר רו"מ נר"ו ציינו לחולק על הרשב"א ושם פרושי הוא דקא מפרש כוונת הרשב"א ז"ל דמאי דבעי שותקת היינו לענין דלא אמרינן ליה אנן זיל אפקה דאפילו אם העד נאמן בעלמא וקי"ל בגויה מעיקרא מ"מ במעשה זה הורע כחו קצת במה שהאשה מכחישתו ולבו נוקפו מלהאמין מין אבל היכא שהוא עצמו אמר אני מאמין שדברים אלו אמת יש במשמע דקי"ל דקושטא הוא ושוויא אנפשיה ח"דא מחמת דבריו אלו נאסרת וכו' יעו"ש שהחזיקו לפי' זה במסמרות נטועים ולפ"ז הרי אינו טען לנדו"ד שצווח הבעל ואומר שמאמין דאיכא למימר שויא אנפשיה ח"דא ועם שיש ש"וט בפי' זה הרי אינו מוסכם כפשטיה להביאו לנדו"ד:
ועל מה שהקשה שאם היא שותקת למה יתן כתובה ע"פ אתמהה דזו היא מהקושי מעיקרא על הרשב"א ז"ל וגם להטור ודאי קשה ומוהרימ"ט ז"ל שם כבר רצה ליישב לזה דבא לומר והיא שותקת שאע"פ שהיא שותקת עכ"ז לאו כלום הוא אי לאו דמהימן עליה כבי תרי ולא אמרינן שתיקה כהודאה דמייא ואפילו בעד בעלמא מתסרא ואף לענין ממון תפסיד כתובתה קמ"ל דאין שתיקתה כהודאה יעו"ש גם הרב מוהר"י הלוי ז"ל בתשו' סמ"א כתב מן הצד לישוב הנז"ל אלא דיותר טוב היה להגיה ט"ס בדברי הטור יעו"ש. גם בדברי הרב החבי"ף ז"ל בתשו' הערוכה לפניו בס' סמיכה לחיים רמזו ליישוב הנז"ל במה שעמד להקשות על דברי הרב ד"מ ז"ל יעו"ש:
גם מ"ש ונראה שלזה כוין מרן בב"י ז"ל לא אמר כלום דא"כ לא יישב מאומה כמובן גם במ"ש ע"ד מוהרש"ל ז"ל לפע"ד כוונתו מבוארת דאם היא שותקת והוא מאמין בענין זה למה ליה למימר שהוא מאמין להעד כבי תרי והכוונה מקדמת דנא ולדעתיה של מרן ז"ל קא מקשה דאזיל לשיטת הרשב"א ז"ל כפי' דאי מהימן לך כבי תרי וכאשר נכתוב בזה לקמן בעה"ית וממילא יובן כוונתו היטב. גם מ"ש אלא הנכון כמ"ש מרן ז"ל אשר מימיו אנו שותים וכו' ובפרט וכו' לדבר הזה יס'לחו הצדיקים ז"ל בו כדברי הטור ז"ל כמעט אין גם א' מהפוסקים המפורסמים אשר לא הניחו ט"ס בדבריו במקום והיא שותקת והוא שותק ואם גם על דברי הרשב"א ז"ל מצינו למוהריב"ל ז"ל בח"ב סס"ו כתב עליו שזה החילוק לא מצאוהו לזולתו והכוונה פירשה מוהרימ"ט ז"ל שם דאי איתא להא לא הוו שתקי מינה כל פוסקי הלכות יעו"ש ומה גם דבאמת גם הרשב"א ז"ל חזר בו בתשו' הבאה במיוחסות סקל"ג וכמ"ש מוהרימ"ט ז"ל שם דנרתע לאחוריו מכח דברי הרמב"ם ז"ל יעו"ש גם הר"ב מש"ל ז"ל בפכ"ד מהלכות אישות די"ז כתב ע"ד הרשב"א באלפי"ו דדבר גדול דבר הנביא ובלי ספק שלא ראה התשובה המיוחסת הנז"ל וע"ד הטור ז"ל מלבד שכן הסכימו רוב הפוסקים ז"ל דט"ס נפל בדבריו וצ"ל והוא שותק וכמ"ש מוהרימ"ט שם ומוהר"י הלוי שם גם במוהרי"ק ז"ל שורש פ"א העתיק כלשון הטור והוא שותק ועיין בתשו' להגאון בעל בית מאיר ז"ל הובא תשובתו בתשו' רמק"א בסי' ק' דט"ז ע"ד ועיין להר' המחבר שם בסק"א דע"ט ע"ב ועוש"ב:
עוד זאת ראה גם ראה מ"ש הרב מוהר"י באסאן ז"ל בספ"ו שכתב שכן מצא בשני ספרים ישנים כת"י ספרדית ואשכנזית על גויל משנים קדמוניות וכתוב בהם והוא שותק גם בדפוסי קושטא מצא כתוב כן ומ"ש שהכריח שגם מוהריב"ל הוה גריס הכי ע"ש. על כן אני אומר דבלי ספק אם מרן הקדוש ז"ל היה נגלה אליו כל זה לא היה מעתיק בשולחנו הטהור גירסא מוטעית וזהו פשוט:
וחזיתיה לידידינו הרב הפוסק נר"ו אייתי דברי מור"ם ז"ל בהגה די"א דבז"הז דיש חרגמ"ה ז"ל שלא לגרש בע"כ אינו נאמן מן לומר שמאמינה מינה או שמאמין להעד וכתב ידידינו הא"ח יצ"ו דאין אנו צריכין לזאת וכו' דאי מהא ל"א שלא אמר מור"ם ז"ל כ"א לבני אשכנז דקבילו עלייהו חרגמ"ה לא כן אנו בני ספרד שכבר העד העיד בנו הרשב"א ז"ל שלא פשטה בגבולינו וכו' עד והאריכות בזה יגיעת בשר וכו':
תמהני עליו כי ידעתיו פקח שבחיות ואיך לא נתן לב לדעת ועינים לראות את אשר לפניו כתוב בדברי מור"ם ז"ל שם וה"ה בכל מקום שלא יוכל לגרש דלא דעת האשה ע"כ ולמה לא בקש לדעת. מקור הדין אשר ממנו חוצב כי לא נפלאת היא ולא רחוקה ממנו תשו' הרשב"א ז"ל באלף רל"ז שהביאה בריש אמי'ר ושם כתוב וז"ל ועוד מצר מה שאמרת דכל שנתן עיניו לגרשה אנו חוששין לו וחזר זה להיות כמשנה אחרונה דהאומרת טמאה אני לך דכיון שאין יכול לגרשה אלא מדעתה וכל זמן דאגיד בה לא יהבו ליה א אחריתי לפי' חוששין וכו' ע"ש וכ"כ נמי במיוחסות שם ואמאי אינו יכול לגרשה אלא מדעתה ואמאי אגיד בה והלא מני"ר ז"ל מאריה שמעתתא דחרגמ"ה לא פשטה בגבולינו אלא דאחר האמת מה לו שאינו יכול לגרשה בע"כ מחמת חומר השבועה דרמיא עליו שלא לגרשה בע"כ ומור"ם ז"ל עצמו שכתב כן דאינו יכול לגרשה מחמת חרם רגמ"ה למד דינו מתשו' הרשב"א ז"ל הנז"ל שכתוב בד"מ סקט"ו ס"ק י"ג ע"ש:
ואמינא ולא מסתפינא דטעמא רבה הוא יותר מהראשונה להתירה לאשה זו לבעלה הגם דחרגמ"ה לא פשט בגבולינו לא יהי אינו אלא דרבנן לא כן לגבי דידן שיש לנו חומר שבועת אלהים דודאי חמיר טפי והכי חזינא להרב מ"מ ז"ל בסכ"ג כתב כן בפי' להתיר מחמת השבועה וחיליה דמר דהא איכא דעת התוס' והג"מ ומור"ם ז"ל דס"ל להדיא דבזמ"הז דאי' חרגמ"ה שלא יגרש בע"כ אבדה האמונה וה"ה להשבועה עש"ב:
וכן בקדש חזיתיה להרב מוהר"י באסאן ז"ל בספ"ו בחי' ה"ג דאייתי לתשובת הרשב"א והמרדכי ומוהריק"ו ז"ל וש"וט בזה וזו הלכה העלה להתיר האשה בנדו"ד וכתב בסו"ד הרי שנתבאר מדברינו שלא עשו כהוגן הכ"ד ה"ץ שהכריחו אותו לגרש וכו' והרי הכשילוהו על דברת שבועת אלהים שנשבע לה בעת הנשואין שלא לגרשה בע"כ ע"ש ועי' להרב באר מ"ח ז"ל בא"הע ס"ב כתב כן לענין שבועה שמנדין אותו וכו' ושכופין אותו לשמש עמה יעו"ש. ועיין בתשו' הרב דב"מ ז"ל ח"ג סי' יו"ד שכתב דאף אם לחרגמ"ה יהיה צד היתר ס"ס מ"מ לגבי השבועה מי הוא זה שיוכל להתיר לגרש בע"כ ע"ש וכ"כ הרמ"ץ ז"ל ח"ב סי' ס' והרב חסד לאברהם ז"ל בחא"הע ס"ד ועיין בהרב החבי"ב ז"ל בס' סמיכה לחיים בא"הע ס"ח ע"ש כזאת וכזאת יראה הרואה בס' הפוס' ז"ל תקצר היריעה מהכיל את שמותם דו"ק ותשכח:
זו בלבד צריכין אנו למודעי דכיון דלפי האמור עיקר ויסוד דין זה הוא מתשו' הרשב"א ז"ל שם אכתי איכא למימר דהרואה בתשובתו במיוחסות שלא כתב כנז' כ"א סמוך למ"ש בתחילה מה שחזר וטען שהוא עצמו ראה שזנתה אינו נאמן בכך מכמה מעשים וכו' ועוד מצד מה שאמרת מרת וכו' וכיון שאינו יכול לגרשה אלא מדעתה וכו' יעו"ש. דנראה שלא כתב כן כי אם לגבי הטועין שהוא ראה שזנתה לא כן לגבי הבא להאמין לעד שראה שזנתה וכן הוא בתשובת הר' שמשון מיינדיל ז"ל שהביא המרדכי ז"ל במעשה שראה הבעל ע"ש ולכאורה טעם יש לדבר שאם באנו להאמין מין לבעל במה שאומר שראה א"כ לה שבקת חיי ובטלת כל התיקוני' וחרגמ"ה ושבו' וגזרת מלך וכיוצא דכ"א כאשר יהיה מורה היתרא לעצמו יטעון כן לא כן בבא לטעון שמאמין מין לדברי העד כל כה"ג לא נחשדו ישראל שיעידו על שקר ואינו במציאות וכ"כ מוהרי"ק ז"ל בתשו' סק"ז דטעם דר"ש משום דאי נאמין לבעל שאומר שזנתה מה הועיל רגמ"ה בתקנתו וכו' ע"ש והכי חזי' למוהר"י הלוי בח"מ רצה לומר כן כדעת הרשב"א ז"ל עצמו יעו"ש וכ"כ הכנ"הג ז"ל סקט"ו אות ל"ד מתוך דברי המבי"ט ומוהר"מ אלשקר ז"ל עש"ב:
איברא דלפום קושטא אינו כן ומלבד דהרשב"א ז"ל עצמו באלפי'ו אינו מורה כן דעל עיקר שאלתו קא מחלק כאשר יחזה עינא דשפיר חזי ונדונו אדרבא תרתי אית ביה שאו' שראה וגם מאמין לדברי העד עוד בה דמצינו לכמה מרבוואתא ראשונים ואחרונים ז"ל דאיפכא מתסבר להו בחי' הנז"ל דבראה בעיניו שאשתו זנתה איך מאכילים אותו דבר האסור ואיך יכופו אותו לזה ולב יודע מרת נפשו ומי יוכל לסבול שורו טבוח לעיניו אמנם בבא בטענה שמאמין מין לעד הרי אפשר לו שלא להאמין ואף אם לבו נוטה לדבריו בזה דבאמת אפשר שמשקר וזו היא דעת מור"ם ז"ל להכת הסוב' שכ"כ בע"א ואמרה שזנתה והשמיט ראה הוא עצמו עש"ב ועי' לרש"ל ז"ל בתשו' סל"ג שהשוה כל הדעות במאמין לע"א דאף להחולקים למוהר"ש מינדיל ז"ל מודו לו בזה שאין להאמינו וכתב דלאו דוקא שמנדין אותו אלא שכופין אותו לכל דבר המשועבד לה שאר כ"וע יעוש"ב. וע' בכ"הג שם אות ל"א ועיין להר"הג נו"בי ז"ל דמ"ב א"הע סי' י"א דאייתי לגאון א' ז"ל שרצה לחלק בהפך מהנז"ל כדי לישב דברי מור"ם ז"ל שלא נקט ראה הבעל שזנתה והגאון נו"בי ז"ל חלק עליו דאדרבה חמיר טפי מע"א ואייתי לתשו' רמ"א ז"ל עצמו שעשאו לע"א קיל מראה הוא בעצמו וכ"ש וק"ו שמנדין אותו ונסתייע ג"כ מתשו' המבי"ט דאייתי הכנ"הג ז"ל יעו"ש. ועיין להגאון בגדי כהונה ז"ל בתשו' א"הע ס"ג שפלפל בחכמה ועשאו לע"א קיל מראה ע"ש:
ואולם ראיתי בדברי הגאון נו"בי ז"ל דברים תמוהים במ"ש עוד וז"ל ועוד שאיך נימא מחמת תקנ' רגמ"ה שלא נאמין לו ונימא שמשקר והלא אם משקר וכו' א"כ יעבור על חרגמ"ה ולמה לו להוציא שקר מפיו יגרשנה כך בע"כ ויעבור על חרגמ"ה אם הוא חשוד בכך ואין לומר וכו' הלא כותבין גט לאיש וכו' עכ"ד ונניח כבוד הגאון במקומו כי רב הוא אך דבריו בזה לא ידעתי שחרם שמלבד דהאי כותבין גט לאיש וכו' הוא מדינא דגמרא לא בדאיכא חרגמ"ה או שבו' דאין ב"ד נזקקין עד שידעו שהוא מרצונה זאת ועוד מי לא משכחת לה שיהא עליו מורא וכו' יותר ממורא שמים וכבר שאלו תלמידי ר' אלעזר אליו כאשר ברכם עד כאן וא"ל הלואי תדעו כשאדם חוטא אומר שלא יראני אדם ותו דריוח יש לו בזה שישאר בכבודו שלא עבר על חרגמ"ה שיאמרו אפשר לא שקר ולב יודע וכו' ובזה ימצא לישא את שאהבה נפשו שנתן עיניו בה לא כן בעובר בשאט בנפש לגרשה בע"כ. מי תנשא אליו שיעבור גם בה כוס התרעלה ולפ"ז ממילא הן נסתר נמי מ"ש בת"ה לחלק בין אותו ואותה דהיא אם חשודה כ"ע לא חשידי ומי ישאנה והיא א"א ולכן אומרת טמאה אני לך דאז אף אם יגרשנה בתנאי כנז"ל וכו' באין כאן גט מ"מ שו"א לא ידע מזה וכו' אבל אותו אם רוצה לעבור מה לו לומר שזנתה וכו' ולפיכך ודאי אין לחלק כן וכמדובר:
זאת ועוד מי לא משכחת לה שיד חכמי ישראל תקיפא לענוש וליסר ולקנוס לעושה הרעה ברעתו ואיך יעבור ביד רמה. ובפרט כשאפשר למלאות תאות לבו לגרשה במה שמעליל עליה שזנתה והרי זה דומה לתשו' הרשב"א ז"ל שאין הפרש בטעמא דמילתא ודבריו צ"ע ועיין להגאון חת"ס ז"ל בא"הע ח"ב סק"א ועיין בכל מ"ש בסק"ט וק"י וגם דבריו צריך ישוב:
ואין להקשות עוד להרשב"א ז"ל ממ"ש בסתקנ"ז אודות ראובן שראה דברים מראים באשתו שזנתה שכתב איברא דכל כה"ג ח"ו שיתקן רגמ"ה ז"ל שלא יגרשנה אדרבא מצריך הרב ז"ל לגרשה כדי שלא יהא רשעה בתוך ביתו דלא גרע מרוכל וכו' ע"ש שכבר עמדו בזה רבים ונכבדים ועיין ברש"ל ז"ל בתשו' שם שכתב דבההיא תשו' מסי' תקנ"ז היו בנדונו עניינים רעים ומרים ולכן כתב בה הרב ז"ל ע"ש ועיין ג"כ להמ"ץ ז"ל ת"ב ס"ס ועיין למוהר"י הלוי ז"ל בס"מ ע"ד רש"ל ז"ל בזה ועיין חת"ס ז"ל בסק"א ועיין בתשו' הגאון רעק"א בספ"ח וצ"ט באורך ובפנים מאירות ח"ב סימן י"ב ורבני זמנינו ז"ל אין קץ להמדברים וכעת ד"ב:
ומעתה זכינו לדין לנדו"ד דאשה זאת מותרת לבעלה בלי שום ס' אי מטעם שכתב ידידינו הרב הפוסק נר"ו שהיה מרבה קטטות ומריבות ודעתו לגרשה שוב אין להאמינו במה שאומר שמאמין לעד וכ"ש לפום מאי דכתיבנא בעניותין דאף למי שירצה לפקפק בזה בנ"ד שכבר הוחזק כפרן בטענה זאת של זימה בב"ד הראשון ודאי שכ"ע מודו שכופין וישב עמה בדברים המשועבדים לה ושכ"וע לא יגרע ואי מטעם חומר השבועה דרביע עליה שלא לגרשה בע"כ ובזה אין להאמינו כ"וע במה שאומר שמאמין לעד ולדעת כמה רבוותא כופין אותו ומשמש עמו וכ"ש דתרי טעמי איתנהו באיש הזה דנ"ד דודאי הפשוט שכופין אותו להיות עמה כהלכת גוברין יהודאין:
ובר מן דין ומן דין עוד איכא טעמא אחרינא לכופו להאיש הזה דנ"ד לקיימה דהא מנה זאת שאמרו רז"ל שצריך שיאמין הבעל לדברי העד או האשה יש לה שיעור ולדעת הרשב"א ז"ל במיוחסות שם סימן קל"ג הוא נאמנות גמורה מקדמת דנא ועיין במהר"יבל ז"ל ח"ב סי' ו' ועיין להרב החבי"ב ז"ל בס' דינא דחיי עשין מ"ח דנ"ט ע"ד שכתב וברור שדעת הרמב"ם והמחבר ז"ל לפרש כפי' קמא שכתב מהריב"ל דמהימן ליה כתרי לכל הענינים ועיין ג"כ בכנ"הג סי' קט"ו הגהב"י אות ל"ה על מ"ש התוס' וההג"מי והי"א שהביא מהרי"קו שמנדין להמאמין שזינתה מחמת חרגמ"ה דלכאורה נראה שהוא דבר תמוה והם חולקים על הר"מ ז"ל מן הקצה אל הקצה שהר"מ כתב שחייב להוציאה ואסור לבא עליה וע"ז כתב ואני כתבתי בביאורי לסמ"ג דהרבנים הללו מדברים כשאינו מאמין מין לדברי אשתו בכל הדברים אלא בזה. וכמ"ש מהריב"ל בההיא דמהימן לך משו"ה מנדין אותו וכו' דודאי אין כונתו אלא להוציאה וכדי שלא יעכב חרגמ"ה אומר כן. אבל אי מהימנא בכל דבריו בזה לא דברו הרבנים הנ"ל אדרבא תע"ב כי שנא שלח ובכה"ג כתב הר"מ שחייב להוציאה ואסור לבא עליה ול"פ. וכתב עוד והראיתי הדברים לפני מו"ה זה ט"ו שנה ואמר לי ישר עכ"ל. אמור מעתה בנ"ד דלאו כל הימנו לגרשה בע"כ במה שאומר שמאמינה שצריך שיברר בראיות ברורות או ישבע ש"ח בכל איומים ונזומים שמאמין מין בכל ענין כב'. וגם שמאמין בענין זה שבפיהו נכונה וכמ"ש מהריב"ל דתרתי בעינן וזהו דעת הרשב"א ז"ל:
אלא דאנכי הרואה שדברי הרב החבי"ב ז"ל בד"ד ובכנ"הג קשים להולמם ובפרט במ"ש שהרצה הדברים האלו לפני רבו ז"ל ואמ"ל ישר. שאיך יתכן זה ואיך לא זכר שר דברי רבו ז"ל המונחים בקופסיה שכתב בחא"הע סי' א' בד"ד ע"א ששם עמד להקשות ע"ד רשב"א ז"ל במה שחילק דדוקא כשאינה מכחישתו וכו' מכמה אנפי ושם בע"ג כתב לישב הכל במונח שהרשב"א ז"ל בחי' זה דשותקת אזיל לשיטתיה דסבור דהאי אי מהימן לך הוא בכל הענינים וכמ"ש במיוחסות וע"ז קא' ועוד מסתבר לי וכו' ומזה הטעם עשה לו סעד מדברי רש"י ז"ל וכו' לכך כשראה דברי הר"מ ז"ל שהם הפך טעמו לגמרי דמדבריו מוכח דהעיקר במה שדעתו סומכת שהדבר אמת אפי' מפי עבד ושפחה. ומאי דקאמר אי מהימן לך היינו בדבר זה. ומתוך דברי הר"מ נרתע לאחוריו ואמר אין לך בדברים אלו אלא מקומן ושעתן וכו' עיש"ב. ואיך כתב הרב ז"ל בהחלט הפך דברי רבו ז"ל ולע"א שכתב שאמ"ל ישר ורבו קורא בחיל שהרשב"א עצמו בעל הס' המולידה והמחזיקה נרתע לאחוריו והיותר תימה ששם בכנ"הג באותו אות זה ציין לרבו לההוא פלא:
איברא דגם דברי מהרימ"ט ז"ל צע"ג דמה ראה על ככה לומר שהרשב"א ז"ל נרתע לאחוריו מדברי הר"מ במז"ל. ותו דמה ראה בדברי הר"מ לסתור החילוק שלפני פניו ואדרבא מדברי הרמב"ם הללו שהוא מאמינם וסומך דעתו עליהם נראה ודאי דבעלמא קאמר ועיין במהריק"ו שורש פ"א שהוכיח במישור מדברי הר"מ ז"ל אלו דקאי בשיטת הרשב"א בחילוק זה ועיין מהר"ם סי' קט"ו שכתבו בשם מהר"ץ ז"ל ועיין בתשובת הרב מהר"י באסאן ז"ל בסי' פ"ו על ענין רע ומר והוא נדון הרימ"ט ז"ל. ועיין דבר משה ח"ג סי' יו"ד ולהגר"א בביאורו סימן קט"ו ס"ק כ"ט ודוק בדבריו. ולא אכחד שראיתי להגרע"ה ז"ל בתשובה סי' ק"א דע"ט ע"ג וד' שכתב כי אף שהרשב"א במיוחסות כתב כן אינו מוכרח שפסק כן למעשה די"ל שהוא לסניף. וחיליה דמר שדקדק בדברי הר"מ ז"ל שכתב הואיל וסמכה דעתו לדבר זה ודלא כמהרי"קו שדקדק להפך ע"כ ועמו הס"ר שאף אם נדחוק בזה כפירושו מ"מ מה יענה למ"ש ואם היה מאמינה וכו' ועיין מ"ש הגאון הנז' בס"סי פ"ח שחזר הדברים ואחר החיתום כתב שמצא למהרימ"ט שכ"כ ושמח בלבו וכבר כתבנו שדבריו צ"ע. ואיך שיהיה אף לדברי הגאון הנ"ל לא כתב כ"א שאינו מוכרח שהרשב"א כתבו למעשה כ"א לסניף. ואף אנן נמי לנ"ד נתפוס אותו לסניף וזה ברור. כ"ש לדעת כמה מרבוותא דסברי מרנן כן למעשה:
אלא דעדין נשאר מקום עיון לטענת הבעל שרוצה לפטור עצמו משו"ך והוא מאחר שמצד הדין הגמור האיש מגרש אף שלא ברצונה. אלא דמפני תקון העולם תקנו השבועה וחרגמ"ה שלא יגרש בע"כ. א"כ יכול לומר הבעל איני מגרשה ואיני נותן ש"וך. וכבר עמד בחקירה זו הרא"ם ז"ל בח"א סי' ל' וכתב שמאחר שרוצה לגרשה ויש בידו לפי הדין לגרשה בע"כ אע"פ שמצד התקנה אינו יכול אינו חייב במזונותיה שהעכוב בא מצדה ולא מצדו וכו' יעוש"ב. והגם שרבו החולקים עליו בזה וכמ"ש הכנ"הג בח"מ סי' כ"ו ס"ק ח"י ושם הכריח דגם הרא"ש ז"ל סבר לה איפכא מ"מ כתב הרב ז"ל דמצי המוחזק לומר קי"ל כהרא"ש וסיעתיה. והגם שיש פוסקים שכתבו בדעת הרא"ם דהיכא שיש שבועה מודה הרא"ם שחייב וכמ"ש הרפמ"א ח"א סימן פ"ד גם לזה רבו החולקים דאפי"ה פטור וכמ"ש הרב פאת נגב בא"הע סי' ט"ז עי"ש אלא דמ"מ כבר העלה הרב ז"ל שם דס' ודאי הוי דמידי פלוגתא לא נפקא ואיכא למימר דנהי דאם היה ענין ממון לחוד מצי הבעל לומר קי"ל אמנם כיון דאיכא שבועה בהדי ממון באנו למחלוקת אחר ומידי ס' לא נפקא וס' שבועה להחמיר וכמ"ש הרשב"א סי' ש' ועיין עוד שם סי' ח"י ועיין חסד לאברהם סימן ד' חיים ושלום סי' ו':
מ"מ לפקע"ד דבנד"ד אין להקל בחומר שבועתו שלא מצאו לה התר אלא בנד"ד שהריעותא לפנינו במאמין מין שבנשים ההן. דטענת מאיסה עלי היא שכלית ולעין כל חוזי אמת נכון הדבר. אלא דאיכא למימר שע"מ כן לקחה או שידע ומחל וכיוצא. ובכה"ג כתבו לפוטרו מש"וך דידע בנפשיה שבפיהו נכונה. ואין כופין אותו על כך וכמ"ש מוהראנ"ח וכנ"הג ז"ל שהוא יחיש לעצמו. לא כן בנ"ד שרוצה הבעל להאמין מין לדברי העד והתורה לא האמינתו כלל ואיכא למימר כי שקר ענה והרי אין כאן ריעותא לפנינו. ואם הדין נותן לגרשה הוא מחמת האמנתו לדבריו וא"כ חומר שבועתו לא נתנו להאמין. ובכה"ג כ"ע מודו דחייב לזונה. כ"ש שהרי כתבנו דעת כמה מרבוותא שכופין אותו גם לעונה ואיך ש"וך לא יגרע ומה גם דאף לדעות שאין כופין אותו לעונה מחמת שהדין נותן לגרשה אם באמת הוא מאמין. אכתי זאת לא זאת שהדין הגמור נוטה לגרשה דאין דבר שבערוה פחות מב' וכל זה הוא לצאת י"ש והוא פשוט:
זהו מה שעלתה מצודתי בדבר הנוגע לפו"ד האמונה אומן כי חפץ הייתי להשתעשע באמרותיו כי נעמו בכל מה שפלפל בחכמה כי חביבים עלי דברי דוד'י. ואולם יען הייתי עסוק בענין יותר הכרחי ע"כ אחזתי ביד ימיני לעת הלום ובל"ן אשובה אשנה פרק זה ואתבשם בתורתו. נאום הגבר מצעי'רי ציון וירושלם דאינון תרין דרגין. הצעיר שמ"ח גאגין ס"ט עתה מקרוב נדפס ספרו הבהיר ישמח לב ושם בחא"הע סי' ב' נדפסה תשובתו הנז' עם הסכמת מו"הר ר"ל נר"ו והרב האב"ד מקודש נר"ו וז"ל:
עינינו הרואות את אשר נשאל מע' הרב הכולל זר"ק הא"ח נפשנו נר"ו והשיב תשובה נצחת כדת וכהלכה באמת אמרו גברא בר סמכא. ובפרט כאשר פלפל בחכמה רב משרשיא מבני עליה הרב המובהק לנגה ברק אח שמ"ח גאגין נר"ו כי לא הניח פינה וזוית בדבר הנוגע לדין כדת של תורה ואף ידינו תכון מס'כימים ומעריכים. ומלתא דפשיטא היא שאינו יכול לגרשה בע"כ וחייב בש"וך ועונה ככל איניש דעלמא. ופוטר אין אותו. ולהיות האמת נהד'רת ולמכתב לחזקי'הו באנו ע"הח פע"הק ירושלם תובב"א בש"א לח' רחמים ש' התרכ"ט ליצירה וקיים הצעיר אברהם אשכנזי ס"ט הצעיר יעקב שאול אלישר ס"ט