אור ברסלב
שות תעלומות לב חלק א אבן העזר › סימן יד

שות תעלומות לב חלק א· רבי אליהו בכור חזן

אבן העזר · סימן יד

סימן יג

להלכות קידושין מעו"בי קצומטינא יע"א בשנת תרל"ג

שאלה בהיות שבערי צרפת האדירה יע"א חק ומשפט להם שכל איש שיקדש אשה מבלי הסכמת מושל העיר הנקרא מזר אפי' קדשה כדת מ"וי אין קידושיו קידושין. ויכולה אשה להנשא לאחר והיא בעולת בעל. והבנים הנולדים לה מבעלה הראשון כזרים וממזרים יחשבו בעיני השררה יר"ה. ולא יקראו על שם אביהם בנחלתם. על כן לשאו'ל הגיעו אם יכולים הצבור לעשות הסכמה בכל תוקף וחזק שכל המקדש בלי ידיעת המושל על זה מצד הממשלה שיהיו קידושיו בטלים מבלי להצריכה גט כריתות יען כי מחק המלכות אין כח לשום רב ודיין לתת גט. ונפיק מינה חורבא כי נמצא ח"ו אתתא לבי תרי ועקירת נחלה דאורייתא. וגם אם יארע שיתן אחד הריקים עיניו בבת אצילי הארץ ויקדשנה שלא ברצון אביה ואמה וגם שלא ברצונה. ואם אתה מצריכה גט רחוק הדבר שיסכימו על הגט. מלבד כי אם הוא לא ירצה לגרשה מפני כי נתן עיניו בממון או ביופי אין כח ביד חכמים לכופו כלל כידוע. ובכן נמצאת מעגן בנות ישראל ח"ו. וגם יש סכנת נפשות בדבר כאשר הורה הנסיון. לכן עת לעשות לה' אפי' לעקור דבר מן התורה. והמורה לצדקה בע'טו יורה יורה ידין ידין דין אמת לאמתו ויבא שכמ"ה:

תשובה עם כי מכיר אני את מקומי פחות שבערכין. וגם דלא צילא דעתאי ואני בתוך הגולה אגב מטלטלי קשה טלטולא דגברא. גלותי היום בשליחותייהו דרבנן קדישי תקיפי ארעא דישראל וספרי דבי רב אינם אתי. בכל זאת ראיתי חובה לעצמי לחוות דעי גם אני. ויאמר אליהו קנא קנאתי לה' אלהי ישראל ולתורתו הקדושה. פן נהיה לבוז בעיני העמים והשרים ברשעת פריצי דורנו הנותנים עיניהם בבנות הארץ וזאת חובתנו לשבר מלתעות עול ולא תעשינה ידיהם תושיה. ובפרט כי היתה עלי יד הקדש הרב המופלא חריף ובקי ומשנתו קב ונקי כהן לאל עליון אהב שערי ציון אדוני אברהם נר"ו ר"מ ור"מ דעו"בי קצומטינא המעטירה יע"א המלאה לה חכמה ודעת ויראת ה'. על כן אמרתי ויהי מה אציגה נא עמך ב' ג' גרגרים ממה שרשום אצלי בענין זה. ובעיקר הדין למעבד עובדא הדבר תלוי בשלטי הגבורים גדולי רבני וחכמי הגלילות הע"י כי להם משפט הגאולה:

ואומר עם קנ'י הנה הסכמה כזאת הצריכה לנ"ד דהיינו שלא לקדש כ"א אחר הסכמת מושל העיר. כבר היתה לעולמים בחרם חמור ובהפקעת כסף הקידושין ולא הועילו חכמים בתקנתם זאת אלא לסניף בעלמא. ומבלעדי ריעותות אחרות הצריכות גט. משום דלא אלים האי חרם מחרם רגמ"ה ז"ל וחייבי לאוין דתפסי בהו קידושין. ועיין בתשובות הרשב"א ז"ל באל'פיו בסי' תק"ן הראנ"ח ח"א סי' ס"ח מהרי"קו שורש פ"ד ובגדולי האחרונים הלא בספרתם לא עת האסף פה:

ואולם נראה דהתיקון לזה הוא שיעשו הסכמה אנשי העיר וחכמיה ופרנסיה ולהפקיר כסף קידושי העובר על הסכמתם. כי הרי הריב"ש ז"ל רבן של ערי אלג'יריאה הסכים בסי' שצ"ט שיש כח בידם לעשות תקנתם באופן זה בהפקר הקידושין אלא שסיים ואמר שלמעשה חוכך להחמיר לחומר הענין אם לא בהסכמת חכמי הגלילות. והו"ד בתשו' מרן ז"ל בא"הע סי' ו' ועיין להתשב"ץ בח"א סי' קל"ג. ומהר"י בירב ז"ל בסי' מ"ב כתב דאף אם הריב"ש היה מצריך גט היינו מצד חומרא ולא מן הדין עי"ש וזה פשוט בדעת הרי"בש ז"ל כמתבאר שם בתשובה הנז"ל. והרשב"ץ ז"ל בח"ב סי' ה' כתב שלא נעשה מעשה אף שהרמב"ן ז"ל נשאל על זה והשיב כל דמקדש וכו' עי"ש והיינו ודאי בהפקעת הקידושין דמשום חומר ערוה חששו שמא בעינן ב"ד דאלימי כר"א ור"א כדי להפקיע הקידושין וכ"כ המבי"ט בסימן ר"ו:

אכן בהפקרת כסף הקידושין נרא' ודאי דאין לחוש בדבר כלל שהרי הרשב"א ז"ל בח"א סי' תקנ"א העיד בגודלו שכן נהג רב שרירא גאון הוא ואבותיו ואמר לצבור אחר לנהוג כן. ומה שהרשב"א ז"ל הוכרח ללמד בנות עירו שיאסרו על עצמן כל קידושין וכו' כיעו"ש אפשר שהצבור בכללו לא רצו להסכים בתקנה כזאת להפקיר הקידושין על כן ללמד יצא על הפרט כמובן. גם בתשובה שבסי' אלף ר"ו כתב בפשיטות שהצבור יכולים להפקיר ממונו של זה ונמצא מקדש בממון שאינו שלו והאריך בראיות עי"ש. והתשב"ץ שם בתשובה הנז' הביא דבריו וכתב שבתקנה זאת נתבטלו הקידושין לגמרי. אלא שלכאורה קשה שהרשב"א שם בסוף התשובה סיים ומעשה היה בעירנו ודנתי בדבר בפני רבותי ומורי הרב רמב"ן הודה בדבר ומ"מ עוד צריך להתיישב בדבר ע"כ ונראה שרבותיו לא הודו לו זולתי הרמב"ן רבו שהסכים לדעתו וע"כ הצריכו יישוב עוד. ואפשר שמעשה שהיה בהפקעת הקידושין היה ודן הרשב"א מטעם כל דמקדש אדעתא דרבנן מקדש והודה לדבריו הרמב"ן ז"ל שכן הוא דעתו. וכמ"ש משמו התשב"ץ בח"ב סי' ה' וכנז"ל. ולכן לא הסכימו חבריו עמו ולא נעשה מעשה משום דס"ל שכדי להפקיע קידושין משום כל דמקדש וכו' בעינן ב"ד דאלימי כר"א ור"א וליכא. אבל בהפקר ב"ד ואנשי העיר נראה שאין חולק בדבר וראיות הרשב"א ברורות ואמתיות. ובפרט שהגאונים ז"ל שכל דבריהם דברי קבלה ס"ל הכי. ופשוט שכך הבין הרשב"ץ ז"ל כי שם סמוך ונראה הביא תשובת הרשב"א לענין הפקר וסיים שבתקנה זאת נתבטלו הקידושין לגמרי וכדבר האמור:

ולע"ד נראה שהמעשה שהיה בעירו של הרשב"א אינו אלא הפקעה ולא הפקר. שהרי נראה שמעולם לא נהיתה הסכמה זאת בעירו. עד שהוכרח הוא ז"ל ללמד בנות עירו שיאסרו על עצמן ממון הקידושין וכו'. ואפשר שמעשה שהיה בעירו היה באחת מאלו הבנות המלומדות ודן הרשב"א בדבר להתירה בלא גט. ורבו הרמב"ן הודה לו גם בתקון זה ושאר רבותיו רפיא בידייהו. זה נראה לי מוכרח והוא פשוט לכל העומד בשרשן של ב' התשובות הללו. ועוד לו בסימן אלף קס"ב. עכ"פ דעת הגאון רב שרירא ואבותיו והרמב"ן והרשב"א ומהר"י בירב והרשב"ץ זלה"ה אינהו בדידהו ס"ל דבאופן תקנה זאת מתבטלים הקידושין לגמרי. וגם הריב"ש ס"ל הכי לפום דינא. ועיין יכין ובועז סי' מ"ו דפ"ה ע"ג חק"ל ת"ק חא"הע סי' ך'. ואין לטעות בדברי מרן א"הע סי' ו' בתשובה שהביא בסתם דברי הריב"ש ז"ל וכתב אם הריב"ש לא רצה לסמוך אפי' בהפקר וכו' דהדבר ברור דלרבותא נקטיה כמובן. ועיין הרשב"ש סי' רי"א יכין ובועז ח"ב סי' ך' ובס' שמן המשחה סי' ס"ט האריך בזה ואין כאן מקום להאריך. ועיין בתשו' מהרלנ"ח סי' קל"א וקל"ו ובתשו' יכין ובועז ח"ב סי' מ"ו ודוק שם בדבריו המצודקים:

ואתה תחזה למהר"ם אלשקאר ז"ל בתשו' סימן מ"ח שהאריך בזה ובירר וליבן דין זה וכתב דאפי' מאן דבעי ב"ד דאלימי ה"ד ב"ד לחוד אבל כל אנשי העיר וב"ד אלימי טפי גם הריב"ש ז"ל שם הביא דברי ר"ת דל"ב ב"ד דאלים אלא ב"ד רבא באתריה. ובסו"ד סיים מהרמ"א ז"ל וז"ל לפיכך אם נמנו וגמרו כל אותה מדינה ורבניה עם הסכמת כל הקהלות או רובן לסמוך אהני אשלי רברבי לגדור ולקנוס כל המקדש כנגד הסכמתן ולהפקיע הקידושין ולהפקירן עד עולם או עד איזה זמן שירצו גם אני אצא בעקבותיהם ואענה א מן אחריהם ואכנס בעובי הקורה ולא בשיבה מכשורא עכ"ל ועיין מקור ברוך סי' י"ט. והרשב"א בח"ב סימן ש"ן כתב ראוי לצבור לגדור גדרים ורשאים להפקיר דהפקר ב"ד הפקר. ודבר זה מוכרח שכל ב"ד בעירו בעת הצורך למגדר מלתא הוא חשוב כב"ד דר"א ור"א לענין סייגים וגדרים דאלת"ה לא שבקת חיי לברייתא. ועיין להר"מ בפי"המ בפרק גט פשוט מרדכי פ' אז"ן סי' שפ"ג תשובות מימוניות דשייכי לס' קנין סי' ר"א מהר"ם מינץ סי' י"א. וכבר האר'ש האירה בס' חיים ושלום ח"ב הנד"מ ושם בסי' כ"ו הגאון שארינו המחבר זלה"ה עמד ותקן נסח ההסכמה המועלת להפקיר הקידושין והיא מכוונת לנסח המובא בס"ה נדיב לב ח"ב דל"א ע"ד. גם מוהר"ג ר"ל כמהר"א אשכנזי הי"ו בפס"ד המובא שם הן הראנו עוצם בקיאותו בזה לך נא ראה:

ועתה ראיתי לרש"ל ז"ל בס' יש"ש בפ"ג דקידושין סי' כ"ב שנראה מחמיר גם בהפקר ב"ד. אלא שהמעיין יראה שבנגוב"ד שהוא הפקר בית דין בהסכמת אנשי העיר דמהני לכ"ע. ועיין בלבוש אכן העזר סי' כ"ח שכתב וז"ל מ"מ בקהל שעשו תקנה ביניהם וחיזוק גדול שכל מי שיקדש אשה בלא עשרה וכיוצא שהקידושין מופקעים והממון הפקר ועמד אחד ועבר וקדש אע"ג דמדינא לא הוו קידושין מ"מ למעשה לא רצו חכמים להתירה משום חומרא דא"א ע"כ והיינו ודאי היכא דאפשר לתת גט מה שאין כן בנ"ד דאדרבא הוי חומרא דאתי לידי קולא. וכן ראיתי בתשובת חתם סופר א"הע סי' ק"ח שאחר שפקפק בהוראה זאת וחשש לסברת המחמירים בסו"ד כתב וז"ל ולפ"ד ודאי היכא דאי אפשר בענין אחר טוב וישר עכ"פ לתקן מה דאפשר ע"י הפקר ב"ד עי"ש ועוד לו שם בסי' ק"ט. ונ"ד ודאי דלא אפשר באופן אחר. כי האופן האחר שנראה לו נכון והוא ללמד בנות ישראל לאסור הנאה וכו' כמ"ש הרשב"א בסי' תקנ"א מלבד שנר' שרבותיו של הרשב"א רפיא בידייהו האי תקנתא כמש"ל. עוד זאת כי תקון כזה לא יתכן אלא בעיר גדולה של חכמים ושל סופרים ולשרידים אשר ה' קורא. ולא לכללות אנשי המחוז ובמדינות כאלו בימים האלה ובזמן הזה כמובן וכבוד אלהים הסתר דבר:

פש גבן ערער חד דאפשר דראוי להחמיר כדי שלא יאמרו א"א יוצאה בלא גט כדס"ל להמחמירים כסברת איש רי"בי במקדש אשה לבנו קטן מטעם זה. והא נמי לאו מילתא מלבד דרבו המתירי' שם וכוותייהו נקיטינן והם לא חשו לזה. עוד זאת דהרי לענין יבום התירו בלא חליצה כשהתנה המקדש שלא תפול לפני אח מומר. ולא חששו לשמא יאמרו שהתירו יבמה לשוק בלא חליצה. והגם כי שם ג"כ רבו המצריכים חליצה ומרן ז"ל בסי' זק"ן כתב דישתקע הדבר ולא יאמר מ"מ לא חששו מטעם זה אלא מטעמים אחרים. ואפי"ה עמדו רבני האחרונים ז"ל ותקנו אופן נאות שיהנה תנאי זה להפקיע זיקא עיין להגאון מז"ה הגדול ז"ל בס' חק"ל א"הע סי' ח"ן ואדוני זק'ן הגאון ח"ד בדרא ז"ל בס' ישרי לב א"הע אות ק' ושארי הגאון החסיד בס' חיים ושלום ח"ב סי' ק"ג (ועיין בזה אדרת אליהו סי' ח' שאלת יעבץ ח"א סי' כ"ח ואכמ"ל) אלא שלזה י"ל שלענין יבום סמכו להקל מפני שאין בו כרת משא"כ בא"א וכמ"ש מהראנ"ח ז"ל בח"א סי' מ"ה. גם יש לחוש שאם קדש אשה מבלי הליכתו אל השופט ומת שנמצאות למפרע כל בעילותיו בעי"ז כיון שנעקרו הקידושין למפרע וכמ"ש הרב ב"ד בא"הע סימן צ"ח. מיהו גם לזה אין לחוש כמו שלא חששו המתירים ביבמה שהרי כתב הרד"ך בית ט' שכיון שמיוחדת הו"ל כפילגש ולא הוי בעי"ז. והגם שבפילגש עצמה רבו האוסרים על המתירים ולפשט דברי הרמב"ם בפ"א מהל' אישות נראה דלוקה ורבו הסוברים כוותיה לאסור עכ"פ כמ"ש בעניותי במ"א. מ"מ גברא רבא אמר מלתא ויש לו על מה לסמוך ועיין להגאון יעב"ץ בשאלותיו ח"ב סי' י"ד. ואולי בכגו"ד שהיא בקידושין וטובלת עכ"פ בלי שום בושה גם הרמב"ם ודעמיה יודו הכא דלא חשיב בעי"ז. עיין להרד"ך שם ובכנ"הג א"הע סימן כ"ו בהגהב"י. ועיין להרא"ש ז"ל בפ"ב דמסכת קידושין שכתב וז"ל מ"מ אין לאוסרו משום שתחשב כפנויה ועומדת אצלו בזנות דכיון דדרך קידושין ונישואין היא אצלו אין זה זנות ע"כ (משמע לכאורה. מכאן דס"ל דאפי' במיוחדת לו אם אינו דרך קידושין ונישואין דהוי זנות. ואולי כוונתו דכה"ג כ"ע מודו דלא הוי בעי"ז) ועיין תוס' במס' יבמות דס"ב ע"ב ד"ה סמוך ובדצ"ו ע"ב ד"ה נשא ובמס' סנהדרין דע"ו ד"ה סמיך:

וגם הרב כנ"הג בא"הע סי' ל"ח הג"הט א' ובסימן קנ"ז בהגהב"י סמך ע"ד הרד"ך ז"ל ומתורתו של הרב כנ"הג שם למדנו גם כן דלא חיישינן לשמא יאמרו אין אשה יוצאה בלא גט שהרי התיר הרב ז"ל במקדש אשה לשלשים יום דאחר ל"י מותרת בלא גט. הן אמת שדבריו ז"ל מרפסן אגרי דהוי הפך סוגיא ערוכה בנדרים דכ"ט כאשר ראיתי רבים קמים עליו. וכבר עמדו ליישב דבריו הר"הג שארינו זל והר' המופלא מר בריה נר"ו בס' חיים ושלום ח"ב הנד"מ סי' צ"ד וגם דבריהם תמוהים כאשר הארכתי במ"א ואכמ"ל (עיין לעיל א"הע סי' א'):

זו בלבד נשאר לנו לדון משום דבר התמוה לרבים שאין להתיר כמ"ש ביו"ד סי' רמ"ב. והא נמי לאו מלתא שכבר כתב הש"ך שם שאם נותן טעם לדבר המביא ראיות שמותר עי"ש ולא דמי נ"ד למ"ש הרב חיד"א ז"ל בס' יוסף אומץ סי' ז' דגבה תורא בינייהו דבנ"ד אדרבא חומרו קולו ותורה שלמה שלנו הנותנת חיים לעושיה לא תתן יד ח"ו לפושעים ולחטאים הנותנים עיניהם בבנות הארץ. וכל דרכיה דרכי נועם. ועיין להרשב"ש ז"ל בסי' קי"א וז"ל חכם שנראה לו והוכרח להורות התר בדבר הנראה איסור וכ"ש בדבר ערוה. שיכתוב ראיותיו בספר לפי שיש בני אדם שלא שמעו בזה להתיר ומאהבת המורגל ימהרו לתמוה ולהכזיב למי שיאמר נגד המורגל אצלם וכו' על כן מחוייב להראותם האיסור הגדול לאסור המותר ולעגן את המותרת לשוק. שהמתיר בכל אלה מקיים מצות חכמים ואם יש מי שרוצה להטיל מום בקדשים כאשר הורגל בעונותינו ע"י כתיבת הראיות ימצא תשובתו עיש"ב. גם הרשב"א בח"ג סי' א' כתב וכבר נחלקו עלי קצת מחכמי הדור בדברי פה בלי נתינת טעם רק שהיה הדבר חדש בעיניהם ע"כ. הרי שהמתיר דבר המותר מן הדין מקיים מצות חכמים ולא חשחין אנחנא אם הוא דבר חרש ונגד המורגל או תמוה לרבים. כל שההתר הוא ברור ומפורסם ואיכא נמי מצוה רבה להציל אותם מעבירות חמורות כאשר יראה הרואה. וזו היא שסמכתני להטפל בהתר זה אני הגבר ראה עיני כמה צרות תכופות ורוח זלעפות באו ועתידים לבא ב"מ אם לא יתוקן התקון הזה:

זאת עו'לה מן המד'בר שבהסכמה כזאת להפקיר כסף הקידושין היכא דאי אפשר לכופו ולתת גט. אין חולק בדבר דמותרת לשוק מבלי שום ריעותא אחרת ואפי' המחמירים למעשה משום חומר ערוה היינו היכא שבידם לתקן ולכופו לתת גט באיזה אופן שיהיה. לא במדינות האלה כי מלבד שאין אונס לקיים דברי חכמים ואיש הישר בעיניו יעשה. עוד זאת כי הממשלה לא תניח לתת גט. ובתולותיה נוגות והיא מר לה. וכה"ג ודאי חשיב כעגונא ממש שכתב מרן ז"ל בא"הע סי' י"ז שראוי לחפש אחר כל צדדי התר עי"ש ואף הרב מהריט"א ז"ל בתשו' שבס' קדושת יו"ט סימן ובס' ברך משה סי' ג"ל שכתב שבקידושין נהגו לתפוס כל החומרות. כבר סיים וכתב שאם קשה הדבר להביא לידי גט שיש להתירה. ועיין להגאון מז"ה הגדול זצוק"ל בס"ה חק"ל מה"ב חח"מ סי' ד' דק"פ ולהגאון מר בריה ז"ל בס' נדיב לב ח"ב א"הע סי' כ"ג והגאון נכדו ז"ל בס' כרך של רומי כת"י סי' כ"ד והר"הג בס' חיים ושלום ח"ב סי' ק"י עיש"ב בענין זה:

ובכן קם דינא שאחרי שיעשו הסכמה זאת במעמד אנשי העיר רו"ב ורו"מ בכל תו"ח. המקדש אחר כך קידושיו בטלים כחרס הנשבר וכסף הקידושין הם הפקר גמור וזכתה בהם האשה כזוכה מן ההפקר ואתתא שריא לאתנסבא לכל גבר דתצביי. כ"ז כתבתי בנחיצה רבה פה עונאבה המעטירה יע"א בבית מדרשו של שם נשיא הארץ תורה וגדולה וכתר שם טוב ותהלה השר והטפסר החכם השלם בחכמה ובמוסר כמהר"ר מסעוד סיימאן הי"ו. ולמעשה הדבר תלוי בשלטי הגבורים גדולי רבני הגלילות הע"י:

הכ"ד הצ'עיר הצעיר המשתלח אשר גרשוני עוני מהסתפח, וכפיו לאל שוטח. כי ישיב שבותי למקום מקדש והמזבח שועל יוצא מבית קדש הקדשים בית פלטי'אל ב'ן עז'ן. והוא הצעיר אליהו חזן ס"ט ש"דר מע"הק ירושלם תוב"א:

וזה נסח ההסכמה שסידר הרב הגדול שאר בשרינו כמהרח"ף זלה"ה והובאה בס' חיים ושלום ח"ב סימן כ"ו בתוספת נופך מדברי הרב חתם סופר ז"ל בחא"הע סי' ק"ט והגם שהרב ז"ל שם מפקפק מאד גם בנסח זה. אנכי כבר מלתי אמורה ועל רבני ישראל מוטל להורות הלכה למעשה. ועכ"פ נראה נכון שיכתבו ההסכמה הזאת בכתב אשורית ויהיה מונחת בכל הבתי כנסיות שבעיר במקום גלוי למען תהיה תמיד למראה עיני אנשי העיר וגם הבאים לדור מחדש וגם יקראו אותה בכל יו"הך יום אדיר בימי שנה שמקובצים כל הקהל כגר כאזרח אנשים ונשים וטף והיה להם לזכרון תמיד. זה נ"ל וצור ישראל יצילנו מטעות שגיאה ושגגה נסו"א:

אנחנו פרנסי וגזברי ומנהיגי ק"ק פלוני יע"א בהסכמת כל חכמיה ורבניה היושבים על כסא ההוראה ובהסכמת חכמי הגלילות אשר תחת ממשלת ארצנו יר"ה בשם ה' אלהינו קמנו ונתעודד להקים דגל תו"הק שת"ת ולגדור הפרצה לבל יבאו בני ישראל השוכנים בארצות אלו לידי מכשול ועון ח"ו. בהיות יצא דבר מלכות מהשררה יר"ה שכל איש ואשה שרוצים להזדווג יחד צריכי' המה לעמוד לפני הערכאות שניהם גם יחד לבאר דעתם שהם מרוצים זה לזה וכיוצא מתנאי הנישואין הצריכים ונכתב בספר בגופן שלהם ונחתם בחתימת האיש והאשה. ומבלעדי זה אף אם נעשו הקידושין והכתובה לפני דייני ישראל אין זיווגם עולה יפה. והדבר מובן כמה חורבא דנפיק לפי דין תו"הק אם נניח לעשות הקידושין כדת מ"וי בטרם הליכתם לפני הממונה מהשררה יר"ה. אשר ע"כ אנחנו הבאים על החתום הסכמנו הסכמה גמורה בכל חזק ותקף ככל חומרי ההסכמות דנהיגי בישראל ובקבלת התור' וקריאת המגילה ודברי הצומות וזעקתם עלינו ועל זרענו וזרע זרענו עד סוף כל הדורות לגדר וסייג לתורה ולקיום דינא דמלכותא. שכל זמן שנימוס וחק השררה הנז"ל קיים. שקודם הקידושין וכתיבת הכתובה לפי דתנו מחוייב כל איש ואשה הרוצים להנשא יחד. ללכת אל הממונה מהממשלה על הדבר הזה. לעשות כדת ונימוסי הממשלה יר"ה ואחרי כן יהיה נעשה הכל כדת משה וישראל. וכל איש שיקדש אשה והיא גם היא קבלתם לשם קידושין גמורים ובפני עדים כשרים כדת וכהלכה בין שיהיו מהדרים ותושבים אתנו במדינתנו בין מהבאים אח"כ לקבוע דירתם במדינתנו מגרים ותושבים. קודם שילכו ויעשו כנימוסי וחוקי הממשלה י"רה כנז' לא יהיו קידושיו קידושין ולא יהיו חלין כלל ויהיו מ"ומ בטלים ומבוטלים כחרס הנשבר וכדבר שאין בו ממש. והרי הם מופקעים ובטלים לגמרי. וכסף הקידושין או כל מדי דמתקרי נכסי כסף ושוה כסף המועיל לקדש אשה הניתן מיד שום אדם ליד שום אשה או שלוחה או האב המקבל קידושין בעד בתו לשם קידושין הן בשוגג הן במזיד ואפי' באונס הרי הכסף או שוה כסף ההוא הם הפקר גמור והאשה או שלוחה וכו' יהיו זוכים בו כמגביה וזוכה מן ההפקר ושום טובת הנאה לא יהיה להנותן בזה. באופן שלא יהיה שום אחיזה לו לקנות האשה ע"י אותו הכסף או ש"כ וזכתה בהם האשה או שלוחה וכו' זכיה גמורה. והאשה ההיא לא תהיה מקודשת בו כלל ותנשא לאחר בלתי גט כי מעתה ביררו כל יושבי מדינתנו עליהם ועל זרעם אחריהם. כי אדעתא דרבני הגלילות ועל דעת אנו הח"מ הם מקדשים. והרי כולם כאחד מ"ומ הפקיעו והפקירו ממון כל המקדש בלתי הסכמת וידיעת הממשלה יר"ה כנז"ל. ובטלו קידושין ההם ביטול גמור בהסכמת כל אנשי העיר והפקירו כסף הקידושין הפקר גמור בכח ב"ד יפה של רבני הגלילות שהסכימו לזה יחד עם רבני ופרנסי העיר. ותמשך הסכמתנו זאת הנעשית לגדר וסייג לתורה ולקיום דינא דמלכותא מעתה ועד עולם עלינו ועל זרענו ע"ס כל הדורות כל זמן שגזרת ונימוס הממשלה הנז' קיים ומתנהג מנהג זה בינינו. והיה זה ביום וכו' וש"וב וקיים:

ואלה הסכמות הרבנים גדולי דורנו העי"א

אנא נפשאי ראשון לציון ראה ראיתי את השאלה הנז' ואת אשר נגזר עליה מאת ידידנו חמדת לבנו זרע קדש הרב הכולל בישראל להלל כמהר"ר אליהו חזן נר"ו. ואמינא כי יפה דן יפה הורה כאשר גם אנכי הארכתי בזה בפס"ד המובא בספר הנורא נדיב לב ח"ב א"הע סי' ח' ולית דין צריך בשש. ועתה הנני מסכים עמו להלכה ולמעשה. ובלבד שיסכימו רו"ב ורו"מ וכל חכמי העיר ורבניה ומנהיגיה כנסח אשר תקן הרב הגדול מהרח"פ ז"ל בס' חיים ושלום ח"ב סימן כ"ו. ולאהבת הקיצור איני מאריך. זולת אני אברכהו כאב את בן כי יפוצו מעינותיו חוצה והיה שמו כשם הגדולים אכי"ר. ולהיות האמת נהד'רת באתי ע"הח בחדש סיון שנת התרל"ג וקיים:

הצעיר אברהם אשכנזי ס"ט מקום החותם

ראה ראינו את כל דברי השאלה ותשובתה בצדה מאת הרב המובהק הפוסק נר"ו ובעינינו ראינו כי אמת יהגה חכו ועולה לא נמצא בשפתיו. נאמנו מאד בתבונה ובדעת. אמור מעתה אנן בדידן אם יסכימו כל ח"ור העיר ויחידיה ומנהיגיה וכנסח ההסכמה אשר תקן הרב ר' חיים פאלאג'י ז"ל אף ידינו תכון עמו להרים מכשול מדרך עמי. הכ"ד צעירי צאן קדשים החותמים פה תוניס יע"א בחדש ניסן שנת להש'יב אמר'ים אמת לפ"ג ושלום:

ע"ה נתן בורג'יל ע"ה אברהם חג'אג' ס"ט ס"ט מקום החותם

הן כל יקר ראתה עיני. וקול ששון בא לאזני. דבר בעתו מה טוב. מה שעשו ח"ור קצומטינא יע"א הסכמה ברורה וחלוטה. להיות כל איש מישראל שיקדש אשה בכסף או בש"כ. קודם שילכו יחדיו לפני אדון העיר אשר על ידו יתרצו להנשא זה לזה. במאמר ובדבור שלם וגם בהסכמת מולידיהם כפי חק הממשלה והמדינה. הרי אלו הקידושין בטלים ואינם נקראים קידושין כי הכסף ההוא זכתה בו האשה מן ההפקר. אחרי חתמו על ההסכמה ההיא כל חכמי העיר והמדינה. רובם ככולם פרנסים גם יחידים ברו"ב ורו"מ. וסמך לדבריהם כמו שנמצא כתוב בספר חיים ושלום להרב הגדול והמפורסם ר"ח פאלאג'י ז"ל שאלה כ"ו דפ"ט כאן היה וכאן נמצא נסח ההסכמה:

וכאשר בא הרב אליהו הש"דר לבית חזן ושמע ערעורים על ההלכה ויעל אליהו בשע'רה ומשנתו ערוכה בידו. ויביא תשובה על כל דבר ודבר השואלים והמתנגדים. דברי אלהים חיים תשובתו מוצקת ועל אדני פז עומדת על הדין ועל האמת בעומק עיון ולמוד. ונלוו עליהם רבים ונכבדים הלא המה בכתובים ראשון לציון וחכמי עי"ת תוניס יע"א. הנה גם אנכי קטן באלפי ישראל אמרתי עת לעשות לה'. למען לא נהיה עוד ללעג ולשנינה בעיני העמים. ואמת יעשה דרכו התקנה הזאת נכונה היא וישרה. תעמוד לקץ הימים כל זמן שחקי המדינה והממשלה יהיו קיימים. וכמו שתקנו ח"ור עיר קצומטינא יע"א ובראשם אחד היה אברהם אוהבי ומיודעי והוא בהן לאל עליון. והנני מסכים עמהם ך בכל מה שעשו:

כ"ד החותם לכבוד התורה ולכבוד ישראל פה פאריש יע"א ביום ט"ו לחדש כסלו שנת התרל"ד ליצירה:

הק' אליעזר איזידאר מו"ץ למדינת צרפת וארג'יל

עינינו הרואות את כל הקורות בדורות האלו דור תהפוכות בחורים גם בתולות פעם בחוץ פעם ברחובות שחקו צעירים שחוק וק"ר. וזה יצא ראשונה לקדש בשוקי עם סהדי דלא מעלי הנהו בוקי סריקי. המה יעשו בערמה שלא מדעת אביה ואמה. ואם מאן ימאן אביה לתתה לו בז לדבר יחבל לו. ותעל שועתם לפני האלילים. שמה ישבו כסאות בסוד משחקים. מה המצוה הזאת ומה טעם יש בה והויא ליה כחוכא ואטלולא ותורת ה' תמימה אזלא ומדלדלא. ומזה יבאו להתיר ערוה החמורה. כי אשה זו עושה תמורה. והלכה והיתה לאיש אחר ותהי לו סוכנת שניהם מתכווני' לדבר עבירה על הגאולה ועל התמורה ועלו ובאו לפני המושל לקיים כל דברי. וכרות עמו הברית כאשתו לכל דבר. והיא בעולת בעל א"א דאורייתא. אשתני לגריעותא. ובנות ישראל הכשרות היו לברות. אסירים בכושרות. ותהיינה צרורות:

על זה היה דוה לבנו בכינו לקשה יום לרבות את הלילות. נלאינו למצוא פתח תקוה להרים את המכשולות ולגדור את הפרצות. ולא עלתה בידינו לסמוך על דעתנו בהפקעת הקידושין. אחרי ראינו שהריב"ש ז"ל היה חוכך להחמיר. הגם כי זה זמן שהגיע לידינו ספר חיים ושלום ח"ב להגאון מהר"ח פאלאג'י ז"ל ושם ראינו בסי' כ"ו שהסכים כן להלכה ולמעשה. ובאותו פרק עמדנו ותקננו נסח ההסכמה ובאו ע"הח כל ח"ור וראשי ויחידי קהלתנו בכל חזק ותקף. בכל זאת היה לבנו מהסס למעבד עובדא כי היינו חוששים לדעת המחמירים דלא ניח"ל בהפקרא:

והנה בעתה כאשר האיר וזרח לגבולנו מעלת הרב המובהק מר ש"דר מר רב תנא דבי אליהו חזן הי"ו הצענו לפניו דברי השאלה הנז"ל ובעיניו ראה התקלות הגדולות והנוראות שנקרו ויאתיון אזר כגבר חלציו והעדיף מטובו למשקל ולמטרי וצלל במים אדירים להוציא לאור משפט הבנות ככל הכתוב בדב"ק הנאמרים באמת. ודבריו המצודקים מצאו חן בעיני ח"ור ע"הק ירושלם תוב"א וח"ור תוניס יע"א והסכימו עמו להלכה ולמעשה. ובכן אף אנן נמי התאזרנו ברב עז והכרזנו את ההסכמה החתומה הנז"ל בכל הב"כ שבמח"ק וגלילותיה. וקיימו וקבלו היהודים עליהם ועל זרעם לאשר ולקיים התקנה הנזכרת כל זמן שיר הממשלה הרוממה יר"ה תקיפא עלינו לעשות כדת וכנימוס ההוא. ויה"ר שלא יבאו בנות ישראל לידי מדה זאת. ואפריון נמטייה להרב תנא דב"א מר ש"דר הנז' הי"ו כי זכה וזיכה את הרבים לבל תהיה זאת לפוקה ולצור מכשול לבני עמנו ולעג וקלס לעיני העמים והשרים. ה' ישלם פעלו ותהי משכרתו שלמה בנכסים רבים ישוב לביתו ירום ונשא ככב מערכתו:

הכ"ד החותמים פה קצומטינא יע"א בחדש תשרי התרל"ד ליצירה מתוקה שנת ברוך אתה לה' לפ"ק ע"ה אברהם הכהן ס"ט הצעיר אליהו עלוש ט"ט

תוכן העניינים

שות תעלומות לב חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה