אור ברסלב
שות תעלומות לב חלק א אבן העזר › סימן יב

שות תעלומות לב חלק א· רבי אליהו בכור חזן

אבן העזר · סימן יב

סימן יא

שאלה אשה שאינה יודעת לנקר הבשר והיה הבעל בקי בניקור. ותמיד היה מצוה לאשתו שלא תבשל הבשר עד שיוליכוהו להמנקר. ועתה אירע מעשה שהבעל הכיר בתבשיל שהבשר לא היה מנוקר ולא אכל ממנו. וטוען שכבר אירע כן פעם אחרת והתרה בה. והאשה אומרת שמעולם לא אירע כן ובפעם הזאת לא בשלה היא הבשר אלא המשרתת ות"ל שלא בא תקלה על ידה. והבעל דורש אלהים אם יכול לגרשה בע"כ ולהפסידה כתובתה יען התרה בה. ויען פה אינם מצויים הספרים הנני דורש מכ"ת להודיענו כדמ"ל:

תשובה עם היות כי טרידנא טובה כידוע לכ"ת בכל זאת להיות מלתא דאיסורא חשתי ולא התמהמהתי להשיבך דבר כהיום הזה ואתה דע לך כי העיקר בדינים אלו של עוברת על דת הוא כשהאכילה לבעלה דבר איסור ובא תקלה על ידה. וגם שיהיו עדים בדבר הזה שהיה כן. או שהיא מידה בדבר לדעת גדולי הפוסקים ז"ל שסוברים שנאמנת לענין ממון. וכאן בנ"ד העיקר חסר שהיא לא בשלה הבשר. וסוף סוף הרי לא אכל דבר איסור. ועוד זאת כי לא שמענו אלא במאכילו דבר איסור בודאי ולא בספק כה"ג. שידוע שמקומות רבים עושים ניקור מפני העדר ידיעתם. ומי יודע אם בבשר הזה היה ודאי חלב:

וכמו שראיתי להרב משאת משה ז"ל בראשון אבן העזר סי' כ"ט שרצה לפטור האשה דנ"ד גם מטעם זה דכיון דהוי ספק חלב האוכלה פטור מכלום כמ"ש בכריתות פ"ד והרמב"ם פ"ח מהל' שגגות גם המאכילו לא נפקא עי"ש. ואחר היישוב אין זה נכון דהא דבעינן חתיכה משתי חתיכות וחתיכה אחת פטור היינו לענין קרבן אי משום דא"א לברר איסורו ואי משום דלא איקבע איסור' למר כדאית ליה ולמר כדאית ליה. והיינו נמי באוכלה כסבור שהוא שומן. אבל ביודע בודאי שהוא סי' איסור דאורייתא ואיסור דרבנן בודאי כבשר שאינו מנוקר ואכלו. ודאי דקעביד איסורא רבא ולא פטרינן ליה אלא מקרבן. דהא אפי' נתברר אח"כ שהיה התר גמור כל שבשעת אכילתו היה ספק איסור ואכלו צריך כפרה כמו שהארכתי בחיו"ד סימן כ"ח. כ"ש באוכל בשר ממקום הידוע שצריך ניקור שהוא ספק איסור דאוריית' דודאי איסורא רבא קעביד וא"כ גם המאכילו עובר בלאו ובודאי שנקראת עוברת על דת ותצא שלא בכתובה אם היה שם התראה ועדים וכן ראיתי הדבר מפורש בש"מ לכתובות שהביא משם הריטב"א ז"ל. דלאו דוקא מאכילתו שאינו מעושר אלא ה"ה שאר איסורים כמאכילתו בשר שאינו מנוקר או שאינו מלוח כדינו וכיוצא בו ע"כ. ועיין יד אהרן בחא"הע סי' קט"ו ס"א שהביא הוראת הרב מ"מ הנז' כאלו היא הלכה פסוקה והיא הוראה תמוהה מאד. וגם הרב ז"ל לא סמך עליה. ועיין בחי' הרשב"א ז"ל ליבמות לדפ"ח ודוק שם:

מ"מ בנ"ד ודאי דלא נפקא בלא כתובה כיון שלא האכילתו ולא בא תקלה על ידה. גם כי אין עדים בדבר שהבעל התרה בה ועברה על התראתו פעם אחרת והיא מכחשת בדבר. וגם בפעם זאת לא בשלה היא הבשר וגם לא אמרה לבעלה שידעה שהבשר מנוקר מכל אלין פשוט הדבר שאינה יוצאת בלא כתובה עכ"פ הואיל ומכוער הדבר ראוי ליסרה בדברים ולהוכיחה על פניה ולהתרות בה על העתיד כדת של תורה. זה הוא הנלע"ד לדון בזה להלכה ולמעשה ובפרט אם נהיג בינייהו להשביע את החתן שלא לגרשה בע"כ ושלא לישא אשה אחרת עליה או אם היא אשתו ראשונה דודאי שאינו יכול לגרשה בע"כ בטענות רעועות כאלו כמ"ש הרשב"ש ז"ל סימן תי"א ורק אין דבר זולת ש"וט יגדל. הרי זה תוספת על העיקר דמכאן ולהבא הא סמא בידיה להשתדל הבעל בעצמו להביא הבשר מנוקר כיון שאין החיוב על האשה להשתדל בזה. וטעם זה ג"כ יצטרף לטובה שלא יוכל להפסיד' כתובתה וכמתבאר מתשובת הרב נו"בי במ"ת א"הע סי' צ"א עי"ש היטב:

תוכן העניינים

שות תעלומות לב חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה