שות תעלומות לב חלק א· רבי אליהו בכור חזן
אבן העזר · סימן י
סדר מינוי שליחות הגט. שממנה הבעל שליח שלא בפניו. ונשלח עם הבידואר:
מעוב"י נא אמון יע"א רב נהור'אי פאר הזמן זר"ק מעלת הרב המובהק מאיר כברק ר"מ ור"מ כמהר"ר אליהו חזן נר"ו יאיר כיר"א:
בתר דכפילנא ש"ר וכו'. אשים דברתי על דבר מצוה הוא הדבר כי איש אחד שמו חיים ברהנץ הי"ו היה פה עם אשה אחת זה שמה גאליה בת יהודה בוב'ליל. ועברו דברי ריבות ביניהם ועמדו לפני לדין ועשיתי שלום ביניהם. ועוד הפעם עמדו לדין. באופן כי סו"ד ברח ממנה זה שתי שנים והניחה עגונה. ולא נודע מקומו איה. והאשה עניה צוע'רה ורכה בשנים. ועתה שמעה כי האיש חיים ברהנץ הוא במח"ת. המבוקש מכת"ר ע"ד מצוה זאת כי רבה היא שיעמוד עליו ויקח מידו גט כריתות וישלחנו כת"ר פה עם הפושטא. והשליח פה יכול לעשות להשמש שלנו זה שמו חיים ברוך בן משה דאנון. וכגו"ד מצוה רבה. ונשארתי בדשו"ט כנ"הר:
וכנא"ה הצעיר משה פארדו ס"ט וזאת תשובתי אליו. וממנה יתבאר פרטי הדין:
מני"ר הרב הגדול מופת הדור רב משרשי"א כמהר"מ פארדו נר"ו יחל"א:
מאחר עלות גדול השלום כדמ"ל. מודעת זאת מקבלת כת"י הק' על אודות הר"ח ברהנץ למען נשתדל לקחת ממנו ספר כריתות ולשולחו ליד השליח עם הפושטא. ותו"מ בקשתיו ולא נמצא כי היה באחד מהכפרים ושלחתי אחריו והבאתיו לכאן. וקודם כל דבר בקשתי מאתו שישלם לה סכי כתובתה. ויצא טע'ון כי אדרבה הוא תובע ממנה כל בגדיו שהניח אצלה והם יתר על כתובתה. אלא שכדי לגרש לץ יען שמע עליה דברים מכוערים הוא רוצה לגרשה ומוחל לה מה שבידה. ובהיות כי מני"ר שיל"א לא דבר אתנו בענין הכתובה כלל דין גרמא שהאמננו לדבריו אלה. ונטפלנו לסדר הגט הרצוף בזה:
אתאן על דבר שילוח הגט הרבה טרחתי למצוא שליח שילך מהכא להתם. כדי לצאת י"ח כל הפוסקים ז"ל ולא נמצא כעת. ע"כ הסכמנו אני וב"ד יכב"ץ לשולחו עם הבידואר כאשר כתב כת"ר נר"ו. והגם שראינו בקונטריסו הוראה דב"ד דנ"ה ע"ב בשם עושה דמעשה שהיה שעשו ב"ד הגדול שבירושלם תוב"א. בשני שלוחים היה. כאשר האריך הר"ב דברי אמת ז"ל בקונט' הגיטין יעו"ש. וכל לגבי דידן יען היה העת נחוץ ולא היה פנאי לעשות שני שלוחים ושתי הרשאות. ע"כ סמכנו על פשט דברי הרב תומת ישרים בסי' ק"ב ה"ד הר"ב בית יהודה במנהגי ארג'יל סי' ס"ב והסכים לעשות כן בשליח אחד שממנהו בשטר שליחות אע"פ שהוא במקום אחר. וכן מצאתי בכתבי הקדש להרב הגדול שאר בשרי כמהר"מ חזן זלה"ה שעשה מעשה כן במתא נא אמון יע"א כאשר יבא לקמן בעה"י. וכ"כ בספר יכין ובעז ח"א סי' ס"ה ועיין ג"כ בספר מאמר מרדכי סי' פ"א:
ובענין עדי השליחות שהן הן עדי הגט. האף אמנם שהרב בית יהודה ז"ל שם כתב שיחתמו ב' עדים אחרים שאינם עדי ההרשאה. וכ"כ שם בסי' ס"ג משם רבו ז"ל. ואולם כבר הביא שם דברי התשב"ץ בח"ב סי' פ"ט שכת' שתימה גדולה הוא ומאין להם זה ולא היה דבר זה כדאי שיטעו בו התלמידים הקטנים. וכתב עוד משם הרב בנו (והוא נדפס בתשו' הרשב"ש ז"ל סי' שפ"ג) שכתב שהדרך שיהיו עדי הגט הם עדי השליחות ויעשו קיום בשטר השליחות ונמצא הגט מתקיים מאליו שאין כותבים הקיום בגט וכן היו נוהגים בני דודי וכן היה נוהג א"א ז"ל וכן אני הייתי נוהג ע"כ וכן כתוב בס' יכין ובעז סי' ס"ה. וכן ראינו להרדב"ז ז"ל בתשובה הובאה בס' גו"ר סוף חלק א"הע שהסכים כן. וה"ד הרב י"א בא"הע סי' קמ"ב הג"הט ה'. וגם הרב בתי כהונה בח"ב דפ"ה העיד דגם בעו"בי קושטא ואינדירני הכי נהיגי. ועיין להרב גו"ר בס' יאיר נתיב שהעלה כן. וכן הרב חסד לאברהם אלקלעי בגט מומר עשה מעשה כן. ובכן סמכנו על הרבנים הנז' ז"ל אשר מאריות גברו ועשינו מעשה שעדי השליחות הן הן עדי הגט. ובזה הרוחנו שנמצא הגט מתקיים מאליו כמ"ש הרשב"ש ז"ל וכנז"ל. כי מטעם זה עצמו הסכמנו שעדי הגט יחתמו בהרשאה ג"כ בכתב אשורית. הגם שהיא כתובה כולה בכתב פרובינ'צאל כמ"ש הרב בתי כהונה בסדר הגט שלו. ומן הראוי היה שגם העדים יחתמו באותו כתב עצמו מ"מ ודאי שאין זה מעכב. דאי לת"ה איך יתקיים הגט אם אין החתימות שוות. ודבר זה ברור אין צורך להאריך ועיין בס' ברכת המים הנד"מ בס' גט ע"י שליח ס"ג:
ובדבר דייני הקיום שבהרשאה עשיתי כל טצדקי שיהיו כל החתימות ניכרות במח"ק. ובנקל יכול לקיימם. ויען לא כתבנו הקיום בגט וכמ"ש הרשב"ש ז"ל ודעמיה. וא"כ עדין לא יצאנו נו מידי חשש זיוף בגט עצמו כמ"ש הרדב"ז ז"ל הו"ד בס' גו"ר שם. ובספר יאיר נתיב כתב וז"ל כללא דמלתא דבזמנינו שמדקדקים הרבה בשטר ההרשאה חשיב שפיר כקיום הגט ולית לן למיחש לזיוף כלל וכל כהני מילי מעלייתא לימרו משמאי עכ"ל. וכ"ש לדידן שעדי הגט הם עדי ההרשאה וסדר החתימות וכתיבתם שוה והוא מתקיים מאליו. מ"מ ליותר טוב עשיתי גם התקון שבא בתשו' מהראנ"ח ז"ל ח"א סי' ל"ב ועיין מ"ש ע"ד בספר יאיר נתיב שם. וזאת עשינו טרם כל הנחנו הגט וההרשאה בתוך נייר חלק וחתמתיו בב' חותמות שלי (האחד כתוב בל"הק ור"ת שמי באיטאלקי. והב' כתוב בכתב ישמעאלי) ותחת אלו החותמות על התכריך הנזכר חתמנו דייני הקיום בנסח זה. תוך התכריך הלזה ימצאו גט כשר ושטר מינוי שליחות על הגט בסימניו ומצריו כאשר מעידים העדים בשטר השליחות החתום בחתימתם שהם עדי הגט ומקויים בהנפק בחתימת שלשתנו החתומים מטה וקיים. וחתמנו דייני הקיום שבהרשאה. (וגם זה יועיל שיהיו גם חתימותנו יוצאות ממקום אחר) ואח"ך ניתן התכריך שבו הגט וההרשאה הנז' יחד עם כתב זה תוך תכריך אחר ונחתם בחמשה חותמות בחותמי הכתוב בל"הק ואיטאלקי שהוא החותם הראשון שנחתם בו התכריך הראשון. ובזה הועלנו הרבה שהרי מצינו שהאמינו מינו לגוי בחותם בתוך חותם. ובפרט ענין הבי דואר הוא הפושטא שנתחדשה בזמנינו בסדר נכון ובמשפט חרוץ על כל השולח יד. וכל משרתי ופועלי הפושטא מרתתי טובא אפילו על זיוף קטן. עד שאין לחוש כלל לכל הבקי בהם ובסדריהם:
באנו אל נסח ההרשאה לשליחות גט עם הפוסטא. והנה היא מוצאת בס' בית יהודה סי' ס"ב במנהגי ארג'יל. ובלומדי אותה ראיתי הנסח שאינו כל כך מבואר. והאלהים אינה לידי נסח הרשאה שסידר גאון ירושלם הרב המפורסם שאר בשרי כמהר"מ חזן זלה"ה רב מא"ד בעוב"י נא אמון יע"א מח"ק. והוא נסח מדוקדק ויפה אף נעים. ובירר וליבן ההכרח שאלצהו לשנות הנסח ההוא של הבית יהודה ז"ל (וכמו שיבא לקמן). ובכן נכתבה ההרשאה כפי הנסח הברור ההוא. כאשר עיני צדיק תחזינה משרים. וממנה יראה ההפרשיות שבינה לבין הנסח שכתב הב"י ז"ל ואיזה מהם יכשר:
אתאן על אודות נסח הגט ההולך קד'מת אש'ור עשינו כל טצדקי לכותבו על סדר מקום הנתינה. כפי מה שמצאנו בספרי הפוסקים שהביאו נסחתם. וכתבנו ימא רבא באל"ף. מותבה בה"א כמ"ש הרב כסא אליהו ז"ל בסי' קכ"ח. ולא כתבנו ג"כ סיפוק של המים כמ"ש הרב הנז' שם וכן הוא כאן במקום הכתיבה. גם כתבנו בשם האשה ברת פ' כמנהגם וכמ"ש הרב הנז' בסי' קכ"ט. וכן עשינו בשאר שינוים שהביאם הרב מהר"ש הלוי ז"ל בס' לב שלמה בסדר הגט כיעו"ש. זולת פיטורין שכתבנו בב' יודין כמנהג העיר הזאת שהוא מקום הכתיבה. מפני שראינו מלכים מדי'נים וחלוקים במנהג נא אמון יע"א כמ"ש בתשובת הרב בצלאל ז"ל סי' כ"ב כ"ג כ"ד. וגם הרב מהרש"ל ז"ל לא ביאר מנהג נ"א בזה. ואולי מפני המחלוקת הזה. וגם ראינו בס' בארות המים חא"הע סי' ס"ט שהביא נסח גט הבא ממצרים וכתוב ביו"ד אחד. והאריך להכשירו מפני שבטופס י"ל דאזלינן בתר מקום הכתיבה. כי מכל אלין שפר קדמן לכותבו בב' יודי"ן. ועיין דבר משה ח"א סי' כ"ט חק"ל א"הע סי' כ"א ובס' אהלי יעקב למהריק"ש סי' ך'. גם כתבנו דעל כיף ביוד אחר הכף כמנהג העיר הזאת. הגם שראינו להרב לב שלמה בדס"ד ע"ב שכתב דבנ"א נוהגים לכותבו חסר. מ"מ ראינו להרב קול אליהו ז"ל בח"ב דק"ג שכתב שהוא ז"ל ביטל מנהג זה והנהיג לכותבו מלא. ובמקום העומדת היום. כתבנו "בכל מקום שאת עומדת" כהוראת מהריק"ש ז"ל וכמ"ש הר"ב גט פשוט בס"ק יו"ד ומטעם זה השמטנו תיבת ולאתריכי כמ"ש הרב הנז' שם בסי' קכ"ו ס"ק ל"ח. וכן כתבנו מן יומא דנן ולעלם. ולא מכי מטא גיטא לידיכי כמ"ש הרב הל"קט בדג"ן. מפני שסמכנו על מ"ש הרב קול אליהו בח"ב סי' ל' ובפרט שכבר במינוי השליחות שהוא קודם מעשה הגט ביאר שיחותיו ואמר בפירוש משעה שיגיע הגט לידה וכו' כמבואר בהרשאת מינוי השליחות וא"כ שפיר מתפרש כוונת מן יומא דנן שהוא משעת מסירת הגט לידה והוא פשוט:
עוד זאת אגיד לכת"ר כי יען ביום כתיבת הגט לא היה שהות לכתוב ההרשאה. הנחנו כתיבתה ליום אחר. וקיימנו זה מסברא דנפשין שאחר שהעדים קנו מידו על כל נסח ההרשאה. וגם קבל חרם חמור שלא לבטל השליחות ונשבע על זה ג"כ מאי נפק"מ אם יתאחר הכתיבה. והא קי"ל סתם קנין לכתיבה עומד. מ"מ היה לבי מהסס לפי שראיתי להרב בתי כהונה ז"ל בדפ"ז ע"ב שכתב על הקיום ב"ד שאם אין שהות באותו יום שיכתבוהו ביום אחר. ולא כתב כן בענין כתיבת ההרשאה. עד שאח"כ מצאתי להרב דבר משה ז"ל בח"א בסדר הגט שפירש כן גם על ההרשאה. ושוב בא לידי ס' ברכת המים הנד"מ (והוא סדר הגט המובא בב"ש וח"מ באורך) ושם בסי' נ"ח כתב ג"כ שאם אין שהות ביום לכתוב ההרשאה שיניחוהו ליום אחר ופירש שכן נראה פשוט מדלא נמצא בפוסקים שיש קפידא בזה וכן נראה עוד ממה שלא נמצא בשום נסח הרשאה שהוא כתוב בה מתי נכתב ההרשאה עכ"ל ובזה נח דעתי טובא במה שדנתי בדעתי שלא לפרש בהרשאה שנתאחרה זמן החתימה. דכיון שהזמן שכתוב בראש ההרשאה הוא שמודיע שבאותו היום צוה המגרש לכתוב הגט ונכתב בו ביום וגם באותו היום מינה השליח וקבל על עצמו כל הכתוב בהרשאה וכן היה האמת. ומאחר שלא נהגו לכתוב בסוף ההרשאה זמן החתימה אין מקום לכתוב שנתאחרה הכתיבה והחתימה. כיון דלא נפק"מ מידי לענין דינא. וכדבר האמור ועיין להרב דרכי נועם בא"הע סי' י"ב ואכמ"ל:
הן כל אלה ראיתי ונתון אל לבי להודיע לפני ר"ומ כת"ר. הגם שלרב וגדול שכמותו האורך ללא צורך כי לפניו נגלו תעלומות חכמה יותר ממה שכתוב כאן. ומי לנו גדול ממשה בקי בטיב גטין וגירושין. ואנה אני בא להגיד לפניו מהיכן תורה יוצאה. ואולם כך הורונו רז"ל שהחיוב מוטל על ב"ד של מקום הכתיבה לכתוב ולהודיע לרבני ב"ד מקום הנתינה את כל הנעשה ומני"ר שיחל"א ממכון שבתו יפן ברחמיו להודיענו אם הוכשרו הדברים בעיניו וניתן הגט כהלכתו. וישמח לבי גם אני. וצור ישראל יצילנו משגיאות נסו"א:
הלכ"ד נאמן אהבתו דשף ויתיב פה טראבלס המערב יע"א הדוש"וט באה"ר ומקוה רחמי האל הזן. והוא הצעיר אליהו חזן ס"ט
אחר ימים לא כבירים הודיעני מע' הרב המופלא כתר תורה המפ"ה הטהורה שי:חלא שקבל הגט וההרשאה וע"רב לו וקם עליו וניתן הגט בבית דינו הצדק יכב"ץ והותרה האשה מכבלי העגון. וכדי לזכות את הרבים הנני מכיא כאן נסח ההרשאה שסדרה הרב הגאון שאר בשרי כמהר"ר ישראל משה חזן זלה"ה עם הערותיו עליה והבוחר יבחר:
וזה נסח ההרשאה
בשלישי בשבת בשמנה ימים לירח תשרי שנת חמשת אלפים ושש מאות ושלשים ושבע לבריאת עולם למנינא דרגילנא לממני ביה הכא במתא טראבלס דעל כיף ימא רבא מותבה בפנינו עדים חתומי מטה ולפני בית דין בא חיים בן יעקב למשפחת ברהאנץ וכה אמר לנו עדים חתומי מטה שרצונו לצוות לסופר יוסף בן אליהו לכתוב לו גט כריתות בלתי שום תנאי שבעולם ולנו עדים אברהם בן מסעוד למשפחת חביב עד ראשון וראובן בן דוד למשפחת עגיב עד שני חתומי מטה לחתום בגט הנזכר כרי לשולחו על הבי דואר הנקרא פוסטא בלעז ויגיע ליד שלוחו חיים ברוך בן משה למשפחת דאנון דממתא נא אמון כדי לגרש בו את אשתו גאליה ברת יהודה למשפחת בובליל בכל מקום שימצאנה והכל עשוי לשמו ולשמה לשם גרושין גמורים שתהא מגורשת בו ממנו משעה שיגיע הגט לידה ומותרת לכל אדם כדין כל שליח הולכה ובכן טרם כל מעשה הגט אמר לנו עדים חתומי מטה המגרש חיים בן יעקב הנזכר העומד היום פה טראבלס הנזכרת אתם אברהם בן מסעוד למשפחת חביב וראובן בן דוד למשפחת עגיב הוו עלי עדים גמורים וקנו ממני קנין גמור ושלם במנא דכשר למקניא ביה בלשון מעכשיו כתקון חכמינו זכרונם לברכה וכתבו שטר מינוי שליחות הולכה בכל לשון של זכות ויפוי כח וחתמו בו ושלחו על הבי דואר הנקרא פוסטא בלעז ליד חיים ברוך בן משה למשפחת דאנון דממתא נא אמון איך היות אמת וצדק שמטוב רצוני והשלמת דעתי בלתי שום זכר אונס וכפיה כלל אני מקנה לחיים ברוך בן משה למשפחת דאנון דממתא נא אמון הנזכרת ארבע אמות קרקע מאחוזתי ואגבן אני ממנה אותו שליח בעדי למסור הגט שיכתוב הסופר יוסף בן אליהו ושתחתמו אתם בו כאשר אצוה אתכם לאשתי גאליה ברת יהודה למשפחת בובליל או ליד שלוחה או שליח שלוחה בכל מקום שימצאנה או שימצאום ותכף שיגיע הגט לידה או ליד שלוחה או שליח שלוחה תהא מגורשת ממני ומותרת לכל אדם ומעתה ומעכשיו אני נותן רשות גמור ושלם לשלוחי חיים ברוך בן משה למשפחת דאנון דממתא נא אמון הנזכרת למנות שליח אחר בחריקיה ושלוחו שליח ושליח שלוחו שליח עד מאה שלוחים אפילו בלא שום אונס ועיכוב כלל כי אם ברצין פשוט של שלוחי הנזכר ושל כל השלוחים הבאים מכחו וכח כחו כנזכר ומעתה ומעכשיו שמתי יד שלוחי הנזכר כידי ופיו כפי ודבורו כדבורי ועשייתו כעשייתי ומסירת הגט הנזכר ליד אשתי גאליה ליה ברת יהודה למשפחת בובליל בכל מקום שימצאנה או ליד שלוחה ושליח שלוחה בכל מקום שימצאום מיד שלוחי חיים ברוך בן משה למשפחת דאנון הנזכר או מיד שלוחו או מיד שליח שלוחו עד מאה שלוחים כמסירתי והרי הוא כאלו הגיע לידה או ליד שלוחה או ליד שליח שלוחה מידי ממש ובה שעתא תהא מגורשת ממני ומותרת לכל אדם והריני מקבל עלי בפניכם עדים כשרים חרם ונדוי חמור לדעת בית דין ולדעת כל חכמי ישראל שלא אבטל שליחות זה ושלא אוציא לעז עליו בשום אופן שבעולם ושלא אגרום שום דבר שיזיק וינגד לשליחות זה ואנחנו עדים חתומי מטה בשמעינו כל הנזכר מפורש יוצא מפי המגרש חיים בן יעקב למשפחת ברהאנץ הנזכר מטוב רצונו והשלמת דעתו בלתי שום זכר אונס כלל קנינו מידו קנין גמור ושלם במנא דכשר למקניא א ביה בלשון מעכשיו כתקון חכמינו זכרונם לברכה וגם נשבע שבועה חמורה בתקיעת כף על דעת המקום ברוך הוא ועל דעת הנשבעים באמת וקבל עליו חרם ונדוי חמור לדעת כל חכמי ישראל לאשר ולקיים כל הנזכר בלתי שום שינוי ותמורה ובלתי שום עורמה ותחבולה ובלתי שום מסירת מודעא שבעולם ואחר שנעשה ונגמר כל האמור ומדובר הוסיף עוד המגרש חיים בן יעקב למשפחת בובליל הנזכר ובטל בפנינו עדים חתומי מטה כל מודעות שבעולם שמסר או שיוכל למסור על השליחות הנזכרת או על הגט הנזכר הגורמים שום ביטול או פיסול דאורייתא או דרבנן חס ושלום בין לשליחות הנזכרת בין לגט הנזכר כי מעתה ומעכשיו הרי הם בטלים ומבוטלים כחרס הנשבר וכדבר שאין בו ממש ואחר כך הכף בפנינו עדים חתומי מטה בא המגרש חיים בן יעקב למשפחת ברהאנץ הנזכר ומסר לסופר יוסף בן אליהו הקסת והריו והנייר והקולמוס וכל כלי הכתיבה וצוה להסופר הנזכר לכתוב גט כריתות לשמו ולשם אשתו גאליה ברת יהודה לשמו ולשמה לשם גרושין גמורים כדי שתהא מגורשת בו ממנו משעה שיגיע הגט לידה או ליד שלוחה או שליח שלוחה ומותרת לכל אדם וגם לנו עדים חתומי מטה אברהם בן מסעוד למשפחת חביב וראובן בן דוד למשפחת עגיב צוה שנחתום בגט שיכתוב הסופר יוסף בן אליהו כדי לגרש בו את אשתו גאליה ברת יהודה לשמו ולשמה לשם גירושין גמורים שתהא מגורשת בו ממנו משעה שיגיע הגט לידה או ליד שלוחה או שליח שלוחה ומותרת לכל אדם והכל בלתי שום תנאי שבעולם לא בכתב ולא בעל פה וכן היה כי בפנינו עדים חתומי מטה לקח הסופר הקסת והדיו והנייר והקולמוס וכל כלי הכתיבה שמסר לו המגרש הנזכר וכתב בהם הגט הנזכר לשמו ולשמה לשם גרושין גמורים שתהא מגורשת בו ממנו משעה שיגיע הגט לידה או ליד שלוחה או שליח שלוחה ומותרת לכל אדם וגם אנחנו עדים חתומי מטה חתמנו בגט הנזכר על אופן הנזכר ממש כאשר צוונו המגרש הנזכר נמצא שהגט שנעשה עליו חיים ברוך בן משה למשפחת דאנון דממתא נא אמון כדי למוסרו ליד גאליה ברת יהודה למשפחת בובליל או ליד שלוחה או ליד שליח שלוחה הגט הנזכר נכתב בפנינו עדים חתומי מטה אברהם בן מסעוד למשפחת חביב וראובן בן דוד למשפחת עגיב ואנחנו עדים שחתמנו בו ונכתב ונחתם פה במתא טראבלס הנזכרת ביום הנזכר וסימני הגט הנזכר הם ריש שיטה שלישית טראבלס וסופה במתא ריש שיטה ששית יהודה וסופה דאית ריש שיטה תשיעית בנפשיכי כי וסופה ימחא ונקב דקה מן הדקה יש על השרטוט הששי על תיבת וחניכא למעלה בין היוד ובין הכף גם בפנינו קבל המגרש הנזכר חרם ונדוי חמור לדעת בית דין ולדעת כל חכמי ישראל שלא לבטל הגט הנזכר ולא השליחות ולא לגרום שים דבר שיזיק וינגד לא לגט הנזכר ולא לשליחות הנזכר ומה שראינו ונעשה בפנינו ועל ידינו כתבנו וחתמנו שמותינו והכל שריר ובריר וקים:
בהיות נסח ההרשאה הזאת משונה מהסדר הנדפס בס' בית יהודה. ראיתי נכון להביא כאן דברי הרב הגדול שאר בשרי כמהר"ר ם משה חזן זלה"ה (שמצאתי בתוך כתיבותיו) אשר ביאר משה באר היטב ההכרח שאלצהו לשנות הנסח וז"ל הטהור:
מה שסידרתי סיפור המעשה כמו הצעה שכן בא וכו' ובכן טרם כל מעשה הגט וכו' דברי המגרש. ואח"ך סיפור העדות על כל מעשה הגט. זכותי בקופתי שהרי אזהרה שמענו מהרב בתי כהונה ז"ל בח"ב דפ"ה ע"ב וז"ל אזהרה לדין המסדר שימנה השליח קודם שיצוה לסופר ולעדים עכ"ד וכיון שכן הוא הדין. למה לא נסדר נוסח שטר מינוי השליחות על אופן בהיר וזהיר כזה. שממנו ישמע שהדבר נעשה כדין כל דבר כסדרו ותקונו. ומה הבלבול הלזה שאנו רואים בכל הנסחים שמעשה ראשון נכתב אחרון וכן להפך. דוק ותשכח כי אין לי פנאי להאריך. ואל תשיבני כי בזה אנו מאריכים הרבה בנסח שטר השליחות ואתי לקלקולא שכבר כתב מב"י ופסקו מור"ם בסי' קמ"א שאין לחוש להאריך בדבר שעיקר השליחות תלוי בו מאחר שכל אחד יכול לכתוב כפי צחות לשונו ואין תקון חכמים בזה עכ"ד. והאמת אגיד כי אלו היה נדון שלפנינו בשליח הולכה נהוג ר"ל שנמסר הגט ביד השליח להוליכו לב"ד של מקום הנתינה. בכה"ג אפשר שהדין נותן שלא לשנות מנוסחי קדמאי ואיכא משום חשש לעז על הראשונים שנהגו כן דור אחר דור. אבל בנדון שלפנינו שהוא נדון מחודש ולא בא בכתובים שום נוסח מסודר. זולת הנסח של הרב בית יהודה ז"ל דוקא. ובנסח זה עלו בו עצ'בים מכמה אנפי אשר הרואה יראה. וכיון שנטפלנו לסדר נסח חדש א"כ דינא יתיב שראוי לסדרו בכל הדברים אשר נעשו במוצאיהם למסעיהם. ובמעשה אחר כנ"ד ליכא משום ב"ד בתר ב"ד לא דיקי אפילו הוא דומה בדומה ממש כמ"ש הרב שאלת יעבץ בח"ב סי' ח"ן ה"ד הרב עקרי הד"ט יו"ד סי' ד' אות ה' ועיין למר שניו הרב המפורסם כמהר"ח פאלאג'י נר"ו בס' סמיכה לחיים דס"ג ע"ב. ושוב ראיתי בס' יאיר נתיב שסידר ומינה הבעל וכו' קודם כתיבתה וקודם ציווי הבעל וכו' ושמחתי כמוצא שלל רב אלא דעכ"ז אינו מסודר הלשון היטב כיעו"ש ודוק:
גם מה שסידרתי קנין אגב ד' אמו"ק הגם שלא נמצא בשום נוסח כסדר הזה. גם את זה הוא כי ראוי לעשות גם הרשאה זאת ככל יתר נסח ההרשאות שנהגו להקנות ארבע אמו"ק. ולמה יגרע הרשאת הגט מכל הרשאות שבעולם. ואף שידעתי שמדינא דברים בעלמא גם בלא קנין סגי כמ"ש מרן בסי' קמ"א ס"ק כ"ו ושורשן של דברים הם מהרי"ף והרמב"ם ז"ל כנודע. מ"מ מהיות טוב א"ת רע. ובפרט שמצאנו בתשו' הרא"ש ז"ל בכלל מ"ה סי' ז' שנסח שטר השליחות המובא בשאלה הוא כסדר הזה. ועיין להרב כסא אליהו ז"ל שם בסי' קמ"א שכתב על לשון הש"ע וז"ל פי' שמקנה המגרש ד' אמו"ק לשליח וכו' כן מתבאר מדברי הרא"ש ז"ל בכלל מ"ה סי' ז' יעו"ש. והאמת כי אינם דברי הרא"ש ז"ל אלא לשון השואל. מ"מ כיון שהרא"ש ז"ל לא ערער בדבר ושתיק ליה. ש"מ כי ישר בעיניו הסדר הזה:
ג"כ סידרתי בכל מקום שיגיעו עדי השליחות לדבר ממסירת הגט ליד האשה בזה הלשון "ותכף שיגיע הגט לידה, כי הנה מלבד שהוא נסח מרן ז"ל בסי' קמ"א והוא האמת דבשליח הולכה אין האשה מתגרשת אלא משעה שיגיע הגט לידה או ליד שלוחה וכו'. מלבד כל זה מצוה לפרסם הדבר כיון שהנוסח של הבית יהודה הוא מוטעה מן השורש. שכתוב בו וזה נוסחו הוו עלי עדי"ג שאני ממנה וכו' ותהא מגורשת בו ממני מעכשיו וכו' עי"ש. וזה תימה נפלא כי איך נוכל לומר בגט שליח הולכה מעכשיו. כל דאינה מגורשת אלא משעה שיגיע הגט לידה. והרי אעיקרא כל מה שנתקן לשון זה "משעה שיגיע הגט לידה הוא דוקא להודיע שאינו שליח קבלה. ומפני פחד זה הוסיפו במנהג אזמיר יע"א לומר בשעת ציווי השליחות מאותה שעה שיגיע הגט לידה. והרב בתי כהונה ז"ל בח"ב דפ"א רע"ג תמה על המנהג הזה וכתב דאפשר שדקדקו להוסיף דבר זה כדי שלא יטעה לומר מעכשיו (כלומר שהמקום הוא מקום שנוהגים לומר מעכשיו בגט הניתן לידה או ליד שלוחה. וע"ז לא לבר שהשמיטו לשון מעכשיו אלא הוסיפו דבר והופכו ודוק) ונמצא דהוא שליח קבלה. ונמצא דחוזר בו כמו שאירע וע"ז חשו לה רבנן בתראי עכ"ד. ואחר שכן תמהני איך בנסח הבית יהודה ז"ל נתון המכשול הזה. ועיין למהרח"ש בסימן כ"ז שקרא טעות מפורסם בשטר שליחות הולכה שהיה כתוב מעכשיו. והרב כנ"הג בא"הע סי' ק"ך בהגהב"י סוף אות מ"ב כתב עליו וז"ל ואם הגט ההוא לא היה בתנאי דאם לא אבא עד י"ב חדש ודאי דמה שכתוב בשטר השליחות מעכשיו הוא טעות מפורסם עכ"ד. ומה לי להאריך עוד הרוע הסידור אחר בקשת המחילה נשקף על פני כולו. ולמה לא סידר ג"כ ליד שלוחה או שליח שלוחה כאשר סידר מרן ז"ל בנוסח שלו. ולמה נעגן את האשה ח"ו כי מי יודע מה ילד יום. וידוע תשו' הרשב"א באלף כ"ו ופסקה מור"ם בריש סי' קמ"א דיש קפידא בזה אפילו מהאשה לבעל כ"ש מהבעל להאשה ועמ"ש מהריק"ש בסי' קמ"א בזה דכיון שיש רשות מהבעל והאשה למנות שליחים תו ליכא לא קפידא ולא בזיון:
והנה אמת שמהרח"ש ז"ל כתב בסי' כ"ז שמרן הפריז על המדה לסדר ליד שלוחה או שליח שלוחה. אבל כבר יצא לישע מרן החבי"ב ז"ל בא"הע סי' ק"ך בהגהב"י והראה לדעת שיפה סידר מרן ז"ל נוסח זה מטעמים מספיקים. ובפרט באתרא דפסקו כהרמב"ם ז"ל וכן העלה מהר"ש חסון בתשו' סי' מ"ג. כלל הדבר שמצד שטר השליחות אנו מוכרחים לסדרו באופן רחב רחב עד שלא ימצא ב"ד של מקום הנתינה שום עכוב. ואם הב"ד שם רוצה ויכול להתחסד שתקח האשה הגט מיד שליח בעלה או שליח שלוחו מה טוב לצאת י"ח כל הפוס' ז"ל. ואם אינו יכול לפי נדונו והעת והזמן. באתרא דנהיגי לפסוק כהרמב"ם ומרן הקדוש ז"ל יעשו כסברתם בלתי שום פקפוק. כי בלא"ה תפסינן כוותייהו אפילו להקל. ואפילו דבאיסור ערוה העלו האחרונים שיש להחמיר נגד מרן. כבר העלה הגאון מרן זקני הרב ז"ל בח"ל מה"ב הנד"מ בדק"ף ע"ד דלא נאמר זה כ"א בשיקול פוסקים לא כשרוב הפוסקים קיימי להקל כדעת מרן ז"ל. ואנא נפשאי בספ"הק כרך של רומי בענין מקדש בע"ה הסכמתי להקל כדעת מרן ז"ל מפני שהוכחתי לדעת שק"ס פוס' קיימי כדעת מרן נגד כ"ו המחמירים עי"ש ודון מינה לנדון שלפנינו היכא שהוא שעת הדחק ואש"א ת"ם:
ומטעם האמור הרואה יראה שהוספתי אפילו בלא שום אונס כי אם ברצון פשוט וכו' וכל רוחב ענין זה. הוא להוציא כל מין קפידא דבעל שיוכל לערער בחלו השלוחים או נאנסו. כאשר גם בזה האריכו הפוס' למעניתם ועיין בתשו' מהר"ש חסון הנז' ותרוה צמאונך. ומה שסידרתי "ובה שעתה תהא מגורשת ממני הוא לקיים חומרת רבני אזמיר יע"א הביאה הרב ב"כ ז"ל שם וכנז"ל והאמת אתם שכן ראוי לעשות. עוד סידרתי שקבל עליו חרם חמור וכו' והוא ע"פ תשו' הרב משפט צדק ח"ב סי' ס"ו ה"ד הכנ"הג ביו"ד סי' של"ד הג"הט אות ס"ז שבאופן כזה אין לו התרה. והוספתי עוד לדעת כל חכמי ישראל שגם בזה אין לו התרה לדעת ר' האיי גאון בתשובה שאני מוציא לאור עם הגהותי איי הים סי' קל"ח. גם כל סיום נוסח מינוי השליחות סדרתינו בהודעת העדים שקנו מידו על השליחות חות וגם מעידים על השבועה והחרם שלא יבטל וכו' כל ענין בפני עצמו מסודר ומתוקן בסיפור הדבר כאשר נעשה באמת. ועוד היה לי לברר פרטי הדברים בנסח הרשאה זאת במה שגרעתי הוספתי ושניתי אלא שאין לי פנאי להאריך והב"ד הבקי בטיב גטין יבין מעצמו כי הוא נתקן על צד היותר טוב וראוי והגון. את"ד ז"ל בקיצור: