שות תעלומות לב חלק א· רבי אליהו בכור חזן
אבן העזר · סימן טו
וזה אשר כתב אלי בענין זה מע' הרב כמהר"ש זרקא נר"ו מגדולי חכמי עי"ת קצומטינא יע"א
מר ניהו רבא חיבת עין ימין עינא ולבא רב משרשי"א מן המש'בח ולמעלה בסוד קדושים רבה אח"י וראש הרב המובהק כמהר"ר אליהו חזן נר"ו יאיר ויתנהו ראש על הארץ הטובה כיר"א:
ממני הח"מ הנני נותן לו את בריתי שלום לאלפי רבבה. הנה כאשר האיר אל עבר פנינו האי ספ'רא דמאריה טב מרן החבי"פ ז"ל אני עניתי דאיכא למשדי נרגא בההוא פסקא מתשובת מהרימ"ט ח"ב סי' מ"ב ומתשו' מהרי"קו שורש ע"ה ומתשובת הרשב"ץ שדבריו סתרי אהדדי. ובאמת דאגב טרדאי לא חזרתי על למודי. רק אמרתי לחכמי העיר מה שרשום בזכרוני. ואחר זה חזרו והודו ורפו ידיהם מן ההסכמה הזאת. ברם לעת כזאת שראיתי הפס"ד של כת"ר בטלתי דעתי מפני דעת עליון. כי ראיתי שצלל במים אדירים וחזקה על חבר וכו'. מלתא אגב אורחא ראיתי בפס"ד של כת"ר שיצא לחלק מיבמה שהיא בלאו לאיסור א"א שהוא בכרת ומטי בה משמיה דמהראנ"ח ח"א וכפי הנראה שהוא גמרא ערוכה ביבמות דקאמר בהדיא מ"ל איסור לאו מ"ל איסור כרת. ומעתה אין להאריך כי אם בשלמא דמר שיסגא:
הכ"ד נא"ה דו"ש הצעיר שלמה זרקא ס"ט וזאת תשובתי אליו
חזי הוית כל מילי דמר נוטפים מור. וממולאים בענוה ורוח דעת. אנא דאמרי ישר חיליה דמר שקבל האמת וחזר בו מסברתו הראשונה כדת של תורה וכגון דא מודים דרבנן היינו שבחייהו. ובדברי מוהרימ"ט ז"ל (חא"הע סי' ל"ט וסי' מ') ודעמיה שהביא כת"ר במעט עיון שפיר יחזה דבנ"ד כ"ע יודו. ותמיהני לאשר ראיתי בני עליה מועטים אשר לרוב קדושתם ופרישותם לא ירצו לתת אזן קשבת אל אשר דורש מהם הזמן. וחושבים לומר כי אם הריב"ש ז"ל אשר קטנו עבה ממתנינו היה חוכך להחמיר לחומר הענין. אנן מה נענה אבתריה. ואינם רוצים לדעת כי לא כל הנדונות והזמנים שוים. ואם הריב"ש ז"ל היה עומד פה עמנו חיים. בזמן הרע הזה היה הוא ז"ל ראם המסכימים והמסייעים לדבר הזה. וכבר כתב הרשב"ש ז"ל בסי' רפ"ז וז"ל ואם הראשונים לא תקנוה אינה טענה וראיה שמקום הניחו לאחרונים להתגדר בו. וכמה דברים היו. ראוים לגדור ולא גדרום ובאו אחרונים וגדרום וכמה ראשונים אמרו כמה דברים בפסקי הלכות ובאו אחרונים וסתרו דבריהם וכו' אלמא שהדין משתנה לפי מנהג המקומות עכל"ה כמה נכונים וראוים הדברים לפה קדוש שאמרם. ומהם אנו למדים במכ"ש לנ"ד שהראשונים והאחרונים הסכימו בו לדינא אפי' בזמנם כאשר הוכחנו בפס"ד באורך הראוי:
ביותר אני תמיה איך יחשבו אלו השלמים בדעתם להחמיר מסברתם בדבר דאתי לידי קולא ולהרבות ממזרים בישראל ח"ו. ועל כיוצא בזה כתב הרא"ש ז"ל בפסקיו לנדה פ' התנוקת סי' ג' ע"ד הראב"ד וז"ל ואין דבריו נראים להחמיר אדם מדעתו וכו' ולא ודעתי אנה רמוזה גזרה זו בש"ס וכו' ואנו. אין לנו אלא מה שמוצאים בש"ס בפירוש. ואם הוא אדם חשוב ומרוב ענותנותו ופרישותו אינו רוצה לסמוך על עצמו לעשות מעשה. ינהוג פרישותו לעצמו כי מצינו הרבה בש"ס שחשו לתקנת עגונות והקלו מאד. כ"ש שלא יורה אדם מדעתו אם לא שיביא ראיות ברורות מן הש"ס עכ"ל לשון הזהב. ומה ששמעתי באומרים כי הפוסקים המפורסמים שהסכימו בתקנה זאת הצריכו שיהיה בהסכמת חבר עיר ובז"הז אין לנו דין ת"ח. לדבר הזה נמי יסל'חו הצדיקים שבפירוש כתבו הרבנים ז"ל שצריך הסכמת חבר עיר אם הוא בעיר. ואם הם מרוב צדקתם אינם רוצים לחשוב עצמם בסוג חבר עיר. ידונו את עצמם כבני העיר ודיו. ועיין להריב"ש ז"ל שם כס בסימן שצ"ט שכתב וז"ל. ולעולם בני העיר אינם צריכים להסכמת אדם חשוב אלא כל שהסכימו רוב הקהל וגדוליהם הרגילים לפקח בעסקיהם תקנתם קיימת עכ"ד והם דברים ברורים:
וגם שמעתי שבאיזה כפרים יש איזה המונים הממאנים בתקנה זאת. בחשבם כי הוא הפך הדין ח"ו או מצד איזה שנאה וקנאה ותחרות. הנה ודאי שאם הרוב מסכימים מתוך כולם יחד עם גדוליהם ודאי דאזלינן בתר רובם כמתבאר מתשו' הריב"ש ז"ל שם. ועיין בס' תומת ישרים סי' רי"ג ובתשו' הרא"ם בח"א סי' נ"ז ועיין למהרשד"ם ז"ל חא"ח סימן ל"ו שכתב דרוב העיר היינו החשובים ולא דלת העם ועיין מהרח"ש ח"ב ס"סי מ' נדיב לב ח"א סי' ק"י:
אתאן למה שהרגיש כת"ר במ"ש משם מהראנ"ח בסי' מ"ה מההיא דיבמות דקי"ט. הנה דבר זה נפתח ונסתיים בגדולים עיין כנ"הג א"הע סי' מ"ג ובמהרימ"ט סי' מ"ג מהר"י באסאן סי' ל"ו פני משה ח"ב סי' נ"א. ועיין בתשובת מרן ז"ל בא"הע דיני כתובה סי' ג' שחילק מאיסור סקילה לשאר איסורים. גם ממ"ש בפ"ג דקידושין יבמה שהיא בלאו לא תפסי קידושין חייבי כריתות לא כ"ש משמע עכ"פ דיבום קיל טובא. והרב ת"הד סימן רכ"ג הביא משם הגאונים לחלק בין לאו לכרת ותמה עליהם מהא דיבמות. ועיין הרי"קו שורש ע"ב הרמב"ן בחידושיו לבתרא דקל"א ועיין להרשב"א בריש קידושין שתמה כן ע"ד התוספות ועיין תוס' קידושין די"ד ד"ה ותהא שכתבו שאין לחלק בין קל לחמור. הנה הבאתי לכת"ר מערכה מול מערכה והרבה חילוקים ותירוצים נאמרו בזה וגם אני בעניותי עמדתי על הבא'ר הדבר הזה ואכמ"ל: