אור ברסלב
שות שמחה לאיש יו"ד › סימן ג

שות שמחה לאיש· רבי יעקב שאול אלישר

יו"ד · סימן ג

סימן ב

יום ז"ך לח' תמוז שנת וברי'ת שלומי ל"א חמוט לדזיו ליה כבר בתיה. רב משרשיא. סבני עליה. סולת נקיה. מגי"ד שו"ב הנאמן. נטע נעמן זרוע המיומן. הרב המופלא ראש השוחטי' וראב"ד מקודש משפחת העזיאלי דב הו"ד יוסף עינינו בהלו נר"ו יאיר וזרח יציץ ופרח. כיר"א:

מה נכבד היום הזה אשר מחזה שדי יחזה הגעתי לפ' המקבל האי פס"ד דשדר לן מר שנשאל מעוב"י סופ'יאה יע"א שתי שאלות כהלכתן הא' אם נסרכה הריאה למקום שאין הנקב פוסל בו והוציאו הסירכה ע"י מיעוך ומשמוש ונפחו הריאה ולא בצבצה אבל היה דם יוצא ממקום שהוציאו הסירכה. וזאת ב' תרי בועי בלא חוט בשר מקיף הנמצא על הריאה בדופן צר וסירכה על בועה אחת מכוסה סרוך על דופן צר ובועה שניה בלתי סירכה אי אמרי' דופן מגין ודעת השואל להטריף בשתי השאלות ויש נגדו חולקים עליו ודעתם להכשיר ולהיותו מני"ר אב וראש ע"כ זובחי הזבח פעה"ק ירושת"ו שאלו ממנו לחוות דעתו ולהכריע הלכתא כמאן לדעת מה יעשה ישראל ומני"ר השיב כהלכה ברוחב מבינתו עפ"י רוב בקיאותו ברוך שחלק מחכמתו אשרי יולדתו האריך הרחיב בטוב טעם ודעת והסכים להטרי' בשתים הנה דן דין אמת לאמיתו ואותי שאל אחוה דעי מסכי'ם ומעריב ע"כ דב"ק לפי רוב ענותנותו ואנא דאמרי נא הידיד מה זו שאלה? מה מצאת בי? זה לי מ"ד שנה שסכין לא נגעתי בידי כמעט נשכחו ממני דיני טרפיות לפי רוב טרדותי כאשר ידוע לפני כבודו כי שגבו תלאותי ואין הפנאי מסכים עמי אף לא יתנוני עד בלעי רוקי ובאמת מה אוסיף עוד לדבר אחר שלא הניח זוית ופינה בדעת ובתבונה. ואולם לעשות רצונו חפצתי ופקודתו שמרה רוחי ואני בקסת'י אפתח ובאלד'י צורי אבטח. הנה בראשית מאמר הביא לנו מ"ש הט"ז בסי' ל"ז סוף ס' ג' במעשה שבא לידו בריאה שנסרכה לכיס והסי' היתה מליאה דם וכו' והטריפה דגרע מתרתי לריעותא ולא מהני בה מיעוך ומשמוש דכאן אין לומר שהוא הפשטת ליחה וכו' דע"כ דם זה בא מהריאה שניקבה ויצא דם מסמפונות וכו' משא"כ בדם זה ואע"ג דלא בצבצה טריפה כי אין הבדיקה מהניא להכשיר במקום שיש ספק איסור עכ"ל ומדברי הט"ז הללו הוציא לאור תשובה נצחת להשאלה הא' הבא בשאלה אחר שפלפל בחכמה והוכיח במישור כי דברי הט"ז הנז"ל מוסכמים לכ"ע בלי שום חולק ומינה הופשט' השאלה דנ"ד להטריף בכה"ג אלא שאח"כ ראה להגאון מוה"ר ראש"ל הרה"ג ח"ד בדרא זקן ביתו זלה"ה שכ' בס' ישרי לב בחיו"ד באות ס' שנשאל מאת הרב כמהר"ש זרקא בעה"מ ס' זבחי תרועה שאלה דנ"ד ממש ושרבני תוניס הכשירוהו והוא ניהו נעה דעתו להטריף וע"ז לשאו"ל הגיע מאת הרה"ג ראש"ל הר' ח"ד בדרא ז"ל הנז' לחוות דעתו כמאן ס"ל והוא ז"ל השיב דצדקו רבני תוניס להתיר יעש"ב. וע"ז עמד כגבור מני"ר והרבה לתמוה עליו איך יצאו דברים אלו מפה קדוש להכשיר אחר שיצא דם ממקום החתך של הסירכה והרי איכא ריעותא לפנינו שודאי ניקבה הריאה שהרי הדם היוצא מוכיח ומיניה וביה הרבה להקשות עליו דסתר דידיה אדידיה ממ"ש בס' הבהיר תורת הזבח באות ב' ס"ק וי"ו ובאות ג' ס"ק ד' ובסי' מ"ג ס"ק א' דיני דם וכו' ועל כיוצא בזה הרבה לתמוה על רבני תוניס יע"א מאחר שהר' בעהמ"ח עיני הכהן ז"ל וכו':

וכשאני לעצמי לא אכחד דהתמיהה קיימת וחלילה חלילה לומר על הרב הגאון ח"ד בדרא זלה"ה המשובח והמפורסם בכל קצוי תבל בשפרי ספריו ששכח תלמודו ממ"ש בכמה מקומות בס' תורת הזבח והסכים להכשיר עם רבני תוניס לאידך גיסא ח"ו! לא ניתן ליאמר! ואמטו"ל אמינא לפקע"ד דיש לחלק בין היכא דהסירכה היא תלויה וגם אם נסרכה לכיס סיר' תלויה שמיה וסיר' תלויה יקראו לה בכה"ג הוא שכתב הט"ז דאם נמצא דם יוצא מתחת החתך בודאי הגמור דניקבה הריאה דאי לא תימא הכי דם זה מנין וליכא לתלות בשום מקום לומר ממקום זה יוצא הדם משו"ה אמרינן ודאי ניקבה הריאה הגם שאינו מבצבץ דאל"כ דם זה מנין אבל היכא שנסרכה הריאה למקום שאין הנקב פוסל בו כגון לצלעות או לחזה או לגרגרת וכיוצא מקום שיוצא דם ממנו דאיכא לתלות ולומר היכא דהגביה הסירכה הבודק יען היתה דקה ומצא במקום הסירכה דם יוצא ואחר שקינח את הדם יוצא דם אחר והריאה לא בצבצה יש לנו מקום לתלות ולומר דדם זה יוצא ממקום שנסרכה לשם דהיינו מן הצלעות או מן הדופן ולא ניקבה הריאה ובכה"ג הוא דהכשירו רבני תוניס והסכי' עמהם הר' הגאון ח"ד בדרא זלה"ה. ואם כנים אנו בזה אין נסתר מחמתו מכל מ"ש בס' תורת הזבח ודינו של הט"ז ז"ל וסברא זו לא נפלאת היא ולא רחוקה כי כן ראיתי בס' בית אברהם הנד"מ וכך עלה בדעתו לחלק בין הנושאים שכ' בסי' ל"ז ס"ק ד' אחר שהביא דברי הט"ז ז"ל הנז"ל כ' וז"ל נסתפקתי באם שנסרכה לבשר הצלעות או לאחד מהמקומות הנתבאר בסי' ל"ט ס"ק ז' [והיינו במקום שאין הנקב פוסל בהן כיע"ש] ואז היה נראה דיש להתיר ע"י מיעוך ומשמוש הוא יש לנו לתלות ולומר דדם זה בא מהצלעות וכן אם נסרכה לגיד הכיס כידוע לשוחטים דגיד הכיס מלאה דם וכו' והביא כעין ראיה לדבריו ממ"ש השמ"ח ז"ל בסי' ל"ט ס"ק כ"ט וכו' דהטעם דם זה מנין לא נאמר רק על סי' תלויה דוקא ולא בענין הנ"ל יע"ש. הרי מצינו סברא המסכמת לרבני תוניס ולהרה"ג ח"ד בדרא ז"ל. כל זה אנא דאמרי לחלק ולהפריד בין הדבקים שלא יהיו דבריו סותרות זו את זו וליישב כל התמיהות שתמה עליו מני"ר אבל באמת לעשות מעשה להכשיר את הסירכה שיצא דם תחתיה הגם שסרוכה למקום אחר ולא בצבצה ולהתיר' לאכילה חלילה! חלילה! וכמו שכ' שם בס' בית אברהם הנז' שם שכ' אח"כ וז"ל ומ"מ חלילה לך לסמוך עלי כי יש לומר בהיפך דמכ"ש בסירכה דבוקה שהיא ודאי טרי' מכח תרתי לריעותא כי מיעוך קולא גדולה היא ובהצטרף אליה ריעותא כל דהוא מבטל ליה ואסור ויאמנו דברי כי אחר זמן רב שכתבתי זאת מצאתי בס' בינת אדם ז"ל כלל י"ג ס"ק ל"ד שכתב דטרפה אף בדבוקה וצע"ג בזה עכ"ל. ודברי הרב בינת אדם שהביא הרב בית אברהם הנז' אעתיק לך קורא נעים וז"ל סיר' שמיעך בה ויצא דם טריפה שהרי אנו רואין שאין זה הפשטת ליחה אלא שניקבה ויצא דם מהסמפונות [ט"ז סי' ל"ז ס"ק ג'] ופשוט דאין חילוק בין דבוקה או תלויה דטריפה עכ"ל. הראת לדעת דאחר שהביא דינו של הט"ז ז"ל חשש שמא יעלה בדעת שום אדם לחלק בין סי' תלויה לדבוקה דאיכא לתלות שדם זה יוצא ממקום הדבק בו ולכך החליט המאמר וכ' בין תלויה ובין דבוקה דטריפה כדי שלא יטעה שום אדם לחלק בהכי ונמצא דרבני תוניס וגם הרב כמוהרד"ח ז"ל כבודם במקומו מונח שהכשירו במקום הראוי להטריף והשכל מחייבו דודאי טריפה שהרי הסירכה עצמה שדבוקה למקום אחר כ' הר"ן ז"ל בפ' אלו טריפות והביא דבריו הרב פר"ח סס"י ל"ז וז"ל כל היכא דסרוכה הריאה למקום שאין הנקב פוסל בו וכו' בכל אלו מפרקין הריאה משם ונופחין אותה. ואי לא מבצבצה כשירה שאני אומר מהאיברים שנסרכה להם שאין הנקב פוסל בו באה הסירכה וכשירה עכ"ל יעי"ש. באופן דהסירכה עצמה היא ריעותא גדולה דאין סירכה בלא נקב לד' רש"י ז"ל ויען שסרוכה למקום שאין הנקב פוסל התיר הר"ן ז"ל למעך ולנפוח הריאה עתה שיצא דם תחת הסי' הרי איכא תרתי לריעותא וחייבים אנחנו להטריפה:

ולפקע"ד נ"ל להביא קצת ראיה דומה לזה ממ"ש המרדכי והג"א בשם ראבי"ה בשומן הלב שהיה דבוק ללב וחתכו משם ולא ראה שום ריעותא ורק כשחתך בעובי הלב מצא קורט דם ואסר והביא דבריהם הרב"י בסי' מ' וגם בס' הקצר בס"ק וי"ו בשם יש מי שאומר. הרי שנקב לא היה בו רק סירכה ודיבוק ובין הסי' והקורט דם לא היה ניכר שום ריעותא ואפי"ה כשמצא ק"ד אמרי' הסי' והקור מעידים זע"ז שהיה שם מכה או נקב. והה"נ לנ"ד אמרי' הסי' והדם היוצא מעידין זע"ז שיש נקב בריאה וצריך להטריפה ועי' להגאון חת"ס ז"ל בחיו"ד סימן מ"ב:

שוב מצאתי הדבר מפו' יוצא באר היטיב בס' דרך חיים ה' טרפיות סי' ל"ו ס"ק ב' שנשאל ב' שאלות והשאלה הב' סירכה שלא כסדרן משיפולי הונא לשיפולי אומא והסירכה עברו ע"י מיעוך ומשמוש רק כשעברה הסי' היה באותו מקום יוצא כמה טיפי דם ובדק השו"ב בפושרין ולא בצבץ והיה הדבר פשוט לעינינו להטריף כמבואר בט"ז סי' ל"ז סוס"ק ג' ובודאי אין לחלק בין נמצא דם בתוך הסי' בין תחת הסי' וכו' וקם המורה דקהלתינו והכשירה לזאת נא בקשתינו מרוב פאר הדר"ק להשיבנו ע"י מוכ"ז וכו': והשיב וז"ל וע"ד השאלה השניה וכו' שכתבתם שמורה אחד התירו תמוה לי הדבר מאד ולא ידענא טעמו כלל דגמ' ערוכה היא בד' נ"א ע"א הפכה רבי ומצא עלה קורט דם ואמר אם אין שם מכה ק"ד מנין וכו' יע"ש הרי הפשיטה בכ"מ דנקב אוסר ק"ד אוסר ואף שלא בצבצה אינו כלום וכו' ולא חשיד בעיני מורה הוראה בישראל שיורה כזאת להתיר מבלי טעם וכו' וכ' עוד ז"ל אחר שכתבתי זה ראיתי להגאון המפו' בס' בית אפרים וכו' וכו' וע"ד השאלה השניה ראיתי בב"א הנז' גם הוא מחמיר אפי' בסירכה כסדרן ואפי' בסי' תלויה עי"ש בסי' ל"ט ומ"ש שם שאין כאן אלא ספק איסור וכו' עי"ש מה שצדד בזה וכו' ובאמת שכן משמע מהגמ' שהבאתי לעיל דבק"ד בכה"ג הוי ודאי ולא ספק הוא בגמ' שם אמרי' טרח טר'ד לההוא גברא מתני' היא וכו'. אח"ז בא לפני המו"ץ ומענה בפיו שלא היה שם סי' גמורה כ"א דלדולים בשיפולי הריאה ודרך הוא להמצא בהם טיפי דמים ובכה"ג אין לתפוס עליו יעש"ב:

הראת לדעת דגמ' מפורשת היא להטריף בדם היוצא מתחת הסי' וליכא לחלק בין ק"ד לטיפי דמים וכן ליכא שום חי' בין אם נסרכה בלא כסדרן ובין אם נסרכה לכסדרן וכן אם היא סי' תלויה הכל דין אחד להטריף כיון דאיכא סי' ואיכא דם הוי לריעותא וטריפה מכל מקום. וכן מצאתי ראיתי בס' ראש אפרים לה' בית אפרים בסי' ל"ט ס"ק ל"ו עמ"ש בפרי תבואה וז"ל וכן אם נמצא דם בתוך הסי' אעפ"י שהיא כסדרן יראה לי שהיא טריפה ואפי' אם אחר שחותכים בסי' והדם יוצא ממנה משתנית מראית הסירכה נהפכו פניה ללובן טריפה כ' שם דגם כסדרן הדין כן דטריפה ומ"ש הט"ז דנסרכה לכיס דהוי שלא כסדרן מעשה שהיה כך היה יע"ש שהאריך בזה ועיין עוד שם בס"ק צ"ב בס' פרי תבואה ובס"ק קי"ג וקט"ז בס' ראש אפרים יע"ש. ועי' עוד מ"ש בספרו זר זהב סי' ל"ז ס"ק ג' אחר שהביא דברי הט"ז הנז"ל כ' וז"ל ואפשר דס"ל דגם בתרתי לריעותא גופא דלא מהני מיעוך הוא מטעם דכיון שיש כאן עוד ריעותא [דהיינו הדם] א"כ הבדיקה שאחר המיעוך היא חיובית מדינא ואין אנו בקיאים לבדוק מה שצריך בדיקה מדינא וה"ה כאן אע"ג דאמרי' דמסתמא יצא דם זה מן הריאה שניקבה מ"מ אם עברה ע"י משמוש והיינו בקיאים בבדיקה היינו אומרים שגם זה אינו רק הפשטת ליחה דהא קמן שעברה ע"י משמוש ואין כאן נקב בריאה והיינו תולין דם זה שיצא מן הכיס או ממקום שבאה ליחה זו מחלל הבהמה ונתערב עמה דם קצת אך כיון דעכ"פ צריך בדיקה כה"ג מדינא דעכ"פ ספק איסור יש כאן א"כ אין לסמוך על הבדיקה ותלינן במכה ונקב בריאה ומה שאינו מבצבץ זהו מחסרון בקיאות שלנו עכ"ל יעי"ש. ועפ"י דבריו אלו לא ידענא מה מענה מצא המורה שהובא בס' דרך חיים הנז"ל הבאתי דבריו לעיל כיון דאיכא ריעותא דדם לפנינו לגמרי. הרי להדייא דאף דאיכא לתלות דדם זה יצא מן הכיס או ממקום שבאה ליחה זו מחלל הבהמה וכו' עכ"ז טריפה וגם שאינו מבצבץ דלא כרבני תוניס:

באופן זאת תורת העול"ה דדינא הוא דסירכה שיצא ממנה דם אף אם היא סרוכה למקום שאין הנקב פוסל בו טריפה דבודאי ניקב הריאה כאשר העלה מני"ר שיחל"א כן דעתי מסכמת להלכה ולמעשה למסתור ולמחסה לכל בני ישראל להורותם:

גם בעד השאלה השניה דעת המנגד להכשיר היא ס' הרמ"ו אשר הובאה בס' ימין משה שכ' וז"ל אבל במצר אם היו תרתי בועי סמיכי והאחת סרוכה למצר כשירה ואפי' לד' הרש"ך שמה שאמר הרש"ך שצריך שיהיה סותם המצר לסירכה היינו דוקא בנקב בפועל אבל אה"נ דמשום דעתידה לינקב לא החמיר כולי האי שיחפה הסירכה כל הנקב מכל צדדיו כיון דעכשיו אינו נקב בפועל [ודבריו אלו מן המתמיהין שהרי קי"ל כל שאנו רואים שעתיד להנקב כנקוב חשבינן ליה וכנר' שהרגיש הוא ז"ל בחולשת דבריו אלו וכ' עוד וז"ל] ועוד י"ל דאף שנאמר דנם בכל כה"ג כנקב בפועל דיינינן ליה מ"מ כשנסרכה האחת כשירה לפי דשמא הבריא דכיון דנסרך אחת מסרכות במצר הסירכה מחזיקה ומישבתה כנגד המצר ואינה מניחתה שתהא נקשה דא עם דא כדי שתנקב השניה דהנה נאחזת עם הסירכה למצר היטב והסיר' אינה מניחתה להיות דוחקת חבירתה עכ"ל. ועפ"י סברא זאת נאחז בסבך המנגד המורה להכשיר בשאלה דנ"ד ובפרט שסיים בדבריו הרמ"ו וז"ל ומנהג סאלוניקי להכשיר בסי' אחת יעי"ש. ומאחר דמני"ר שיחל"א כבר הביא להקת הפוס' מכמה גאונים דהסכימו להטריף דלא כמ"ש הרמ"ו ז"ל ומי לנו גדול מהרב שו"ג זצוק"ל דהעיד בגודלו דהמנהג עתה להטריף ותיסגי לן עדותו ומינה לא אזוע:

ובכן בהא מודינא מחוינא ומחוינא להטריף בשתי השאלות כאשר העלה כבוד הודו ולעשות רצונו חפצתי ובאותיות שתים אלה הנה באתי וצור ישראל י"מ וימ"ן ויהיו דברי אלו עשויים באמת וישר שלא נכשל בדבר הלכה. הצעיר יש"א ברכה ס"ט:

תוכן העניינים

שות שמחה לאיש

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה