שות שמחה לאיש· רבי יעקב שאול אלישר
יו"ד
סימן א
נשאלתי מעי"ת בוקורישט יע"א ע"י איש הביני"ם אם מותר לתת המת בתוך ארון של עץ ולקוברו עם הארון בתוך הקבר שלא יותן גופו בארץ אי אריך למיעבד הכי או לא:
ואען ואומר עד בשחק נאמן כי אין הפנאי מסכי' אתי מרוב עול הצבור והיחיד אשר עלו השתרגו על צוארי הכשיל כחי מרוב הנכנסים ויוצאים מבקר עד ערב לא יתנוני השב רוחי ואולם לפוטרו בלא כלום אי אפשר כי אם בזאת אביעה אדברה בקיצור אמיץ העולה לפום דינא לפקע"ד המעט הוא וד' אלד'ים יעזר לי וזה החלי:
הנה הרמב"ם ז"ל בפ"ד מה' אבל ה' ד' כתב וז"ל ויש להן לקבור בארון של עץ משמע לכאור' דמותר ושפיר לקבור את המת בארון של עץ. אבל המתבונן היטב בדברי מרן הכ"מ ז"ל שכתב שם וז"ל בפ' אלו מגלחין דכ"ה משמע שהיו קוברים בארונות ובירושלמי בפ' בתרא דכלאים שצוה רבי תהא ארוני נקובה לארץ עכ"ל. הנה מה שהביא מרן הכ"מ לשון הירושלמי אחר שהביא מ"ש בפ' ואלו מגלחין דרב תנא קבר את רב הונא בארון כבר משמע שקוברין בארון אבל נרגש במ"ש הרמב"ם ויש להן לקבור וכו' היל"ל וקוברין את המת בארון וכו' אלא שרצה ללמדנו דאף אם קברו אותו בארון צריך להוציא הדף התחתון של הארון וזהו כונת רבינו הקדוש שצוה תהא ארוני נקובה בארץ וכן פירש הטור יו"ד סי' שס"ב אחר שכתב ומ"מ מצוה לקוברו בארץ ואפי' בחו"ל ובכל מקום לפי מנהגו יש קוברין בכוכין ויש בחפירות ויש בארון ויש בלא ארון וכו' הביא דברי הירושלמי דפ' בתרא דכלאים הנז' וז"ל בצוואתו של רבי אמר אל תרבו עלי תכריכין תהא ארוני נקובה לארץ פירוש שיעלו דף התחתון של הארון וישכיבוהו על הארץ שקבורת קרקע מצוה ולא תימא משום חביבותא דא"י אלא אפי' בחו"ל דכתיב כי עפר אתה וגו' עכ"ל א"כ שפיר מצינן למימר דמה שהביא מרן הכ"מ דברי הירושלמי הלנו לאשמועינן דכונת הרמז"ל דכתב ויש להן לקוברו בארון של עץ היינו שיטלו הדף התחתון. ואתה תחזה שכ"כ בב"י שם אחר שכתב דקבורת הארץ ממש מצוה כצוואתו של רבי ואפי' בחו"ל והקשה וז"ל ומה שנהגו חכמי התלמוד לקוברו בארונות היינו אחר עיכול הבשר או שהיו נוקבים הארון יע"ש שכתב כן בשם הרמב"ן ז"ל ומינה דמ"ש הר"מ ז"ל ויש להם לקבור בארון של עץ היינו שנוטלים דף התחתון ומניחים אותו בקבר בארון רק גופו יהיה דבוק בקרקע ושיעור דברי הר"מ ז"ל כך הם יען שבתחילה כתב וז"ל וחופרין בעפר מערות ועושין כוך בצד המערה וקוברין אותו בו ומחזירין העפר והאבנים עליו ולזה סיים אח"כ דיכולים לקוברו בארון של עץ מבלי נתינת העפר והאבנים עליו אבל אנה"נ דצריך להוציא דף התחתון של הארון:
והכי איתא בזוה"ק ח"ב פ' תרומה דף קנ"א ע"א וז"ל כל חייבין דעלמא בעוד דגופא שלם בכל שיפוי גו קברא אתדנו גופא ורוחא כל חד דינא כדקא חזי ליה וכיון דגופא נתעכל דינא דרוחא נשתכך וכו' ועל דא כמה טב לון בין לצדיקי בין לחייבי למהוי גופא דילהון דביק בארעא ולאתעכלא גו עפרא לזמן קריב ולא למהוי בקיומא כל דהו זמנא סגי בגין לאתדנא גופא ונפשא ורוחא תדיר דהא לית לן כל צדיק וצדיק בעלמא דלית ליה דינא דקברא בגין דההוא מלאך וכו' אם לצדיקי כך לחייבייא עאכ"ו יעש"ב הראת לדעת דצריך האדם להשתדל שיהיה גוף המת דבוק בארץ שיתעכל במהרה ולא שיתקיים הגוף הרבה כי כל זמן שהגוף קיים יש עליו דין חיבוט הקבר הגוף הנפש והרוח:
ועוד כתב בזוה"ק ס' ויקהל ד' רי"ד ע"ב וז"ל ת"ח סטרא דקדושה אקרי ארון הברית וההוא ארון הברית אתחזי לגופא וכו' ועל רזא דא אינון חסידי קדישין כד הוו מפטרי מהאי עלמא הוו עיילין ליה בארון דהא סטרא אחרא לא מתתקן בגופא וכו' ביוסף מה כתיב וישם בארון וכו' מ"ט בגין דנטר ברית קדישא ואתקיים ביה להכי אתחזי לאעלא בארונא בכם ר' אבא ואמר ויי לעלמא דלא ידעי לההוא כסופא ויי לההוא עונשא מאן דעייל בארונא בגין דלא אצטריך למיעל בארונא בר צדיק דידע בנפשיה ואשתמודע בגרמיה דלא חטא בההוא ברית וכו' ואי לא לא אצטריך למיעאל בארונא ולמיפגם ארונא וכו' דהא ארון לא אתחבר אלא בצדיק דנטר את ברית ומאן דפגים ברית ועאל בארונא דיליה כפגים בחיוי דיליה דפגים ליה במיתתיה ויי ליה מההוא עונשא ויי ליה דפגים את הארון קיימא קדישא ויי ליה לההוא כסיפא דנקמין מיניה נוקמת עלמין וכו' יעש"ב:
ואחר ראות דברי הזוה"ק הללו איך לא יסתמר שערת האדם איך יערב אל לבו ולהניח המת בארון ומאד משבח אני מנהג עיה"ק ציון היא בית חיינו תו"ב שאין נותנין המת בארון אפי' להוליכו לקבר רק נותנין אותו בשתי מוטות ובם מוליכים כל המתים חסידים צדיקים רבנים המונים גדולים וקטנים אנשים ונשים בחורים וזקנים וליכא ארון כלל:
ועינא דשפיר חזי להרב שולחן גבוה יו"ד סי' שס"ב ס"ק ב' שכתב אפי' כמה חכמים ואנשי מעשה שצוו לתת סיד על בשרו בקבר כדי שיתעכל הבשר מהר ויגמור מדין חיבוט הקבר ואף הוא ז"ל צוה בצוואותיו שיעשו עליו כן יע"ש:
ותבט עיני להרב הלבוש ביו"ד סי' שס"ב אחר שכתב דיפה לקוברו בקרקע ממש אפילו בחו"ל דסתם מילת קבורה בארץ משמע ועוד דנוח לו למת יותר לשכב על העפר ממש שנא' כי עפר אתה ואל עפר תשוב וע"ז כתב וז"ל ומ"מ תמיהה גדולה בעיני מה שאנו נוהגים לעשות לכהני' ארון שלימה דהיינו שעושים ארון ומלמטה דף ושוכב על הדף ואומרים טעם משום חשיבות הכהנים הוא והרי טוב היה לו לשכב על העפר וכי משום חשיבותו עושים לו מה שאין לו נחת רוח בקברו ועוד הרי רבינו הקדוש נשיא היה וצוה שתהא ארונו נקובה מלמטה שפירושו שיטלו דף התחתון מן הארון וישכיבוהו על העפר וצ"ע עכ"ל. ולפי חומר הנושא אפשר להליץ בעד המנהג הזה כי שמא הכהנים הראשונים היו נוהגים סלסול ומתנהגים בקדוש' ופרישות יתירה והיו מוחזקים שלא פגמו באות ברית קדש ואמטו"ל היו נותנים אותם בארון וכמ"ש בזוה"ק ומזה נשתרבב המנהג דור אחר דור שנהגו לכל הכהנים ליתנם בארון ומ"מ קושיית הלבוש ז"ל אכתי היא תקיפא שהרי הטור ז"ל כתב בתחי' ובכל מקום ומקום לפי מנהגו ואח"כ כתב דיותר טוב לקוברו בקרקע ממש והבי' צואת רבינו הקדוש ללמד שצריך שיקברוהו בקרקע נמצא דאף אם יש מנהג יהיה מטעם שיהיה קביעות המנהג הזה ראוי לבטלו משום נחת רוח של המת וכאמור:
ואנכי חזון הרבתי להרה"ג כמרח"ף ז"ל בס' נפש חיים באות אלף סי' צ"ב שהביא משם רב כהנא בס' סמוכים לעד בס' שמות שכ' וז"ל ראיתי בכתב יד מהמקובלים שכל מי שלא פגם בריתו צריך לקוברו בארון שאין לו צורך שיגע גופו בארץ וראיה מיוסף הצדיק שלא פגם בריתו כתיב ביה וישם בארון במצרים. והוא ז"ל הק' עליו דמאי חדית לן דהן הן דברי הזוה"ק בפ' ויקהל ד' רי"ד ע"ב עכ"ל יע"ש שהניחו בתימה. (והן דברי הזוה"ק שהבאתי לעיל) והגם שיש קצת שינוי מדברי המקובלי' לדברי הזוה"ק עכ"פ התמיהה של החבי"ף ז"ל קימת. אך בזאת לנו לדעת להבין אמרי בינה של הזוה"ק כי בפ' תרומה אמר דטב לון בין לצדיקי בין לחייבי שיהיה הגוף דביק בארעא וכו' ואילו בפ' ויקהל אמר מר דחסידי קדישין שלא פגמו הברית עיילין לון בארונא וכו' ונמצאו דבריו סתראי ודוחק לחלק בין צדיק לחסיד וגם הלשון אינו סובל כמו שיתבונן הקורא בד"ק:
ומה שיש לתרץ הוא דמ"ש בפ' תרומה דיהיה הגוף דבק בארץ זהו האמת וכמ"ש כל הפוסקים ראשונים ואחרונים ז"ל ומ"ש בפ' ויקהל דחסידי קדישין עיילין לון בארונא הכונה להכניסו בארון לפי העת עדי יוליכוהו לבית הקברות לא לקברו עם הארון בתוך הקבר כי אם לפי שטה יובילוהו למקום הקבר כי לזה צריך שיהא חסידא קדישא להכניסו בארון וכן דקדק בלשונו הזוה"ק ונקט כמה פעמים לאעלא לארונא. ומנא אמינא לה שהרי כל כונתו של הזוה"ק הוא מדכתיב ביוסף וישם בארון במצרים ואיכא למ"ד במס' סוטה ד' י"ג ע"א וגם הובא פלוגתייהו בזוה"ק בפ' בשלח דארונו של יוסף היה בנהר נילוס ומשם עמד משה והוציאו משם נמצא שלא נקבר יוסף עם הארון בקבר כי היה בנילוס טמון וא"כ מאי ראיה מייתי מיוסף דכתיב ביה וישם בארון אלא ודאי מוכרחים לומר דכך היא כונת הזוה"ק דמי שלא פגם בברית זכי לאעלא בארונא אף שהוא לפי שעה עד שיקברוהו אבל להניחו בקבורה צריך שיהיה גופו דבוק בארץ אף אם הוא צדיק גמור וכמ"ש בפ' תרומה. ואם כנים אנו בזה יתורץ קו' הרה"ג כמוהרח"פ ז"ל דלא ראי מ"ש המקובלי' למ"ש בזוה"ק והמבחין יבין:
אסיפא דמילתא אמינא לענ"ד דלא נכון לקבור את המת עם הארון אפי' בא"י כ"ש בחו"ל דמגיע מזה נזק וצער להמת יותר מדאי וכבר כתבתי דמה יפה אף נעים מנהג עה"ק ירוש' ת"ו דאפי' להוליכו לקבר אינם נותנים אותו בארון כמנהג חו"ל ולא לחינם הוקבע מנהג זה מזמן הקדמונים מאחר שרבינו הקדוש שהיה נשיא ועכ"ז צוה שיטלו דף התחתון של הארון [ועי' יפה מראה על הירושלמי דכלאים הנז' מה שפירש בצוואת רבינו הק' ולא זכר שר למ"ש הגאונים ראשוני כמלאכים פי' צוואת רבינו הקדוש הלזו וכאמו"ל] וצור ישראל יצילנו משגיאות וימ"ן לעובדו באמת ויהיו דברי אלה עשויים באמת וישר:
הצעיר יש"א ברכ"ה ס"ט:
סימן ב
שליו היתי בביתי והנה לקראתי מע' החכם השלם ירא את ה' מרבים כמוהר"ר עוזיאל ב' משה הי"ו וכה הראני כתב הבאה מבנו מע' השו"ב כה"ר אשר ב' עוזיאל הי"ו לשמו ולשאו"ל הגיע מה יעשה אותו הבן. במעשה הבא לידו בסירכה אשר היתה למקום שאין הנקב פוסל בו ונפחו הריאה וחתכו הסירכה ולא בצבצה אבל היה דם יוצא ממקום החתך. כי לדעתו טרף גמור. וחכמי דורו רבים לוחמים להכשיר בהחלט מאחר דלא בצבץ. וזאת שנית תרתי בועי בלתי חוט ב"מ הנמצא על הריאה בדופן צר. וסירכה על בועה אחת מכוסה סרוך על דופן צר. ובועה שניה בלתי סרוכה אי אמרינן דופן מגין. ודעתו להטריף וחלוקים עליו חביריו וע"כ לשאו"ל הגיע כי מציון תצא תורה להורות הדרך אשר ילכו בה ולהיות כי אני אני הוא ראש זובחי הזבח פעה"ק ירושת"ו ביקש לחוות דעתי מה יעשה בישר' ויבא שכמ"ה:
ולגבי דידי הרבה כרכורים כרכרתי ודחיתיו מיום אל יום להמנע עצמי מלהטפל בענין כזה מכמה צדדין. חדא כי לשמע אזן שמעתי כי לימים הראשונים היתה העיר היא סופ'יאה יע"א מלאה חכמים. ומשם תורה יוצאה להורות לכל ישראל. והנה בעתה איך אפשר כי ותרד פלאים. כי ראיתי שאלה המוצגת לפני פרשה סתומה כאלו השוחט הלזה לא נפתחו עיניו. ולא ידע בין ימינו לשמאלו והלכות שחיטה וטרפות מצויין אצלו כתורה שבע"פ מנהג אבותיו על לא הודע ט' טרפיות ומאיזה מקור חוצבו כי רבה המבוכה אי מקרי יוד ואכמ"ל. ומכ"ש כי לא פורש הוראת הכת המנגדת כחה דהתיר' מאיזה טעם הוא אי סברת הכרס הם כי לא להזכיר וחלילה להאמין לכל מי שנגע יראת ה' בלבו להתיר את האיסור בלי ראיה חותכת לדבריו. באופן כי לכל הצדדין דברי השואל סתומות ה' הטוב יכפר בעדו כי ע"כ ירא אנכי להכנס בתחום שאינו שלי. פן אכוה. ומה גם כי הלא לאמונה הימים הראשונים היו העם מתאוים לדבר ה' מירוש' ולשמוע בקולו חלפו. והיום הזה איש הישר בעיניו אשר אמר לי יאורי ואעמוד בשכלי ומה לי לשמוע לקול מורי"ם וכשם שמצוה לומר דבר הנשמע וכו'. האמנם הדרי בי במילתא דאיסורא אין חכמה. וזאת חובתי ללקט אמרים אשר מפיהם אנו חיין והשומע ישמע ואני את נפשי הצלתי ע"כ משלי אל ה' ויאר לי וא"ש את"מ ואשאל מאת שוכן מעונה ידריכני בדרך נכונה ולא אכשל בדבר הלכה וזה אחלי בעזרת צור גואלי:
ואען ואומר הנה לשאלה הראשונה כי אחר שהסירו הסירכה יצא דם שורשו פתוח ממ"ש הרב ט"ז סי' ל"ז סק"ג וז"ל מעשה בא בריאה שנסרכה לכיס והסירכה היה מליאה עד שבמקום הסי' לכיס נתמלאה כל סביבו אותו מראה דם. והטרפתיה דכאן גרע מתרתי לגריעותא. ולא מהני בהו מיעוך דכאן אין לומר שאינו אלא הפשטת ליחה דזה אינו דע"כ דם זה כא מריאה שניקבה ויצא דם מסמפונות שלה. דהן אמת דהפשעת ליחה ודאי נעשה אע"ג שלא ניקבה משא"כ בדם זה אע"ג דלא מבצבץ טריפה כי אין הבדיקה מועיל להכשיר במקום שיש ספק איסור אלו דבריו ז"ל כאשר יראה המעיין שם הרי מבו' מדבריו דטריפה בהחלט ולא מהנייא שום בדיקה. וכן הביא דבריו בבאה"ט שם ס"ק ג':
אלא דיד הדוחה לדחות דמפני ג' טעמים אין להביא ראיה מדברי הט"ז הנז"ל. ויצא הא' כי מעשה הרב ט"ז היינו בסרוכה לכנס והיינו בסירכה דצריכה בדיקה. דכיון דבאנו לידי חיוב בדיקה לחוש לס' רש"י דודאי נקובה דאין סירכה בלא נקב. א"כ גם ביצא דם הגם דלא בצבצה יציאת הדם מחזיק לומר דהיתה נקובה ולאוקמי אחזקה דהיתה נקובה. כיון דנמצא סרוכה במקום דאיכא למיתלי בנקב:
ב דנדון הרב ט"ז היינו כי הסירכה היתה מליאה דם והכי דייק בלישניה במעשה שהיה וכגו"ד ודאי דטריפה דנתמלאה הסירכה מורה לנקב גמור. (ג) דברי הרב ט"ז זלה"ה היינו כי אזיל לשיטתיה כדעת מור"ם דגם בניקבו זה שלא כנגד זה טרף. וכמ"ש מור"ם בסי' ל"ו ס"א:
וא"כ לדידיה יציאת דם הוראה כי ניקב הקרום. ואפי' קרום העליון לבד טרף לשיטתיה כדעת מור"ם ז"ל. אמנם לדידן דקי"ל כמרן זצוק"ל ואתכא דמרן יתבינן דלא מטריף כ"א כשנקבו שני הקרומים זה כנגד זה טריפה אמנם כשניקב זה בלא זה או זה שלא כנגד זה כשירה כאשר פסקו בסי' ל"ו ס"א א"כ תורה יוצאת לדין ביצא דם דכשירה. א"כ מכח שלשה אלו נפלאו אין לשמוע לדברי הט"ז לדידן במונח כי יצא דם אף מסירכה תלויה. האמנם דא בורכא והמעיין היטב יראה בעיניו ולבבו יבין כי שום אחד מאלה לא יכונו. והדין דין אמת דינו של הט"ז ז"ל בכל מקום ובכל אופן ומעשה שהיה כך היה דוקא:
ואתהלכה ברחבה כי הנה המעיין בדברי הט"ז ז"ל ישפוט בצדק כי לאו דוקא סרוכה לכיס כ"א אפי' סירכה תלויה הדברים אמורים. והוא כי בסירכה המוסכם מכל הפוס' דאינה צריכה בדיקה וכמ"ש מרן ומור"ם בסי' ל"ט ס' ח' עי"ש הי"ט דכיון דהיא תלויה אינה אלא הפשטת ליחה וע"כ אינה צריכה בדיקה. וע"ז באו דברי הט"ז בדקדוק דכאן אי"ל שאינו אלא הפשטת ליחה דדם זו באה מריאה שניקבה ויצא דם מסמפונות וביאר עוד דודאי הפשטת ליחה ודאי נעשה אע"ג שלא ניקבה משא"כ בדם וכו' עיש"ב דברים אלו דיי לומר בהחלט דאפי' במקום דאיכא למימר דהסירכה היה הפשטת ליחה כגון סירכה תלויה דודאי אינה נקובה אפי"ה ביצא דם ודאי ניקבה דדם זה בא מסמפוני הריאה דאם לא כן מהיכן. ולהכי הטריפה. ואם עדיין הלכה רפוייה בידך תא ואחוי לך הרב בית אפרים סי' י"ט והביאו בפתחי תשו' ס"ק ב' דה"ה בסי' תלויה מליאה דם טריפה עי"ש ואם לזה יאמר האומר דהיינו במליאה דם כאשר כן מתבאר מפש' לשונו והכי הבין גדול אדונינו מרנא ורבנא זקן ביתי בס' הנחמד תורת הזבח בסי' ע"א ס"ק ג' דכ' וז"ל סי' תלויה ויש דם בתוך הסי' טריפה הרב ראש אפרים סי' ט"ל ס' צ"ב. וכן מתבאר בדברי הט"ז הבי"ד הרב כנה"ג אות קמ"ח והפר"ח סק"ך וכ"כ הרב שמ"ח ס"ק כ"ע מדברי הט"ז וכ"כ ה' בית. אפרים יו"ד סי' י"ט עש"ב. הרי דכולהו הכי נקטי וס"ל דהיינו במליאה דם אפי"ה לא בשביל שאנו מדמין עשה מעשה ואביא לך הדברים מבוארים כשמלה מבלי לנטות ימין והוא דהרב חכמת אדם בדל"ז סי' ל"ד כ' וז"ל סירכה שמיעך ויצא דם טריפה שהרי אנו רואין שאין זה הפשטת ליחה אלא שניקבה ויצא דם מהסמפונות הט"ז סי' ל"ו סק"ג ומפשט לשונו משמע דאין חילוק בין דבוקה או תלויה דטריפה עי"ש:
וכן ראיתי להרב יוסף אברהם הנ"מ בתוך ס' ימין משה בסי' ט"ל ס"ק ל"ג שכ' וז"ל ואם נמצא בתוך הסי' דהיינו בין סי' תלויה ובין סי' בכסדרן דם ודאי דניקבה וטריפה משום דדם זה מנין ואפי' בה"מ הדין נמי כך עי"ש ועוד יתבאר לקמן בדברינו בע"ה: ועוד אביא ראיה חותכת כי מינה יופשט כל תלת ספיקי הנז"ל כולהו כחדא והוא כי הרב שו"ג בסי' ל"ו סוף ס"ק ב' הביא משם ה' כנה"ג בסי' זה הגב"י אות י"ב וז"ל אם קורע דם בקרום העליון אע"פ שלא ניקב רק קרום התחתון טריפה דכיון שיש לה כח לעשות ק"ד בחוץ ודאי דניקב קרום העליון וכתב בהגהה שם ונ"ל דאפי' ניקב העליון לבד היא טריפה דמהיכן בא הדם אם לא ניקב גם התחתון דבקרום העליון לבד אין שם דם ע"ש וכתב והכי נקיטינן הרי דהרב שו"ג דבאתריה דמר אוכלי נפיחה והכי סבירי דצריך לריאה שניקבה שינקבו שניהם ואפי"ה החליט להלכה דבדם הוראה גדולה דניקבו שניהם דדם זה מאין בא והכי נקיט להלכה הרב שער המים בסי' ל"ו סוף סק"ו ע"ש ובלא"ה לדידן ג"כ אין נפקותא בזה דנקטינן להלכה כס' מור"ם דאף שניקבו זה שלא כנגד זה טריפה והכי כתב הרב שו"ג שם בסי' ל"ו ס"ק ג' יע"ש וכ"כ הר' תורת הזבח בסי' פ"ז בכללות דיני הריאה אות נו"ן ס"ק ג' וז"ל אם ניקבו שניהם זה שלא כנגד זה פ' מרן דכשירה ומור"ם כתב דיש מטריפין וכן נקטו האחרונים להחמיר וכן המנהג והכי נקיטינן ע"ש:
וא"כ זכינו לדין דמאחר דבקרום העליון החוש יעיד דאין בו דם כ"א בקרום התחתון והרי יצא דם לפנינו ודאי דניקבו שניהם והגם דאולי הם זה שלא כנגד זה טריפה ועיין להרב טוב לישראל בטרפות הריאה בד' ו' סי' כ"ז דאחר שהביא הסכמת הפוס' כמור"ם הביא דברי הכנה"ג דאם יש בקרום העליון ק"ד דטריפה ע"ש ואם בק"ד העריפו מע' דדם זה מהיכן בא כ"ש ביוצא דם לפנינו דודאי דאמרי' דניקבו שניהם וטרף בהחלט והרב בית אפרים בחיו"ד סי' כ"ד נשאל שאלה בריאה אחת שהיה קרום מכסה כל הבועה והסירו הקרומים מעליה בנחת והיתה שלימה ויפה ונפחוה ועלתה בנפיחה כהוגן והכשירוה כמ"ש סוף סי' ל"ה ואח"ך כמו חצי שעה אחר שמשמשו יד אנשים הרבה בריאה זו התחיל לצאת דם מהריאה ואין ניכר בה שום נקב ואף אחר הקנוח יוצא הדם מעצמו ונטה דעתו להיתר מכח שיצאה בהכשר ומשמוש יד הרבה ואימור נקבוה וא"כ הרי הוא כבשר הבא מבית הטבח שעושה בה מה שירצה וידים עסקניות ואמרינן שמשמשו בכח ע"ש:
דון מינה דהיכא דאין במה לתלות והריעותא לפנינו הדרן לדברי הט"ז מתוקים מדבש דכללא כייל לן כי אין הבדיקה מועיל להכשיר במקום שיש איסור דברי' אלו יורדים לחדרי בטן כי במקום שהריעותא לפנינו וספק איסור בידינו לא מכח הבדיקה שבדקנוהו ולא בצבץ נתיר את האיסור ובזה הרי הופשט לן מדברי התייר הגדול הט"ז דבכל אופן שיצא דם בין מליאה דם ובין בסי' תלויה ובכל מקום אף לדסברי כדעת מרן מכ"ש כי כבר נתבאר דכולהו ס"ל כמור"ם ז"ל ובכל מקום יציאת דם מורה נקב וכללא כייל לן רבינו הקדוש ריאה שניקבה טריפה ולית דין צריך בושש וד"ב:
והוצרכתי להאריך בזה והוא דראתה עיני בס' הנ"מ יפה ענף לה' המפורסם מהר"ן פאלומבו זצוק"ל ובסופו קונטריס להרב כמוהר"ש עוזיאל הי"ו הכי קרא שמו ענף עץ שו"ב מובהק מקמ"ר קושטא יע"א ובסי' ג' אייתי בידיה שאלתינו זאת ממש דומה בדומה עלי דם היוצא מהריאה כי השו"ב היו מכשירין וע"ז עמד כגבור וצדד כמה צדדין למצוא פתח להתיר כדברי השוחטים ולא מצא כ"א לאיסורא ולהטריף. ותחי' דבריו הביא מש"ל משם כל רבני האחרונים אשר למדו מדברי הע"ז בסי' תלויה מליאה דם דהסכמת כל הפוסקים להטריף ומינה יצא ללמוד לנדונו ועוד האריך הרחיב כיד ה' הטובה עליו והעלה להטריף ע"ש ויש לטייל בו ארוכות בבירור דבריו אבל מה אעשה כי אין הפנאי מסכים והיו דברי אלה כחותה על הגחלים חד כרעא וכו' האמנם לא אוכל להתעלם והדבר תמוה דמה דמות יערוך להקת הפוס' דמטריפי בסי' מליאת דם דעיני בשר לו יורה יורה דטריפה דהרי הסי' מליאה דם וא"ץ תו לבדיקה ל"כ בנדונינו ואמאי שתיק לן לחלק בהכי: וראיתי אחרי רואי כי שם בסי' ד' דף ו' ע"א שם הובא הסכמת ש"ר המסכי"ם לדבריו ה"ה מע' הרב כמוהר"ר רפאל אהרן ביטראן הי"ו. והוא גם הוא האריך בזה והנצרך לנו כי שם בע"ד כ' וז"ל ואם נפשך לומר דשאני נ"ד מנדון הרב ט"ז דדם בתוך הסי' שאני דזה הוכחה גדולה דדם זה היה כאן מחיים ותלינן דקרוב לודאי דדם זה בא מסמפון הריאה שניקבה משא"כ הכא דנמצא דם תחת הסי' אף את"ל דדם זה בא מחמת נקב הריאה אכתי איכא למימר דשמא נעשה אחר שחיטה מכח משמוש ידא דטבחא דממשמש לנקות הסי' דא"כ תמה על נפשך דהא פשטה ההוראה דבניקב תחת הסי' דטריפה ולא תלינן במשמוש ידא כלל דהרי המנהג להעביר הסי' בנחת הרבה ובאימון ידים הרבה ועיניהם פקוחות ע"ז הא ודאי דליכא למיתלי במשמוש ידא כלל ועוד אייתי ראיה לדבריו ממ"ש הגאון בית אפרים בתשו' סי' כ"ח דס"ו ע"ד שנשאל בריאה שנמצא בה יבלת והבודק קלף אותה מעל הריאה ויצא דם מן הריאה וקינח ויצא פ"כ ועמד השואל ושאל אם יש להכשיר דשמא יש לתלות דשמא ניקבה הריאה ויצא דם ע"י שהעביר הבודק ידו בכח וניקבה בצפורנו ולאו אדעתיה והשיב הרב ז"ל דאין מקום להתיר כלל דסו"ס אין כאן בדיקה וממה נפשך יש להטריף דאם אנו תולין דהנקב בא ע"י שתלש בכח א"כ לא היה כאן בדיקה ומ"מ אם נאמר דהיה בה נקב מחיים דטריפה והכי מסתבר דנקב היה בריאה דע"י הטבח מיזהר זהיר בזה שיקלוף באופן שלא יעשה נקב וכו' עש"ב דעשה מעשה ובהסכמה עלה להטריף וא"כ דון מינה לנ"ד דודאי נקב יש ומינה הדם יוצא. וליכא למימר דנעשה אחר שחיטה דרוב מצויין אצל שחי' מומחים ומלאכתם עושים בזריזות הא ודאי ריאה ניקב' וטריפה בהחלט אלו דבריו ז"ל עכ"פ מצאנו חבר כי הרגיש דלא דמי לסירכא מליאה דם ואפי' הכי הרבה לרוות צמאוננו דהדין דין אמת ותרוייהו ה' כמוהר"ש עוזיאל הי"ו והרב כמוהר"ר ביטראן הי"ו סיימו בדבריהם כי דברי מע' השוחטים דנקטי לקולא באמרם כי כך מנהגן בטילין מעיקרן. והרב כמוהר"ש עוזיאל הי"ו. אחר שהוכיח דאין כאן מנהג ולא נעשה עפ"י ותיקין כ' וז"ל והן לו יהי דהוי מנהג מ"מ כיון דלא מצינו שום סעד וסמך בשום פוסק דהכשיר בנ"ד ודאי דלא אזלי' בתר מנהגא עכ"ד ובא רעהו הרב המסמיך סיים וז"ל וכבר האריכו הפוס' דמנהג במקום איסור יחד אוספו ברבני האחרונים ובפרט בספרן ש"ץ שני גדולי הדור בס' סמיכה לחיים חא"ח סי"ב ולהגאון בס' נדיב לב ח"א בה' טרפיות דעלתה הסכמתם לבטל מנהג היכא דאין שום סעד לתומכו יע"ש ודון מינה לנ"ד דהקולר תלוי על השוחטים לבטל מנהג הרע הזה ולהעמיד הדת על תלה וכו' עש"ב: והדברים ק"ו בנ"ד דהשוחט הגם שלא ידע בין ימינו ולפניו נסתמו כל מעיינות חכמה בתומו הולך נפל האמת במקרה אוחז מעשה אבותיו ומטריף מי שם לכת המנגדת בלתי שום ראיה וסעד להכריחו להתיר ישתקע הדבר ולא יאמר דח"ו עליו נאמר ועצומים וגו' וחוששני כי נכשל בסוג מאכיל נו"ט רח"ל ואין ספק כי אחרי הגלות נגלות כל האמור ומדובר מפי רבנן סבוראי יחוש על נפשו להניחו להשוחט לעשות כמנהגו הטוב וכל מן דין סמוכו ויזכה למצות והיינו שבחייהו שלא להיות תוקע עצמו לדבר כי כעת לא נמצא לא שורש ולא ענף וד"ב:
ואם מעט ואוסיפה לך עוד כי ראה ראיתי להרב נר המערבי בס' הנחמד זבחי תרומה אשר סובב הולך על ה' שחוטה על דברי מרן ובסי' הנ"ל ס"ק כ"ו הביא דברי הרב ט"ז הנ"ל וכ' וז"ל ונ"ל דדין זה שייך אף לדידן דקי"ל כפ' מרן דניקבו זה שלא כנגד זה דכשר אפי"ה הכא טריפה מע' דכיון דהקרומות אין בהם דם וע"כ צ"ל דדם זה יצא מגוף הריאה וניקבו ב' הקרומות זה שלא כנגד זה והוי עריפה והוא דהיכא דמפקא זיקא לכ"ע עריפה ואעפ"י שמרן בב"י כ' ואפי' אי מפקא זיקא כשירה כבר כל האחרונים חלקו עליו בזה. ויש מהם סוברין דגם מרן חזר בו מדהשמיטו בשוה"ט ומה"ט פ' רבני סאלוניק יע"א הוב"ד בהרב בני חיי דאם נמצא בריאה כדמות נחש בין שני הקרומים ראשו שקוע בריאה מבחוץ וזנבו יוצא למע' או איפכא דטרי' בלא בדיקה ואע"ג דקי"ל ניקבו זה שלא כנגד זה דכשירה הכא טריפה משום דעין רואה דבמקום רביצת הנחש הוא חלול והרוח יוצא ונכנס לזה וא"כ בדיקה לא מהנייא דודאי לא תבצבץ דסותמו הנחש הרוח ובהא אפי' הרשב"א ומרן מודו דטריפה ע"ש הרי דהיכא דבריר לן דניקבו הקרומות טריף אף אם לא בצבץ דון מינה לנ"ד דדם אינו יוצא כ"א מבין הקרומים והדר דקריש אפ' דמעכב הרוח ולהכי עריפה א"ד כעת הצ"ל הרי תנא דמסייע לן אפי' למנהגן דסברי כמר דניקבו זה שלא כנגד זה דכשירה מכ"ש לדידן דקי"ל כמור"ם דאף זה שלא כנגד זה דטריפה מאחר דחוש הראות יעיד דדם זה מן הקרומים וניקבו ודאי ואם כן ודאי דטריפה ופשוט:
והואיל ואתא לידן דברי הרב בני חיי לא אחשוך פי. מה שנר' לע"ד לתמוה בפרע הלזו. והוא דדברי הר' בני חיי הנז' הביאם הר' המחב"ר בסי' ל"ו סק"א כנר' דחדיש לן מר. וכן הר' שו"ג בסי' ל"ו מחו' ד' הביאו ושיבח עצמו שבא מעשה לידו בש' צ"ב והטריפו. וכן אבונא הר' זקן ביתי בס' הבהיר תורת הזבח בסי' פ"ז בדיני הריאה אות ת' ס"ק ט' הביא דברי הר' בני חיי ומעשה שבא ליד הרב שו"ג והטריפו וכ' וכן מעשה בא והטרפתיו ודברי שניהם הובאו להר' טוב לישר' בסי' ל"ה ד"ח ע"ב עי"ש והדבר תמוה אצלי והוא דכ"ז דצריכין אנחנו לחידוש הדין אשר הביאו הר' בני חיי הוא להראות חי' אפי' למאן דס"ל דניקבו זה שלא כנגד זה דכשירה אפי"ה נחש שניא. לא כן לדידן דקי"ל כמור"ם דטריפה דאף דנשתנו מנהגי סאלוניק מזמן הר' בני חיי כי העיד בנו הר' שו"ג בסי' ל"ו ס"ק ג' דהכי נהוג גם בנו כמור"ם עי"ש. ומרנא הר' תורת הזבח בסי' פ"ז בדיני ריאה אות נ' ס"ק ג' דכ' והכי נקיטינן א"כ מי שבא לידו נחש אפי' לדרדקי דכי רב טרף גמור בלתי הצטרכות שום נתינת ט' דהכי הלכתא וצ"י: ומה שהיותר תמוה אצלי למה שראיתי להר' זבחי שלמים בד' כ"ט ע"ג בסי' ל"ו ס"ק ב' דכתב וז"ל אם נמצא בריאה כמין נחש בין ב' הקרומים וראשו שקוע בריאה וזנבו לחוץ או איפכא דהעלה המחבר דג"ז בודקין אותו במים אם מבצבץ טרי' וכנ"ל עיקר ודלא כמ"ש רבני סאלוניק דטרפה זבחי רצון א"ד ז"ל. ודבריו תמוהין וצריך נגר ובר נגר דיפריקוניה דבשלמא אם היו סוברין כדברי מרן הב"י דאפי' מפקא זיקא דכשרה מאחר דדם זה שכנ"ז החרשתי. אמנם מאחר דאינהו ס"ל דמפקא זיקא דטרי' כאשר כתוב סמוך ממש באות דאחר שהביא דברי מרן דמכשיר ובר פלוגתיה מור"ם דמטריף כ' וז"ל ובדיקתם במים אם בצבץ אפי' אם עובר הרוח זשכנ"ז טרי'. וכ"כ הפר"ח והש"ך והפר"ת והר' שער המים עכ"ד. וא"כ אם מפקא זיקא אזיל ומודה דטרי' הכא בנמצא דמות נחש מוכרח להטריף והוראתו להכשיר בבדיקה גמור וצל"ע:
ולא אחשוך פי להוסיף ולהקשות על הר' זבחי שלמים והוא דבסי' ט"ל אות ל"ב ד"מ ע"א כ' וז"ל אם היתה סי' למקום שצב' ובדקוה בריאה ולא בצבצה אבל היה יוצא דם למקום החתך למנהגי המערב צריך לנקות הדם ממקום החתך א"ל בצבץ כשר ואם נשאר הדם יוצא משם לעו' ולא פסיק טרי' דחיישינן שמא הדם מונע הרוח מלעבור שם וכ"ש אם היתה הסי' כמו גיד. והגם שכ' מרן בב"י דאפי' אם מפקא זיקא דכשרה לא קי"ל הכי יע"ש והוב"ד אלו משם זבחי רצון. הוא ניהו הר' החולק על רבני סאלוניקי הנז"ל ולנו לדעת דמאי שנא הכא דאזיל ומודה דכיון דיש סיבה למנוע הרוח מלעבור דאמרי' דהיינו מפקא זיקא וטרי' ואילו בטריפות צורת נחש הכשירו בבדיקה דתרוייהו כחדא נינהו ומה גם לנו לדעת מאי נינהו מנהגי מערב דהלא הנמצא חלוק בין מנהגינו למנהגי המערב אחת היא דאנן ס"ל כמור"ם דכל אופן הגם דהוא שכנ"ז דטרף ואינהו ס"ל כמרן דכשר אמנם היכא דמפקא זיקא כולהו שוין דטרף וא"כ גם ביוצא דם. וטרפות צורת נחש הכי אית לן למי' דטרף מאחר דעינינו הרואות דדם והנחש דמעכב הרוח לעבור ומ"ש להיכא דנפסק הדם להיכא דיוצא ולא נפסק באופן דבריו שגבו מאד וצ"י: איך שיהיה הדרן לדאתן עלה דגם הר' זבחי תרומה משלנו דהגם דאינהו בדידהו ס"ל כמרן דניקבו זשכנ"ז דכשר מ"מ בהא דיוצא דם דדם זה מבין הקרומים והיינו כמפקא זיקא דטרף לכ"ע וסברתו הלזו אחר החיפוש מצאתי ראיתי דבאו בארוכה בתשו' הרמתה והיא ל"ו נדפסה בס' הבהיר לאבונא מרנא ורבנא הרב ישרי לב בחיו"ד אות ס' ס"ק י"ח בדכ"ד ע"א ואילך. ושם סידר שאלתו למע' וכ' וז"ל שאו'ל בשתים האחת ההיא דסר' בני חיי אי עבדינן כוותיה ושניה לדם היוצא ממקום החתך בסי' למקום שאין הנקב פוסל וכ' ולהיות שע"ד זה עבד עלינו דינא כי שלחתי הדברים לרבני תוניס יע"א והשיבו דבדין הראשון שהביא הר' בני חיי הדין עמו אבל הדין הב' כשרה ע"י בדיקה ומ"ש מהט"ז לא דק עכ"ד רבני תוניס והוא ז"ל האריך למעניתו ויש בכלל דבריו מקצת מכל האמור ומדובר לעיל בארוכה ואסיק דטרפה בהחלט ונפשו לשאו"ל הגיע מ"מ ראש"ל וז"ל בסיום פסקו חיובא רמיא על מעכ"ת לבעל מנהגם דדינא דנהגו באיסורא לא שבקינן להו ותשו' מהרה תצמח:
והשיב וז"ל לשון הזהב קבלתי זה כתי' הר' זבחי תרועה וראיתי מ"ש בסי' ט"ל דק"א והוכפלו דבריו דבדיק לן להגיד דעתי במאי דפליגי רבני תוניס בהאי דינא דנסרכה הריאה למקום שאין הנקב פוסל בו דנוהגין להכשיר ע"י נפיחה ויצא דם מתוך הסירכה מסי' דהוייא טריפה ול"מ בדיקה ורבני תוניס מכשירי בבדיקה. ודברו חכמים בלשון קצרה כמ"ש מהרט"ז לא דק א"ד. ואחר התבוננות דקתי ואשכחתי דצדקו רבני תוניס הי"ו וליכא שום דמיון מהרט"ז בסי' לריאה או תלויה כאשר מצינו לו סירכה בשא"ב עיין ראש אפרים סי' ט"ל דצ"ב ואין שום מקום לתלות הסי' כ"א בריאה וכשנמצא דם ודאי דהוא מן הריאה שניקבה משו"ה ל"מ בדיקה דהדם מעיד על הנקב. אבל כשנסרכה למקום שאין הנקב פוסל דעיקר סמיכתם אפי' לדעת רש"י דאין סבל"ן הוא דחלי' הסי' לצד מקום שאין הנקב פוסל בו והשתא דאתינן להכי גם הדם שבסי' תלי' דהוא בא ממקום הסי' ולא מן הריאה דאין סברא לדון בסי' אחת שני הפכיים דלעיקר הסי' תלי' דיצאת מאותו מקום ולא מן הריאה ולענין הדם דנין אותה מן הריאה והרי אנו מחזיקין לריאה דאין בה שום נקב כ"א מן הדופן יצאת וקלטה הריאה א"כ גם הדם אינו ממנה ותלינן למקום שאין הנקב פוסל וז"נ כונתם של רבני תוניס הי"ו דמכשרו וליכא ראיה מדברי הרב וז"נ והוא פשוט עכ"ד ז"ל:
והנה המעיין יראה בדברי הרב דפשיט ליה ספקינו הראשון אשר בדברינו לעיל בתחי' דברינו דדברי הט"ז היינו דוקא בסירכה דיש לחוש לנקב כמ"ש בדבריו סרוכה לכיס אמנם בסרוכה סי' תלויה וכיוצא והיכא דלא בצבצו אמרי' דהוייא ריר ומעלמא אתי גם הדם נמי דינו הכי ואנא ענ"י כבר הוכחתי במישור דלאו דוקא ומנדונו של הרב ט"ז נלמד לכל מילי וא"ץ לכפול הדברים. זולת אחת היא ולא יכול יוסף והריני דן לפניו כתלמיד והגם דאין משיבין את הארי תורה היא וללמוד אני צריך ואדברה בעדותיך נגד מלכים והבוחר יבחר דדבריו ז"ל נפלאו ממני דהכי דייק וקאמר דכי היכי דבמקום שאין הסי' פוסלת תלי' דיצאת ממ"א. ה"ה גבי דם מאחר דיצאת ממקום סירכה שאין הנקב פוסל תלי' דלא יצאת מן הריאה כ"א ממ"א יצאת והריאה שלימה וכשר:
לזאת אמינא ולא מסתפינא אחרי נע"ר דדברים הללו אין להם שחר וקיום והעמדה כלל דבשלמא סי' דתלי' ממ"א היינו מכח שהריאה שואבת כל מיני משקה אפשר להיות להדבק בה רירים כידוע לבקי במלאכה א"כ גם הסי' כיון שלא בצבץ דיינינן לה כריר בעלמא דמתהוה מכח לחות הריאה השואבת כל מיני משקה ונבוא אנחנו לקשור חבל בחבל ונימא בנימא ולבדות סברות מלבנו כדי להתיר ולומר דדם זה מעלמא השמים לא אקבל כי בריאה יברא ה' הפך הטבע בתוך חדרי הבהמה דם זה לא ידענו:
תא ואחוי לך והוא כי הרב ז"ל בספרו הבהיר תורת הזבח אות ב' ס"ק וי"ו כ' וז"ל מעשה בא לידי בבועה שהיה ע"ג הריאה וכשבאתי לבודקו נקלפה כולה מעל הריאה ונשאר בידי כמין כיס מלא מים והריאה תחתיו שלימה ולא היתה מבצבצת כלל והוריתי להטריף דודאי ניקבה הריאה ועלה בה קרום דק דאי לא"ה מהיכן באו המים הללו ואם ימצא בחלל גוף הבהמה מים היכי משכחת לה להתקבץ תוך כיס והוא רחוק מן השכל ע"ש שהטריפה הרי מבו' דלסי' שהוא רחוק מן השכל אף דימצא מים בחלל הבהמה להיותם בכיס מקובצים הוי זר ומטריפין מסי' דכל כמה דלא נודע אין לנו כ"א להטריף ולא משגיחינן בריאה שהיא נפוחה וז"ב:
ואם מעט ואוסיפה לך דהרב ז"ל הוא ניהו רבא דברי ה' בית אפרים בסי' ל"ג באות ג' גילדי ע"ג הריאה בס"ק ד' כ' וז"ל אם קלף הגילדי ויצא דם מן הריאה וקינח ויצא שנית עיין להר' בית אפרים בתשו' סי' כ"ח דמטריף בממ"נ דאפי' אם אנו תולין דנעשה ע"י הטבח עכ"פ לא היה שם בדיקה שיהא תחתיו שלם והכי נקטינן עכ"ל והם הם הדברים האמורים לעיל בדברי הר' המסמי' לכמוהר"ש עוזיאל הי"ו והם המה דברי אלד'ים חיים דהדר מורה על הנקב. אלא דמספ"ל אם הוא מחיים או אחר שחיטה וא"כ לפי"ד הר' מרנא זצוק"ל. למה הסכים להלכה ממה דהאי דם מעלמא אתי והדבר תימה: ואם עדין לא הרוה צמאוניך מכל האמור כי דברי מרנא בס' הבהיר ישרי לב לא באו אל נכון ממ"ש הוא ז"ל בב' מקומות הנז"ל אביא לך עוד ראיה גדול' אמתני ותקיפא כי דם בכ"מ שיהיה תלינן דודאי ניקב ומטריפין בהחלט והוא ממ"ש הוא ז"ל בס' מ"ג אות ד' ס"ק א' דכ' וז"ל אם נמצא ע"ג הריאה טיפות דם ומעבירין היד ויוצא טיפות אחרות אם יש לחוש לנקב או"ל דנימא דמזיעת הריאה מתהוה עיין להרב ל"ש שכתב לחקור ברופאים והרב בית אפרים ביו"ד סי' י"ט הסכים לאסור והרבה להק' על הרב ל"ש שכתב לחקור ברופאים יע"ש וכן נראה לע"ד לאסור דודאי דם זה מעיד על הנקב ואין עין שולט בו עכל"ה ועיני בשר לו יראה בברור דדבריו אלו הם סותרין למ"ש בתשו' להליץ בעד רבני תוניס וזאת חובתינו לקבל דבריו המובא בפסקיו בתלתא האילין ולדחות בברור דבריו בתשו' והדברים עתיקים ברבינו הרא"ש ז"ל אם לתפוס דבריו בפסקיו נגד התשו' ובנ"ד דבריו בספר תורת הזבח הוי השכל מסייע וכל הפוס' הכי ס"ל לא כן דבריו בתשו' החוש מנגד ואפרש שיחתי והוא דהר' מרנא ז"ל רשם בדבריו וז"ל וכמתבאר מדברי ר"ת והרז"ה שפ' כר"ן דאע"ג דאיכא ריעותא שם ואיכא צמחים בריאה תלינן בדופן ואמרי' מכה היתה שם וכו' יע"ש בדברי מרן ז"ל א"כ ה"ה לנ"ד דתלי' למקום שאין הנקב פוסל וכו' יע"ש הנה דברי הללו בפוס' ע"ל ודברי ה' שו"ג שם ודברי ה' הפר"ח אכמ"ל. עכ"פ הא מיהא למדנו מדבריו דעיקר סמיכתו דהגם ריעותא בריאה תלי' בדופן והגם שאין ריעותא בדופן אמרי' מכה היתה ונתרפאה א"כ הריני דן לפניו דמ"ש לנגלד ע"ג הריאה ויצא דם דהסכים לדברי ה' בית אפרים להטריף ואמאי לא נימא דמכה היתה בדופן ונתרפאה אלא שמוכרחין לו' בדבריו דדם מורה בודאי לנקב ואין העין יוכל לשלוט והגם דלא בצבץ החוש יכחיש דדם מורה לנקב ודאי א"כ מה דמות יערוך מצמחים בריאה דהחוש מסייעו לא כן בדם ובזה ניחא דלא הוי ב' הפכיים בנושא אחד דהלא כל ישר הולך יודה דבשלמא בסירכא תלינן למקום שאין הנקב והריאה נשארה שלימה במקומה לא כן בסירכא כי אחרי שנקלף ממנה יצא דם. דם זה מאין אם ממקום חוצבה שאין הנקב פוסל דדם שייכא שם היתכן דבאה הדם מתחת הסי' לריאה ועיקר אשר נתהוה הוא ממקום שאין הנקב פוסל ויציאה פעם ושתים אחר אשר הוסרה הסירכה באה מן האויר זה אין הדעת סובלתו להתיר ובכיוצא לזה כתב מרן החבי"ב בסי' ק"ה והבי"ד הרב שו"ג מחו' ד' וכתב על נדונו וז"ל היכול לב אנוש שתהא זה תלוי בהשערתינו באיסורא דאורייתא חלילה לו' כן וכו' יע"ש אף אנו נאמר בדומה לו כי אחרי הגלות מ"ש בספרו הבהיר מש"ל דכתב בלשונו דדם מורה על הנקב ואין העין יכול לשלוט דיו בזה לו' בקל קרנא כי דבריו אלו עיקר ויש סברא לזה כי האמת ניקב הריאה זה שלא כנגד זה כי ממנה יצא דם והאי דלא בצבץ הדם מעכבו לרוב דקותו וז"ב בכל הנז"ל בדבריו. ולענ"ד צריך נגר וד"ב וא"ש את"ם. ויש לי לעייל ארוכות מרבני האשכנזים ראשונים ואחרונים אמנם לקצר אני צריך להביא ראיה לדברי מנייהו מלכי:
איך שיהיה הדרן לדאתאן כי דם היוצא בכל מקום טריפה כנז' וכמדובר לעיל והיטיב חרה לי על רבני תוניס להקל באיסור דאורייתא ולדבר בל' קצרה כי לא דק בדברי הט"ז הפך רבן רב גדול בעל משמרות כהונה ז"ל מפורסם ברוב ספריו וידיו רב לו גם בהל' שחיטה וטרפיות בס' הבהיר עיני הכהן בסי' ח"י דס"ג סע"ב ס"ק ס"ו כ' וז"ל ריאה שנסרכה לכיס והסירכא מליאה דם וכו' טריפה ואפי' אינו מבצבץ סו' סי' ל"ו סק"ג יע"ש. והוסיף נפך וכתב וז"ל ולפי הטעם שכ' הט"ז נראה דאפי' סירכה תלויה אם היא מליאה דם טריפה דדם אינו בא אלא מנקב שניקבה הריאה ומה שהזכיר נסרכה לכיס על מעשה שבא לפנינו קאי ומעשה שהיה כך היה עכ"ל: הנך רואה בעיניך כי חד מינייהו רב וגדול מעוב"י תוניס מרבני דור שלפנינו הסכים כי המעשה לאו דוקא. ואם יתעקש המתעקש כי הנלמד מדבריו הוא בסירכה תלויה וע"כ מליאה דם בעינן הא ודאי בורכא היא דהנה בסירכה תלויה מליאה לא צרכינן לחידושו ולומר כי המעשה לאו דוקא כי הלא דב"ז נפתח בגדולים כאשר באו בדברינו לעיל. ומרנא אבונא הזקן בס' תורת זבח אסף וקבץ כל רבני הפוס' דהכי ס"ל הכנה"ג והפר"ח והשמ"ח והרב בית אפרים כנז"ל בדברינו ודיינו במונח דדברי הט"ז בדוקא דנקט סרוכה לכיס ונתמלא כל סביבו וכו' ומאי אתא לאשמועינן דבר הנפתח בגדולים ומה גם ההחלטה שהחליט ודייק בדבריו דדם אינו בא אלא מקרום הריאה וממעשה לאו דוקא מוכח כי בכ"מ שיצא דם ודאי ניקבה ומאי דלא בצבץ אינו ראיה דניקבו זה שלא כנגד זה או משום דקי"ל כמור"ם דמטריף. או משום דמפקא זיקא וכנז"ל:
ושני עדים בדבר חדא דבסי' י"ג דל"ד ע"א סוף ס"ק ב' הביא דברי הרב בני חיי להטריף בצורת נחש והיינו מט' האמור לעיל בדברינו. ושם בדל"ה ע"א סק"ב הביא דברי הכנה"ג וז"ל אם נמצא ק"ד בקרום העליון עריפה דודאי נקב בריאה. ואפי' ניקב העליון לבד טריפה דמהיכן בא ק"ד אם לא ע"י נקיבת התחתון דבקרום לבד אין שם דם עכ"ל. הרי דכללא כייל דמט' מהיכן בא דם מוכרחין לו' דניקבה וא"כ גם מה שהביא ס' דנפשיה דה"ה אף בסי' תלויה היינו אפי' אינה מליאה דם. וע"כ החליט דדם אינו אלא משום נקב וז"ב לכל ישר הולך:
וא"כ דעת רבני תוניס להחליט כי מהט"ז לא דק ודברו בלשון קצרה. לא צדקו בדבריהם. ולא אכחד כי ראיתי להרב זבחי תרומה שם בסי' ע"ל ס"ק ו' דאחר שהסכים דדם על הריאה לכ"ע טריפה. כ' וז"ל ודלא כרבני תוניס שכתבו להתיר בנדון זה ונמשכו אחר זבחים שלמים אות ל"ב וכו' והאריך כי אין להסתייע מס' הלזו וכו' דברים אשר לא ניתנו ליאמר ע"ש: ואנו אין לנו אלא מה שכתוב בספר ומילתא ח"ו דמגניא דאית בה עלינו לדחוק אנפשין. ואם לא עלתה בידינו אזי הרשות לדחות דבריו ולא לאסור איסר. ומה גם דבריו אלה הם המה לקוחים מהרב זבחי רצון ועלינו לקבלו אלא דאנן בדידן לעיל בדברינו עמדנו על דבריו ועתה חדשות אני מגיד והוא כ' לעיל בסי' ל"ו כתוב וז"ל אם נמצא בריאה כמין נחש וכו' העלה המחבר הנז' בודקין אותו במים אם מבצבץ טריפה ואם לאו כשירה וכן נ"ל עיקר עכ"ד. ועינא דשפיר חזי בעיניו יראה כי לא יער הוו. כי הרב המחבר הביא דברי הר' בני חיי דוקא והוא לא דיבר בזה כו"ע ואדרבא במאי דחדית לן הרביתי להק' דלמאי הלכתא כתביה דהדבר פשוט מאחר דקי"ל כמור"ם ז"ל מכ"ש להעיד עליו מאריה דארעא דישראל לו' עליו דמצריך בדיקה חס ליה ליוסף צדיקא דכל כי הא מילתא ליאמר בשמיה. וא"כ כשנהרס היסוד נפל הבנין דאם ערפות צורת נחש טרף בלתי שום בדיקה ה"ה לדם יוצא ודא ודא חדא היא א"כ יוצא לנו מזה דגם סמיכתם על הרב זבחי רצון כתל רעוע ומכ"ש להתיר את האיסור ישתקע הדבר ומי יתן והיה אדע אם עומדין בדעתם להחזירן לדין תורה:
וזו רעה כי הנה בהוראתם להתיר המכשלה הזאת תחי' שאוכלים ארחי ופרחי שלוחי אר"י ורובא דעלמא הכי ס"ל להטריף ולפי תומם אוכלים עמהם והעד העיד אחד משוחטי תוניס כי הדבר הזה מצוי וידוע כמה דיות נשתפכו בענין שלוחי א"י בענין הנפיחה עיין להרב חוט המשולש סי' ד' ולהרב פרה"א ח"ג דמ"ד ע"א ולהרב דב"מ ח"א סי' ל"ד ולהרב שו"נ בספר אהל יוסף חיו"ד סי' ע' באורך ואם בנפיחה יוכלו ליזהר ביודעם כי שהיא מן המקום אשר יצא. אמנם בענין דם היוצא לאו אדעתייהו הני שלוחי לידע כי חילוק ביניהם לכל העו' ואוכלים לפי תומם שרי להו מארייהו וא"ש את"מ: לכל הדברות הדבר יוצא בהינומא והדין דין אמת כי בכל מקום שהדם יוצא אף דלא בצבץ טרף גמור ולית דין צריך בושש כי כבר הוכחנו במישור דהכי הלכתא ומכ"ש בנ"ד כי השוחט הלז הכי ראה מנהג אבותיו והוקבע מנהג בעיר עפ"י ס' כל הפוס' דהכי נקטו לאיסורא וא"כ דברי היחיד דמהדר אהיתירא בלתי שום ראיה ומראה מקום לדבריו בטלין ומבוטלין וה' הטוב יכפר בעד:
ע"כ עלתה מצודתינו להשיב לשאלת השואל בשאלה הראשונה. ובכן אשים קנצי לדבר בשאלה שנית לתרתי בועי דסמיכי בלתי חב"מ ואחת מהנה סרוכה לרו"ץ ונתכסית בסירכה לדו"ץ ושער לה עגולה כי השוחט מטריף והמנגד מכשיר. בזה אבא בדרך קצרה כי אין מקום להאריך כי כל הפוס' ראשונים ואחרונים נקטו להלכה להטריף. ואביא לך קצתם הראשון הרב שו"ג בסי' ל"ז מחו' ב' הביא משם הכנה"ג בתרתי בועי דסמיכי אם יש סירכה שנסרכה על שתיהן כשירה וכו' אבל אם נסרכה לאחד מהם ואחד מהם לא יש סירכה טריפה וכו' מוהר"ש גאון ע"כ וכתב הוא ז"ל וכן המנהג האידנא ודלא כהרמ"ו דכ' דמנהג סאלוניקי להכשיר כשנסרכה אחת עכ"ד ומי לנו גדול מיוסף כי רובא דעלמא כוותיה נקטי ומעיד בגודלו כי כן המנהג האידנא עליו אנחנו סומכין מכ"ש בכפרי סאלוניקי וסופיאה מכשירי נפיחה כי כולם הם המה שותים ממעיו והוא המו"ל לדעת מה יעשה בישראל להתיר בנפיחה ומרגלא בפומייהו דרבנן לכו אל יוסף אשר יאמר לכם תעשו והא ודאי כי לעדותו סמכינן. מכ"ש כי מאחר כי העיד כי המנהג להטריף מי יקל ראשו להתי' בלתי שום סעד לדבריו וליכנס בסוג ח"ו מאכיל נו"ט לישר' ואחרי דברי הרב שו"ג נמשכו כל רבני האחרוני' הרב תורת זבח סי' כ"ב וכתב וז"ל משא"כ אם הסירכה ע"ג האחת והב' נשארת בלא סירכה או אפי' קצת ממנה אמרי' דהנקב הוא באחרת וכו' עש"ב וכן הביא להלכה הרב זבחי תרועה בסי' ל"ז סק"ח דברי הכנה"ג בלתי חולק וכ"כ הרב טוב לישראל בסי' מ"ג די"ב ע"א כ' וז"ל סירכה בתרתי בועי לדו"ץ כשירה דלא גרע מנקב אבל אם נסרכה לאחת מהם טריפה דאמרי' דהנקב אינו אלא באחת וכך מנהג סאלוניק וכו' ע"ש וכמוהם רבים. והאריכות בזה להג בשר כי נתבאר כי דברי הרמ"ו דמנהג להכשיר דיבר בזמנו ונשתנו המנהגים כידוע לבקי בדברי השו"ג במקומות רבים: ובכן עפ"י כל האמור צדק השוחט בשתים ועלתה לו והמנגד לא צדק כלל כי לענין דם היוצא אסהדנא עלי דהתיר מסברת הכרס כי במח"ק חסר עינן כל הספרים הצריכין לפרט הלזה ולפנינו נגלו ונדחו דבריהם כפי מה שעלתה מצודתי:
וזה הנ"ל להלכה והיו דברי אלה כחותה על הגחלים כי יודע כל שער עמי כי איני מופנה כי מעלות השחר ידי מלוכלכות בדם וכולי יומא טרידנא בגירסאי מקום קביעתי ובבעו במטו אם ע"י פליטת הקולמוס נגעתי בכבוד המנגד כי לא הוגד לי מי הוא והאמת אהובה והוא רחו'ם יכפר:
ולמעשה אלך לי אל הר עדינו העצני ראש הממשל' עטרת זהב גדולה. כתר לי מע' הרב הגדול רישא דדהבא ראש בית אב"ד וראש הועד. נודע בשערים מפיו תורה יוצאה כמוהר"ר יש"א ברכה הי"ו את אשר יבחר בו הוא הקדוש כן יקום ואם עלו דברי לרצון ויסכ'ם יעקב לדברי ישמח לבי ואענדם עטרות. הכ"ד החותם לכבוד ה' ותורתו עבד נרצע לכל שואל והוא איש צעיר הי"ו:
סימן ג
יום ז"ך לח' תמוז שנת וברי'ת שלומי ל"א חמוט לדזיו ליה כבר בתיה. רב משרשיא. סבני עליה. סולת נקיה. מגי"ד שו"ב הנאמן. נטע נעמן זרוע המיומן. הרב המופלא ראש השוחטי' וראב"ד מקודש משפחת העזיאלי דב הו"ד יוסף עינינו בהלו נר"ו יאיר וזרח יציץ ופרח. כיר"א:
מה נכבד היום הזה אשר מחזה שדי יחזה הגעתי לפ' המקבל האי פס"ד דשדר לן מר שנשאל מעוב"י סופ'יאה יע"א שתי שאלות כהלכתן הא' אם נסרכה הריאה למקום שאין הנקב פוסל בו והוציאו הסירכה ע"י מיעוך ומשמוש ונפחו הריאה ולא בצבצה אבל היה דם יוצא ממקום שהוציאו הסירכה. וזאת ב' תרי בועי בלא חוט בשר מקיף הנמצא על הריאה בדופן צר וסירכה על בועה אחת מכוסה סרוך על דופן צר ובועה שניה בלתי סירכה אי אמרי' דופן מגין ודעת השואל להטריף בשתי השאלות ויש נגדו חולקים עליו ודעתם להכשיר ולהיותו מני"ר אב וראש ע"כ זובחי הזבח פעה"ק ירושת"ו שאלו ממנו לחוות דעתו ולהכריע הלכתא כמאן לדעת מה יעשה ישראל ומני"ר השיב כהלכה ברוחב מבינתו עפ"י רוב בקיאותו ברוך שחלק מחכמתו אשרי יולדתו האריך הרחיב בטוב טעם ודעת והסכים להטרי' בשתים הנה דן דין אמת לאמיתו ואותי שאל אחוה דעי מסכי'ם ומעריב ע"כ דב"ק לפי רוב ענותנותו ואנא דאמרי נא הידיד מה זו שאלה? מה מצאת בי? זה לי מ"ד שנה שסכין לא נגעתי בידי כמעט נשכחו ממני דיני טרפיות לפי רוב טרדותי כאשר ידוע לפני כבודו כי שגבו תלאותי ואין הפנאי מסכים עמי אף לא יתנוני עד בלעי רוקי ובאמת מה אוסיף עוד לדבר אחר שלא הניח זוית ופינה בדעת ובתבונה. ואולם לעשות רצונו חפצתי ופקודתו שמרה רוחי ואני בקסת'י אפתח ובאלד'י צורי אבטח. הנה בראשית מאמר הביא לנו מ"ש הט"ז בסי' ל"ז סוף ס' ג' במעשה שבא לידו בריאה שנסרכה לכיס והסי' היתה מליאה דם וכו' והטריפה דגרע מתרתי לריעותא ולא מהני בה מיעוך ומשמוש דכאן אין לומר שהוא הפשטת ליחה וכו' דע"כ דם זה בא מהריאה שניקבה ויצא דם מסמפונות וכו' משא"כ בדם זה ואע"ג דלא בצבצה טריפה כי אין הבדיקה מהניא להכשיר במקום שיש ספק איסור עכ"ל ומדברי הט"ז הללו הוציא לאור תשובה נצחת להשאלה הא' הבא בשאלה אחר שפלפל בחכמה והוכיח במישור כי דברי הט"ז הנז"ל מוסכמים לכ"ע בלי שום חולק ומינה הופשט' השאלה דנ"ד להטריף בכה"ג אלא שאח"כ ראה להגאון מוה"ר ראש"ל הרה"ג ח"ד בדרא זקן ביתו זלה"ה שכ' בס' ישרי לב בחיו"ד באות ס' שנשאל מאת הרב כמהר"ש זרקא בעה"מ ס' זבחי תרועה שאלה דנ"ד ממש ושרבני תוניס הכשירוהו והוא ניהו נעה דעתו להטריף וע"ז לשאו"ל הגיע מאת הרה"ג ראש"ל הר' ח"ד בדרא ז"ל הנז' לחוות דעתו כמאן ס"ל והוא ז"ל השיב דצדקו רבני תוניס להתיר יעש"ב. וע"ז עמד כגבור מני"ר והרבה לתמוה עליו איך יצאו דברים אלו מפה קדוש להכשיר אחר שיצא דם ממקום החתך של הסירכה והרי איכא ריעותא לפנינו שודאי ניקבה הריאה שהרי הדם היוצא מוכיח ומיניה וביה הרבה להקשות עליו דסתר דידיה אדידיה ממ"ש בס' הבהיר תורת הזבח באות ב' ס"ק וי"ו ובאות ג' ס"ק ד' ובסי' מ"ג ס"ק א' דיני דם וכו' ועל כיוצא בזה הרבה לתמוה על רבני תוניס יע"א מאחר שהר' בעהמ"ח עיני הכהן ז"ל וכו':
וכשאני לעצמי לא אכחד דהתמיהה קיימת וחלילה חלילה לומר על הרב הגאון ח"ד בדרא זלה"ה המשובח והמפורסם בכל קצוי תבל בשפרי ספריו ששכח תלמודו ממ"ש בכמה מקומות בס' תורת הזבח והסכים להכשיר עם רבני תוניס לאידך גיסא ח"ו! לא ניתן ליאמר! ואמטו"ל אמינא לפקע"ד דיש לחלק בין היכא דהסירכה היא תלויה וגם אם נסרכה לכיס סיר' תלויה שמיה וסיר' תלויה יקראו לה בכה"ג הוא שכתב הט"ז דאם נמצא דם יוצא מתחת החתך בודאי הגמור דניקבה הריאה דאי לא תימא הכי דם זה מנין וליכא לתלות בשום מקום לומר ממקום זה יוצא הדם משו"ה אמרינן ודאי ניקבה הריאה הגם שאינו מבצבץ דאל"כ דם זה מנין אבל היכא שנסרכה הריאה למקום שאין הנקב פוסל בו כגון לצלעות או לחזה או לגרגרת וכיוצא מקום שיוצא דם ממנו דאיכא לתלות ולומר היכא דהגביה הסירכה הבודק יען היתה דקה ומצא במקום הסירכה דם יוצא ואחר שקינח את הדם יוצא דם אחר והריאה לא בצבצה יש לנו מקום לתלות ולומר דדם זה יוצא ממקום שנסרכה לשם דהיינו מן הצלעות או מן הדופן ולא ניקבה הריאה ובכה"ג הוא דהכשירו רבני תוניס והסכי' עמהם הר' הגאון ח"ד בדרא זלה"ה. ואם כנים אנו בזה אין נסתר מחמתו מכל מ"ש בס' תורת הזבח ודינו של הט"ז ז"ל וסברא זו לא נפלאת היא ולא רחוקה כי כן ראיתי בס' בית אברהם הנד"מ וכך עלה בדעתו לחלק בין הנושאים שכ' בסי' ל"ז ס"ק ד' אחר שהביא דברי הט"ז ז"ל הנז"ל כ' וז"ל נסתפקתי באם שנסרכה לבשר הצלעות או לאחד מהמקומות הנתבאר בסי' ל"ט ס"ק ז' [והיינו במקום שאין הנקב פוסל בהן כיע"ש] ואז היה נראה דיש להתיר ע"י מיעוך ומשמוש הוא יש לנו לתלות ולומר דדם זה בא מהצלעות וכן אם נסרכה לגיד הכיס כידוע לשוחטים דגיד הכיס מלאה דם וכו' והביא כעין ראיה לדבריו ממ"ש השמ"ח ז"ל בסי' ל"ט ס"ק כ"ט וכו' דהטעם דם זה מנין לא נאמר רק על סי' תלויה דוקא ולא בענין הנ"ל יע"ש. הרי מצינו סברא המסכמת לרבני תוניס ולהרה"ג ח"ד בדרא ז"ל. כל זה אנא דאמרי לחלק ולהפריד בין הדבקים שלא יהיו דבריו סותרות זו את זו וליישב כל התמיהות שתמה עליו מני"ר אבל באמת לעשות מעשה להכשיר את הסירכה שיצא דם תחתיה הגם שסרוכה למקום אחר ולא בצבצה ולהתיר' לאכילה חלילה! חלילה! וכמו שכ' שם בס' בית אברהם הנז' שם שכ' אח"כ וז"ל ומ"מ חלילה לך לסמוך עלי כי יש לומר בהיפך דמכ"ש בסירכה דבוקה שהיא ודאי טרי' מכח תרתי לריעותא כי מיעוך קולא גדולה היא ובהצטרף אליה ריעותא כל דהוא מבטל ליה ואסור ויאמנו דברי כי אחר זמן רב שכתבתי זאת מצאתי בס' בינת אדם ז"ל כלל י"ג ס"ק ל"ד שכתב דטרפה אף בדבוקה וצע"ג בזה עכ"ל. ודברי הרב בינת אדם שהביא הרב בית אברהם הנז' אעתיק לך קורא נעים וז"ל סיר' שמיעך בה ויצא דם טריפה שהרי אנו רואין שאין זה הפשטת ליחה אלא שניקבה ויצא דם מהסמפונות [ט"ז סי' ל"ז ס"ק ג'] ופשוט דאין חילוק בין דבוקה או תלויה דטריפה עכ"ל. הראת לדעת דאחר שהביא דינו של הט"ז ז"ל חשש שמא יעלה בדעת שום אדם לחלק בין סי' תלויה לדבוקה דאיכא לתלות שדם זה יוצא ממקום הדבק בו ולכך החליט המאמר וכ' בין תלויה ובין דבוקה דטריפה כדי שלא יטעה שום אדם לחלק בהכי ונמצא דרבני תוניס וגם הרב כמוהרד"ח ז"ל כבודם במקומו מונח שהכשירו במקום הראוי להטריף והשכל מחייבו דודאי טריפה שהרי הסירכה עצמה שדבוקה למקום אחר כ' הר"ן ז"ל בפ' אלו טריפות והביא דבריו הרב פר"ח סס"י ל"ז וז"ל כל היכא דסרוכה הריאה למקום שאין הנקב פוסל בו וכו' בכל אלו מפרקין הריאה משם ונופחין אותה. ואי לא מבצבצה כשירה שאני אומר מהאיברים שנסרכה להם שאין הנקב פוסל בו באה הסירכה וכשירה עכ"ל יעי"ש. באופן דהסירכה עצמה היא ריעותא גדולה דאין סירכה בלא נקב לד' רש"י ז"ל ויען שסרוכה למקום שאין הנקב פוסל התיר הר"ן ז"ל למעך ולנפוח הריאה עתה שיצא דם תחת הסי' הרי איכא תרתי לריעותא וחייבים אנחנו להטריפה:
ולפקע"ד נ"ל להביא קצת ראיה דומה לזה ממ"ש המרדכי והג"א בשם ראבי"ה בשומן הלב שהיה דבוק ללב וחתכו משם ולא ראה שום ריעותא ורק כשחתך בעובי הלב מצא קורט דם ואסר והביא דבריהם הרב"י בסי' מ' וגם בס' הקצר בס"ק וי"ו בשם יש מי שאומר. הרי שנקב לא היה בו רק סירכה ודיבוק ובין הסי' והקורט דם לא היה ניכר שום ריעותא ואפי"ה כשמצא ק"ד אמרי' הסי' והקור מעידים זע"ז שהיה שם מכה או נקב. והה"נ לנ"ד אמרי' הסי' והדם היוצא מעידין זע"ז שיש נקב בריאה וצריך להטריפה ועי' להגאון חת"ס ז"ל בחיו"ד סימן מ"ב:
שוב מצאתי הדבר מפו' יוצא באר היטיב בס' דרך חיים ה' טרפיות סי' ל"ו ס"ק ב' שנשאל ב' שאלות והשאלה הב' סירכה שלא כסדרן משיפולי הונא לשיפולי אומא והסירכה עברו ע"י מיעוך ומשמוש רק כשעברה הסי' היה באותו מקום יוצא כמה טיפי דם ובדק השו"ב בפושרין ולא בצבץ והיה הדבר פשוט לעינינו להטריף כמבואר בט"ז סי' ל"ז סוס"ק ג' ובודאי אין לחלק בין נמצא דם בתוך הסי' בין תחת הסי' וכו' וקם המורה דקהלתינו והכשירה לזאת נא בקשתינו מרוב פאר הדר"ק להשיבנו ע"י מוכ"ז וכו': והשיב וז"ל וע"ד השאלה השניה וכו' שכתבתם שמורה אחד התירו תמוה לי הדבר מאד ולא ידענא טעמו כלל דגמ' ערוכה היא בד' נ"א ע"א הפכה רבי ומצא עלה קורט דם ואמר אם אין שם מכה ק"ד מנין וכו' יע"ש הרי הפשיטה בכ"מ דנקב אוסר ק"ד אוסר ואף שלא בצבצה אינו כלום וכו' ולא חשיד בעיני מורה הוראה בישראל שיורה כזאת להתיר מבלי טעם וכו' וכ' עוד ז"ל אחר שכתבתי זה ראיתי להגאון המפו' בס' בית אפרים וכו' וכו' וע"ד השאלה השניה ראיתי בב"א הנז' גם הוא מחמיר אפי' בסירכה כסדרן ואפי' בסי' תלויה עי"ש בסי' ל"ט ומ"ש שם שאין כאן אלא ספק איסור וכו' עי"ש מה שצדד בזה וכו' ובאמת שכן משמע מהגמ' שהבאתי לעיל דבק"ד בכה"ג הוי ודאי ולא ספק הוא בגמ' שם אמרי' טרח טר'ד לההוא גברא מתני' היא וכו'. אח"ז בא לפני המו"ץ ומענה בפיו שלא היה שם סי' גמורה כ"א דלדולים בשיפולי הריאה ודרך הוא להמצא בהם טיפי דמים ובכה"ג אין לתפוס עליו יעש"ב:
הראת לדעת דגמ' מפורשת היא להטריף בדם היוצא מתחת הסי' וליכא לחלק בין ק"ד לטיפי דמים וכן ליכא שום חי' בין אם נסרכה בלא כסדרן ובין אם נסרכה לכסדרן וכן אם היא סי' תלויה הכל דין אחד להטריף כיון דאיכא סי' ואיכא דם הוי לריעותא וטריפה מכל מקום. וכן מצאתי ראיתי בס' ראש אפרים לה' בית אפרים בסי' ל"ט ס"ק ל"ו עמ"ש בפרי תבואה וז"ל וכן אם נמצא דם בתוך הסי' אעפ"י שהיא כסדרן יראה לי שהיא טריפה ואפי' אם אחר שחותכים בסי' והדם יוצא ממנה משתנית מראית הסירכה נהפכו פניה ללובן טריפה כ' שם דגם כסדרן הדין כן דטריפה ומ"ש הט"ז דנסרכה לכיס דהוי שלא כסדרן מעשה שהיה כך היה יע"ש שהאריך בזה ועיין עוד שם בס"ק צ"ב בס' פרי תבואה ובס"ק קי"ג וקט"ז בס' ראש אפרים יע"ש. ועי' עוד מ"ש בספרו זר זהב סי' ל"ז ס"ק ג' אחר שהביא דברי הט"ז הנז"ל כ' וז"ל ואפשר דס"ל דגם בתרתי לריעותא גופא דלא מהני מיעוך הוא מטעם דכיון שיש כאן עוד ריעותא [דהיינו הדם] א"כ הבדיקה שאחר המיעוך היא חיובית מדינא ואין אנו בקיאים לבדוק מה שצריך בדיקה מדינא וה"ה כאן אע"ג דאמרי' דמסתמא יצא דם זה מן הריאה שניקבה מ"מ אם עברה ע"י משמוש והיינו בקיאים בבדיקה היינו אומרים שגם זה אינו רק הפשטת ליחה דהא קמן שעברה ע"י משמוש ואין כאן נקב בריאה והיינו תולין דם זה שיצא מן הכיס או ממקום שבאה ליחה זו מחלל הבהמה ונתערב עמה דם קצת אך כיון דעכ"פ צריך בדיקה כה"ג מדינא דעכ"פ ספק איסור יש כאן א"כ אין לסמוך על הבדיקה ותלינן במכה ונקב בריאה ומה שאינו מבצבץ זהו מחסרון בקיאות שלנו עכ"ל יעי"ש. ועפ"י דבריו אלו לא ידענא מה מענה מצא המורה שהובא בס' דרך חיים הנז"ל הבאתי דבריו לעיל כיון דאיכא ריעותא דדם לפנינו לגמרי. הרי להדייא דאף דאיכא לתלות דדם זה יצא מן הכיס או ממקום שבאה ליחה זו מחלל הבהמה וכו' עכ"ז טריפה וגם שאינו מבצבץ דלא כרבני תוניס:
באופן זאת תורת העול"ה דדינא הוא דסירכה שיצא ממנה דם אף אם היא סרוכה למקום שאין הנקב פוסל בו טריפה דבודאי ניקב הריאה כאשר העלה מני"ר שיחל"א כן דעתי מסכמת להלכה ולמעשה למסתור ולמחסה לכל בני ישראל להורותם:
גם בעד השאלה השניה דעת המנגד להכשיר היא ס' הרמ"ו אשר הובאה בס' ימין משה שכ' וז"ל אבל במצר אם היו תרתי בועי סמיכי והאחת סרוכה למצר כשירה ואפי' לד' הרש"ך שמה שאמר הרש"ך שצריך שיהיה סותם המצר לסירכה היינו דוקא בנקב בפועל אבל אה"נ דמשום דעתידה לינקב לא החמיר כולי האי שיחפה הסירכה כל הנקב מכל צדדיו כיון דעכשיו אינו נקב בפועל [ודבריו אלו מן המתמיהין שהרי קי"ל כל שאנו רואים שעתיד להנקב כנקוב חשבינן ליה וכנר' שהרגיש הוא ז"ל בחולשת דבריו אלו וכ' עוד וז"ל] ועוד י"ל דאף שנאמר דנם בכל כה"ג כנקב בפועל דיינינן ליה מ"מ כשנסרכה האחת כשירה לפי דשמא הבריא דכיון דנסרך אחת מסרכות במצר הסירכה מחזיקה ומישבתה כנגד המצר ואינה מניחתה שתהא נקשה דא עם דא כדי שתנקב השניה דהנה נאחזת עם הסירכה למצר היטב והסיר' אינה מניחתה להיות דוחקת חבירתה עכ"ל. ועפ"י סברא זאת נאחז בסבך המנגד המורה להכשיר בשאלה דנ"ד ובפרט שסיים בדבריו הרמ"ו וז"ל ומנהג סאלוניקי להכשיר בסי' אחת יעי"ש. ומאחר דמני"ר שיחל"א כבר הביא להקת הפוס' מכמה גאונים דהסכימו להטריף דלא כמ"ש הרמ"ו ז"ל ומי לנו גדול מהרב שו"ג זצוק"ל דהעיד בגודלו דהמנהג עתה להטריף ותיסגי לן עדותו ומינה לא אזוע:
ובכן בהא מודינא מחוינא ומחוינא להטריף בשתי השאלות כאשר העלה כבוד הודו ולעשות רצונו חפצתי ובאותיות שתים אלה הנה באתי וצור ישראל י"מ וימ"ן ויהיו דברי אלו עשויים באמת וישר שלא נכשל בדבר הלכה. הצעיר יש"א ברכה ס"ט:
סימן ד
יום ח"י לח' כסלו ש' וזא'ת הברכ'ה לפ"ק. רוב שלום עד בלי ירח לכבוד ידיד עליון. והוא כהן מבטן ומהריון. פחד יצחק יוס'ף בסדר עליון, נר"ו יאיר נסו"א:
חכם עדיף, הנני בא להשיב תשובה מאהבה כי נעים נאוה על שאלתך ומכתבך שכתבת לשם גבוה הרב הגדול מו"מ ראשון לציון מלאך רפאל אחר מאיר נר"ו מיום ח"י חשון העב' ויען כי מזה זמן רב חש בראשו נר ישראל וקדושו ואינו בקו הבריאות. זוהי סיבה הנה באתי לדון ולהורות הלכה לדורות מה שתשיג ידיעתי. בעזר האמיתי. וזה החילי בעזר צורי וגואלי:
הנה מה ששאלת אודות שוחט עופות שהוא מוסמך ומומחה ובקי בה' דברים הפוסלים את השחיטה ובקי בדין רוב שנים בבהמה ויש לו כח גברא שלא יתעלף אם יכול לשחוט לבדו בהמה מבני עומד ע"ג שוחט מומחה. אנא דאמרי כי פשיטא לי כביעתא בכותחא דיכול ויכול לשחוט לבדו ולית מאן דימחה בידיה שאם בתחילה כששחט ג' בהמות ראשונות ראוהו שהיה שוחט כדין וכתורה דהיינו שהיה שוחט מומחה עומד ע"ג ובדק אותו שהוא שוחט כהוגן יכול לשחוט אח"ך לבדו ואם בתחילה כששחט בהמות לא היה שום מומחה עומד ע"ג פשיטא שאינו נאמן לשחוט בהמות לבדו ועיין להרב צפיחית בדבש סי' מ' ס' ק' וכנר' שזה השוחט כבר אתמחי לפי דברי שאלתך שהרי זה זמן רב שהוא שוחט בהמות ומה ששמעת שבבבל יע"א שוחטים הקצבים ושוחטים מומחים עע"ג היינו שהקצבי' אינם בקיאים לא בסכין ולא בהלכות רק אומנים והם בקיאים לשחוט ולא יתעלפו מוסרים השוחטים הסכיני' בידיהם ושוחטים לפניהם ומחזירים להם הסכינים לבודקן אחר השחיטה לא כן בנ"ד שהשוחט בקי בסכין ובהלכות שחיטה וכבר אתמחי גברא ודאי ופשוט שיוכל לשחוט ושום נ"ש לא יפצה פה כנגדו:
אבל על מה ששאלת אודות השוחט שנפסל בסכינו אם יוכל להיות בודק הריאה בזמן היותו פסול לשחוט ומע' חכמי בבל הי"ו השיבו שהוא פסול עד שילך ויתלמד אצל בקי ויחזור למלאכתו. ותמהת עליהם שלא השיבו על הכלים א' וב' מה דינם. וע"ז בנית יסוד שאלתך:
לזה אשיבך על קנ"ך אודיעך ואערכה לעיניך כי לאו כל אפייא שוים והרבה חילוקי דינים נאמרו בזה לא ראי זה כראי זה ואכתוב ריש מילין בקיצור נמרץ יען כי רבו טרדותי שגבו תלאותי ולא נתנוני להאריך ככל הצורך רק אודיע למבין עיקר הדין השייך לנ"ד הנה מרן החבי"ב ז"ל בכנה"ג ז"ל חיו"ד סי' מ' הגהב"י אות מ' אסברא לן דאם נפסל השוחט מסיב' הסכין שהיה פגום לא נאסר הבשר למפרע וגם הכלים אין צריך להכשירם דאמרי' השתא הוא דאתרע דבהרגשה עביד איניש לאבד חוש ההרגשה כהרף עין ומחזיקינן דמקודם לכן היה סכינו יפה. אבל אם נפסל בבדיקת הריאה הבשר טרף למפרע והכלים צריכים הכשר. כי בבדיקת הריאה רחוק הדבר לומר השתא הוא דשכח ואתרע והיה יודעם מקודם כיון שלא ראינו בו שום טירוף הדעת ולא שום ריעותא תלינן לומר שלא היה יודע הדין מעיקרא ואפשר שבא לידו דין זה והכשיר ואמטו"ל הבשר טרף למפרע והכלים צריכים הכשר יעש"ב והבי"ד הרב שו"ג ביו"ד סי' א' מחו' ז' יע"ש. וסברה זאת במי ששחט בסכין פגום דאמרינן השתא הוא דאתרע היא ס' האגודה ז"ל ופסקה מור"ם ז"ל בחיו"ד סי' א' סו"ס א' אלא דהאריך דזה השוחט נטל קבלה מהחכם יע"ש וזו היא ס' הב"ח ז"ל ודעימיה. אבל הש"ך והט"ז וגם הרב פר"ח ז"ל פליגי בזה והרב פרי תואר ז"ל הביא דברי הכנה"ג ז"ל הנז' ופליג עלי' מן הקצה אל הקצה ואסיק לאידך גיסא דאם השוחט נפסל בסכין ששחט בסכין פגום הבשר טריפה למפרע והכלים צריכים הכשר יען דהוו תרתי לריעותא דבהמה בחייה בחזקת איסור עומדת וגם השוחט איתרע ששחט בסכין פגום והרי שחיטת הנבילה לפנינו. משא"כ אם נפסל השוחט בבדיקת הריאה דהבהמה כשנשחטה בחזקת היתר עומדת וליכא אלא חד ריעותא של השוחט אמרי' השתא הוא דאיתרע וקודם לכן היה יודע ובקי והבשר כשר למפרע והכלים אינם צריכים שום הכשר כלל יעש"ב בחיו"ד סי' א' ס"ק ג' שהאריך הרחיב למעניתו והנה אם אבא העי'ר להרחיב הדבור בזה תכלה היריעה וכבר מילתי אמורה שאיני פנוי משום צד רק הנוגע לנ"ד אותו אשמור לדבר ותו לא: וכל מה דאפליגו הגאונים הנז"ל אי נפסל בסכין הוי יותר חמור או נפסל בבדיקת הריאה הוא יותר חמור הוא דוקא לענין הבשר והכלים אבל לענין השוח' מה דינו אם נפסל בסכין או בבדיקת הריאה. מצאתי לאחרון חביב הרב בית דוד ז"ל בחיו"ד סי' ד' דכללא כייל דאם השוחט הוציא טריפה מתחת ידו דאם אנו רואים שנפסל מחמת חוסר ידיעה אינו צריך שום תקנה כי אם שילך אצל בקי ויתלמד כראוי וחוזר למלאכתו ואם אנו רואים שהוציא טריפה מתח"י מחמת רשעות במרד ומעל אזי צריך קבלת דברי חברות או צריך לעשות מ"ש בפ' זה בורר שילך למקום שאין מכירים אותו וכו' הכל לפי ראות עיני הדיין יעש"ב. ועדין צריכים אנו למודע"י אם מ"ש הרב בית דוד ז"ל הוא בדוקא דהיינו שהוציא טריפה מתחת ידו שנפסל בבדי' הריאה או שראינו שהגרים בשחיטה ובזה יצא לחלק בין נפסל מחמת רשעות ובין נפסל מחמת חוסר ידיעה אכל אם נפסל בסכינו דהיינו ששחט בסכין פגום מה דינו אם נפסל גם לבדיקת הריאה או לא. והרב מטה יוסף ז"ל בח"ב סי' ג' בחיו"ד יצא לחלק דבנפסל בבדיקת הריאה כשר לשחוט דבבדיקת הריאה איכא חימוד ממון שלוקח השוחט המתנות כנהוג ואיכא למיחש שמא יכשיר במרד להנאתו ולתועלתו משא"כ בשחט בסכין פגום דליכא חימוד ממון דליכא למיחשדיה יעש"ב וכן משמע דהכי ס"ל להרב גינת ורדים ז"ל בחיו"ד כלל א' סי' א' אך הגאון בעל חק"ל ז"ל בחיו"ד ח"א סי' קס"ב חלק על סברא זו והאריך הרחיב בעומק פלפולו וזו הלכה העלה בסו"ד כתב וז"ל הכלל העולה שוחט שיצא טריפה מתחת ידו באחד מדיני הטריפה או נבילה באחד מדיני פיסול שחיטה נפסל לגמרי לשוחט ובודק דהני תרי לאוי מסרך סריכי ולאו אחד להם יעש"ב והוראה זו של הגאון בעל חק"ל ת"ק ז"ל כולם רצים אחריו אף הרב החבי"ף ז"ל אישר וקיים הוראה זו בכמה מקומות אך הרב מר בריה דרבינא הרה"ג ראש"ל ח"ד בדרא ז"ל בס' נדיב לב ח"א סי' פ"ב הביא דברי ר' אבהו ז"ל וכתב דאע"ג דהסכימו לדעתו דבנפסל לשחיטה נפסל גם לבדיקה וכן להפך מ"מ כ"ז שלא האכיל טריפה כגון בנדונו דשוחט שבדק את הריאה ואמר דטריפה מסיבת ב' טרפיות שהיו בה והאמת שהיו בה ג' טרפיות והבודק לא הרגיש בטרפות הג' ונפסל הבודק הנז' עכ"ז התירו הרב ז"ל לשחוט כיון שלא האכיל טריפה יע"ש וכן ראיתי חי' זה ממש להרב החבי"ף ז"ל בס' חיים ביד סי' ה' יעש"ב:
מעתה אתאן לנ"ד עינינו הרואות שחכמי בבל כתבו על השוחט הנז' בשאלה שילך ויתלמד אצל בקי מוכרח דהשוחט הנז' לא נפסל מחמת רשעות ולא במרד ובמעל כי אם מחמת חוסר ידיעה דאמרי' השתא הוא דאיתרע ואין הבשר ערף למפרע והכלים אינם צריכים שום הכשר כלל. ואסרו אותו לבדוק הריאה כל זמן פיסולו בשחיטה טעמם ונימוקם עמם דהלכו אחר הוראת הגאון החק"ל ז"ל דנפסל בזה נפסל גם בזה ויפה הורו ולא נשאר מקום להסתפק בזה כלל. אך בזאת אכתי איכא לספוקי אם נפסל זה השוחט שלא בשעת שחיטה דהיינו שראו סכינו שהוא פגום והוא לא הרגיש בפגם אבל לא הוציא טריפה ונבילה מתחת ידו כלל. הנה הר' מהר"מ מלובלין סי' ע"ו איתשיל על נדון כזה ממש והשיב דאם השוחט מוחזק לירא שמים ודאי אמרי' דבשעת שחיטה היה רואה ומרגיש והיה מתקן הסכין ואם אינו מוחזק לירא ה' אין להפך בזכותו יעי"ש והוב"ד בס' חיים ביד סי' ה'. ואחר החיפוש יגעתי ומצאתי לאחד קדוש מדבר הגאון מהרש"ף ז"ל הובאה תשו' בס' אבקת רוכל סי' ר"ח והסכים לדבריו מרן הקדוש ז"ל שנשאל בשוחט שנתאספו כל הבודקי' ושוחטי' ובכלל היה מהם שוחט אחד וראו בסכינו פגימה אוגרת והוא לא הרגיש ולא השגיח בה כלל והיו השוחטים רוצים להעבירו אבל לא לאסור הבשר ששחט למפרע ולא הכלי' והוא ז"ל הסכים שלא להעבירו ומכ"ש שלא נאסר הבשר והכלים מטעם דכיון שלא נפסל בשעת שחיטה אמרינן דאיטרפה דעתיה קמייהו וקשקש רוחיה כפעמון דברירא לן דהרגשת הסכין בעי נחת רוח ויתובי דעתא ואי הוה קאי בשעת שחיטה אנן סהדי דמירתת רתת וירא לנפשו ודייק שפיר משא"כ שלא בשעת שחיטה אימור לא דק כולי האי וכו' יעש"ב ואסיק להלכ' ולמעשה דלא מעבירי' ליה והבשר ששחט כשר ומכושר ומכ"ש דלא נאסרו הכלי' וע"ז הסכים מרן ז"ל. וראיתי בתוך דבריו שפקפק בההיא דאמרו בחולין די"ח ע"א אמ"ר הונא האי טבח' דלא סר סכינו קמי חכם משמתינן ליה ורבא אמר מעבירינן ליה ומכריזינן אבשריה דטריפה יעו"ש והק' הוא ז"ל דאמאי נקט מכרזינן אבשריה דטריפה דלא שייך הכא לישנא דטריפה אלא נבילה והיל"ל מכריזינן אבשריה דנבילה ותי' ב' תי' והתירוץ השני הוא דכיון דזה נחשד על הנבילה נחשד נמי על הטריפה וזוהי כונת הש"ס דקתני מכריזינן אבשריה משום טריפה ולא נקט דטריפה הכונה דכיון דנחשד על נבילה מכרזינן גם משום טריפה יעש"ב. ודברים אלו הם סיעתא למה שהעלה הגאון חק"ל ז"ל דמי שחשוד בנבילה חשוד בטריפה הבאתי דבריו לעיל. ותשו' זאת נעלמה מעיני ה' חק"ל ז"ל גם ממר בריה ז"ל ועוד כמה גאונים ז"ל ואיכמ"ל:
המורם מכל האמור לנ"ד כי מתשו' חכמי בבל יצ"ו למדנו שידעו בטיב השוחט כי לא במרד וברשע נפסל דאי לא"ה לא היו כותבים שילך אצל בקי ויתלמד אלא היו צריכים לחייבו לקבל דברי חברות או תשו' דפ' זה בורר שילך למקום שאין מכירין אותו וכו' ואז היו מודיעים דהבשר טרף למפרע והכלים צריכים הכשר אלא ודאי דאין השוחט דנ"ד בסוג זה והכי קים להו ואמטו"ל לא הודיעו כלל אודות הכלים שצריכים הכשר וכ"פ אם פיסולו של זה השוחט לא היה בשעת שחיטה דודאי דלא נאסר הבשר ולא הכלים וכמ"ש הר' מהר"ם מלובלין ז"ל ובפרט לד' ה' מהרש"ף ומרן הקדוש דהסכים עמו דליכא שום ספק לאסור לא את הבשר ולא את הכלים כלל ועתה שכבר נתלמד אצל בקי כאשר גזרו עליו חכמי בבל הי"ו וחזר למלאכתו הרי הוא בחזקת כשרות ושפיר מצי השוחט לשחוט והוא יבדוק וזה פשוט:
ואולם באותם הימים שהיה פסול לשחיטה והיה בודק הריאות קודם שהודיעו חכמי בבל הי"ו שפסול לבדוק לנו לדעת אם נאסרו הכלים באותם הימים. איברא דאם היה פיסולו מסיבה שנמצא סכינו פגום שלא בשעת שחיטה כבר הורה הר' מהרש"ף ז"ל בהסכמת מרן ז"ל דאין מעבירין אותו ולא נאסרו הכלים והבשר לא על העבר ולא על העתיד. ואם נמצא סכינו פגום בשעת שחיטה ולא האכיל הנבילה לשום אדם כבר הורה לנו הר' נדיב לב ז"ל והר' החבי"ף ז"ל דלא נאסר לבדוק הריאה כיון דלא הכשיל לשום בר ישראל ובודאי דלא נכשל להאכיל נבילה מתחת ידו כיון שחכמי בבל לא חייבוהו שום תשו' קלה וחמורה רק שילך ויתלמד אצל בקי ולא חייבוהו לקבל ד"ח לפחות. והנה עיניכם הרואות להרב הגאון חק"ל ז"ל בח"א ליו"ד סי' קנ"ח שנשאל בחשוד על הטרפות דקי"ל דמעבירים אותו עד שיעשה תשו' קלה וחמורה אי מאי דביני ביני עד שלא הוכשר לחזור למלאכתו אם יכול לשחוט לעצמו וזו הלכה העלה דמצי לשחוט לעצמו אבל לאחרים שיאכלו בביתו אין ולאו ורפייא בידיה יעש"ב. משמע דדוקא בחשוד שחייבוהו לקבל תשו' קלה וחמורה אסר להאכיל לאחרים אבל בזה דלא חייבוהו לעשות שום תשו' ק"ו נראה דאם בדיעבד בחשבו דנפסל בסכי' לא נפסל בבדיקת הריאה והוי שגגה מחוסר ידיעת הדין בכגו"ד נראה לפקע"ד דלא נאסר הבשר והכלים כלל. זהו מה שעלתה מצודתי על הדין ועל האמת וצור ישראל י"מ וימ"ן ולא תצא תקלה מתחת ידי שלא אכשל בדב' הלכה. ולאפס פנאי ורובי טרדותי לא באתי בארוכה ולא יכולתי להרחיב הדבור בפלפלת כל שהוא דבעי העמדה והערכה. כ"ד אי"ש עט'י אמרתי בחפזי ב"א בקצרה ואני תפלה שיהיו דברי אלה עשוים באמת וישר הצעיר יעקב שאול אלישר ס"ט בא סי' יש"א ברכה הי"ו:
סימן ה
ושייך גם לאה"ע לעי"ת בראילוב יע"א להרב הגאון ר' שלמה מעהר נ"י. יום ז"ך טבת שנת משו"ש רובי שלומות. וברכות עצומות. לכבוד הרב הגאון המפורסם בכל קצוי תבל כקש"ת המעלות לשלמה יהי אלד'יו עמו ויעל לש"ט ולתהלה מעלה ע"ג מעלה! רב נכבד! מכתבו היקר למן ט"ו אלול העבר לשם גבוה גאון ירושלם הרב הגדול ראש"ל אחד מאי'ר לארץ ולדרים נר"ו הגיעה לידו ביום מוצאי יום האדיר בימי שנה ולהיותו חלוש כי זה שנתים שלש חש בראשו ולא יכול להשיב מפני הכבוד על הדין ועל האמת. בקש ממני אחוה דעי להשיב כהלכה האמת לאמיתו מה שתעלה מצודתי לפי מיעוט קט שכלי וכשאני לעצמי מה אני? ולא בינת אדם לי! ואולם לעשות רצון צדיק חפצתי אמרתי ויהי מה! אלקטה באמרי'ם מפי סופרים מה שתשיג קוצר דעתי אך בזאת בושתי וגם נכלמתי כי מרוב טרדותי שגבו תלאותי עול הצבור ועול היחיד ומושב ב"ד הצדק באלו ג' חו' זמן שכירות הבתים פעה"ק ירושלם דדאב'ה עלו על צוארי הכשיל כחי מאז הבקר עד חצות הלילה לא יתנוני השב רוחי ולהשיב לכל שואל כאשר ישאלוני משפטי צדק די'ן גרמ'א דעצירא'ה עד יומא דנא לקחתי החופש ימים שנים רבים שלשה להשיב לכבוד הודו. ובכן נא אל ישת עלי חטאת וידיניני לכף זכות מכרעת ועד בשחק נאמן. וזה החילי. בעזר צורי וגואלי:
אדוני שאל שתי שאלות בהדר'ת כלולות. השאלה הראשונה אודות ר"ז השו"ב שהיה בודק בבית המטבחים והיה ר"א שם וראה איך נתק ר"ז הנז' את הסירכה שהיתה מהארוכה ועבה לשיפולי האומה במזיד וזרק רוק מפיו ועשה כאילו בדק בפושרין ולא מיעך ולא משמש כלל. ואחר שהלך ר"ז הנז' לביתו ראה את הסירכה דבוק באונא הנז' למעלה מחציין עם חלון וגם נמשך על החוד כמעט עד השיפולי האומא וגם בשיפולי האומא ניכר שרשי הסירכה. ומע' הדר"ג כשהובאה הריאה לפניו הביא ב' בודקים חכמים ושניהם העידו שראו הסירכה בימין הריאה על הארוכ' ועבה לצד האומא ולמעלה מחציין וניכר שהיה חלון וכו' וכבוד הסכים להעבירו לר"ז משחיטתו ובפרט שכבר נכשל מזה זמן ואיתרע חזקתו וכו' ויש רב ומורה להתיר במונח שעשו ב' שוחטים טילא"ס הדומות לסירכה להורות שאין ראיה מעדות השוחטים הראשונים כי נדמה להם וכו' ומע' כבוד הודו השיב כנגדו ברוחב מבינתו: ואנא דאמרי האמת יסוד בנין כי לפי השאלה המוצגת לפנינו השוחט הזה שעשה מעשה רע ומר כזה פשיטא ופשיטא דראוי להעבירו לגמרי ובפרט דכבר איתחזק ריעותא באיש הזה ככתו' בדב"ק ויפה כיוון למ"ש מהריק"ו ז"ל בסוף דבריו וכמו שאכתוב לקמן בס"ד. אך ורק! סלח נא אנכי מבקש שלא הודיע במכתבו גופא דעובדא היכי הוה. כי פשיטא לי בבירור שתכף שבא ר"א העד אצל כבודו והביא הריאה בידו ועיני אדוני ראו הסירכה באונא ארוכה ועבה וגם השני בודקים ראו הסירכה ותשרש שרשיה בשיפולי האומא הא ודאי כבודו שלח אחר ר"ז השו"ב הנז' לקבל העדות בפניו כדת. וגם לשאול את פיו מדוע ככה עשית? ולא הודיע בשאלה מה היתה תשו' ר"ז השו"ב הנז"ל אם באמת הודה פשיטא ופשיטא דראוי להעבירו אחר שעשה המעשה הרע הזה דתבר גזיזי במזיד להכשיל את ישראל:
אבל באמת ודאי שלא הודה חלילה אלא הכחיש ר"א העד הנז' ולנו לדעת כיצד ענה כחשו בפניו שהרי אפשר להציל את עצמו באחד מג' אופנים א' אפשר להכחיש את העד באמרו אינה ריאה זאת שהכשרתי אני ואתה החלפת אותה באחרת ושקר בימינך והריאה שהכשרתי היא כשירה ומכושרת. ב' אפשר להכחיש את העד לומר לו לא היתה סירכה המטרפת כי היתה תלוייה וכבר בדקתי בפושרין ועשיתי מיעוך ומשמוש והכשרתי אותה כדת ואלו הסירכות שאתם רואים עתה בארוכה ועבה ובשיפולי האומה הם סירכות מלאכתיות שאתה עשית אותם בידך. ג' אפשר להשיב אלו הסירכות בעצמם לא היו מטריפות כי היתה תלויה כאשר בדקתי בפושרין וראית בעיניך:
ולבי אומר לי שתשו' ר"ז השו"ב כך היתה אמת זאת הריאה שהכשרתי והיה בה סירכה תלויה ואחר בדיקה בפושרין ומיעוך ומשמוש ראיתי שהיא כשירה ואלה הסירכות שאתם רואים בארוכה ועבה ובשיפולי האומא הם סירכות תלוייות שאינם מטריפות. או שאמר לפני הדר"ג שעשה אותם בידים ר"א שהוא המערער עלי:
ומנא אמינא לה ממה שראיתי להרב המורה להתיר שהביא ב' שוחטים ועשו ט'ילאס היינו סירכה מלאכותית כדי להורות שיפה טען ר"ז השו"ב הנז' ובאמת כי טענה זו היא טענה וכאשר נשאל הרב מהרשד"ם ז"ל בח' יו"ד סי' ב"ן כדמות שאלה זו ממש ששוחט אחד בדק הריאה וראה אותה נקיה והראה אותה לאדם אחד שהיא נקיה ואח"כ בא בודק אחר והראה לשני בני אדם שהיה בה סירכה המטרפת ואינם יודעים העדים אם הריאה זאת שהיה בה סירכה היא הריאה שהכשיר אותה הבודק הראשון. ועל זה השיב הרב ז"ל שהדין נותן שגם אם לא היה שום אדם כשבדק הבודק ואמר שהיא כשירה ובא איש אחר ואמר שהיה שם סירכה טריפה בריאה הבודק היה נאמן וכמ"ש התשב"ץ [בח"ב סי' פ"ט והביאה מרן הב"י בסי' ל"ט] אם אחד קנה הריאה ואמר שהריאה היה בה סירכה שלא כסדרן והבודק אומר מחיתוך לחיתוך היתה מעמידין הבהמה בחזקת כשירה שכל שנשחטה בחזקת היתר עומדת וע"א בהכחשה לאו כלום הוא וכו' וכו' וסוף דבר העלה דהשוחט יכול לטעון שהריאה אשר הכשיר הוא היתה אחרת ואינה זאת הריאה הסרוכה שמעידים עליה. וגם יוכל לטעון שסירכה זאת היא מלאכותית כי כל אומן סני לחבריה אף אם נאמר שזאת היא הריאה שהכשיר הוא. וגם יוכל לטעון אף אי נימא שהיה סירכה היא היתה סירכה תלויה שאינה מטרפת יעש"ב. שהכשיר גם הבהמה וגם הבודק:
מעתה בנ"ד אם הסירכה שראה כבודו והב' בודקים שאינה סירכה מלאכותית בשום אופן כך הי"ל להשיב להרב המתיר עמו הסליחה שסירכה כזאת לא אפשר לעשותה בידים כמו שעשו הבודקים מפאקש'אן כי אנחנו ראינו בעינינו שהיה סירכה המטרפת בודאי ואין אומרים למי שלא ראה את החדש יבא ויעיד והיה די בזה אלא בהכרח שגם פאר"מ מודה בזה שאפשר לעשות סירכה כזאת בידים וא"כ הוי עד אחד בהכחשה ובהמה בחזקת היתר עומדת אחר שנשחטה וכמ"ש מהרשד"ם והתשב"ץ ומוהריק"ו ז"ל. וע"ז הוכרח לסתור דברי המורה להתיר ממקום אחר מההיא דכתובות תרי ותרי אי אוקמינן בחזקת ספיקא דאסור מדרבנן והביא דעת הרי"ף והרמב"ם ודעת ר"ח בתוס' ומ"ש הגאון חת"ס ז"ל ביו"ד סי' ב' דגם בשחיטה אמרינן תרי ותרי ספיקא דרבנן הוא לכ"ע ומדרבנן אסור אלו תד"ק שיחל"א:
ואני אנא עני כ"א אמינא מלבד דליכא שום דמיון להך דנ"ד עם ההיא דאמרינן אוקי תרי לגבי תרי חלילה כי לא נאמר תרי ותרי אלא בב' עדי' שמעידים שנתקדשה או שנתגרשה או שגזל פ' וב' עדים מכחישים ומעידים לא נתקדשה או לא נתגרשה או לא גזל בכה"ג אמרינן תרי ותרי אבל שנים במזרח מעידים שבכאן היה סירכה ונחתכה ואינם יודעים אם סימני הסירכה היא עשויה בידים או כך היתה כשנשחטה וב' ממערב אומרים שאפשר שהסירכה היא עשויה בידים שהרי אנחנו עשינו באימון ידים טי'לה הדומה לסירכה ואינם מעידים על גוף הסירכה מאחר שלא ראו אותה בעיניהם רק להליץ יושר על ר"ז השו"ב אמרו כן ובודאי שסיפר להם ר"ז השו"ב כאשר נסע והלך אצלם שזאת היתה תשובתו לפני כבודו הרמה מליצים בעדו שאפשר שדבריו נאמנו. איך יוצדק לדמותו לההיא דכתובות לומר אוקי תרי לגבי תרי. ואף למטוניה דמני"ר שדימה הך דנ"ד לההיא דכתובות גם בזה אמינא יסלח בטובו שכבר קדמו ה' מהרשד"ם ז"ל בדמיון זה באותה תשו' שהבאתי למעלה באמצע התשו' חקר חקירת חכם באופן צודק דאם הבודק ואחר עמו אמרו שלא היה בריאה שום סירכה כלל ושנים אחרים מעידים בודאי שהיה בה סירכה המטרפת וכו' והביא סוגייא דפ' האשה שנתאלמנה וכו' וכו' כתב וז"ל וא"כ היה אפשר לו' דהכא נמי תרי ותרי היו אלו אומרים הריאה היתה נקיה ואין שום פגם על הבודק שנים אומרים שהיא סרוכה והרי יצאה טריפה מתח"י ואיך נכשיר אותו מכאן ולהבא ונר' בעיני דל"מ לדעת ר"ח ז"ל שפירש דמאי דאמרינן התם בגמ' אי ערער דגזלנותא תרי ותרי נינהו דפריך ואפי' משחתמו היו יכולים להעיד משום דאוקי גברא אחזקתיה דהכא נמי תרי ותרי אוקמינן גברא אחזקתיה אלא אפי' להרי"ף ז"ל והנמשכים שפי' דפריך אקודם שחתמו דמאי מעידים עליו תרי ותרי נינהו ופסול מ"מ הכא ליכא למימר הכי דשאני התם דלגבי ממונא איכא למימר דחזקת ממונא אלימא מחזקת נברא ומשו"ה לא מפקינן ממונא אפומיה אבל בנ"ד דליכא חזקה אחרת כנגדה ואדרבא חזקת היתר הבהמה אחר שנשחטה מסייע לחזקת גברא אמרי' ודאי אוקי גברא בחזקת כשר ולא היה בה סירכה ולא עוד אלא שיש לי לומר לרווחא דמילתא דהתם ודאי דפסלי ליה העדים בעבירה מן התורה התם הוא דלא מוקמינן גברא בחזקתיה אבל בנ"ד איכא למימר אי הוו נפחי לה היתה כשירה בכה"ג לכ"ע מוקמינן גברא אחזקתיה וכיוצא בזה חילק ר"י בתוס' בפ' האשה שנתאלמנה בד"ה אנן אחתינן עכ"ל. הרי להדייא דחזקת בהמה דעומדת בהיתר מסייע לחזקת גברא ואמרי' שלא היה בריאה זאת שעדים מעידים עליה שהיה בה סירכה המטרפת שלא היתה סרוכה כלל מטעם אוקי תרי לגבי תרי. ומה שנסתייע מני"ר ממ"ש הגאון חת"ס ז"ל בסי' ב' דאמר גם בשחיטה תרי ותרי ספיקא דרבנן הוא ואסור וכו' לדבר הזה יסלח הדר"ג דהכי דייק בדבריו הרב חת"ס ז"ל וסיים וז"ל ומדרבנן אסור באיסור דאורייתא ובהא לא פליג ר"מ ור"י רק לר' יוסי תחומין דרבנן אבל באיסור דאורייתא מודה והכא שחיטה דאוריי' וא"כ אפי' לא נמצא ריעותא לפנינו כל הבשר והכלים אסורים מדרבנן בלי ספק עכ"ל. נמצא דלא אמר הרב ז"ל דתרי ותרי הוי ספיקא דרבנן ואסור אלא בשחיטה דבזה היתה שאלת נדון דידיה דהיא איסורא דאורייתא ובהמה בחזקת איסור אבל בבדיקת הריאה לא אמרה הרב ז"ל ובפרט דאיכא חזקת דבהמה נשחטה הותרה: