שות שמחה לאיש· רבי יעקב שאול אלישר
או"ח
הקדמה
הקדמת הצעיר המחבר. בשפה רפה תחנונים ידבר. שמחה לאיש במענה פיו ודבר בעתו מה טוב (משלי ס"ו) שמחה לצדיק ואיש החכם ויבן אמרי בינה. מאמר המלך החכם שבחכמים שמחה לאיש וגו' מפיו דעת ותבונה. קשר הדברים לא מקצתה ולא מינה. אך כאשר השמיענו הרב אבק סופרים מפניני אמריו ויהי לפנינ"ה. מי שחננו ה' דעת בחכמה ובתבונה. חכם בעז ותעצומות להשיב לכל שואל מה דינא. ומבשר צדק בקהל רב שפתותיו שושנים במתק ודשן כמלא המענ"ה. לזה יקרא חכם שלם ראוי לשבחו רבה אילנא. זה אמרתי בעניי פירוש דברי החכם שמחה לאיש במענה פיו מפיק מרגליות ומודע לבינה. ודבר בעתו משיב שואלו דבר ותצא דינ"א. מה טוב ומה נעים לדידיה אזהר רחמנא. קנה חכמה ובכל קנינך קנה בינה. אשרי מי שעמלו בתורה גם עד זקנה. לילה כיום יעיר שקוד על לימודו תורה בעידנא וגם בזה דורש טוב לעמו במתק לשונו דינא רבה ודינא. רבי יתקרי יחשב לאיש: שמחה בלבי. אף רוחי בקרבי. אנכי לד' אנכי אשירה אזמר לאלד"י אבי. במה אקדם פניך ד' אלד'י צור לבבי. כן אזמרה שמך ואודך בכל לבבי. אשר שמת חלקי מחובשי בית המדרש לא מחכמה דאית בי. רק מעודי נתגדלתי בין ברכי רבנן המה יביעו יראו בי. ואנכי תולעת יעקב עומד לפניהם רץ כצבי. שומע כקורא ברוב שרעפי בקרבי. זכותם היא שעמדה לי לעמון בחובי. וזכני ד' להוציא לאור ס' קרב אי"ש [תשו'] וס' אי"ש אמונים [דרושים] ואחזה אנכי אשית לבי הנני נותן לפניכם היום מנחת אי"ש עני ס' שו"ת שמחה לאי"ש ילדי רוחי ילדות היתה בי. אשר נדרשתי לאשר שאלוני להלכה ולמעשה זאת אשיב אל לבי לפקע"ד ומיעוט השגתי בחנת לבי. כל רואי ילעיגו לי ישיחו בי. מי האי"ש הלזה הרהיב בנפשו עוז עשות ספרים כשם הגדולים וגם נפשם בחלה בי. יפטירו בשפה יניעו ראש ועלי יאמרו מי שמך לאי"ש:
שמחה לחסר לב גם אנכי ידעתי מכיר אני את מקומי. לא נכחד עצמי. מי אנכי? ומה אני? לדבר דבר בשמי. תולעת ולא אי"ש זה שמי. ואולם קמי שמיא גליא שפטני ד' כצדקי וכתומי. אתה ידעת בתי וקומי. לא בדרך ענוה אני דובר הס כי לא להזכיר הרימו מכשול מדרך עמי. כי באמת וצדק ידענא בנפשאי מה בצע בדמי. ואולם לזכות נר"ן באשר הוא סוף כל האדם שם יפול דמי. אולי אזכה להיות שפתותי דובבות כל הנקרא בשמי. אפשר יאמרו הלכה משמי. זוהי ביאה להעלות על ספר למען שיתי שותי. ותהי זאת נחמתי לעשות לכדמי. ותתענג בדשן נפשי משכבי ועד קומי. ככה יעשה לאי"ש: שמחה תאזרני כיד ד' הטובה. יודע תעלומות כי גרסה נפשי לדאבה. הכי קראתי שמו שמחה לאי"ש משם כעיקר במדבר בערבה. לכבוד אדונתי הורתי הרבנית אימא שלום תנצב"ה. אשר טרחה ויגעה עמי בעודה אלמנה ורבה העזובה. להדריכני על התורה ועל העבודה כחומה נשגבה. ולנהליני ממעשה ידיה ודחיקא לה שעתא טובא. יומם ולילה פיה פתחה בחכמה מוסר השכל תוכו רצוף אהבה עד אשר עמדה ונשאת להרב הקדוש מורי הרב חסידא קדישא רישא דדהבא. בעל המחבר ס' בני בנימין זללה"ה זיע"א שמו נודע בשערים בסוד קדושים רבה. הביאני המלך חדריו כ"ד שנים הייתי סמוך על שולחנו באהבה וחיבה. כאשר סיפרתי מעשה תקפו תרומות מידותיו הטובות וקדושתו אין לדבר קצבה. בהקדמתי לס' בני בנימן ארוכה מאר"ש רבה. והן בעון נתביש"מ בנוה היפה תובב"א בזמן החולי רע ביום ז' מר חשון ש' התרכ"ו מחיתה קרובה. צעקתי בקול מר אוי לי אם לבינה גלה משושי וקול שמחה ערבה. המר שדי לי מאד נהי וקינים שתים חוברות לאי"ש:
שמחה תוחלת צדיקים. אביעה לכם רוחי דברים המצודקים. אל תרבו תדברו כמתלהלה היורה זיקים. בראותכם שני ספרים על מכבש הדפוס ושפל אנשים יקים. כה תאמרו בירך ד' את בית עובד מאהבה האירו ברקים. אודיע דברי אתכם ואל תחטאו תדברו כמזרקים. מזה ט"ו שנה שנלב"ע השר הצדיק נודע למשגב קאי"ז נסים שמאמה ז"ל מ"ך נצחו אראלים את המצוקים. הוא ציוה בעודו בחיים לתת מנכסי עזבונו סך עצום ולקבוע ישי' לחו"ר עיקו"ת ירוש' דדאב"ה הנאנחים והנאנקים. ובאותו פרק נתמניתי שליח מצוה לגבות ההקדש הנז' להרים קרן הישי' הנז' והריסותיו אקים. ובשנה הזאת נגמר בכי טוב והוקבעה הישי' הנז' ונקראה בשם מעשה נסים עץ חיים היא למחזיקים. ומעט מזער הבא שכרי ויגיע כפי כלים ריקים. הפרשתי אותם להיות מדפס ועולה שני ספרים הללו העדות והחקים זה חלקי מכל עמלי לחבר את האהל להיות לאי"ש:
שמחה לישרי לב ישמח צדיק בגן עדנו. נפשו בטוב תלין ויטע אהלי אפדנו. וצדקתו עומדת לעד קנה שם טוב מבנים ומבנות בגבורות ישע ימינו. ישב עולם לפני אלד'ים סדור הוא לפני קונו. אשרי יורשיו אחריו אשר גדלה כבתו אחותי היקרה הגבירת המעטירה אשה יראת ד' אוהבת התורה ולומדיה. כל שהיא תפארת לעושיה כש"ת מאדאם עזיזה תמ"ה היתה חביבה אצלו כבבת עינו. וכבוד מר בעלה השר הנכבד אדון יקר ידידי הנשיא החכם השלם כש"ת קאי"ץ משה שמאמה הי"ו כמשלש חדשים ואת היותרת עליו היתי בבית מלונו. לא ימוש זכרו מפי כל אשר הפליא חסדו לי בהונו ואונו. בכבוד והדר הביאני אל בית משכנו. ראוי לברכה על כל הטובה אשר פעל ועשה בהיותי סמוך על שלחנו. יציץ ופרח יאיר וזרח אור פני משה הי"ו וזוגתו ההלל והשמחה במעונו. גם ברכות אני אברך לידי"ן איזי וחביבי הבן בחכמה יצרנהו כאישון עינו. השר הנכבד קאי"ץ נסים שמאמה הי"ו וזוגתו הנעימה בת מלכים בכבוד תרום קרנו. יציצ'ו ויצמח'ו יחיו דגן ויפרחו ברוב עושר וכבוד והצלחה יהי אלד'יו עמו ויעל לשום במרום קנו. ישלם ד' את גמולו הטוב לתת לאיש: שמחה ובטוב לבב עלי להודות שלמי תודה. ופי מלא תהלות כעל כל גמולות אשר גמלתני האשה היקרה דבת המעלות כל כבודה. אחותינו היקרה הגברת המעטירה על כל שכיות החמדה. רודפת צדקות וגמילות חסדים רב חינא ורב חסדא. כש"ת סי' מזל טוב אליא תמ"א ובניה ובנותיה אוצר כל כלי חמדה. וכבוד הבן יקיר האדון הנכבד השר והטפסר פאר עדת ישורון מגזע היחס והמעלה כש"ת סי' יוסף אליא דוד עזרא נר"ו דמי לפרצידא. אתה ד' תשמרהו וכבוד והדר תעטרהו הוא ובניו וכל אשר באהלו אהל ישרים יפריח זו חמדה. ועיני לשמיא נטלית ולי נאה לברך לכבוד רב חביבא נברשתא דדהבא הגביר השר האדון הנכבד כש"ת סי' חיים גדליא נר"ו וזוגתו אחותינו היקרה הגברת רודפת צדקות סי' ימימה ת"ם הצנועה והכבודה. ורב ברכות יחולו על ראש אהובי האדון הנכבד מזר"ק טהור כש"ת סי' אהרן אבי קאציץ נר"ו וזוגתו היקרה הגבירה סי' אסתר מב"ת אשר ל"ו יעדה. ואעתיר לקוני עתרת החיים והשלום למען אחי וריעי השרים והסגנים משפחה הר רוממה שרי משפחת בית עאג'יב העי"א אשר בעי"ת פיזה יע"א ובעי"ת ליוורנו יע"א כלילא כוורדא. ולזכר עולם יהיה צדיק. השר הגדול נשיא אל סי' קונדי אברהם קאמונדו ז"ל אשר היתי בביתו סמוך על שלחנו ששה חודשים בכבוד גדול והפליא לעשות עמי חסד גדול מרובה מדה. ולהבדיל בין החיים נכדיו היקרים שרים וסגנים האחים המבורכים נשיאי ישראל קונדי בכור אברהם קאמונדו נ"י ואחיו קונדי נסים קאמונדו נ"י אתה ד' תשמרם הם ונשיהם ובניהם וכל אשר באהליהם יחיו בשנים עיני העדה. יחד כולם יהי שלום בחילם ולא ישמע עוד שוד ושבר בגבולם הם המחזיקים בידי להיותי שקוד על לימודי. וכנפיהם פרודות מלמעלה לאי"ש:
שמחה וששון שוחר טוב יבקש רצון קטונתי מכל החסדים. אחת שאלתי מאת ד' אותה אבקש זכות התורה הק' אשר עמלתי לשמה להוציא לאור פרי עט'י ע'ט דודים שתגן על בני היקרים ב' צנתרות והיו למאורות הרב הכולל אור גולל כש"ת חיים משה אלישר הי"ו ואחיו הרב ועצום כולל כל אישורי"ן כש"ת נסים בנימן מרדכי אלישר הי"ו ישבעו נדודים. ונשיהם ובניהם ובני בניהם וכל אשר באהליהם אהל ישרים ישמחו ויעלצו ישישו וישמחו בחצרות אלד'ינו יפריחו וירוו דודים. גם לרבות נכדי הבחור וחשוב זר"ק ן' ציון אלישר הי"ו ואחותו אסתר תמ"א בני המנוח בני ידידי הנפטר בקיו"ש בגזרת שוכן מעונים החכם השלם אליעזר ירוחם אלישר זלה"ה (כשם ה' מ"א ז"ל) במבחר ימיו נקצרו ימי עלומיו בחור כארזים חכו ממתקים וכולו מחמדים. אוי לי על שברי אבל שאולה ארד אל בני השביעני במרורים שכחתי מאכול לחמי יבש היה נקודים. זרעו לברכה אחד הבן ואחד הבת יגדלם ד' לתורה ולתעודה יהיו לאחדים. ואסיים בברכה לביתי היקרה הצדקת הכשרה סולטאנה תמ"א ברך ד' חילה ולבתה ולחתנה ובניהם וכל אשר להם פרי מגדים. אב רחמן האל המושיע יחד כל יוצאי חלצי יאריכו ימיהם בטוב ושנותיהם בנעימים חיים וקימים בריאים וטובים ברוב ההצלחות שובע שמחות שמחה לאי"ש:
שמחה לישראל אנא האל אב הרחמן. רחום וחנון רועה נאמן. הביטה וראה את עמך ישראל עם לא אלמן דויים סחופים נבזים ושפלים נעים ונדים חוץ למקומן. כמעט שכנה דומה נפשם גם הותר דמן. חוס וחמול ורחם על עם בחירך נטע נעמן. הולך וצוע'ר בגלות המר הזה בצערות תימן. שלח העז את מקנך ישראל עם קדוש זרוע המיומן. עושים מאהבה ושמחים ביסורין ועם קדושים נאמן. ועינינו תלויות לחסדיך המרובים מתי יבושר עם לבנות להם בית נאמן. שלח לנו משיחנו ימהר לגאלינו כי לך מיחלות עינינו יבא אליהו ויבשרנו אשר ל'ו יקום לאיש:
כ"ד הצב"י יעקב שאול המכונה בכור אלישר ס"ט. בא סי' יש"א ברכה ה"ו שלא להוציא הנייר חלק אמרתי להעלות על ספר איזה פיוטים ובקשות שיסדתי לאומרם באשמורת בבית הכנסת כנהוג פעיה"ק ירושלם ת"ו. שעה אל שית פי והגיון, בקראי לך אל עליון, קומה חושה ובנה אפריון. ואז נשיר משיר ציון אערוך לך פי ושפתי. בשובי אל ארץ אבותי. למנצח בנגינותי לך אשיר בבנות ציון. ובכל זאת לך יחלתי. שלה נא ציר חסדתי. כי ארכו ימי פדותי. וכדי קצף ובזיון לעיר ציון הערליני. ריבה ריבי וגאליני בזרוע רמה פדני כי אתה מעוז לאביון. אל ישר שמע נא קולי. חיש ושלח את גואלי. אל תשמחי אויבתי לי. יומי שירי יאתיון. איספאהאן. יונתי תמתי. קרבה ישועתי. תרב גדולתי. על הררי ציון. עורי משנתך. כי רבה תפארתך. ואשיב את שבותך. בשערי כת ציון. קרבתיך איומה. דודיך נעימה. שער ראשך רמה. כפלני מציון. בת נדיבים, פצחי שיר אהבים. להושיבי עם נדיבים. ולתתך עליון. אל נוכח פניך, ארעה עדריך. ואשיבה שופטיך. מאחיך האביון. ישר שעה שועתי. והשב את שבותי. אל תבזה את תחינתי, מאילת ומעציון. לכבוד ירושלם עיה"ק ת"ו. (לחן קין סי' פ'ואורה מאדרי). ירושלם עטרת תפארת. יפו פעמיך עון מכפרת מתי כל אויביך יקראו לך גברת. אל דר ברום חביון. השב שבות ציון. אדון על כל הארץ. ציון מכלל יופי והיא מקודשת. זכור ימי חרפי היתה משמשת. מתי תתן דופי הוא יוציא מרשת. אל דר וכו'. חיש לרפא צירי נא אל גדול כח. וגם לאסירים מהר פקח קוח. מתי תשלח צירי למען זבוח. אל דר ברום חביון וכו'. קרבה ישועתי שמחי בת עדינה. כצפור עזבתי נודדת מן קנה. על ראש שמחתי אזכרך ברנה. אל דר ברום חביון וכו'. לכבוד שמואל הנביא זיע"א. (לחן דומאניל יא חביבי). אשריך ן' אלקנה. ודמעותיך תנה. בעסתה פנינה. לזאת יחרד לבי. רומה נא הקשב ניבי. זכות שמואל הנביא. נא יונתי תמתי. למה תבכי רעיתי. לכי נא בואי אתי. לפני עלי הנביא. רומה נא וכו'. יונת אלם רחוקים. עיניה נגרה במצוקים. אנא שוכן שחקים. טול מה שנתת בי. רומה נא וכו'. יפה אל קנך נהרי. הסר יינך מהרי. עד מתי תשתכרי. אל נא תפגעי בי רומה נא וכו'. ענתה כי צדקתי רק את נפשי שפכתי הקשיבה אל דמעתי. אשיחה עם לבבי. רומה נא וכו קשת רוח אנכי. אמת יהגה חכי. מנעי קולך מבכי האל ירצה את ניבי. רומה נא וכו'. בגיל הרבי שיריך. כי פתח דלתיך. וגם בירך בנייך. אשר דבר הנביא. רומה נא וכו. שאול המלך ראשון. יצרנהו כאישון. משחו שמן ששון מרבים העם להביא. רומה נא וכו'. אל דוד רועה כצאן, משחו בעת רצון. על מצחו תמיד לרצון. כאריה וכלביא. רומה נא וכו'. ישר הולך בשיחו. קבץ העם בכחו. נגד ד' ומשיחו. הנני ענו בי. רומה נא וכו'. חזק אל גואלינו. ובנה את זבולינו. שלח נא משיחנו. עם אליהו הנביא. רומה נא וכו'. לכבוד אדונינו האדיר הרחמן יר"ה יה רב צור מרוממי. שעה אל שיד נאומי. ושועת תסון לאומי. אל נצוד מלכי תמיד, איפינדימיס סולטאן עבד אל חאמיד. שעה צורי תאותי. כאש תבער תשוקתי. והט אזן לשועתי. אל נצור וכו'. אנא צורי גואלי. אעתיר יומי ולילי לך אערוך פלולי, אל נצור וכו'. ברן כל ככבי מעוני. אעיר לך שיר הגיוני. הופע מהודך לאדוני. אל נצור וכו'. רחשי שעה בעתו. תרום ותנשא מלכותו כי לא עזב חסרו ואמתו. אל נצור וכו'. כביר אל חי בגבורתו. רומם כסא תפארתו, האריך ימים על ממלכתו. אל נצור וכו'. הכרע קמיו תחתיו. קשת נחושה זרועותיו:
ימי מלך תוסיף ושנותיו. אל נצור וכו'. חזק אל עליון. חון עב עני ואביון. ובא גואל לציון, אל נצור מלכי תמיד. אמת ושלום יצמיד:
סימן א
(מכתב מהרב הגאון ר"מ דק"ק ווירצבורג והגליל):
ווירצבורג יום כ"ד שכם תרל"ז לפ"ק חיים שלום וברכה. ששון שמחה והצלחה להרב הגדול. מעוז ומגדול, עוסק בתורה בתדירא. בדרישה וחקירה. חריף ובקי. צנא מלא ספרי צדיק יסוד עולם. שלשלת היוחסין. ממנו שואלין ודורשין. חבר לחוברים חיבורים מחוכמים. אצלו בית ועד לחכמים ה"ה כבוד מו"ה יעקב שאול המכונה בכור אלישר נר"ו ראש ב"ד מק"ק ספרדים הי"ו בעה"ק ירושלם ת"ו וצאצאיו היקרים והנחמדים. בכל הברכות יהיו עולים עד בנין ציון וירושלם בב"א:
מאד שמחני וכבדני מר בשלחו לי מנחה טהורה וקדושה ה"ה ספר בני בנימן וקרב אי"ש הוא חבורו של רבו הה"ג מו"ה בנימן מרדכי נבון זצ"ל ואשר הוסיף עליו תוספת טהורה וקדושה מר בחריפותו ובקיאותו ואומר למר יישר כחו וחילו. יתברך הונו ומאודו על זה. ומדחביבין עלי מילי דאורייתא וביותר הבאים מגברי רברבי דארעא קדישא חשתי ולא התמהמתי לבא פתח היכל הקדש הזה עכ"פ בעיון קצת ומה מאוד גדלה שמחתי בראותי בסי' הראשון של ספרא דנא ששם מר עיונו הצח על ספרי מלאכת שמים ומדי עיוני בסי' הנזכר עלו בידי לפי מעט ידיעתי איזה הערות. אמרתי להעלותן על שלחן הטהור בחינת מר. ואלה הן מרוב חסידותו של רבו הרה"ג הנזכר חשש למ"ש בשו"ת גנת ורדים דאותיות של שם הקדוש ב"ה צריכין להיות כתובין כסדרן כתפילין ומזוזות ועל כן מפלפל אם גם לענין שאלתו בענין פירוד יוד"י האל"ף הדין כן. והוא באמת תימה. וכמו שהרגיש גם מר בהגהות הספר משם חתם סופר ושאר גדולים דמייתי מר ואנכי הצעיר אוסיף עליהם אותם שהובאו בספרי מלאכת שמים כלל ע' בבינה ס"ק ל"ב [בסוף הכלל הנזכר] וחדוש מרבו הרה"ג דמייתי מדברי ספר זרע אמת ח"א סי' ז' לענין העברת קולמוס ולא ראה מ"ש בס' הנז' עצמו סי' ו' שכתוב על דברי הגו"ר הנ"ל וז"ל איברא דלענ"ד לא צייתינן להני כללי דכליל הרב גנת ורדים לפסול בשביל זה השמות ומי יאמין לשמועתו העושה חדשות שלא שערוהו הראשונים דלא משתמיט שום תנא או אמורא או פוסק לרמוז פסול זה אפילו דרך רמז וגם מצינו מבואר בגדולי אחרונים הפך מדבריו ה"ה הרב דב"ש כו' כו' עכ"ל:
ובעסקי בזה נתוספה לי קושיא על הגו"ר דאיהו מקשה לעצמו בסי' יו"ד מש"ס דיומא דלא רצה ללמד על מעשה הכתב דמוכח דלא בעי כסדרן. ומסיק דכתיבה בבת אחת עדיף מכסדרן יע"ש ולדידיה אם היה אפשר לכתוב האותיות שבתפילין ומזוזות בבת אחת לא הוי שלא כסדרן וזה תמוה דאדרבא מלשון דוהי"ו דמיניה ילפינן פסול שלא כסדרן משמע להדיא דבעי כתיבת האותיות זה אחר זה כמו שכתובין בתורה לא בבת אחת. ועוד אפי' לדעת הגו"ר קשה הלא למ"ד אי אפשר לצמצם [ויעויין פרמ"ג בי"ד במ"ש בענין א"א לצמצם] אי אפשר להתיר בבת אחת כלל דע"כ נכתב מקצה אות קודם חבירו דפסול מדאורייתא והדרא קו' מדברי ש"ס דיומא הנ"ל לדוכתא. אמנם הוא הדבר שדברתי שרבו הרה"ג רצה לצאת גם ידי דעת הגו"ר עם היות שלא נעלם ממנו שלדינא אין קיום לדברי הגו"ר ההם:
ומעתה נבוא למה שמפלפל רבו הרה"ג בענין חשש מחיקה בשאלה דידיה. והנה יסוד בנינו הוא על דברי התשב"ץ ח"א סי' קכ"ז וח"ג סי' קצ"ג דמדאסר התשב"ץ להעביר הקולמוס על כתב התחתון בנדון דידיה משום מחיקה הוא הדין בנדון שנשאל עליו מר רבו. ואני בענ"ד אומר שאין הנושאים שוים דהתשב"ץ בח"א סי' קכ"ז כתב דבריו על הבריי' דהיו האזכרות כתובו' בזהב הרי אלו יגנזו על זה כתב התשב"ץ דלא מהני העברת הקולמוס עליהן בדיו כיון דאיתא במס' גטין דהעביר דיו על גבי סיקרא חייב שתים אחת משום כותב ואחת משום מוחק ממילא אי אפשר להעביר הקולמוס בדיו על גבי שמות הכתובין בזהב משום איסור מחיקה. דלענין זה פשיטא דצריכין לחוש ולומר דכתב עליון הוי כתב וכן להפוך אם אפי' בדיעבד נעשה כך אין להכשיר הספר ההוא דגם איפכא צריכין לחוש דדלמא כתב עליון לא הוי כתב להקל כדאיתא בגטין שם. וממילא הוי כאלו עדיין כתובות בזהב לחוד ומכל זה נראה דחשש מחיקה הוא כשכתב התחתון הוא שלא בדיו שכשרה לכתוב בו סתו"מ. וכן בחלק שלישי סי' קצ"ג הנ"ל מיירי התשב"ץ בנתיישן הכתב של הס"ת. וידוע שזה דרכן של האותיות להתאדם או לצבע אחרת שאינה שחורה. באופן שלענין ספר תורה פסולין הם אבל אסור מחיקה שייך בהו כבכל שמות הקדושים שנכתבו שלא בדיו רק בצבע על כן אסר התשב"ץ להעביר עליהן הקולמוס בדיו משום חשש מחיקה. ולהכי באמת ציין התשב"ץ בסי' הנז' על דבריו שבח"א סי' קכ"ז דשם מיירי להדיא בדיו על גבי זהב. וכל זה לא שייך כשגם הכתב התחתון הוא בדיו כשאלת מר רבו מנ"ל דשייך בזה אסור מחיקה כשכותב עליו שנית בדיו לשם קדושת השם:
וראיתי בספר בית אהרן על ה' סתו"מ ד' נ"ב ע"ב. ובדף נ"ג ע"ב כתב ג"כ בזה אם נתיישנו האותיות והאדימו או נשתנו למראה אחרת באופן שנפסל האות לענין ס"ת ומ"מ אסור מחיקה פשיטא דבמקומו עומד דאין להעביר עליו קולמוס בדיו משום מחיקת שם משמות הקדושים משא"כ אם המראה השחורה עדיין קיימת ומייתי גם תשובת כנה"ג סי' רל"ב בזה [ותשובת מעק"א שם על דבריו לענ"ד קשים מאד להולמן]: ובדברינו אלו מיושבת קושית הברכי יוסף א"ח סי' ל"ב אות יו"ד [דאייתי גם מר רבו] על התשב"ץ מדברי התה"ד סי' מ"ח דאין הענינים שוים. דהתשב"ץ מיירי מדיו על גבי זהב דכתב עליון מבטל כתב התחתון לחומרא עכ"פ והתה"ד מיירי שהאותיו' שחורו' עדיין כדינ' אלא שמעבי' הקולמוס בדיו עליהן להחזיק הכתב התחתון דבזה יש לו' דגם התשב"ץ מודה דלית ביה משום מחיקה [ויעוין בס' מלאכת שמים כלל ח' בינה ס"ק ה' דדברי התה"ד אינם עולים להלכה משום שלא כסדרן]:
אמנם מה שדחה רבו על הברכ"י לומר שהתשב"ץ מיירי בשם משמות הקדושים והתה"ד מיירי בשאר תיבות זה צ"ע לע"ד דממנ"פ אם להתשב"ץ אית ליה דגם בדיו ע"ג דיו שייך מחיקה [כאשר נראה שהבין הברכ"י וגם מר רבו כדבריו] אז שפיר מקשה הברכ"י מהתה"ד דלפ"ז ה"ל לאסור העברת הקולמוס משום שלא כסדרן כיון דאותיות התחתונות נמחקו ע"י כתב העליון. כך כוונת הברכ"י. אלא שלענ"ד במח"כ לא כיון אל האמת דהתשב"ץ והתה"ד לא פליגי אהדדי כלל דבעניינים שונים זה מזה מיירי וכדכתיבנא:
הן אמת שנהי דדיו ע"ג דיו לית ביה משום מחיקה מכל מקום נתכסה האות התחתון ע"י הדיו העליונה ואין לומר דבאמת גם זה נאסור אפי' בס"ת דלית ביה משום שלא כסדרן וגם בתיבות שאינן משמות הקדושים דזה אינו חדא דהתה"ד מתירו להדיא [ואע"ג דלענין תפילין אין לסמוך על דבריו משום שלא כסדרן וכמבואר בס' מלאכת שמים כלל ח' בינה ס"ק ה' וכמו שהערותי לעיל מ"מ לענין ס"ת שפיר ילפינן מדבריו] וכן מוכיח בת' נב"י מה"ק חא"ח סי' א' מכמה מגדולי הפוסקים יע"ש. ועכצ"ל דסברי כיון דכשמעביר בקולמוס על אותיות בס"ת לחדש הכתב התחתון ולנאותו ומעביר הקולמוס של כתב העליון ג"כ לשמה על האותיות לית ביה משום כסוי האותיות. וממילא גם לענין שמות הקדושים שרי כשהכתב התחתון שחור עדיין כדינו והכתב העליון כותב ג"כ לשם קדושת השם כהלכה. ואחר שכתבתי הא דלעיל עיינתי בשו"ת זרע אמת ח"א סי' ז' ומצאתי בלוח הטעיות והשאלות השייכים לחלק השו"ת והם באמצע הספר ד' קי"ט ע"ג מצאתי שגם הוא מחלק בין דברי התשב"ץ לדברי התה"ד באופן הנ"ל יעש"ב: והנה עד כאן הנלע"ד המעטה בענין אם יש אסור מחיקה באופן הנזכר. אמנם לדעת מר רבו שחושש לזה לא הבנתי מה שכתב במסקנת דבריו ד' א' ע"ג ד"ה והנה ותוכן דבריו כיון דלא בעי העברת קולמוס על כל אות רק על מקום הפרוד של היודי"ן שעל גבי האל"ף אין חשש מחיקה ולענ"ד זה צע"ג חדא דאם רק מגיה מקום הפרוד יש לעיין אם לא נגע בזה בחשש וכתב פרט למטיף שבירושלמי דמס' גטין. ואף אם נחלק בינייהו מ"מ פשיטא דאי אפשר לצמצם להעביר הקולמוס על מקום הפרוד לחוד ופשיטא דנוגע למטה ולמעלה ממנו בדיו וא"כ לשיטת מר רבו עדיין לא יצאנו מחשש מחיקה דפשיטא דמקצת האות ג"כ אסור מדאוריי'. אבל לדברינו דלעיל הכל ניחא בס"ד. הנה הצעתי הנלע"ד ומר ברחב חכמתו ועומק בינתו ובחר הטוב בעיניו. והנני הד"ש ושלום בניו היקרים נחמדים כלכם תתברכו בכל הברכות נצחיות וזמניות עד כי נראה כולנו יסוד ציון בבנינו וירושלם בתפארתה במהרה בימינו כעתירות מוקירם כערכם הרם הבעה"ח הקטן יצחק דוב הלוי ס"ט וזאת תשובתי אליו, יום כ"ד לחודש סיון ש' לזכר עולם יהיה צדיק. שלום רב מקרית מלך רב עד בלי ירח. מירושלם עד בית חידודו שואף זורח. הוא הדד בק' נהדר המאוה"ג המפורסם בכל קצוי תבל רשכבה"ג כקש"ת מו"ה פחד יצחק יהיה בעזרו ושמרו כרועה עדרו נסו"א:
י"ש נא"ם דור"ש בעהת"ר. יקרת מכתבו למן כ"ד שבט העבר הגיעני ביום אורה ושמחה וששון ויקר. אותו היום נטל עשר עטרות והיו למאורות כי נתכבדתי לקבל מגיה"ק ולהתבסם מאור תורתו צנה וסוחרה אמיתו. ובאמת כי בושתי ונכלמתי כי היה לי להשיב מפני הכבוד תכף לקבלה ואחר עד עתה. אך מה אעשה כי רבו תלאותי עצמו מצוקותי מרוב טרדותי ואין אני ן' חורין ועד בשחק נאמן. ובכן שבוע זאת אמרתי אל לבי חובה עלי לבא בארש"ת לפי רוב ענותנותו וגודל חסידותו ויופי שלמותו אשר פנה אל האזוב תולעת ולא אי"ש עפר יעקב וזה החילי בעזר צורי וגואלי אלד'ים ה' חילי:
בראשית מאמר תמה מעכ"ת שיחל"ה על עט"ר מורי הרב זלה"ה איך חשש לס' ה' גו"ר ז"ל דהיא דחויה ולא ראה מ"ש בס' זרע אמת בח"א סי' ו' דלא צייתינן ליה וכו'. לזאת אשיב כי גם בס' שמש צדקה סי' ב"ן ד' צ"ט ע"ג בד"ה ועוד אני אומר נגרר אחר ס' ה' גו"ר ז"ל יעי"ש. גם בס' תשו' מאהבה ח"ג סי' שצ"א אסר מעשה הדפוס בס"ת מטעם דבעינן אותיות השם שיהיו כסדרן ובדפוס אינם עושים כסדרן למי שבקי במלאכת הדפוס יעי"ש. גם בס' דבר בעתו בפירושו על המשניות הביא דברי ה' תשו' מאהבה הנז"ל ובתחילה תמה עליו דאיך החליט המאמר לאסור בס"ת מטעם שלא כסדרן ואח"ך חזר והסכים לדבריו ממ"ש התיו"ט בסוף פ"ג דיומא בההיא דבן קמצר שהביא דברי ה' יפ"מ שכתב דבכתיבת השם הקדוש ניחא שיהיה כולו נכתב כאחד שלא יהיה רגע שיהיה השם חסר וכו' יעש"ב [אשר בזה נחה שקטה הערת מעכ"ת שיחל"א על ה' גו"ר סי' יו"ד (והיא תשובת ה' מהר"י פ'ארג'י ז"ל) מלשון דוהיו דבעינן כתי' האותיות בזה אחר זה וכו' דהרי מדברי ה' יפ"מ מוכח דבבת אחת ניחא טפי יעי"ש. ובענין א"א לצמצם שחשש מעכ"ת שיחל"א מצאתי לה' אגדת אליהו ח"ב על הירושלמי להרב הקדוש המקובל בעל המחבר ס' מעיל צדקה וס' מדרש תלפיות וכמה חיבורים שכתב בפ"ג דיומא שראה באדם גדול שהיה כותב שם בן ד' אותיות בד' אצבעותיו בד' קולמוסין שנים היו בשתי פיות כדי לכתוב שתי ההי"ן ושנים מהן היו בפה אחת לכתוב יו"ד וי"ו והיה נזהר לכותבם בבת אחת ממש בלי הקדמת זל"ז אפי' חלק מהרגע יעש"ב] גם הרב בית יאודה להגאון מהר"י עייאש ז"ל בסוף הספר במנהגי ארגי"ל סי' י"ג ד' ק"י ע"ד חשש לס' ה' גו"ר ז"ל וגם רבו מהרש"ץ ז"ל הסכים יע"ש [ועי' בתשו' שם סי' נ"א] גם בס' בגדי ישע כתב דלכתחי' צריך ליזהר בס"ת שיהיו כסדרן דס"ת חמיר מתו"מ כמ"ש הרדב"ז בתשו' החדשות ד' ויניציאה סי' ש"י דמאי דלא בעינן כסדרן בס"ת ומכשרינן התליה אף דס"ת חמיר טפי מתו"מ הוא משום דאל"כ לא תמצא ס"ת כשר לעולם משא"כ בתו"מ איידי דזוטרי כותב אחריני יעי"ש. והביא דבריו בס' מאיר עיני סופרים הנד"מ סי' יו"ד ס"ק ח' [ולא זכרו שרים תשו' הרדב"ז הישנות חלק ה' סי' שני חלפים קכ"א שכתב בתוך התשו' וז"ל א"נ כגון שרצה לכתוב את השם שלא על הסדר דלא בעינן כסדרן אלא בתפילין עכ"ל יעש"ב] באופן דרבים אשילי רברבי חששו לס' ה' גו"ר ז"ל וא"כ אפשר דגם עט"ר הרב זלה"ה א"ב הוא ראה מ"ש ה' ז"א ז"ל אמנם רצה לצאת י"ח כל המחמירים הנז"ל. ומה גם דה' זרע אמת עצמו בחיו"ד סי' ק"ך נר' שחשש לס' ה' גו"ר ויצא לחלק בין שם הוי"ה לאלק'ים יעי"ש. ועיין בסי' קכ"א שם ודו"ק:
עתה הנני ב"א להשיב מה שפלפל מעכ"ת שיחל"א ויצא לחלק בין הנושאים מה שנשאל עט"ר מורי הרב ז"ל ובין תשו' התשב"ץ ז"ל כי התשב"ץ ז"ל בח"א סי' קכ"ז מיירי במעביר קולמוס על אזכרות של זהב כיון שהס"ת הוא פסול איכא איסור מחיקה והוי ככותב ע"ג סיקרא. וגם בח"ג סי' קצ"ג מיירי דהאדימו האותיות ובהכי איכא איסור מחיקה. משא"כ בנדון מורי הרב ז"ל דהוי העברת קולמוס ע"ג דיו ומנ"ל דשייך בזה איסור מחיקה אתד"ק נר"ו: ולדידי אמינא דמלבד דהרואה יראה בתשו' התשב"ץ ח"ג סי' קצ"ג דליכא שום משמעות דהאדימו האותיות כלל (וע' להגאון חתם סופר בחיו"ד סי' רנ"ו שהכשיר להעביר קולמוס על אותיות השם שהאדימו יעי"ש). זאת ועוד אף אי נימא דטעמו של התשב"ץ ז"ל משום דהיו האזכרות של זהב או מטעם דהאדימו האותיות או מטעם שכתב הרב זרע אמת ז"ל בלוח הטעיות שמצא מעכ"ת דמיירי שניטשטשו הרבה והיו קרובים לפיסול מ"מ נחזי אנן אמאי כשמעביר הקולמוס ע"ג דיו ליכא משום מוחק הלא עושה מעשה ומכסה הכתב התחתון אם לא דמוכרחים אנו לחלק דכיון דאותיות השם אם פסולים מאיזה סיבה שתהיה או שהם של זהב או שהם אדומים או שהם מטושטשים קרובים לפיסול הוי כמעביר קולמוס ע"ג סיקרא אף שהוא דיו כיון שהוא פסול הוי כסיקרא ואיכא משום מוחק (וכמ"ש מעכ"ת בשם הרה"ג מוה"ר מינדיל בספרו כלל ח' ס"ק ה') משא"כ בכותב ע"ג דיו דאינו עושה שום תיקון וכמ"ש התוס' בגיטין ד' י' ע"א בד"ה דיו יע"ש וא"כ גם בנדון מורי הרב ז"ל שהיתה היו"ד שע"ג האלף נפרדת והיתה פסולה שפיר יליף מינם מורי הרב ז"ל דאיכא איסור מחיקה דהוי ככותב ע"ג סיקרא זנלע"ד כונת מורי הרב ז"ל. [ומהתימא על ה' זרע אמת ז"ל דלא זכר לתשו' הכנה"ג ז"ל בחיו"ד סי' רל"א שהתיר בשופי להעביר הקולמוס ע"ג אזכרות המטושטשות ולא עוד אלא שכתב דאין צריך העברת הקולמוס לשמן כיון דמתחי' כבר נעשה לשמן יעש"ב]:
ומה שתמה כת"ר על תי' מורי הרב ז"ל שחילק בין אותיות השם לשאר אותיות ומעכ"ת שיחל"א פי' כונת ה' ברכ"י ז"ל שכונתו להק' דהו"ל להתשב"ץ ז"ל לאסור העברת הקולמוס משו' שלא כסדרן כיון דהאותיות התחתונות נמחקו ע"י כתב העליון וכו' לזה לא מצאתי מענה שהרי מורי הרב ז"ל ביאר דבריו רחב רחב בעד התשב"ץ ז"ל דדוקא לענין קדושת השם איכא איסור משום מוחק את השם לא בשאר אותיות. וכמו שמצינו דאף בסופר זריז אסור לו לקלוף את השם משום הרושם שנשאר בעור והוי מוחק משא"כ בשאר אותיות וכמ"ש התשב"ן בח"א סי' קמ"ט יעש"ב וכן נמי מצינו כמה חומרי באותיות השם טפי משאר אותיות:
גם מה שתמה הדר"ג שיחל"א על מורי הרב ז"ל שכתב דאינו מעביר הקולמוס על כל האות רק שמדביק היו"ד שע"ג האלף עם הקו האמצעי וכו' וע"ז חשש מעכ"ת שיחל"א ממ"ש בירוש' דגיטין וכתב פרט למטיף וכו' לזה אמינא לענ"ד דליכא למיחש להאי דבלא"ה לא יוכל הסופר לכתוב אותיות השם כשמטביל הקולמוס בדיו מחששת שמא ירבה הדיו וע"ז צרי' שיעביר הקולמוס על איזה אות הצריכה דיו ואח"כ יכתוב באותיות השם וכמ"ש מרן הב"י ז"ל ביו"ד סי' רע"ו בשם מ"כ יע"ש וא"כ ודאי דליכא למיחש להטפה ופשוט. ועי' בהגמ"י פ"ו מה' יסודי התורה אות ב' יע"ש:
את זה נר' לע"ד להליץ בעד עט"ר כתר לי זהי"ר א"א העזר"י מורי הרב זלה"ה. ומעכ"ת שיחל"א את אשר יבחר בו יקריב אליו אולי יישר. כי לא בינת אדם לי לידע איזה מהם יכשר. וה' ברחמיו ינחנו במעגלי צדק בדרך הטוב והישר. כ"ד נא"ה מוקירו ומכבדו במאד מאד הצעיר יעקב שאול אלישר ס"ט. בא סי' יש"א ברכ"ה הי"ו:
סימן ב
יום ו' עש"ק לס' והיה ברכה הו"ן ועוש"ר לפ"ק. לדזכי והוה דרופתקא דאורייתא אי אמר עקרנא מורא איעקר מפרקיה מחריפותא דנהרא תפיס לאלפא אומנוון. די על ידיה זהוריתא דאורייתא מתנתבא באובריזוון. ואולפניה שכיח ליה דהוא גלי ומלפא וטעמא כאיסקרטיוון. אופכבא וחכימא דיאודאי יאי ויאי ליעול בי בני זרעא מעלייא בני אריוון. ה"ה ידידי הרב המופלג גדול בישראל ראש ב"ד מקודש אעיקרא קאי עירין קדישין הני כבשי דרחמנא גלי' להו כמוהר"ר יעקב שאול אלישר יש"א ברכ"ה נ"י ברא מזכה לאבא שגדלו המלך הרב הגדול ח"ק בנימן ידיד ה' ממשפחת הפרתמים ששתה מים מים התלמוד שאין לו סוף לתאבון זיע"א:
מנחת אביר יעק"ב נ"י בספרו הבהי' בני בנימן קבלתי בשמחה במעלי דריש שתא למנה ואלף תודות מקירת לבי שכבדני בתשורה זאת. וסמוך לקבלה אמרתי נקי נדר להשתעשע בתורת אמת ליעקב נ"י ובפרט בדברים שנאמרו בשערי בנימן ארי דבי עילאי רועה ישראל הרב הגדול זצוק"ל אבל הזמן גרמה שלא יכולתי למלאת מחשבתי. בכל זאת רחקתי את עצמי לכתוב שורותי אלה מה שחנני הית"ב בהאי סימנ' טבא ט"ל לברכה שבא תחילה בעת פתיחת הספר לנגד עיני וגם היה מעני' דיומא. ויותר ממה שכתב כאן כתוב אצלי ומפני חולשת גופי לא יכולתי לצאת עתק כולו. וזה החלי בעה"י: תמן במס' שקלים פ"ח מ' ג' חל י"ד להיות בשבת שוחט בו מיד ופי' רבי' עובדי' ז"ל ולא אמרינן כיון דשבת הוה וכו' ומחלל את השבת שלא במקום מצוה והוא פי' הרמב"ם ז"ל וקבעו להלכה בחיבורו הבהיר פ"ג משאר אבות הטומאה ובשם רבותיו פי' והוא פי' רש"י ז"ל במס' פסחים ד' ע' דאקופיץ קאי. והתויו"ט הקשה דלפי' הראשון הוי זו ואצ"ל זו. ולדידי ק' הלא נראה כחוכה שלגבי פסח יצא ידי חובתו ולגבי חילול שבת נחוש. וכבר נשאתי ונתתי בהאי ענינא בדברי הרב המופלא ח"ק אענ"ה נ"י בספרו כפי אהרן הל' תערובות סי' ד' ואכ"מ ואמרתי טעם לשבח דהוכרח רבי' לפרש כן דלשטתיה אזל דס"ל לכתחי' בעינן לשחיטת הזבחים כלי שרת כמבואר בפ"ד מה' מעשה הקרבנות הל' ז' והוא ס"ל בפ"א מהל' בהב"ח דאין עושין כל הכלים מתחלתן וכו' ואם נעשו מתחלתן להדיוט אין עושין אותם לגבוה. ואם בקופיץ איירי מתני' ק' איך יכול המוצאו לשחוט בו לכתחילה דדילמא הבעלים צריכים אותו רק לשבירת עצמות ביו"ט ואף שטהור הוה מ"מ הא בעי עשיית לשם כ"ש וליכא. לכן הוכרח לפרש דאסכין קאי איברא דק"ל לשי' רבינו ממעשה דהלל במס' הנז' ד' ס"ו שאמ"ל הלכה זו שמעתי ושכחתי וכו' למחר מי שפסחו טלה תוחבו בצמרו וכו' יע"ש ומריהטא דלישנא משמע דשאלה זו נשאלה בע"ש ואם כשי' רבינו דכ"ש נמי בעי עשי' לשם גבוה הלא כבר היתה מפורסמ' הלכה זאת בירושלי' דהרי פשו האומני' הסכינים לשם גבוה להביאן בשבת לעזרה. דפשי' שלאו כל ישראל פחמים היו להיות צורף בביתו ולעשות הסכין בחשאי. בשלמא לס' הרשב"א והר"ן ז"ל בשי' למס' חולין ד' ג' דקדשו מאתמול יש דחוק ולומר דלא נתפרסם האי קידוש דכל א' קדשו בביתו בחשאי ואין לו' דהאומן עשהו מתחי' לגבוה ובכל זאת לא נתפרסמ' הלכה זאת דהאומן חשב דיוליכו מע"ש לעזרה. אמנם זה ק"ל מהא דתניא במתני' הנז' בשלשה עשר שונה ומטביל וטעמא דשמא לא הטבילום עדיין הבעלים שהי' צריך שהות ביום להטביל ולהעריב שמשה כפירש"י ורבינו הוסיף דבעי גם הזאה. ואם בעינא תחילת עשי' לגבוה בודאי היו נזהרין הבעלים שלא תהי' נטמא ומאי חששא איכא. ועוד דלשיטתו מוכרחים אנו לאוקמי למתני' דוקא בחדתי ומדסתם רבינו משמע בין בחדתי ובין בעתיקי איירי וכבר ארוכה עלתה לי בעזה"י בהאי ענינא אם סכין לשחי' קדשים בעי' כ"ש בספרי זוטא שיח יצחק ח"ב סי' ג' שמסודרי' משנת זר"ת תלי"ת ושם איכא בניי' שקלא וטריא בדברי אביר התורה גאון ירושלם מהריט"א זיע"א בספרו קדושת יו"ט סי' ג"ל. ואפ"ל לשי' רבי' דבערב פסח משום רוב העם בדיעבד הוא ולא בעי' כלי שרת גם י"ל דס"ל כס' הריטב"א בשי' למס' חולין דף הנז' שכ' דמחורתא דסכין היה כ"ש לקדש הדם קצת וכו' ולפיכך אין הסכין חשוב כ"ש לפסל ביוצא. וי"ל דס"ל לרבינו דלא בעי ג"כ עשי' לשם גבוה:
ובמס' מנחות ד' כ"ח ע"ב תניא כ"ש שעשאה של עץ רבי פוסל וריב"י מכשיר וקאמר בש"ס דלר"י מיעט כלי חרס. הרי דלכ"ע כלי חרס אי אפשר להיות כ"ש ומדחזי' דבשלו אף קדשי קדשים בכ"ח לכתחילה כמבואר בכמה מקומות בש"ס מוכרח דכלי בישול לאו כלי שרת הוא ובזה ניחא שאלת ריב"ש במס' ע"ז דף ב"ן ע"ב כלים ששמשו בבית חוניו וכו' כהני' הוא דקנסי רבנן משום דבני דעה נינהו או ל"ש יעו"ש ופשיטא דאף למ"ד דלאו בית ע"ז הוא דבמת יחיד הוא דהא גם בשעת היתר הבמות לא היתה רק במת ציבור אחת לכל ישראל. וק' לשי' רבינו הנז' דבעי' עשיה לשם גבוה. מה שאלה שאל בן שאול בבי מדרש' הא אף דלשמים הוא מ"מ הרי נשתמשו בהן הדיוטות כמו שהקשה כהנא רבא ז"ל במזל שעה די"ל דשאלתו היתה על כלי' כאלו שאינם כ"ש ולשימוש בעלמא הוו ובגדי כהונה ג"כ ס"ל להריטב"א במס' קדושי' דף מ' והובא במל"מ פ"ח מה' כלי מקדש הל' ה' דלא הוו כ"ש אלא קדושת דמים בלבד יעו"ש ובס' מגילת ס' ח"ב ד' ל'. וממילא מתורץ מה שהקשה עוד מלך שלמה ז"ל להראב"ד בהל' שקלים דמשיג על רבינו דבהל' בהב"ח משמע דס"ל כוותיה גם יפה עולה לדינא מה שניבא זכרי' והי' כל סיר בירושלם קודש לה' ולא יהי' עוד כנעני בבית ותרגם יב"ע ולא יהי' תגרא וכו' ופי' הרד"ק ולא יצטרך בית ה' לסוחר שימכור שם סירות וכו' משמע דאף למקדש יהיו מועילים אלו הסירות של כל ירושלם ות"ל הא נשתמש בהן הדיוט אמנם אם הסירות לאו כ"ש היו ניחא [אף שיש לדחות דעפ"י הדיבור שאני מ"מ פשטא דקרא הכי משמע] גם לס' רבותי' בעלי התו' ועוד הרבה מהראשונים ז"ל דס"ל דסכין לא בעי כ"ש י"ל דכו' ריב"ש גם על סכיני היה. ולדינא ליכא נפקותא דהא איפשט' האבטי' לאיסורא דקנסו. ודברי מעכ"ת גאון יעקב נ"י שלא ידע שכול כונת הרב מ"ש ז"ל לא ידעתי להולמן דהא פשיט' דחונ' לאו שפיר עביד בעשות בית דומיא דמקדש בחוץ וכל השוחט והעלה בו נלקה בכרת כדאי' במס' ברכות ד' ס"ג כשירד חנניא וכו' וא"ל יעלה להר אחי' יבנה מזבח וכו' ויאמרו אין לנו חלק וכו' יע"ש ובפירש"י והרי בכהנים דלא שייך בהו עשיה להדיוט אפי"ה קנסוהו משום דלאו שפיר עבדי ה"נ בכלים קנסו' אף דעשיה להדיוט אינה מגרעת. ופשיטא דבית חוניו אינו עדיף מבמת יחיד שהי' כהדיוט לגבי מקדש וכבר זכר עשה גאון יעקב נ"י שבית הכנסת כדין במת יחיד חשבינן לה כמבו' בכמה מקומות וכלי בהכנ"ס נשתמש בהו הדיוט הו'. ומה שהקשה עוד הרה"ג מ"ש ז"ל דאיך יכול ההדיוט להשתמש אף קודם שנתחתכו בעבודה וכו' ולא יהיה אלא קדושת בד"ה דבעינן בהו העמדה והערכה וכו' הדברים כפשטן תמוהים דהא מבואר ברמב"ם פ"ה מה' ערוכי' הל' י"ב דדוקא בבהמה אין חילוק בין קדושת מזבח לקדושת בד"ה דבעי העמדה והערכה אבל במטלטלי קב"ה לא בעי הו"ה אלא ודאי כהן שדעתו יפה הכי קאמר דכלי שראוי לכלי שרת אף בקדושת דמים לבד אינו נפדה דומיא דעצי' ולבונה דבחדא מחתא מחתינהו ויעו' בשעה"מ בהל' א"מ פ"ו ה' ד' וכן נר' משי' רבי' הריטב"א הנז"ל ובזה מתורץ קו' מל"מ בפ"ח מה' כ"מ הנז"ל. ותי' הכהן גדול ז"ל בבתי כהונה בחי' להל' בהב"ח דאפקעתא דמלכא הוא וכו' יע"ש. לפע"ד אינו מובן דמשמע מדבריו דקודם השירות אף קדושת דמים לית בהו. ולאחר נשיקת עפרא דתחו' רגלו' א"א לו' הכי כמבואר בתוס' זבחים ד' ע"ב ובחי' הרשב"א והר"ן למס' חולין הנז"ל דתי' לקו' מעובדא דפסחים שקדשו' מאתמול וכוונת' דקדשו' מע"ש קדושת דמים וקדושת הגוף חל עליה' בשעת השירות ויעו' בקדושת יו"ט סי' הנז"ל. ומה שפי' שם בתחלה שכוונת' דמשחו' אותן מע"ש אחר המחילה רבה א"א לו' הכי דהא האי עובדא בבית שני הוה שלא היה שם שמן המשחה דכבר גנז אותו יאשי' המלך כמבוא' במס' כריתות דף ה' גם מה שכתב הבתי כהונה ז"ל דהא דכלי שנעש' מתחלה להדיוט פסול לגבוה אינו מפורש בכתוב וכו' יע"ש. ובס' אגודה ותשו' מהרי"ל אתי' עלה מהאי דרשה יע"ש ועוד יש להאריך בדבריו המאירות ואכ"מ. והואיל דהביא אותנו משך הענין להירו' דפ"ג דמס' יומא ומס' מגילה אמרתי להעתי' שרש א' מקונטריסי שיח יצחק הנז' וז"ל שם הירושל' במקומות הנז' תמה איך אפשר שביחד הכלי שרת הם קדושים ומקדשי'. משמע דשני פעולות בבת אחת אין אדם יכול לפעו' והוא כס' הש"ך חו"מ סי' קצ"ח סעיף ה' דדוקא כשהשכיר לו החצר תחילה וכו' אבל שניהם כא' לא יעו"ש ובסי' ר"ב וכותי' ס"ל הריטב"א כמבואר יוצא מדבריו בשי' למס' קדושין שהק' למה דמייתי הש"ס דויתן להם אביהם דנימא שאני התם דמדין חצר היה ותי' עם משמע דהקנה להם כא' וזה א"א אלא באגב ולא מדין חצר. וכן ראיתי בשי' לא נודע למי ד' טו"ב מהספר שהביא חי' בשם הב"ח למה שהקשו באבעי' הש"ס אם בעינן צבורי' או לאו תי"ל הרי קנה מדין חצר דתורת חצר ליתא בשהי' שם מטלטלי' מקמי דהו' חצרו אלא בשקדמה קני' החצר לקני' המטלטלי' והמחב"ר ז"ל השיגו מהא דתנן עישור שאני עתיד וכו' ומהא דגיט' וחצרה באים כא'. וכן מבואר יוצא בש"מ בשם תוס' בדף ז"ך מס' מציעה בד"ה חצר שהקשו דלקני לבעל הגל חצירו ותי' דלא אמרי' חצירו קונה שלא מדעתו אלא כשהחצר הי' שלו מקודם וכו' יע"ש. וגם לפי פי' השני של הבע' שנפשטה דנקדש ומקדש כאחת והכי פי' גאון ירושלם מהריט"א ז"ל בספרו קדושת יו"ט סי' הנז' בכל זאת ליכא למידק מיניה אפכא מסברת הש"ך הנז' די"ל שאני כלי שרת שכבר היו קדושים בקדושת דמים ואין הפעולה רק עילוי לקדושת הגוף. ויעו' במח"א פ"י ה' מכירה בקנין חצר סי' ד"י ובתשו' נוב"י מה"ת או"ח סי' ס"ג עכ"ל שם. אחז"ר זכינו לאור החמה מרבינו משה זיע"א חת"ס ח"מ יע"ש סי' ס"ו דבריו מעולפו' בספירים:
ותבט עיני בשורי מה שהקשה גאון יעקב נ"י לתנא דאורייתא מר יאודה ז"ל במה שמסתפק ועולה במל"מ פ"ה מהל' מעילה והניחה בצ"ע ולפע"ד י"ל דהוא ז"ל ס"ל דטעמא שכ"ש אינן נפדין מדרבנן הוא וכמ"ש תוס' במס' מנחות דף ק"א וכן מבו' יוצא ממה שנסתפק בפ"ה מה' עירובין הל' ה' יע"ש. ואף שרבינו ז"ל בפ"ו מהל' א"מ הל' ד' [הובאה במל"מ פ"ג מהל' כלי מקדש] נתן טעם שאינן נפדין משום שנאמר והעמיד וכו' משמע דמדאורייתא אינן נפדין והוא ז"ל ס"ל דאסמכתא בעלמא הוא כמבואר בפי' רבי' הראב"ד ז"ל לספרא פ' בחוקותי פ"ט סי' ה' [שמשם חצב רבינו הרמב"ם מקורו כמבו' בשעה"מ הל' א"מ] שהביא הטעם משום דלא שכיח יע"ש. ובקונט' מחנה ישראל אשר בסוף תשו' קול אלי' ח"ב בהל' מעילה ובמס' ע"ז בדף הנז' קאמר הש"ס ג"כ טעמא אחרינא דאינן נפדין משום דלאו אורח ארעא. איברא די"ל דזה הטעם לא נאמר אלא באלו אבנים שבאו פריצים וחללוה. ולפי"ז תמה אנכי על קו' השעה"מ בפ"ה מהל' ערובין דמה פריך ר"ה בר מנוח וכו' יעו"ש וכבר ארוכה עלתה בסוג' דמס' מנחות דף ק"א הנז"ל בקונט' הנ"ל סי' י"ב וצללתי במים אדירים והעלתי בעז"ה מרגניתא עם מה שתי' בתשו' שאלת יעב"ץ ח"ב סי' קע"ו. והרב ח"ק בעל כפי אהרן נ"י נראה דיפה כיוון דהא הבעל המאור שחולק על ס' הרמב"ן הוא משום דס"ל דאבני מזבח אינן נחשבים לכלי שרת אמנם בכ"ש מודה הוא להרמב"ן ז"ל כמבו' בדבריו המאירות ויעו' בתשו' אמ"ו רשכבה"ג בחתם סופר א"ח סי' ח"ל:
והנה בקדושת בהכנ"ס שהוא לנו כמקדש מעט אפליגו רבותי' הראשונים אם קדוש' הו' קדושת הגוף או רק כתשמישי מצוה כמבואר בד"ן מס' מגילה פ' בני העיר. ובמרדכי שם משמע מי שנותן דבר מבית הכנסת עובר על לא תעשון כן מדאורייתא והובאה במור"ם ז"ל סי' קנ"ב ולא בלבד במחובר עובר אלא גם בתלוש ויעויין בתשו' חו"י סי' קס"ב ובתשו' אמ"ו זיע"א סי' ל"ב וג"ל אמת דהרבה מרבותי האחרונים ס"ל דהאי איסורא רק מדרבנן הו'. ורבינו הרמב"ם לא הביא כלל האי איסורא גם בהכנ"ס. ולפענ"ד נראה דלשטתיה אזיל דס"ל דבהכנ"ס כהדיוט נחשבת לגבי מקדש. ואם בבהכנ"ס איכא האי איסורא דלא תעשון כן דומיא דמקדש אף את"ל דהו' רק מדרבנן בכל זאת נראה כסתראי דבענין סתירה כמקדש נחשבת ובענין כלי שנשתמש בה כהדיוט גמור חשבינן ליה. אלא ודאי שרבינו לא ס"ל להאי איסורא גבי בהכנ"ס. וטעמא דרבינו הוא מש"ס ערובי' ד' ו' דהיתה הגי' לפניו קורה לבהכנ"ס ומשו"ה מוקי נמי לכל התוספ' בבהכנ"ס כמבו' בדברי אמ"ו זיע"א בחת"ס סימן מ' יעו"ש. אמנם לגרסתינו דאינו מוזכר תיבת בהכנ"ס י"ל דגם בבהכנ"ס עובר משום לא תעשון כן ופשיט' דאינה נחשבת כהדיוט לגבי מקדש ותימה לי על מעכ"ת אביר יעקב נ"י שהראה מקום לדברי רבינו מסוגי' דמס' ערובי' הנז'. הלא כבר נאמרו דברי' אלו מפי רבינו משה זיע"א בח"ס סי' מ' אשר הזכירו מעכ"ת ני' ובלי הוספת דברי רבינו משה זיע"א דגרס כן הרמב"ם וס"ל דכל התוספת' על בהכנ"ס קאי דצ"ל כפשטי' אינו ראי' מש"ס כלל דהא בהכנ"ס פשיטא דקילא ממקדש כמבו' לגבי רקיקה ושאר דברים. שאף בהר הבית אסורי' ומותרי' בבהכנ"ס אבל שיחשב כהדיוט לגבי מקדש מנ"ל ולולי דמסתפי' היתי אומר דתוספת' נשנית בזמן שבהמ"ק הי' קים ואז בהכנ"ס כהדיוט נחשבה לגבי מקדש אבל אחר שנחרבה הבית בעו"ה וחכז"ל אמרו שהיא כמקדש מעט ובכמה דברים החמירו שתחשב כמקדש מעט. לאו כהדיוט נחשבת. ונפקא מיני' כיוצא בתשמישי קדושה יש הרבה מרבותי' הראשונים ז"ל דס"ל שאף בפדיון אינם יכולים להפקיע קדושתן ואליבא דכ"ע בעת קדוש' הדיוט אסור להשתמש בהן כמבו' בתוספת' הנז' והובאה בירושל' דמס' מגילה העושה תיבה ומטפחת לספר וכו' ומשתמש בהן גבוה אין רשאי להשתמש בהן הדיוט. ורבינו ירוחם באו"ח נתיב ב' חלק ד' הזכירו ומתפלא אני על הרב השואל נ"י שעלה בדעתו לחלק דשאני כלי מקדש וכו' רק בראות למרן ז"ל שהביא משם האגודה חזר לאחוריו והלא מפורש הוא בתוספת' וכו' הנז"ל וזה הוא דאפסק' הלכת' דאין מורידי' מקדושתן ואין לו' דהאי הורדה הוא בתמידות כמבו' למעיין:
ולכאורה עלה ברעיוני לומר הא דפסק מרן ז"ל בסי' קנ"ד סעיף ח' הארון וכו' מועיל בו תנאי וכו' דוקא בחו"ל נאמר אבל בהכנ"ס שבא"י לא מהני שום תנאי כמבואר בסי' קנ"א יעו"ש. ואף דמרן ז"ל סתמא קאמר י"ל דסמך אלעיל ולא נעלם מאיתי שכבר הוקשה להמג"א בס"ק י"ד דאפי' לארון וכו' מועיל תנאי ותי' נראה לפע"ד שהוא דוחק דמסתמא לשון הפוסקי' לא משמע הכי. וכן מבו' בדברי הגאון מחנ"א בהל' צדקה סי' י"ב דלסברת המג"א אין ראי' כלל לנדונו מבתי כנסיות שבא"י וממשמע מדברי הרה"ג מהרא"י ז"ל בכסא אלי' סי' הנז' שתמה על המנהג פעה"ק ת"ו שאומרים קינות וכו' הא לא מהני תנאי בבהכנ"ס שבא"י יעו"ש ואם ס"ל כהמג"א אין כאן תימה דהא ליכא קלות ראש. לכן נראה לפע"ד לחלק בין תשמישי קדושה לתשמיש דתשמיש שדין קדושת ביהכנ"ס להם. ודוקא תשמישי קדושה וכן הקדושה בעצמה מהני תנאי ויעו' במה שפסק מרן ז"ל בסי' מ"ב ס' ב'. אבל דבר שכל קדושתם מקדושת בהכנ"ס אתי' עלה דומיא דבהכנ"ס הוה ולא מהני תנאי בא"י. ובהאי תשמישי קדושה חמירי אף בא"י דאם בלו צריכים גניזה משא"כ בבהכנ"ס ודומה לה אם נחרבה או בלו יכולים למכור אבנים וכדומה ולא בעי גניזה. ולפי"ז יצא לנו דלגבי פרוכת ודומה לו דהו' תד"ת לא מהני תנאי. ומעובדא דירושלמי ליכא למפרך דבתשמישי קדושה איירי גם אם דברי אלו לא יהיה להם מקום בכל זאת נ"ל שמרן ז"ל ס"ל בשולחנו הטהור דוקא אם התנו בפי' אז מהני אבל לא ס"ל כס' התה"ד שדחק לישב המנהג משום דאמרי' לב ב"ד מתנה עליהם וכאלו התנו דמי אף שהביאו בב"י. ולשון הירוש' מורה כן לכך התנו עליו מתחלה ר"ל שבודאי התנו. ולא אמר כאלו התנו וכן פי' רבינו ירוחם ז"ל בנתיב הנז"ל והובאה בתשו' משפטי שמואל סי' כ"ט יעו"ש וכמבואר יוצא מסעיף ח"י סי' קנ"ג ובסעי' ט' ויו"ד סי' קנ"ד יע"ש במג"א וכן מסעיף ד"י וכן בערך לחם למהריק"ש ז"ל הוסיף בסעיף ח' סי' קנ"ד יש מקילין בלא תנאי מפני שלב ב"ד מתנה עליהם וכן בסעיף י' בראש וכו' בסופו וכן נהגו מטעם לב ב"ד מתנ' עליהם [וטעות הניכר יש שם והכונ' נראה כמו שפירשתי] ובזה נראה לפרש כוונת המג"א בס"ק י"ג וא"פ דלב ב"ד מתנה עלי' וכמ"ש ס"ח ועסי' שהקשה למור"ם אמאי לא הביא שם כבשאר סעיפי' שאין מוחי' במה שמשימין על ראש החתני' משום דלב ב"ד וכו' והציון לסעי' ח' הוא להגה"ה מור"ם ז"ל. ויעוי' בערך לחם בסעי' י"ד שכ' ויש מי שנהגו להתיר משום לב ב"ד. ובהקדמת נכדו ע"ה כ' שפוסקי' כמהריק"ש ז"ל בכל ארץ מצרים וגילילותי' במקום שחולק על מרן ז"ל. ואם כנים אנו בזה נראה דלאו שפיר עבדי פה עה"ק תובב"א דאתרא דמרן יתבינן לעשות מפרוכיות כילת חתנים ולפרוס על כסא אליהו זכור לטוב והסנדק [ומה שהכריח גאון יעקב נ"י ממה שהבי' הרב הגאון כמה"ו חיד"א זצ"ל בשיו"ב מתשו' ר"י בן הרא"ש ז"ל לאמ"ר לאו שמה מתי' דשם איירי בשאר ספרי' קדושי' ולא בס"ת והוא פשוט] ובעינן אנו לאמשוכי נפשי' לישב המנהג שכבר נהגו כתרומת הדשן קודם מרן ז"ל דוגמ' מה שנוהגי' באשה שנתקדשה ע"י שליח שחוזר החתן ומקדש' פ"א ויעוי' בתשו' פרי הארץ ח"ב אה"ע סי' א' ובתשו' שדה הארץ וכמו כן לעני' אמירת תחנונים בכל חדש תשרי כמבו' בתשו' חיים שאל ח"ב סי' ל"ה יעו"ש וזה הוא דוקא בכילת חתנים ומילה שיד כולם שוה. משא"כ לנוי סוכה שרק איזה יחידי סגולה והחזני' תולין אותה לנוי בסוכה בזה גם הגאון תה"ד ז"ל מודה ואזיל דלא אמרי' לב ב"ד וכו' ותלי"ת דכוותי מצאתי למוח"ו הגאון ז"ל בס' מטה יאודה בסי' מ"ב ס"ק ב' וכן כ' בתשו' בית יאודה לענין הדלקת הפיפא מנר של בהכנ"ס והסכים עמו הגאון כמה"ו א"מ ז"ל בס' שערי תשובה יעו"ש. ועוד הארכתי תלי"ת הרבה ובפרט בדברי רבינו אור זרוע בסי' תקע"א אם מהני תנאי לקדושת הגוף. ובמה שכ' אמ"ו רשכבה"ג ז"ל בסי' ח"ל ד"ה אמנם וכו' ובמל"מ פ"א מהל' כלי מקדש הל' י"ד ובמה שכ' הגאון מהרמ"א נ"י בס' אמרי בינה ח"א בדיני צו"ת סי' י"ב גם בדברי הרב ח"ק נ"י בס' כפי אהרן סי' א' וג'. וכבר דרש ברבים בני הרב נ"י עת נתינת ס"ת הקדושה בחוה"ס שנת תרל"ה כל מה שכ' הרב השואל נ"י על הב"ח נ"י. ואפס קצהו נדפס גלוי בחבצלת שנת הנ"ל גליון ב'. ויעוי' ג"כ בתשו' ושב הכהן סי' ד' ובס' טוב עין סי' ח"י שכ' שאין לזוז מפסק מרן ז"ל כס' האגודה ובתשו' הרדב"ז ז"ל ח"ב סי' תרמ"ד וכנראה שהובאה בס' התקנו' שאינו נמצא במחיצתי. דברי אהובו אמיתי המצפה לשבות יעקב בחיר ה' ואז אי"ה אנופף ידי בעזה"י יותר בארוכה הצעיר יצחק מפראג שמביא כעת תודה כחושה ואם ירחיב ה' את גבולי אביא בעזה"י נקי נדר תודה שמינה. וזאת אשר השבתי יום ח"י תמוז ש' ועליו תבא ברכת טוב. מר ברישא. בוצינא קדישא. מר דטריד בגירסיה למסתור ולמחסה. מר ניהו רבה. נברשתא דדהבא הדר הוא הרב המופלא. גדול מרבן. פום ממלל רברבן. גאון יעקב פחד יצחק יהיה בעזרו. והיה אדירו. כיר"א. מר קדים שדר לן מהני מילי מעלייתא. כמין טיפי מרגליות. זמן נקט מס' "והיה ברכה" ש' הו"ן ועש"ר וענדתים עטרות. והיו למאורות. אך! בושת פני כסתני כי זה זמן רב לא עמדתי להשיב מפני הכבוד. כאשר חיובא רמיא עלי די השיב תשו' מאהבה. כי נעים נאוה. ואולם אל אלד'ים הוא יודע. יעיד עלי כי לא מעצלות חלילה! ואחר עד עתה הס כי לא להזכיר רק כי רבו טרדותי. עצמו מצוקותי. ה' ברחמיו יאמר נא די לצרותי. והנה בעתה אמרתי אל לבי עד מתי אשים מחסום לפי. הלא נכספה נפשי כי לא באתי עד הנה כדת מה לעשות. ובכן יום תמול פניתי לבי מכל עסקי ולמודי ישר הולך. ובלא"ה יום צום התענית אין יוצא ואין בא. ואתנהלה לעט'י לפי סדר קונטריסו הטהור. תחילת חכמה פתח דב"ק יאיר בחקירת חכם על ההיא דתנן במס' שקלים פ"ח מ' ג' חל להיות י"ד בשבת שוחט בה מיד אי קאי אסכין או אקופיץ וכו'. וכתב מעכ"ת ולדידי קשה הלא נראה כחוכא דלגבי פסח יצא י"ח ולגבי חילול שבת ניחוש עכתד"ק. ואנא דאמרי מי יתן ידעתי להבין כונת דב"ק והיכן מצא מעכ"ת דלגבי פסח יצא י"ח ולגבי חילול שבת חיישינן. הלא הרע"ב פירש דבריו רח'ב רח'ב וז"ל בשבת שוחט בה מיד. ולא אמרי' כיון דשבת הוא לא נשחוט בה מספיקא שמא טמאה היא ונמצא הפסח טמא ומחלל השבת שלא במקום מצוה עכ"ל. וגם הרמז"ל בפי' המשנ' דשקלים כתב וז"ל וכן כשיחול י"ד בשבת שמא יעלה על הדעת שלא נשחוט בשבת מספק לפי שאפשר שהסכין טמאה והשחיט' נפסדת וכו' הרי דחששו לשתיהן לחילול שבת ולטומאת הק"פ ועז"א דליכא למיחש לא על הפסח ולא על חי' שבת כלל:
וחזיתי' למעכ"ת שנתן טעם לשבח דהוכרח רבינו לפרש כן דלסברתיה אזיל דס"ל דלכתחי' בעינן כלי שרת לשחיטת הזבחים. ואם נעשו מתחילתן להדיוט אין עושין אותן לגבוה. ואי בקופיץ איירי מתני' ק' איך יכול המוצאו לשחוט בו לכתחי' דדילמא עשו אותו רק לשבירת עצמות ביו"ט ואף שטהור הוא מ"מ הא בעינן שיהיו עשויים לשם כלי שרת וליכא. לכן הוכרח לפרש דאסכין קאי עכתדב"ק:
ולפקע"ד אמינא אחרי המ"ר דמלבד דשבירת עצמות ביו"ט היינו לשלמים או לחגיגה וא"כ גם הקופיץ צריך לעשותו לצורך גבוה בכלי שרת וגם כיון דהקופיץ עצמו ראוי לשחוט בו וגם לשבירת עצמות וא"כ הוי כסכין דנעשה לצורך גבוה. וכמ"ש מרן בכ"מ בפי"ג מה' אבות הטומאה דבכלל הסכינים הוא הקופיץ. והתיו"ט שם בשקלים בד"ה חל להיות יום י"ד בשבת וכו' כתב בפירוש דהקופיץ כיון דחזי לשחיטה הוי כמו סכין וכו' יעו"ש וא"כ ודאי דנעשה לשם גבוה:
תו חזיתיה למני"ר דכתב בד"ק וז"ל איברא דק"ל לשי' רבינו ממעשה דהלל בפסחים ד' ס"ו שאמ"ל הלכה זו שמעתי ושכחתי וכו' למחר מי שפסחו טלה תוחבו בצמר וכו' ומריהטא דלישנא משמע דשאלה זו נשאלה בע"ש. ואם כשיטת רבינו דכלי שרת בעי עשיה לגבוה הלא כבר היתה מפורסמת הלכה זו בירוש' דהרי עשו האומנים הסכינים לשם גבוה להביאם בשבת לעזרה דפשי' דלאו כל ישר' היו פחמין להיות כל איש צור'ף בביתו וכו'. אמנם הא ק"ל בהא דתנן במתני' די"ג שונה ומטביל וטעמא דשמא לא הטבילום הבעלים עדין וכו' ורבינו הוסיף גם הזאה. ואי בעינא תחי' עשייתן לשם גבוה בודאי היו נזהרים הבעלים שלא יטמא ומאי חששא איכא. ועוד דלשיטתו מוכרחים לאוקמי מתני' דוק' בחדתי. ומדברי רבי' משמע בין בחדתי בין בעתיקי עכ"ל הזהב וההדרת: ולדידי מ"ש הרב בתי כהונה ז"ל ליכא שום קו' כלל דרבינו ז"ל ס"ל דאף דתחילת עשייתן היו לשם גבוה כל זמן שלא נשתמשו בהם רשאי להשתמש בהם הדיוט כדכתיב אשר ישרתו בהם בקודש וגו' וא"כ אין צריך שיהיו כל ישראל צורפים או פחמין לעשות הסכין בחשאי ח"ו חלילה אלא האומנים היו עושים הסכינים לשם גבוה והיו מביאים אותם לבית הבעלים והבעלים בעת שישתמשו בו מקדישים אותם. וביני ביני יכולים להשתמש בהם בביתם. ואפשר שיטמאו ומטבילים ומזים עליהם. ואף שנעשו עתיקי שכבר נשתמשו בהם בהיותם בביתם. עכ"פ היו עשוים מתחי' לשם גבוה וע"ש הביאום לבהמ"ק או קודם לחנכם לכלי שרת. ועי' בתוס' קדושין דנ"ד בד"ה בכתנות כהונה דמוכח הכי ממ"ש בסוף דבריהם והא ודאי כתנות מתחי' עשו להם לשם גבוה יע"ש:
איברא דבדרך אגב ק"ק לפקע"ד לא ידעתי ליישב דברי הר"מ ז"ל דבפ' ד' מה' מעה"ק ה' ז' פסק דכל הזבחים אין שוחטים אותם לכתחי' אלא בסכין מכלי שרת ואם שחט בכל דבר ששוחטין בו החולין ואפי' בקרומית של קנה כשרים עכ"ל. דלכאורה קשה איך הכשיר לשחוט בקרומית של קנה אף בדיעבד מאחר דהוי כלי עץ. והוא ז"ל פסק בפ"א מה' בית הבחירה ה' י"ח דכלי עץ פסולים לגבי מזבח. ולא חילק בין לכתחי' לבדיעבד כלל משמע דבכל גוונא פסול. ועיין בתוס' דזבחים ד' מ"ז ע"א בד"ה איזהו מקומן שכתבו וז"ל וההיא דקרומית של קנה איכא למימר שתקנה ועשאה כלי וכר"י בר יאודה דמכשיר בכלי שרת של עץ יעו"ש. ועיין בתוס' דחולין דף ג' בד"ה כגון דמשמע דסתראי נינהו וצ"ע:
ואנכי חזון הרבתי לפר"מ דעל מ"ש בעניותי על ה' מז"ש ז"ל לא אדע שכול וכו' כתב מעכ"ת וז"ל דברי מעכ"ת לא ידעתי להולמן דהא פשיטא דחוניו לאו שפיר עביד בעשותם בית דומיא דמקדש בחוץ וכל השוחט והמעלה בחוץ הרי הוא בהכרת כדאיתא בש"ס דברכות ד' ס"ג וכו' והרי בכהנים דלא שייך בהו עשיה להדיוט אפי"ה קנסום משום דלאו שפיר עביד וה"נ בכלים קנסום (דלאו שפיר) אף דעשיה להדיוט אינה מגרעת וכו' ע"כ תד"ק:
אנא דאמרי' יהלמנ"י צדיק ובהכרח צ"ל דבית חוניו לא גרע מהדיוט שהרי לפי' הק"ו שעשה מעכ"ת דהרי בכהנים לא שייך בהו עשיה להדיוט אפי"ה קנסינהו וא"כ פשי' דבכלים שייך למיקנסינהו וכו' וא"כ אשאלהו למעכ"ת ויוריני ויאמר לי מאי בעית ריב"ש בש"ס כלים ששימשו בבית חוניו אי קנסום או לא דמאי בעיא הרי בכהנים דלא שייך בהו עשיה להדיוט קנסינהו. פשיטא דכלים שייך לקונסם. אבל האמת אינו כן דעיקר הבעיא היא יען דכהנים בני דעה נינהו והלכו במזיד לבית חוניו ושמשו אף דידעו שנאסרו הבמות וכמו שפי' רש"י ז"ל בד"ה כהנים דבני דעה נינהו וכו'. נמצא דפשיטא ליה לריב"ש דמה שקנסו הכהנים הוא משום ששמשו לכתחי' אחר שידעו שנאסרו הבמות וע"ז מבע"ל אי כלים נמי קנסו אותם אף שהיו אנוסים או נימא דכהנים דבני דעה קנסינהו אבל כלים לא מוכח דאם היו הכהנים אנוסים או שוגגים לד' ריב"ש לא הוה קא מבע"ל דודאי דלא היו קונסים אותם. יען כי לש"ש נתכוונו וא"כ מהיכן פשי' ליה למעכ"ת דבית חוניו גרע מהדיוט. אמנם למאי דפשיט הש"ס דגם הכלים אסורים וקנסו אותם אף שהיו אנוסים ממילא נפקא לן דגם הכהנים אסורים משום קנס אף שהם אנוסים במכ"ש. והנה מוכח מפירש"י ז"ל דבעיית ריב"ש שהכהנים ששמשו בבית חוניו היו מזידים וע"ז קא מבע"ל אם קנסו לכהנים דוקא שהם בני דעה ולא לכלים יען הם אנוסים או דילמא לא שנא ופשיט ליה דלא שנא:
אשר בזה כמה אני תמיה על הרב הגאון ח' צבי ז"ל בתשו' סי' י"ג שהביא מה שהק' הרב כ"מ ז"ל על הר"מ ז"ל בפט"ו מה' תפלה ה' ג' שכתב כהן שעע"ז בין באונס בין בשוגג לא ישא את כפיו. ותמה עליו מרן בכ"מ דמנ"ל הא דמכהנים ששמשו בבמות ובבית חוניו לא משמע שהיו אנוסים עכ"ל והוא ז"ל רצה להביא ראיה לדברי הר"מ ז"ל מבעיית ריב"ש הלזו והעתיק הסוגיא וכתב וז"ל הא קמן דטפי מסתבר למקנס כהנים אף שוגגים משום דבני דעה נינהו מכלים. וכיון דפשיט ליה דאפי' כלים אסורים אף שבודאי אנוסים נינהו. מכ"ש כהנים אנוסים דאסירי עכ"ל ז"ל. ואני אנא ענ"י ב"א לא זכיתי להבין דב"ק מכמה אנפי שהרי באמת כהנים ששימשו בבית חוניו היו מזידים וכמ"ש רש"י ומרן בכ"מ וא"כ לפי מאי דמשמע מריהטא דלישניה דעיקר ראייתו היא מהבעיא ליכא שום ראיה יען היו מזידים ואם ראייתו ז"ל הוא מדפשיט ליה אסורים דמכ"ש הכהנים שהם בני דעה שהם אסורים אף אם הם אנוסים הלא האיסור לאו מדינא אלא שקנסו אותם שהרי בעיית ריב"ש היא למ"ד לש"ש נתכוונו וקנסא הוא שקנסום. וכמו שחי' הוא ז"ל בסוף התשו' דמשמע מדבריו דיש חי' בין ההיא שאסור מדינא להיכא דאסור משום קנסא. וא"כ מהיכא יליף הר"מ לעע"ז באונס דלא ישא את כפיו לפום דינא. ותו ק' לפקע"ד שהי"ל להביא ראיה מסוגי' דלעיל דף נ"ה ע"ב דאיתא התם אבד תאבדון את כל וכו' אמר ר"ע בכלים שנשתמשו לע"ז הכתוב מדבר ורש"י ז"ל פי' גבי בעיית ריב"ש דאמרו בש"ס דלמ"ד לש"ש נתכוונו קא מבע"ל. וכ' רש"י ז"ל דאילו למ"ד לשם ע"ז נתכוונו לא קא מבע"ל דהא אמרי' לעיל בכלים ששמשו לע"ז הכתוב מדבר דאפי' הדיוט אסירי וכו' יעו"ש הרי להדיא דכלים שנשתמשו לע"ז אף שהם אנוסים נאסרו וצריך לאבדם וא"כ כ"ש כהנים דבני דעה נינהו אף שהם אנוסים ודאי דאסירי ומהכא יליף הרמז"ל וזהו שורשו ומקורו ותמיהת מרן בכ"מ נסתלקה לפקע"ד המעט הוא:
ועוד זאת תמיה לי פליאה נשגבה על הגאון הנז' ז"ל שכתב שם בסוף סי' י"ג וז"ל ודע דהא דאמרי' בגמ' כהנים הוא דקנסינהו רבנן לא קאי אלא וכו' ולע"ד וכו' אבל באותן ששימשו בבית ע"ז לא שייך למימר קנסינהו דמקרא מלא הוא יען אשר ישרתו בבית גילוליהם וגו' ולא יגשו אלי לכהן לי עכ"ל. ומן התימה דמאי חדית לן והעלים עין דכך פי' רש"י ז"ל בסוגי' הנז' בד"ה ואין צ"ל בדבר אחר וז"ל כהנים ששמשו לע"ז אין צ"ל שלא ישמשו עוד למקדש כדכתי' ביחזקאל יען אשר ישרתו לפני וגו' וכתיב בתריה לא יגשו אלי לכהן לי וכו' יע"ש האמת אתמהה לפקע"ד:
ועוד זאת אידרש דאיתא בעירובין דמ"ה ע"ב אר"פ פירות שיצאו חוץ לתחום וחזרו אפי' במזיד לא הפסידו את מקומן מ"ט אנוסים היו עכ"ל. ומרן ז"ל בש"ע פסק כר"פ דאף בשבת מותרי' באכילה כשהוחזרו למקומם אפי' לאותו ישראל שהוציאם לצורכו במזיד מ"ע דאנוסים היו יע"ש והשתא ניחזי אנן מאי שנא בעירובין פשי' ליה שהם מותרים מ"ט דהיו אנוסים ובכלי' ששמשו בבית חוניו מספקא ליה. ואין לחלק דשאני עירובי תחומין דהוי דרבנן כמ"ש התוס' שם בעירובין גבי המבשל בשבת וכו' יעו"ש שהרי בכלים ששמשו בבית חוניו עיקר הבעיא אי אסירי משום קנסא דמדינא אף הכהנים שהם בני דעה לא נאסרו וכמ"ש הר"מ ז"ל בפ"ע מהל' ביאת מקדש הי"ד דאם שמש במקדש לא פסל וכ' מרן בכ"מ ז"ל וז"ל ומסתבר טעמיה דכיון דקנסא הוא אם עבר לא פסל יע"ש. וא"כ לנו לדע' מאי שנא. ואולם הרמז"ל פסק דלא כר"פ לגבי שבת ופסק בפ"ג מה' שבת בשוגג יאכלו יען לא נעשה בהם שום מעשה ולא נשתנו וכו' יע"ש. ולפי טעם זה דנקט הרמז"ל שפיר יש לחלק בין ההיא דעירובין לסוג' דע"ז. אך זוהי שק' לע"ד כי לא ידעתי מהיכן הוליד ט' זה הרמז"ל ולדידי צ"ת. ועינא דשפיר חזי יתמה על ה' מהרח"ש ז"ל בח"ב סי' ט"ל שנשאל באנשי בודון שיצאו מן העיד לאונסם וחזרו אם הפסידו חזקת היישוב והשיב כיון דיצאו באונס לא הפסידו חזקתם. והביא ראיה מהך דאר"פ פירות שיצאו חוץ לתחום וחזרו דלא הפסידו מקומן מט' דאנוסים היו וכו' וה"ה לנדון דידיה יע"ש. ולא זכר שר שיש לחלק בין אנשים שהם בני דעה והיה להם להתנות לפירות שהם אנוסים ממש וי"ל וק"ל:
ומה שתמה כת"ר על הגאון מהריט"א ז"ל שכתב שמושחין אותם מע"ש וכו' וע"ז תמ"ה תמ"ה יקרא דכבר נגנז בימי יאשי' וכו' האמת שהיא קושיא אלימתא אבל אפשר דכונתו שהיו מושחי' אותם באפרסמא דכיא להיכרא שכבר הוקדשו מע"ש יען לא היו יכולים להקדישם בשבת וכמ"ש בש"ס דכריתות והוריות ולא נעלם מעיני מעכ"ת כמה דיות נשתפכו במ"ש רש"י ז"ל בע"ז דב"ן ע"ב וקדשנום שחזרו ומשחו' בשמן המשחה דהרי קי"ל אותם במשיחה ולא לדורות. וגם בזה נוכל לתרץ דהיינו באפרסמא דכייא כמו שעשו למלכים לסימנא בעלמא. וכמ"ש בש"ס דכריתות והוריות כן נמי נוכל לו' לגבי כלים שמושחי' אותם בשמן הנז' להיכרא בעלמא שכבר הוקדשו: וראתה עיני מה שרצה לתרץ הדר"ג על מה שהקשיתי בעניותי על המשל"מ ז"ל ורו"מ שיחל"א יצא לישע לו' דהוא ז"ל ס"ל דט' דכלי שרת שאינן נפדין הוא מדרבנן וכו' ומ"ש הר"מ בפ"ג מה' א"מ דט' משום שנא' והעמיד והעריך וכו' הוא ז"ל ס"ל דהוי אסמכתא וכו' זהו תד"ק. ולגבי דידי לא ידעתי מה הרוחנו בזה אף אי יהיבנא ליה כל דיליה דס"ל דהוי מדרבנן הלא לגבי קדשי מזבח שמתו פס' הרמז"ל בפ"ג דמעילה דמועלין בהם מד"ס. והיא סוגי' הש"ס עלי' דרבה דמועלין בהם מדרבנן וא"כ אף למטוניה דמר שפיר יופשט ספקו של המשל"מ ז"ל כ"ש וק"ו דליכא למי' חלילה דס"ל דאין נפדין מדרבנן שהרי פ' הרמז"ל בפ"ה מה' כלי המקדש הי"ג דכלי שרת אין קדושתן מסתלקת מהם לעולם משמע דלא יצאו מידי מעילה כלל. וה' משל"מ ז"ל עצמו בהכי אסיק וחיליה מלשון הרמז"ל הנז' ועי' להמשל"מ ז"ל בפ"ח מה' כלי המקדש ה"ה גבי בגדי כהונה שבלו מה שהק' להריטב"א והצ"ע יעש"ב:
תו חזיתי' שהשיג עלי מעכ"ת שלא הבאתי מ"ש הגאון חת"ס ז"ל ח' א"ח סי' מ' דגריס הרמז"ל תיבת לבהכנ"ס ובלי תוספת זה ליכא ראיה. וגם לזה אמינא כבר ראיתי דברי הגאון הנז' ז"ל. והזכרתיו בדברי. רק לא הוצרכתי להביאו יען כבר הבאתי להרב כ"מ ז"ל בסוף פ' ה' מה' בית הבחי' דכללא כייל לן דדעת רבינו דבהכנ"ס נקרא הדיוט לגבי הר הבית. וכן ממ"ש בפ"ח מה' מתנות ענים ה' ח' ולא הוצרכתי להאריך כי אין דרכי רק לקצר:
ומה שתמה מעכ"ת על ה' שעה"מ ז"ל דמאי פריך רב הונא בר מנוח וכו' עפ"י יסודו דתי' זה דלאו אורח ארעא וכו' לא נאמר אלא דוקא באלו אבנים שבאו פריצים וחללוה וכו'. ואני או' דלא שלטה עינו עין הבדולח במ"ש המשל"מ ז"ל בפ"ה מה' בית הבחי' ה' ט"ו דס"ל דתי' זה הוא יסוד חזק ולא חילק בהכי כלל וא"כ הרב שעה"מ ז"ל דמתיב ומפרק על המשל"מ ז"ל לא יוכל לחלק בהכי אמנם בסו"ד אסיק דלפי דברי הר"ן יש לישב דר' הונא בר מנוח לית ליה דר"פ דלאו אורח ארעא וכו' יע"ש. ומ"ש מעכ"ת דיפה כיון הרב כפי אהרן וכו' לא ידעתי מאין החליט המאמר ומהיכן יסודו:
עוד ראיתי בד"ק כתוב למ"ר דטעות הניכר יש בדברי הר' מג"א ז"ל ותקן לפי רוחב דעתו וכו'. ואנא אמינא עיניו יחזו מ"ש המג"א שם ס"ק י"ד על מ"ש הב"ח בשם רש"ל היכא שהוציאו ס"ת מן הארון אם יכולים להניח בתוכו שאר ספרים וכו' ושוב הביא מ"ש בס"ח סי' תתקל"ח שכ' דאסור להניח בו יריעות פסולות וכתב עליו המג"א ז"ל וז"ל ואפ' דשרי משום דלב ב"ד מתנה עליהם וכו' יע"ש. הרי להדיא דהמג"א אסיק בט' זה דלב ב"ד מתנה עלי' יסוד חזק בל ימוט. וא"כ אין צורך להגיה כלל:
ותו חזיתי' לפר"מ שהשיג על הראיה שהבאתי ממ"ש הגאון מו"ה הרב חיד"א ז"ל בשיורי ברכה משם הנ"י ן' הרא"ש ז"ל וכ' מעכ"ת וז"ל לא שמא מתייא דשם איירי בשאר ספרים קדושים ולא בס"ת והוא פשוט עכ"ל לשון הזהב. ובאמת תמהתי איך פה קדוש דוחה דברי ולא זכר ש"ר אי עיקר ראיתו של הרב הר"י ן' הרא"ש מההיא דאמרי' במגילה קומטרי דספרי וכו' וקומטרי דספרי הוא ארגז של ס"ת וכמו שפירש"י ז"ל וכמ"ש מרן בב"י ז"ל שם על מ"ש העור ארגז של ס"ת וכו' כתב הוא ז"ל שהוא ממ"ש רבא במגי' ד' כ"ה ע"ב אמר רבא הני זבילי דחומשים וקומטרי דספרי וכו' תשמישי קדושה נינהו וכו' יע"ש באופן דהר"י ן' הרא"ש ז"ל בארגז של ס"ת מיירי דוקא דלא כמו שפשי' למני"ר שיחל"א:
ומה שמצא להרב מ"ז בס' מטה יאודה ז"ל לדבר הזה יסלח כת"ר שאדרבא ה' מט"י הסכים לס' התה"ד שהבי' מור"ם ז"ל בדבר של צבור שנהגו בו כבר דאי אפ' ליזהר בו מליהנות אמרי' לב ב"ד מתנה עליהם משא"כ בתפילין הסודר וכו' באופן דהרב הגדול זקן ביתו ה' מע"י ז"ל הוא ש"ר המסכי"ם בנ"ד שהוא דבר שצבור נהגו מזה זמן רב להניח על כסא של אליהו זל"ט והסנדק ובחופו' חתנים פרוכיות ודאי דאמרי' לב ב"ד מתנה עליהם. וכן כתב בס' בית יאודה ז"ל סי' ז"ך דבדבר שכבר נהגו רבים מזה זמן אמרי' לב ב"ד מתנה עליהם יעש"ב. ומעכ"ת שיחל"א זה לי מ' שנה ואת היותרת מאהבה מסותרת. שעלה לשכון כבוד פעה"ק ציון היא בית חיינו. ועיני צדיק חזו מישרים המנהג הזה קבוע לפני תקיפי ארעא גאוני ארץ לקדושים אשר בארץ המה זיע"א ואין פוצה פה ומצפצף כלל ומאותו זמן עד היום הזה כבר בלו כמה וכמה פרוכיות והקדישו אחרים תחתיהם. והמקדיש קודם שיקדיש כבר ראה בעיניו שלוקחים הפרוכיות ומשתמשים בהם לדברים הנז' ולנוי סוכה ואפי"ה הקדישום. פשיטא ופשיטא דאדעתא דהכי הקדישו' והוי כאלו התנו בפירו' שישתמשו בהם. ובפרט דאינו שימוש הדיוט ח"ו. הא ודאי גם מעכ"ת יודה דאמרי' בזה לב ב"ד מתנה עליהם ואין בו שמץ איסור כו"ע. ומנהגן של ישראל תורה היא ואין למחו' בהם כלל. זה נלע"ד אי"ש צעיר באמת וישר. ואם גם מעכ"ת יסכים אמינא ליה איישר. כ"ד נא"ה מוקירו ומכבדו אהבתו חקוקה בששר. הצעיר יש"א ברכ"ה ס"ט:
סימן ג
יום ה' לס' ומלכים מחלציך יצאו אמת וצדק לפ"ק. בימים שבהן טהרו הכהנים את המקדש. ישא ברכה מאת ה' בנידם. וכנשר נעוריו יחדש. ה"ה אהובי הרב הגדול חוטר מגזע אבירי תוה"ק זי"ע ראש ב"ר מקודש. כמהור"ר יש"א ברכ"ה נ"י לעל"ע. אכי"ר:
בטרם הרים קן קולמסי תפילתי על חכי למען יהי' להדר"ג נ"י הבן פרי עץ חיים ג"י לסימן טוב ומזל טוב ויזכה לראות בני' ובני בנים גדולים בתורה וביראת ה' תמימה אכי"ר:
זה זמן שקסתי הוסג אחור אין אומר ואין דברים ויחנו בחסרו"ת. דבעו"ה כחוש חילאי לא צילא דעתאי כי זמני' דחשאי מביניתא דרישא עד טפרא דכרעאי רבו מצערות. גם ידוע בשער בת רבים שאנא ברי' קלה אשתמוטי קא משתמט בכל דבר המשפט וידי אסורות. וכעת יצאתי ממחיצתי משום דנפיק מיניה חורבא אם לא ינתקו המוסרות. ובאתי עם קנ'י לבטא בשפתים דברות שתים ויהי הקצ'ר אמיץ לא נצרכה אלא גילוי דעת' ע"ט לעשות יתן אומר המבשרות:
עובדא הוה במחנינו חברת אבן ישראל שנתעורר הרב כמהו' עקיבא יוסף נ"י בעהמ"ח ס' בית יוסף חדש לזכות את ישראל שיוכלו בש"ק להוציא ולהכניס מרה"ר לרה"י ועשה צורת הפתח בב' מקומות ומיד אמרתי לו ממעשיך ניכר שלא תצא ב"ק עליך לו' אם חכם לבך וכו' כי אינך חכם בה' עירובי' ובדאורייתא מותבי' וכו' עבדי' עובדא [ויעו' בתשו' הרדב"ז סי' י"ט] כי לדעתי הפשוטה אחינו הספרדים הי"ו אסורים בהוצאה והכנסה כמקדם. והו' במסקנת הש"ס במס' עירובין ד' ו' דרה"ר אינו ניתר אלא בדלתות והעלהו לדינא מרן ז"ל בשולחנו הטהור או"ח סי' שס"ד והוא ז"ל בסי' שמ"ה הביא בסתם חברת רבותינו הראשונים ז"ל דס"ל ברוחב י"ו אמות הגם דלא בקעי ביה ש"ר נקרא רה"ר ויעו' בחי' רבינו המאירי למס' שבת לדף ז"ן ובחי' שנדפסו על שם הריטב"א ז"ל [ולדעתי מי שבקי בטיב לשון הריטב"א יבין שחי' אלו בטעות יחסו לו. וכן ראיתי אח"כ בס' מחנה לויה על הל' שמחו' לרבינו מהר"מ ב"ב ז"ל והו' יחסהו לרבינו נ"י ז"ל] ורבותי' נ"ע החולקי' הנז"ל דבעינן ש"ר בשם י"א וכפי הכלל המסור בידינו כשמרן ז"ל הביא ס' בסתם וס' החולקים בשם י"א הוא ז"ל כסתם ס"ל וכן כ' בפי' הכנה"ג בשיוריו בהאי סי' דלדעת מרן ז"ל לא בעי' ש"ר. ומאן ספין ומאן רקיע למעבד עובדא דלא כס' מרן ז"ל באיסור דאוריי' ובפרט אנן חשיבי חומר בקודש [עוד הארכתי בספרי דבר שבכלל במה שכ' הגאון חק"ל ז"ל מה"ב אה"ע סי' ב' שלא קבלו בערי טורקי באו"ה רק להחמיר ולא להקל אבל בני א"י וערביסתן וכו' שלא קבלו עליהם דגל הקי"ל גם באו"ה תפסי דעת מרן ז"ל בין להקל ובין להחמיר שקבלו למרן ז"ל עלי' לרבם יעו"ש ובדף קע"ג. והוא בעצמו בספרו הבהיר בכמה מקומות בתר איפכא קאי. שבאו"ה בכל ערי טורקי' קבלו דעת ז"ל מר"ן בט' להקל שבו'. וכעת מצאתי בס' פתח הדביר ששאלו אותי לאיזה ימים שבהשמטו' לח"ג סי' של"ט שהאריך בזה] הגם שבס' י"א סי' הנז' הקשה ממה שהמליץ מרן ז"ל בעד הני נשי מקושט' ויוצאו' במבו' בסי' ש"ג כבר גאון עוזינו כמהו' חיד"א ז"ל תי' לנכון וכפל הדברים בשיו"ב ובמחזיק שלא ימוט האי כללא דדעת מרן הקדוש כס' שהביא בסתם וקצת ראיה איכא דמלשונו הטהור בסי' ש"ג שכ' והשתא דלית לן ר"ה והוא כלשון רבותי' הראשונים ז"ל דס"ל דבעי' ש"ר כמבואר במרדכי וכו'. והוא ז"ל לא העלה בשולחנו הטהור דבר שאינו נוהג בזמני' א"כ למאי הביא בסי' שס"ד להאי דינא דאין מערבי' רה"ר ומרבי' הטור ז"ל הגם שבסי' שנ"ה גבי מי שמילא מים מבואר דס"ל דבעי' ש"ר וכסברת רבינו אביו ז"ל ובכל זאת הביא להאי דאין מערבין וכו' אינו ראי' וק"ל. ולא נעלם מאתי מה שהקשה הרב ערך השולחן ז"ל ממה שפסק מרן ז"ל בסי' שכ"ה דלגוי אלם ומשום ד"ש מותר לשלוח לו ע"י גוי והטעם מבואר בב"י משום דאין לנו ר"ה. ולפענ"ד דאין להקשות מהאי פסקא להגאון ברכ"י ז"ל דכעת שזכינו לאור גדול ס' או"ז חזיתי שם בהל' שבת סי' ג"ן שהביא עובדא דא דהו' ברעגעשפורק דשלח גוי חולה ביו"ט וכו' והביא שם בשם רבו רבינו שמחה ז"ל שהשיב לו הגם שיש איסור עו"ה ליו"ט והוא בלאו בכל זאת אם הגוי אלם מותר לשלוח לו ע"י גוי יעו"ש. ופשיטא דגם בשבת הכי ס"ל דמה לי איסור לאו ומה לי א"כ ומה דנקי' יו"ט משום דעובדא הוה ביו"ט עד שיש לתמוה למאי בעי רבינו או"ז ז"ל לטעמא דהאידנא אין לנו רה"ר דאורייתא הלא רבינו שמחה התיר אף בלא האי טעמא וידוע כי מרן ב"י ז"ל והגאון כמהו' חיד"א ז"ל הי' בידם האו"ז כתי' א"כ י"ל בפשיטות דמרן בשולחנו הטהור פסק כרבינו שמחה ז"ל ולא משום דהאידנא אין לנו רה"ר. וכעת חזיתי בס' פתח הדביר הנז' בסי' ש"א בפסק הפולפו שהאריך בזה והביא ג"כ לקושית הרב עה"ש ז"ל ומחמת שקושיא הזאת נצבה וקמה כ' דאיכא פלוגתא בדעת מרן ז"ל אבל לפמ"ש אינו קושיא כלל. ובכל זאת כ' ולענין מעשה הלב מהסס וממאן להקל לדידן דתפסינן הוראת מרן ז"ל באו"ה כנודע יעו"ש. ואנו תושבי קרית מועדינו דנגררים אחרי דברי עיר וקדיש הגאון חיד"א ז"ל כש"כ דאין להקל. ופשיטא דהל' כמיקל בערוב אינו שייך בזה ולהדר"ג נ"י שבידו למחות ולצוות שינתקו המוסרות. ובזכות זה פניו יהיו מאירות. לדורי דורות. כעתירת אהובו אמיתי הכותב בידים רפות. המצפה לתשובתו הרמה: יצחק מפראג ס"ט:
יום עש"ק לס' ויקרא שמו זר'ח. כתר תורה. הוא זיוה הוא הדרה. נהרא נהרא. מר ניהו רבא. רב חביבא. דגול מרבבה. הדר הוא מע' הרב הגדול גאון יעקב אשר אהב כקש"ת פחד יצחק יהיה בעזרו. נס"ו:
קדמאה שלמים שלמי חובה. כאן מאהבה. וחיבה יתירה נודעת. ושלהבת התשוקה עולה בוקעת. לא יעדי עינן. ובצל שדי יתלונן. והיה עליהו רענן. יהיה בס"ט ובמז"ט פריו קדש הלולים פרי צדיק רב הו"ד יוסף בהלו נר"ו והיה אדירו כי"ר:
מה מאד גדלה שמחתי כמוצא שלל רב בקבלתי הני זהרורי כותבות של בית רבי אורו עיני כל מעייני חדאי נפשאי קראתי בכל לב צוף דבש אמרי נועם ולמוכיחים ינעם אודות תיקון שהמציא הרב ר' עקיבא יוסף הי"ו להוציא מנחלת אבן ישראל לרה"ר שעש' צורת פתח בב' מקומו' ועל זה אר"י נעשה שוא'ל דלנו הספרדים דאתרא דמרן ז"ל עליה סמכינן וכוותיה עבדינן לא יגהה מזור תיקון זה דלדעת מרן ז"ל בסי' שמ"ה דיעה ראשונה שהביא בסתם ס"ל דלא בעינן ששים רבוא בקעי בה וכו' ואף שהביא אח"כ סי' י"א כפי הכלל המסור בידינו דדעתו לפסוק כסתם והיא דיעה ראשונה לדעת מרן ו"ל וכמ"ש הגאון הרב חיד"א ז"ל בברכ"י ובמחזיק ובשיו"ב והיא ס' הכנה"ג בשיירי ז"ל ובסוף ד"ק הביא מ"ש בספר פתח הדביר ז"ל שכתב דאיכא פלוגתא דעת מרן ז"ל:
אני עני ב"א לפקע"ד דהאמת כן הוא דליכא פלוגתא בדעת מרן ז"ל כאשר עינא דשפיר חזי בספר שביתת יו"ט בח' א"ח סי' ה' החליט גם הוא דדעת מרן ז"ל להחמיר ונסתייע ממ"ש הכנה"ג ז"ל בשיירי א"ח וכו' ובסי' ו' כתב כנגדו הרב כמוהרח"י דאנון ז"ל אחרי שצידד בדעת מרן ז"ל כמאן ס"ל אסיק וז"ל באופן שלדעתי בספיקא תליא מילתא שלדעת הרב החבי"ב פסק מרן כהרמב"ם ז"ל ולדעת הרב מג"א והרב יד אהרן פסק להקל וכל זה הוא לאפוקי דלא נימא כבר פסק מרן כהרמב"ם ומינה לא תזוע דכבר קבלנו הוראותיו כי עפ"י הדברים האלה זה הדרך לבא בה דיש מקום להתיר שאתה יכול לרבות ספיקות וספיקי ספיקות וכו' יש להם על מה שיסמוכו סמוכין מן התורה ועירובן עירוב וכו' יעש"ב. [ויש להעיר דחשיב להרב מג"א ז"ל דחולק וס"ל כדעת מרן ז"ל להקל דלא שת לבו להרב שביתת יו"ט שהביא דברי הרב מג"ד ז"ל וכ' דהיינו לבני אשכנז וכמו כן נימא ג"כ בעד הרב מג"א ז"ל שגם הוא אשכנזי] וכנגדו השיב לו הרב שביתת יו"ט דאין לעשות ס"ס בזה וכו' וסיים בדבריו וז"ל ומינה לנ"ד דעל סברת הרמב"ם ורש"י ז"ל רבים חולקים עליה' ואין לעשותו ס"ס וכו' יע"ש [והאמת אחרי המחי"ר מכת"ר דרבים הם המסייעים לס' הרא"ש ורש"י ז"ל] באופן דפליגי בדעת מרן ז"ל זה אומר בכה וזה אומר בכה:
ואם לחשך אדם לו' מאי נ"מ למ"ש הרב יד אהרן ז"ל והרב ערוך השולחן ז"ל וה' שביתת יו"ט ז"ל מאחר שהרב הגדול מופת הדור הרב חיד"א ז"ל פסיקא ליה בסכינא חריפא בדעת מרן ז"ל דלא בעי ש"ר בקעי בה וכמ"ש בברכ"י ובמחזיק ובשיו"ב וכמ"ש הכנה"ג ז"ל בשיירי א"ח בסי' הנז' וליה צייתינן כי הוא גאון עוזינו ובקי בדברי מרן ז"ל ובאופיה של מדינה ירוש' דדאב"ה:
אף אתה אמור לו עינא דשפיר חזי להרב מהריט"ץ ז"ל בסי' רנ"א שנשאל על עיה"ק צפת ת"ו דבתחי' היתה בנויה עיר חומה ודלתותיה ננעלות וכו' ואח"כ באו פריצים ופרצוה אין חומה וכו' והשיב גדולה תשו' ואסיק דכיון דאין מבוי רוחב ט"ז אמה אין לו דין רה"ר ודי בצורת פתח מכאן ולחי או קורה מכאן בכל מבואותיה וכתב עוד וז"ל זאת ועוד דהרי כתב רש"י ז"ל דבעינן ש"ר בוקעים בו וכ"כ הרא"ש ז"ל דרך פשיטו' דבזה"ז אין רה"ר דליכא ש"ר וכ"כ התו' בפ"ק דשבת גבי הא דפריך בגמ' אמאי לא חשיב מדבר רה"ר ומשני ל"ק כאן בזמן שהיו ישראל שרויים במדבר כתבו התוס' משמע קצת דבעינן ש"ר בוקעים בו עכ"ל הרי שהתו' ז"ל סוברים כן וכתבו הפוס' נהגו לפסוק כהרי"ף ז"ל כשאין התוס' חולקים עליו משמע דאם התו' חולקין עליו פוסקים כהתוס' והכא הרי התוס' ורש"י והרא"ש והטור כולם סוברים דבעינן ש"ר וכמה גדולי וגאוני עולם נ"ן אשר היו בארצינו ולא פקפק שום אדם מעולם וע"ז נאמר אל תסג גבול עולם עכ"ל יע"ש:
הראת לדעת דהרב מהריט"ץ ז"ל הוא היה בדורו של מרן ז"ל שמרן ז"ל נתביש"מ בש' השל"ה ותשו' מהריט"ץ בסי' ל"א ובסי' ג"ל היא ש' הש"ס נפשינו בחיים וכ' בסוף התשו' שהיה רך בשנים והרצה תשובתו לפני הרב מהר"מ אלשיך ז"ל יע"ש והוא מעיד שהיו כמה גדולי וגאוני עולם בעה"ק צפת"ו והרי מכללם היה מרן ז"ל שלא פקפק בדבר ואחריו נמשך הרב מים רבים בסי' ל"ח דל"ט ע"א וכתב וז"ל ואילו ההיתר אשר הוריתי בפס"ד היה נסמך מעיקרא על סברת הפוס' הסוברים דבזה"ז אין רה"ר משום דליכא ש"ר אפי"ה לא היו רשאים ומערערים לדחותו כ"כ בנקל מאחר דחזינן כמה בתראי דסמכי על האי פס"ד ובכלל' עי' למהריט"ץ ז"ל סי' רנ"א וכו' יע"ש וא"כ מי בעל דברים יגש בזה"ז שהדור פרוץ מרובה וכל אחד מחזיק עצמו לגאון באיזה כח נוכל למחות אפי' לתינוק ן' יומו ובפרט היכא דאחינו האשכנזים שהולכים אחר ס' רמ"א ז"ל וזה התיקון יפה להם מי הוא זה מהספרדים אשר יטה אוזן קשבת לשמוע לתוכחתינו שלא להכניס ולהוציא עפ"י חומרת מרן ז"ל הלא יראה בעיניו בענין הבשר שיש כמה חומרות במרן ז"ל ואפילו הכי יש כמה וכמה מהספרדים שאוכלים בשר משחיטת האשכנזים ואינם חוששים כי חכמים המה בעיניהם ובפרט בנדון זה אחר אשר העיד הרב מוהריט"ץ ז"ל:
איברא דבעניותי אמינא שלא זכיתי להבין ד"ק של הרב מהריט"ץ ז"ל דהנה בתחילה כ' וז"ל נמצא שעלה בידינו שההיתר שיש לעיר אלד'ינו הוא צורת פתח מכאן ולחי וקורה מכאן בכל מבואותי' לפי שכולם אין בהם מבוי רוחב י"ו אמה ואין לו דין רה"ר וא"כ מאחר שאין למבואות דין רה"ר ורחבה של ט"ז אמה לא היה שם רק רחבה אחת של קיבוץ לתפילה שלהם והוא הסכים לעיל דכיון שיוצאים מן המבואות לכרמלית ואח"כ יש מרחק רב לרחבה לית לן בה יע"ש ועוד היה שם רחבה שמוכרים שם חטים וגם לזאת לא שת לבו יען לא היתה י"ו אמה על י"ו אמה כמו שיעש"ב וא"כ אחר כל אלה הדברים דאסיק שלא היה בעיה"ק צפת"ו רה"ר מה מייתי ראיה אח"כ שהיו כמה רבני וגאוני עולם ולא פקפקו כלל הלא מה שלא פקפקו הוא משום שהמבואות לא היה בהם רוחב י"ו אמה ואין להם דין רה"ר כמ"ש הוא ז"ל האמת אתמהה וי"ל וק"ל: