שות שמחה לאיש· רבי יעקב שאול אלישר
יו"ד · סימן ב
שליו היתי בביתי והנה לקראתי מע' החכם השלם ירא את ה' מרבים כמוהר"ר עוזיאל ב' משה הי"ו וכה הראני כתב הבאה מבנו מע' השו"ב כה"ר אשר ב' עוזיאל הי"ו לשמו ולשאו"ל הגיע מה יעשה אותו הבן. במעשה הבא לידו בסירכה אשר היתה למקום שאין הנקב פוסל בו ונפחו הריאה וחתכו הסירכה ולא בצבצה אבל היה דם יוצא ממקום החתך. כי לדעתו טרף גמור. וחכמי דורו רבים לוחמים להכשיר בהחלט מאחר דלא בצבץ. וזאת שנית תרתי בועי בלתי חוט ב"מ הנמצא על הריאה בדופן צר. וסירכה על בועה אחת מכוסה סרוך על דופן צר. ובועה שניה בלתי סרוכה אי אמרינן דופן מגין. ודעתו להטריף וחלוקים עליו חביריו וע"כ לשאו"ל הגיע כי מציון תצא תורה להורות הדרך אשר ילכו בה ולהיות כי אני אני הוא ראש זובחי הזבח פעה"ק ירושת"ו ביקש לחוות דעתי מה יעשה בישר' ויבא שכמ"ה:
ולגבי דידי הרבה כרכורים כרכרתי ודחיתיו מיום אל יום להמנע עצמי מלהטפל בענין כזה מכמה צדדין. חדא כי לשמע אזן שמעתי כי לימים הראשונים היתה העיר היא סופ'יאה יע"א מלאה חכמים. ומשם תורה יוצאה להורות לכל ישראל. והנה בעתה איך אפשר כי ותרד פלאים. כי ראיתי שאלה המוצגת לפני פרשה סתומה כאלו השוחט הלזה לא נפתחו עיניו. ולא ידע בין ימינו לשמאלו והלכות שחיטה וטרפות מצויין אצלו כתורה שבע"פ מנהג אבותיו על לא הודע ט' טרפיות ומאיזה מקור חוצבו כי רבה המבוכה אי מקרי יוד ואכמ"ל. ומכ"ש כי לא פורש הוראת הכת המנגדת כחה דהתיר' מאיזה טעם הוא אי סברת הכרס הם כי לא להזכיר וחלילה להאמין לכל מי שנגע יראת ה' בלבו להתיר את האיסור בלי ראיה חותכת לדבריו. באופן כי לכל הצדדין דברי השואל סתומות ה' הטוב יכפר בעדו כי ע"כ ירא אנכי להכנס בתחום שאינו שלי. פן אכוה. ומה גם כי הלא לאמונה הימים הראשונים היו העם מתאוים לדבר ה' מירוש' ולשמוע בקולו חלפו. והיום הזה איש הישר בעיניו אשר אמר לי יאורי ואעמוד בשכלי ומה לי לשמוע לקול מורי"ם וכשם שמצוה לומר דבר הנשמע וכו'. האמנם הדרי בי במילתא דאיסורא אין חכמה. וזאת חובתי ללקט אמרים אשר מפיהם אנו חיין והשומע ישמע ואני את נפשי הצלתי ע"כ משלי אל ה' ויאר לי וא"ש את"מ ואשאל מאת שוכן מעונה ידריכני בדרך נכונה ולא אכשל בדבר הלכה וזה אחלי בעזרת צור גואלי:
ואען ואומר הנה לשאלה הראשונה כי אחר שהסירו הסירכה יצא דם שורשו פתוח ממ"ש הרב ט"ז סי' ל"ז סק"ג וז"ל מעשה בא בריאה שנסרכה לכיס והסירכה היה מליאה עד שבמקום הסי' לכיס נתמלאה כל סביבו אותו מראה דם. והטרפתיה דכאן גרע מתרתי לגריעותא. ולא מהני בהו מיעוך דכאן אין לומר שאינו אלא הפשטת ליחה דזה אינו דע"כ דם זה כא מריאה שניקבה ויצא דם מסמפונות שלה. דהן אמת דהפשעת ליחה ודאי נעשה אע"ג שלא ניקבה משא"כ בדם זה אע"ג דלא מבצבץ טריפה כי אין הבדיקה מועיל להכשיר במקום שיש ספק איסור אלו דבריו ז"ל כאשר יראה המעיין שם הרי מבו' מדבריו דטריפה בהחלט ולא מהנייא שום בדיקה. וכן הביא דבריו בבאה"ט שם ס"ק ג':
אלא דיד הדוחה לדחות דמפני ג' טעמים אין להביא ראיה מדברי הט"ז הנז"ל. ויצא הא' כי מעשה הרב ט"ז היינו בסרוכה לכנס והיינו בסירכה דצריכה בדיקה. דכיון דבאנו לידי חיוב בדיקה לחוש לס' רש"י דודאי נקובה דאין סירכה בלא נקב. א"כ גם ביצא דם הגם דלא בצבצה יציאת הדם מחזיק לומר דהיתה נקובה ולאוקמי אחזקה דהיתה נקובה. כיון דנמצא סרוכה במקום דאיכא למיתלי בנקב:
ב דנדון הרב ט"ז היינו כי הסירכה היתה מליאה דם והכי דייק בלישניה במעשה שהיה וכגו"ד ודאי דטריפה דנתמלאה הסירכה מורה לנקב גמור. (ג) דברי הרב ט"ז זלה"ה היינו כי אזיל לשיטתיה כדעת מור"ם דגם בניקבו זה שלא כנגד זה טרף. וכמ"ש מור"ם בסי' ל"ו ס"א:
וא"כ לדידיה יציאת דם הוראה כי ניקב הקרום. ואפי' קרום העליון לבד טרף לשיטתיה כדעת מור"ם ז"ל. אמנם לדידן דקי"ל כמרן זצוק"ל ואתכא דמרן יתבינן דלא מטריף כ"א כשנקבו שני הקרומים זה כנגד זה טריפה אמנם כשניקב זה בלא זה או זה שלא כנגד זה כשירה כאשר פסקו בסי' ל"ו ס"א א"כ תורה יוצאת לדין ביצא דם דכשירה. א"כ מכח שלשה אלו נפלאו אין לשמוע לדברי הט"ז לדידן במונח כי יצא דם אף מסירכה תלויה. האמנם דא בורכא והמעיין היטב יראה בעיניו ולבבו יבין כי שום אחד מאלה לא יכונו. והדין דין אמת דינו של הט"ז ז"ל בכל מקום ובכל אופן ומעשה שהיה כך היה דוקא:
ואתהלכה ברחבה כי הנה המעיין בדברי הט"ז ז"ל ישפוט בצדק כי לאו דוקא סרוכה לכיס כ"א אפי' סירכה תלויה הדברים אמורים. והוא כי בסירכה המוסכם מכל הפוס' דאינה צריכה בדיקה וכמ"ש מרן ומור"ם בסי' ל"ט ס' ח' עי"ש הי"ט דכיון דהיא תלויה אינה אלא הפשטת ליחה וע"כ אינה צריכה בדיקה. וע"ז באו דברי הט"ז בדקדוק דכאן אי"ל שאינו אלא הפשטת ליחה דדם זו באה מריאה שניקבה ויצא דם מסמפונות וביאר עוד דודאי הפשטת ליחה ודאי נעשה אע"ג שלא ניקבה משא"כ בדם וכו' עיש"ב דברים אלו דיי לומר בהחלט דאפי' במקום דאיכא למימר דהסירכה היה הפשטת ליחה כגון סירכה תלויה דודאי אינה נקובה אפי"ה ביצא דם ודאי ניקבה דדם זה בא מסמפוני הריאה דאם לא כן מהיכן. ולהכי הטריפה. ואם עדיין הלכה רפוייה בידך תא ואחוי לך הרב בית אפרים סי' י"ט והביאו בפתחי תשו' ס"ק ב' דה"ה בסי' תלויה מליאה דם טריפה עי"ש ואם לזה יאמר האומר דהיינו במליאה דם כאשר כן מתבאר מפש' לשונו והכי הבין גדול אדונינו מרנא ורבנא זקן ביתי בס' הנחמד תורת הזבח בסי' ע"א ס"ק ג' דכ' וז"ל סי' תלויה ויש דם בתוך הסי' טריפה הרב ראש אפרים סי' ט"ל ס' צ"ב. וכן מתבאר בדברי הט"ז הבי"ד הרב כנה"ג אות קמ"ח והפר"ח סק"ך וכ"כ הרב שמ"ח ס"ק כ"ע מדברי הט"ז וכ"כ ה' בית. אפרים יו"ד סי' י"ט עש"ב. הרי דכולהו הכי נקטי וס"ל דהיינו במליאה דם אפי"ה לא בשביל שאנו מדמין עשה מעשה ואביא לך הדברים מבוארים כשמלה מבלי לנטות ימין והוא דהרב חכמת אדם בדל"ז סי' ל"ד כ' וז"ל סירכה שמיעך ויצא דם טריפה שהרי אנו רואין שאין זה הפשטת ליחה אלא שניקבה ויצא דם מהסמפונות הט"ז סי' ל"ו סק"ג ומפשט לשונו משמע דאין חילוק בין דבוקה או תלויה דטריפה עי"ש:
וכן ראיתי להרב יוסף אברהם הנ"מ בתוך ס' ימין משה בסי' ט"ל ס"ק ל"ג שכ' וז"ל ואם נמצא בתוך הסי' דהיינו בין סי' תלויה ובין סי' בכסדרן דם ודאי דניקבה וטריפה משום דדם זה מנין ואפי' בה"מ הדין נמי כך עי"ש ועוד יתבאר לקמן בדברינו בע"ה: ועוד אביא ראיה חותכת כי מינה יופשט כל תלת ספיקי הנז"ל כולהו כחדא והוא כי הרב שו"ג בסי' ל"ו סוף ס"ק ב' הביא משם ה' כנה"ג בסי' זה הגב"י אות י"ב וז"ל אם קורע דם בקרום העליון אע"פ שלא ניקב רק קרום התחתון טריפה דכיון שיש לה כח לעשות ק"ד בחוץ ודאי דניקב קרום העליון וכתב בהגהה שם ונ"ל דאפי' ניקב העליון לבד היא טריפה דמהיכן בא הדם אם לא ניקב גם התחתון דבקרום העליון לבד אין שם דם ע"ש וכתב והכי נקיטינן הרי דהרב שו"ג דבאתריה דמר אוכלי נפיחה והכי סבירי דצריך לריאה שניקבה שינקבו שניהם ואפי"ה החליט להלכה דבדם הוראה גדולה דניקבו שניהם דדם זה מאין בא והכי נקיט להלכה הרב שער המים בסי' ל"ו סוף סק"ו ע"ש ובלא"ה לדידן ג"כ אין נפקותא בזה דנקטינן להלכה כס' מור"ם דאף שניקבו זה שלא כנגד זה טריפה והכי כתב הרב שו"ג שם בסי' ל"ו ס"ק ג' יע"ש וכ"כ הר' תורת הזבח בסי' פ"ז בכללות דיני הריאה אות נו"ן ס"ק ג' וז"ל אם ניקבו שניהם זה שלא כנגד זה פ' מרן דכשירה ומור"ם כתב דיש מטריפין וכן נקטו האחרונים להחמיר וכן המנהג והכי נקיטינן ע"ש:
וא"כ זכינו לדין דמאחר דבקרום העליון החוש יעיד דאין בו דם כ"א בקרום התחתון והרי יצא דם לפנינו ודאי דניקבו שניהם והגם דאולי הם זה שלא כנגד זה טריפה ועיין להרב טוב לישראל בטרפות הריאה בד' ו' סי' כ"ז דאחר שהביא הסכמת הפוס' כמור"ם הביא דברי הכנה"ג דאם יש בקרום העליון ק"ד דטריפה ע"ש ואם בק"ד העריפו מע' דדם זה מהיכן בא כ"ש ביוצא דם לפנינו דודאי דאמרי' דניקבו שניהם וטרף בהחלט והרב בית אפרים בחיו"ד סי' כ"ד נשאל שאלה בריאה אחת שהיה קרום מכסה כל הבועה והסירו הקרומים מעליה בנחת והיתה שלימה ויפה ונפחוה ועלתה בנפיחה כהוגן והכשירוה כמ"ש סוף סי' ל"ה ואח"ך כמו חצי שעה אחר שמשמשו יד אנשים הרבה בריאה זו התחיל לצאת דם מהריאה ואין ניכר בה שום נקב ואף אחר הקנוח יוצא הדם מעצמו ונטה דעתו להיתר מכח שיצאה בהכשר ומשמוש יד הרבה ואימור נקבוה וא"כ הרי הוא כבשר הבא מבית הטבח שעושה בה מה שירצה וידים עסקניות ואמרינן שמשמשו בכח ע"ש:
דון מינה דהיכא דאין במה לתלות והריעותא לפנינו הדרן לדברי הט"ז מתוקים מדבש דכללא כייל לן כי אין הבדיקה מועיל להכשיר במקום שיש איסור דברי' אלו יורדים לחדרי בטן כי במקום שהריעותא לפנינו וספק איסור בידינו לא מכח הבדיקה שבדקנוהו ולא בצבץ נתיר את האיסור ובזה הרי הופשט לן מדברי התייר הגדול הט"ז דבכל אופן שיצא דם בין מליאה דם ובין בסי' תלויה ובכל מקום אף לדסברי כדעת מרן מכ"ש כי כבר נתבאר דכולהו ס"ל כמור"ם ז"ל ובכל מקום יציאת דם מורה נקב וכללא כייל לן רבינו הקדוש ריאה שניקבה טריפה ולית דין צריך בושש וד"ב:
והוצרכתי להאריך בזה והוא דראתה עיני בס' הנ"מ יפה ענף לה' המפורסם מהר"ן פאלומבו זצוק"ל ובסופו קונטריס להרב כמוהר"ש עוזיאל הי"ו הכי קרא שמו ענף עץ שו"ב מובהק מקמ"ר קושטא יע"א ובסי' ג' אייתי בידיה שאלתינו זאת ממש דומה בדומה עלי דם היוצא מהריאה כי השו"ב היו מכשירין וע"ז עמד כגבור וצדד כמה צדדין למצוא פתח להתיר כדברי השוחטים ולא מצא כ"א לאיסורא ולהטריף. ותחי' דבריו הביא מש"ל משם כל רבני האחרונים אשר למדו מדברי הע"ז בסי' תלויה מליאה דם דהסכמת כל הפוסקים להטריף ומינה יצא ללמוד לנדונו ועוד האריך הרחיב כיד ה' הטובה עליו והעלה להטריף ע"ש ויש לטייל בו ארוכות בבירור דבריו אבל מה אעשה כי אין הפנאי מסכים והיו דברי אלה כחותה על הגחלים חד כרעא וכו' האמנם לא אוכל להתעלם והדבר תמוה דמה דמות יערוך להקת הפוס' דמטריפי בסי' מליאת דם דעיני בשר לו יורה יורה דטריפה דהרי הסי' מליאה דם וא"ץ תו לבדיקה ל"כ בנדונינו ואמאי שתיק לן לחלק בהכי: וראיתי אחרי רואי כי שם בסי' ד' דף ו' ע"א שם הובא הסכמת ש"ר המסכי"ם לדבריו ה"ה מע' הרב כמוהר"ר רפאל אהרן ביטראן הי"ו. והוא גם הוא האריך בזה והנצרך לנו כי שם בע"ד כ' וז"ל ואם נפשך לומר דשאני נ"ד מנדון הרב ט"ז דדם בתוך הסי' שאני דזה הוכחה גדולה דדם זה היה כאן מחיים ותלינן דקרוב לודאי דדם זה בא מסמפון הריאה שניקבה משא"כ הכא דנמצא דם תחת הסי' אף את"ל דדם זה בא מחמת נקב הריאה אכתי איכא למימר דשמא נעשה אחר שחיטה מכח משמוש ידא דטבחא דממשמש לנקות הסי' דא"כ תמה על נפשך דהא פשטה ההוראה דבניקב תחת הסי' דטריפה ולא תלינן במשמוש ידא כלל דהרי המנהג להעביר הסי' בנחת הרבה ובאימון ידים הרבה ועיניהם פקוחות ע"ז הא ודאי דליכא למיתלי במשמוש ידא כלל ועוד אייתי ראיה לדבריו ממ"ש הגאון בית אפרים בתשו' סי' כ"ח דס"ו ע"ד שנשאל בריאה שנמצא בה יבלת והבודק קלף אותה מעל הריאה ויצא דם מן הריאה וקינח ויצא פ"כ ועמד השואל ושאל אם יש להכשיר דשמא יש לתלות דשמא ניקבה הריאה ויצא דם ע"י שהעביר הבודק ידו בכח וניקבה בצפורנו ולאו אדעתיה והשיב הרב ז"ל דאין מקום להתיר כלל דסו"ס אין כאן בדיקה וממה נפשך יש להטריף דאם אנו תולין דהנקב בא ע"י שתלש בכח א"כ לא היה כאן בדיקה ומ"מ אם נאמר דהיה בה נקב מחיים דטריפה והכי מסתבר דנקב היה בריאה דע"י הטבח מיזהר זהיר בזה שיקלוף באופן שלא יעשה נקב וכו' עש"ב דעשה מעשה ובהסכמה עלה להטריף וא"כ דון מינה לנ"ד דודאי נקב יש ומינה הדם יוצא. וליכא למימר דנעשה אחר שחיטה דרוב מצויין אצל שחי' מומחים ומלאכתם עושים בזריזות הא ודאי ריאה ניקב' וטריפה בהחלט אלו דבריו ז"ל עכ"פ מצאנו חבר כי הרגיש דלא דמי לסירכא מליאה דם ואפי' הכי הרבה לרוות צמאוננו דהדין דין אמת ותרוייהו ה' כמוהר"ש עוזיאל הי"ו והרב כמוהר"ר ביטראן הי"ו סיימו בדבריהם כי דברי מע' השוחטים דנקטי לקולא באמרם כי כך מנהגן בטילין מעיקרן. והרב כמוהר"ש עוזיאל הי"ו. אחר שהוכיח דאין כאן מנהג ולא נעשה עפ"י ותיקין כ' וז"ל והן לו יהי דהוי מנהג מ"מ כיון דלא מצינו שום סעד וסמך בשום פוסק דהכשיר בנ"ד ודאי דלא אזלי' בתר מנהגא עכ"ד ובא רעהו הרב המסמיך סיים וז"ל וכבר האריכו הפוס' דמנהג במקום איסור יחד אוספו ברבני האחרונים ובפרט בספרן ש"ץ שני גדולי הדור בס' סמיכה לחיים חא"ח סי"ב ולהגאון בס' נדיב לב ח"א בה' טרפיות דעלתה הסכמתם לבטל מנהג היכא דאין שום סעד לתומכו יע"ש ודון מינה לנ"ד דהקולר תלוי על השוחטים לבטל מנהג הרע הזה ולהעמיד הדת על תלה וכו' עש"ב: והדברים ק"ו בנ"ד דהשוחט הגם שלא ידע בין ימינו ולפניו נסתמו כל מעיינות חכמה בתומו הולך נפל האמת במקרה אוחז מעשה אבותיו ומטריף מי שם לכת המנגדת בלתי שום ראיה וסעד להכריחו להתיר ישתקע הדבר ולא יאמר דח"ו עליו נאמר ועצומים וגו' וחוששני כי נכשל בסוג מאכיל נו"ט רח"ל ואין ספק כי אחרי הגלות נגלות כל האמור ומדובר מפי רבנן סבוראי יחוש על נפשו להניחו להשוחט לעשות כמנהגו הטוב וכל מן דין סמוכו ויזכה למצות והיינו שבחייהו שלא להיות תוקע עצמו לדבר כי כעת לא נמצא לא שורש ולא ענף וד"ב:
ואם מעט ואוסיפה לך עוד כי ראה ראיתי להרב נר המערבי בס' הנחמד זבחי תרומה אשר סובב הולך על ה' שחוטה על דברי מרן ובסי' הנ"ל ס"ק כ"ו הביא דברי הרב ט"ז הנ"ל וכ' וז"ל ונ"ל דדין זה שייך אף לדידן דקי"ל כפ' מרן דניקבו זה שלא כנגד זה דכשר אפי"ה הכא טריפה מע' דכיון דהקרומות אין בהם דם וע"כ צ"ל דדם זה יצא מגוף הריאה וניקבו ב' הקרומות זה שלא כנגד זה והוי עריפה והוא דהיכא דמפקא זיקא לכ"ע עריפה ואעפ"י שמרן בב"י כ' ואפי' אי מפקא זיקא כשירה כבר כל האחרונים חלקו עליו בזה. ויש מהם סוברין דגם מרן חזר בו מדהשמיטו בשוה"ט ומה"ט פ' רבני סאלוניק יע"א הוב"ד בהרב בני חיי דאם נמצא בריאה כדמות נחש בין שני הקרומים ראשו שקוע בריאה מבחוץ וזנבו יוצא למע' או איפכא דטרי' בלא בדיקה ואע"ג דקי"ל ניקבו זה שלא כנגד זה דכשירה הכא טריפה משום דעין רואה דבמקום רביצת הנחש הוא חלול והרוח יוצא ונכנס לזה וא"כ בדיקה לא מהנייא דודאי לא תבצבץ דסותמו הנחש הרוח ובהא אפי' הרשב"א ומרן מודו דטריפה ע"ש הרי דהיכא דבריר לן דניקבו הקרומות טריף אף אם לא בצבץ דון מינה לנ"ד דדם אינו יוצא כ"א מבין הקרומים והדר דקריש אפ' דמעכב הרוח ולהכי עריפה א"ד כעת הצ"ל הרי תנא דמסייע לן אפי' למנהגן דסברי כמר דניקבו זה שלא כנגד זה דכשירה מכ"ש לדידן דקי"ל כמור"ם דאף זה שלא כנגד זה דטריפה מאחר דחוש הראות יעיד דדם זה מן הקרומים וניקבו ודאי ואם כן ודאי דטריפה ופשוט:
והואיל ואתא לידן דברי הרב בני חיי לא אחשוך פי. מה שנר' לע"ד לתמוה בפרע הלזו. והוא דדברי הר' בני חיי הנז' הביאם הר' המחב"ר בסי' ל"ו סק"א כנר' דחדיש לן מר. וכן הר' שו"ג בסי' ל"ו מחו' ד' הביאו ושיבח עצמו שבא מעשה לידו בש' צ"ב והטריפו. וכן אבונא הר' זקן ביתי בס' הבהיר תורת הזבח בסי' פ"ז בדיני הריאה אות ת' ס"ק ט' הביא דברי הר' בני חיי ומעשה שבא ליד הרב שו"ג והטריפו וכ' וכן מעשה בא והטרפתיו ודברי שניהם הובאו להר' טוב לישר' בסי' ל"ה ד"ח ע"ב עי"ש והדבר תמוה אצלי והוא דכ"ז דצריכין אנחנו לחידוש הדין אשר הביאו הר' בני חיי הוא להראות חי' אפי' למאן דס"ל דניקבו זה שלא כנגד זה דכשירה אפי"ה נחש שניא. לא כן לדידן דקי"ל כמור"ם דטריפה דאף דנשתנו מנהגי סאלוניק מזמן הר' בני חיי כי העיד בנו הר' שו"ג בסי' ל"ו ס"ק ג' דהכי נהוג גם בנו כמור"ם עי"ש. ומרנא הר' תורת הזבח בסי' פ"ז בדיני ריאה אות נ' ס"ק ג' דכ' והכי נקיטינן א"כ מי שבא לידו נחש אפי' לדרדקי דכי רב טרף גמור בלתי הצטרכות שום נתינת ט' דהכי הלכתא וצ"י: ומה שהיותר תמוה אצלי למה שראיתי להר' זבחי שלמים בד' כ"ט ע"ג בסי' ל"ו ס"ק ב' דכתב וז"ל אם נמצא בריאה כמין נחש בין ב' הקרומים וראשו שקוע בריאה וזנבו לחוץ או איפכא דהעלה המחבר דג"ז בודקין אותו במים אם מבצבץ טרי' וכנ"ל עיקר ודלא כמ"ש רבני סאלוניק דטרפה זבחי רצון א"ד ז"ל. ודבריו תמוהין וצריך נגר ובר נגר דיפריקוניה דבשלמא אם היו סוברין כדברי מרן הב"י דאפי' מפקא זיקא דכשרה מאחר דדם זה שכנ"ז החרשתי. אמנם מאחר דאינהו ס"ל דמפקא זיקא דטרי' כאשר כתוב סמוך ממש באות דאחר שהביא דברי מרן דמכשיר ובר פלוגתיה מור"ם דמטריף כ' וז"ל ובדיקתם במים אם בצבץ אפי' אם עובר הרוח זשכנ"ז טרי'. וכ"כ הפר"ח והש"ך והפר"ת והר' שער המים עכ"ד. וא"כ אם מפקא זיקא אזיל ומודה דטרי' הכא בנמצא דמות נחש מוכרח להטריף והוראתו להכשיר בבדיקה גמור וצל"ע:
ולא אחשוך פי להוסיף ולהקשות על הר' זבחי שלמים והוא דבסי' ט"ל אות ל"ב ד"מ ע"א כ' וז"ל אם היתה סי' למקום שצב' ובדקוה בריאה ולא בצבצה אבל היה יוצא דם למקום החתך למנהגי המערב צריך לנקות הדם ממקום החתך א"ל בצבץ כשר ואם נשאר הדם יוצא משם לעו' ולא פסיק טרי' דחיישינן שמא הדם מונע הרוח מלעבור שם וכ"ש אם היתה הסי' כמו גיד. והגם שכ' מרן בב"י דאפי' אם מפקא זיקא דכשרה לא קי"ל הכי יע"ש והוב"ד אלו משם זבחי רצון. הוא ניהו הר' החולק על רבני סאלוניקי הנז"ל ולנו לדעת דמאי שנא הכא דאזיל ומודה דכיון דיש סיבה למנוע הרוח מלעבור דאמרי' דהיינו מפקא זיקא וטרי' ואילו בטריפות צורת נחש הכשירו בבדיקה דתרוייהו כחדא נינהו ומה גם לנו לדעת מאי נינהו מנהגי מערב דהלא הנמצא חלוק בין מנהגינו למנהגי המערב אחת היא דאנן ס"ל כמור"ם דכל אופן הגם דהוא שכנ"ז דטרף ואינהו ס"ל כמרן דכשר אמנם היכא דמפקא זיקא כולהו שוין דטרף וא"כ גם ביוצא דם. וטרפות צורת נחש הכי אית לן למי' דטרף מאחר דעינינו הרואות דדם והנחש דמעכב הרוח לעבור ומ"ש להיכא דנפסק הדם להיכא דיוצא ולא נפסק באופן דבריו שגבו מאד וצ"י: איך שיהיה הדרן לדאתן עלה דגם הר' זבחי תרומה משלנו דהגם דאינהו בדידהו ס"ל כמרן דניקבו זשכנ"ז דכשר מ"מ בהא דיוצא דם דדם זה מבין הקרומים והיינו כמפקא זיקא דטרף לכ"ע וסברתו הלזו אחר החיפוש מצאתי ראיתי דבאו בארוכה בתשו' הרמתה והיא ל"ו נדפסה בס' הבהיר לאבונא מרנא ורבנא הרב ישרי לב בחיו"ד אות ס' ס"ק י"ח בדכ"ד ע"א ואילך. ושם סידר שאלתו למע' וכ' וז"ל שאו'ל בשתים האחת ההיא דסר' בני חיי אי עבדינן כוותיה ושניה לדם היוצא ממקום החתך בסי' למקום שאין הנקב פוסל וכ' ולהיות שע"ד זה עבד עלינו דינא כי שלחתי הדברים לרבני תוניס יע"א והשיבו דבדין הראשון שהביא הר' בני חיי הדין עמו אבל הדין הב' כשרה ע"י בדיקה ומ"ש מהט"ז לא דק עכ"ד רבני תוניס והוא ז"ל האריך למעניתו ויש בכלל דבריו מקצת מכל האמור ומדובר לעיל בארוכה ואסיק דטרפה בהחלט ונפשו לשאו"ל הגיע מ"מ ראש"ל וז"ל בסיום פסקו חיובא רמיא על מעכ"ת לבעל מנהגם דדינא דנהגו באיסורא לא שבקינן להו ותשו' מהרה תצמח:
והשיב וז"ל לשון הזהב קבלתי זה כתי' הר' זבחי תרועה וראיתי מ"ש בסי' ט"ל דק"א והוכפלו דבריו דבדיק לן להגיד דעתי במאי דפליגי רבני תוניס בהאי דינא דנסרכה הריאה למקום שאין הנקב פוסל בו דנוהגין להכשיר ע"י נפיחה ויצא דם מתוך הסירכה מסי' דהוייא טריפה ול"מ בדיקה ורבני תוניס מכשירי בבדיקה. ודברו חכמים בלשון קצרה כמ"ש מהרט"ז לא דק א"ד. ואחר התבוננות דקתי ואשכחתי דצדקו רבני תוניס הי"ו וליכא שום דמיון מהרט"ז בסי' לריאה או תלויה כאשר מצינו לו סירכה בשא"ב עיין ראש אפרים סי' ט"ל דצ"ב ואין שום מקום לתלות הסי' כ"א בריאה וכשנמצא דם ודאי דהוא מן הריאה שניקבה משו"ה ל"מ בדיקה דהדם מעיד על הנקב. אבל כשנסרכה למקום שאין הנקב פוסל דעיקר סמיכתם אפי' לדעת רש"י דאין סבל"ן הוא דחלי' הסי' לצד מקום שאין הנקב פוסל בו והשתא דאתינן להכי גם הדם שבסי' תלי' דהוא בא ממקום הסי' ולא מן הריאה דאין סברא לדון בסי' אחת שני הפכיים דלעיקר הסי' תלי' דיצאת מאותו מקום ולא מן הריאה ולענין הדם דנין אותה מן הריאה והרי אנו מחזיקין לריאה דאין בה שום נקב כ"א מן הדופן יצאת וקלטה הריאה א"כ גם הדם אינו ממנה ותלינן למקום שאין הנקב פוסל וז"נ כונתם של רבני תוניס הי"ו דמכשרו וליכא ראיה מדברי הרב וז"נ והוא פשוט עכ"ד ז"ל:
והנה המעיין יראה בדברי הרב דפשיט ליה ספקינו הראשון אשר בדברינו לעיל בתחי' דברינו דדברי הט"ז היינו דוקא בסירכה דיש לחוש לנקב כמ"ש בדבריו סרוכה לכיס אמנם בסרוכה סי' תלויה וכיוצא והיכא דלא בצבצו אמרי' דהוייא ריר ומעלמא אתי גם הדם נמי דינו הכי ואנא ענ"י כבר הוכחתי במישור דלאו דוקא ומנדונו של הרב ט"ז נלמד לכל מילי וא"ץ לכפול הדברים. זולת אחת היא ולא יכול יוסף והריני דן לפניו כתלמיד והגם דאין משיבין את הארי תורה היא וללמוד אני צריך ואדברה בעדותיך נגד מלכים והבוחר יבחר דדבריו ז"ל נפלאו ממני דהכי דייק וקאמר דכי היכי דבמקום שאין הסי' פוסלת תלי' דיצאת ממ"א. ה"ה גבי דם מאחר דיצאת ממקום סירכה שאין הנקב פוסל תלי' דלא יצאת מן הריאה כ"א ממ"א יצאת והריאה שלימה וכשר:
לזאת אמינא ולא מסתפינא אחרי נע"ר דדברים הללו אין להם שחר וקיום והעמדה כלל דבשלמא סי' דתלי' ממ"א היינו מכח שהריאה שואבת כל מיני משקה אפשר להיות להדבק בה רירים כידוע לבקי במלאכה א"כ גם הסי' כיון שלא בצבץ דיינינן לה כריר בעלמא דמתהוה מכח לחות הריאה השואבת כל מיני משקה ונבוא אנחנו לקשור חבל בחבל ונימא בנימא ולבדות סברות מלבנו כדי להתיר ולומר דדם זה מעלמא השמים לא אקבל כי בריאה יברא ה' הפך הטבע בתוך חדרי הבהמה דם זה לא ידענו:
תא ואחוי לך והוא כי הרב ז"ל בספרו הבהיר תורת הזבח אות ב' ס"ק וי"ו כ' וז"ל מעשה בא לידי בבועה שהיה ע"ג הריאה וכשבאתי לבודקו נקלפה כולה מעל הריאה ונשאר בידי כמין כיס מלא מים והריאה תחתיו שלימה ולא היתה מבצבצת כלל והוריתי להטריף דודאי ניקבה הריאה ועלה בה קרום דק דאי לא"ה מהיכן באו המים הללו ואם ימצא בחלל גוף הבהמה מים היכי משכחת לה להתקבץ תוך כיס והוא רחוק מן השכל ע"ש שהטריפה הרי מבו' דלסי' שהוא רחוק מן השכל אף דימצא מים בחלל הבהמה להיותם בכיס מקובצים הוי זר ומטריפין מסי' דכל כמה דלא נודע אין לנו כ"א להטריף ולא משגיחינן בריאה שהיא נפוחה וז"ב:
ואם מעט ואוסיפה לך דהרב ז"ל הוא ניהו רבא דברי ה' בית אפרים בסי' ל"ג באות ג' גילדי ע"ג הריאה בס"ק ד' כ' וז"ל אם קלף הגילדי ויצא דם מן הריאה וקינח ויצא שנית עיין להר' בית אפרים בתשו' סי' כ"ח דמטריף בממ"נ דאפי' אם אנו תולין דנעשה ע"י הטבח עכ"פ לא היה שם בדיקה שיהא תחתיו שלם והכי נקטינן עכ"ל והם הם הדברים האמורים לעיל בדברי הר' המסמי' לכמוהר"ש עוזיאל הי"ו והם המה דברי אלד'ים חיים דהדר מורה על הנקב. אלא דמספ"ל אם הוא מחיים או אחר שחיטה וא"כ לפי"ד הר' מרנא זצוק"ל. למה הסכים להלכה ממה דהאי דם מעלמא אתי והדבר תימה: ואם עדין לא הרוה צמאוניך מכל האמור כי דברי מרנא בס' הבהיר ישרי לב לא באו אל נכון ממ"ש הוא ז"ל בב' מקומות הנז"ל אביא לך עוד ראיה גדול' אמתני ותקיפא כי דם בכ"מ שיהיה תלינן דודאי ניקב ומטריפין בהחלט והוא ממ"ש הוא ז"ל בס' מ"ג אות ד' ס"ק א' דכ' וז"ל אם נמצא ע"ג הריאה טיפות דם ומעבירין היד ויוצא טיפות אחרות אם יש לחוש לנקב או"ל דנימא דמזיעת הריאה מתהוה עיין להרב ל"ש שכתב לחקור ברופאים והרב בית אפרים ביו"ד סי' י"ט הסכים לאסור והרבה להק' על הרב ל"ש שכתב לחקור ברופאים יע"ש וכן נראה לע"ד לאסור דודאי דם זה מעיד על הנקב ואין עין שולט בו עכל"ה ועיני בשר לו יראה בברור דדבריו אלו הם סותרין למ"ש בתשו' להליץ בעד רבני תוניס וזאת חובתינו לקבל דבריו המובא בפסקיו בתלתא האילין ולדחות בברור דבריו בתשו' והדברים עתיקים ברבינו הרא"ש ז"ל אם לתפוס דבריו בפסקיו נגד התשו' ובנ"ד דבריו בספר תורת הזבח הוי השכל מסייע וכל הפוס' הכי ס"ל לא כן דבריו בתשו' החוש מנגד ואפרש שיחתי והוא דהר' מרנא ז"ל רשם בדבריו וז"ל וכמתבאר מדברי ר"ת והרז"ה שפ' כר"ן דאע"ג דאיכא ריעותא שם ואיכא צמחים בריאה תלינן בדופן ואמרי' מכה היתה שם וכו' יע"ש בדברי מרן ז"ל א"כ ה"ה לנ"ד דתלי' למקום שאין הנקב פוסל וכו' יע"ש הנה דברי הללו בפוס' ע"ל ודברי ה' שו"ג שם ודברי ה' הפר"ח אכמ"ל. עכ"פ הא מיהא למדנו מדבריו דעיקר סמיכתו דהגם ריעותא בריאה תלי' בדופן והגם שאין ריעותא בדופן אמרי' מכה היתה ונתרפאה א"כ הריני דן לפניו דמ"ש לנגלד ע"ג הריאה ויצא דם דהסכים לדברי ה' בית אפרים להטריף ואמאי לא נימא דמכה היתה בדופן ונתרפאה אלא שמוכרחין לו' בדבריו דדם מורה בודאי לנקב ואין העין יוכל לשלוט והגם דלא בצבץ החוש יכחיש דדם מורה לנקב ודאי א"כ מה דמות יערוך מצמחים בריאה דהחוש מסייעו לא כן בדם ובזה ניחא דלא הוי ב' הפכיים בנושא אחד דהלא כל ישר הולך יודה דבשלמא בסירכא תלינן למקום שאין הנקב והריאה נשארה שלימה במקומה לא כן בסירכא כי אחרי שנקלף ממנה יצא דם. דם זה מאין אם ממקום חוצבה שאין הנקב פוסל דדם שייכא שם היתכן דבאה הדם מתחת הסי' לריאה ועיקר אשר נתהוה הוא ממקום שאין הנקב פוסל ויציאה פעם ושתים אחר אשר הוסרה הסירכה באה מן האויר זה אין הדעת סובלתו להתיר ובכיוצא לזה כתב מרן החבי"ב בסי' ק"ה והבי"ד הרב שו"ג מחו' ד' וכתב על נדונו וז"ל היכול לב אנוש שתהא זה תלוי בהשערתינו באיסורא דאורייתא חלילה לו' כן וכו' יע"ש אף אנו נאמר בדומה לו כי אחרי הגלות מ"ש בספרו הבהיר מש"ל דכתב בלשונו דדם מורה על הנקב ואין העין יכול לשלוט דיו בזה לו' בקל קרנא כי דבריו אלו עיקר ויש סברא לזה כי האמת ניקב הריאה זה שלא כנגד זה כי ממנה יצא דם והאי דלא בצבץ הדם מעכבו לרוב דקותו וז"ב בכל הנז"ל בדבריו. ולענ"ד צריך נגר וד"ב וא"ש את"ם. ויש לי לעייל ארוכות מרבני האשכנזים ראשונים ואחרונים אמנם לקצר אני צריך להביא ראיה לדברי מנייהו מלכי:
איך שיהיה הדרן לדאתאן כי דם היוצא בכל מקום טריפה כנז' וכמדובר לעיל והיטיב חרה לי על רבני תוניס להקל באיסור דאורייתא ולדבר בל' קצרה כי לא דק בדברי הט"ז הפך רבן רב גדול בעל משמרות כהונה ז"ל מפורסם ברוב ספריו וידיו רב לו גם בהל' שחיטה וטרפיות בס' הבהיר עיני הכהן בסי' ח"י דס"ג סע"ב ס"ק ס"ו כ' וז"ל ריאה שנסרכה לכיס והסירכא מליאה דם וכו' טריפה ואפי' אינו מבצבץ סו' סי' ל"ו סק"ג יע"ש. והוסיף נפך וכתב וז"ל ולפי הטעם שכ' הט"ז נראה דאפי' סירכה תלויה אם היא מליאה דם טריפה דדם אינו בא אלא מנקב שניקבה הריאה ומה שהזכיר נסרכה לכיס על מעשה שבא לפנינו קאי ומעשה שהיה כך היה עכ"ל: הנך רואה בעיניך כי חד מינייהו רב וגדול מעוב"י תוניס מרבני דור שלפנינו הסכים כי המעשה לאו דוקא. ואם יתעקש המתעקש כי הנלמד מדבריו הוא בסירכה תלויה וע"כ מליאה דם בעינן הא ודאי בורכא היא דהנה בסירכה תלויה מליאה לא צרכינן לחידושו ולומר כי המעשה לאו דוקא כי הלא דב"ז נפתח בגדולים כאשר באו בדברינו לעיל. ומרנא אבונא הזקן בס' תורת זבח אסף וקבץ כל רבני הפוס' דהכי ס"ל הכנה"ג והפר"ח והשמ"ח והרב בית אפרים כנז"ל בדברינו ודיינו במונח דדברי הט"ז בדוקא דנקט סרוכה לכיס ונתמלא כל סביבו וכו' ומאי אתא לאשמועינן דבר הנפתח בגדולים ומה גם ההחלטה שהחליט ודייק בדבריו דדם אינו בא אלא מקרום הריאה וממעשה לאו דוקא מוכח כי בכ"מ שיצא דם ודאי ניקבה ומאי דלא בצבץ אינו ראיה דניקבו זה שלא כנגד זה או משום דקי"ל כמור"ם דמטריף. או משום דמפקא זיקא וכנז"ל:
ושני עדים בדבר חדא דבסי' י"ג דל"ד ע"א סוף ס"ק ב' הביא דברי הרב בני חיי להטריף בצורת נחש והיינו מט' האמור לעיל בדברינו. ושם בדל"ה ע"א סק"ב הביא דברי הכנה"ג וז"ל אם נמצא ק"ד בקרום העליון עריפה דודאי נקב בריאה. ואפי' ניקב העליון לבד טריפה דמהיכן בא ק"ד אם לא ע"י נקיבת התחתון דבקרום לבד אין שם דם עכ"ל. הרי דכללא כייל דמט' מהיכן בא דם מוכרחין לו' דניקבה וא"כ גם מה שהביא ס' דנפשיה דה"ה אף בסי' תלויה היינו אפי' אינה מליאה דם. וע"כ החליט דדם אינו אלא משום נקב וז"ב לכל ישר הולך:
וא"כ דעת רבני תוניס להחליט כי מהט"ז לא דק ודברו בלשון קצרה. לא צדקו בדבריהם. ולא אכחד כי ראיתי להרב זבחי תרומה שם בסי' ע"ל ס"ק ו' דאחר שהסכים דדם על הריאה לכ"ע טריפה. כ' וז"ל ודלא כרבני תוניס שכתבו להתיר בנדון זה ונמשכו אחר זבחים שלמים אות ל"ב וכו' והאריך כי אין להסתייע מס' הלזו וכו' דברים אשר לא ניתנו ליאמר ע"ש: ואנו אין לנו אלא מה שכתוב בספר ומילתא ח"ו דמגניא דאית בה עלינו לדחוק אנפשין. ואם לא עלתה בידינו אזי הרשות לדחות דבריו ולא לאסור איסר. ומה גם דבריו אלה הם המה לקוחים מהרב זבחי רצון ועלינו לקבלו אלא דאנן בדידן לעיל בדברינו עמדנו על דבריו ועתה חדשות אני מגיד והוא כ' לעיל בסי' ל"ו כתוב וז"ל אם נמצא בריאה כמין נחש וכו' העלה המחבר הנז' בודקין אותו במים אם מבצבץ טריפה ואם לאו כשירה וכן נ"ל עיקר עכ"ד. ועינא דשפיר חזי בעיניו יראה כי לא יער הוו. כי הרב המחבר הביא דברי הר' בני חיי דוקא והוא לא דיבר בזה כו"ע ואדרבא במאי דחדית לן הרביתי להק' דלמאי הלכתא כתביה דהדבר פשוט מאחר דקי"ל כמור"ם ז"ל מכ"ש להעיד עליו מאריה דארעא דישראל לו' עליו דמצריך בדיקה חס ליה ליוסף צדיקא דכל כי הא מילתא ליאמר בשמיה. וא"כ כשנהרס היסוד נפל הבנין דאם ערפות צורת נחש טרף בלתי שום בדיקה ה"ה לדם יוצא ודא ודא חדא היא א"כ יוצא לנו מזה דגם סמיכתם על הרב זבחי רצון כתל רעוע ומכ"ש להתיר את האיסור ישתקע הדבר ומי יתן והיה אדע אם עומדין בדעתם להחזירן לדין תורה:
וזו רעה כי הנה בהוראתם להתיר המכשלה הזאת תחי' שאוכלים ארחי ופרחי שלוחי אר"י ורובא דעלמא הכי ס"ל להטריף ולפי תומם אוכלים עמהם והעד העיד אחד משוחטי תוניס כי הדבר הזה מצוי וידוע כמה דיות נשתפכו בענין שלוחי א"י בענין הנפיחה עיין להרב חוט המשולש סי' ד' ולהרב פרה"א ח"ג דמ"ד ע"א ולהרב דב"מ ח"א סי' ל"ד ולהרב שו"נ בספר אהל יוסף חיו"ד סי' ע' באורך ואם בנפיחה יוכלו ליזהר ביודעם כי שהיא מן המקום אשר יצא. אמנם בענין דם היוצא לאו אדעתייהו הני שלוחי לידע כי חילוק ביניהם לכל העו' ואוכלים לפי תומם שרי להו מארייהו וא"ש את"מ: לכל הדברות הדבר יוצא בהינומא והדין דין אמת כי בכל מקום שהדם יוצא אף דלא בצבץ טרף גמור ולית דין צריך בושש כי כבר הוכחנו במישור דהכי הלכתא ומכ"ש בנ"ד כי השוחט הלז הכי ראה מנהג אבותיו והוקבע מנהג בעיר עפ"י ס' כל הפוס' דהכי נקטו לאיסורא וא"כ דברי היחיד דמהדר אהיתירא בלתי שום ראיה ומראה מקום לדבריו בטלין ומבוטלין וה' הטוב יכפר בעד:
ע"כ עלתה מצודתינו להשיב לשאלת השואל בשאלה הראשונה. ובכן אשים קנצי לדבר בשאלה שנית לתרתי בועי דסמיכי בלתי חב"מ ואחת מהנה סרוכה לרו"ץ ונתכסית בסירכה לדו"ץ ושער לה עגולה כי השוחט מטריף והמנגד מכשיר. בזה אבא בדרך קצרה כי אין מקום להאריך כי כל הפוס' ראשונים ואחרונים נקטו להלכה להטריף. ואביא לך קצתם הראשון הרב שו"ג בסי' ל"ז מחו' ב' הביא משם הכנה"ג בתרתי בועי דסמיכי אם יש סירכה שנסרכה על שתיהן כשירה וכו' אבל אם נסרכה לאחד מהם ואחד מהם לא יש סירכה טריפה וכו' מוהר"ש גאון ע"כ וכתב הוא ז"ל וכן המנהג האידנא ודלא כהרמ"ו דכ' דמנהג סאלוניקי להכשיר כשנסרכה אחת עכ"ד ומי לנו גדול מיוסף כי רובא דעלמא כוותיה נקטי ומעיד בגודלו כי כן המנהג האידנא עליו אנחנו סומכין מכ"ש בכפרי סאלוניקי וסופיאה מכשירי נפיחה כי כולם הם המה שותים ממעיו והוא המו"ל לדעת מה יעשה בישראל להתיר בנפיחה ומרגלא בפומייהו דרבנן לכו אל יוסף אשר יאמר לכם תעשו והא ודאי כי לעדותו סמכינן. מכ"ש כי מאחר כי העיד כי המנהג להטריף מי יקל ראשו להתי' בלתי שום סעד לדבריו וליכנס בסוג ח"ו מאכיל נו"ט לישר' ואחרי דברי הרב שו"ג נמשכו כל רבני האחרוני' הרב תורת זבח סי' כ"ב וכתב וז"ל משא"כ אם הסירכה ע"ג האחת והב' נשארת בלא סירכה או אפי' קצת ממנה אמרי' דהנקב הוא באחרת וכו' עש"ב וכן הביא להלכה הרב זבחי תרועה בסי' ל"ז סק"ח דברי הכנה"ג בלתי חולק וכ"כ הרב טוב לישראל בסי' מ"ג די"ב ע"א כ' וז"ל סירכה בתרתי בועי לדו"ץ כשירה דלא גרע מנקב אבל אם נסרכה לאחת מהם טריפה דאמרי' דהנקב אינו אלא באחת וכך מנהג סאלוניק וכו' ע"ש וכמוהם רבים. והאריכות בזה להג בשר כי נתבאר כי דברי הרמ"ו דמנהג להכשיר דיבר בזמנו ונשתנו המנהגים כידוע לבקי בדברי השו"ג במקומות רבים: ובכן עפ"י כל האמור צדק השוחט בשתים ועלתה לו והמנגד לא צדק כלל כי לענין דם היוצא אסהדנא עלי דהתיר מסברת הכרס כי במח"ק חסר עינן כל הספרים הצריכין לפרט הלזה ולפנינו נגלו ונדחו דבריהם כפי מה שעלתה מצודתי:
וזה הנ"ל להלכה והיו דברי אלה כחותה על הגחלים כי יודע כל שער עמי כי איני מופנה כי מעלות השחר ידי מלוכלכות בדם וכולי יומא טרידנא בגירסאי מקום קביעתי ובבעו במטו אם ע"י פליטת הקולמוס נגעתי בכבוד המנגד כי לא הוגד לי מי הוא והאמת אהובה והוא רחו'ם יכפר:
ולמעשה אלך לי אל הר עדינו העצני ראש הממשל' עטרת זהב גדולה. כתר לי מע' הרב הגדול רישא דדהבא ראש בית אב"ד וראש הועד. נודע בשערים מפיו תורה יוצאה כמוהר"ר יש"א ברכה הי"ו את אשר יבחר בו הוא הקדוש כן יקום ואם עלו דברי לרצון ויסכ'ם יעקב לדברי ישמח לבי ואענדם עטרות. הכ"ד החותם לכבוד ה' ותורתו עבד נרצע לכל שואל והוא איש צעיר הי"ו: