שות שמחה לאיש· רבי יעקב שאול אלישר
חו"מ · סימן כד
אנכי הרואה אור כי יהל בחוברת הב' "תורה מציון" סי' ט"ו דף ח"י ע"ב מגי"ק הרב הגדול רב משרשיא מבני עליה מסגני לוייה כקש"ת שמח"ה לאי"ש כו' ראב"ד ומ"ץ. דק"ק אשאפענבורג יע"א ן' לאותו צדיק נודע למשגב הרב הגאון המפורסם פחד יצחק זלה"ה בעהמ"ח ס' מלאכת שמים. אשר שרטט וכתב אודות המורייס וכו' ובסוף דבריו כתב לחוות דעתינו. ולזה נטפלתי אנא נפשאי להשיב מפני הכבוד וכבוד הרב הגאון צדיק נודע למשגב רב נהוראי הרב מר אביו זלה"ה ובתחי' דבריו כתב שמורייס הוא שומן הדג האמת כן פירש רש"י במתני' דע"ז והרב ת"ת ישראל במשנה ב' פ"ז דמקואות אבל הרע"ב ז"ל בפ"ו דנדרים משנה ד' פירש דמורייס הוא שומן היוצא מדגים מלוחים. והאמת כן הוא דמורייס פירושו שכובשים הדגים במלח כמ"ש בש"ס תרי תילתי מלחא ותלתא מיא וע"י שכובשים אותם זב מהם השומן של הדגים והוא הנקרא מורייס ובפ' אין מעמידין ד' ל"ד ע"ב איתא התם מורייס אומן ראשון ושני מותר יע"ש וע' בס' הערוך אות א' ואות מ"ם. אבל ההיא דפסק מרן בש"ע או"ח סי' ק"ס דנועלין הידים בשומן הדג הוא שומן הדג לבדו בלי שום תערובת וכן כתב מרן בב"י שם דק"ו הוא מההיא דאי' בזבחים ד' כ"ב דאמרו מטבי' במי עינו של דג כ"ש שנוטלים לידים יע"ש. וע' בהג"א פ"ב דברכות ובהג"א פ"ב דידים וזה אפשר כוונת הרה"ג מר אביו ז"ל שכתב דציר ומורייס כיון דעל שם הדגים נקראו לכך אין מעלין הכוונה כמ"ש התיו"ט בפ"ז דמקואות משנה א' דקי"ל מה מעין בידי שמים אף מקוה בידי שמים ולהכי לא אתקוש שאר משקין יע"ש שהם עשויין בידי אדם משא"כ שומן הדג לבדו שהוא מבריית המים. ועיין להגאון מצאנז בס' דברי חיים בפי' לה' מקואות סי' מ"ו שתמה על רמ"א ז"ל שכתב שם בסי' ק"ס על יבחושים אדומים דדוקא אם רסקן עולה לו נטילה דלא עדיף משלג יע"ש. באופן דשומן הדג ומורייס לא ראי זה כראי זה ומאי דחדית לן מר דמ"ש בזבחים מטבילין בעינו של דג וכו' כשטבל בעוד השמן בתוך עינו בחורו דשם הוא נחשב בריית המים אבל לא כששפך לחוץ וכו' לכאורה לפי דעתי דבר זה הוא פשוט ומוכרח דאם שפך מי עינו של דג למקום אחר אפי' אם יהי' מ' סאה ששפך אותם למקום אחר אף שהוא בריית המים עכ"פ הוו מים שאובים דבמים עצמן לא מהני מידי וה"ה במי עינו של דג ודוקא כשהם בתוך עינו של דג בחורו הוו בריית המים ולא הוו שאובים וכן משמע מדברי הר"מ ז"ל ומדברי הש"ע וכן פי' הלבוש ז"ל ביו"ד סי' ר"א וז"ל וכן בשומן הנימוק בחור עינו של דג גדול חשוב כמים ומטבילין בו יע"ש: אך ראיתי בס' בעלי הנפש להראב"ד ז"ל בשער המים שהביא סוגיא דזבחים הנז' כצורתה אמר ר"ל כל המשלים למי מקוה משלים למי כיור וכו' אלא למעוטי יבחושין אדומים אפילו בעינייהו דהא תניא רשב"ג כל שתחילת ברייתו מן המים מטבילין בו ואמר"י בר אבדימי מטבילין בעינו של דג וכו' וכו' ואח"כ כתב הוא ז"ל וז"ל שמעינן מהא דכל שהוא מבריית המים משלים למקוה ולרביעית ולא עוד אלא אפילו מי עינו של דג נמי הרי הן כמים ומטבילין בהן מחטין וצנורות כשהן בתוך המקוה ואם נטמאו מי עינו של דג עולים נמי מטומאה לטהרה ע"י הטבילה כעין מים וכו' יעש"ב: משמע דס"ל דהא דאמרי' מטבילין בעינו של דג היינו מחטין וצנורות כשהן בתוך המקוה ומ"ש ר"י בר אבדימי מטבילין בעינו של דג אין הכוונה שיורד וטובל בתוך חורו וכמשמע מפי' רש"י ז"ל שכתב דג גדול שנימוק שומן עינו בחורו אלא שמטבילין במי עינו של דג כשהן בתוך המקוה כעין עוקה שאינה בריאה שמטבילין בתוכה:
ובאמת לא אדע שכול להבין כוונת דבריו דהרי יבחושי' אדומים הקשו בש"ס אפי' בעינייהו, נמי ופירש"י אפי' אם כל המקוה נעשה מהם ומייתי סייעתא דהא תניא רשב"ג אומר כל שתחילת ברייתו מן המים מטבילין בו ואר"י בר אבדימי מטבילין בעינו של דג, משמע להדיא דמטבילין בעינו של דג הוי דומה בדומה כיבחושים אדומים והיינו שמטבילין בחורו של דג והוצרך רש"י לפרש דב גדול שנימוק שומן עינו בחורו כדי שיהיה אופן להטביל בתוכו:
ואין להעמיס דכוונת הראב"ד ז"ל דמלבד הא דשמעינן מהש"ס דמטבילין בעינו של דג עוד אשמועינן הוא ז"ל דמי עינו של דג דינם כמים ומטבילין בהם מחטין וצנורות כשהן בתוך המקוה וכן אשמועינן דאם נטמאו עולים מטומאה לטהרה כמים והיינו מי עינו של דג שנשפכו לחוץ כעין זריעה כיון דהוי בריית המים ואע"ג דבהיותם בתוך עינו בחורו מטבילין בו והוא דוחק גדול יען כתב שמעינן מהכא וכו' וצ"ת:
ומ"ש עוד פאר"מ דלפי"ז ג"מ דעינו של דג הוי מעין המטלטל כמ"ש בשבת ד' ל"ה ע"א מעין המטלטל טהור וזהו בארה של מרים ופירש"י ז"ל וז"ל ואין לך מעין המטלטל אלא בארה של מרים עכ"ל. וע"ז הקשה כבודו מאי הלכתא אשמועינן מאי דהוה הוה. ותי' אכן י"ל דנ"מ ללמד על עינו של דג לטבול בחורו אע"ג דתלוש הוא כדין מקוה או מעין תלוש יש עליו ואינו מקבל טומאה ע"כ תוד"ק:
והנה מלבד דדברי הראב"ד ז"ל סותר דינו זה שכ' דמקבל טומאה ועולים מטומאה לטהרה כמים וכאמו"ל ולא משמע לחלק בין מי עינו של דג למטבילין בעינו של דג עוד דדברי רש"י ז"ל ג"כ סותרים דין זה דהנה רש"י ז"ל כתב בתחילת דבריו וז"ל מעין המטלטל טהור מלקבל טומאה וטובלין בו דלאו ככלי דמו להיות המים הנובעים ממנו כשאובי' ואין לך מעין המטלטל אלא בארה של מרים עכ"ל. כוונתו מבוארת דבארה של מרים הגם שהיה סלע ונברא חקוק מן השמים עכ"ז אשמועינן דטובלים בהם ולא אמרינן דהוי מימיו מים שאובים כיון דהמקוה היה מטלטל ונתן טעם דזה שהיה מטלטל הבאר ומתגלגל עם ישר' במדבר ונעקר ממקומו היה הטלטול בידי שמים לא בידי אדם ולזה אמר בלשון שלילה ואין לך מעין המטלטל [ויהיה ראוי לטבול בו] אלא בארה של מרים שהרי אתקש מה מעין בידי שמים אף מקוה בידי שמים ועיין בפי' המשניות להר"מ ז"ל בפ"ה דמס' פרה משנה ז' ח' הפרש שיש בין שוקת שבסלע לשוקת של אבן יע"ש. וא"כ מה נילף מיניה לעינו של דג וכן חפשתי ומצאתי להרב מהרימ"ט ז"ל בתשו' חיו"ד סימן טו"ב באמצע התשובה שפירש כן בדברי רש"י והכריח דהכרח לפרש כן יע"ש ואורו עיני כל מעייני. ומה שהקשה רו"מ מאי הלכתא אשמועינן מאי דהוה הוה כבר רש"י ז"ל בחולין ד' טו"ב בבעיית רמי בר חמא אברי בשר נחירה שנכנסו לארץ נרגש מזה ותי' דרוש וקבל שכר וע"ש. זה נלע"ד ואת אשר יבחר בו יקריב אליו. ד' ברחמיו יזכנו לאמיתה של תורה ולאפס פנאי לא אבא בארוכה. נא"ה הצעיר יש"א ברכ"ה ס"ט: