אור ברסלב
שות שמחה לאיש חו"מ › סימן כג

שות שמחה לאיש· רבי יעקב שאול אלישר

חו"מ · סימן כג

סימן כב

וזאת תשובתי אליו רוב שלום עד בלי ירח. ידידי יקירי שואף זורח כבוד הרב הכולל מירא דכיא נח"ר ישראל בהלו נר"ו. והיה אדירו והוא צול'ה נסו"א:

ידיד עליון! יקרת אותותיך המאירים הגיעוני אל נכון ואל נא תשת עלי עון עכב'י עד יומא דנא כי לפני כבודך גלוי המשא כבד אשר עלו השתרגו על צוארי ובפרט כאן בד"ת וגם הדפסת שני ספרים היוצאים לאור כאשר ידוע ס' אי"ש אמונים וס' שמחה לאי"ש ואחר עד עתה להשיב תשו' מאהבה. כי נעים נאוה:

ואולם קודם בואי להשתעשע בד"ק נתתי אל לבי להבין אמרי בינה תורת העולה לפו"ד! והנה דין זה דר"י דבר תורה מעות קונות וחז"ל תקנו משיכה שמא יאמר לו המוכר נשרפו חטיך בעליה כדאיתא בפ' הזהב ד' מ"ז ע"ב פסקו הרמב"ם בפ"ג מה' מכירה ה' א' וגם מר"ן ז"ל בש"ע ח"מ סי' קצ"ח יע"ש. וגם ההיא דרבא בד' מ"ט ע"ב דאם היתה עלייתו של לוקח מושכרת למוכר אין צריך משיכה דאוקמוה אד"ת דמעות קונות דליכא חששא דיאמר המוכר נשרפו חטיך בעליה דכיון דהעליה היא של לוקח טרח להציל ביתו ומציל גם הפירות ופירש"י ז"ל שם דאין הטעם משום דחצירו של אדם קונה לו אלא משום דבע"כ טרח ומציל יע"ש. וכן פי' הכ"מ ז"ל טעמו של הרמב"ם שם בה' ו' וכן פי' מרן בב"י שם בסי' קצ"ח ופסקו בשולחנו הטהור שם ס"ק ח' וע' להסמ"ע והש"ך ז"ל שם. ועוד פסק מרן ז"ל בש"ע ס"ק ו' וז"ל י"א דשכירות מטלטלים נקנה במעות דכיון דהגוף שלו טרח ומציל עכ"ל. ודין זה הביאו הנ"י ז"ל בפ' הזהב בשם הר"ן והרמב"ן דאם השכיר לו מטלטלין ונתן המעו' ולא משך המטלטלי' אינו יכול לחזור בו המשכיר דמעות קונות דליכא למיחש שמא יאמר לו נשרפו חטיך כיון דגוף המטלטלים הם של המשכיר ודאי דטרח ומציל בע"כ שהחפץ ברשותו ויציל יע"ש:

ואולם בפ' השואל כ' הנ"י בשם הרשב"א ז"ל והסכמת האחרונים להפך דשכירות המטלטלים אינם נקנים רק במשיכה ואע"ג דעיקר הטעם שתקנו משיכה הוא משום שמא יאמר לו המוכר נשרפו חטיך וכו' ובשכירות כיון שגוף הכלי ששכר ממנו הוא ברשותו טרח ומציל מ"מ כיון דשכירות כמכירה אין לחלק יעש"ב. והגאון החק"ל בח"א לח"מ סי' קמ"ג הק' על הנ"י ז"ל דידיה אדידיה והצ"ע:

ורב אחאי גאון הרה"ג המפ"ה בס' צדק ומשפט בסי' קצ"ח הביא דברי החק"ל הנז' וטרח לתרץ ושקו"ט בדין זה בארוכה ולא זכרו שרי'ם למרן הב"י בסוס"י ש"ז הביא שני לשונות של הנ"י ההיא דפ' הזהב וההיא דפ' השואל הנז"ל ולא הקשו מדידיה אדידיה כי באמת הנ"י ז"ל לא הכריע מסברתו כי אם דבפ' הזהב הביא דברי הר"ן והרמב"ן ז"ל ובפ' השואל הביא ס' הרשב"א ז"ל והסכמת האחרונים דפליגי ולא ידעתי מאי קא ק"ל על הנ"י. עכ"פ בס' צדק ומשפט אסיק להלכה דדעת מר"ן ז"ל דשכירות מטלטלין נקנה בכסף לחוד כיון דהגוף שלו טרח ומציל. אך זוהי שקשה אמאי נקט מר"ן ז"ל דין זה בש"ע בשם י"א:

הלא מעתה נובין ונדון מאי שנא הך דהיתה עליה של לוקח מושכרת ביד המוכר דקונה במעות משום דבע"כ טרח ומציל וכן בשכירות מטלטלים דפסק מרן דנקנה במעות לחוד מטעם דכיון דהגוף שלו בפ"כ סרח ומציל. ומאי שנא מהא דתנן בפ' אותו ואת בנו דפ"ג ע"א בד' פרקים בשנה משחיטין את הטבח בע"כ וכו' ואפי' שור שוה אלף דינרים ואין לו ללוקח אלא דינר בשר כופין אותו לשחוט לפיכך אם מת מת ללוקח אבל בשאר ימות השנה אינו כן ואם מת מת למוכר. ואמרו בגמ' דטעמא משום דאר"י ד"ת מעות קונות וכו' וזה שלא משך לא קנה אלא כי בד' פרקים הללו העמידו דבריהם אד"ת וקנה במעות ואם מת מת ללוקח שכבר קנה במעות ובשאר ימות השנה לא קנה במעות ואם מת מת למוכר והדבר הקשה הרי הלוקח לא קנה מהשור רק בדינר והשאר נשאר למוכר וא"כ אמאי לא אמרינן דקנה במעות כיון דהשאר נשאר על המוכר בע"כ טרח ומציל כי היכי דאמרינן גבי עליה של לוקח המושכרת למוכר וכן גבי שכירות מטלטלים דאמרי' כיון דהגוף שלו טרח ומציל ה"נ נימא גבי שור ואמאי הוצרכו לכפותו ביו"ט וגם בשאר ימות השנה אמאי מת למוכר ולא ללוקח שכבר קנה במעות:

ודרך הלוכי ראיתי להרב בני דוד פ'אלקון ז"ל בפ"ג מה' מכירה שנסתפק אם אחד קנה חצי החפץ מחבירו ונתן המעות ולא משך אם קנה במעות לחוד כיון דליכא למיחש שיאמר לו המוכר נשרפו חטיך וכו' כיון דהחצי נשאר לו בע"כ טרח ומציל ודומה למ"ש דאם היתה עלייתו של לוקח וכמ"ש התוס' גבי שוכר כלי דכיון שהגוף שלו מעות קונות אלא שבעירובין גבי הנותן מעה להנחתום לזכות לו עירובו דחכמים אומרים דלא קנה ופירשו מפני שלא משך וכו' עכ"ל:

והדבר תמוה איך לא עלה בזכרונו הך סוגיא דחולין הנז' דהוי ממש כעין ספיקו דהלוקח נתן דינר בעד בשר ואמרי' דבשאר ימות השנה לא קנה כיון דלא משך וכבר ראיתי בס' אמרי בינה הנד"מ ח"ב בדיני קנינים סי' ה' שהביא לה' מע"ש ז"ל שציין בסי' קצ"ח ספיקו של ה' בני דוד ז"ל הנז' ותמה עליו דהדבר מבואר מש"ס דחולין הנז'. ואני הנני מוסיף להפליא מההיא דפסק הרמב"ם ז"ל בפ"ז מה' מכירה ה' ג' וז"ל הנותן דמי המטלטלים או מקצתן ולא משך וחזר בו הלוקח ואמ"ל המוכר טול מעותיך הרי המעות אצלו בפקדון ואם נגנבו או נאבדו אינו חייב באחריותם אבל אם חזר בו המוכר הרי המעות ברשותו וחייב באחריותם ואף שחזר ואמר ללוקח בא וטול את שלך עד שיקבל עליו מיש' ואח"כ יאמר ללוקח בא וטול את שלך עכ"ל. ועי' להראב"ד והכ"מ שם. ודין זה פסקו מרן בש"ע שם סי' קצ"ח ס"ק ע"ו הרי להדיא דבנתן מקצת מעות ולא משך דלא קנה אלא שנתן הפרש בין היכא שחזר המוכר להיכא שחזר הלוקח. ואין לחלק בין היכא שקנה כל החפץ להיכא דקנה מקצתו דמאי נ"מ כל היכא דהמוכר לא קבל כל המעות מוכרח להציל בשביל המקצת במכ"ש מהיכא דקבל כל המעות ורמיא חיובא על המוכר ואם לא הציל חוזר בו הלוקח וחוזר לו מעותיו וגדולה מזאת ראיתי להתוס' שם בד' מ"ו ע"א בד"ה אין מטבע שהק' וז"ל ובק"ס ליכא למיחש שמא יאמר המוכר נשרפו חטיך בעליה דכיון דלא קבל המעות המוכר בע"כ טרח ומציל דחושש שמא יסרב הלוקח מליתן לו המעות יע"ש הרי דאף בק"ס שקנה מדינא אמרינן דהמוכר בע"כ טרח ומציל משום שלא קבל המעות כל שכן היכא דנתן מקצת המעות לבד:

ובהיותי נבוך בזה מצאתי לה' שער משפט ז"ל בסי' קצ"ח ס"ק ג' שהביא דברי מרן בש"ע דפ' בשם י"א דשכירות מטלטלים נקנה בכסף דכיון דהגוף שלו טרח ומציל והביא מחלוקת הגאוני' דבמשרים נתיב ל' ח"ג כתב בשם הרמב"ן והר"ן ז"ל דס"ל הכי דשכירות מטלטלים נקנה במעות מטעם הנז' וכמ"ש הנ"י בפ' הזהב אך הרשב"א והסכמת האחרונים ז"ל ס"ל דלא קנה רק במשי' כמו במכירה דלא פלוג רבנן וכמ"ש הנ"י ז"ל בפ' השואל והק' על הנ"י דסתר דידיה אדידיה כמו שהק' החק"ל ז"ל. ושוב הקשה על מר"ן ז"ל וז"ל ובאמת קשה לפי שיטה זו דס"ל דשכירות מטלטלים נקנה בכסף מטעם דכיון דהגוף שלו טרח ומציל דא"כ אם קנה אחד מחבירו חצי חפץ יהיה נקנה בכסף כיון דהמוכר הוא שותפו טרח ומציל (זהו ספיקו של ה' בני דוד פ'אלקון הב"ד לעיל) ובאמת מוכח ממתני' דפ' אותו ואת בנו להיפך דאיתא התם בד' פרקים משחיטים את וכו' וכו' ותימה להמחבר בש"ע איך פסק כמ"ש הנ"י בפ' הזהב להוציא מיד המשכיר וכו' ותירץ יטיב דטעמו של מרן ז"ל דפסק בשכירות מטלטלי' דנקנה בכסף היינו טעמא כיון דמחלוקת שנויה בין הגאונים ז"ל והרמב"ן והר"ן ורי"ו ז"ל עם הרשב"א ז"ל והאחרונים ז"ל מידי הוא טעמא כיון דאיכא פלוגתא דרבוואתא חזר הדין לסיני דדבר תורה מעות קונות וכמ"ש ה' המגיד ז"ל בפ"ד מה' גזילה ה' ז' על מה שפסק הרמב"ם ז"ל וז"ל היה שם שכירו ולקיטו של בעה"ב אין נשבעין ונוטלין ואין הנגזל יכול לישבע וכו' וכתב הה"מ ז"ל וז"ל דהא דלא פסק דאם תפס דאין מוציאין מידו כיון דהיא בעיא דלא איפשטא כדרכו לפסוק בכל תיקו האמורים בש"ס לפי שכל זה מן התקנה הוא ובמה שלא התקינו בש"ס בפי' אפי' תפס מוציאין מידו עכ"ל ולפי"ז ה"נ כיון דד"ת מעות קונות אלא שחז"ל תקנו משיכה כיון דבש"ס לא הוזכר דין זה ואיכא פלוגתא דרבוואתא אי תקנת חז"ל היתה גם בשכירות מטלטלים או לא מוקמינן אד"ת דמעות קונות ומוציאין מיד המשכיר דלא אתי ספק תקנה ומוציא מידי ודאי דאורייתא עכ"ל. ולפקע"ד תירוץ זה עולה יפה יפה לישב דעת מר"ן זו ואיפשר דמידי הוא טעמא דנקט הך דינא דשכירות מטלטלים בשם י"א לרמוז דמטעם דאיכא פלוגתא פסק הכי:

אך זוהי שקשה לע"ד למה הוצרך להביא עצות מרחוק מדברי הה"מ ז"ל ולא זכר ש"ר למ"ש מר"ן גופיה בש"ע אה"ע סי' קי"ח ס"ק ו' וז"ל דבר שאינו מפורש בתקנה נעמידנו על ד"ת. וע' לה' מל"מ פ' כ"א מה' מלו"ל בתשובה הארוכה בד"ה ועוד יש לחקור וכו' שהביא דברי הה"מ ז"ל בפ"ד מה' גזילה והאריך למעניתו והוכיח במישור דכל שיש ספק בתקנה לא מהניא תפיסה יעש"ב וע' להרב מח"א ז"ל בה' גזילה סי' ל"ב שיצא לחלק בין היכא שהתקינו ופירשו שהנגזל יהיה נאמן בשבועה והספק הוא אם שכירו ולקיטו הוא בכלל התקנה או לא אז ודאי דאמרינן כיון שלא פירשו אין לך בו אלא חידושו אבל כשהספק הוא אעיקרא דדינא אם עשו תקנה או לא אז לא שייך למימר אין לך בו אלא חידושו והוי ככל ספק דעלמא עכ"ל יע"ש מכל אילין מסייעי לתירוצו של ה' שער משפט ז"ל ומן התימה דלא זכר לכל הני ארייוותא דמסייעי ליה לפי רוב בקיאותו ובפרט דברי מרן ז"ל באה"ע הנז"ל:

ובזה יתורץ לפע"ד דקשה דברי מר"ן ז"ל ממה שפסק בשכירות מטלטלים דנקנים בכסף לחוד מטעם דכיון דהגוף שלו טרח ומציל ואיהו ניהו הביא בריש סי' קצ"ח משם העיטור בשם הירוש' דבמקום דליכא חשש דליקה קונים בכסף לבד, וכתב הוא ז"ל וז"ל ואין נראה כן מדברי הפוס' וכן בדין שלא נתנו חכמים דבריהם לשיעורין עכ"ל. הרי דסתר דידיה אדידיה אכל לפי תירוץ הנז' דדוקא בשכירו' מטלטלי' משום דאיכא פלוגתא דרבוואת' דס"ל דשכירות לא הוי כמכירה ודוקא במכר התקינו פסק דקונה בכסף לחוד וכמובן:

תדע דבמכר היכא דנתן מקצת המעות פסק דלא קנה אף דליכא חשש שיאמרו נשרפו חטיך וכו' וכאמו"ל:

אמור מעתה דדעת מרין ז"ל דלא נתנו חכמים דבריהם לשיעורין ודוקא היכא דאתמר דקונים במעות כגון מילתא דלא שכיחא ועליה המושכרת דבהא אמור רבנן דקונה במעות וחוץ מזה לבדות מלבנו דינים מחודשים דיקנה במעות אין הדין כן ואפי' דלא שייך למימר שיאמר המוכר נשרפו חטיך בעליה ואפי' במקום דהמוכר טרח ומציל בע"כ. וכדמוכח מדברי התוס' דפרק המפקיד בד' ל"ג ע"ב בד"ה כגון וכו' דאפי' שלא אפשר שיטעון המפקיד נשרפו חטיך וכו' דהפרה כבר נגנבה אפי"ה ס"ל להתוס' דלא קנה השומר כיון שלא משך וכמ"ש ה' שם יוסף בקיצור דינים אות מ"ם יע"ש: וכן ראיתי להגאון רע"א ז"ל בתשו' סי' קל"ד דהכריח מכמה מקומוס דאף בענין דלא שייך לומר נשרפו וכו' מ"מ חז"ל לא חלקו בדבריהם דבכל ענין מעות אינם קונות זולת במה שמצינו כההיא דבדבר דלא שכיח כגון דמים שהן כחליפין וכן במכור באלו ובעליה של לוקח מושכרת וכו' אבל בעלמא לא פלוג יעש"ב שהכריח מכמה מקופות. אך לא נרגש מההיא דפסק מרן בשכירות מטלטלים ואולי ס"ל כמ"ש בס' שער משפט דהתם שאני וכנז"ל: אך ורק! לנו לדעת מ"ש מור"ם ז"ל שם בח"מ סי' קצ"ט בשם מהרי"ל ז"ל דאם נתן מעות בעד יין לקידוש בע"ש דקנה דכל כה"ג העמידו דבריהם על ד"ת יע"ש ונר' הטעם דבמקום מצוה לא העמידו דבריהם וקונה במעות: והרב מוצל מאש ז"ל בח"ב שבסו' ס' מהר"י קצבי ז"ל סי' מ"ב נסתפק בלולב אם קונה במעות בלא משיכה יען דהוי דבר מצוה ולא העמידו דבריהם ואסיק דאפי' במקום מצוה העמידו דבריהם יע"ש. ולא זכר ש"ר להך דמוהרי"ל שהביא מור"ם ז"ל ואדרבא נסתייע מההיא דעירובין דפ"א דהלכה כחכמים בנותן מעה לנחתום דלא זכה מפני שלא משך יע"ש. ואפשר דראה דברי מהרי"ל ז"ל ולא ס"ל כוותיה ממה שפסק הרמב"ם בפ"ו מה' עירובין וכתב הה"מ ז"ל דהר"מ ז"ל מפרש להך מתני' דעירובין בעירובי תחומין וכן עיקר יע"ש ואמטו"ל לא הביא דברי מהרי"ל ז"ל וכמו שכן ראיתי בשם הגאון רע"א ז"ל שכ' בהגהותיו לח"מ סי' קצ"ט דמדברי הרמב"ם ז"ל בעירובין והה"מ ז"ל מוכח דלא כמוהרי"ל ז"ל אלא דבס' אמרי בינה ח"א דיני יו"ט ס"ק יו"ד הביא משם הגאון רע"א ז"ל שכ' בגליון ש"ע א"ח דאתרוג מצוה קונה בכסף לחוד ולא ידעתי אענה דדבריו סתראי נינהו: שוב ראיתי לה' ערך השולחן ז"ל א"ח בסי' שס"ט הביא דברי ה' מוצל מאש ז"ל הנז"ל והק' עליו כמו שהקשיתי בעניותי לעיל דלא זכר להך דמוהרי"ל ז"ל ביין לקידוש במכ"ש דיין לקידוש מן התורה יוצא י"ח בתפילה וגם לקדש על הפת וקידוש על היין הויא דרבנן יע"ש ובסי' תרנ"ח פסק להלכה דאם קנה לולב במעות ולא משך דלא העמידו דבריהם במקום מצוה כמו יין לקידוש יע"ש ובההיא דעירובין כתב בסי' שס"ט דלא מיקרי מצוה יעש"ב. באופן הך דינא דבמצוה אם העמידו דבריהם לקנות במשיכה או במעות בפלוגתא מיתניא בין הרב מוצל מאש וה' ערך השולחן ז"ל וכמו שהעלה ידידי החכם הפוסק הרב מירא דכיא הי"ו אמת לאמיתו ירבו כמותו: אתאן לנ"ד לענין קנית הספרים אם נקנים במעות כמ"ש השואל בשאלה מתרי טעמי אי משום דהמוכר חייב להציל מפני הדליקה ואפי' בשבת על ידי נכרי וכו' ואי משום דהוי מצוה לקנות ספרים ואיפשר דבמקום מצוה לא העמידו דבריהם כמו יין לקידוש ולולב ואתרוג של מצוה ככל האמור ומדובר לעיל ומע' ידידי הרב הפוס' מירא דכיא הי"ו הכי אסיק דבפלוג' מיתנייא כמו יין לקידוש וכאמו"ל. ולבבי לא כן יחשוב ולפקע"ד קנית ספרים הויא כשאר חפצים דאם נתן מעות ולא משך שניהם יכולים לחזור דמלבד מה שכבר הביא ידי"ן הרב הפוס' מ"ש ה' ז"א וה' פרי הארץ ז"ל ושוב הביא דברי התוס' במס' ב"ב ד' קנ"א ע"א דכתבו דספרים הוו בכלל נכסים שאין להם אחריות וכו':

הנה מדברי ה' ז"א וה' פרי הארץ ז"ל מוכח שפיר דלא קני כ"א במשיכה. אך מדברי התו' שהביא נראה מקושייתם כמסופקים וגם בתירוצם לא החליטו כל כך המאמר. אבל אני אביא לך מ"ש הר"ן ז"ל בבעיא הנז' בס"ת אי אקרי נכסי כתב וז"ל אע"ג דס"ת ודאי נקנה במשיכה ובאגב מטעם נכסים שאין להם אחריות אבל בסתם דאקרי נכסי לא משתמע יע"ש הרי דהחליט המאמר דנקנה במשיכה וכ"ש שאר ספרים דהוו נכסים שאין להם אחריות ואם הדוחה ידחה לומר דההיא דאמרו ה' ז"א וה' פרי הארץ ז"ל איירי שלא נתן לה מעות ולא משך וגם מ"ש הר"ן ז"ל דנקנה במשיכה איירי היכא דלא נתן מעות דנקנה במשיכה ובאגב אבל היכא דנתן מעות ולא משך מי יימר דלא קנה משני טעמים הנז"ל ואען ואומר כי מלבד שכבר כתבנו לעיל מ"ש מרן הב"י ז"ל דלא נתנו חכמים דבריהם לשיעורין אף במקום דליכא למיחש לדליקה וכאמו"ל וגם הגאון רע"א הבאתי דבריו לעיל דאף בענין דל"ש למימר נשרפו וכו' אין לנו להוסיף על מ"ש בש"ס הם אמרו והם אמרו. וזה לך אות ומופת חותך דההיא דחולין דמשחיטין את הטבח דדוקא בד' פרקי' קנה הלוקח בלא משיכה אבל בשאר ימות השנה אם מת מת למוכר אע"ג דשארית השור נשאר למוכר ובע"כ טרח ומציל עכ"ז לא קנה מפני שלא משך: ועוד בה אמינא לפקע"ד דלא דמיא הצלת הספרים להצלת שאר חפצים דהצלת הספרים חיובא רמיא בין על המוכר בין על הלוקח ובין ע"כ אשר בשם ישר' יכונה להצילם מן הדליקה ומכל אונסים משום כבוד התורה. ואף אם יוליך אותם הלוקח לביתו ותפול בהם דליקה באונס ויש ביד המוכר להציל אשר הוא מבני ישר' האם יוכל להתעצל מלהציל הא ודאי פשיטא דאין פוטר אותו ובע"כ חייב לטרוח ולהציל וליכא שום עדיפותא היותם ברשות המוכר או ברשות הלוקח דגם אם הם ברשות המוכר ויש ביד הלוקח להציל חייב להצילם. וא"כ ענין ההצלה לא נ"מ מידי והוי כשאר מטלטלים דאינם נקנים רק במשיכה ולדידי זהו טעם אמיתי וברור ומוסבר לכל בעל שכל: פש גבן דאיכא מצוה בקנית ספרים והוא הטעם הב' שנסתפק השואל וכמו שמצינו ביין לקידוש דאמרינן דבמקום מצוה לא העמידו דבריהם כן נמי נימא בקנית ספרים דיקנה במעות בלא משיכה ולפקע"ד רב המרחק ביניהם ולא דמי לקונה יין כלל והוא דמרן בש"ע יו"ד סי' ע"ר ס"ק יו"ד דפסק וז"ל האידנא מצוה לכתוב חומשי תורה ומשנה וגמרא ופירושיהן ולא ימכרם אם לא ללמוד תורה ולישא אשה עכ"ל. ומדפסק הכי בש"ע נראה לע"ד דחזר בו ממ"ש בח"מ סי' רמ"ח בב"י וז"ל ואפי' למ"ש הרא"ש וכתבו רבינו ביו"ד דהאידנא ספרי מקרא ומשנה וגמרא אין למוכרם אם לא ללמוד תורה ולישא אשה מ"מ לא חמירי כס"ת ומעשים בכל יום שאדם מוכר ספריו וכו' יע"ש והכי ציין ה' באה"ג ביו"ד על מ"ש בש"ע האידנא מצוה לכתוב שהוא ממ"ש הטור בשם א"א הרא"ש וכ"פ הגאונים וכ"כ רי"ו בשם הגאונים יע"ש באופן דיש צד איסור למוכר ספריו ואפילו למי שדרכו למכור ספרים כבר פי' מרן בב"י ביו"ד סי' ע"ר משם הרב מנוח ז"ל ספרי יחידים מוכרים לעשות בדמים מה שירצו היינו היכא דעשאום ע"מ כן יע"ש. וידי"ן ה' הפוסק תמה מהענין ספר מוגה בנ"ד. וכבר הראיתי לו תשו' רמ"א ז"ל סי' י"א יסוד הד' יעש"ב. וא"ץ לי להאריך בזה הגם שיש לי מה להאריך הרבה בדין זה במה שיש לחלק בין ס"ת ובין ספרי יחידים ובין סוחרים ובאיזה מהם אינו רואה סימן ברכה אפי' אין לו מה יאכל ואולם לאפס הפנאי לא אבא בארוכה עכ"פ יצא לנו כי לא כמוכר היין לקידוש דהקונה עושה מצוה והמוכר ברצונו הטוב מקנה לו להקונה אף בלא משיכה כדי שיעשה המצוה לקדש על היין כמ"ש רז"ל ניחא ליה לאיניש לעשות מצוה בממונו כ"ש כשקבל דמיו בו משא"כ מוכר ספרים דרובא דרובא מוכר הס' בעצבון מרוב דוחקו וצערו וכנגד המצוה דעושה הקונה בקנית הספר מצטער המוכר במכירתו וחושש דאיכא צד איסור וחושש דאינו רואה סימן ברכה אם אינו עושה ספרים ע"מ למוכרם ואיך נאמר דיקנה במעות משום מצוה מאחר דהמוכר עושה צד איסור ובודאי שלא ימכרנו מרצונו ולא יתכוין להקנותו בלי משיכה כמו יין לקידוש דמתכוין להקנותו בכל לבו וע' בכתובות בתוס' בפ' נערה דף מ"ז ע"ב בד"ה שלא כתב לה אלא ע"מ לכונסה וכו' שכ' דכל מקח וממכר אינו תלוי בדעת הקונ' לבדו דהא איכא נמי דעת מקנה וכו' יע"ש נמצינו לדעת דלא ראי זה יין לקידוש כראי זה קונה ספרים דרב המרחק ביניהם ומוכרח שלא יקנה במעות רק במשיכה ופשוט. וע' בתיו"ט דב"ק פ' יו"ד מ"ג יע"ש ומ"ש השואל דמלבד חששת דליקה איכא חשש גנבי ישראל וכו' כל לגבי דידי בספרים שנגנבו לא יקרא אונס כי סוף כל סוף ימצאו כי העכו"ם לא יקנו ספרים ובהכרח שיבואו ליד ישראל שיקנו אותם וכמ"ש התוס' בב"ק ד' קי"ד ע"ב בד"ה המכיר כליו וספריו וכו' וז"ל ולא מבעיא מגנבים עכו"ם דלא מייאש וכו' אלא אפי' בגנב ישראל אין רגילות להתייאש מספרים דסוף סוף יבואו ליד ישראל דאין גנבים מוכרים אותם רק לישראל ולסוף חוזרים לבעלים יע"ש באופן דהא דכתב הרמב"ם ומר"ן שמא תפול דליקה באונס או יבואו לסטים וגנבים וכו' לאו לגבי ספרים אתמר דספרים סוף סוף יחזירום לבעליהם וליכא חששא שמא יאמר המוכר נגנבו ספריך וד"ב ובאמת כי חפץ היתי להאריך יותר בזה כי באמת קצרתי הרבה. וגם רציתי להשתעשע בד"ק אך מה אעשה כי אני טרוד הרבה מאד ואין לי פנאי כי אם בזאת הערה קטנה אומר לידידי הי"ו כי מה שכתוב בד"ק בראשית מאמר אחר שהביא דמדברי התו' דב"מ דף מ"ג ע"א בד"ה מאי איריא וכו' ומדברי התוס' דעירובין דפ"א כ"ב בד"ה שמא יאמר וכו' משמע דס"ל דהוי ש"ח. שוב הביא דברי ה' זרע יעקב סי' ל"ה שכ' דאפשר דהוי ש"ש ואח"כ הביא דברי ה' שולחנו של אברהם בסי' קצ"ט ד"כ דלא הוי ש"ש ונסתייע מדברי התוס' בפ' הנזיקין ד' נ"ב ע"ב בד"ה דאתו וכו' וע"ז הרבה לתמוה דמה הוכח יוכיח ה' שלחנו ש"א מהלוקח דכתבו התוס' דיכול לאוכלם להמוכר דלעולם אימא לך דאפי' ש"ח לא הוי ולפי סברתו היה לו להוכיח מכל הפוס' כמבואר בסי' קצ"ט ס"ק ד' וע' בסמ"ע ס"ק ט' ע"כ תד"ק:

ואנא דאמרי כי עמך הסליחה דהנה ה' זרע יעקב ז"ל נדונו איירי דהקונה הגביה החפץ וקנאו ולא נשאר למוכר שום זכות בחפץ להשתמש בו ועפ"ז כתב דאפשר דהוי ש"ש וע"ז כתב ה' שולחנו ש"א ז"ל דקאי על מ"ש מרן בש"ע סי' קצ"ט ס"ק א' יש דברים דמעות קונות כגון מכור לי באלו וכו' נקנה החפץ ללוקח וכו' וע"ז כתב דאם נגנב הוא על הלוקח ולא נשאר למוכר זכות להשתמש בו ושפיר מייתי ראיה מהתוס' דגיטין דכתבו דטעם דהוו הלוקחים ש"ש מפני דיכול לאוכלם מוכח דאם לא היו יכולים לאוכלם לא הוו ש"ש וה"ה נמי דומה בדומה נ"מ לגבי המוכר כשנקנה החפץ ללוקח ואין המוכר יכול להשתמש לא הוי ש"ש. ומינה הק' לה' זרע יעקב ז"ל דאיך כתב דהוי ש"ש מאחר דאינו יכול להשתמש בחפץ שכבר נקנה ללוקח. וכל זה אין לו יחס לנ"ד דאנן קיימינן היכא דנתן מעות ולא משך אי הוי המוכר ש"ח או לא מאי אייתי מה' זרע יעקב דאיירי היכא דהגביה הלוקח החפץ וגם התוס' ז"ל איירי היכא דמשוך פירי מיתמי וכו' וה' שולחנו ש"א ז"ל איירי עמ"ש דמעות קונות בלא משיכה וכמדומה שכבר דברתי בזה פה אל פה באותו פרק:

אסוף דינא בהא סליקנא בהא נחיתנא דספרים קנייתם הם כשאר מטלטלים דאינם נקנים רק במשיכה זה נלע"ד להלכה ולמעשה. וצור ישראל י"מ וימ"ן שלא נכשל בדבר הלכה:

הצב"י יש"א ברכה ס"ט:

תוכן העניינים

שות שמחה לאיש

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה