אור ברסלב
שות שמחה לאיש חו"מ › סימן כא

שות שמחה לאיש· רבי יעקב שאול אלישר

חו"מ · סימן כא

סימן כ

מזה שלש ירחים הגעתי לפ' המקבל יקרת מכתבי מגי"ק הרב המובהק רב משרשיא מבני עליה כש"ת יצחק לבטון נר"ו מאר"ץ טוב יע"א תשובת שאלה על אשר נשאל בעי"ת מבני קהלתו. והוא השיב גדולה תשובה ברוחב מבינתו. ובהסכמת הרב המופלא רב כהנא כש"ת עזרא עלי הכהן נר"ו לפי רוב בקיאותו והניף את ידו דברים ככתבתן לפי גודל השגתו גם לרבות חתן הד'ר רב ועצום סובר הרזי' כש"ת שלום הדאייה הי"ו אשרי יולדתו. ולפי רוב ענותנותו בקש ממני הרב הפוס' פחד יצחק יצ"ו בבקשתו. אחוה דעי גם אני האמת לאמיתו. ויעקב אי"ש תם מה מצאת בי? הנה נא זקנתי והדבר אין בי! יעיד עלי חתנא דבי נשיאה כמה שגבו תלאותי עצמו טרדותי מאז הבוקר עד שליש הלילה לא יתנוני השב רוחי מעול הצבור והיחיד עלו על צוארי הכשיל כחי ואולם לעשות רצון צדיק אמרתי לחוות דעתי בקיצור נמרץ לבקרים לרגעים ואתיא מבינייא וזה החלי בס"ד! וזה תוכן השאלה ראובן אמיד בנכסים מזה כמה ונלב"ע וחלי"ש והניח אחריו ברכת ד' ב' בנים זכרים וששה בנות ארבעה מהן נשואות בחייו ונתן לבתו הגדולה ת' ליראס ולב' ולג' ש' ליראס לכל אחת ולרביעית ש"ן ליראס. והגם שבין נשואי השלישית לרביעית נתעשר יותר ממה שהיה בין נשואי ראשונה לשניה עכ"ז לא נתן לה רק ש"ן ליראס:

והנה בעת"ה שנלב"ע ראובן הנז' וחלי"ש עמדו בניו ושדכו לאחותם ונתחייבו לתת לה נדוניא ת"ן ליראס וקודם הגיעה לפ' הנושא הקול נשמע כי בא המשודך לבית משודכתו והיה מפתה אות' שתתבע מאחיה עישור נכסי מעזבון אביה הנז' יען הוסיף בעשרו אחרי נשואי הבת הרביעית והאחים טוענים שאינם חייבים לתת לה כי אם כאשר נתן אביהם לאחיותיה וכן הלכה רווחת ינתן לשניה כדרך שנתן לראשונה ואדרבא הם הוסיפו על אמדן דעת אביהם ונתנו לה ת"ן ליראס יותר מהבנות שהשיא אביהם בחייו. וביני ביני גבה טורא ביניהן האי תגרא וכו' עד שהעיזה פניה הבת המשודכת הנז' לבא עם אחיה בדינא ובדיינא וע"ז לשאול הגיעו מה שורת הדין נותנת ועפ"י דין תוה"ק יקום דבר ושכמ"ה! והנה הרב הפוס' פחד יצחק הי"ו בראשית מאמר הביא לנו שורש ומקור דין זה בש"ס כתובות בפ' מצי' האשה דס"ח ע"א מתני' יתומה שהשיאוה אמה או אחיה מדעתה וכתבו לה מאה או חמשים זוז יכולה היא משתגדיל להוציא מידם מה שראוי לינתן לה רי"א אם השיא אביה הבת הראשונה ינתן לשניה כדרך שנתן לראשונה וחכ"א פעמים שאדם עני והעשיר או עשיר והעני אלא שמין את הנכסים ונותנים לה ואתמר בגמ' אמר שמואל לפרנסה שמין באב והקשו בש"ס מיתיבי הבנות נזונות ומתפרנסו' וכו' והק' עוד תנן וחכ"א פעמים שאדם עני והעשיר או עשיר והעני וכו' מאי עני ומאי עשיר אי נימא עני בנכסים עשיר בנכסים מכלל דלת"ק אפי' עשיר והעני כדמעיקרא יהבינן לה הא לית ליה אלא מאי עני עני בדעת וכו' וקתני שמין את הנכסים וכו' ותיובתא דשמואל ומשני הוא דאמר כר"י וכו' ונימא הלכה כר"י ומשני אי הוה אמר הלכה כר"י הו"א דוקא השיאה דגלי דעתיה וכו' קמ"ל טעמא דר"י ל"ש השיאה ל"ש לא השיאה ונקט השיאה להודיעך כחן דחכמים דאפי' השיאה דגלי דעתיה לא אזלינן בתר אומדנא דאב וכו' יע"ש! והרמב"ם ז"ל בפ' ך' מה' אישות ה' ג' ומרן ז"ל בס' הקצר באה"ע סי"ק י"ג סק"א כתבו וז"ל האב שמת והניח בת אומדין דעתו כמה היה בלבו ליתן לה לפרנסה ונותנים לה ומנין יודעי' אומדן דעתו מריעיו ומיודעיו ומשאו ומתנו וכבודו. ואם השיא בת בחייו אומדין בה ואם לא ידעו ב"ד אומדן דעתו נותנים לה מנכסיו עישור לפרנסה עכ"ל ומור"ם ז"ל הגיה שם וז"ל ואם היה עשיר והעני או וותרן ונשתנה דעתו הולכים אחר דעתו האחרונה וכתב עליו ה' בית שמואל ז"ל שם ס"ק ג' וז"ל ונשתנה דעתו היינו בידוע שנשתנה דעתו אבל אם אין ידוע שנשתנה דעתו אמרינן דלא נשתנה דעתו והיינו פלוגתא דר"י ורבנן והלכה כר"י עכ"ל וכן פי' שם הגהות הטור למוהרלנ"ח ז"ל דפלוגתייהו דר"י ורבנן היינו באין ידוע שנשתנה דעתו דלרבנן חיישינן שמא נשתנה דעתו מוותרן לקמצן ויהבינן לה עישור נכסי ולר"י לא חיישי' ויהבינן לה כדרך שנתן לראשונה אבל אי ידעינן בבירור שנשתנה דעתו מודה ר"י דלא יהבינן לה אלא לפי דעתו האחרונה לכ"ע וכן פי' הרב מוהר"א קובו ז"ל בס' שני המאורות הגדולים סי' י"א וכפי' הרב גאון עוזינו בס' שמחת יו"ט סי' ט"ו והכריחו כן מהסוגיא וכן פי' ה' מקור ישראל הנד"מ למוהר"י בורלא סי' י"ח וכ"כ ביאור הגר"א ז"ל יע"ש:

ושוב הביא לנו הר' הפו' הי"ו מחלוקת הגאונים דפליגי בהא דאמר שמואל לפרנסה שמין באב אי הוי דוקא לפחות ולא להוסיף על עישור נכסי או הוי אף להוסיף אשר הביא דבריהם הרי"ף ז"ל שם בפ' מצי' והרא"ש ז"ל שם בפסקיו:

וכשאני לעצמי טרם אענה אחת שאלתי כי לא פורש בשאלה דנ"ד גופא דעובדא היכי הוה וצדדי הספק אשר עליהם תחול השאלה ואפרש שיחתי שא'ול באחת אמינא לע"ד ממ"נ אם הך עובדא דנ"ד הוה שהוברר בבירור גו"ש שמה שנתן ראובן לד' בנותיו היה פחות מעישור נכסי א"כ לא ידענא באיזה טענה יש לה מצח להבת הזאת החמישית לבא בטרוניא עם היורשים לתבוע מהם עי"ן ול"מ לדעת ר"ח והתו' והרא"ש ורבים דעמייהו דסברי מרנן דכל האומדנא הוא לגרוע ולא להוסיף. אלא אפי' לד' רש"י הראב"ד והרמב"ן ז"ל ודעמייהו דס"ל דאמדינן אף להוסיף כולהו מודים דרבנן דהיכא דהאב נתן לראשונה פחות מעי"ן כן ינתן לשניה אפי' העשיר כמו שיתבאר בע"ה וכ"ש בנ"ד דאדרבא מגרע גרע מראשונה לשניות הא ודאי פשיטא דלא יהבינן לה עי"ן וכס' ר"י דהלכתא כוותיה ואדרבא מלבד שאין לה שום זכות לתבוע מהיורשים לאידך גיסא צריכא להוביל שי תודות ותשואות המולות שהסכימו בטובם לתתן ת"ן ליראס שאם היה אביה בחיים היה נותן לה נדוניא למרבה כאחותה הרביעית ש"ן ליראס ועתה שמת לא היו נותנים לה ב"ד רשות שתתבע יותר דהכי קי"ל שעין באב וא"כ לצד הזה איני רואה מקום להסתפק: גם אם אינו ידוע הסכום שנתן ראובן דנ"ד לבתו האחרונה אם היה פחות מעי"ן או עי"ן או יותר גם בזה באיזה כח תתבע הבת הזאת החמישית הבאה מכח התקנה להוציא מחזקת היורשים דאוריי' המוחזקים בנחלת אביהם בטענת ספק שמא נתן עי"ן לבנותיו או יותר הלא יטענו נגדה נהי דבאת בתקנת חז"ל לתבוע עי"ן אך כל זה הוא בדלא השיא בת בחייו ואלו אבינו השיא ד' בנות ומלבד דלא העני אלא גם העשיר וגרע לשניה הרי נשתנה דעתו וא"כ מי יודע שנתן עי"ן לאחרונה בכדי שתקח את עי"ן והו"ל כדין שניהם טועני' ספק כדאיתא בח"מ סי' ע"ה ס"ק י"ח דנותן מה שברור לו ויוצא ידי שמים אף הכא נמי את שתובעת עי"ן אייתי ראיה דנתן אבינו לאחיותינו עי"ן ובואי לתבוע מאתנו כ"ש שראינו שנשתנה דעתו ובכן הא נמי פשי' לענ"ד שאין לה פה לתבוע מאחיה בטענת שמא הרי אנחנו נותנים מה שנתן אבינו ויותר:. אך בזאת מה שיחול הספק בנ"ד הוא אם תברר הבת הזאת החמישית בעדים שלהבת הגדולה שבגדולות נתן לה יותר מעי"ן ולג' בנות האחרונות נתן להם רק עי"ן דוקא. ובהכי יכולה לטעון שאף שנשתנה דעתו עכ"פ לא פיחת מעי"ן וגם אני תובעת מהם רק עי"ן דוקא ועוד יש להסתפק ס' אחר שהיא יודעת שהעשיר הרבה בין נשואי הבת הרביעית עד שמת וא"כ יש לצדד אם תוכל לתבוע עי"ן מהממון האחרון שהניח בעזבונו שזה יעלה לחלקה כהנה וכהנה ולפי קע"ד אמינא דזה תלוי במאי דפליגי הגאונים ז"ל אם האומדנא דשמין באב לגרוע או אפי' להוסיף אי פליגי גם בהשיא בת בחייו דאיכא צד לומר דהא דס"ל להגאון הראשון דאמדינן לגרוע ולא להוסיף ה"ד היכא דלא השיא בת בחייו בהא אמדינן בדעת האב לגרוע מעי"ן ולא להוסיף אבל אם השיא בת בחייו ונתן לה יותר מעי"ן בהא מודו דיהבינן לה מה שנתן האב לראשונה ולא חיישינן שמא העשיר או העני בנתים או בדעת או בממון דבזה גם התוס' והרא"ש ור"ח ז"ל יודו דאם נתן לה עי"ן דיהבינן לה כמו שנתן האב וכמו שמפורש בדברי הרא"ש ז"ל בפסקיו רחב רחב. זולת אם נתן לה האב יותר מעי"ן בזה לד' התוס' והרא"ש ז"ל לא יהבינן לה רק עי"ן דוקא אפי' השיא בת בחייו והאמת דפירוש הרא"ש ז"ל והתוס' ז"ל דפירשו בדברי ר"י במ"ש דאם השיא בת בחייו ינתן לשניה כדרך שנתן לראשונה היינו ליתן לשניה או פתות מעי"ן או עי"ן דהיינו שאם נתן האב לראשונה פחות מעי"ן כן נמי יהבינן לשניה ואם נתן לראשונה עי"ן כן יהבינן לשניה אבל אם נתן האב לראשונה יותר מעי"ן בהא לא אזלינן בתר דעתיה דאב ולא יהבינן לה רק עי"ן דוקא ותו לא:

ולפקע"ד הנני דן לפניהם בקרקע מי יתנני להבין דב"ק דהלא לפי פי' דפי' בכונת חכמי' פעמים שאדם עני בדעת כשהשיא את הראשונה והעשיר בדעת ועתה היה נותן לה עי"ן ופעמים שאדם עשיר בדעת ונתן לראשונה עי"ן והעני בדעת שעכשיו היה נותן לה פחות לא נוכל לאמוד דעתו הלכך יהבינן עי"ן לעולם באופן דלדבריהם בין לר"י ובין לרבנן כשהיה עשיר בדעת והעני נותנים לשניה עי"ן וא"כ למאי הלכתא נקטו חכמים בלשונם פעמים שאדם עשיר והעני מאחר דבחלוקה זו שניהם מוסכמים דנותנים לה עי"ן לא הי"ל למינקט כי אם חלוקא דעני והעשיר דבהא פליג ר' יאודה על רבנן וס"ל דיהבינן לה פחות מעי"ן ואי לא הוו נקטי בלשונם חכמים חלוקא זו דעשיר והעני לא הוה מקשי הש"ס מכלל דלת"ק וכו' הא לית ליה ולא היה צריך לתרוצי מאי עני בדעת והיותר תימה לפקע"ד לא אדע שכול מ"ש בש"ס ונימא הלכה כר"י ומשני קמ"ל טעמא דר"י ל"ש השיאה ול"ש לא השיאה ונקט השיאה להודיעך כחן דחכמים דאפי' השיאה וגלי דעתיה לא אזלינן בתר אומדנא דאב וכו' מוכח דחכמים ס"ל לאפוקי מדר"י ולגרוע מס' ר"י ולפי דבריהם ז"ל אדרבא ר"י אלים כחו טפי בעני והעשיר דלרבנן יהבינן לה עי"ן ולר"י יהבינן לה פחות מעי"ן וכבר ראתה עיני להט"ז ז"ל. שם בסי' קי"ג ס"ק א' שהאריך בזה והקשה עצמו לד' הרא"ש ז"ל כמו שהקשיתי בעניותין ואסיק דאם השיא בת בחייו בזה גם הגאונים ז"ל מודים דנותני' לה כמו שנתן לראשונה אפי' טפי מעי"ן וזהו דעת הטור ז"ל דבתחילה נקט אם השיא בת בחייו יתנו לשניה כמו שנתן לאחותה ואח"כ כ' ס' הראב"ד ז"ל ואח"כ הביא מחלוקת הגאוני' ואחר שכתב ס' הגאון דס"ל דאין אומדין אלא לגרוע כ' וכן הוא מסקנת א"א הרא"ש ז"ל מכח דס"ל להטור לחלק בין היכא שהשיא בת בחייו לאומדנא היכא שלא השיא דבהשיא אפי' נתן לה יותר מעי"ן יהבינן להשניה כמו הראשונה יע"ש בדברי הט"ז ז"ל שהאריך למעניתו והביא משם רש"ל ז"ל שכ' על מ"ש הטור ז"ל וכן היא מסק' א"א הרא"ש ז"ל וז"ל לאו בכל אומד קאמר דהא אם השיא בת בחייו נותני' לשניה כמו שנתנו לראשונה מכח אומדנא אפי' יותר כדלעיל עכ"ל גם ה' בית שמואל ז"ל ס"ק ב' כ' וז"ל לכאורה משמע מהטור אם השיא בת בחייו אז אפי' לדעת הפוס' דאין אומדין ליתן לה יותר מעי"ן מ"מ אם כבר נתן יותר מעי"ן נותני' גם לזו יותר מעי"ן וכ"כ מהרש"ל וגם הפרישה כ"כ בשם רש"ל נחלק עליו בדרישה ונדחק ליישב דברי הטור וגם הב"ח נדחק ליישב דברי הטו' והט"ז ז"ל הצריך דזהו דעת הטור לחלק בין השיא ללא השיא יעש"ב [ולא זכר ש"ר לקיצור פסקי הרא"ש בפ' מצי' משנה י"ב יעש"ב ואולי דהתם בפסקי הרא"ש ז"ל כתב דעת אביו ז"ל הגם דליה לא ס"ל הכי] וראיתי להרב להם רב ז"ל בסי' מ"א שרצה לחלק בין השיא ללא השיא ודחה חי' זה מדברי הרא"ש ז"ל דס"ל דאפי' השיא בת בחייו ונתן לה יותר מעי"ן אין להוסיף יותר על עי"ן והאמת שכן מוכח מדברי הרא"ש ז"ל אך מה שנסתייע גם מדברי הרי"ף ז"ל שהרב אלפס ז"ל הביא מחלוקת הגאונים וז"ל וחזינן לגאון אחד שכתב הא דאזלינן בתר אומדן דעת האב הוא לגרוע מעי"ן וכו' וגאון אחד אמר דר' יאודה דאמר אם השיא וכו' דאזלינן בתר אומדן דעת האב סתמא קאמר לא שנא לפחות ול"ש להוסיף וכיון דאפסיקא הלכתא כוותיה דר"י כוותיה עבדינן והיכא דידעינן אומדן דעתיה דאב יהבינן לה כמו דאמוד בין לפחות בין להוסיף וכו' יע"ש ומדנקט גאון האחרון דברי ר"י דאמר אם השיא בת בחייו וכו מכלל דלגאון הא' אפי' אם השיא בת בחייו ונתן לה טפי מעי"ן אנן לא יהבינן לה רק עי"ן או פחות ומזה הוכיח ה' לח"ר ז"ל דמאן דס"ל לפחות הוא אפי' השיא בת בחייו יעש"ב. ואני עני לא ידעתי מהיכא יליף לה שהרי מה שהביא הגאון דבר"י הוא בהכרח דמדקאמר ר"י אם השיא בת בחייו ינתן לשניה וכו' דאשמועינן דאזלינן בתר דעת האב ומינה ילפינן היכא שלא השיא בת בחייו דאמדינן דעתיה דאב וזהו שאמר שמואל לפרנסה שמין באב היכא דלא השיא והוא נלמד מדברי ר"י ואמטו"ל הגאון האחרון שסובר דבין לפחות ובין להוסיף הוכרח להביא דברי ר"י דסתמא קאמר ינתן לשניה וכו' ומינה נקיש להיכא דלא השיא דאזלינן בתר דעת האב והכי מוכח בדקדוק דבריו שאחר שכ' וכיון דאפסיקא הלכתא כר"י כוותיה עבדינן וסיים בדבריו וז"ל והיכא דידעינן אומדן דעתיה דאב יהבינן לה כמו דאמוד בין להוסיף בין לפחות וכו' ולבהג' דברים הללו מיותרים אחר שאמר וכיון דאפסיקא הלכתא כר"י כוותיה עבדינן בין להוסיף בין לפחות הא תו למ"ל למיכתב עוד והיכא דידעינן וכו' אל"ו דכונתו להודיענו כיון דעיקר הלימוד הוא מדקאמר ר"י אם השיא וכו' דאזלינן בתר דעת האב מינה נקיש להיכא דלא השיא דאמדינן דעתיה דאב והגאון הראשון סובר דאף דעיקר הלימוד הוא מדר"י מ"מ השיא שאני שהוא רצה לוותר ממונו משא"כ ביתומה דעליה דידן רמיא האומדנא לא אמדינן יותר מעי"ן אבל כשהשיא בת בחייו ונתן לה יותר מעי"ן מהיכא שמעינן מדבריו של הגאון הראשון דלא יהבינן לה יותר מעי"ן אחר שהאב עשה מעשה רב וגילה דעתו שרצונו ליתן יותר מעי"ן באופן דמה שנסתייע ה' לח"ר מדברי הרי"ף ז"ל לפי קע"ד אחר המחי"ר לא שמא מתיא והאמת דמה שתמהנו מעלה למאי הלכתא נקט ר' יאודה אם השיא מאחר דאין הפרש בין השיא ובין לא השיא הול"ל אמדינן דעת האב כדאמר שמואל וכאמור לעיל התמיהה קיימת! נקטינן דשתי מחלוקות בדין זה. זה יצא ראשונה מחלוקת ר"ח והתוס' והרא"ש ז"ל עם רש"י והראב"ד והרמב"ן ז"ל אי אמדינן דעת האב לפחות ולא להוסיף או אפי' להוסיף. ומחלוקת השני בהשיא בת בחייו ונתן לה יותר מעי"ן אם גם בזה אמדינן לפחות ולא להוסיף או גם להוסיף אפילו לד' ר"ח ודעימיה דאמר לפחות:

אמור מעתה ד' הרמב"ם ומרן ז"ל מלבד דהה"מ והר"ן והרשב"ש בסי' תקס"ט והח"מ והעה"ש וה' שמן המור ושולחנו של אברהם כולהו ס"ל דדעת הרמב"ם ז"ל כמ"ד אף להוסיף וע' לה' נאמן שמואל ז"ל בסי' ס"ג שכ' דד' הרי"ף ז"ל כס' גאון האחרון דאומדין אף להוסיף וכן דעת הרמב"ם ז"ל והיא ס' השה"ג שכתב והגאונים ומימו' כרבינו ודלא כמו שהבין מפ' הרב הפוס' הי"ו דתיבת והגאוני' ומיימו' כרבינו הוא מחובר למעלה. אלא הוא נפרד תיבות הגאונים ומיימו' כרבינו דס"ל אפי' להוסיף וכן הוא האמת: אלא אף אי נימא כס' המהר"ם ב"ח בכת"י דס"ל דלא הכריע מ"מ בהשיא בת בחייו מוכח דס"ל דכמו שנתן לראשונה ינתן לשניה דבתחילה נקט דאומדין דעת האב מריעיו ומיודעיו לפי כבודו וכו' ואח"כ כתב ואם השיא בת בחייו אומדין בה דמשמע דאומדין בה הכוונה דאומדין בבת ראשונה כמו שנתן לראשונה ינתן לשני' ממש וזהו דע' מרן ז"ל דכוותי' עבדינן ואתכא דידי' סמכינן ודאי דצרי' ליתן כמו שנתן האב לראשונ' מדקאמ' דאמדינן בה דכוונתו בבת הראשונה ומ"ש אומדין ולא קאמ' ינתן לשניה כמו שנתן לאחותו הראשונ' הוא למעוטי היכא דידעינן בבירור שהעני וירד מנכסיו דאז לא ינתן לשניה כאחותה הראשונה אליבא דכ"ע וע"ז הגיה מור"ם ז"ל אחר שכתב מרן ז"ל אומדין בה כתב הוא ז"ל ואם היה עשיר והעני וכו' שלא תטעה לומר אומדין בה דהיינו שיתנו לה כאחותה לעולם אלא דוקא מסתמא כל דלא ידעינן אם נשתנה מצבו ודעתו אומדין בה אבל אם ידענו שהעני בממון או בדעת אזלינן אחר דעתו האחרונ' והם דברי הראב"ד שהביא דבריו הטו' הגם דהראב"ד ס"ל דלהוסיף אמדינן:

באופן דד' הרמב"ם ומרן ז"ל דנקטו בלשונם אומדין בה כונתם דנותנים לשניה כמו שנתן לראשונה ממש בין שנתן עי"ן בין נתן לה יותר מעי"ן בין נתן לה פחות מעי"ן. וכ"כ רש"י ז"ל בפי' המשנה שאמר ר' יאודה אם השיא האב בחייו את הבת הראשונה ינתן וכו' בין שהוא עישור בין שהוא פחות בין שהוא יותר עכ"ל. ומידי הוא טעמא דכתב הר"ן והה"מ דד' הרמב"ם ז"ל ורש"י והרמב"ן כולהו מסכימים בדעת א' וכעת לא ראיתי מי שכתב בד' הרמב"ם ז"ל דלא ס"ל הכי והשה"ג שכת' הרב הפוס' הי"ו עמו הסליחה וכבר מילתי אמורה מ"ש ה' נאמן שמואל ז"ל והאמת כך הוא וא"כ נמצא דגם הרי"ף ז"ל אזיל בשיטה זאת ואף דבב"י כתב מרן דלא הכריע. אח"כ הסכים דהכריע וכמ"ש הרב נאמן שמואל יעש"ב וכ"כ הרשב"ש ז"ל בסי' תקס"ט דהרמב"ם ז"ל ס"ל אפי' להוסיף יע"ש זולת ה' מהרמב"ח בכת"י דס"ל דליכא הכרע בדעת הרמב"ם ז"ל והוא לבדו דר ז"ל:

ואתה תחזה להתשב"ץ ז"ל בח"ג סי' ס"ג שנשאל בראובן שהשיא בת בחייו ונתן לה ת"ק דינרי זהב ואח"כ מת ונשארה ממנו בת קטנה וציוה בפני עדים שיתנו לה ת"ק דינרי זהב והיו דברים אלו בלא קנין מהו דין הבת הקטנה אם תטול הסך א"ק דינרי זהב כמו הגדולה או לא והשיב וז"ל זהו נקרא פרנסת הבת ואעפ"י שאינו מתנאי כתובה כמו מזונות היא מצות חכמים כמ"ש בפ' נערה ואלו לא השיא בת בחייו או לא ציוה שינתן לה כלום לא היה לה זכות בנכסים אלא עי"ן אלא שאומדין דעתו כמה היה רוצה ליתן כך יתנו לה ובזה יש מחלוקת בין הראשו' ז"ל אם בזה האומד מוסיפין על העישור או לא וכזה נראה שהיתה הסכמת האחרונים ז"ל וכן אנו דנים. אבל בנדון הזה אין אנו צריכים לכל זה לפי שכבר השיא בת בחייו וכמו שנתן לראשונה כך יתנו לשניה לא פחות ולא יותר וזה אפילו לא ציוה אביה והכי איתא בפ' מצי' האשה וכ"ש אם ציוה וכו' יעש"ב:

הבט נא קורא נעים כמה הלכתא רברבתא אשמועי' בתשו' זאת דהנה בתחילת דבריו כתב אלו לא השיא בת בחייו ואלו לא ציוה לא היה לה זכות להבת הזאת בנכסים אלא עישו"ן מוכח דהת"ק דינרי זהב היו יותר מעי"ן. ואח"כ כתב באומדנא יש מחלוקת בין הראשונים ז"ל אי מוסיפין על העי"ן או לא וזהו הסכמת האחרונים וכן אנו דנים מוכח דס"ל כגאון קמא דדוקא לפחות אמדינן דבתיבת או לא דסליק מיניה כ' וזה ס' הסכמת האחרונים וכן אנו דנים. ואח"כ כ' אבל בנדון זה אין אנו צריכים לכל זה לפי שכבר השיא בת בחייו וכמו שנתן לראשונה כן יתנו לה לא פחות ולא יותר מוכח דס"ל דאפי' ר"ח והרא"ש דס"ל לפחות ולא להוסיף מודים היכא דהשיא בת בחייו יהבינן לה אפי' יותר מעי"ן ומדכתב לא פחות ולא יותר מוכח דס"ל דאפי' העשיר אח"כ לא יתנו יותר ממה שנתן אביה וסיים בדבריו הכי איתא בפ' מצי' האשה. ולא ידענו היכא איתא בפ' מצי' שיתנו לשניה כמו שנתן לראשונה לא פחות ולא יותר אם לא דבהכרח דמה שאמר ר' יאודה ינתן לשניה וכו' הוא בדוקא אפי' העשיר אח"כ והפליג במוכר ודוקא בעשיר והעני מודה ר"י מכח קושית הש"ס הא לית לה וכמ"ש התוס' בד"ה אי נימא אבל בעני והעשיר סבר ר"י דכמו שנתן לראשו' ינתן לשניה לא פחות ולא יותר. דאלת"ה נמצא דלא פליג ר"י בהשיא בת בחייו ובש"ס אמרי' טעמא דר"י ל"ש השיא ול"ש לא השיא וכמו שכן הסכימו ה' נאמן שמואל בסי' ס"ג וה' גאון עוזינו ה' שמחת יו"ט ז"ל סימן ע"ו ואף דהרב שמחת יו"ט ז"ל בסוף דבריו הסכים שיתנו לה עי"ן כפי ממון האחרון וכו' יע"ש כבר פי' שיחותיו בנדונו דכשהשיא בתו הראשונה רצה המוריש לתת לחתנו סך יותר ויותר ממה שנתן לו ולא רצה לקבל ובצירוף טעם זה דגלי דעתיה דרצונו ליתן לבנותיו ובפרט דבא בשאלה שראובן היה אוהב לחתנו השני וחביב בעיניו ודאי שהיה נותן לו ונסתייע מתשו' הרשב"ם סי' תקס"ט וגם הרב מקור ישראל העלה להלכה בשאלה זו של הרב שמחת יו"ט ז"ל ומשום האי טעמא דבבתו הראשונה רצה האב ליתן יותר ולא רצה חתנו לקבל עכ"פ גלי דעתיה שרצונו ליתן יותר משו"ה העלה להלכה גם הוא ז"ל שיתנו לה עי"ן יע"ש:

ועין רואה להרשב"ש ז"ל בסי' פ"ג שנשאל בראובן שמת והניח כמה בנות ולא השיא אפילו אחת בחייו ויען שראה אותו עני בדעת וידע שבתו הגדולה נדר ליתן לה ה' דינרים עשה מעשה רב ונתן לכל אחת מבנותיו ה' דינרים ולא חשש שמא העשיר יותר בממון או בדעת ולא נתן עי"ן רק ב' דינרי' ותו לאו יע"ש:

ואל יקשה בעיניך מ"ש ה' מוהריק"ו בשורש ע"ח דאומדין לפי הממון שהיה לו ולפי הממון שהניח ד"מ אם נתן לאחת ה' ולא' ד' ולא' ג' והניח אלף נותני' לבת הרביעית הממוצע דהיינו שנים וכו' דפסקו מור"ם ז"ל בסי' קי"ג סו"ס ב' הרי דאומדין בממון האחרון הא ל"ק דכבר מילתי אמורה דדוקא בעשיר והעני דאף ר"י מודה דאומדים בנכסים משו"ה כתב מוהריק"ו ז"ל דאומדין בממון שהניח דידענו שהיה לו ב' אלפים באותו פרק ועתה הניח אלף וכו' אבל אם העשיר אח"כ לא מצינו לשום פוסק שכתב דנותנים לה כפי עשרו ומור"ם ז"ל אחר שכתב מרן ואם השיא וכו' כתב הוא ז"ל ואם היה עשיר והעני או וותרן ונשתנה דעתו אומדין לפי דעתו האחרונה [והם דברי הראב"ד הביאו בשה"ג וציין המציין להטור] ולא נקט דבר והפכו וכן הלבוש ז"ל וכאשר אסף איש טהור הגאון ה' שמחת יו"ט ז"ל וסיים בדבריו דלא מצינו לשום פוס' שכ"כ יעש"ב:

ולפקע"ד [המעט הוא דטעמא כמש"ל דאם גם בעני והעשיר אמדינן לפי ממון האחרון א"כ לא פליג ר' יאודה ארבנן וכמובן:

ורגע אדבר במה שראיתי דקשה קצת לפע"ד להרשב"ש ז"ל שם בסי' תקס"ט דנקט אומדנא אחרת דלפעמי' החתן הוא יותר הגון ולהכי נתן יותר מהאחר שהרי האב מוסיף לבתו כשרואה שהוא הגון ופוחת כשאינו כ"כ הגון יע"ש. ואחריו נמשך הגאון ה' שמחת יו"ט ז"ל הבאתי דבריו לעיל גם הגאון נודע ביאודה מ"ק בח' ח"מ סי' ל"ג שרצה לתרץ בעד ה' כנה"ג ומהר"מ מינץ ז"ל וכ' וז"ל אבל מוהר"מ מינץ מחייב היורשים מצד אחר דהלכה לפרנסה שמין באב ואפילו הרא"ש שהכריע וכו' ולא להוסיף כתב מוהרמ"מ זה באומדן שהוא מדעתנו והאב לא גילה דעתו ואפי' השיא כבר בת בחייו מ"מ אין זה גילוי דעת כל כך נגד הבת הזאת ואולי אהב את הראשונה יותר או החתן הראשון מצא חן בעיניו יותר והרבה לה מוהר ומתן אבל היכא שגילה דעתו וכו' יעש"ב:

הראת לדעת דגם הוא נמשך דברי הרשב"ש דאיכא פעמים שאוהב את בתו אחת יותר או את החתן יותר! אך את זה ק' לע"ד כי באמת השכל מחייב אומדנות כאלו כאשר עינינו הרואות דלפעמים האב נותן לבתו כדי להשיג חתן ת"ח וחריף ונותן לה יותר ויותר מהראשונה האמנם לפי"ז לא ימצא אופן לידע שנשתנה דעתו מאחר דאיכא סיבות ועילות לומר שלא נשתנה דעתו רק להיות החתן יותר חביב חריף וחכים או לסיבת היות בתו אינה נאה במעשיה וביופי כאחותה לא רצו לישא אותה כ"א ע"י שוחד ממון וכיוצא וא"כ מהיכא נוכל לידע שנשתנה דעתו. וגם על הגאון נודע ביאודה ז"ל ק"ק לע"ד איך נפיק מפומיה דהשיא בת בחייו אינו נקרא גילוי דעת מאחר דאמרו בש"ס והאי דנקט השיא להודיעך כחן דחכמי' דאפי' השיאה וגלי דעתי' לא אזלי' בתר אומדנא וכו' מאתר דמצי' למימ' דבשביל אהבת הבת או החתן נתן מה שנתן כמ"ש הוא ז"ל:

כלל העולה מכל האמור דלא מבעיא אם ידוע שנתן אביה לראשונות פחות מעי"ן ואם הוא ספק אם נתן פחות או יותר אין זכות לתבוע מאחיה רק מה שנתן להבת האחרונה. אלא אף אם תברר שנתן לרביעית עי"ן אין לה לזכות מהיורשים רק מה שנתן לרביעית והרי הוסיפו מאה ליראס הא ודאי הויא העדפה בעין יפה, זהו מה שעלתה מצודתי לפי קוצר השנתי להלכה ולמעשה כמו שהעלה לדינא רב חביב נברשתא דדהבא הרב הפוס' פחד יצחק הי"ו דהלכתא כוותיה. ובאמת כמו צער בנפשי כי חפצי ורצוני וחשקי ותאותי להשתעשע בד"ק כאשר עם לבבי וכן שורת דרך ארץ אך קמיה שמיא גליא כי לא מעצלות דאית בי. כי הזמן קצר ואיני מופנה משום צד ומעט אשר כתבתי קורא בסירוגין זה נכנס וזה יוצא כאשר ידוע לכל באי שער. תקותי חזקה יסלחו הצדיקים ואל ישיתו עלי עון עכבי' עד יומא דנא כאשר כבר מילתי אמורה ויקבלו תשובתי זאת באהבה. כי נעים נאוה. ויה"ר שלא נכשל בדבר הלכה. כ"ד נא"ה באמת וישר:

הצב"י יש"א ברכה ס"ט:

תוכן העניינים

שות שמחה לאיש

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה