שות שמחה לאיש· רבי יעקב שאול אלישר
חו"מ · סימן יח
היום הזה חמותי ראיתי פתקא קטנה ביד מע' ה' הנכב' מגזע היחס גם ישיש אחד הי' אברהם פיפאנו יצ"ו דשדר לי' ברי' מע' החה"ש במדו' ובדיעות פד"ה בשלום יצ"ו דרמי ומקשה על הגאון מוה"ר ראש"ל הוא הקדוש אור היר"ח זלה"ה ופקד של הר' מ"א יצ"ו לבקש מאתי תשו' מאהבה. כי נעים נאוה ואנא נפשאי לעשות רצונו חפצתי הגם כי רבו טרדותי שגבו תלאותי כידוע לכל באי שער פקודתו שמרה רוחי ופניתי לראות תוכן קושיתו הנשגבה. והנה היא עמ"ש במ"ב בח' ח"מ סי' ך' שנשאל בשני סרסורים שעשו סרסרות בשותפות והסרסוריא היא ביד שליש. ונפל הפרש ביניהם שהאחד טוען שהתנה עם חברו שהוא יקח שני חלקים והב' יקח חלק אחד והשותף השני טוען שהוא יקח ב' חלקים וחברו חלק אחד. והשיב הרב דיחלקו בשוה מההיא דפ' מרן בסי' קע"ו סי"ב שנים שהטילו לכיס זה מנה וזה מאתים דהפחת והשכר לאמצע וכו'. וה"ה הכא כי בלי טענותיהם היה הדין נותן דיחלוקו כיון שאין ראיה וחזקה לשום אחד מהם וכו'. והרב הגדול מר בריה דרבינא ח"ד בדרא ז"ל דקדק כן מתשו' הרא"ש ז"ל לסייועי להרב מ"א ז"ל יע"ש:
וע"ז הרבה להפליא ידי"ן עד דוד הגדיל התימה על הגאונים חק"ל ת"ק ובנו זלה"ה דטרחו להביא עצות מרחוק לשאלתו הנז"ל ואישתמיט מינייהו מלכי מ"ש הראב"ד ז"ל ובי"ד ונ"י בפ' הבית והעליה ובעל התרו' בשער מ"ט חלק ע"ז ופסקו הר"מ בפ"ה מהל' שלוחין והביאו הטור ומרן ז"ל בש"ע ח"מ סי' קע"ט וז"ל דבר הידוע שהוא של השותפות אין לאחד חזקה בו על חבירו וכו' ולא מיבעיא במילתא דידיע לתרוייהו שוה בשוה אלא אפי' חזו דהאי אייתי זוזי והאי אייתי זוזי וזבינו בהו עסקא ולא ידיע כמה אייתי כל חד ובת"ה נפק הך עסקא מידא דחד ואמר תרי תילתא דידי תילתא דחבראי לא מהימן. אלא פלגי בשוה. והוא דלא מצי למיטען להד"מ וכו' יע"ש:
הרי דהופשט ספיקו של הג' חק"ל ז"ל דאפי' שטוען השותף דשני שלישים של השותפות הם שלו אינו נאמן ויחלוקו בשוה ואיך העלימו עיניהם הגאונים אב ובנו ז"ל הנז' הך דינא דבפירוש' אתמר ע"כ תד"ק:
ואנא דאמרי יסלח המקשה בשביל שראה הטענות שוות שבשאלת הרב הנז' טוען השותף שני שלישים שלי וכן גמי בתשו' הראב"ד ז"ל דומה בדומה טוען השותף תרי תילתי דידי ותלתא דחבראי מצא מקום לדמות הך דינא לשאלת הרב חק"ל ז"ל. והוקשה לו דאישתמיטיתיה הך דינא דהראב"ד ז"ל. משא"כ האמת דלא דמי כעוכלא לדנא ואסברה לך. הלא כל דינו של הראב"ד ז"ל שרשו ומקורו הוא מההיא דתנן בפ' הבית והעליה ד' קי"ו ובר"פ השותפין ד' ד' ע"א הכותל של השותפים שנפלה המקום והאבנים של שניהם ואמר בגמ' אע"ג דפנינהו חד מנייהו לרשותיה לא אמרי' המוציא מחבירו עליו הראיה דשותפין לא קפדי אהדדי וכ' הרי"ף ז"ל בפ' השותפין וז"ל מהא שמעי' דכל מילתא דידיע הוא לתרי שותפי אע"ג דאיתי' השתא ברשותא דחד מינייהו לא נפקא מחזקה דאידך שותף מטעם דלא קפדי אהדדי וכו' והראב"ד ז"ל הוסיף לדקדק וכתב ל"מ מילתא דידיע לתרוייהו שוה בשוה וכו' כאשר בלשונו פסקו הטור ומרן בש"ע כאמו"ל. וסיים בדבריו והוא דלא מצי למיטען להד"מ או החזרתי כגון דחזו ליה סהדייא תחות ידיה וידעי דההוא עסקא דזכינו תרוייהו יע"ש. נמצא דהיכא דאמרי' דחולקים בשוה ולא מהימן האחד בטענתו היינו בדבר שידוע בעדים שקנו אותו בשותפות בהכי הוא דאמרי' דאין לשות' חזקה בנכסי השותפות וחשבינן לממון השותפות שהוא בחזקת שניהם ע"ג שהאחד מוחזק בו. אבל אי ליכא עדים דדבר זה קנו שניהם בשות' אע"ג שיש עשר שנים שהם שותפים ומתעסקים שניהם אפ"ה בזה הדבר שחלוקים בו כי ליכא עדים שיש לחבירו חלק בו כגון שנקנה במעות שניהם הדר דינא כדינא דעלמא המע"ה:
ותדע דכן הוא שהרי פסק מרן בש"ע סי' צ"ג ס"ק י"ב וז"ל שותף שטען על חבירו שכך היה התנאי ביניהם וכו' או שטען שהקרן שלו היה כו"ך והלה אומר אינו אלא פחות מנה וכו' וכו' אם רצה תובע ישביענו היסת על הטענה שכופר בה ואם רצה ישביענו שבו' השות' ויגלגל עליו את כל הדברים. ופ' הרמב"ם ז"ל בפ"י מהל' שלוחין ושות' ה' א'. והשתא תיקשי דדבריו סתראי ממ"ש בסי' צ"ג למ"ש בסי' קע"ט הנז"ל דאם טען השותף תרי תילתא דידי ותילתא דחבראי לא מהימנינן לי' ופלגי בשוה הרי דליכא עליו אלא שבו' הסי' או יגלגל עליו בשבו' השות' ולוקח בקרן כמו שאמר. א"ו דדוקא בדאיכא עדים שהניחו השותפים קרן שניהם בשותפות הגם דלא ידעי' כמה הניח כ"א בזה הוא דאמרי' דאין חזקה לנכסי השות' אף אם האחד מוחזק ולא מהימן לומר תרי תלתא דידי וכו' משום דהעדים מעידים ששניהם הניחו הקרן בשות' וזה הדבר שמוחזק בו הוא מהשות' והכי דייק בדברי הראב"ד ז"ל ובש"ע דחזו סהדי דהאי אייתי זוזי וזבינו עסקא וכו'. אבל כשלא הניח האחד קרן בשות' אלא שהאחד הניח קרן ואחד טורח בגופו ליכא למימר דשות' לא קפדי אהדדי כיון שאין לו שום זכות בנכסי השות' כ"א בריוח אם ירויחו ואמטו"ל בסי' צ"ג דליכא עדים שידעו שהניחו כ"א קרן בשות' כי אם עפ"י הודאתם ששניהם מודים שהניחו קרן בשות' וא"כ נאמן המוחזק לומר שהוא הניח קרן יותר מחבירו במגו דאי אמר שהשותף לא הניח שום קרן כלל. דאף דידעי כ"ע שהם שות' בעסק מ"מ לא ידעו שהניחו שניהם הקרן בשות' כאשר עינינו רואות כמה שות' שמשתתפים בכה"ג שהאחד מניח קרן והשני מסייעו בלי הנחת שום קרן. ולוקח חלק בריוח ועיין להגאון עוזינו מוה"ר שמחת יו"ט ז"ל סי' כ"ו] ולא ראי זה כראי זה. והשתא דאתית להכי אימא לי איזי מה דמות יערוך הך דינא דסי' קע"ט עם ספיקו של הגאון הרב חק"ל ז"ל דבסרסוריא ליכא שום קרן רק ששניהם טרחו בגופם וגמרו הסרסוריא ואם היה מוחזק אחד מהם היה ודאי נאמן בשבו' היסת שכך היה התנאי ביניהם והיה לוקח שני חלקים וע"ז שאין שום אחד מוחזק ולא ראיה הוי כדין ממון המוטל בס' דחולקים בשוה כיון דשניהם מודים דשניהם טרחו בסרסירות והביא ראיה הרב חק"ל ז"ל מההיא דשנים שהטילו לכיס זה ן' וזה ר' דלא אזלי' בתר המעות אלא בחר עניניה הגופים שטרחו שחולקים בשוה אע"ג דזה הניח בקרן יותר מזה. זה נלע"ד כונת הרב ז"ל דלהכי הוא שהביא הך דינא דשות' הנז' כי באמת שורש המקור של הרב חק"ל ז"ל נלע"ד דדמי לשני אומנים חייטים וכיוצא שנשתתפו לעסוק במלאכתם בשותפות דלדעת הרמב"ם ז"ל בפ"ו מה' שלוחין ושות' ה' ב' דאין אדם מקנה דשב"ל. וכן פסק מרן בשלחנו הטהור סי' קט"ו ס"ק נ' והראב"ד פליג עליה. והנהמ"י ס"ל כהראב"ד יעש"ב. והני תרי סרסורי שנשתתפו בסרסורי' הוי ממש כתרי אומנים שנשתתפו. ואולם לפי מ"ש לעיל דמה שדימה הרב ז"ל לההיא דשנים שהטילו לכיס וכו' אין כונתו לדמות לדין שות' אלא דכיון ששניהם טרחו בגופם בשוה ואין חזקה וראיה לשום אחד מהם חולקים בשוה והכי סיים בדבריו ז"ל ודו"ק: הצעיר יעקב שאול אלישר ס"ט בא סי' יש"א ברכה הי"ו: