אור ברסלב
שות שמחה לאיש חו"מ › סימן יג

שות שמחה לאיש· רבי יעקב שאול אלישר

חו"מ · סימן יג

סימן יב

יום ח' לה' סיון מוכתר בכ"ת ש' אמר"ת ה' צרופה. רבנן אחושבנייהו דפקיע שמייהו הרבנים המופלאים רבנן סבוראי המה המאורות ב"ד רבא דעוב"י דמשק יע"א אהה ה' תשמרם וכבוד והדר תעטרם כיר"א! רוב שלום עד בלי ירח! כן לנכון קבלתי מאורות ד"ק כי פנו אל האזוב וכבר מילתי אמורה מי אנכי ומה אני לחוות דעתי הקצרה באתר דזקוקין דנורא אחר מי יצאו ראשי אלפי ישראל ואנכי אי"ש צעיר עפר יעקב הגם שאול דלא ידע לכוין אימרא אחר שכבר צללו במים אדירים ברוח מבינת' והרחיבו למענית'. ואולם האמת אתם כי הענין זר וקשה לכל שומעו אשר ידענו איש לרעהו א"כ נעלת דלת בשותפים שאם ישתתפו באלפים ורבבות וימות אחד מהם ב"מ יטענו בדה"ץ בעד היתומים כבר חלקתם השותפות ואפי' בשטר השותפות קיים ובנאמנות וזה הוראה הנראה תמוהה לרבים מה שלא נשמע מעולם טענה כזאת בלי היות לה רגלים לדבר לטעון טענה זאת כבר חלקת השותפות ומידי הוא טעמא לא הרהיבו עוז לגמור את הדין ובקשו ממני כי היכי דלימטי לן שיבא מכשורה כי מציון תצא תורה:

ובכן הנני ב"ת להבין ולהורות ולברר הסברות אמרות טהורות בקצ'ר אמיץ כי רבו טרדותי עול הצבור והיחיד ואיני מופנה משום צד לברר וללבן דברי חכמים וחידותם. והנה ראשון לכל בית יוסף הוא ניהו הרא"ש ז"ל בכלל פ"ט סי' ד' כתב וז"ל ומה שהיא אומרת שהיא חוששת שלגמרי נתן לה בעלה חלקה וכו' יראה לי כיון שהיא מודה בכל השותפות וכו' ועתה היא באה בטענת ספק וכו' לא תוכל להחזיק בו בטענת שמא והיינו כי הא דתנן בפרק הגוזל בתרא גזלתיך הלויתני וכו' חייב לשלם וכו' דאין ספק מוציא מידי ודאי עכ"ל יע"ש. אשר מתוך תשו' הלזו חזר בו הרב מהריב"ל ז"ל בח"א סי' נ"ז ממה שרצה לומר לכאורה דכשם דמהימן השותף אילו הוה חי חלקנו השותפות אף נגד השטר כיון דאינה הלואה וכו' כי האדם מלא קטטות וכו' וכמו כן אנן טענינן ליתמי דילמא נחלק השותפות וכו' ושוב חזר בו מסיבת תשו' הרא"ש ז"ל הנז"ל. וקודם שנבא אל הבא'ר אם חזרת הרב מהריב"ל ז"ל הויא חזרה או לא. נבין ונדון כי הך דנ"ד לא דמי כלל לנדון הרב מהריב"ל ז"ל דהתם שאני שלא היה שום שער שותפות ושום נ"ש לא ידעו שהיה שותף עם האח הקטן זולת כי נמצא כתוב בפנקס חמשה שנים לפני מותו ובכי האי פשי' דטענינן ליתמי מי יימר שאתה שותף ואם מפני שכתוב בפנקס לאו כל כמיניה לחוב לאשה וכו' ואפי' את"ל כי באמת היה שותף שמא בתוך ה' שנים כבר חלקו השותפות וכו' וא"כ אין ללמוד מהך דמהריב"ל ז"ל לנ"ד שיש שטר שותפות בנאמנות וכו' וכ"ע ידעי וגם אשתו יודעת מהשותפות הא ודאי בהכי לא אמרה ה' מהריב"ל ז"ל:

ונחזור להבין אם חזרת ה' מהריב"ל ז"ל הויא חזרה באמת. הנה כבר בא חכם הגאון חכם צבי ז"ל בסי' ד' וכ' וז"ל לא תטעה שה' מהריב"ל חזר בו מסברתו וכו' והאמת הברור בכוונת הר' ז"ל דכשראו' השותף חי וטוען חלקנו השותפות אף תוך הזמן פשי' דנאמן כיון דלאו הלואה היא וכו' אבל כשמת ראובן אם נטעון אנחנו כך בעבור היתומים ספוקי מספ"ל להרב ז"ל אי טענינן הכי מספיקא או לא כיון שהשות' הוא ודאי ואין טענת ספק מוציא מידי ודאי וכו' יעש"ב:

הראת לדעת הגאון ח"ץ בעד ה' מהריב"ל ז"ל היכא דהשותפות הוא ודאי כי הך דנ"ד דכ"ע ידעי דזה היה שותפו אפי' שאם היה חי אי הוה טעין חלקתי היה נאמן עתה שמת שנטעון בעד היתו'. שמא חלק השותפות הוי טענת ס' ואין ספק מוציא מידי ודאי:

וחזיתי להגאון ח"ץ שבסו"ד כ' שכן הסכים הכנה"ג ז"ל בשם מהריב"ל ז"ל וה' מהראנ"ח ח"א סי' קכ"ב וה' מהרימ"ט ז"ל בסי' ע"ב דף צ' ע"ג עכ"ל. ואני בעניי לא אדע שכו'ל למאי הביא שלשת הרועים הנז"ל. אם להסתייע מהם שגם הם מסכימים במה שיצא לחלק בעד ה' מהריב"ל ז"ל בין היכא שהשותף הוא חי וטוען ברי להיכא שאנו טוענים בעד היתומי' שהיא טענת שמא הלא הרואה יראה דשום אחד מהשלשה רבנים ז"ל הנז"ל לא חילקו בהכי ואדרבא ה' מהראנ"ח ז"ל בח"א סי' קכ"ב כתב בפי' דאם אינו ידוע שזה הממון הוא ממון העיסקא אע"ג שיש שטר עיסקא ביניהם ועדיין לא הגיע זמן העיסקא ופשי' שבתוך הזמן אף שאינו יכול לחלוק השותפות כדאיתא התם מ"מ כל שהסכימו שניהם לחלוק ודאי יכולים לחלוק וחיישי' דילמא החזיר לו ממון העיסקא ואע"פ שהשטר ביד נותן העיסקא דהמפקיד אצל חבירו בשטר אין צריך להחזיר לו בעדים דקי"ל בפ' המוכר את הבית בשטר כיס היוצא על היתומי' וכו' יע"ש. נמצא דדעת הרב מהראנ"ח ז"ל דאפילו בתוך הזמן השותפות חיישי' דילמא החזיר ואפי' שהיא ספק וזה סותר למ"ש הוא ז"ל. גם ה' מהרימ"ט ז"ל הכי אמר מר וז"ל ועוד אפי' היה הזמן ידוע לעיקר המעות שאמר להחזירם לזמן פ' ומת בתוך הזמן לא דיינינן ליה כדין מלוה דאמרי' חזקה לא פרע תוך זימניה וכו' אבל בעסק של פקדון שמסתחר וכו' אפשר שיחזירם לו וכו' ואפי' בתוך הזמן וכו' יע"ש. הרי שגם מהרימ"ט ז"ל סותר חילוקו ז"ל. גם מה שהביא להכנה"ג ז"ל האמת כי בסי' ע"ח כתב בהגהט"ו אות ז' בסתם ס' ה' מהריב"ל ז"ל דבשותפות דבר מצוי הוא לחלק כי האדם מלא קטטות וכו'. ואולם בסי' ק"א הגהט"ו אות ח' כ' דה' מהריב"ל חזר בו מכח תשו' הרא"ש ז"ל וכ' וז"ל ומסקנא דמילתא דאם יש שטר שותפות אינו יכול לו' נתפרדה החבילה וכו' יעש"ב שתירץ ב' תי' ליישב הסוגייאות וכו':

באופן שלא ידענו למה הביא הגאון ח"ץ ז"ל סברות שלשה הרבנים הנז"ל דפשיטא דלא הביא דבריהם לסתור מה שחילק הוא ז"ל בעד מהריב"ל ז"ל אל"ו בהכרח צריכים אנו לו' דמה שהביא ג' הסברות הנז"ל הוא דוקא להראות דהרב מהראנ"ח ז"ל והרב מהרימ"ט ס"ל דמצי טעין אביהם בעודו חי בשותפות החזרתי אפי' תוך הזמן אפי' אי נקיט שטרא בידיה דשותפות לא הוי כהלואה לו' חזקה לא פרע גו זימניה אבל לא הביא דבריהם להסתייע לחילוקו שחי' בעד ה' מהריב"ל ז"ל. וכפי"ז פליגי ה' מהריב"ל ז"ל עם הרב מהראנ"ח וה' מהרימ"ט דלד' מהריב"ל ז"ל כפי דברי הגאון ח"ץ ז"ל דבעד היתומים לא טענינן דהוי טענת ספק ולד' ה' מהראנ"ח וה' מהרימ"ט ז"ל טענינן. אבל אחר ההשקפה וההתבוננות ליכא שום פלוגתא כלל דמדברי ה' מהרימ"ט ז"ל ליכא למשמע מינה כלל דהוא ז"ל איירי באופן דהמתעסק לית ליה שום הנאה כלל רק כל ההנאה לבעל המעות דהוי כעין פקדון ממש ולזה כ' כיון שאינו משועבד לו וכו' איתרמי ליה זוזי ולא ירצה ליטפל עוד אפ' שיחזירם לו יע"ש. נמצא דמדברי ה' מהרימ"ט ז"ל ליכא למשמע מידי גם מה' כנה"ג ז"ל כבר מילתי אמורה דכנראה שלא שלטו מאורות עיניו של הגאון ח"ץ ז"ל במ"ש בסי' ק"א דאסיק שחזר בו ה' מהריב"ל ז"ל מסברתו כנז'. רק מדברי מהראנ"ח משמע דפליג על ה' מהריב"ל ז"ל לפי חילוק הגאון ח"ץ ז"ל דלא חילק בין טענת האב בעודו חי לטענת הב"ד בעד היתו' ואולי כיון דלא הוצרך לזה כיון דבנדונו כבר הודה המתעסק שמת שכל הסחורות הנמצאות הם מממון השותפות ואמטו"ל לא פי' דבריו מה שצריך לענין זה:

ותו קשה לענ"ד להגאון ח"ץ ז"ל מההיא דאיתא בפ' הגוזל ומאכיל ד' קי"ב ע"א ת"ר הנוזל ומאכיל את בניו פטורים מלשלם הניח לפניהם גדולים חייבים קטנים פטורים ואם אמרו גדולים אין אנו יודעים חשבונות שחשב אבינו עמך פטורים. והק' בגמ' משום דאמרי אין אנו יודעים פטורים. ומשני אמר רבא הכי קאמר גדולים שאמרו יודעים אנו חשבונות שחשב אבינו עמך ולא פש לך גביה ולא מידי פטורים יע"ש. והשתא ק' כיון שאם טוענין בריא יודעים אנו וכו' טענה היא א"כ גם בטענת שמא יטענו הב"ד בעד היתו' שאביהם פרע להם דמי הגזילה ומאי קא מקשו בגמ' משום דאמרי אין אנו יודעים פטורים לימא אין דאנן טענינן ליתמי אילו הוה אבוהון טעין הכי חזרתי וקניתי ממך הגזילה היה נאמן וא"כ גם הב"ד יטענו הכי בטענת שמא והרא"ש ז"ל שם בהלכותיו נרגש מזה ותי' דהוי מילתא דלא שכיח ומילתא דלא שכיח שקנה הגזילה מהנגזל לא טענינן ליתמי יע"ש. והדבר ק' לפי דברי הגאון ח"ץ ז"ל דיש הפרש בין כשאביהם חי וטוען בריא להיכא דאנו טוענים טענת ספק אחד שידענו שהגזילה הניח אביהם לפניהם בודאי אין ספק מוציא מידי ודאי ובפרט שהרא"ש ז"ל הוא ניהו מאריה דהאי חילוקא לד' הגאון ח"ץ ז"ל א"כ אמאי הוצרך הרא"ש ז"ל לתת טעם דהוי מילתא דלא שכיח יותר טוב הול"ל דאין ס' מוציא מידי ודאי כמ"ש בתשובותיו כנז"ל. ובהכרח צריכים אנו לומר כמ"ש הכנה"ג ז"ל דחזר בו ה' מהריב"ל ז"ל מסברתו מסיבת מ"ש הרא"ש ז"ל וכנז"ל:

באופן דלענ"ד ליכא שום ילפותא לנ"ד לא מדברי מהריב"ל ז"ל כי כבר מילתי אמורה דנדון ה' מהריב"ל ז"ל שנייא מנ"ד וכאמו"ל ומה גם כי כפי הנשמע באמת מדבריו דחזר בו מסברתו מכח תשו' הרא"ש ז"ל כנז"ל. וגם לפי דברי ה' ח"ץ ז"ל הוא שר המסכים דלגבי יתומים הוייא טענת ספק ואינו מוציא מידי ודאי. וגם מדברי ה' מהרימ"ט ז"ל ליכא למישמע מידי יען דהרב ז"ל איירי דלית ליה למתעסק שום הנאה וכמ"ש הכנה"ג ז"ל בח"מ סי' ע"ח הגהב"י אות ג' בעד ה' מהרימ"ט ומוהר"י וויל ז"ל יע"ש. וגם מדברי מהראנ"ח ז"ל בסי' קכ"ב אף דהוא ז"ל כתב דביתומים חיישינן דילמא פרע וכו' יע"ש מ"מ לא איירי בדאיכא נאמנות כי הך דנ"ד שהאמינו המתעסק עליו ועב"ך לבעל המעות ולב"ך נאמנות גו"ש לפו"ד עפי"ד הקל בשני עד"כ ע"כ אש"י כי הוא זה לכל עניני שט"ד וע"כ אשר יאמרו שלא נפרעו הסך הנז' קרן הריוח כולו או מקצתו תוך זמן הנז', או אחר זמן הנז' כ"ז ששט"ז אינו קקב"ד ואין פרעונו כתוב ע"ג מבלי לחייבם שו"ש ק"ו וכו' ובכלות זמן הנז' כן תמשך השותפו' משנה לשנה עפ"י כל הנז"ל כ"ז ששט"ד קיים:

הנה אחר כל אלה הדברים מי הוא זה יערב אל לבו לבא ולטעון כנגד השותף בעל המעות חלקתי השותפות דפירושו החזרתי ופרעתי והרי האמינו. ועינא דשפיר חזי מה שפס' מרן ז"ל בשה"ט סי' ק"ח בח"מ ס"ק ד' וז"ל הוציא על היורשים שט"ע החצי יש לו דין מלוה ונשבע ונוטל והחצי אינו נוטל וכו' וטענינן להו וכו' אבל אם אין אנו יכולים לטעון להם שהחזיר כגון שהודה אביהם שלא החזיר או שמת תוך זמן או שהאמין לבעל העיסקא אם יאמר שלא החזיר אין טוענים להם שנאנסו וי"א שטוענים להם וכו' יע"ש מבו' יוצא דלד' הב"י והיא ס' הטור ז"ל ופסקה בש"ע בתחי' בסתם דקי"ל דהכי ס"ל וא"כ מהיכא תיתי לטעון כנגדו ולומר כבר חלקו השותפות והאמת דלא מצי למימר שטרך בידי מ"ב היינו בדליכא נאמנות לצד אחד כי הך דנ"ד שהאמין המתעסק לבעל המעות ופוק חזי להרדב"ז ז"ל בחדשו' ח"א סי' קל"א דטעמ' דבשותפו' לא מצ"ל שטרך בידי מ"ב הוא מטעם דעיקר השט' לקיום השותפות והראיה שהרי כותבין שטר לכל אחד ואחד מהשותפין נמצא דבנ"ד דלא יש שטר שותפות רק ביד אחד מהם שהוא בעה"מ והאמינו נאמנות גז"ש וכו' וביד השני שהוא המתעסק לא יש שום שטר מזה מורה שנתנו בתורת שט"ח גמור כמעט ואעיקרא דדינא אמינא מי גרע שטרא דנא מכתב יד דמצי הלוה טעין פרעתי ולא מצי האיך למי' שטרך בידי מ"ב ועכ"ז אי אית ביה נאמנות לא מצי טעין פרעתי וכמ"ש מרן בשה"ט ח"מ סי' ס"ט ס"ק ב'. ועינא דשפיר חזי לה' שבט בנימן סי' קי"ב שכתב שאם השותפים אינם רוצים להודיע הקרן שהניחו כל אחד בשותפות יכתבו כ"א הקרן בכת"י ויתן כל אחד לשותפו בנאמנות גו"ש וכו' יע"ש. ואף לכשתמ"ל שהשותפות גרע מכת"י מ"מ עינא דשפיר חזי לה' פמ"א ח"א סי' ע"ד ד' ק"ם ע"ד שכ' וז"ל וי"ל דמה שהסכימו שיהא לכת"י זה דין שער גמור אינו דין שטר שכתוב בו נאמנות אלא דין שטר סתם שאין כתוב בו נאמנות שאם וכו' ולזה כ' נאמנות שאינו צריך שבו' שאם השותף האחד מוציא הכת"י והשותף האחר טוען החזרתי בידך כו"ך מממון השותפות אינו נאמן לפי וכו' יע"ש הרי דכל היכא דאיכא נאמנות בשטר השות' ל"מ אידך למימר החזרתי. וכן כ' ה' בעי חיי ח"מ ח"ב סי' ע"ט שכ' דמ"ש מהר"מ אלשקאר ז"ל בסי' י"ג דלא מהני הנאמנות על הפרעון היינו בשלא כתב הנאמנות מפו' יע"ש. והוא ז"ל אסיק דמהני נאמנות בשותפות ג"כ כמו שיר' הרואה שם בדבריו ז"ל באורך. וא"כ בודאי גם מ"ש ה' ידי דוד ז"ל בסי' קי"א ובסי' קי"ג דאף בשטר שיש בו נאמנות מהני לו' החזרתי בהכרח צ"ל דהיינו בשלא כתב הנאמנות מפו' שהרי כל חיליה ממהר"מ אלשקאר ז"ל סי' י"ג. דאילו שאר הרבנים שאסף וקבץ ה' ידי דוד ז"ל דהיינו ה' מהריב"ל ז"ל כבר מילתי אמורה דנדונו שאני דלא היה שום שטר שותפות רק היה כתוב בפנקס מזה חמש שנים וכו' וכאמו"ל. מלבד דאיכא למימר דחזר בו כנז"ל. וה' מ"ץ ז"ל בסי' מ"ו מלבד דלא היה שום שטר שותפות עוד בה דבשעת פטי' שמעון צוה לבניו שאין עליו שום פ"ק מנכסי ראו' יע"ש. ולא עוד אלא דבסי' נ"ו כתב בפי' בד' ק"ך ע"ד וז"ל ומה שטען עוד שמעון על הנאמנות הנה כפי לשון הנאמנות כן יועיל לו והדין כתוב בח"מ סי' מ"א יע"ש עכ"ל. הרי להדיא דאזיל ומודה היכא דאיכא נאמנות שידונו כפי הלשון הכתוב. וכן ה' מהר"מ לידידי ז"ל הוב"ד בס' פני אהרן ז"ל בתשו' ח"מ סי' כ"ג גם הוא ז"ל כ' בד' ע"ד וז"ל ואפי' שיהיה בו נאמנות מפו' עליו ועב"ך כמ"ש הסמ"ע סי' ס"ט ס"ק י"ז והש"ך ס"ק כ"ד ומורי הרב נר"ו בס' דב"מ סי' ט' ובס' ב"ד ח"מ סי' ח"י וי"ט עכ"ל. נמצא דמודה ואזיל דהיכא דאיכא נאמנות מועיל שפיר להשותפות. וכן מה שהביא משם מהר"ח מודעי ז"ל הוב"ד בס' בית ישחק ד' ק"ב ע"ד לא מיירי בדאיכא נאמנות כלל כמו שיר' הרואה שם בדבריו ז"ל יעש"ב:

ומה שאני תמיה הרבה מאד על ה' ידי דוד ז"ל שכ' בפשיעות דנאמן לו' המתעסק החזרת או חלקתי השותפות ולא מצי אידך למימר שטרך בידי מ"ב ונאמן לו' חלקתי השותפות אפי' שיש נאמנות בשטר כאילו הוא מוסכם לכ"ע. והוא ז"ל עצמו הביא לה' פמ"א ז"ל בסי' קע"ו בח"א ד' קצ"ח ע"ד ולא שלטה עינו שהרב פמ"א ז"ל עצמו כ' דהא מילתא בפלוגתא מתנייא היכא דאיכא נאמנות בשטר אי מצי"ל החזרתי דכ"כ הרב כנה"ג בח"מ ח"א סי'] ס"ט בהגה"ט אות כ"א דהרדב"ז ז"ל ס"ל דאינו נאמן לו' פרעתי אם יש נאמנות בשטר יע"ש וסיים בדבריו וז"ל מ"מ לא יהא אלא פלוגתא דרבוואתא מצי"ל קי"ל עכ"ל יע"ש:

והיותר תימה שהביא ה' ידי דוד ז"ל להחק"ל בח"מ ח"א סי' מ"ט בד' נ"ו ע"א וע"ב מה שהביא משם ה' מהר"ח מודעי ז"ל וכו' ופליאה נשגבה שלא שלטה עינו שהרב חק"ל ז"ל שהביא דברי ה' הפוסק שיש מחלוקת אי מועיל נאמנות בשטר שותפות והביא מ"ש הפמ"א דהמוחזק מצי"ל קי"ל וסיים בדבריו ולדידי אחרי המחי"ר מהרבנים אין כאן מחלוקת לפי מ"ש הטור בח"מ סי' ק"ח וכו' וכ' עליו החק"ל ז"ל דדברים אלו סתומים וחתומים במ"ש דאין כאן מחלו' לפי מ"ש הטור בסי' ק"א. וכ' עוד וז"ל והן אמת שיש לתמוה להר"מ אלשקאר שכ' דנאמנות לפקדון לא מהני ומצי"ל החזרתי שהרי כ' הטור בשטר עסק לחצי פקדון דאם אינם יכולים לטעון להם שהחזיר וכו' א"נ כגון שהמגיה לבעל העסק כל אימת דאמר שלא החזיר הרי דמהני נאמנות גם לחצי פקדון ול"מ טעין החזרתי. והנ"ל בישוב דברי הר"מ אלשקאר ז"ל דס"ל דסתם נאמנות הכתוב בשער עסק למאי דקי"ל דפלגא מלוה ופלגא פקדון דלא דמו אהדדי נאמנות למלוה לנאמנות דפקדון דלגבי מלוה כי טעין פרעתי אין בטענתו כדאי שלא לפרוע נגד השטר רק לחייב שבועה למלוה משא"כ גבי פקדון כי טעין החזרתי נפטר בשבועה וכזה דעת הרב דלא האמינו כ"א לפוטרו משבו' ולא לחייב עצמו בממון וכו' וגבי נאמנות קי"ל תפסת מועט תפסת וכו' וע"כ בנדון דידיה דאינו כתוב נאמנות על הפרעון וכו' היינו לומר שהאמינו על חלק המלוה ולא לחלק הפקדון ומינה דאם כתוב הנאמנות ע"כ סך קרנו מודה הרב דמהני גם לחלק הפקדון והטור ז"ל מיירי שמבו' הנאמנות ע"כ סך הקרן דנכלל בו גם חלק הפקדון וכו' כי מן הבאר אין הכרח דהרדב"ז חולק להר"מ אלשקאר בזה אלא הכל תלוי בלשון הנמאנות אם יש במשמע שהאמינו גם לחלק הפקדון וזה שלא כדעת הכנה"ג סי' ס"ט והפמ"א סי' קט"ו שכתבו דמהר"ם אלשקאר והרדב"ז פליגי יעש"ב:

נקוט מהא דהרב הגאון חק"ל ז"ל פי' דברי ה' הפוסק והוא ז"ל שר המסכים דהכל תלוי בלשון הנאמנות ומהתימה שלא זכר שר הרב החק"ל ז"ל דכבר קדמו מרן החבי"ב בתשו' במ"ר הבאתי דבריו לעיל שכ' כמ"ש מהר"מ אלשקאר ז"ל דלא מהני הנאמנות על הפרעון היינו בשלא כתב הנאמנות בפי' הא מיהא מילתא דתמי' על הרב ידי דוד ז"ל איך אפשר שהוא ז"ל הבי' דברי החק"ל ז"ל שיצא לחלק בין היכא דהנאמנו' מפו' על כל סך הכתוב בשטר אם לאו והיכי פסיק ותני בסכינא חריפא דטענת החזרתי מהני לשטר שותפו' אפי' שיש בו נאמנות וכו'. אם לא דצ"ל בהכרח דגם הוא ז"ל מ"ש שמועיל טענת החזרתי אפי' לגבי שטר שיש בו נאמנות היינו דכתי' נאמנות סתם אבל אם הנאמנות הוא מפו' על כל הסך הנז"ל על הפרעון יודה ה' ידי דוד ז"ל שמהני ודאי. ובפרט לגבי דידן שנגררים אחר פסק מרן ז"ל וכבר הבאתי דבריו לעיל דס"ל דמהני ומה גם בנאמנות מפו' כי הך דנ"ד דודאי דכ"ע מודו דמהני ולא מצו הב"ד לטעון בעד היתו' שום טענה כלל וז"פ: ודרך אגב חזיתיה לה' החבי"ב ז"ל בתשו' הבאתי דבריו לעיל שכ' שמ"ש הרב מהר"מ אלשקאר ז"ל דמהני טענת החזרתי אפי' נגד נאמנות דמיירי בשלא כ' הנאמנות מפו' וכו' יע"ש. ואלו באסיפתו בסי' ס"ט הגה"ט אות כ"א כ' בעד מהר"מ אלשקאר ז"ל דאעפ"י שנאמנות מפו' על הפרעון נאמן לו' פרעתי על חלק הפקדון וכו' יע"ש משמע דדבריו סתראי נינהו וי"ל וק"ל:

ועינא דשפיר חזי לה' בני אברהם בתשו' ח"מ סי' ך' דנקט בפשי' דהיכא דאיכא לאמנות לא היה יכול לטעון החזרתי גם ליורשים לא טענינן להו דילמא החזיר אביהם ונסתייע ממ"ש הטור בסי' ק"ח הבאתי דבריו לעיל יע"ש כאילו היא סברת אליבא דכ"כ מוסכמת. וכבר הרגיש עליו הגאון החק"ל ז"ל שם יע"ש:

סוף דבר לא מצאתי שום מענה לצדד בעד היתומי' לטעון בעד היתו' פרעתי או החזרתי או חלקתי השותפות כנגד הנאמנות הכתוב בשט' דנ"ד. ומ"ש רו"מ מדברי ה' משכנות הרועים וה' זה כת"י לדעתי ליכא שום סייעתא לנ"ד דלא איירו הרבנים הנז' אלא בשהוא בחיים וטוען חלקנו ולא לגבי יתומים וגם לא דברו בדאיכא נאמנות בשטר השות' כי הך דנ"ד:

אלא שראיתי בס' זה כת"י הנז' שכתב בסוס"י י"ב וז"ל ואם יש לבע"ד לחלוק ולומר דהרי כתוב בשטר דנ"ד דכל זמן ששטז"ק חייבים בכל הנז' וכיון שכן אם נכתוב לו שער אחר ויגבה בו ושוב יוציא השטר הא' ויתבע ממנו הריוח וכל תנאי השטר מכח האי תנאה דכתיב בשטר. גם אתה אמור לו דהאי דמחייבי' אותו מכח האי תנאה דשטרא ה"ד אם השותף מודה דעדיין קרן השות' קיים ורוצה לשנות איזה תנאים או חיוב מחיובי השטר משום דנגמר זמן השות' בזה מחייבים אותו בכל חיובי ותנאי השטר מכח מ"ש וכל זמן ששטז"ק אכן אם טען השות' דחלקנו השות' וכו' לא מחייבינן ליה מכח האי תנאה וז"פ עכ"ל ולפקע"ד לא זכיתי להבין אמרי בינה מעיקרא מאי סבר ולבסוף מאי סבר דאי מעיקרא סבר דכיון דכתוב בשטר השותפות שיתנהג זמן השות' שנה אחת וכ"ז ששטז"ק וסבר למימר דאם יכתבו לו שטר אתר יגבה בו ושוב יוציא השטר הא' ויגבה פ"ב מכח מ"ש בשטר וכ"ז ששטז"ק והרי הוא קיים אם זו כוונתו מאי תירץ דמ"ש בשטר וכ"ז ששטז"ק היינו על התנאים והחיובים ולא על טענת חלקנו והדבר ק' אם בתוך השנה של זמן הוה ס"ל דל"מ טעין חלקנו הוה ס"ד לומר דגם לאתר זמן השיה' לא היה יכול לו' חלקנו מכח שכתו' וכ"ז ששטז"ק. אבל מאחר דכבר אסיק לעיל דגם תו"ז השות' מצי טעין חלקנו א"כ כ"ש לאחר זמן השות' דמצי טעין הכי ומאי קאמר מר. ואם כוונתו לומר דכיון דכתי' בשטר השות' וכ"ז ששטז"ק דהכוונה דכל זמן שהשטר קיים לא יוכלו שום אחד להכחיש בשות' וע"ז חשש שמא יגבה פ"ב וכו' וא"כ מאי תי' שנה ופירש דמ"ש בשער השות' וכ"ז ששטז"ק הוא על התנאים ולא על עיקר השות'. והדבר קשה מהיכא פשי' ליה נימא דזו היתה כוונתם שהתנו בפי' שימשך השותפות זמן מה וכ"ז ששז"ק יהיה נמשך השות' ולא יוכ"ל שום אחד מהם חלקנו כ"ז ששטר השותפות קיים וכמ"ש ה' יכין ובועז בסי' י"ג שאם התנו כן בפי' התנאי קיים ולא יוכלו לבטל השות' עד שיקרעו השטר וממילא דלא יוכל לטעון חלקנו מינה לנ"ד שכתוב בפי' וככלות זמן הנז' כן תמשך הכות' הנז' משנה לשנה עפ"י כל הנז' כ"ז ששז"ק. מוכח שהתנו בפי' שתמשך השות' לכ"ז ששז"ק עד שיקרעוהו הא לא"ה השותפות:

קיימת:

ומה שנסתפקו רו"מ כת"ר כיון שהאחד מתעסק לבדו הו"ל כעסק לד' הרמב"ם ז"ל וכו' לא ידעתי מאי מספ"ל לרבנן כיון דבנ"ד כבר פסק לו שכ"ט עשרה גרושי' ובכה"ג הדבר מבואר ליכא שום חשש כמ"ש ה' שבט בנימן בסי' מ"ט וה' כהונת עולם בסי' ל"א האריך בזה ואסיק דאפילו לא פסקו עמו בעד שכ"ט שיתן לו רק דינר לכל ימי השותפות לרווחא דמילתא וסגי יעש"ב ועיין לה' חיד"א בס' שיו"ב סי' קע"ו שכתב בפי' דלהרמב"ם אם האחד מתעסק צריך שכ"ט והרי איכא שכ"ט בנ"ד. ואדרבא לצד שנאמר דהוי עסק ולא שותפות חשש רבית ליכא דהא פסק עמו בעד שכ"ט. וטענת החזרתי לא מצינן למיטען בעד היתו' כיון דאיכא נאמנות וכבר פסק מרן ז"ל בשט"ע דאי איכא נאמנות ל"מ טעין החזרתי אף בפלגא דפקדון:

אסיפא דמלתא לפקע"ד דעת הדיוט תולעת יעקב לא מצאתי שום זכות לטעון בעד היתומי' ואפי' שמן החיוב המוטל לטעון בעד היתו' וכגו"ד פתח פיך לאלם כי יתום קטן לא ידע במילי דאבוה. מ"מ לנו לדעת אעיקרא אי אמיד הוה הך מתעסק דנ"ד מה שהיה קרן קודם השותפות ומה שהשאיר אחריו עתה אחר שנלב"ע וזה כלל גדול בתלמוד וכמ"ש הרב עדות ביעקב ז"ל בסי' כ"ה והביא ראיה מהנהו תלתא עובדי דפ' המפקיד דאיתא התם ידענא ביה בר' מיאשא דלא אמיד וכו' ועוד אמרו ידענא בחסה דלא אמיד וכו' ועוד אמרו ידענא ביה ברב דימי דלא אמיד וכתבו התוס' וז"ל ואע"ג דאילו הוה ר' מיאשא קיים והוה טעין שלי הוא הוה מהימן אע"ג דלא אמיד וכו' יע"ש שסיים דבהצמדם יחד לטעמא דלא אמיד ודאי דאהני ומעלי שפיר ועבדינן עובדא להוציא אף מן היתומים יעש"ב. ודבר זה תלוי לפי ראות עיני צדיקים כאשר תחזינה מישרים אם בנ"ד היה אמוד זה האיש לטעון בעד היתו' דכבר חלקו השותפות וזה הנמצא הוא ממון אבי היתו':

ועוד בה דאם לא היה אמוד כ"כ ועכשיו אנו באים לטעון בעד היתו' שמא כבר חלקו השותפות ואלו הנכסים הנמצאים עתה מעזבון המת הם לכסים אחרים כהרויח לעצמו נמצא שאנו מסופקים בנכסים עצמם אם הם של אבי היתומי' או של אחר ובכה"ג כבר כתב הרב עדות ביעקב ז"ל סי' ס"ז ד' קע"ו ע"א דלא טענינן ליתמי אלא בנכסים שהם ודאי של אבי היתו' אבל היכא דמספ"ל בעיקר הנכסים אם הם של הכות' או שמא כבר פרע להשותף ואלו הנכסים הם חדשים שהרויח הוא בכי הא לא טענינן ליתמי יעש"ב שנסתייע מתשו' הרשב"א ז"ל:

וכל לגבי דידי הגם שאיני כדאי אמינא דבכה"ג אסור לדיינים לטעון בעד היתו' וכמ"ש הרא"ש ז"ל כלל פ"ו דמצוה על הדיינים לרדוף צדק צדק ולחקור ולדרוש ולהוציא הדין לאמיתו שלא יהיה דין מרומה כמו בדין של אדם אחר דיתמי דאכלי דלאו דידהו וכו' יע"ש וכדבריו כתב הרב שער אפרים ז"ל סי' קל"ג וגם ה' עדב"י ז"ל בסי' כ"ה ובסי' ס"ז ד' קע"ו ע"א נסתייע מדברי הרא"ש ז"ל הללו יע"ש:

ואולם לפי חומר הנושא הגם שאנא נפשאי לא ידעתי אענה כי באמת אמרו אין לדיין אלא מה שעיניו רואות ורו"מ כת"ר המה רואים ומבינים האמת לאמיתו משא"כ כשאני לעצמי הנני עומד מרחוק מה אדבר? מה ידעתי ולא ידעו רו"מ כת"ר:

עכ"ז אמינא אי ניחא בעיני הצדיקים העי"א לעשות איזה פשר דבר אף שאין הדין כן לפע"ד כאשר השרישנו כן הרב משאת משה ח"ב סי' ו' בסוף התשו' אחר דאסיק להלכה ולמעשה לזכות היתומי' כתב וז"ל ואולם כל כי הא צריך לאודועי דאם יראה בעיני הגבירים וכו' לבא בפשר דבר וכו' ועם שאין הדין כן הוראת שעה היא והזמן בוגד מחייב כך ובאמת אמרו עביד איניש דזבין דיניה וכו' וזה כח יפה לומר בקיומו של דבר וכו' שכך יפה לנו וכו' יעש"ב:

והדברים ק"ו אם אמרו הרב ז"ל להוציא מן היתומים אפי' שזכו בדין ותנאי הטיל שתהא הפשרה בהטיה לטובה לצד היתום אבל כשאני לעצמי אמינא שיהיו נוטים בהטיה לטובה לצד בעל המעות הא ודאי במכ"ש אמרינן דראוי לפשר ביניהם כדי לצאת ידי ספק שכבר נכנסו פארו"מ לבית הספק הא ודאי לא על מגן באו לידי מדה זאת. ואם בשביל להשקיט מריב לשונות פסק הרב תה"ד בפו"כ סי' קס"ב והרשד"ם בח"מ סי' ש"ל דיפה כח האפוטרו' לעשות פשרה ובפירוש כתב הרשד"ם ז"ל דאינן צריכים האפוטרו' להמלך בב"ד יע"ש:

את זה נלע"ד המעט הוא לתת גמ"ט בענין ולפשר ביניהם פשרה קרובה להטיה לצד הבעל המעות וצור ישראל יצילנו משגיאות וימ"ן לעובדו באמת ובתמים לעשות הטוב והישר:

הצעיר יש"א ברכה ס"ט:

תוכן העניינים

שות שמחה לאיש

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה