אור ברסלב
שות שמחה לאיש חו"מ › סימן יב

שות שמחה לאיש· רבי יעקב שאול אלישר

חו"מ · סימן יב

סימן יא

שאלה ראובן לקח משמעון סך שני אלפים ות"ק גרוש וגם הוא נתן מכיסו סך ת"ק גרוש להתעסק בהסכים הנז' ראו' לבדו בתורת שות' כמבו' בשטר השות' אשר הוא ביד שמעון וז"ן השטר אות באות תי' בתי' לפ"ע חתו"מ בא הר' פ' הי"ו מדעתו ומטו"ר ואמ"ל אתם הוו עלי ע"ג וקנו מידי קגו"ש וכו' ובלשון חגו"ש כתחז"ל וכתבו בכל לשון ש"ז ויפוי כת ואופן המועיל וחזי ומספיק לפו"ד היות אמו"ץ שקבלתי ונטלתי מיד הר' פ' הי"ו סך שני אלפים וחמש מאות גרוש וכו' להתעסק בהם במלאכת משא ומתן מאני פ'אתוריאה ובכפרים ובכל מין מ"מ בכפרים הקרובים והרחוקים בשותפות גמורה ביני ובין שות' גו"ש לפ"ד למשך זמן שנה המתחלת מיום פ' הנז"מ עפ"י התנאים שנבאר וכו' קודם כל מודה אני לפניכם הודאה שרו"ק לפו"ד שמלבד סך הנז' גם אני נתתי מכיסי וממוני לק"ק לאמצע השות' הנז' סך חמש מאות גרוש ושני סכי הקרנות הנז' הונחו תוך כיס אחד והוגבה הכיס הנז' בין הר' פ' וביני לקיום והעמדת השות' הנז' כ"ז הנז' ומו"מ מתחייב אני בחנו"ש לפ"ד להטפל ולטרוח ולהשתדל ולהתעסק לבדי דוקא בכל עסקי השות' הנז' כ"ז הנז' בסכים הנז' ובסכים אחרים שיתהוו לי מן שמיא מחמת השות' הנז' ואפי' בהלואה שנלוה מאחרים באיזה אופן שיהיה לצורך השות' הנז' בכל כחי לקרב התועלת והריוח ולרחק הנזק וכו' ולהתנהג בכשרות וכו'. ובכן כל מין שבח וריוח שיזמין לי השי"ת מעסקי השות' כ"ז הנז' בין מסכים הנז' ובין מסכים אחרים וכו' כנז' ואפי' מציאה בדרך ממש הכל יעלה ויבא לאמצע השות' הנז' וטרם כל יונף ויוסר מכללות הריוח בעד שט"ו כ"ז הנז' סך עשרה גרו' דוקא והיה הנשאר יתחלק ביני ובין הר' פ' עזה"ד דהיינו משל שלשים גרו' ריוח יקח פ' לעצמו עשרה נרו' ואני אקח לעצמי עשרים גרו' וכן למאות ולאלפים וכשם שחולקי' בריוח כך חולקים בהפסד ובכל מיני אונסים ב"מ ומו"מ חיובא רמיא עלי ועכב"כ בחיוב גו"ש לפו"ד לשלם חלק בהפסד ובכל מיני אונסים מכיסי וממוני ואפי' מביתי ואפי' מגלימא דאכתפאי יה"ר וכו' ובפי' אתמר שמו"מ חיובא רמיא עלי ועכב"כ בחגו"ש לפו"ד לפרוע פרעות סך הקרן הנז' והריוח שיעלה לשותפי הנז' במעות מדודים בעין מן דון חובות וארואק אחר שני חדשים דצופים להפרדת השות' הנז' באין או"ד כלל. ומו"מ משעבד אני וכו' לקיום כל הנז"ל. ואני מאמין עלי ועב"כ להר' פ' הנז' ולב"כ נאמנות גו"ש לפו"ד עפי"ד הקל כשני עדים כשרי' ע"כ אשר יאמרו כי הוא זה לכל עניני שט"ד וע"כ אשר יאמרו שלא נפרעו הסך הנז' קו"ר כולו או"מ כנ"ז הנז' או אח"ז הנז' כ"ז ששט"ד אינו קרוע קב"ד ואין פרעונו כתוב ע"ג מבלי לחייבם שו"ש ק"ו ושום גש"ל. ובכלות זמן הנז' כן תמשך השות' הנז' משנה לשנה עפ"י כל הנז"ל כ"ז ששט"ד קיים. ובכן א"ס דח"ל קנינא מיד הר' פ' הנז' קגו"ש בלמ"ך במדל"ב ובלשון חגו"ש כתחז"ל לקיום כל הנז"ל והנאמנות הנז' בפי' אתמר והכל דלא וכו' ודלא וכו' בביטול וכו' ובפיסול וכו' לד' הרשב"א זלה"ה וע"ד אמו"ץ כתבנו וח"ש פה מתא דמשק יע"א והיה בש"א לחו' תמוז ש' הת"ר ושלשים ותשע ליצירה והכל שו"ב וקיים. ע"כ נוסח השטר והיה ראובן הנז' מתעסק לבדו ונושא ונותן ומוכר סחורות בכפרים ואחר עבור זמן המוגבל בשטר הנז' ונמשך עוד זמן ז' וח' חדשים נלב"ע ראובן הנז' והניח אחריו אלמנתו ובת גדולה ויתום קטן כבן י"ב שנה ולית להו מגרמייהו כלום כ"א מה שנמצא אחריו בהחנות שיש לו בכפר מקצת סחורות בעין וחובות הרבה שיש לו על בני הכפר אשר היה מוכר להם בהלואה. והנה בעתה עמד שמעון ושטרו בידו ותבע בב"ד יצ"ו לגבות הקרן שלו שהניח ביד ראובן שותפו בטענתו שעדיין לא גבה כלום לא קרן ולא ריוח. ואנן בדידן ב"ד דח"ל טרם כל שלחנו והבאנו הסחורות הנמצאים בחנות הנ"ל והפנקסים והניירות של ראובן ובהגיע הסחורות הנ"ל תפס שמעון את הסחורות מיד האלמנה וקרוביו ולקחם לביתו ומט' חד מהב"ד יב"ץ גזר אומר על שמעון להביא הסחורות הנ"ל ולמסור אותם ביד שליש עד אשר יעיינו בדין מי הוא אשר זכאי בדינו וכן עשה שמעון עפ"י גזירת הנ"ל שהביא הסחורו' ומסר אותם ליד השליש ונשארו הפנקסים והניירות אצל הב"ד יצ"ו למשמרת. והנה בעתה כל לגבי דידן אחר שעייננו בדין זה נסתפקנו בו טובא דהן אמת דשטר שותפות גריע טובא משט"ח דעלמא דמצי למימר חלקנו והחזרתי כמ"ש הרב ידי דוד קאראסו ז"ל בסי' קי"א דקי"ו ע"ג ובסי' קי"ג דקכ"ג ודקכ"ד בשם כמה וכמה פוסקים ראשונים ואחרונים ז"ל דס"ל הכי והעלה כן שהוא פשוט כביעתא בכותחא יעש"כ. גם הרב משכנות הרועים במע' השי"ן אות קכ"ז העלה להלכה לזכות יורשי השותף שמת דטענינן להו שמא חלקו השות' שביניהם ושטר השותפות ל"מ הוא ע"ש. גם הרב זה כתב ידי נר"ו בסי' י"ב ובסי' י"ד ובסי' י"ו האריך בזה והוכיח דגם אליבא דמרן ז"ל מהימן השותף לו' חלקנו השות' אפי' בתו"ז השות' ואפילו בדבר שהוא ידוע לשות' ואין עליו רק שבועה לבד עש"ב. וכפי"ז כשמת השותף האחד אנן טענינן ליורשיו כל מאי דהוה אבוהון מצי למטען וכמ"ש ה' משכ"ר ז"ל שם והגם דאביהם היה חייב לישבע כשמת אין על היורשים רק ח"ס אם הם גדולים וכמ"ש מר"ן ז"ל בש"ע סי' ק"ג בדין שטר כיס היוצא על היתומים. וא"כ לפי"ז יורשי ראובן הם זכאים בדינם דיש צד לומר דהנכסים שהיה תפוס בהם שמעון אזדא לה תפיסתו מהם דכבר יצאו מתחי"ד ומסרם ליד השליש והו"ל כאלו ליכא תפיסה כלל ולקמן נרחיב בזה. וא"כ שוב כל הסחורות והחובות הנה הגם בחזקת היורשים קיימי דכל היכא דאיתנהו בחזקת יורשי ראובן הם ואין לשמעון בהם כלום הגם דשטרו בידו. וגם אם המצא ימצא סהדי דמסהדי שידוע להם שכל הסחורות והחובות הנ"ל הם משותפים בהם ועדיין הם לשניהם עכ"ז לא מהני ול"מ דמאחר דאיכא יתום קטן וידוע דאין מקבלים עדות בפני קטן דקטן כשלא בפניו דמי. ומה גם לפי דברי ה' זה כתב ידי דהוכיח דגם בדבר שהוא ידוע לשות' והוא בתנ"ז השות' עכ"ז מהימן השותף לומר חלקנו השותפות ובדעתי והחזרתי ושטרא כמאן דליתא דמי ואין יכול לומר שטרך בידי מאי בעי. א"כ גם אין טענינן ליתמי וכמ"ש המשכ"ה ז"ל ואינו זוכה שמעון בדינו כלל הגם דאיכא שטר בידו ומצינן לקיימו דעדים החתומים על השטר הם חיים עדנא יצ"ו ומצוים לקיימו עכ"ז ה"ה כמאן דליתא דמי וכנז"ל. אך אמנם מאי דעמד לנגדינו הוא דמלבד דמה שהעלה ה' זה כתב ידי נר"ו שם בדעת מרן ז"ל דגם בדבר הידוע להשות' והוא בתנ"ז השות' עכ"ז מצי"ל חלקנו השות' הוקשה לנו על דבריו ממה שמצאנו ראינו בתשו' מרן ז"ל באבק"ר סי' קע"ג דאסיק שם מרן ז"ל להלכה דבדבר הידוע לשות' מפקינן מהיתומים אפי' שהם יתו"ק כיע"ש דאמאי לא טענינן להו שמא נתפרדה החבילה ביניהם בחיי אביהם. וטענת הב"ד שטוענים בעד היתומים חשיבא טענת בריא וכמ"ש המשכ"ה ז"ל והכנה"ג ז"ל בסי' ק"א הגה"ט אות ח' בתירוץ השני. ודברי ה' חכם צבי ז"ל בתשו' סי' ד' במה שפי' דברי מהריב"ל ז"ל דדוקא כשהשותף חי וטוען חלקנו וכו' משא"כ כשמת ואנחנו טוענים כן בעבור היתומים וכו' אין טענת ספק מוציאה מידי ודאי וכו' וסיים שכ"כ החבי"ב ז"ל ע"ש. אנן בדידן מעומק המושג לא ירדנו לעומק כונת דבריו דכפי סדר שטחיות לשונם נראה דחלוקים הם דבריו עם דברי ה' החבי"ב ז"ל לגבי מאי דטענינן ליתמי וכעת לא מצאנו מי שהעיר עליו בזה. באופן דדברי מרן ז"ל שבתשו' הנ"ל היא מנגדת לדברי ה' זה כתב ידי נר"ו. ורצינו ליישב בדוחק ולא הונח לנו. וכפי מה שעולה בתשו' מרן ז"ל דבדבר הידוע להשות' לא טענינן חלקנו וגובה גם מיתו"ק דבחזקת השותף קיימי נכסי כיע"ש. אלא דבנ"ד אין אנחנו צריכים לזה מאחר דאינו דבר ידוע שהוא לשותפים הנ"ל כי אם ידוע שהם שותפים ודוקא:

ועוד יש להסתפק בנ"ד דאינו נקרא שותפות כ"א עסק מאחר דהאחד לבדו הוא המתעסק והשטר הוא ביד שמעון דוקא ועיין בס' משכ"ה ז"ל מע' השי"ן אות קט"ו ובס' בני משה מאג'אר בה' גביית חוב מד' ק"ב ואילך שהאריך בזה. ועיין בס' ברית אבות בד' קי"ט ע"ב מ"ש בקצור. ובס' ויקרא אברהם ז"ל סי' ל' דהובא שם פסק מרבני המערב ז"ל דהאריכו בזה דמאחר שהאחד מתעסק לבדו הו"ל כעסק לד' הרמב"ם ז"ל ע"ש ובסי' מ"ו ועיין בהאיד"א ז"ל בשיו"ב יו"ד סי' קע"ו:

באופן דמידי פלוגתא לא נפקא והגם דבעלמא במקום פלוגתא אנן טענינן בעד היורשים קי"ל ואין מוציאים מחזקתם מ"מ אפשר הי"ד בדבר שהוא בחזקתם לגמרי אמרינן כן משא"כ בנ"ד דרובם הם חובות אצל אחרים וכאלו אינם בחזקתם וכמו שהאריך מהריק"ש ז"ל בתשו' סי' ל"ד ללמוד מדברי ה' המאירי והרשב"א ז"ל דנכסים שביד אחרים אינם בכלל נכסי דיתמי ונ"מ לענין יתו"ק דלא מצי למגבה מנכסי דידהו עד שיגדלו דממה שביד אחרים יכול לגבות. ושוב כתב דלענין גביה גמורה מיתו"ק ממה שביד אחרים דיינא דעבד הכי עבד ודיינא דעבד הכי עבד. ולענין עיכוב עד שיגדלו אליבא דכ"ע מעכבין דאפי' מה שביד היתומים מעכבין וכו' עש"ב. ועיין בס' מט"ש סי' ק"ח הגה"ט אות י"ב דכתב וז"ל הממון שעדיין לא בא לידם אין מוסרין אותו בידם מהריק"ש ז"ל ע"כ. גם ה' משכ"ה ז"ל במע' היו"ד אות ב' ואות כ"ד הביא דברי מהריק"ש ז"ל שבתשו' הנ"ל לענין עיכוב וכ' דנר' להלכה הכי נקטינן ע"ש. הרי לך דס"ל דמה שהוא ביד אחרים לא חשיב בחזקתם ממש לגמרי. וממילא יוצא לנ"ד דלגבי נכסים שביד אחרים אפשר דלא טענינן להו טענת קי"ל וכנז"ל. ולגבי הנכסים הנמצאים היו בחנות שלו בכפר מאחר דתפס אותם שמעון תפיסה מעלייא כדין והיה נאמן בשבועה לגבות גם מיתו"ק וכמו שכן פס' מרן ז"ל סי' ק"י הגם דמסרס ביד שליש בגזירת הדין עד שיעיינו בדין לא הורע חזקתו בהכי. וכמו שמצאנו ראינו רבותא יותר מזה במהרימ"ט ז"ל ח"א סי' קנ"ד בד' קכ"ד ע"א וכשהב"ד מחזירין אותם להנפקד בזכותו של תופס מחזירין אותם דלכשתתברר טענתו יטלם יע"ש. והובאו תו"ד בזכור לאברהם חח"מ אות תי"ו בד' ש"מ ע"א בשם מוהרי"ך ז"ל. ובנ"ד דהוא מסרם ביד השליש ולא באו ליד היתומים עדיין בחזקתו עומד ממש והו"ל כאלו לא יצאו מתחת ידו כלל. ועיין בס' דב"מ ח"ב סי' ד' במי שזוכה במה שבידו מטעם קי"ל ודן הדין להיפך דכ' בשם מהרש"ך ז"ל בח"ג סי' ק"ז דפשי' ליה דהו"ל טועה בדבר משנה וחוזר. והגם שהביא שם בשם מוהרא"ש סי' ר"ה דמסתפק בדבר וגם הביא שם בשם מוהרש"נ שבס' מוהרש"ח ח"ב סוף סי' ו' דחולק על מהרש"ך ז"ל ובח' אה"ע סוס"י מ"ג האריך בענין זה. מ"מ בנ"ד דלא נמסרו ביד היתומים כ"א שמסר אותם שמעון ליד השליש עד אשר יעיינו בדין הו"ל כאלו לא יצאו מתחת ידו כלל. ודמי למ"ש שם הרדב"מ ז"ל וז"ל ונר' דאם עדיין לא הוציאו מיד המוחזק עפ"י הוראת הדיין אלא שחייב לזה וזיכה לזה לכ"ע חוזר ואין הוראת הדיין כלום להוציא מיד המוחזק ע"ש. ועי' בס' סמיכה לחיים בד' ס' ובד' ע"ד באורך מזה יע"ש. ועוד דנ"ד אי חשיב עסק כיון דלדעת הרמז"ל לרוב הפוס' ז"ל כן ס"ל והיכא דלא גילה דעתו מרן ז"ל אזלינן בתריה דהר"מ ז"ל כידוע. א"כ הוי נ"ד עדיפא מההיא דהרדב"ם ז"ל דמאי דמהנייא ליה תפיסתו היינו להעדיף כחו להפרע גם מיתו"ק ואינו צריך להמתין עד שיגדלו ולעול' דגם בלא תפיסה כשיגדלו גובה מהם משא"כ בנדון הרב ז"ל דבלא תפיסה אינו זוכה כלל לא היום ולא לעולם ועכ"ז אית דסברי מימר דהראשון זכאי בדינו וכנ"ל:

ועל הכל מאי דעמד לנגדינו בנ"ד לזכות לשמעון הוא מחמת מאי דכתיב בהאי שטרא דשותפות נאמנות מפו' עליו ועב"כ על פרעון סך הנ"ל וא"כ נוכל לו' בדעת מרן ז"ל דבדאיכא נאמנות דינא דשטר שותפות כדין שט"ח דעלמא דלא מצי למיטען פרעתי לא הוא ולא יורשיו והו"ל כדין שטר כיס היוצא על היתומים דבדאיכא נאמנות לא טענינן להו פרעתי במגו דנאנס כיון דטענת נאנסו מלתא דלא שכיחא ולא טענינן להו מלתא דל"ש דסתם מרן ז"ל בש"ע סי' ק"ח. ואיברא דהרב ידי דוד ז"ל בב' תשו' הנ"ל כתב להדייא דבין כתנ"ז בין באית ביה נאמנות בשטר שות' מצי"ל פרעתי יע"ש עכ"פ בדעת מרן ז"ל יש להסתפק אי ס"ל הכי דגם בדאית ביה נאמנות הדין כן. דיש לחלק בין שטר עיס' לשטר שות' כדאשכחן להרב מ"א והרב בני משה מג'אר ז"ל וה' זה כת"י נר"ו דמחלק בינייהו יע"ש או נימא דדמי לשטר כיס היוצא על היתומים דגם בחלק הפקדון אי אית בשטר נאמנות דלא מצי למימר פרעתי גובה מהיורשים וכל חיליה דהרב ידי דוד ז"ל וכל הפוס' ז"ל, שציין עליהם שם הם מטעמא דמחשיבים להך השות' כאלו הוא פקדון ומצ"ל החזרתי במגו דנאנסו. וא"כ נימא דלמקומותם התופסים דגל הקי"ל פסקו כס' הי"א דאייתי מרן ז"ל בסי' קי"ח דגם בדאיכא נאמנות טענינן להו טענת נאנסו ולא הוצרך לבאר בדבר שהוא פשוט ומבואר. ברם לסתם מרן ז"ל דס"ל דלא טענינן נאנסו בחלק הפקדון היכא דאיכא נאמנות גם בנ"ד לא טענינן פרעתי מאחר דאית ביה בשטר השות' נאמנות מפו'. ומצאנו אילן גדול וסעד גדול לדברינו אלה מהגאון החק"ל ז"ל בסוס"י מ"ט ד' נ"ו ע"ב דהביא דכרי הפוסק שכתב דמתברר מדברי מוהר"ם אלשקאר ז"ל דאפילו שכתב נאמנות בשטר השות' כיון דמעות השות' דין פקדון יש לו והוי כמאן דליתיה הנאמנות וכו' ותמה על מהרמ"א ז"ל מדברי הטור ז"ל בסי' ק"ח בדין שטר כיס דמהני נאמנות גם לחצי הפקדון ול"מ טעין החזרתי והחק"ל ז"ל יישב דברי מהרמ"א ז"ל בטו"ט ודעת דבדאיכ' נאמנות מפו' על הפרעון גם הרב ז"ל מודה דל"מ טעין החזרתי עש"ב. דמתבאר מדבריו שם דשות' ושער כים שוים הם בשיעורייהו ולד' מרן ז"ל דסתם בס' הטור ז"ל דבנאמנות בשטר כיס שוב ל"מ טעין החזרתי גם בחצי הפקדון הוא הדין בשטר השות' כן הוא ע"ש. גם מתשו' רבני המערב ז"ל שהוב"ד בס' ויקרא אברהם סי' ל' דמשוים השות' לחלק הפקדון שבשטר כיס ע"ש. יוצא לענין דינא דהיכא דבשטר השות' איכא נאמנות תו ל"מ טעין פרעתי כמו שטר כיס ע"ש. גם מצאנו ראינו לתרי אשלי רברבי האשל הגדול מוהר"א אשכנזי ז"ל ומוהר"א עזריאל ז"ל שכן ס"ל דבדאיכא נאמנות בשטר השות' תו לא מצי"ל פרעתי. עיין בס' כפי אהרן חח"מ סי' ד' בד' קט"ז ע"א וע"ב. גם מהר"מ לבטון ז"ל כן ס"ל עיין בס' נוכח השלחן סי' ל"כ ד' צ"ד ע"ב ע"ש. וכיון בס' כרם חמד חח"מ סי' י"ב שהאריך הרבה וע"ש בד' נ"ע שהאריך בענין אם יכול לטעון הפסד מו"מ דהוי מלתא דשכיחא ול"ש ותלה אותה במחלוקת הסתם וי"א שהביא מרן ז"ל. גם בסי' ע"ו גבי יתו"ק כתב דאם כתוב בה נאמנות גם הפסד מו"מ אינו יכול לטעון לפי סתם מרן בסי' ק"ח דהוי כמו טענת נאנסו עש"ב. גם בס' ברית אבות בד' קי"ט ע"ד כ"כ בבירור דלדעת מרן ז"ל דל"ט נאנסו גם טענת הפסד מו"מ ל"ט ונתן הכרח לזה יעו"ש:

ובר מן דין בנ"ד גם כי טעין נאנסו והפסד מו"מ חייב הוא לשלם מביתו שני שלישים כפי תנאו כמבו' בשטר השות' והו"ל כשט"ח דעלמא ול"מ טעין פרעתי מאחר דשמעון שטרו בידו בנאמנות מצי"ל שטרך בידי מאי בעי באופן שהדבר אצלינו צריך תלמוד גדול לפסוק הדין בפשיטות לזכות היתומים לגמרי ולהוציא לשמעון השותף ושטרו בידו בנאמנות מפו' חלק ונקי מנכסיו גם כי יגדלו היתומים שאינו גובה מהם. ולכן חנותינו במדבר לפני מע' רבני וגאוני ב"ד הגדול שבירושלם ת"ו יצ"ו שיורונו משפ"ץ ודבריהם אחור לא ישוב ריקם:

עוד יורונו משפ"ץ את"ל שהדין נותן בהאי שטרא דנ"ד לדון אותו כשער עסק כס' הרמב"ם ז"ל דס"ל הכי לרוב הפוס' ז"ל ואנן בתריה גרירינן כנז"ל או כשט"ח דעלמא מאחר דאית ביה נאמנות וכנז"ל. וגם תפיסת שמעון בהנכסים מדין חשי' תפיסה וגובה אותם מיד וכנז"ל. אם הדין נותן לגבות החובות הנז' מבני הכפר ולעקל ולעכב אותם ביד שליש עד אשר יגדלו היתו"ק הנ"ל ואזי יהיה נפרע מהם שמעון הנז' וכמ"ש המשכ"ה ז"ל להלכה במע' היו"ד אות כ' ואות כ"ד וכס' הרדב"ז ומוהריק"ש והמבי"ט ז"ל דלא כס' ה' תומי' ז"ל כשיעש"ב או לא. על הכל חלותינו היא מאת פני הקדש מע' רבני וגאוני תקיפי ארעא קדישתא ב"ד רבא שבירושת"ו יצ"ו וע"כ מלמעלה כתר תורה מע' הרב הגדול מעוז ומגדול ראש אב"ד מקודש הרב ישא ברכה יצ"ו שיאירו עינינו בכל זה בקצר אמיץ לעשות משפט כתוב בדת ש"ת. ולמצוה רבא תחשב להם והנה אנחנו מצפים לתשובתו הרמתה ישא"ק ושכמ"ה: הצעיר הצעיר הצעיר שלמה סוכרי עזרא הכהן טראב יצחק אבואלעפייא ס"ט ס"ט ס"ט:

תוכן העניינים

שות שמחה לאיש

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה