שות שמחה לאיש· רבי יעקב שאול אלישר
חו"מ · סימן טו
זה זמן לא כביר נשאלתי מאת ידי"ן החכם השלם והכולל זר"ק הש"ם הטוב הי"ו אודות שטר מכר שירש מאביו ז"ל שקנה קרקע משמעון בסך מאה ליראס ושוב השכירו לשמעון כו"כ לכל ששה חו' והטיב חסדו אביו ז"ל שכשירצה למכור הקרקע הנז' שימכרנו לשמעון ונתחייב שמעון לקנותו בסך מאה לירה חוץ מדמי השכי' ובתוך הששה חו' החזיר שמעון לאביו ז"ל שלשי' ליראס וקבלם מר אביו ז"ל וכתב ע"ג השטר בזה הנוסח קבלתי ונטלתי ונפרעתי סך ל' ליראס מעיקר הסך מאה ליר' ולא נשאר על ראובן זולת שבעים לירה מלבד השכי' ועברו קרוב לד' שנים מיום כתיבת השטר עד יום פטירת אביו ז"ל והיה פורע שמעון בכל ו' חו' שלשה לירה וחצי בעד שכירות. ועתה קם הוא היורש של אביו ז"ל לתבוע משמעון הסך ע' ליראס והשכירות שחייב עד יומא דנא. ויהי כמשיב שמעון הנז' שרוצה לנכות כל מה שנתן בעד שכירות ביד אביו דהוי רבית לדעת הרב אחי וראש ביו"ד סי' ח' ורוצה למימר קי"ל כוותיה לפטור עצמו ועל זה שרטט וכתב ידי"נ השואל מר שמואל הי"ו לפי רוחב דעתו לסתור טענתו של שמעון ליכא לתא דרביתא. ושאל מאתי אחוה דעי אם תעלה הסכמתי אתו עמו להבין ולהורות הלכה לדורות מילתא כדנא מעשים בכל יום איתרמי כה"ג לדעת מה יעשה ישראל. וזוהי סיבה שנטיתי אל לבי להשיב שואלי דבר הנם כי אין דרכי להשיב לצד אחד רק כאשר ישאלוני הב' צדדים עכ"ז סמכתי על המתירים במלתא כדנא כי צריכא רבא. ואולם לפי רוב טרדותי כי שגבו תלאותי עול הצבו' עמוס על צוארי באמת לא יתנוני עד בלעי רוקי מסרתי הפס"ד של ידידי מע' השואל הי"ו למע' טובים השנים הרבנים כוללי תהלות פחד יצחק ואביר יעקב העי"א למען ילמדו להקל מעלי כי באמת אין הפנאי מסכים עמי. וכן עשו ונשאו ונתנו ביניהם כיד ה' הטובה עליהם ושרטטו וכתבו והאריכו למעניתם והסכימו כוותיה של מע' החר"ש חכם הפוסק הי"ו להלכה ולמעשה רק עיניהם תלויות גילוי דעתי דעת הדיוט אי"ש צעיר: וכשאני לעצמי כחותה על הגחלים ראיתי כל מ"ש ידי"ן הח' השואל הי"ו וגם מ"ש ב' צנתרות והיו למאורות אשר חזקו ואמצו דבריו לפו"ד כאמור. ואנא דאמרי מלתא כדנא כבר באה ונהייתה קדמנא ב"ד רבא דפעה"ק ירוש' ת"ו בהיותי במושב ב"ד הצדק והיה ראב"ד הרה"ג מר קשישא בוצינא קדישא הרב יד ימין זלה"ה ומשנהו כסף מוה"ר הגאון המפורסם ראש"ל כמהר"א אשכנזי זלה"ה ואנא. עני ב"א הייתי נמנה עמהם וטע' הרה"ג ראב"ד ז"ל הנז"ל בא בזכרונו דברי הרב אחי וראש ז"ל הנז' ולא היה מצוי עדיין פעה"ק הספר הנז' וכתב הרה"ג ראב"ד ז"ל הנז' והעתיקו לו כל דבריו מרישא לסיפא וע"ז קם ונתעודד מוה"ר ראש"ל גדול הנאמר באברהם ז"ל הנז' והאריך הרחיב ברוחב מבינתו וברוב בקיאותו ודחה כל דבריו מכמה טעמי תריצי ועשינו מעשה רב דלא הרב חיי"א ז"ל:
וכל לגבי דידי אמינא מחוינא ומחוינא דאף הרב חיי"א ז"ל יודה בנ"ד מודים דרבנן דהדין והאמת עם היורש הוא ניהו השואל הי"ו. דהנה בנדון הרב הנז' ז"ל היה דהיה חייב לו עשרת אלפים גרושי' ושכירות ב' אלפים גרושי' ופרע לו מעיקר הקרן שמונה אלפים וב' אלפים מהשכירות ונשאר חייב לו מהקרן ב' אלפי' ועוד חייב לו אחר עבור זמן שני אלפים וג' מאות מריוח הב' אלפים, וע"ז דן את הדין הרב חיי"א ז"ל לפוטרו מהסך ב' אלפים וג' מאות שתובע בעד שכירות של הב' אלפים באופן דלא בא הלוה לנכות מהמלוה ממה שכבר נתן לו אלא דוקא לפטור עצמו מלתת רב אף אם יהיה אבק רבית כאשר האריך בד"ק ז"ל משא"כ בנ"ד דכבר פרע השכירות הלוה לאביו ז"ל בתורת שכי' לא בתורת קרן כי עתה נגלה אליו ס' אחי וראש ז"ל הנז"ל אלא שעכשיו רוצה לנכות מהקרן בטענתו שלקח אביו ז"ל רבית ממנו והיורש טוען חלילה לך לדבר דברים אלו על מר אבי ז"ל שהיה ת"ח ובודאי כשנתן לו השלשים ליראס וכתב ע"ג השטר היה באופן שאמר לך קנה כנגד מעותיך כי בזה אף הרב חיי"א ז"ל יודה לגבי יורש דאנן טענינן ליה ליורש דבודאי כדין עשה אביו ז"ל דלא שביק היתירא ואכיל איסורא אפי' דרבנן. והרב חיי"א ז"ל יען היה המלוה בחיים ולא טען הכי ואדרבא אמר שבסתם הביא לו המעות ולא אמר ליה ולא מידי. ובפרט דהתם פרע לו רובא דרובא של הקרן וכל בעל שכל יודה בזה שבעד סך מועט ודאי שלא אמר לו קנה כנגד מעותיך משא"כ בנ"ד דלא פרע לו רק קרוב לשליש הקרן ודאי דיכולים לטעון שלקח בהיתר. ואף אם היה הוא בחיים והיה הלוה טוען כנגדו באיסור לקחת והמלוה טוען בהיתר לקחתי לדעת מרן ז"ל גובה המלוה בלא שבועה כל שהשטר בידו תקיף וחזק. ועיין למור"ם ז"ל בסי' קס"ט ס"ק כ"ה שכתב דאי טעין הלוה באיסור לקחת והמלוה טוען בהיתר לקחתי נשבע המלוה וגובה ורשום בצדו שהם דברי מרן בב"י משם המרדכי יע"ש. והרב ש"ך ז"ל שם הצ"ע שהרי מרן הב"י כתב איפכא דאם יש שטר או משכון ביד המלוה גובה בלא שבועה. וכן פסק להדיא מרן בש"ע ח"מ סי' פ"ב ס"ק יו"ד והרב ע"ז רצה להליץ בעד רמ"א ז"ל והרבה לתמוה עליו ה' נקודות הכסף והיותר תימה שכתב הט"ז שמור"ם ז"ל סמך על מ"ש בח"מ סי' פ"ב והאמת דשם פ' שגובה המלוה בלא שבועה אלא שאחר שיפרע יוכל הלוה לתבוע ממנו לקחת ממני רבית ואז ישבע המלוה היסת יעש"ב וא"כ בנ"ד דמה המלוה ובא הלוה לנכות מעיקר הקרן בטענה אביך לקח ממני רבית פשיטא דכל כמה דמצינא למיטען דכדין עבד דלא שבק היתירא וכנז"ל. ובפרט דאיכא בשטר נאמנות וקבלת ס' הפוסק ועיין לה' זכור לאברהם ח"ג באות שי"ן בח"מ ד' קנ"ג ע"ג שכתב בפירוש שאם הלוה מודה שמה שפרע הוא בעד הריוח והקרן כתוב בשטר בלא שום רבית דגובה המלוה בלא שבועה כיון דליכא נאמנות וקבלת ס' הפוסק יעש"ב ואף אם תראה קורא נעים דהרב מהראנ"ח ז"ל ח"א סי' קי"ג דגם באבק רבית מנכה מה שנתן ואף לגבי יורשים איתא פלוגתא דהרי"ף ז"ל ורבינו אפרים ז"ל היינו דוקא בידוע דנטל אבק רבית בבירור ששניהם מודים אבל הך דנ"ד דלא ידעינן שנטל רבית דאפשר דאביו ז"ל לא קבל המעות בסתם רק שפירש בפירוש קנה כנגד מעותיך והלך הלוה וקנה כנגד מעותיו כדת וכהלכה ועיין להר"ן ז"ל בתשו' סי' כ"ט שכתב דבאבק רבית הכל מודים שאינו מנכה מן היורשים ותשו' זו כמדומה דאשתמיטיתיה לה' הכנה"ג ז"ל שכתב בסי' ק"ס דיו"ד הגהב"י אות פ"ו ובסי' קס"א הגה"ט אות כ"ז וכ"ח יע"ש ועיין בתשו' ר"ע איגר סי' פ' שכתב דהר"ן ז"ל כתב דלא כמהראנ"ח ז"ל יע"ש:
סוף דבר לפי דעתי זכה השואל הי"ו בטענתו וגובה הסך שבעים ליראס והשכירות העולה עד יומא דנא וכאשר כתב השואל מר שמואל הי"ו וכאשר מעלת אתי ורעי הרבנים טובים השנים הנז"ל סעי"א וכאשר הוספתי נופך לפי דעתי ולית דין צריך בושש וצור ישר' יצילנו משגיאות וימ"ן שלא נכשל בדבר הלכה:
כ"ד הצעיר יש"א ברכה ס"ט: