שות שמחה לאיש· רבי יעקב שאול אלישר
חו"מ · סימן ח
הנה שאלה זאת מזה זמן כעשר שנים שנשאלתי מאת הרב המופלא רבין חסידא תנא דבי אליהו נר"ו כנז"ל ולפי רוב ההפצרה כתבתי באותו פרק בעט'יו של נח'ץ בקצר אמיץ תשו' דנא מה שעלתה מצודתי לפי מיעוט קט שכלי מה שנוגע לפו"ד דוקא. ועוד לא ידעתי מה נעשה בדין זה. אך עתה כי יצא לאור ספר"א דמרא טב טוב לישראל להרב הכולל כמוה"ר אליהו חאייון ז"ל. ומע' הרב המו"ל שלח לי ספר הנז' זאת תורת המנחה. וקבלתי אותו כמו משאת וארוחה. ופתחתי לקרות בו למען יהיו שפתותיו דובבות בעולם המנוחה. ותבט עיני ששאלה זאת עצמה כתב עליה הרב תדב"א יצ"ו ואח"כ שלח מה שעלתה מצודתו ברוחב מבינתו. וגם מה שכתבתי בעניותי מן השיטי'ם שנים הנז"ל בקיצור נמרץ והסכים עמי לדינא הכל שלח אותו להרב הא"ר ז"ל והוא האריך הרחיב בענינים באורך וברוחב בספרו הנד"מ טוב לישר' הנז' סי' ח' ד' ח' ע"א וגם הוא ניהו ז"ל הסכים לדינא כאשר העליתי בעניותי לך נא ראה. אך בזאת חזיתיה להרב הנז' ז"ל השג ישיג עלי וכבר ראיתי בהקדמת הספר שעשה מע' הרב המו"ל יצ"ו מודעא רבא שפקד עליו המנוח ז"ל למחוק כל הדברים קשים כגידים שכתב נגד הרבנים ראשונים כמלאכים ז"ל. וכשאני לעצמי תיכף בראותי כל דבריו מחלתי לו מחילה גו"ש מחול לו שרוי לו. רק לעצמי אני מציל הצלה הגלויה ומפורסמת לעין כל שאין שום מקום להשיג עלי כלל וכלל:
זה יצא ראשונה כתב בד' י"ג סוף ע"ג וז"ל וראיתי להרב הפוסק אביר יעקב נר"ו דתמה ע"ד הלח"ר מתשו' הרשב"א ח"ב סי' קפ"ח שכתבנו שכ' דלא קיימא לחזרה כי שמא לעולם לא יתרצה וכו' והרואה יראה דהרב לח"ר אייתי בידיה סוף התשו' הנז' שהביאה מרן הב"י סוס"י ע' מחי' ה' ובסי' ר"ה מחו' ג"ל וכמו שתפס עליו הרב הפוסק תדב"א נר"ו. עכתד"ק ז"ל: ואנא דאמרי במה שכתב שבזה תפס עלי הרב תדב"א נר"ו הנה דברי ה' תדב"א לא זכיתי לראותם וחלילה לי להאמין שבזה תפס עלי הרב תדב"א יצ"ו כלל שהרי הוא על ידו העתיק קונטריסי הקטן הזה ובודאי שכבר ראה מ"ש בעניותי שגדלה תמיהתי על הרב לח"ר ז"ל שהוא עצמו הביא סוף תשו' זאת של הרשב"א ז"ל שהביאה הב"י ז"ל בסי' ע' ר"ה לבטל המכירה מטעם היותה עשויה באיסור רבית ולא נרגש שדבריו הם היפך מ"ש הוא ז"ל ממש ובזה הלשון סיימתי בדברי והיותר תימה וכו' כמש"ל וא"כ לא נשאר שום מקום לתמיהתם עלי כי לא נעלם מעיני שהביאה ה' לח"ר ז"ל אבל מה יושיענו שהביאה לענין אחר וסותרים דבריו למ"ש הוא ז"ל בתחילה שאדם ממהר לפדות חזקתו ופורע תוך הזמן הפך מ"ש הרשב"א ז"ל:
עוד הקשה הרב הא"ח ז"ל עלי ועל הרב תדב"א יצ"ו חלקינו בחיים דדברי הרשב"א כבר כתבנו דמיירי הגם דלא דר בה וכמ"ש ה' מע"ש בכמה דוכתי וכמש"ל זאת ועוד דנדון ה' לח"ר מפורש יוצא דמיירי בדר בה והוחזק הקונה ועי' דב"מ וכו' וא"כ מה הרווחנו לחלק ביניהם ולהניח מונח דהרשב"א מיירי במוחזק הקונה אלא ע"כ כמ"ש ודו"ק את"ד ז"ל. והנני משיב דבהכרח מוכרחים לומר בעד הרשב"א ז"ל דמיירי במוחזק הקונה דאלת"ה ק' דידיה אדידיה ממ"ש באלפיו בסי' תתקל"ט למ"ש בסי' אלף ק"מ ובהכרח לחלק בהכי וכמ"ש בס' משכנות הרועים באות מ' סי' ר"א ד' קצ"ה ע"ד שכן כתב ה' בעה"ת בשער י"ד ח"ג ובשער נ"א ח"ד סי' ו' יעש"ב. וכ"כ הרב ב"י בס' בדק הבית שם בסי' ק"ח ס"ק כ"ג אחר שהביא הב"י תשו' הריב"ש ז"ל הנז' יע"ש. ומ"ש עוד דנדון ה' לח"ר מפורש יוצא דמיירי בדר בה והוחזק הקונה וכו' לא ידעתי אנה מצא לא מפורש ולא בדרך רמז דמיירי שדר בה והחזיק הקונה ובאותו פרק כשכתבתי דקדקתי בכל דבריו וזאת מצאתי שכתב וז"ל אך אמנם לפי האמת מכירה זו היא בטילה שיש בה איסור רבית וכו' א"כ נמצא דשכירות הבתים שאכל בתורת רבית הוא וכו' יע"ש. ומדנקט השכירות הבתים שאכל ולא אמר דשכירות הבתים שדר דקדקתי שהיה משכיר לאחרים והוא לא היה דר ועכ"ז נזהרתי בלשוני וכתבתי ואפשר דלא דר בה הקונה והיכן מצא מפורש יוצא דמיירי שדר בה:
עוד כתב ה' הא"ח ז"ל בד' הנז' ע"ד וז"ל ומה שרצה להביא סמוכות הרב הפוסק אביר יעקב נר"ו לפי מה שהבין בתשו' הריב"ש מתשו' ה' פ"מ ח"ב סי' ק"ד דיחוד מהני אחר המחי"ר אגב שיטפיה לא דק וכבר כ' שם הרב בהדיא להיפך וכמש"ל ולקוחות שאני היכא שלא עמד בדין כיע"ש ופשוט אתד"ק ז"ל. הנה מ"ש לפי מה שהבנתי בדעת הריב"ש ז"ל וכו' לא ממני יצאו הדברי' כי אם מפי הרב גד"ת ז"ל הבין כן בדעת הריב"ש ז"ל ומ"ש שה' פ"מ ז"ל כתב להיפך ולקוחות שאני וכו' הנה גם אני אי"ש צעיר דקדקתי בדברי וכתבתי משם ה' פ"מ ז"ל דס"ל דגובי' יורשי המלוה מהלקוחות וידעתי דטעמא הוי משום דלקוחות שאני היכא שלא עמד בדין עכ"פ הא למדנו שאפי' שלא החזיק בחנות גובים יורשי המלוה ואעיקרא דדינא היכן מצא בדברי רמז שהבאתי דברי ה' פ"מ ז"ל סמוכות לדברי הריב"ש ז"ל הם כי לא להזכיר:
תו חזיתיה להא"ח ז"ל שם שכתב וז"ל איך שיהיה למאי דאתאן יש לעמוד דלדידן לא ידענו אי מרן ז"ל ס"ל כתשו' הכרם וכו' וכו' מ"מ ההיא דהרשב"א ח"ב סי' קפ"ה וכו' וגם מהתם היינו יכולים לדחות וכו' ועדיפא מינה גבי משכנתא מוחזקת וכו' ואינו ענין לההיא דשומא הדרא דהלוה מוחזק כס' פלוגתא דרבוואתא ואין מקום למה שתמה הרב הפוסק אביר יעקב נר"ו וכו' האמנם האמת יורה דרכו דההיא דשומא הדרא אינו ענין לכל הני יעש"ב. והאמת אמינא דאוריי' מרתחא ליה עד שבא לכלל השג מבלתי השגחה במ"ש בעניותי. הרי הרואה יראה דמה שתמהתי לא על מרן ז"ל חלילה. ואדרבא כתבתי "ידעתי בינ'י שיד הדוחה נטויה לחלק" אלא עיקר תמיהתי היתה על הגאון החק"ל ת"ק ז"ל דמשוה דין מכר והטבה לההיא דשומא הדרא וכו' וכאילו הוא מוסכם אליבא דכ"ע וא"כ לדידיה ז"ל לנו להבין דעת מרן ז"ל מאי שנא וכו' ודברי באו ברורי' כשמלה המבוארים באר היטיב לפקע"ד. איך שיהיה תלי"ת כי בעיקר הדין כולנו הסכמנו בדעת אחד ואני את נפשי הצלתי. וצור ישראל י"מ וימ"ן ולהיות שכבר נתבקש בישי' ש"מ זצוק"ל לא אעלה ארוכה:
כ"ד הצעיר יש"א ברכה ס"ט: