אור ברסלב
שות שמחה לאיש חו"מ › סימן ז

שות שמחה לאיש· רבי יעקב שאול אלישר

חו"מ · סימן ז

סימן ו

נשאלתי מאת מע' רב רחומאי הרב המופלא חסידא קדישא כמוהר"ר אליהו סאלימאן מאני יצ"ו לחוות דעתי בשטר מכר והטבה היוצא על היתומים אי גובה מהיתומי' בלא שבועת המשנה דאפשר דכיון דלגוביינא קאי חיישינן להתפסת צררי ואינו גובה כי אם בשבועה. ואנא עני. ב"א אין אני ן' חורין וחיובא רמיא עלי להשיב מפני הכבוד אף שאיני כדאי אגב טרדאי: ואען ואומר כי מע' הרב השואל כל דבריו באו בקצ'ר אמיץ ובודאי דליכא בשטר מכר והטבה הנז' שום נאמנות דאם היה כתוב בו נאמנות על הפרעון ודאי דלא היה נכנס לבית הספק. וגם ודאי שהקרקע עדיין הוא מוחזק ביד יורשי המוכר ולא הוחזק ביד הלוקח כלל. ולזאת אשיב לפקע"ד כי בדין משכונה נשאל הריב"ש ז"ל בסי' מ"ח וז"ל שאלתכם ראובן משכן חצירו אצל שמעון בק' מנה ואחר שעבר זמן המשכונה בכמה שנים מת ראובן ולאח"ז מת שמעון ואחר מיתת שמעון באו יורשיו והוציאו שטר המשכונה בב"ד ותבעו ליורשי ראובן שיפרעו להם סכום המשכונה. אם הדין נותן שעתה שמת לוה בחיי מלוה ומת גם המלוה אם יהיו יורשי לוה חייבים לפרוע ליורשי המלוה הסכום הנז' או לאו. תשובה נר' שאין דנין בכיוצא בזה דינא דרב ושמואל וכו' ואין אדם מוריש שבועה לבניו לפי שכיון שהיתה המשכונה מוחזקת וכו' גובה מיורשיו בלא שבועה כדאמרי' בכתו' פ' אעפ"י יחד לה ארעא אפילו בחד מצרא לפום המסקנה גביא בלא שבועה וטעמא שאין חוששין לצררי כיון שיחד לה קרקע זה גביא בלא שבועה ואעפ"י שאין משכון בידה וכ"ש בכאן שהוא מוחזק וכו' ואין כאן מקום לומר אין אדם מוש"ל וכו' אבל בנדון זה שיש שטר משכונה בידו לעולם הוא נאמן לגבות בלא שבועה וכו' ומיהו אם אחר שהגבו ב"ד החצר ליורשי מלוה באים לתבוע המותר משאר נכסי לוה נר' שבזה דנין לכתחילה כרב ושמואל וכו' אמנם אם יש נאמנות בשטר וכו' וכו' עבדינן לכתחילה כר' אלעזר וכו' יעש"ב: הראת לדעת הריב"ש ז"ל דכל שיש בידו שטר משכון לא חיישינן להתפסת צררי וגובה בלא שבועה אף אם אינו מוחזק בקרקע ואף אי לית בשטר נאמנות גובה בלא שבועה מדכתב לעולם הוא נאמן לגבות בלא שבועה ועיין לה' פ"מ ח"ב סי' ק"ד דאסיק להלכה ולמעשה דגובים יורשי המלוה מהלקוחות אף אם לא החזיק בחנות וליכא נאמנות יעש"ב. ודון מינה לנ"ד בק"ו דהוי שטר מכר והטבה דעדיף טפי יותר ויותר ממשכנתא דאית ליה שטר וכסף וק"ס דקנה גוף הקרקע ולא הוי כמו משכנתא דלית ליה קניה בגוף הקרקע כי אם לפירי דוקא הא ודאי פשיטא דגובה בלא שבועה. וההיא דיחד לה קרקע בכתובתה פסקה הר"מ ז"ל בפי"ו מה' אישות ה' י"ג והטור ומרן ז"ל באה"ע סי' צ"ו:

איברא דהרואה יראה למרן ז"ל בספרו הקצר בח"מ סי' ק"ח ס"ק י"ב כתב וז"ל ואם הוא שטר משכונה אם אביהם היה מוחזק בקרקע גובה בלא שבוע' ואם מת הוא היורשים ג"כ גובים יע"ש. הרי להדיא שדקדק בדבריו ז"ל אם אביהם היה מוחזק בקרקע גובה בלא שבועה משמע דאם לא היה מוחזק בקרקע הא ודאי דאינו גובה כי אם בשבועה דוקא כן נראה מדקדוק דבריו ז"ל. והרב בעה"ת בשער י"ד ח"ג הביא מחלוקת הראב"ד ז"ל והר"י ן' מיגאש ז"ל וכ' דהראב"ד ז"ל ס"ל דאם לא הוחזק בה לא גבי אלא בשבועה ולא דמי ליחד לה ארעא בכתובתה דגביא בלא שבועה דכתובה שניא דלא ניתנה ליגבות מחיים משא"כ בבע"ח דלא גבי אלא בשבועה ואעפ"י שיחדה למשכונתו יעש"ב וה' גד"ת ז"ל הביא תשובת הריב"ש ז"ל הנז"ל והרבה להקשות עליו וסוף דבר כתב דכבוד הריב"ש ז"ל במקומו מונח ואין לנו לפסוק כמותו הפך כל הני אשלי רברבי יעש"ב:

והגם דלפקע"ד עיקר החילוק שחילק ה' בעה"ת ז"ל משם הראב"ד ז"ל לא זכיתי להבינו דכתובה שניא דלא ניתנה ליגבות מחיים דאי הכי אמאי משבעינן את האלמנה שלא התפיסה הבעל צררי מאחר דלא ניתנה ליגבות מחיים. והרא"ש ז"ל בפ' אעפ"י הביא משם הראב"ד ז"ל ורבינו יונה חילוק אחר ומסתבר דשאני היכא דיחד לה ארעא שאינו עשוי להתפיסה צררי על הסמך הזה אבל בבע"ח חוששין לפרעון עכ"ל. והאמת שהוא חילוק נכון שאין לחוש להתפסת צררי כיון שכבר יחד לה ארעא תו לא חייש הבעל לצער אשתו שלא תטרח קמי יתמי כיון שכבר מיוחד לה ארעא לכתובתה אבל היכא שלא יחד לה ארעא ודאי איכא למיחש שמא הבעל באהבתו את אשתו שמא תטרח קמי יתמי התפיסה צררי משו"ה משביעין אותה אבל בבע"ח חיישי' לפרעון לעולם:

ברם לחילוק ה' בעה"ת ז"ל דטעמא טעים משום דכתוב' לא ניתנה ליגבות מחיים אמאי משבעינן את האלמנות. אם לא דצריכים אנחנו בהכרח להרחיב הדברים ולומר דדעת ה' בעה"ת ז"ל דהוה ס"ד לומר דניחוש שמא הבעל אף שיחד לה ארעא לכתו' אפשר דרצה לפדות את הקרקע מיד האשה שתשאר ליורשיו ולהכי התפיסה צררי אם לא מטעם דכתובה לא ניתנה ליגבות מחיים דלא חיישינן להכי אבל בבע"ח דליכא האי חזקה דלא ניתנה ליגבות וכו' חיישי' שמא אחר שיחדה למשכונתו רצה לפדותה מידו והתפיסו צררי ולהכי לא גבי אלא בשבועה. אמנם הרא"ש ז"ל לא חייש להכי ולכך כתב הטעם פשוט כיון שכבר יחד לה ארעא אינו עשוי להתפיס צררי על הסמך הזה אבל בבע"ח חיישינן לפרעון זה נר' לפקע"ד ברור. ואפשר דלא פליגי הרא"ש ז"ל על ה' בעה"ת ז"ל ויכולים להעמיס בדברי הרא"ש נ"כ ודא ודא חדא הוא ושני הנביאים לדבר אחד נתכוונו:

והרב לחם רב סי' קמ"ט נשאל במכר העשוי כעין משכונה בתנאי שיפרע לו בתוך ח' שנים ומת הלוה בתוך הזמן וכתב וז"ל וכי תימא הא אית לן חזקה דאין אדם פורע תוך זמנו וכיון שמת קודם השלמת הח' שנים לא אמרינן שפרע כיון שעדיין יש לו זמן הא לאו מילתא דאין זה פרעון חוב אלא שרוצה לפדות חזקתו מיד הקונה אותה וכדי שתחזור חזקתו אליו ממהר לפרוע כל מה שיוכל אם כן מן הצד הזה יש לנו לבטל המכירה יעש"ב. נמצא דס"ל דבאופן כזה חיישינן לפירעון אפי' בתוך הזמן ועי' לה' פליטת בית יאודה סי' כ"ד והרב משחא דרבותא בח"מ סי' ק"ח הכי אסיק להלכתא דאם לא דר במשכונה והחזיק בה אינו גובה בלא שבועה וכס' מרן ז"ל: איברא דתמיה לי טובא במ"ש ה' לח"ר ז"ל דנר' הפך מתשובת הרשב"א ז"ל בח"ב סי' קפ"ח שכתב וז"ל ועוד שאילו היה כאן המכר אלא שהתנה לו לאחר מכאן שכל זמן שיחזיר המנה שנתן לו שיחזיר לו הקרקע. ולאחר זמן נפל מחלוקת והכחשה ביניהם שזה אומר החזרתי וזה אומר לא החזרת לא היו אומרי' בכי הא ארעא כיון דלחזרה קיימא החזר וזוזי אייתי ראיה ושקול דהכא לא קיימא לחזרה כי שמא לעולם לא יתרצה זה להחזיר המעות וליקח הקרקע יעש"ב. הרי דס"ל להרשב"א ז"ל דלא חיישינן שמא פרע כדי שתחזור חזקתו אליו כמ"ש ה' לח"ר ז"ל אלא אדרבא לאידך גיסא ס"ל להרשב"א ז"ל כי שמא לעולם לא יתרצה להחזיר המעות וליקח הקרקע. והיותר תימה דהרב לח"ר ז"ל באותה תשו' עצמה הביא תשו' הרשב"א הלזו והיא שהביאה הב"י בסי' מ' ובסי' ר"ה לגבי מכר שנעשה באיסור רבית כמו שיראה הרואה שם בדבריו ולא זכר שר שהיא סותרת דבריו ז"ל הראשונים:

ומוכרחים אנחנו לחלק דמ"ש הרשב"א ז"ל ואלו היה כאן מכר וכו' מיירי באופן דמכירת הקרקע היתה מכירה החלטית בשוויה והחזיק בה הקונה חזקה מעליא אלא דהתנה אח"ך שאם יחזיר לו מעותיו שיחזיר לו קרקעו ואח"ך נפל מחלוקת הכחשה ביניהם שזה או' החזרתי וזה או' לא החזרת בכי הא ודאי דהקונה הוא המוחזק והכי דייק בלישניה הרשב"א ז"ל שכתב וז"ל לא אמרינן ארעא כיון דלחזרה קאי החזר דייקא נר' מדבריו ז"ל שהקונה הוא מוחזק בקרקע משא"כ בנדון הרב לח"ר ז"ל דבפי' אתמר דאחיו המורשה הניח בתים בתוך משכון לזמן ח' שנים אלא דאם יעברו הח' שנים ולא יפרענו יהיו מכורים לאחיו כאשר מפורש יוצא בשאלה באר היטיב ואפשר דלא דר בה הקונה כלל ובכי הא ודאי חוזר הדין להיות כמשכונה דחיישינן לפרעון ודון מינה לנ"ד. ובפרט דדעת מרן ז"ל במשכונה כל שלא החזיק בה אינו גובה בלא שבועה מאחר דליכא נאמנות בשטר ועבר זמן רב מההטבה. ועי' להרשב"ש ז"ל בסי' ת' דפשי' ליה דאם עבר הזמן דאינו גובה בלא שבועה ואם מת המלוה והלוה אין אדם מוריש שבועה לבניו יעש"ב:

ואם לחכך אדם לומר דנ"ד לא דמי למשכנתא מאחר דהשטר כתוב בלשון מכר שמכרו לו הבתים מכר גו"ש כתחז"ל וקנה בכסף ובשטר ובק"ס קניה גמורה ואחר שנגמר המכר הטיב חסדו וכו' ובאופן זה כבר העלה הרב הגאון חק"ל ז"ל בח"א לח"מ סי' ע"ב ובח"ב ליו"ד סי' י"ט וך' וכ"א וכ"ב וכ"ג דלא דמי למשכנתא דבמשכנתא אין הגוף קנוי כ"א לפירי והק' על הסמ"ע שכתב על מ"ש מרן בסי' ר"ז במוכר לזמן דהמקח קיים ויחזיר כמו שהתנה וע"ז כתב הסמ"ע ז"ל דהוי במשכנתא דסורא או משכנתא באתרא דלא מסלקי וכו' והקשה עליו הרב חק"ל דהיכי מדמה אותו למשכנתא דמוכר לזמן הוי מכר גמור וקנה קנין הגוף ולא דמי למשכנתא יעש"ב. וזו הלכה העלה דאין בע"ח גובה מהבית שהיא מכורה בתורת מכר והטבה דהוי ראוי ושכן דעת ה' דרכי נועם ז"ל בח"מ סי' מ"ג דאין בכור נועל פי שנים וגם הביא משם ה' זרע יעקב ז"ל בס"מ ט"ל בדין מצרנות דהמלוה שבידו שטר המכר הוא המצרן אף שיש הטבה יעש"ב שכ' וז"ל הרי נראה דכל דבעי ממון לפדות הקרקע מוקמינן ליה בחזקת שלא נפדה ולא יפדה וקרקע בחזקת לוקח קאי עכ"ל הצריך יעש"ב נמצא דדעת ה' חק"ל ת"ק ז"ל ודעימיה דס"ל דהוי מכר גמור ומוקמינן לקרקע בחזקת שלא יפדה והלוקח נקרא מוחזק ובודאי דגובה בלא שבועה כיון דתפיס שטרא בידיה והכי אסיק להלכתא ה' אשדות הפסגה בח"מ סי' יו"ד וי"א וי"ב יע"ש וא"כ כל דהוי המכר מכר גמור ודאי דגובה בלא שבועה דאי מצרכת ליה שבועה יחזיק בשטר מכר שבידו ויהיה הקרקע לו אחוזת עולם. ועוד זאת יתירה בנ"ד דאחר שנגמר השטר מכר וההטבה השכיר הקונה להמוכר הבתים בשכירות כו"ך לשנה ובכגו"ד כבר הסכים הרב זרע אברהם ז"ל בח"מ סי' ח' דשכירות חזקה מעלייתא היא. ועי' לה' חסד לאברהם ז"ל בסי' ל"ו דהכי אסיק להלכתא יע"ש ודון מינה לנ"ד דהוי מוחזק דגובה בלא שבועה:

אף אתה אמור לו דבנ"ד לא נאמרו כל השיעורין הללו ולא דמי כלל כי הנה בנ"ד כבר נתברר לי גופא דעובדא דהמוכר והקונה הם היו תרי גיסי וחד מנייהו הוצרך למעות ולקח מגיסו וכתב לו שטר מכר כתחז"ל ולהתיר הרבית חזר והשכירה למוכר ועשה לו שטר הטבה כתחז"ל. ולא נכתב נאמנות בשטר ואח"ך הלך המוכר שהוא הלוה לארץ מרחקים ונשאר כמה שנים ונלב"ע בחז"ל. והקונה שהוא המלוה להיות גיסו הוא היה משתדל בכל עניניו ונושא ונותן בכל נכסיו זה קרוב לעשר שנים ובכל שנה היה הוא גובה בידו שכירות הבתים הנז' והיה מעלה אותם ביד אחותו היא אלמנת הלוה הנז' לצורך מזונות היא ובניה ולא עיכב בידו מהשכירות כלל. ועתה נתעורר ובא לב"ד לגבות מאת היתומים וטוען כי מה שלא עיכב מהשכירות כל אלו השנים הוא מסיבת אהבתו עם היתומים להיותם בני אחותו ולזה היה מעלה להם השכירות בכל שנה:

כל קבל דנא הוכיחו מעשיו דלאו למכירה גמורה איכוון מעיקרא כ"א משכונה דוקא וכמ"ש ה' פליטת בית יאודה ז"ל סי' כ"ד וכמ"ש מרן ז"ל דבמשכונה כל שלא החזיק בה אינו גובה בלא שבועה וכאמו"ל. ועי' לה' בית יאודה עייאש בח"מ סי' מ"ב. וכל לגבי דידי אמינא דאף הרב הגאון חק"ל ז"ל יודה בנ"ד דעברו כמה שנים ולא גבה שופ"ק דמי שכירות הבתים ואדרבא הוא היה משכירם על ידו ונותן השכירות להאלמנה הרי גילה דעתו בפירוש דלמשכון בעלמא איכוון לבטחון הקרן ובמשכונה כבר יש לנו לדעת מרן ז"ל דאינו גובה בלא שבו' כל שלא החזיק בה:

איברא דיש לעמוד לפקע"ד בדעת מרן ז"ל מאי שנא דבמשכונה ס"ל דאם מוחזק בה גובה בלא שבועה דהלוה נקרא מוציא ואילו בסי' ק"ג בההיא דשומא הדרא ס"ק ט' פסק וז"ל ואם המלוה סתר ובנה ולא השביח הקרקע בכך אינו נועל הוצאתו ובב"י הביא דדין זה הוי פלוגתא בין הגאונים ומן הספק דיינינן קולא לנתבע שהוא הלוה והמלוה נקרא מוציא יע"ש. ולכאורה אתמהה דההיא דשומא הדרא הוי מכר גמור שנמכר ע"י ב"ד אלא דמשום ועשית הישר והטוב תקנו דהדרא משא"כ במשכונה דלחזרה קאי בהכרח ואף אם מת יורשיו חייבים להחזיר משא"כ בההיא דשומא הדרא דאם מת אינה חוזרת וא"כ מאי שנא דהכא פסק דהוי הלוה מוציא ותובע והתם הוי המלוה מוציא ותובע אף שהוא מוחזק בה ע"י ב"ד:

ואף כי ידעתי ביני שיד הדוחה נטויה לחלק. מ"מ עיניך תחזינה מישרים להרב הגאון חק"ל בח"מ ח"א סי' ע"ב ד' ע"א ע"א דמשוה דין מכר והטבה לההיא דשומא הדרא אלא דשומא הדרה מכח תקנת חז"ל ומכר והטבה היא מכח התנאי ההטבה היא חוזרת וא"כ לדידיה צריך להבין בדעת מרן ז"ל מאי שנא משכונה דהויא פחותה ממכר והטבה ואפי"ה פסק דגובה בלא שבועה אם הוא מוחזק בה ולדידי צ"י הדעת וכעת אין הפנאי מסכים עמי:

איך שיהיה בנ"ד מאחר דמעשיו הוכיחו שכבר פרע לו המוכר שהוא הלוה כשהיה בחו"ל והיה שולח לו והראיה שלא עיכב מהשכירות זה כמה שנים שהיה משכיר על ידו ומעולם לא ראינו ולא שמענו שמוותר שום קרוב שכירות הבתים שלו לקרוביו שאינם עניים כעשר שנים ובכן ישבע ש"ח כעין של תורה בנ"ח ויטול דוקא דמי הקרן שהם דמי המכר ותו לא ולענין דמי השכירות יכולים לטעון היתומים מחלת לנו ועי' מ"ש הרב מהראנ"ח ז"ל ח"א סי' כ"א וה' כנה"ג בסי' ע"א הגה"ט אות כ"ב ובסי' פ"ב הגה"ט אות מ"א זה הנלע"ד להלכה ולמעשה אם יסכימו עמי המורי"ם דייני דנה"ר דע"ה אם כיוונתי להלכה. ולאפס פנאי לא באתי בארוכה:

הצעיר יש"א ברכ"ה ס"ט:

תוכן העניינים

שות שמחה לאיש

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה