אור ברסלב
שות שמחה לאיש חו"מ › סימן ד

שות שמחה לאיש· רבי יעקב שאול אלישר

חו"מ · סימן ד

סימן ג

ישאלוני משפטי צדק להיות כי מזה זמן רב שהמלך הוציא שטרות לפרוע לכל מוכ"ז ונקראים בשם קונסוליטי. ואח"כ הוציא עוד שט"ח הנקראים אוב'ליגאסין. ואח"כ הוציא עוד שט"ח הנקראי' שימין די פ'יר. וכולם כתובים לכל מוכ"ז כנז'. רק בעי"ת דמשק יע"א מזה זמן נתנו עוד שטרות מאוצר הממשלה הכתובים על שם המלוה כ"א לפי שיעור חובו ונקראים סארנג'י וכל השטרות הנז' הם כריבית קצוצה. ומאז יצאו כל השטרות הנז"ל נעשה עסק גדול בין השולחנים והסוחרים במכירת השטרות הללו אך! כל השטרות הנז"ל זולת מהסארג'י הנז' נמכרים מהמוכר ללוקח במסירת השטרות לבד בלי שום כתיבה בתוך השער ולא חוץ לשער רק שטרי הסארג'י הנז' אי אפשר למוכרם בלי כתיבה יען כתובים על שם המלוה כנז'. וצריך שיכתוב המלוה בתוך השער שהסך הנז' העבור אותו לפ' יען כבר נפרעתי ממנו וכן מהקונה לקונה אחר. ולפעמים מרוב טרדה אינו צריך לכתוב רק מניח שיעור שיטה אחת חלק וחותם את שמו לבד. והקונה כשירצה לגבות מאת השררה או להפוך השט"ח על שמו כותב בשיטה חלק הנז' השורה הנז' המועלת לפי נימוסם. וזה נקרא ג'ירו. כי זהו מנהג נהוג בין הסוחרים בכל המקומות לעשות כן בכאמבייליס. והכי הוה עובדא דראובן ושמעון ולוי ויאודה היו שותפים בעסק הנז' וכדומה לו להלוות לכפרים וכיוצא. והוצרכו למעות השותפים הנז' ולקחו מזבולון סך מה ונתנו לו במשכון שטרות סארג'י הנז' וחתמו בתוך שטרי הסארג'י דהיינו ג'ירו כנז' ולקחו ממנו שטר הטבה ובעד היתר הריבית כתבו לו שטר עיסקא כמנהג דמשק יע"א. ושוב הוצרכו עוד למעות ולקחו עוד סך מה ונתנו לו שטרי סארג'י כנז"ל ועשה להם הטבה וכתבו לו עוד עיסקא ושוב הוצרכו עוד למעות ועשו ככל הנז'. ובחו' אייר התרל"ה הוצרכו עוד למעות ונתנו לו שטרות סארג'י למשכון וחחימתם בתוך השטרות כנז' וזבולון עשה להם הטבה בעד כל הסארג'י שבידו מתחילה וע"ס דהיינו כי בראש הנייר רשם כל הסך שחייבים לו עפ"י השטרי עסקא שבידו מכל אחד בזמנו. ושוב רשם הסארג'י שבידו כולם ואח"ך כתב בזה הנוסח בלשון ערבי. וזה העתקה בלה"ק אות באות ממש. ביום הנז' למטה קבלתי אני הח"מ מיד פ' ופ' כו"כ ניירות סארג'י על אוצר הממשלה בדמשק מסך פ' ופ' וחתומים בחתימתם בתוך הסארג'י תחת נייר חלק בשורה [ר"ל ג'ירו כנז"ל] שעולים כולם סך כו"כ וזמניהם בח' תשרין אוואל רומי 91 והם בדרך משבון עד שאפרע הסך הנז' מהם כפי השטרי עיסקא שבידי מהם שעולים סך כו"כ ואין להם זכות לתבוע הסארג'י הנז' כ"א עד שיפרעו החוב שעליהם עם הריוח שיעלה עד אותו זמן שיגיע זמן הפירעון הנז"ל. ולראיה שקבלתי הסארג'י הנז' במשכון על הלווים הנז' כתבתי זה השטר אחת ושתיים ביד כל אחד מאיתו העתקה אחת לעת הצורך היום 22 בח' 92 שהוא אייר תרל"ה. הכותב פ' ס"ט:

והנה מע' השותפים הנז"ל היו מתעסקים בעסק הנז' והיו פורעים בכל זמן ריוח הנוגע לזבולון כד"ת. והן כהיום כי מטה יד הממשלה והוזל מחיר כל השטרות מהם למחצה או לשליש. ויש מהם שירדו לעשירית מחירם. ובסיבה זאת ירדו לשברים השותפים הנז' שבר על שבר והפסידו כל ממונם וגם נכסי אחרים רח"ל. ועם כל הבע"ח כבר גמרו ביניהם ונשתוו בין רב למעט כי ראו את דוחקם וכי אין בהם נפתל ועקש ולא שום ערמה בפיהם ח"ו. זולת זבולון המלוה הנז' לא רצה להתפשר עמהם בשום אופן והוא מבקש שעד יום ירידת השטרות שיפרעו לו ריוח הנוגע לו ומשם והלאה יפטרו אחר שישבעו ש"ח כפי תנאי שטר העיסקא שבידו והשותפים הנז' משיבים שכל מה שהרויחו בשנים שעברו מלבד מה שהוציאו לצורך פרנסתם ומזונותיהם דוקא והיה הנשאר רוב ככל היה כלול בתוך השטרות והופסד הכל. נמצא שכל מה שנתנו לזבולון בכל הזמנים שעברו הכל היה בחשבם שהיה ריוח יען היו ערך השטרות הנז' בערך השוה והנה בעתה שהוזלו כל השטרות נמצא למפרע שלא היה שם ריוח כלל ומה שנתנו לו לחש' ריוח היו טועים וחושבים שיש ריוח ואיגלאי מילתא דליכא ריוח והם מוכנים לברר טענותיהם כי על אדני האמת והצדק הטבעו. וא"כ הם שואלים שינכה להם מהקרן מה שכבר קבל לחש' ריוח והשאר יפרעו לו לתשלום הקרן. וראיה לדבריהם אומרים שהמלוה בעצמו יודע ששטרות הסארג'י הנ"ל לא היה פורע אוצר הממשלה יר"ה בזמניהם רק היה מוסיף הריבית על השטר ועושה לו שטר חדש דהיינו בד"מ אם היו חייבים לראובן אלף גרושי' וכותבים ריבית עוד מאה גרושי' בעד י"ב חו'. לשנה הבאה אינם נותנים המאה של ריבית כי אם היו מחשיבים הקרן והריבית שהוא אלף ומאה גרושי' ומוסיפים עוד מאה ועשרה גרושי' וכותבים לו שטר מסך אלף ומאתים ועשרה גרושי' באופן כי כל הריוח כלול בשטר מבלי ליקח פ"ק כמעט בידם. וא"כ הם בחשבם שכבר הרויחו שהרי ניתוסף בשטר רד"ו גרושי' על הקרן נתנו לזבולון ריוח משא"כ עתה שנתגלה שברון הממשלה ואי אפ' להשיג פ"ק מהקרן וכ"ש מהריוח א"כ כל מה שנתנו היו בטעות. ובפרט כי לא אמרו בפירוש שנותנים לשם ריוח כלל. ע"כ הגיעו טענותיהם ומבקשי' מהמלו' שיחזי' להם המשכון והשט"ע והם ישלימו הקרן שלו אחר ניכוי מהקרן מה שקבל לחש' ריוח. יורינו המורה לצדקה היכי לידיינו דייני להאי דינא לשמור הדת והחקה ויבא שכמ"ה: תשובה עידי בשמים כמו צער בנפשי דידענא בנפשאי שאיני כדאי ואנה אנא עני ב"א לא צילא דעתאי ושמעתתא בעיא צלותא ומה אנכי ומה אני להשיב גדולם תשו' בדינים התלוים בשערה. אך אמנם להפצרת השואל כי חביב עלי עד לאחת דחקתי ונכנסתי ללקט אורות ותהיינה סדורות אענדם עטרות. ועיני לשמיא נטלית לבל אכשל בדבר הלכה וה' אלד'ים חילי הוא צורי וגואלי וזה החילי. בס"ד:

ואען ואומר מלתא כדנא דזה המלוה הלוה על המשכון והוזל מחיר המשכון ואבד ערכו נחזי אנן אי איכא לדמותו לההיא דאמרו בהאומנים ד' פ"א ובמס' שבועות ד' מ"ג ע"ב תניא המלוה את חבירו על המשכון ואבד המשכון ישבע ויטול את מעותיו דברי ר"א ר"ע אומר יכול הוא שיאמר לו כלום הלויתני אלא על המשכון אבד המשכון אבדו מעותיך אבל המלוה אלף זוז בשטר והניח משכון בידו דברי הכל אבד המשכון אבדו מעותיו. ופי' רש"י בהאומנים בד"ה אבל וכו' דהא משכון ודאי לגוביינא שקליה לגבות הימינו דסתם שטר יש בו שעבוד קרקעות ויש לו מהיכן לגבות ובטוח הוא וגם לכפור אינו יכול דהא קאי שטרא הילכך לאו לזכרון דברים נקטיה עכ"ל. וכן פי' הנ"י ז"ל בהאומנים יעש"ב. האמנם התוס' ז"ל בהאומנים ד"ה דברי הכל וכו' דחו פירש"י ז"ל ופי' דרישא דברייתא מיירי דמשכנו בשעת הלואתו ובהכי פליגי ר"א ור"ע וסיפא דברייתא מיירי שלא בשעת הלואתו והיא לדברי הכל ושטרא דנקט לאו דוקא אלא לומר דאיירי שלא בשעת הלואתו דכיון שעשה שטר מסתמא לא לקח משכון בשעת הלואה רק אח"כ וכו' יעש"ב דבסוף דבריהם כתבו וז"ל ובה"ג דר' יאודאי גאון נמי משמע דסיפא דהלוהו בשטר מיירי שלא בשעת הלואה דמוקי הא דאמרי' דב"ח קונה משכון היינו דוקא שלא בשעת הלואה אבל בשעת הלואה לא קני היינו דוקא בשטר דכיון דאיכא שטרא לא סמיך אמשכון אלא אשטרא אבל בלא שכר אפילו כשעת הלואה קני והוי ש"ש ואע"ג דאיכא שטרא דודאי אמשכון סמיך וא"כ סיפא דהלוה בשטר מיירי שלא בשעת הלואתו דבשעת הלואתו לא איבד מעותיו דאשטר סמיך ומה שר"ל דהיכא דליכא שטרא קאי אפי' בשעת הלואה לא מטעם דר' יצחק דקרא לא איירי אלא שלא בשעת הלואה אלא קני מדשמואל וסברי דהלכה כשמואל ואין הלכה כרב יוסף עכ"ל:

ורגע אדבר דלפקע"ד המך והשפל כל דברי התוס' מרפסן איגרי מכמה אנפי. חדא דהנה עיני ראו לה' בה"ג ז"ל בדיני שבועה ד' קי"ז ע"ב דפוס ויניצייאה דבתחילה הביא הברייתא הנז' ואוקי רישא דפליגי ר"א ור"ע בדאוזפיה ויהב ליה משכון דשוי טפי ונטריה מלוה כדרך השומרים ונאבד בהא פליגי ר"א ור"ע וכו' וסיפא מיירי היכא דאוזפיה ולא נטריה מלוה כאורחא דנטורי ואע"ג דכתב מלוה על הלוה שערא בין ר"א ובין ר"ע מודו דכיון דנאבד המשכון אבדו מעותיו דתניא אבל הלוהו אלף זוז בשטר והניח לו משכון עליהם דברי הכל אבד המשכון אבדו מעותיו וכו' יעש"ב. הרי להדייא דלד' הבה"ג בהכי מחלק בין רישא לסיפא ומאין הרגלים לומר דלד' הבה"נ דרישא איירי במשכנו בשעת הלואתו וסיפא מיירי במשכנו שלא בשעת הלואתו כמ"ש התוס' בעד הבה"ג ז"ל הן אמת דבדברי ר' יצחק כן פי' בה"ג כמ"ש התוס' ז"ל ממש. אבל מה שהוציאו התוס' ממשמעות דברי הבה"ג שפי' דברי ר' יצחק כמ"ש הם מינה הוציאו דהבה"ג מפרש הברייתא כמ"ש הם ז"ל זה לא ידעתי מהיכן הוציאו זה הפך מ"ש הבה"ג בפי' הברייתא הבאתי דבריו האמת אתמהה! זאת שנית ק' לפקע"ד במ"ש ומה שר"ל דהיכא דליכא שטר קני אפי' בשעת הלואה לא מט' דר' יצחק וכו' אלא קני כדשמואל וסברי הלכה כשמואל. וכו' באמת פליאה דעת ממני הלא הם עצמם כתבו דברי הבה"ג למעלה דהיכא דמשכנו בשעת הלואתו קני היכא דלא כתב שטר הטעם משום דהוי ש"ש וכמתני' הלוהו על המשכון ש"ש ולא מטעם דר' יצחק ולא מטעם דשמואל. ועיקרא דמילתא איך כתבו דס"ל דהלכה כשמואל מאחר דבפירוש אתמר בדברי בה"ג ז"ל וליתיה לדשמואל והלכתא כמתני'. ועוד יגדל התימ' דהתו' עצמם במס' שבועות דמ"ג ע"ב בד"ה מתני' בדפריש וכו' כתבו משם בה"ג דאין הלכה כשמואל. ומוה"ר ראש"ל יצ"ו כה הראני ס' הנד"מ מעייני החכמה שי' למס' מציעא דהק' אחת מהנה על מ"ש התוס' דס"ל דהלכה כשמואל ולית הלכתא כר' יוסף כ' וז"ל ובחי' ישנים כתבתי וכו' אמנם כתבתי שם דבה"ג עיינתי שם וכתוב בהפך דפ' כרב יוסף עכ"ל ולא זכר שר דהתוס' עצמם במס' ב"מ ד' כ"ט ע"א בד"ה והוי שואל עלייהו וכו' כתבו בפי' דר"ח ובה"ג פסקו דהלכה כרב יוסף מההיא דאין. בין המודר וכו' יעש"ב. סו"ד דברי התוס' ז"ל לא:

זכיתי להבין ד"ק ובודאי כבר קדמו שרים ז"ל ולא. ראיתים וצ"ע: באופן אי הך דנ"ד דמי לאבד המשכון הרי הוייא פלוגתא דרש"י והתוס' ז"ל דלרש"י ז"ל ס"ל דעיקר סמיכת המלוה הוי על המשכון ולד' התוס' עיקר סמיכתו על השטר וכן דעת בה"ג כשמשכנו בשעת הלואתו וכתב שטרא. אך האמת אגיד דלא דמי כלל. וטרם בואי לפרש שיחתי טעמא מאי לא דמי הך פלוגתא לנ"ד אציגה נא עמך קורא נעים מה שראתה עיני להגאון הרב מהריק"ו ז"ל בסי' פ' שנשאל בראובן שלוה משמעון מנה וכתב לו שט"ח והתנה עמו שאם יביא לו משכון שיחזיר לו השטר ופירש התנאי הזה בשטר ואח"ך הביא ראובן המשכון לשמעון והחזיר לו השטר ואח"כ נאבדו המשכונות ורצו יורשי ראובן ליפטר מהחוב כיון דעשה מעשה רב שקבל המשכון והחזיר השטר הרי גילה דעתו דנקט המשכון לגוביינא וא"כ פטורים הם מלשלם. וע"ז השיב הרב ז"ל וז"ל נלע"ד דבר פשוט הוא דאע"ג שקבל ר' יעקב נ"ע מכמ"ר אביך נ"ע את המשכנות והחזיר לו את השטר כאשר התנו ביניהם וכו' משום כך לא נפטר אביך נ"ע משעבוד החוב ועליו היה מוטל שהרי לא החליט לו המשכונות משעת מסירתן לידו אלא לאחר ח' חוד' אם לא יפרע:

בתוך אותו זמן כאשר כתבת הרי לא נמסרו בתורת פירעון והיאך יעלה על הדעת שהיה מסתלק משאר נכסי' קודם שיחול הפרעון. ומה שהחזיר ר' יעקב נ"ע את השטר לאביך נ"ע מחמת התנאי שהתנה עמו עשה כן וכו' אלא רצה אביך נ"ע שר' יעקב יוכל לבא עליו מב' צדדים מכח שעבוד השטר ומכח תפיסת המשכון וגם לא רצה שר' יעקב יוכל לכפור המשכון ולתבוע מכח השטר וזה דבר פשוט אבל שהיתה הכונה שהיה אביך נ"ע מסתלק משעבוד החוב בהחזרת השטר פשי' ופשי' דלא. שמתחילה קודם חזרה היתה מלוה בשטר ואחר חזרת השטר היתה מלוה ע"פ על המשכון ומ"מ שעבוד החוב לא זז ממקומו ופשיטא דאין לו' דמ"מ כיון שאבד המשכון אבדו מעותיו דר' יעקב אם היה קיים בשעת אבידה היה פטור וכו' כיון דנאנס וכו' ואין לך אונס גדול מזה עכ"ל יעש"ב. והביא דבריו מרן בב"י בסי' ע"ב כהלכה פסוקה. וגם הש"ך ז"ל הבי"ד שם בסי' ע"ב בס"ק ט"ו יע"ש:

ואני בער לא אדע שכול דין זה דפס' ה' מהריק"ו ז"ל דחייבים יורשי הלוה לשלם מט' דנאנס המשכון כאילו הוי מילתא דפשיטא אליבא דכ"ע דבנאנס המשכון אין שום חיוב על המלוה ואיך לא זכר שר ס' רש"י ז"ל בהאומנים ד' פ"ב ע"א ובכמה דוכתי והראב"ד ז"ל בס' תמים דמים סי' רל"ח ובהשנות בה' שכירות פ' יו"ד ה' ב' ורבינו אפרים הבי"ד ה' בעה"ת שטר מ"ט דכולהו ס"ל דחייב המלוה אף באונסים וא"כ כיון דהוי פלוגתא דאשלי רברבי איך החליט המאמר ה' מהריק"ו ז"ל להוציא מיד היורשים כשנאנס ולא אמרי' דמצו למיטען קי"ל כרש"י והראב"ד ז"ל ודעימייהו:

וכ"ת איך הביא מרן הב"י ז"ל ס' ה' מהריק"ו ז"ל להלכה פסוקה דאי מהא לא אירייא יען מרן ז"ל אזיל לסברתי' דכתב לעיל שם בסי' ע"ב דרש"י ז"ל יחיד בדבר דמחייב באונסים. וכבר תמה על דבריו ה' גד"ת ז"ל שם ועי' לה' הכנה"ג ז"ל שם בסי' ע"ב הגהב"י אות ט' וה' מע"ש שם הגהב"י אות י"ד. וכבר פי' הכנה"ג ז"ל שם בעד מרן הב"י ז"ל שכתב דס' רש"י ז"ל היא יחידאה והוא דאף דכל הגאונים ז"ל ס"ל דחייב באונסי' הי"ד היכא דמשכנו שלא בשעת הלואתו דקני מדר' יצחק קנין גמור בהכי הוא דמתחייב באונסי' אבל היכא דמשכנו בשעת הלואתו או שלא ע"י ב"ד אף שמשכנו שלא בשעת הלואתו אינו מתחייב באונסים לכ"ע. זולת לרש"י ז"ל דס"ל דאף דמשכנו בשעת הלואתו מתחייב באונסים דלא כמ"ש ס' גד"ת ז"ל בעד רש"י ז"ל דכתב בסיום דבריו וז"ל דודאי לא סבר רש"י לחייבו באונסי' יע"ש. וגם הרדב"ז ז"ל כ"כ בח' ה' סי' שני אלפים ק"פ גם בעד רש"י והראב"ד ז"ל יע"ש:

אך תמיהה קיימת על הש"ך ז"ל דהוא ניהו שם בס"ק ט' האריך הרחיב בדין זה רח'ב רח'ב וכתב דמצא גדולים דקיימי בשי' רש"י ז"ל הלא המה הראב"ד ור' אפרים והרז"ה בס' המאור ובעל העיטור וראב"ן ז"ל ותוס' רי"ד ור' ברוך שבהגהמ"י והר"ן יעש"ב. וא"כ תמיהני איך אייתי דברי מהריק"ו ז"ל כהלכה פסוקה ולא נרגש כלל. באופן דברי ה' מהריק"ו ז"ל נפלאו ממני. ואף דס"ל לה' מהריק"ו ז"ל דס"ל דגם רש"י ז"ל אינו מחייב באונסים אלא דוקא היכא דמשכנו שלא בשעת הלואתו. והאמת דכן משמע מדבריו בתשו' הובאה בתשו' לס' משפטים סי' י"ב והביאה מרן בב"י שם מחו' ב' יע"ש. אלא דאני תמיה על מרן ז"ל ממ"ן איך ס"ל בד' רש"י ז"ל דכתב דהוי יחיד בדבר דהרי מתשו' שהובאה לס' משפטים לא משמע הכי ודו"ק. וזהו ס' גד"ת בעד רש"י ז"ל הבאתי דבריו לעיל וזוהי ס' הרדב"ז ז"ל. אך דא עקא דראיתי לה' ערך השלחן שם ד' קנ"ו ע"ג דכתב דדעת בעל העיטור והרמב"ן ז"ל כדעת רש"י דחייב באונסי' אפי' משכנו בשעת הלואתו דקנאו קנין גמור ושכן הוכיח ה' מח"א ז"ל בה' זכיה מהפקר סי' ט' מההיא דגוי שהלוה לישראל על חמצו יעש"ב:

העולה מכל המקובץ דכל הדרכים הנז"ל במחלוקת הם שנויים הן מחלוקת רש"י והתוס' הנז' גם מחלוקת רש"י ז"ל והגאונים אי מחייב באונסים המלוה על המשכון היכא דמשכנו בשעת הלואתו וגם בדעת רש"י ז"ל פליגי. ועוד זאת יתירה ראיתי בדעת הראב"ד ז"ל שהרי בס' תמים דעים סי' רל"ח כ' וז"ל כ' רב אלפס ז"ל והלכתא המלוה את חבירו על המשכון הוי ש"ש וכו' ולא שנא משכנו וכו' כ' הראב"ד ז"ל אנן לא ס"ל הכי דהיכא דמשכנו שלא בשעת הלואתו כיון דקי"ל כר' יצחק דאמר דב"ח קונה משכון קונה לגמרי משמע ואפי' באונסים נמי מחייב אבל אם משכנו בשעת הלואתו הוי עליה ש"ש לאחיוביה בגניבה ואבידה אבל מאונסי' פטור עכ"ל. וכן נמי מוכיחים דבריו בהשגה בפ"י מה' שכירות:

ואולם עינא דשפיר חזי להרב בש"מ למצי' על ד' פ"ב דכתב וז"ל כתוב בס' המאור ומ"ש הרי"ף בהלכותיו בהלוהו על המשכון וכו' וכ' עליו הראב"ד וז"ל א"א יש לי ראיות על משכנו בין בשעת הלואתו בין שלא בשעת הלואתו בין שנתן לו מדעתו בין שלא מדעתו שהוא חייב באונסי' משום דפרעון הוי ואין אנו צריכים לפרוטה דרב יוסף בזה עכ"ל. הרי נמצאו דברי הראב"ד ז"ל סתראי וכעת לא ראיתי מי שנרגש כזה כלל והוא פלא:

איך שיהיה כל זה לא יגהה מזור לנ"ד כלל דמלבד דהכל במחלוקת הוא שנוי והמלוה הוא המוחזק בסארג'י שבידו ומאן מפיק ליה מידיה. ותו דאנן בדידן בתר מרן ז"ל גרירינן דפסק דהיכא דנאנס המשכון דפטור המלוה וגובה חובו מן הלוה משלם. דהכי פסק שם בסי' ע"ב ס"ק ל' וז"ל ראובן שהיה בידו משכון של שמעון ומשכנו ביד לוי ונאנס מיד לוי אם יש עדים ששמרו לוי כראוי ונאנס ממנו דפטור ראובן יע"ש. זאת ועוד דהך אונס דנ"ד שהוזלו הסארג'י אינו אונס אבידה וכיוצא ואינו דומה לשום אונס לפקע"ד דלא נתהוה האונס לסיבת היותו המשכון ביד המלוה כדי לחייבו באונסים דגם אם המשכון ביד הלוה הוו זיילי הסארג'י ובכגו"ד נאמר מלאך המות מה לי הכא מה לי התם ודמי ממש לההיא דפ' המפקיד ד' ל"ו ע"ב פשע בה ויצאה לאגם ומתה כדרכה פטור דאמרי מלה"מ מ"ל הכא מ"ל התם וכן פסק מרן בש"ע בסי' רצ"א ס"ק ט' וה"ן הוי דכוותה. אלא דדעת הראב"ד ז"ל שהבי"ד בש"מ ז"ל משמע דבכל אופן שיהיה האונס חייב המלוה שהרי סיים בדבריו ז"ל משום דפרעון גמור הוי ואין אנו צריכים לפרוטה דרב יוסף בזה עכ"ל מוכח מדבריו דהוי פרעון גמור וא"כ אם הוזלו ברשותו הוזלו. רק יען ראינו דכ' בס' תמים דעים ובהשגות הפך דבריו אלו בהכרח צ"ל סמי חדא מקמי תרתי ובודאי דחזר בו:

ועין רואה להסמ"ע ז"ל שם בסי' ע"ב שכתב עמ"ש מרן ז"ל בס"ק ל' הנז"ל כ' הוא ז"ל בס"ק צ"ד וז"ל ואין ראו' יכול לו' אילו הוה גבך לא היה נאנס דבכל אונסי' שהוא דבר דלא שכיח לבא ובא אמרינן מלה"מ מ"ל הכא מ"ל התם ודוקא לענין גניבה ואבידה שהוא מילתא דשכיח ונעשה מתחילה ע"י קצת שינוי בפשיעה אמרינן אילו לא שינה לא היה נעשה עכ"ל. וה' ש"ך ז"ל שם בס"ק קל"א כ' עליו וז"ל ואיני מבין דבריו דודאי בשומר חינם ג"כ אם הביא עדים שנגנב משומר הב' נמי פטור וכו' וכן משמע להדייא ממ"ש הרמב"ם פי"א מה' שכירות וכו' והא דנקט כאן נאנס היינו משום דס"ל לעיל ס"ק ב' המלוה על המשכון ש"ש וכו' יעש"ב. וה' כרם שלמה ז"ל בסי' מ"ה ד' ר"ו פירש דברי הש"ך דמק' על הסמ"ע ז"ל דלאו בכל אונס דלא שכיח יוצדק לו' מה"מ מ"ל הכא מל"ה דיש אונס אף דלא שכיח יוכל לו' אילו הוה גבך לא היה נאנס עי"ש:

ודרך אגב ראיתי לה' מט"ש ז"ל בסי' ע"ב בהגהט"ו אות ע"ח שהביא דברי הסמ"ע והש"ך ז"ל וגם דברי ה' ב"ש ז"ל הנז' והק' הוא ז"ל וז"ל ולא ידעתי מה תמהו עליו מאחר דדברי הסמ"ע לקוחים ממקורם והם דברי בעה"ת ז"ל עכ"ל. ואני עני לא ידענא מאי קאמר דהנה הרואה לה' בעה"ת ז"ל דממנו הוא מקור הדין והוא בשער מ"ע ח"ג דנתן טעם לדבר היכא דיש עדים שנאנס ביד השומר הב' א"כ לא נשאר עסק שבו' ביניהם כדי שיוכל לטעון השואל את מהימנת בשבועה וכו' כיון שיש עדים שנאנס וכו' יעש"ב ולא יש שום רמז בדברי בעה"ת ז"ל טעמו של הסמ"ע ז"ל משום מה"מ מ"ל הכא מל"ה כלל ואיך קאמר ה' מע"ש דדברי הסמ"ע לקוחים ממקורם מדברי בעה"ת ז"ל ואי משום דנקט הדין בנאנס דוקא ולא אשמועי' דדינא הכי גם בשומר חינם ומזה הוא דדקדק הסמ"ע לומר טעם זה הנה מלבד דכבר נרגש הש"ך ז"ל מזה וחי' כמו שהבאתי דבריו לעיל. זאת ועוד דאדרבא מדברי ה' בעה"ת ז"ל איכא למידק הפך דדין זה שייך גם בש"ח נמי דזיל בתר טעמא שכ' ה' בעה"ת ז"ל דליכא עסק שבו' ביניהם כדי דנימא את מהימנת לי וכו' וטעם זה שייך גם בש"ח וכמ"ש הש"ך ממ"ש הרמז"ל וכו'. ודברי ה' מע"ש ז"ל שגבו ממני:

אתאן לנ"ד דפשיטא לענ"ד דאונס זה דזיילי השטרות בכל המדינות ובכל העיירות ירדו לטמיון הא ודאי דאמרינן מה"מ מ"ל הכא מל"ה ולא חזינא שום זכות להלווים השותפים הנז' מאחר דכבר פסק מרן שם בסי' הנז' דאם נאנס המשכון גובה חובו מהלוה משלם ודכוותי' דמרן נקיטינן וז"ב: ואולם יש לדמות הך דנ"ד לההיא שנשאל ה' בית יאודה עייש ז"ל בח"מ סי' ס"ד בראובן שהיה בידו קרקע משכונה משמעו' ומכר מקצתה ללוי בכתי' ומסירה ואח"ך החל הקרקע הנז' וע"ז נשאל אם ההפסד הוא על ראובן המוכר ויד לוי הלוקח עה"ע וכו' והשיב וז"ל ואם באנו לחייבו לראובן מדין אחריות דהרי גם במוכר שט"ח לחבירו יש דין אחריות וכו' אין טעם לזה דדין אחריות הוא כשבא בע"ח וטריף וכו' אבל מה שיולד אח"ך ברשות הלוקח דנסתחפה שדהו דכיון דבשעת המכר מיהא היה שוה קרן המכירה וכו' אלא מה שנר' טעם יפוי הלוקח הוא משום דהמוכר הקנה לו כל שעבודו דאית ליה בגוף אותו השטר בסך המעות שקבל ממנו וכו' דהרי המוכר כתב לו קנה לך דאית ליה בהאי שערא בכתי' ומסי' שנמצא דבהקנאת קצת ממון מקנה לו כל השעבוד שיש לו בשטר ולא נשאר זכות למוכר אא"כ יש מותר על הלוקח וזנלע"ד ברור. ויש מי שחולק וס"ל דיד שניהם שוה עכ"ל יעש"ב: הראת לדעת ה' בית יאודה ז"ל דדינו הוא במשכנתא דביד הבעלים לסלוקי ללוקח בזוזי ומידי הוא טעמא דראו' כשמכר מקצת המשכנתא ללוי מכירה בכתי' ומסי' כס' הר"י ן' מיגאש ז"ל הבי"ד ה' בעה"ת בשער נ"א ח' ו' הביא פלוגתייהו הטור ומרן ז"ל בח"מ סימן ס"ו דהגאונים ז"ל ס"ל דאין צריך מסירה רק כתיבה לחוד סגי כשהחזיקו בקרקע יע"ש. וא"כ נמצא דהו"ל הלואה ממש ואיך קאמר ה' בית יאודה ז"ל דאמרי' ליה ללוי דנסתחפה שדהו נהי דמדין אחריות לא אתינן עליה מ"מ אמאי לא אתינן עלה מדין שעבוד נכסים דלוי יחזור על ראובן וראו' יחזור על שמעון הממשכן. ולא עוד אלא דאסיק ה' בית יאודה ז"ל דחוזר לוי על ראובן מטעם דהקנה לו כל הקרקע דמשמע דאם היה כותב לו בפי' קנה לך במקצת איהו ומקצת שעבודיה פשיטא ליה לה' ז"ל דהפסידה על הלוקח מט' דנסתחפה שדהו אף דהוי הלואה ממש. אם לא בהכרח צ"ל דס"ל לה' בית יאודה ז"ל דכיון שהלוהו על המשכון והמשכון היה שוה בשעת הלואה ואח"כ הוזל דאמרי' דנסתחפה שדה של הקונה דאחריות שיולד אח"ך לא קביל עליה ומזלו גרם וגם החולק על ה' בית יאודה שהביא בסו"ד כנז"ל ס"ל דכיון דראו' מכר מקצת המשכנתא ללוי ההפסד על שניהם. ועכ"ף מודה ליה לה' בית יאודה ז"ל דאין להם לחזור על שמעון הממשכן כלל. אע"ג דמצי לסלוקי להו בזוזי. וא"כ דון מינה לנ"ד דהסארג'י מכרום מכר גמור שעשו לו ג'ירו אלא דהוא נתן להם הטבה דבתורת משכון הם בידו ואין להלווים בהם שום זכות עד שיסלקו לו קרן הפיסקא והריוח והוזל מחיר הסארג'י הנז' ודאי דאית לן למימר לזבולון הקונה נסתחפה שדך ומזלך גרם. ועי' להרב מהריק"ש ז"ל בתשו' סי' ז' והרב פרי הארץ חושן משפט ח"א סי' ד' והרב עדות ביעקב סוס"י כ"ב:

וטרם אכלה לברר וללבן אי דמיוני עולה יפה הך דנ"ד למ"ש הרב בית יאודה ז"ל והחולק עליו אי לא. אציגה לפניך קורא נעים את אשר ראתה עיני בדרך אגב להרב מהריט"ץ ז"ל בסי' קס"ז שנשאל בראו' שמשכן ביתו לשמעון בעד סך שלשים גרוש במשכנתא בנכייתא ושמעון מכר קרקע הנז' ללוי בסך יו"ד גרוש וכתב לו בשטר שמכר לו הכח והזכות והשעבוד שיש לו בקרקע הנז' ללוי הנז'. ועתה בא ראו' לפדותו ורוצה לפדותו בסך עשרה גרוש דוקא בטענה ששמעון לא היה יכול למכור הבית שהיתה ממושכנת אצלו וכיצד ימכור דבר שאינו שלו וכו' ולוי טוען שהוא קנה משמעון כל הכח והזכות והשעבוד שהיה לו וא"כ הוא נכנס במקומו ואם יתרצה לפדותו יתן לו שלשים גרוש שקבל משמעון. והשיב הרב ז"ל דזכה לוי בדינו שנכנס במקום שמעון ואם ירצה לפדותו חייב ליתן ל' גרוש וחיליה ממ"ש הטור בח"מ סי' ס"ו בשם בעה"ת בשער נ"א בשטר משכונה שמכרו והחזיק הלוקח בקרקע אם יכול למחול דפליגי בזה הר"י ן' מיגאש ז"ל והראב"ד ז"ל בשם הר"י בן מרן הלוי וכו' ומזה דן את הדין דהמכי' קיימת יעש"ב: ואחר שסיים התשו' הרב ז"ל הוק' לו מההיא דכ' ה' בעה"ת במוכר שער משכונה דלד' הר"י ן' מיגאש ז"ל צריך כתיבה ומסירה כיון דיכול הלוה לסלקו במעות הו"ל הלואה ולד' הגאונים ז"ל דבכתי' לבד סגי ובלבד שיחזיק הקונ' בקרקע וכו' נמצא דנסתרו כל דבריו הראשונים בפסק דהדין עם לוי שהרי לא מכר לו בכתו"מ. וע"ז תי' וז"ל אמנם כד עיינינן בה נשכח דלאו מילתא היא משום דהא דנחלקו הר"י בן מיגאש והגאונים ז"ל היכא שלא מכר לו גוף הקרקע אלא מכר לו החוב שעליו הילכך נחלקו וכו' אמנם אם מכר לו גוף הקרקע של המשכונה כולי עלמא מודו דמהני וכו' יעש"ב:

ואני בער אמינא כל דבריו נפלאו ממני איך יצאו דברים אלו מפה קדוש ז"ל מאחר דעי' הטעם דהצריך הר"י ן' מיגאש ז"ל כתו"מ בשטר משכונה הוא יען אין לו זכות בגוף הקרקע דבכל עת וזמן יוכל הממשכן לסלוקי בזוזי ואף הגאונים הכי ס"ל אלא דסברי דדי בכתיבה לבד היכא שהחזיקו בקרקע מ"מ כתיבה מיהא בעי ואיך יסבול הדעת לו' דבמכר לו קרקע כ"ע מודו מאריה דאברהם יציבא בארעא וכו' באמת במוכר החוב כ"ע ל"פ דצריך כתו"מ רק בשטר משכונה הגאוני' ס"ל דבכתי' לחוד מהני והר"י ן' מיגאש ס"ל דצריך כתו"מ כסתם הלואה כיון שאין לו שום זכות בקרקע ואיך כ' ה' ז"ל דבמוכר החוב פליגי אבל במוכר הקרקע כ"ע מודו הפך השכל המחייב לכ"ע דהוי מוכר דבר שאינו שלו מאחר דמצו הבעלים לסלוקי בזוזי בכל עת שירצה או בהגיע זמנו. זאת ועוד אחרת פליאה נשגבה דדבריו הם הפך סו' ערוכה דפסחים דל"א ע"א דאיפליגו אביי ורבא אי בע"ח למפרע הוא גובה דרבא ס"ל מכאן ולהבא הוא גובה ואיתא התם בש"ס כל היכא דאקדיש לוה וזבן לוה כ"ע ל"פ דאתי מלוה וטריף ואתי מלוה ופריק דתנן וכו' כי פליגי דזכין מלוה ואקדיש מלוה אביי סבר למפרע הוא גובה וכיון דמטא זמניה ולא פרעיה איגלאי מילתא למפרע דמעיקרא ברשותיה הוה קאי ושפיר אקדיש ושפיר זבין ורבא ס' מכאן ולהבא הוא גובה כיון דאילו הו"ל זוזי הוה מסלק ליה בזוזי אשתכח דהשתא קא קני עכ"ל. ופרש"י ז"ל וז"ל כי פליגי דאקדיש מלוה בתוך הזמן את הקרקע המשועבד לו ולא הקדיש את החוב אלא הקרקע והשתא כשהגיע הזמן ולא פרעו והוא בא לגבותו מן הלוה חוזר בו מן ההקדש כיון דאילו הו"ל זוזי ללוה ביום הזמן הוה מסלק ליה למלוה מן הקרקע בזוזי אשתכח שלא היה הקרקע קנוי לו עדין אלא עכשיו כשהוא גובה אותה בחובו היא נקנית לו עכ"ל יעי"ש וידוע דהלכה כרבא דמכאן ולהבא הוא גובה:

נקוט מהא דמכירת המלוה את הקרקע אינו יכול למכור בתוך הזמן כיון דמצי לסלוקי לוה בזוזי ואם רוצה למכור החוב יכול למכור בכתו"מ אבל הקרקע אינו יכול למכור דהוי מוכר דבר שאינו שלו הפך דברי ה' מהריט"ץ ז"ל. ומה גם לפי מ"ש ה' בעה"ת בשער מ"ג ת"ב סי' ד' משם ה' בעל העיטור ור"ח שפירשו דפלוגתא דאביי ורבא הנז' הוא במשכנתא דתפיס ליה בידיה ומשו"ה מודה רבא דאם מכרה המלוה לאחר שעבר הזמן מכירתו מכירה ואין צריך שומת ב"ד יע"ש. [ועי' לה' גד"ת מה שהק' על תירוץ של הרב בעה"ע ז"ל הנז' ועי' לה' שער המלך ה' אישות פ"ה ה' כ"ג דכ"ו ע"ב שתמה על ה' גד"ת דאישתמיט מיניה סוגיא דפ' השולח דל"ז ע"א יע"ש. ולפקע"ד נראה דלא ק' כלל דההי' דפ' השולח מיירי במשכנת' באתרא דמסלקי וכמ"ש התוס' התם בד"ה הלוה וכו' יע"ש מה שאין כן פלוגתייהו דאביי ורבא לדעת ה' בעה"ע דמוקי בפלוגתייהו במשכנתא בהכרח דהוי במשכנתא באתרא דלא מסלקי ומה דמות יערוך] באופן דבמשכנתא עצמה הדברים אמורים ובהכי פליגי אביי ורבא וקי"ל כרבא ומה יענה הרב מהריט"ץ ז"ל לסוגית הש"ס הלזו באמת אתמהה! הבה נא אב"א לנ"ד במכ"ש דהוי מטלטלים שהיו ממושכנים הסארג'י ביד המלוה והוזלו דקי"ל ב"ח קונה משכון לגבי מטלטלים כמ"ש השע"ה ז"ל שם וחיליה מסו' דפ' השולח דודאי מצו הלווים למימר קי"ל כס' ה' בית יאודה ז"ל וגם הר' החולק עליו מודה בזה דאין להם לחזור על הממשכן דנסתחפה שדהו ומזלו גרם כיון דהסראג'י הם בידו בתורת מכר וגם אם הם בתורת משכון דינא הכי דב"ח קונה משכון כנז"ל וכ"ש שעשו לו ג'ירו שהוא מכר גמור:

וכי תאמר בלבבך דיד הדוחה נטויה לדחות דלא דמי הך נ"ד לההיא דה' בית יאודה ז"ל דהרב"י ז"ל מיירי דלא היה לו אלא הך שטרא דכתו"מ לחוד ולהכי כתב הרב"י ז"ל דאף דהאמת משכנתא הלואה הוייא מ"מ כיון דהלוקח א' כתב לו כתו"מ הכונה שמכרה לו מכר גמור ואמטו"ל אמרי' מזלו גרם וה' החולק עליו ס"ל דמשכנתא הוייא כמכר גמור ואמטו"ל ההפסד על שניהם יען הלוקח א' מכר מקצתה ללוקח ב' קודם שהוזל ויד שניהם שוה משא"כ הכא בנ"ד דאף דהלווים השותפים עשו מכר להמלוה הסארג'י שעשו לו ג'ירו דהיינו מכר גמור מ"מ איכא שטר ההטבה דכתב המלוה דבחו' משכון הם בידו. ולא עוד אלא דאיכא ביד המלוה עוד שער עיסקא עשוי בכל תקף כנהוג אצלם ונתחייבו באחריות העיסקא וגם שעבדו כל נכסיהם שענו"ש והגם שלא הוזכרו הסארג'י בשטר העיסקא מ"מ המלוה עצמו מודה שאינם אלא חוב אחד והכי פירש בשער ההטבה שמסר להם כנז"ל. וא"כ אין לנ"ד שום דמות לה' בית יאודה ז"ל ולא ראי זה כראי זה:

אך האמת יורה דרכו דזו אינה טענה יען דהך דנ"ד הוו תרתי דסתרן דבשערי הסארג'י עשו לו ג'ירו דהיינו מכר גמור ואח"ך כתבו שטר עיסקא דמוכח דהוו חוב ממש וכתבו אותו בתורת עיסקא להתיר הרבית כנהוג אצלם הרי הוכיחו דאינו מכר גמור. ויען שלא נכתבו הסארג'י בתוך השט"ע חששו הלווים שמא יכחיש המלוה בשטרי סארג'י ויאמר שהם מכורי' לו כנהוג אצלם וחוב זה שכתוב בשטר עיסקא הוא חוב בפני עצמו ולא קרב זה אל זה. ומידי הוא טעמא שבקשו מהמלוה שיתן להם הודיתא שזה המכר הוא לבטחון ועד שיפרע החוב הכתוב בשט"ע יהיה להם זכות לתבוע הסארג'י בחזרה וצריך בודאי שיחזור ויעשה להם ג'ירו לשמם דהיינו שיחזור וימכרם להם והכל חוב אחד הוא. וא"כ נמצא דגם בלא השטר עיסקא היה די להמלוה בטחון הסארג'י שכתבו לו מכר גמור אלא דבזה לא היה להמלוה שום היתר ליקח רבית מהלווים כלל לזה הוכרחו לכתוב שטר העיסקא להתיר הרבית. אמור מעתה שהוזלו הסארג'י כנז"ל מאי חזית דאזלי' בתר שטר העיסקא לחייב הלווים ולהוציא ממון אדרבא הם יוכלו לטעון השטר העיסקא לא נעשה רק להתיר הרבית דוקא וזיל בתר המכר דהיינו הג'ירו שעשו לו והוי מכר גמור ומזלו גרם דנסתחפ' שדהו דאחריות שיולד אח"כ לא קבילו עלייהו וכמ"ש הר' בית יאודה ז"ל:

ומנא אמינא לה ממ"ש הרב נאמן שמואל ז"ל בסי' י"ח שנשאל במעות ת"ת שהלוו אותם הגזברים לאנשים ידועים ולקחו מאת הלווים הבתים בתורת מכר גו"ש ואחר שנגמר המכר כדת והשכירו הבתים להמוכרי' עצמם בסך מה לשנה. ואח"כ עשו עוד שטר משכנתא על הבתים הנז' הנשים תחי' ואחריהן בעליהן שמשכנו הבתים לגזברי הק"ק בעד סך ההלואה. והגזברים נתנו בידם שער הטבה שכשיפרעו הקרן והשכירות יחזירו להם שטר המכירה וגם שטר המשכנתא. ואח"כ נכנסו האויבים בעיר והציתו אש בכל בתי היאודים ונשרפו גם הבתים הנז'. ובכן גזברי הק"ק תובעים החוב מאת הלווים והלווים תובעים בתיהם מהגזברים ויפרעו החוב. וע"ז השיב הרב ז"ל בתחי"ד כי מעשה זה שעשו לכתוב שטר משכנתא אחר שכתבו שטר מכר הוא מעשה בורים מאחר שכבר מכרו מה משכנו דבר שאינו שלהם. ובסו"ד יצא להליץ בעדם שבתחי' כשכתבו שטר המכר היה על האנשים לבד לא על נשותיהן וא"כ לא יצאו הבתים משעבוד נשותיהן תחילה בדמי פדיון המשכנתא. יען המשכנתא לא היתה עשויה בנכייתא כדין ולא היה להם היתר ליקח רבית ולהכי הניחו שטר המכי' כי מכחו יאכלו הפירות. ושטר המשכנתא הוא לבטחון בעד נשותיהן שלא יבואו לטרוף הבתים מן הגזברים כי שעבוד כתובתן קודמת. וא"כ כיון ששער המכירה לא יועיל לבטחון רק להתיר הרבית דוקא פש גבן השטר משכנתא לחוד וא"כ חזר הדין דהוי כמלוה על המשכון דדינא הוא דאם נאנס המשכון גובה מעותיו מהלוה בלי השבת המשכון וה"נ שנאנסו הבתים ע"י השבאים כנז' חייבים הלווים לשלם להגזברים כל מה שהלוו להם עכ"ל יעש"ב:

ולכאורה כל רואה דברי הרב ז"ל הללו יתמ'ה דמאי חזית דאזלינן בתר המשכנתא שהוא עיקר ושטר המכר והשכירות שעשה בראשונה אמרי' דהוי כמאן דליתיה שלא נעשה רק להתיר הרבית ונמצא דהוי מלוה על המשכון דאם נאנס המשכון דחייב הלוה לשלם. אדרבא נימא לאידך גיסא דשטר המכי' עיקר דעל ידו הותר הרבי' והוי מכר גמור וא"כ כשנשרפו הבתים פטורים הלווים מלשלם דמזלא דמלוה גרם דקנה הבתים קנין גו"ש ונשרפו. ושטר המשכנתא נימא דהוי כמאן דליתיה כיון שנעשה באחרונה וכמ"ש הוא ז"ל בתחי"ד דהוי ממשכן דבר שאינו שלו ומעשה בורים הוא. אם לא דצ"ל בהכרח דהשטר היותר תקיף לבטחון אותו תפסינן לעיקר דעיקר סמיכתם של המלוים על השטר הנז'. ומידי הוא טעמא דתפסינן שטר המשכנתא לעיקר יען כי בשטר המכר אף שהים עשוי בתוקף וחוזק כתחז"ל עכ"ז לא סמכא דעתייהו של המלוים על השטר הנז' יען חששו כי כשיתאלמנו נשותיהן או יתגרשו יבואו ויוציאו הבתים מתחת ידם בדינא ובדיינא כי שעבודייהו קודם למכי' הבתים הנז'. ולהכי הוכרחו במעשיהם לעשות שטר משכנתא דבזה כבר נתרצו נשותיהן להתחייב בדמי פדיון המשכנתא ונמצא דכל עיקר סמיכת המלוו' הנז' הוא דוקא על שער המשכנתא והניחו שטר המכר קיים להתר הרבית דוקא ואמטו"ל אסיק דהוי מלוה על המשכון דאם נאנס המשכון חייב הלוה לשלם. וא"כ דון מינה לנ"ד דהוי ממש דכוותא דכשעשה המכר דהיינו הג'ירו בסארג'י כבר היה בטוח הלוה על מעותיו ואנן סהדי דסמכא דעתיה להלוות מעותיו במכר הנז' אלא דבמכר הנז' לא יועיל ולא יציל להתיר הרבית מהיכא תיתי ליקח רבית ע"י המכר ולזה הוכרחו לעשות שטר עיסקא כנהוג לפו"ד להתיר הרבית וא"כ עתה שהוזלו הסארג'י מערכם שפיר אמרינן דמזלו גרם דנסתחפה שדהו. וההטבה שלקחו מידו הוא שחששו שמא ח"ו יעכב הסארג'י בידו בכח שטר המכר ויתבע מהם הסך הכתוב בשמ"ע עוד הפעם וכההיא דהרב נאמן שמואל ז"ל ממש. אלא דה' ז"ל חייב את הלווים מכח שער המשכנתא דהוא העיקר דסמכ' דעתו של מלוה בו והכא דעיקר סמיכת המלוה הוי על המכר ודאי דבתר דידיה אזלינן ופטירי הלווים הנז' כיון שכבר מכרו אותם ומזל הקונה גרם:

ועינא דשפיר חזי שם לה' נ"ש ז"ל בסי' י"ט שנשאל שאלה זו עצמה לחכמי ב'יניצייא בסגנון אחר דהיינו שלא הוזכר בשאלה שעשו שטר משכנתא מלבד שטר המכר. רק שעשו שטר מכר והטבה ואח"כ השכירו הבתים לבעלים המוכרים והיו פורעים דמי השכירו' ואח"כ בא האויב והציתו אש בעיר וגורשו היאודים מן העיר. ואח"כ בחמלת ה' עליהם שבו בנים לגבולם. ועמדו גזברי הקהל ותבעו מאת המוכרים דמיהם בם והמוכרים תובעים הבתים מאת הגזברים וישלמו החוב וע"ז השיבו וז"ל תשו' בצדה כביעתא בכותחא דאין יכולים הפרנסים לתבוע מהמוכרים דמי המכירה ולא המוכרים רשאים לתבוע מהפרנסים שיחזירו להם הבתים כיון שאין להם ישיבה בעולם והיו כלא היו דמי גרע ממי שגזל שדה ונטלוה מציקים אם מכת מדינה היא כגון שלקח המלך שדות וכרמים של כל אנשי המדינה אומר לו הרי שלך לפניך כמסקנת כל הפוס' והרמז"ל בפ"ט מהל' גזילה ואבדה ומכ"ש בנ"ד דהוי מכירה גמורה עכ"ל יעי"ש. ועי' בתשו' מהרי"ל ז"ל שכ' על מתני' דהמקבל דק"ה ע"ב המקבל שדה מחבירו ונשרפה או אכלה חגב אם מכת מדינה היא מנכה לו מחכורו וכו' וכ' הרב ז"ל וז"ל התם בחכירות איידי ובמקרקעי דברשותא דמרא קיימא וכו' אבל מטלטלים כגון מעות הלואה או כלי שאול בחזקת שואל ולוה קיימי לכל אונסים דמטלטלים בחזקת מאן דאיתנהו בידיה קיימי וכל הנאה שלו וכו' יעש"ב. והבי"ד ה' נ"ש ז"ל בסי' י"ט וה"ה לנ"ד דהוי משכון מטלטלים דברשותיה דמלוה איתנהו באונס כזה דהוי מכת מדינה אף דאינו מן הדין שיתחייב באונסי' מ"מ במכת מדינה משמע מדבריו דחייב כיון שהם במטלטלים כל היכא דאיתנהו בידיה בחזקתיה קיימי יעש"ב: הראת לדעת דפטרי חכמי ב'יניציא ז"ל להמלווים ולהלווום מטעם מכת מדינה במכ"ש לנ"ד דהוי מכר גמור אף דאיכא הטבה ביד המוכרים הרי מצינו טעם כעיקר לנ"ד דפטירי הלווים מלשלם אל המלוה דנ"ד מטעם מכת מדינה כמו שהמלוה פטור מתביעת הלווים בשטרות הסארג'י בכח שטר ההטבה שהרי אומר להם הרי שלך לפניך כן נמי פטירי הלווים מתביעת המלוה יען הוי מכר גמור וכמו שיר' הרואה שם בדברים שלא נתנו שום טעם לפטור את המוכרים מתביעת הגזברים וגם את הגזברים מתביעת המוכרים אלא דוקא מטעם מכת מדינה ודון מינה ואוקי באתרין נקוט מהא דאין בידינו כת להוציא מיד הלווים השותפי' דמצו למיטען קי"ל כס' הרב בית יאודה ז"ל וכס' הרב נאמן שמואל וכס' חכמי ב'יניציא ז"ל בממ"ן מאיזה ט' שיהיה מהרבנים ז"ל ומי הוא זה דמצי לאפוקי מן חזקתייהו וישארו הסארג'י ביד המלוה עדי יתוקן אוצר הממשלה יר"ה ויחזרו לאיתנם והשטר עיסקא שבידו יחזירהו להלווים יען הם מוכנים לישבע שלא הרויחו ואף גם זאת שהפסידו כל ממונם וממון אחרים עמהם כאשר יעידון יגידון כל באי שער ולמפורסמות אין צריך ראיה. ועי' לה' מהרש"ך ח"ב סי' קצ"ח ובס' אדמת קדש ח"א סי' ס"ז בדין מכת מדינה יע"ש. ועיין עוד למה"ר הגאון ראש"ל חק לישראל ז"ל בס' חקי חיים בסי' כ"ה שהביא תשו' חכמי ב'יניציא ז"ל ודו"ק:

ברם כל זה שכתבנו הוא במונח דרצון הלווים השותפי' הנז' להניח שטרי הסארג'י ביד המלו' ולא יתבעום ממנו בחזרה דגם המלוה לא יתבע דמי העיסקא מהם. אך אחר שהתבוננתי בדברי השואל חזות קשה כמלונה במקשה שהלווים השותפים הנז"ל אינם מרוצים בזה דהמלוה לא יתבע דמי הלואתו וגם הם לא יתבעו שטרי הסארג'י אלא הם צועקים בקול גדול שואלים הלכו שכיון שהם מבררים עפ"י פנקסיהם שלא הרויחו ואף גם זאת הפסידו כל ממונם וממון אחרים ולא עוד אלא שכל מה שהרויחו בשנים שעברו היה ריוח המדומה כיון שכל הריוח כלול בניירות דהיינו כי בסוף השנה היו עושים חשבון משאם ומתנם והיו מוציאים שאם בדרך משל בתחילת השנה היה להם אלף ליראס ועתה היה להם מניירות הממשלה אלף ומאתים ליראס ולפי דעתם כיון שהניירות היו בערך טוב היו חושבים שכבר הרויחו ולהכי היו נותנים להמלוה בזמנו הריוח העולה אין נגרע דבר ועתה שהוזלו הניירות הרי למפרע שמלבד שלא היה ריוח אלא הפסד עד שירדו לשברים והלך כל ממונם וממון אחרים עמהם רח"ל ולזה רוצים לחשוב כל מה שנתנו לחש' הקרן ותובעים הסארג'י בחזרה והשטר עיסקא:

והנה אם אמרתי אב"א העי'ר להאריך במידי דתליא בפלוגתא היכא דלא הרויח המתעסק אם חייב ליתן הקציצה. או יתנכה מחש' הקרן זו היא מחלוקת ידועה ומפורסמת כאשר עין רואה בס' הגאון חק"ל ח"ב ליו"ד סי' כ"ו שהאריך הרחיב בזה ועי' בס' שבט בנימין ז"ל סי' ש"ח ולא נ"מ לנ"ד להביא מחלוקותם ז"ל מאחר כי בנ"ד המלוה הוא מוחזק בסארג'י ומי הוא זה שיוכל להוציאם מידו. ובפרט כי בשטר עיסקא דנ"ד מפורש שאם לא הרויחו ישבעו שלא הרויחו הגם שלא קיימו התנאים ונמצא כי טענת לא הרויחו אינו שייך לנ"ד כי גם המלוה אינו תובע מהם הקציצה מזמן שלא הרויחו חלילה כי גם הוא כפי השטר שבידו יודע שאינו יכול לתבוע מהם הקציצה. רק שהם טוענים שבתחילה היה ריוח ואח"כ הוזל הסחורה והופסד הכל ולסיבה זאת רוצים לנכות הריוח שכבר נתנו שחשבו שהיה ריוח והוא טוען שממה שהרויחו בתחילה יפה קבל הקציצה ועתה מזמן שלא הרויחו לא יתנו לו הקציצה רק הקרן שהם נתחייבו באחריותו בשעבוד כ"ן וכו': הנה טענה זו שטוענים השותפים בנ"ד שהיו נותנים הריוח בזמנו משום שהיו חושבי' הניירות בערכם ואמטו"ל היו חושבים שיש ריוח ועתה שירדו לטמיון מחיר הניירות איגלאי מילתא למפרע שכל מה שנתנו אף אם היו אומרים בפירוש שהיה לשם ריוח הרי זו טעות הניכר ונראה לעין כל ומכ"ש שהם אומרי' שהיו נותנים לו בשתיקה ולא אמרו בפי' לשם ריוח. דין זה ידוע דבמחלוקת הוא שנוי בין הראב"ד ובעה"ע ז"ל הביא פלוגתייהו הטור בח"מ סי' פ"א ס"ק ל"ד ומרן בב"י כ' וז"ל ודעת בעה"ת כבעל העיטור ז"ל ומיהו כתב שיכול לטעון טעיתי בחשבוני ואם יברר הדבר בעדים טענתו טענה וכעובדא דגינאי בגיטין די"ד ע"ב וכו' ע"ש. הרי מפורש יוצא בדעת מרן ז"ל דאם הדבר בעדים שטעה טענתו טענה אליבא דכ"ע דעובדא דגינאי ובש"ע ח"מ בסי' פ"א ס"ק ל' הביא ס' בעה"ע בראשונה בסתם וס' הראב"ד בשם יש מי שאומר ובש"ע יו"ד סי' קע"ז ס"ק ך' הביא ס' בעה"ע לבד כהלכה פסוקה בהכרח דהכי ס"ל. וא"כ איך יוכלו השותפים לטעון שלא היה שם ריוח מאחר שנתנו לשם ריוח הא ודאי כי לא תועיל טענתם זאת לד' מרן ז"ל דכוותיה נקיטינן. ואולם האמת כי עיקר טענתם היא שהיה ריוח בטעות המדומה להם שהיה ריוח והאמת שהיה הפסד ומוכנים לברר דבריהם שהיה בטעות ואף המלוה לפניו נגלו כי צדקו בדבריהם מסיבה שהוזל העסק שהיו מתעסקים בו וא"כ בזה לא פליגי הראב"ד ובעה"ע ז"ל וכמ"ש מרן ז"ל כעובדא דגינאי הבאתי דבריו לעיל [ועי' להרב הכנה"ג שם בסי' פ"א הגהב"י ס"ק י"ב דכ' בעד מרן זיל שהביא הב' הסברות ולא הכריע וה' דבר משה ז"ל בח"ב סי' י"ג תמה עליו ממ"ש בכללי הקי"ל אות נ"ד וכו' יע"ש. ואני עני הנני מוסיף להפליא על שניהם כי לא זכרו שרים ז"ל פסק מרן ביו"ד סי' קע"ז ס"ק ך' כנז"ל שהביא ס' בעה"ע ז"ל לבדה להלכה ומהתימה על רב אחאי הרב המפ"ה בספרו הנחמד צדק ומשפט שלא זכר לא לפסק מרן ולא לדברי הכנה"ג ז"ל:] ואת זה ראיתי להרב מהריב"ל ז"ל בת"א סי' צ"א שנשאל כעין נ"ד בשותפי' שהים אחד מתעסק ובזמן שהפרידו השותפו' עשו חש' ביניהם ונתן המתעסק לבעה"מ הקרן וקצת מהריוח ונשאר חייב סך מה ונתן לו כת"י עליו אח"כ יצא טעון המתעסק כי מהחובות שהיו חייבים לו הפסיד הרבה והוא חשב שהם בטוחים ויפרעו לו ועכשיו שלא פרעו נמצא שלא היה כ"כ ריוח ואינו חייב לו כלום וכו'. והשיב דדבר זה תלוי בהך פלוגתא דהראב"ד ובעה"ע ז"ל וכו' דאמרינן דכבר דקדק בחשבונו ונתן לחש' ריוח וכבר חשב מה שהיו מפסידים מהב"ח וכו' וכיון דנתן לו כת"י הוי כמו אתם עדי דמודה הראב"ד ז"ל ואם כן כ"ע מודו דאין בדברי המתעסק ממש וצריך לפרוע מה שנתחייב בכת"י וכו' יעש"ב:

והרב ש"ך ז"ל שם בסי' ס"א ס"ק ע"ט הביא דברי ה' מהריב"ל ז"ל הללו וכתב עליו וז"ל ולא מחוור לי האי פסקא דדינא ואדרבא איפכא מסתברא וכו' וכ"ש הכא דעדיף מטעיתי דבשלמא טעיתי י"ל הי"ל לדקדק היטב משא"כ הכא שטוען דקדקתי היטב והיתי סבור שיפרעו כל החייבים ועפ"י אותו חש' נתתי הכת"י וכיון שלא פרעו החייבים אין כאן ריוח וגם ה' מהריב"ל גופיה כתב בסוף התשובה שלדעת הבעה"ת פטור המתעסק מ"מ לא יוכל לו' קי"ל כמ"ש מהריק"ו ז"ל שלא יוכל לומר קי"ל כפ' הגאון היכא דכל ישראל חלוקים עליו וכבר הבאתי לעיל ס"ק ס' אדרבא הרבה פוסקים מסכימים עם הבעה"ת א"כ בנדון זה שמעון המתעסק פטור ואין צריך לפנים ודלא כפסק מהריב"ל ז"ל כנ"ל ברור עכ"ל יעש"ב. וא"כ הך דנ"ד במחלוקת הוא שנוי ודעת מרן ז"ל בב"י נראה דמסכים הולך לס' הש"ך ז"ל:

ולפקע"ד אמינא דגם ה' מהריב"ל ז"ל יודה בני מאחר שה' מהריב"ל ז"ל פי' דבריו שכ' בנ"ד דכבר דקדק שמעון בחשבונו ונתן לחשבון ריוח וכבר חשב מה שהיו מפסידים מהב"ח וכו' יע"ש. והכא בנ"ד ליכא שום ספק ספיק' לו' דטענת השותפי' היא שקר דהדבר מבורר לעין כל דהיו הניירות בערך טוב דחשבו דיפרעו מאוצר הממשלה ועתה כי מטה יד הממשלה הרי לית כאן ריוח ואדרבא איכא פסידא וכל מה שנתנו היה בטעות ריוח המדומה: ואם יאמר האומר ס"ס במחלוקת הוא שנוי והמלוה הוא מוחזק ותפוס בסארג'י ומאן מפיק להו מידיה דיכול לו' כס' ה' מהריב"ל ז"ל דכיון דכבר נתן לשם ריוח אף אם יברר דטעה לא צייתינן ליה ודון מינה ואוקי באתרין נעשו סניגורין. אף אתה אמור לו דזו אינה טענה כי מלבד דכבר מילתייהו אמורה דדעת מרן ז"ל מסכמת לסברת השיך ז"ל ואנן בדידן כוותיה נקיטינן. זאת ועוד דהכא בנ"ד עפ"י טענת השותפים הנז' דהוזל העסק א"כ יש להם טענת רבית כאשר נבאר להלן בעהי"ת. ובדבר דאיכא לתא דאיסורא אף אם איכא פלוגתא לא יוכל המוחזק לו' קי"ל ועי' להר' לב שלמה בח"מ סי' נ"ד שהכריע מדברי הר' מהר"א ששון ז"ל וה' פני משה בח"א סי' כ"ו וכמה מרבוואתא דבספק איסורא אין לומר קי"ל יעש"ב. וכ"ש באיסור רבית דהוי דאוריי' וא"כ הך תפיסה לא מהניא ולא מידי: ועל עי' טענת השותפים הנז"ל הנה בחפשי באמתחת הספרים יגעתי ומצאתי מילתא כדנא שנשאל ה' שפת הים ז"ל בחיו"ד סי' י"ג שנשאל בראו' שנתן סך מה לשמעון בתורת עיסקא וקצץ עמו שיתן סך כו"כ לחדש ונתן לו פעמים שלש דמי הקציצה ואח"כ כשבאו להפריד העסק מצאו שמה שיש בידו מתעסק עם מה שנתן לו בעד קצבה יושלם הקרן בלתי תוספת ומגרעה ונמצא שלא הרויח כלל וע"ז רוצה המתעסק לחשוב מה שנתן לו בעד קציצה מדמי הקרן מאחר שלא הרויח כלל. וע"ז השיב וז"ל אין ספק אצלי דכל שלא הרויח העוסק כשיעור הקציצה שנתן לבעל המעות ואעפ"י שלא בירר בעדים שקיים התנאים ואפי' אם הודה בפי' שעברו על התנאים וכו' אם ברור לו לבעה"מ שלא הרויח העוסק זה כשיעור סכי הקציצה שנתן לבעה"מ מחמת זולא שהוזלו הנכסים וכו' עד שהוצרך למכור בפחות מהקרן וכו' ולא הרויח סכי הקציצה כלל דודאי הוא לא יפסיד מביתו להשלים לבה"מ הקרן והקצץ שלקח אלא מנכה לו דמי הקציצה שלקח מן הקרן כי אם ישלם דמי הקציצה שנתן מביתו הו"ל רבית גמור ול"מ כשלשון השטר הוא סתום דאיכא למימר דלא נתחייב העוסק כשלא יברר קיום התנאים כעדים להפסיד דמי הקציצה ולהפסיד חלקו הנוגע לו וכ"ש למ"ש מהר"י זיין בתשו' בס' גו"ר כלל ו' סי' ח' דלדעת הר"ן והרשב"א והמבי"ט ח"א סי' קע"ט ומהר"י הלוי סי' ע"ו ומהר"א מונסון [צ"ל ומהר"ש גאב'יזון ז"ל כי מהר"א מונסון ז"ל הוא החולק הוב"ד בתשו' מהרש"ך ח"ג סי' ס"ד ס"ה ס"ו יע"ש ]ובודאי כי הוא ט"ס] דאינו מתחייב העוסק ע"י התנאים אלא בנזק הבא מחמת השינוי וכו' ונזק זה דהוזל הסחורה ולא הרויח כדי הקציצה לא בא מחמת השינוי וכו' אלא אפי' אם התנו ופירשו להדיא וכו' אינו מועיל תנאי זה לחייבו להעוסק דהו"ל כאלו התנו לתת לו רבית במתנה וכמ"ש הלבוש וכו' יעש"ב: הנה כל רואה דברי הרב ז"ל דבשאלה כתב דכשבאו להפרד בעה"מ עם המתעסק לא מצאו שום ריוח כלל זולת הקרן דהיינו שחשבו מה שהיה בידו מסחורה ומה שנתן לבעה"מ בעד דמי הקציצה בזה נמצא הקרן שלם ולא חסר מאומה. ובתשו' כתב כיון שהוזל הסחורה עד שהוצרך למכור בפחות ובעל המעות ידע שהפסיד אין שום חיוב על המתעסק ליתן דמי הקציצה כלל ומה שנותן לו ינוכה מהקרן שאם ישלים דמי הקציצה שנתן מביתו הו"ל רבית גמור וכו'. הנה כל קורא דבריו ז"ל יתמה כי מאחר שהקרן נמצא שלם בין דמי הקציצה שנתן ובין סך הסחורה שבידו כמ"ש בשאלה וא"כ איך אפשר שהפסיד שמכר הסחורה למכור בפחות הלא אם באמת הוצרך למכור בפחות היה צריך שיהיה נחסר מהקרן ואיך נמצא הקרן שלם אין חסר אין יתר. אם לא דבהכרח צ"ל דבתחילה היה מוכר מזה העסק ביותר ממה שקנה ובראותו כי הוא מרויח היה משלם דמי הקציצה לבעה"מ ובחשבו שכן יהיה תמיד. וכאשר הוזל העסק הוצרך למכור בפחות והפסיד וכשבאו לחש' יצא שכרו בהפסדו מה שהרויח נגד מה שהפסיד ונמצא הקרן שלם. ולהכי כתב הרב ז"ל דאם ידוע זה לבעה"מ אין חיוב על המתעסק ליתן דמי הקציצה ואם יתן הוי רבית גמור דדין זה שהחלו הסחורות לא הוי נזק הבא מחמת שינוי התנאים ואמטו"ל דן את הדין ה' ז"ל דמנכה לו דמי הקציצה. והוי ממש כי הך דנ"ד דבתחילה היו מרויחים והיו נותנים לבעה"מ דמי הקציצה ועתה הוזלו הניירות והפסידו כל ממונם וממון אחרים עמהם ג"כ כידוע ומפורסם לבעה"מ אף אנן נימא דאף לד' מרן ז"ל דס"ל כמ"ש הרב מונסון ז"ל בתשו' הנז"ל דכל ששינה המתעסק חייב אף שהנזק לא בא מחמת השינוי יע"ש מ"מ עיקר טעמייהו הוא דכיון ששינה הרי נתבטל השליחות וקיימי המעות ברשות המתעסק בהלואה גביה ומהיכא תיתי שיתן לו דמי הקציצה אף שהתנו לתת לו היכא שלא קיים התנאים הוי כמתנה עמו לתת לו רבית במתנה וכו': ובפרט לפי השטר עיסקא דנ"ד דנהוג בעי"ת דמשק יע"א דמתנים בפי' שאם לא יקיים התנאים יתחייב באחריות הקרן ובעד הריוח ישבע שלא הרויח ויפטר וכו'. וא"כ אם אנו מחשבים מראשית שנתן להם מעות עד שהוזלו הפירות הכל עיסקא אחת שנמשכה מתחילה וע"ס וכל משאם ומתנם היה להלוות ברבית מתחי' וע"ס ולכן בתחי' שלפי דמיונם היה ריוח היו נותנים לו הקציצה ועתה שהוזלו ונמצא למפרע שהופסד הכל ולא היה ריוח הא ודאי ינכו דמי הקציצה שאם לא ינכו הו"ל רבית גמור אליבא דכ"ע וכמ"ש ה' שפת הים ז"ל:

ועלה בדעתי לומר דאיכא עוד ריעותא בהך שער עיסקא דנ"ד דהשותפים נעשו ערבנים קבלנים זל"ז וזל"ז ובכי הא כבר כתב הרב יריעות האהל ז"ל בסי' א' ג' דהוי רבית גמור כההיא דכתב ה' בעה"ת והבי"ד מרן בב"י ביו"ד סי' ק"ס דמותר להלוות לחבירו מנה לזמן פ' בתנאי שחבירו ילוה לו מנה לזמן הנז' אך המרדכי כ' דאסור והוי ר"ק וה' המפ"ה ז"ל שם ביו"ד סי' ק"ס הביא ב' הסברות ולא הכריע ומזה דן את הדין ה' יריעות האהל למ"ד דאסור דה"ה לשנים שנעשו ערבנים קבלנים זל"ז וזל"ז דהוי כאו' הלויני ואלוה לך וכן נמי זה נעשה ערב בעד חבירו ממה שחבירו נעשה בעדו דהוי רבית ועוד הביא ס' הסמ"ע ז"ל דס"ל בח"מ סי' ר"ח דמקח שנעשה באיסור דהמקח בטל אף באיסורים דרבנן וא"כ נמצא דעיסקא זאת נעשית באיסור רבית ומזה דן את הדין לנ"ד בשגם שלקחו ממון מראובן להתעסק ונעשו שניהם ערבנים זל"ז וזל"ז ועתה תובע ראובן מאחד מהם כל דמי העיסק' כפי השטר שבידו ששניהם ערבנים קבלנים זל"ז וזל"ז והשיב הוא ז"ל דהשער בטל והערבות בטלה מטעם דליכא איסור רבית שהאחד נעשה ערב בעד חבירו ממה שחבירו נעשה עבורו והוי מקח הנעשה באיסור רבית דהמקח בטל לד' הסמ"ע ז"ל כנז"ל יעש"ב וא"כ גם בנ"ד נימא הכי דהשטר עיסקא בטל מטעם הערבות דאיכא לתא דאיסורא לד' ה' יריעות האהל ז"ל הנז"ל וריעותא זו לא מלבי כי אם בזאת זכורני מזה זמן כעשר שנים שנשאל מע' מוה"ר ראש"ל גאון ירוש' אחד היה אברהם יצ"ו על כיוצא בזה והביא ס' ה' יריעות האהל הנז' לזכות המתעסקים והסכים לסברתו מוה"ר הרה"ג ראש"ל ת"ד בדרא זצוק"ל להלכה ולמעשה. אך כל לגבי דידי אמינא מי יתן ידעתי אמצאהו הפסק הנז' ואראהו אבוננהו אותו ואת נוהו. אך. כבר שאלתי את פי מע' מוה"ר ראש"ל הוא ניהו הפוסק יצ"ו וכה אמר אלי שאין בידו העתקת הפס"ד הנז' ואינו רשום בזכרונו אופן הסדר השאלה שבאותו פרק כיצד היתה ועוד זכור יזכור שהיה טעמים כמוסים באותו פרק באותו נדון:

וכשאני לעצמי לפקע"ד איני רואה שום עזר וסיוע לנ"ד מדברי ה' יריעות האהל ז"ל כאשר נבאר להלן בס"ד וכל דבריו ז"ל נפלאו ממני. זה יצא ראשונה לדבריו ז"ל שתי תשובו' הרא"ש ז"ל דסתרי אהדדי לפי דמיונו ז"ל שהרי הרא"ש ז"ל בכלל ע"ג סי' יו"ד פסק שאם שנים שותפים לוו מאחד וכתוב בשטר שהם ערבים קבלנים שהרשות ביד המלוה לגבות ממי שירצה והבי"ד מרן בח"מ סי' ע"ז בב"י ופסקה מור"ם ז"ל שם והרא"ש ז"ל עצמו בכלל קי"ח סי' ט' איהו ניהו מאריה דהאי דינא דס"ל דאסו' לומ' לחבירו הלויני ואלוה לך והבי"ד ה' עה"ג ביו"ד סי' ק"ס הגהב"י אות י"ט יע"ש והשתא לפי דמיונו ז"ל דגם בערבנים קבלנים איתא להאי דינא דאיסור רבית היאך יתקיימו ב' תשו' הרא"ש ז"ל הללו דלדידיה הוי תרתי דסתרן אלא ודאי דבערבנים קבלנים ליתא להך דינא ואין לו דמיון עם ההיא דהלויני ואלוה לך כלל כאשר נבאר ונפל היסוד ונהרס כל הבנין: ועיקר הטעם דאמרתי דאין לו דמיון הך דינא דערבנים קבלנים עם ההיא דהלוני ואלוה לך הוא הטעם דבשלמא הלויני ואלוה לך עושים מעשה בפועל דהיינו שראובן הלוה מנה לשמעון לזמן חודש אחד ואח"ך בשכר הלואה זאת חוזר שמעון ומלוה לראו' מנה לזמן חודש אחד בהא איכא לתא דאיסורא לדעת הרא"ש ז"ל ובעה"ת ודעימייהו. אבל היכא שנעשו ערבנים קבלנים זל"ז וזל"ז יען היותם שותפים סוף כל סוף בעיקר המעשה שהוא הפירעון אינו פורע רק אחד מהם בעדו ובעד חבירו ונמצא שזה שפרע הלוה לחבירו לבד והשני לא הלוה לו מאומה וא"כ היכא איתיה לאיסור רבית כלל ועי' בס' נקודות הכסף מה שתמה על ה' ט"ז ביו"ד סי' ק"מ ס"ק ה' במה שהשיגו על רמ"א ומשם בארה. ואף לדעת ה' מהר"א ששון ז"ל בסי' קס"ב שהוכיח שהמלוה והלוה והעדים עוברים משעת שימה משום לא תשימון עליו נשך וכו' אעפ"י שלא פרע הרבית יעש"ב מ"מ הא דנ"ד לא היה שימה של רבית כלל אלא שהאחד יפרע בעד חבירו לא שחבירו ג"כ יפרע בשבילו אחר שיפרע לא נשאר עוד פרעון וא"כ לדידי אין לו שום דמיון עם ההיא דהלויני ואלוה לך כלל אף אם היה מוסכם לאיסור לכ"ע:

זאת שנית דהנה מרן ז"ל בס' הקצר לא הזכיר דין זה דהלויני ואלוה לך זולת מורם ז"ל הביא ב' הסברות ולא הכריע כנז"ל וכתב ה' הכנה"ג ז"ל שם בהגב"י אות י"ב וז"ל ורבינו המחבר בסה"ק לא הזכיר מזה כלום נראה שכוונתו לספקא עלינו עכ"ל. נמצא דדעת מרן ז"ל הוא אצלינו בספק אי שרי אי לאו וא"כ אם התנה ראובן עם שמעון להלוות לו סך פ' לזמן פ' על מנת שיחזור וילוה לו כנז'. וכשבא ראובן לתבוע משמעון שיחזור וילונו כפי תנאו ופשט לו שמעון את הרגל אין בידינו כח לכופו לשמעון שילונו דהוי ספק איסור ואם אחר שהלוהו שמעון בא לשאול את פינו אין בידינו כח לכוף לראובן שיחזיר דמי ההלואה כי שמא דעת מרן ז"ל להתיר. וא"כ אנן בדידן דבתריה דמרן גרירינן הכא בנ"ד שכבר נעשו ערבנים קבלנים זל"ז וזל"ז היכי נימא דהערבות בעלה אחר שכבר עשו מעשה ושמא דעת מרן ז"ל להתיר בהלואה וכ"ש בערבות כזה דאינו דומה להלואה כלל פשיטא דדעת מרן ז"ל להתיר:

ואתה תחזה לה' ת"ח סי' קס"ח שנשאל בראובן שיצא ערב בעד שמעון לפרוע ללוי בתנאי וע"מ שכשיצטרך מעות ולא ימצא שיצא ערב בעדו כפי אותו הסך וכתב תנאי זה בשטר הערבות וכשבא מן החוב העני שמעון עד לטמיון ובא לוי לגבות מראובן כפי הערבות שבשטר וראובן יצא טעון שהוא פירש להדיא שיצא ערב ע"מ שכשיצטרך ללוות שיהיה הוא ערב בעדו. ועתה ששמעון העני ואין מקבלים אותו הרי לא יוכל לקיים תנאו וממילא גם הוא פטור מהערבות והשיב הרב ז"ל דתנאי זה מועיל והדין עם ראובן בטענתו ואפי' הרא"ש ז"ל יודה אפי' שלא היה קנין חייב שמעון להיות ערב לראובן כמו שחבירו יצא ערב בשבילו כי הא ודאי אורחיה הוא וכך היא המדה שכאשר עשה כן יעשה לו וכו' יעש"ב שלא עלה על דל שפתיו דאיכא שמץ איסור רבית חלילה וא"כ אחרי הודיע אלד'ים אותנו את כל זאת דבעיקר הדין הלויני אלוה לך אינו מוסכם דאיכא איסור רבית ומכ"ש בערבו' דאין לו דמיון עם דין זה דהלוני ואלוה לך כמש"ל. והרי מצינו לה' תורת חסד ז"ל שכתב דאפי' הרא"ש ז"ל יודה דמהני תנאי בערבות אף דהרא"ש ז"ל הוא מכת האוסרים בהלויני ואלוה לך וא"כ בממ"ן לא מצאתי מקום לס' הר' יריעות האהל ז"ל ובפרט לנ"ד וכאמו"ל:

יבא הנ' כהה כל קורא דברי ה' יריעות האהל ז"ל בלבבו יבין דכל חיליה הוא יען העסק נעשה באיסור רבית ולד' הסמ"ע ז"ל המקח בטל וכנז"ל. וא"כ אנן בדידן דבתר מרן ז"ל אנו נגררים הנה ידוע פסק מרן ז"ל בח"מ סי' ר"ח דמקח הנעש' באיסור וכו' בשביל המתנת המעות וכו' דהמקח קיים יעש"ב וא"כ הרי כשל עוזר ונפל עזור לנ"ד אף למטוניה דהר' יריעות האהל ז"ל דאיכא איסור רבית בערבות הנז' דנ"ד:

באופן כי מכל הני טעמי תריצי שכתבתי כי לפקע"ד הם חזקים כראי מוצק. ובפרט כי בנ"ד המלוה הוא מוחזק בסארג'י שבידו איני רואה שום מקום כמלא מחט סדקית לקיים דברי הרב יריעות האהל ז"ל עם שאיני כדאי ובפרט לנ"ד פשיטא דלא יגהה מזור כלל כלל. לא. ואדרבא אף הרב יריעות האהל ז"ל אפשר דיודה בנ"ד:

כ"א בזאת עפ"י ס' הרב שפת הים ז"ל הנז"ל נר' לענ"ד דטענת השותפים טענה דאיכא איסור רבית אי אמרינן דהכל עיסקא אחת שנמשכה מתחילה וע"ס כיון דכל משאם ומתנם היה בהלואה ברבית וניירות הממשלה וכנז"ל: ואף אם נפשך לומר דאינה עיסקא אחת שנמשכה מתחילה וע"ס יען עיקרה היא עשויה לזמן י"ב חו' ולכל זמן שתמשך. וא"כ בכל סוף י"ב חו' שנותנים לו הריוח שהוא דמי הקציצה ומתחילים למנות עוד י"ב חו' אחרים נימא דהוי עיסקא חדשה ומה לנו לחשוב מה שנתנו לו בי"ב חו' שעברו הנה מלבד דכבר מילתינו אמורה שכל מה שהרויחו באותן י"ב חו' שעברו היה ריוח המדומה ובטעות נתנו להבעה"מ וכנז"ל:

עוד זאת יתירה לפקענ"ד נראה דהדין נותן לכוף להמלוה והלווים שיתפשרו ביניהם וזוהי הפשרה הקרובה לדין שינכו כל מה שנתנו להמלוה לחש' ריוח שיחשבו אותו לחש' קרן והשאר ישלימו לו ויחזיר להם הסארג'י והשטר עיסקא ונמצא מפסיד המלוה מניעת ריוח דוקא לא מהקרן:

ואפרש שיחתי ואומר כי הנה הך שטר עיסקא דנ"ד ידוע דנהוג בו בעוב"י דמשק יע"א ושרשה ומקורה מדין טרשא דרב חמא כדאיתא בפרק אז"נ ד' ס"ד ע"א וכתב הרא"ש ז"ל שם בשם מהר"מ ופסקה מרן ביו"ד סי' קס"ז. כאשר הורה גבר הרב הגדול בס' בירך משה ז"ל מאריה דאתרא דעוב"י דמשק יע"א בסי' כ"ו ואסברא לן מנהג דמשק יע"א בשער עיסקא באר היטיב. דהיינו דהמתעסק מתחייב להתעסק בסך שיתן לו המלוה עד שיגיע הריוח לסך כו"כ ומקבל המתעסק שכ"ט סך מועט והאחריות על בעל המעות הדר. אלא שמתנים שאם ישנה המתעסק מהתנאים שהתנו עמו דהיינו שלא יערבם עם מעותיו ולא ילוה רק במשכון זו"ך וכו' אז האחריות על המתעסק אף בזמן שהריוח שייך לבעל המעות ומכ"ש שאחר שכבר הגיע הריוח לסך שקצבו שהריוח מאז והלאה הוא למתעסק פשיטא דגה האחריות הוא על המתעסק מאחר שהמעות בידו בתורת הלואה וכל ההנאה שלו:

והשתא בנ"ד שאלו השותפים דנ"ד רוב משאם ומתנם היה בניירות הממשלה דהיינו קונסיליט ואוכ"לרגאסיון שימין די פ'יר סארג'י וכיוצא לפקע"ד משא ומתן כזה לא מיקרי שינוי שעברו על התנאי' השותפי' הנז' מאחר דעינינו הרואות דכל העולם בכל האומות בכל המדינות בכל המלכיות היו מוכרין תכשיטיהם וקרקעותיהם ואבנים טובות ומרגליות וכל נתח טוב כדי לקנות מאלו הניירות שהיו חושבים שהיה הענין בטוח הרבה מאד עד שלא נשאר כמעט בכל העולם נקי שלא קנה מאלו הניירות כידוע:

וא"כ נמצא שאלו הניירות דומים לזהב וכסף ועודף עליהם ביותר טוב וכאשר ראיתי בעיני כמה נשים שלא רצו להלוות במשכון זהב וכסף רק במשכון קונסיליטי וכיוצא שהיה בהם תרתי לטיבותא הן שהיו בטוחים על הקרן וגם היו בטוחים על הפירות שבהגיע זמן הריוח לא היו צריכים לילך אחר הלוה שישלם להם ההכשר אלא היו חותכים הקופון וגובים ההכשר. וגם המלוה דנ"ד עשה מעשה רב ולא סמך על הלווים הנז' ולקח משכון מניירות כאילו היה משכון זו"ך כ' בו בטח לבו. וניירות כאלו דינם ככסף ממש וכמו שהורה הרב הגדול ראש"ל מרן מלכא גדול הנאמר באברהם יצ"ו ממ"ש הש"ך ז"ל בח"מ סי' ק"ץ במעשה שבא לידו במי שקנה קרקע ונתן ממהנ"י שהיה לו על לוי דהוי כאילו קנה בכסף יעש"ב:

ועיין להגאון חתם סופר בחיו"ד סי' קל"ד שהאריך הרחיב בענין הבאנקונוט'ה וגם בח"מ סי' קפ"ז ואסיק דדינו ככסף גמור לכל מילי. וידעתי בינ'י שיש לחלק מדין באנקונוט'ה להך דנ"ד. וכה הראני מוה"ר ראש"ל מאריה דאברהם יצ"ו בס' חסד לאברהם תאומים בחיו"ד סוס"י צ"ה שחילק כמ"ש בעניותי ואין ולאו רפיא בידיה יעש"ב. וא"כ נמצא דאלו השותפים דנ"ד לא עברו על התנאים ולא שינו כלל מאחר דניירות אלו הוו ככסף ממ"ש הש"ך ז"ל ובפרט שכל העולם כל קרנם קנו מניירות הנז' להיותו יותר בטוח:

אמור מעתה כי צריכים לברר השותפים הנז' דנ"ד אם בזמן ירידת מחיר הניירות שהוא בחו' אלול התרל"ה כבר הרויחו מזמן השט"ט התחלת העיסקא עד חו' אלול הנז' הסך שקצבו לבעל המעות או לא דאם כבר הרויחו קודם חו' אלול הסך שקצבו לבעל המעות אז ודאי כל הפסידא עלייהו הדר ואם עדיין לא הרויחו הסך שקצבו לבעל אז פשוט דכל הפסידא על בעל המעות הדר ויפסיד הקרן ג"כ מאחר שלא עברו על התנאי ולא שינו כאמו"ל. ואף אם כבר הרויחו הסך שקצבו לבעל המעות קודם חו' אלול הנז' הא ודאי צריך לעמוד על הבירור אם באותו זמן היה ביד הלווים מעות בעין במזומן קרן העיסקא והריוח שהרויחו שאם היה בידם הכל ניירות הרי אין כאן קרן אין כאן ריוח וכל לגבי דידי אמינא דזה אי אפשר להתברר ומידי הוא טעמא דאמינא לפקע"ד דהדין נותן לכוף לב' הצדדים להתפשר באופן הנז"ל דהיינו שבעל המעות לא יפסיד רק מניעת הריוח וקרנו תרום בכבוד שיעשה חש' כל מה שקבל מתחילה וע"ס לחש' ריוח עד חו' אלול תרל"ה והכל יעלה לחש' הקרן והשאר ישלמו לו הלווים השותפים מביתם עספ"א ויחזיר להם המלוה הנז' דשטרי עיסקא והסארג'י שבידו וזהו פשרה הקרובה לדין לענ"ד כי על הרוב אי אפשר לעמוד על הבירור. וגם כי שמעתי באומרים שהלווים מגמגמים כי מאחר שרוב הבע"ח רוב בנין ורוב מנין כבר נתפשרו עמהם ביותר פחות מזה יען ראו בעיניהם שהפסידו כל ממונם כנז"ל. אך לדעתי אין האמת כן ואין בידינו לכוף להמלוה שיתרצה בפשר שעשו בע"ח יען יש בידו משכון הסארג'י הנז' וזה פשוט:

כלל העולה בהא סליקנא ובהא נחיתנא דהדין נותן לכוף להלווים שיעשו חש' כל מה שנתנו לחש' ריוח עד חו' אלול הנז' וישלימו השאר מביתם בלתי מגרעת. וגם חיובא רמיא על המלוה שיקבל תשלום הקרן מיד הלווים הנז' אחר ניכוי כל מה שקבל לחש' ריוח מזמן השט"ע כנז' ויחזיר להלווים השטרי עיסקא והסארג'י שבידו ולית דין צריך בושש. עד כאן השיגה ידי יד כהה לפקע"ד להלכה ולמעשה עדי יסכים מ"מ מוה"ר ראש"ל גאון ירוש' גדול הנאמר באברהם יצ"ו (ז"ל) וצור ישר' י"מ וימ"ן ויורינו מדרכיו ונלכה בארחותיו לבל נכשל בדבר הלכה. כ"ד עפר. יעקב אי"ש צעיר יש"א ברכה ס"ט:

תוכן העניינים

שות שמחה לאיש

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה