אור ברסלב
שות שמחה לאיש או"ח › סימן ג

שות שמחה לאיש· רבי יעקב שאול אלישר

או"ח · סימן ג

סימן ב

יום ה' לס' ומלכים מחלציך יצאו אמת וצדק לפ"ק. בימים שבהן טהרו הכהנים את המקדש. ישא ברכה מאת ה' בנידם. וכנשר נעוריו יחדש. ה"ה אהובי הרב הגדול חוטר מגזע אבירי תוה"ק זי"ע ראש ב"ר מקודש. כמהור"ר יש"א ברכ"ה נ"י לעל"ע. אכי"ר:

בטרם הרים קן קולמסי תפילתי על חכי למען יהי' להדר"ג נ"י הבן פרי עץ חיים ג"י לסימן טוב ומזל טוב ויזכה לראות בני' ובני בנים גדולים בתורה וביראת ה' תמימה אכי"ר:

זה זמן שקסתי הוסג אחור אין אומר ואין דברים ויחנו בחסרו"ת. דבעו"ה כחוש חילאי לא צילא דעתאי כי זמני' דחשאי מביניתא דרישא עד טפרא דכרעאי רבו מצערות. גם ידוע בשער בת רבים שאנא ברי' קלה אשתמוטי קא משתמט בכל דבר המשפט וידי אסורות. וכעת יצאתי ממחיצתי משום דנפיק מיניה חורבא אם לא ינתקו המוסרות. ובאתי עם קנ'י לבטא בשפתים דברות שתים ויהי הקצ'ר אמיץ לא נצרכה אלא גילוי דעת' ע"ט לעשות יתן אומר המבשרות:

עובדא הוה במחנינו חברת אבן ישראל שנתעורר הרב כמהו' עקיבא יוסף נ"י בעהמ"ח ס' בית יוסף חדש לזכות את ישראל שיוכלו בש"ק להוציא ולהכניס מרה"ר לרה"י ועשה צורת הפתח בב' מקומות ומיד אמרתי לו ממעשיך ניכר שלא תצא ב"ק עליך לו' אם חכם לבך וכו' כי אינך חכם בה' עירובי' ובדאורייתא מותבי' וכו' עבדי' עובדא [ויעו' בתשו' הרדב"ז סי' י"ט] כי לדעתי הפשוטה אחינו הספרדים הי"ו אסורים בהוצאה והכנסה כמקדם. והו' במסקנת הש"ס במס' עירובין ד' ו' דרה"ר אינו ניתר אלא בדלתות והעלהו לדינא מרן ז"ל בשולחנו הטהור או"ח סי' שס"ד והוא ז"ל בסי' שמ"ה הביא בסתם חברת רבותינו הראשונים ז"ל דס"ל ברוחב י"ו אמות הגם דלא בקעי ביה ש"ר נקרא רה"ר ויעו' בחי' רבינו המאירי למס' שבת לדף ז"ן ובחי' שנדפסו על שם הריטב"א ז"ל [ולדעתי מי שבקי בטיב לשון הריטב"א יבין שחי' אלו בטעות יחסו לו. וכן ראיתי אח"כ בס' מחנה לויה על הל' שמחו' לרבינו מהר"מ ב"ב ז"ל והו' יחסהו לרבינו נ"י ז"ל] ורבותי' נ"ע החולקי' הנז"ל דבעינן ש"ר בשם י"א וכפי הכלל המסור בידינו כשמרן ז"ל הביא ס' בסתם וס' החולקים בשם י"א הוא ז"ל כסתם ס"ל וכן כ' בפי' הכנה"ג בשיוריו בהאי סי' דלדעת מרן ז"ל לא בעי' ש"ר. ומאן ספין ומאן רקיע למעבד עובדא דלא כס' מרן ז"ל באיסור דאוריי' ובפרט אנן חשיבי חומר בקודש [עוד הארכתי בספרי דבר שבכלל במה שכ' הגאון חק"ל ז"ל מה"ב אה"ע סי' ב' שלא קבלו בערי טורקי באו"ה רק להחמיר ולא להקל אבל בני א"י וערביסתן וכו' שלא קבלו עליהם דגל הקי"ל גם באו"ה תפסי דעת מרן ז"ל בין להקל ובין להחמיר שקבלו למרן ז"ל עלי' לרבם יעו"ש ובדף קע"ג. והוא בעצמו בספרו הבהיר בכמה מקומות בתר איפכא קאי. שבאו"ה בכל ערי טורקי' קבלו דעת ז"ל מר"ן בט' להקל שבו'. וכעת מצאתי בס' פתח הדביר ששאלו אותי לאיזה ימים שבהשמטו' לח"ג סי' של"ט שהאריך בזה] הגם שבס' י"א סי' הנז' הקשה ממה שהמליץ מרן ז"ל בעד הני נשי מקושט' ויוצאו' במבו' בסי' ש"ג כבר גאון עוזינו כמהו' חיד"א ז"ל תי' לנכון וכפל הדברים בשיו"ב ובמחזיק שלא ימוט האי כללא דדעת מרן הקדוש כס' שהביא בסתם וקצת ראיה איכא דמלשונו הטהור בסי' ש"ג שכ' והשתא דלית לן ר"ה והוא כלשון רבותי' הראשונים ז"ל דס"ל דבעי' ש"ר כמבואר במרדכי וכו'. והוא ז"ל לא העלה בשולחנו הטהור דבר שאינו נוהג בזמני' א"כ למאי הביא בסי' שס"ד להאי דינא דאין מערבי' רה"ר ומרבי' הטור ז"ל הגם שבסי' שנ"ה גבי מי שמילא מים מבואר דס"ל דבעי' ש"ר וכסברת רבינו אביו ז"ל ובכל זאת הביא להאי דאין מערבין וכו' אינו ראי' וק"ל. ולא נעלם מאתי מה שהקשה הרב ערך השולחן ז"ל ממה שפסק מרן ז"ל בסי' שכ"ה דלגוי אלם ומשום ד"ש מותר לשלוח לו ע"י גוי והטעם מבואר בב"י משום דאין לנו ר"ה. ולפענ"ד דאין להקשות מהאי פסקא להגאון ברכ"י ז"ל דכעת שזכינו לאור גדול ס' או"ז חזיתי שם בהל' שבת סי' ג"ן שהביא עובדא דא דהו' ברעגעשפורק דשלח גוי חולה ביו"ט וכו' והביא שם בשם רבו רבינו שמחה ז"ל שהשיב לו הגם שיש איסור עו"ה ליו"ט והוא בלאו בכל זאת אם הגוי אלם מותר לשלוח לו ע"י גוי יעו"ש. ופשיטא דגם בשבת הכי ס"ל דמה לי איסור לאו ומה לי א"כ ומה דנקי' יו"ט משום דעובדא הוה ביו"ט עד שיש לתמוה למאי בעי רבינו או"ז ז"ל לטעמא דהאידנא אין לנו רה"ר דאורייתא הלא רבינו שמחה התיר אף בלא האי טעמא וידוע כי מרן ב"י ז"ל והגאון כמהו' חיד"א ז"ל הי' בידם האו"ז כתי' א"כ י"ל בפשיטות דמרן בשולחנו הטהור פסק כרבינו שמחה ז"ל ולא משום דהאידנא אין לנו רה"ר. וכעת חזיתי בס' פתח הדביר הנז' בסי' ש"א בפסק הפולפו שהאריך בזה והביא ג"כ לקושית הרב עה"ש ז"ל ומחמת שקושיא הזאת נצבה וקמה כ' דאיכא פלוגתא בדעת מרן ז"ל אבל לפמ"ש אינו קושיא כלל. ובכל זאת כ' ולענין מעשה הלב מהסס וממאן להקל לדידן דתפסינן הוראת מרן ז"ל באו"ה כנודע יעו"ש. ואנו תושבי קרית מועדינו דנגררים אחרי דברי עיר וקדיש הגאון חיד"א ז"ל כש"כ דאין להקל. ופשיטא דהל' כמיקל בערוב אינו שייך בזה ולהדר"ג נ"י שבידו למחות ולצוות שינתקו המוסרות. ובזכות זה פניו יהיו מאירות. לדורי דורות. כעתירת אהובו אמיתי הכותב בידים רפות. המצפה לתשובתו הרמה: יצחק מפראג ס"ט:

יום עש"ק לס' ויקרא שמו זר'ח. כתר תורה. הוא זיוה הוא הדרה. נהרא נהרא. מר ניהו רבא. רב חביבא. דגול מרבבה. הדר הוא מע' הרב הגדול גאון יעקב אשר אהב כקש"ת פחד יצחק יהיה בעזרו. נס"ו:

קדמאה שלמים שלמי חובה. כאן מאהבה. וחיבה יתירה נודעת. ושלהבת התשוקה עולה בוקעת. לא יעדי עינן. ובצל שדי יתלונן. והיה עליהו רענן. יהיה בס"ט ובמז"ט פריו קדש הלולים פרי צדיק רב הו"ד יוסף בהלו נר"ו והיה אדירו כי"ר:

מה מאד גדלה שמחתי כמוצא שלל רב בקבלתי הני זהרורי כותבות של בית רבי אורו עיני כל מעייני חדאי נפשאי קראתי בכל לב צוף דבש אמרי נועם ולמוכיחים ינעם אודות תיקון שהמציא הרב ר' עקיבא יוסף הי"ו להוציא מנחלת אבן ישראל לרה"ר שעש' צורת פתח בב' מקומו' ועל זה אר"י נעשה שוא'ל דלנו הספרדים דאתרא דמרן ז"ל עליה סמכינן וכוותיה עבדינן לא יגהה מזור תיקון זה דלדעת מרן ז"ל בסי' שמ"ה דיעה ראשונה שהביא בסתם ס"ל דלא בעינן ששים רבוא בקעי בה וכו' ואף שהביא אח"כ סי' י"א כפי הכלל המסור בידינו דדעתו לפסוק כסתם והיא דיעה ראשונה לדעת מרן ו"ל וכמ"ש הגאון הרב חיד"א ז"ל בברכ"י ובמחזיק ובשיו"ב והיא ס' הכנה"ג בשיירי ז"ל ובסוף ד"ק הביא מ"ש בספר פתח הדביר ז"ל שכתב דאיכא פלוגתא דעת מרן ז"ל:

אני עני ב"א לפקע"ד דהאמת כן הוא דליכא פלוגתא בדעת מרן ז"ל כאשר עינא דשפיר חזי בספר שביתת יו"ט בח' א"ח סי' ה' החליט גם הוא דדעת מרן ז"ל להחמיר ונסתייע ממ"ש הכנה"ג ז"ל בשיירי א"ח וכו' ובסי' ו' כתב כנגדו הרב כמוהרח"י דאנון ז"ל אחרי שצידד בדעת מרן ז"ל כמאן ס"ל אסיק וז"ל באופן שלדעתי בספיקא תליא מילתא שלדעת הרב החבי"ב פסק מרן כהרמב"ם ז"ל ולדעת הרב מג"א והרב יד אהרן פסק להקל וכל זה הוא לאפוקי דלא נימא כבר פסק מרן כהרמב"ם ומינה לא תזוע דכבר קבלנו הוראותיו כי עפ"י הדברים האלה זה הדרך לבא בה דיש מקום להתיר שאתה יכול לרבות ספיקות וספיקי ספיקות וכו' יש להם על מה שיסמוכו סמוכין מן התורה ועירובן עירוב וכו' יעש"ב. [ויש להעיר דחשיב להרב מג"א ז"ל דחולק וס"ל כדעת מרן ז"ל להקל דלא שת לבו להרב שביתת יו"ט שהביא דברי הרב מג"ד ז"ל וכ' דהיינו לבני אשכנז וכמו כן נימא ג"כ בעד הרב מג"א ז"ל שגם הוא אשכנזי] וכנגדו השיב לו הרב שביתת יו"ט דאין לעשות ס"ס בזה וכו' וסיים בדבריו וז"ל ומינה לנ"ד דעל סברת הרמב"ם ורש"י ז"ל רבים חולקים עליה' ואין לעשותו ס"ס וכו' יע"ש [והאמת אחרי המחי"ר מכת"ר דרבים הם המסייעים לס' הרא"ש ורש"י ז"ל] באופן דפליגי בדעת מרן ז"ל זה אומר בכה וזה אומר בכה:

ואם לחשך אדם לו' מאי נ"מ למ"ש הרב יד אהרן ז"ל והרב ערוך השולחן ז"ל וה' שביתת יו"ט ז"ל מאחר שהרב הגדול מופת הדור הרב חיד"א ז"ל פסיקא ליה בסכינא חריפא בדעת מרן ז"ל דלא בעי ש"ר בקעי בה וכמ"ש בברכ"י ובמחזיק ובשיו"ב וכמ"ש הכנה"ג ז"ל בשיירי א"ח בסי' הנז' וליה צייתינן כי הוא גאון עוזינו ובקי בדברי מרן ז"ל ובאופיה של מדינה ירוש' דדאב"ה:

אף אתה אמור לו עינא דשפיר חזי להרב מהריט"ץ ז"ל בסי' רנ"א שנשאל על עיה"ק צפת ת"ו דבתחי' היתה בנויה עיר חומה ודלתותיה ננעלות וכו' ואח"כ באו פריצים ופרצוה אין חומה וכו' והשיב גדולה תשו' ואסיק דכיון דאין מבוי רוחב ט"ז אמה אין לו דין רה"ר ודי בצורת פתח מכאן ולחי או קורה מכאן בכל מבואותיה וכתב עוד וז"ל זאת ועוד דהרי כתב רש"י ז"ל דבעינן ש"ר בוקעים בו וכ"כ הרא"ש ז"ל דרך פשיטו' דבזה"ז אין רה"ר דליכא ש"ר וכ"כ התו' בפ"ק דשבת גבי הא דפריך בגמ' אמאי לא חשיב מדבר רה"ר ומשני ל"ק כאן בזמן שהיו ישראל שרויים במדבר כתבו התוס' משמע קצת דבעינן ש"ר בוקעים בו עכ"ל הרי שהתו' ז"ל סוברים כן וכתבו הפוס' נהגו לפסוק כהרי"ף ז"ל כשאין התוס' חולקים עליו משמע דאם התו' חולקין עליו פוסקים כהתוס' והכא הרי התוס' ורש"י והרא"ש והטור כולם סוברים דבעינן ש"ר וכמה גדולי וגאוני עולם נ"ן אשר היו בארצינו ולא פקפק שום אדם מעולם וע"ז נאמר אל תסג גבול עולם עכ"ל יע"ש:

הראת לדעת דהרב מהריט"ץ ז"ל הוא היה בדורו של מרן ז"ל שמרן ז"ל נתביש"מ בש' השל"ה ותשו' מהריט"ץ בסי' ל"א ובסי' ג"ל היא ש' הש"ס נפשינו בחיים וכ' בסוף התשו' שהיה רך בשנים והרצה תשובתו לפני הרב מהר"מ אלשיך ז"ל יע"ש והוא מעיד שהיו כמה גדולי וגאוני עולם בעה"ק צפת"ו והרי מכללם היה מרן ז"ל שלא פקפק בדבר ואחריו נמשך הרב מים רבים בסי' ל"ח דל"ט ע"א וכתב וז"ל ואילו ההיתר אשר הוריתי בפס"ד היה נסמך מעיקרא על סברת הפוס' הסוברים דבזה"ז אין רה"ר משום דליכא ש"ר אפי"ה לא היו רשאים ומערערים לדחותו כ"כ בנקל מאחר דחזינן כמה בתראי דסמכי על האי פס"ד ובכלל' עי' למהריט"ץ ז"ל סי' רנ"א וכו' יע"ש וא"כ מי בעל דברים יגש בזה"ז שהדור פרוץ מרובה וכל אחד מחזיק עצמו לגאון באיזה כח נוכל למחות אפי' לתינוק ן' יומו ובפרט היכא דאחינו האשכנזים שהולכים אחר ס' רמ"א ז"ל וזה התיקון יפה להם מי הוא זה מהספרדים אשר יטה אוזן קשבת לשמוע לתוכחתינו שלא להכניס ולהוציא עפ"י חומרת מרן ז"ל הלא יראה בעיניו בענין הבשר שיש כמה חומרות במרן ז"ל ואפילו הכי יש כמה וכמה מהספרדים שאוכלים בשר משחיטת האשכנזים ואינם חוששים כי חכמים המה בעיניהם ובפרט בנדון זה אחר אשר העיד הרב מוהריט"ץ ז"ל:

איברא דבעניותי אמינא שלא זכיתי להבין ד"ק של הרב מהריט"ץ ז"ל דהנה בתחילה כ' וז"ל נמצא שעלה בידינו שההיתר שיש לעיר אלד'ינו הוא צורת פתח מכאן ולחי וקורה מכאן בכל מבואותי' לפי שכולם אין בהם מבוי רוחב י"ו אמה ואין לו דין רה"ר וא"כ מאחר שאין למבואות דין רה"ר ורחבה של ט"ז אמה לא היה שם רק רחבה אחת של קיבוץ לתפילה שלהם והוא הסכים לעיל דכיון שיוצאים מן המבואות לכרמלית ואח"כ יש מרחק רב לרחבה לית לן בה יע"ש ועוד היה שם רחבה שמוכרים שם חטים וגם לזאת לא שת לבו יען לא היתה י"ו אמה על י"ו אמה כמו שיעש"ב וא"כ אחר כל אלה הדברים דאסיק שלא היה בעיה"ק צפת"ו רה"ר מה מייתי ראיה אח"כ שהיו כמה רבני וגאוני עולם ולא פקפקו כלל הלא מה שלא פקפקו הוא משום שהמבואות לא היה בהם רוחב י"ו אמה ואין להם דין רה"ר כמ"ש הוא ז"ל האמת אתמהה וי"ל וק"ל:

באופן כי לפענ"ד לא יש בידינו כח למחות וכל לגבי דידי סניף זה הוא היותר מוכרח וכמו שכ' מרן ז"ל בסי' ש"ג מוטב שיהיו שוגגים וכו' וא"כ בדור הזה פשיטא לי שלא ישמעו הספרדים בראותם אחינו האשכנזים נכנסים ויוצאים בשופי ומוכרחים אנו לחתור חתירה ולבקש צדדי ההיתר שלא יבואו לידי מכשול לעשותו במזיד. ובנדון זה יש לצרף סניף אחר בדעת מרן ז"ל והוא דהרואה יראה דרבים הם הסוברים כד' רש"י והרא"ש ז"ל יותר ויותר מהגאונים הסוברין כהר"מ במז"ל והרמב"ן ז"ל וכמו שיראה הרואה בטור שם שמנה אותם וגם הרב מג"א ז"ל כתב שם דדעת רוב הפוסקי' להקל יע"ש ובאופן זה מצאנו ראינו למרן בש"ע א"ח סי' רס"ח ס"ק ב' היכא שטעה והתחיל תפילת החול גומר אותה ברכה וכו' ל"ש נזכר בברכת אתה חונן ל"ש באחת משאר ברכות בין בערבית בין בשחרית ומוסף ומנחה וי"א דבמוסף פוסק אפי' באמצע ברכה עכ"ל ולכאור' מוכרח דדעת מרן ז"ל דגם במוסף אינו פוסק דהיא כס' שהביאה בסתם ואילו בב"י כתב דהדעה אחרונה דפוסק גם במוסף היא ס' הרמב"ם ור' יונה ז"ל וסיים בדבריו והכי נקיטינן והרב ב"ח כתב בעד מרן הב"י ז"ל דדעתו כס' הי"א שכתב לבסוף חדא דאיכא ס' ברכה לבטלה ועוד שהם רבים יע"ש וה' שכנה"ג נתעורר בזה ותי' יע"ש והרב יד מלאכי בכללי הש"ע סי' י"ח תי' וז"ל ולדידי חזי לי לתרץ דכיון שהטעם דפסקינן כסתם הוא לפי שס' הי"א הוא כטפל לגבי העיקר וכמ"ש איהו גופיה בקונטריס אחרון וא"כ הכא דהי"א הם הרבים הדין נותן לפסוק כרבים וכדרמז הוא עצמו בט' הב' דנקט ועוד שהם רבים מלבד הב' טעמים אחרי' שהזכיר שם עכ"ל יע"ש ועיין במ"ש הגאון ה' חיד"א ז"ל במחב"ר בסי' הנז'. הראת לדעת הרב יד מלאכי ז"ל דהיכא דדעת הי"א הם רבים בהכרח דדעת מרן לפסוק כי"א שהם הרבים וא"כ דון מינה ואוקי באתרין דסברת הי"א הם הרבים ודאי דדעת מרן לפסוק כי"א ולא כס' ראשונה. ועין רואה להגאון בית אפרים ז"ל בח' א"ח סי' כ"ו דל"ו ע"ב אסף וקבץ להקת הפוס' העומדים בשי' רש"י ז"ל בה"ג והתו' ור"ת [לפי סברתו] והרמב"ן וסמ"ג וסמ"ק והרוקח ומהר"מ מרוטנבורק והרא"ש והטור והמרדכי וסה"ק והא"ז ורבינו שמחה ור' שמשון ב"ר אברהם והג"מ ושבילי לקט ומהר"מ ריקאנטי והג"א בשם א"ז ומהרימ"ק וש"ג בשם ריא"ז והאגודה ואו"ה וכ' שכן דעת הר' אליעזר והגה"ת או"ה ומהר"י ווייל וס' תה"ד וכ"כ בצידה לדרך וכן נראה דעת רבינו ירוחם ז"ל יעש"ב וכל זה האריך הרחיב למעניתו ברוחב מבינתו ברוך שחלק מחכמתו לחלוק נגד אחד חכם רב וגדול מוהר"ר יעקב מק"ק הארדאק ז"ל שכ' נגד ס' רש"י ודעימיה ועל זה עמד הרב בית אפרים ז"ל לסתור כל ראיותיו. ולהרוס כל יסודותיו. ולפע"ד יש ויש כמה דברים שלא צדק הרב בית אפרים ז"ל אחרי בקשת אלף מחילות מכת"ר ואיכמ"ל ואתייא מכללא כתב הרב מוהר"י החולק הנז' ז"ל בעד מרן הב"י ז"ל דדעתו לפסוק כדיעה הראשונה שפסק בסי' שמ"ה כפי הכלל המסור בידינו וכו' ועל זה עמד ה' בית אפרים ז"ל להכריע שדעת מרן ז"ל כס' רש"י ז"ל ודעימיה דבעינן ש"ר בקעי ביה. והכריח מסי' שכ"ה מ"ש בב"י הטעם שנותנים לגוי אלם או מפני דרכי שלום מזונות אפי' ע"מ שיוציאם לרה"ר דלדידן לית לן רה"ר האידנא וכמו שהכריח הרב ערוך השלחן ז"ל. ועוד הכריח ממ"ש בב"י שם בסי' שכ"ה בהדיא דמילא הגוי מים מן הבור ברה"י לרה"ר מותר להשקות בהמת ישראל אחר שלא נתמלא בשבילו ושם כתב העור ז"ל הטעם דהאידנא לית לן רה"ר ובב"י ז"ל הביא המחלוקת שם ובס' הקצר חילק בין רה"ר לכרמלית יע"ש שהוכיח מזה הרב בית אפרים דדעת מרן הב"י ז"ל נוטה לדברי המקילין ע"ש. ולדידי אנא עני ב"א לבבי לא כן יחשוב דאדרבא אם היה נוטה דעת מרן הב"י ז"ל לדברי המקילין לא היה מחלק בין רה"ר לכרמלית מאחר דלדידן לית לן רה"ר והכל כרמלית. [ודרך אגב ראיתי בדבריו שכתב שחיבורו של הרמב"ם בודאי שלא נתפשט כ"א זמן רב אחר פטירתו וכו' ולדידי לא שלטו מאורות עיניו ז"ל במה שכתב הרמב"ם ז"ל באגרותיו ובסדר הדורות]:

איך שיהיה מצינו שגם הרב בית אפרים ז"ל ושכנגדו מהר"י ז"ל חולקים בדעת מרן הב"י ז"ל. ואחר כל אלה הדברים למחות בדור הזה צריכה רבה ובפרט בדבר שימצאו על מי לסמוך דהרי כמה רבנים ס"ל בדעת מרן הב"י ז"ל שדעתו להקל ובהיותי בזה דרך העברה ראיתי להרב משאת בנימין ז"ל סי' צ"ב שנסתייע מדברי הרא"ש ז"ל בפ' במה אשה שכתב וז"ל מותר להתקשט בחצר וכ"ן ברה"ר שאין רחבה ט"ז אמה וכו' וכו' ואח"כ הוקשה לו ממ"ש הרא"ש בפ' אין צדין גבי נכרי שהביא דורון לישראל שכתב ואין לחוש שמא הגוי הוציאו דרך רה"ר דלא שכיח האידנא רה"ר דש"ר בוקעין בו וכו' וא"כ דבריו סותרים זה את זה ותי' דהרא"ש ז"ל מקל הוא לגבי יו"ט באין צדין ומחמיר לגבי שבת בפ' במה אשה עכ"ל. ואנא עני ב"א לא ידענא איך יצאו דברים אלו מפה קדוש שהרי שם הרא"ש ז"ל תוך כדי דיבור הק' מהך דתנן בפרק מי שהחשיך גוי שהביא חלילין לא יספוד בהן ישראל במוצאי שבת עד כדי שיביאו ממקום קרוב ותי' שאני מילתא דמת דאוושא טפי והכל יודעים שבשביל המת הביאו ואחמור טפי כדתנן התם אם עשה עכו"ם קבר בשביל ישראל לא יקבר בו עולמית ולא שרי בכדי שיעשו עכ"ל:

והשתא הדבר ק' דאינו מחלק בין שבת ליו"ט ואיך לא שת לבו הרב משאת בנימין ז"ל לדברי הרא"ש ז"ל שבאו תוכ"ד ויצא לחלק מדעתו בין שבת ליו"ט ולדידי הוא תימה:

וחזיתיה לפאר"מ שתמה על רבי' א"ז ז"ל דלמה הוצר' טעמא דהאידנא לית לן רה"ר דאורייתא הלא רבינו שמחה ז"ל התיר אף בלא האי טעמא עכ"ל. ותמיהני דהעלים עין מהתו' שהובא בשבת ד' י"ט ע"א בד"ה כתב בא"ז וכו' וסיימו בדבריהם וז"ל ולהר' יצחק נר' דה"ה לשבת אם היה הענין כך שהיה דבר ששייך דרכי שלום כגון שהיה הגוי אלם נראה שמותר לשלוח לו ע"י גוי לדידן דלית לן רה"ר השתא דאורייתא עכ"ל. הרי דהוצרך לטעם זה כדי שלא תטעה לחלק בין יו"ט דקיל טפי משבת וכמו שעלה בדעת הרב משאת בנימן שחילק בהכי הוצרך לאשמועינן דמטעם זה דלית לן רה"ר דאורייתא מותר גם בשבת בגוי אלם מפני דרכי שלום ובודאי אם היה רואה הדר"ג שיח"ל דברי התוס' ישנים הללו לא היה כותב מה לי איסור לאו מה לי איסור כרת ודו"ק ועיני צדיק תחזינה מישרים להר' בית אפרים ז"ל שחושב לרבינו שמחה בכלל המקילין והוא ודאי מההיא דהתיר במעשה מהגוי שחלה ובקש מאכל וכו' כמו שהובא בס' א"ז ז"ל וא"כ אזדא לה תירוצא שתי' רו"מ כת"ר בעד מרן ז"ל שפסק כרבינו שמחה ז"ל:

קנצי למילין אתן יען עול הצבור ועול ב"ד הצדק עלי ועל צוארי לא יתנוני עד בלעי רוקי ובפרט בימים האלה זמן שכירו' הבתים אין רגע בלי בעלי דינים נכנסים ויוצאים אפי' בלילה לא יתנוני השב רוחי ומעט אשר כתבתי לרגעים ממש אשר אספתי בין גברא לגברא ואין דבר חדש וכאשר הסכים גם בספר פתח הדביר ח"ג בסי' ש"א אשר הובא בדב"ק דפליגי בדעת מרן ז"ל. ומי יוכל למחות ביד המקילים. והנח להם לישראל מוטב שיהיו שוגגים וכו' אחר שכבר עשוהו ובדיעבד יתקרי. אחרי כתבי מצאתי לה' א"ז הנד"מ בד' כ"א ע"א שכתב בענין תכשיטי הנשים וז"ל ודוקא לרה"ר אסור וכו' א"כ לדידן דלית לן רה"ר גמורה דהא אינה רחבה ט"ז אמה וגם אין ס"ר בוקעים בה שרי אפי' ברה"ר וכו' ואומר מורי ר' שמחה ז"ל וכו' והר"ב ב' יצחק כתב וכו' ודוקא להו אבל לדידן דלית לן רה"ר שרי יעש"ב. עד כאן השיגה ידי יד כהה וצור ישראל יצילנו משגיאות ויראנו מתורתו נפלאות לשמור ולעשות ולקיים את דברי תורתינו הקדושה חקוקה בששר. כלא"ה מוקירו ומכבדו אהובו נצח באמת וישר. הצעיר יש"א ברכ"ה ס"ט:

תוכן העניינים

שות שמחה לאיש

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה