אור ברסלב
שות שמחה לאיש אה"ע › סימן כז

שות שמחה לאיש· רבי יעקב שאול אלישר

אה"ע · סימן כז

סימן כז

נשאלתי מעיר כלכתא יע"א על ראובן שנשא יתומה בת טובים והכניסה לו סך מה והוא הוסיף לה מדידיה סך מה וכתב לה כתובה כמנהג המקום. וזה תשעה חדשים לנשואיה. ועתה תבע הבעל שרוצה לגרשה ולשלם לה סכי כתובתה והיא אינה רוצה להתגרש יורינו המורה לצדקה אם יוכל לגרשה שלא לרצונה או צריכה פיוס שתתגרש מרצונה ושכמ"ה:

תשובה הנה בשמים עדי שאיני פנוי משום צד להשיב שואלי מסיבת עול הציבור והיחיד וגם חולשת גופי לא יתנני לישב ולקבוע לימודי בלילה כבשנים קדמוניות כי הגיעו ימי הזקנה ולא צילא דעתאי כי שגבו תלאותי אך ורק יען השאלה איננה משום צד מהצדדים כי אם מחכם הנמצא דר באותה העיר ארי נעשה שואל דינא קא תבע על הדין ועל האמת וחביב עלי עד לאחת זוהי סיבה כי דחקתי ונכנסתי להשי' בקצ'ר אמיץ מה שתעלה מצודתי לפי מיעוט קט שכלי וזה החלי בעזר צורי וגואלי:

הנה השואל הנז' כתב השאלה סתומה ולא הודיע לנו אם הוא זיווג ראשון או זיווג שני? גם לא ביאר דבריו אם כותבים בכתובה השבועה שלא יגרשנה בע"כ ושלא ישא אשה אחרת עליה? או כותבים שלא ישא אשה אחרת עליה לבד? או אינם כותבים כלל לא זה ולא אותו? גם לא פורש בשאלה אם מנהג המקום כל מי שרוצה לגרש את אשתו משלם הכתו' בב"ד ופטור משאר וכסות ועונה או אין המנהג כלל שאינו מגרשה בלתי שתתפייס לקבל ג"כ ברצונה? גם לא פורש בשאלה טענת הבעל שרוצה לגרשה לאיזה סיבה אם ראה בה דבר מכוער? או מאיסה עליו? אם מחמת שנאה? אם מחמת קטטה? אם מחמת איזה מום? או כי לא ישרה בעיניו כי כל אלה הספיקות הן הם צריכים לידע מה להשיב כפי סגנון השאלה. אך יען המקום רחוק מוכרח אנכי לפרש בתשו' במונח שאינו זווג ראשון וגם שאין כותבים בכתו' שום שבועה וגם שלא יש שום מנהג בעיר וגם צריך להניח במונח שאין לו שום טענה לגרשה כי בודאי אם היה לו איזה טענה היה מפרש דבריו כדי ליפטר ממנה שישמעו טענתו בב"ד: ומילתא כדנא שלא פשעה כנגדו האשה ואין לו שום טענה עליה לגרשה רק כי על הרוב עיניו נתן באחרת כי מצא נאה הימנה ורוצה לגרשה ולשלם לה סכי כתובתה הא ודאי דאסור לעשות מעשה זר כזה לכתחילה. ושרשו ומקורו הוא מדאיתא בשלהי מס' גיטין ד' צ' ע"א גבי פלוגתא דתנן במתני' לא יגרש אדם את אשתו אלא א"כ מצא בה ערות דבר לדברי בית שמאי ובית הלל סברי אפי' הקדיחה תבשילו ואמרו בגמ' דפלוגתא דב"ש וב"ה בכוונת קרא דלב"ש דצריך שימצא בה עדות דבר ולב"ה או ערוה או דבר וכו' ואיבעיא התם אמ"ל רב פפא לרבא לא מצא בה לא ערוה ולא דבר מהו ופשיט רבא מדגלי רחמנא גבי אונס לא יוכל לשלחה כל ימיו בעמוד והחזר קאי התם הוא דגלי רחמנא אבל הכא מאי דעבד עבד יעיש. מוכח מהו' זאת דדוקא דכבר עבר וגירשה בדיעבד אמרינן מאי דעבד עבד ואין מחייבין אותו להחזירה דדוקא באונס גלי רחמנא הכי. אבל איסורא מיהא איכא. וכן הוכיח הרב מהרימ"ט ז"ל מסו' זאת כאשר כתבתי בעניותי בתשו' ח' אה"ע סי' כ"א ומשם בארה. תו איכא התם בש"ס דף צ' ע"ב כי שנא שלח ר' יאודה אמר אם שנאתה שלח ר' יוחנן אמר שנוי המשלח ולא פליגי הא בזווג ראשון הא בזיוג שני דאמר ר' אלעזר כל המגרש אשתו ראשונה אפי' מזבח מוריד עליו דמעות שנא' וזאת שנית וגו'. והעור ז"ל בסי' קי"ט הביא פלוגתא דב"ש וב"ה במתניתין ופירש פלוגתייהו כמ"ש בש"ס דלב"ש דרשי לקרא כדכתיב כי מצא בה ערות דבר ולב"ה או ערוה או דבר דהיינו שפשעה כנגדו ואפי' הקדיחה תבשילו וכו' וסיים בדבריו וז"ל בד"א בזווג שני אבל בזווג ראשון אפי' מזבח וכו'. המובן מדבריו דבזווג ראשון כ"ע מודים לב"ש דלא יגרשנה אא"כ מצא בה ערות דבר מטעמא דר' אלעזר דאפי' מזבח וכו' אבל בזווג שני פליגי ב"ש וב"ה ור"ע במתני' וגם האמוראים ר' יאודה ור"י דפליגי בפירושא דקרא כי שנא שלח הוא בזווג שני שאם פשעה כנגדו עד ששנא אותה ישלחנה אבל בזווג ראשון כולהו מודי דשנוי המשלח מטעמא דר' אלעזר. וכן פירש מרן. הב"י ז"ל שם בעד הרמב"ם ז"ל בפ' יו"ד מה' גירושין ה' כ"א וכתב מרן ז"ל וז"ל ומ"מ נראה מדבריו דהלכה כב"ה מדכתב שניה אם שנאה שלח אלמא לא בעינן דבר ערוה כב"ש וגם שנאה משמע על ידי שום דבר שעשתה אבל משום שמצא אחרת נאה הימנה אין לו לגרשה עכ"ל. נקטינן דגם בזווג שני איכא איסורא לגרשה בלתי שום סיבה. ובס' הקצר בסי' קי"ט ס"ק ח' פסק מרן ז"ל וז"ל לא יגרש אדם אשתו ראשונה אלא א"כ מצא בה ערות דבר. ודברים אלו הם אלי' דב"ש ואיך יתכן שיפסוק כב"ש נגד בית הלל שכבר ידוע ב"ש נגד ב"ה אינה משנה. אלא ודאי דס"ל כמ"ש הטור ז"ל דלא פליגי ב"ש וב"ה אלא בזווג שני אבל בזווג א' גם ב"ה יודו לב"ש דלא יגרשנה אא"כ מצא בה עדות דבר דוקא ומטעמא דר' אלעזר דאפי' מזבח וכו'. וע' להרב מש"ל ז"ל שם מה שהאריך בזה. גם הרשב"א בתשו' לאלפים סי' י"ח שנשאל הטעם שיש כמה מצוות שאין מברכים עליהם ומכללא כתב וז"ל וכן על הגירושין אין מברכין יען דיש מקצת הגירושין שהן בעבירה שלא מצא בה דבר עבירה ומגרשה ששנוי המשלח עכ"ל:

נקוט מהא אף דהרשב"א ז"ל נימא דמיירי באשתו ראשונה שבה נאמר שנוי המשלח מ"מ קרא אותם הגירושין בעבירה. ומינה דגם בזווג שני שאין צריך דבר ערוה עכ"פ אם מגרשה בלי שום סיבה עבירה היא בידו כיון שסתם דבריו ז"ל ולא חילק בין זווג א' לזווג ב' גם לא פורש בדבריו דאיידי דווקא בזווג א' משמע דבכל הזווגים איכא עבירה לגרשה בלי שום סיבה: גם במס' סנהדרין ד' כ"ב ע"א איתא התם אמר רב שמן בר אבא בא וראה כמה קשים גרושין שהרי דוד המלך ע"ה התירו לו לייחד ולא התירו לו לגרש. והכוונה דהגם דדהע"ה היה בתקפו כדאיתא התם קראו לי לבת שבע מלמד שקנחה בי"ג מפות והיה יכול לגרש אחת מהי"ת נשים שהיו לו ולישא את אבישג עכ"ז מסיבה שקשים הגירושין התירו לו להתייחד עם הפנויה היא אבישג דב"ד של דוד גזרו על יחוד הפנויה ולא התירו לו לגרש וכמ"ש רש"י ז"ל שם:

הרי להדיא דאף באשתו של ט"ז או י"ז או י"ח היה יכול לגרש לא זווג א' ולא זווג ב' ועכ"ז לא התירו לו לגרשה מבלי שום סיבה וזו ראיה נכונה לפקע"ד דאסור לגרש אפי' אשתו שניה מבלי שפשעה כנגדו ומסוגיא זאת הוציא הריב"ש ז"ל בסי' קכ"ז דאף אם יאמר האב לבנו שיגרש את אשתו אינו חייב הבן לגרשה משום כיבוד או"א יע"ש. גם הרב גט פשוט בסי' קי"ט הסכים דאסור לגרש אפי' בזווג ב' וכן הביא שהוא דעת הב"ח ז"ל דאיכא איסורא לגרש אף בזווג שני מבלי שפשעה כנגדו. וכן דעת הרא"ם בח"ב סי' א' וכתב אף דרש"י ז"ל ס"ל דפלוגתייהו דב"ש וב"ה במתני' הוא בזווג א' דלא כמ"ש הטור ז"ל מ"מ הלכה כמ"ש הטור ז"ל דמדאביי ורבא ואילך הלכה כבתראי יע"ש:

הראת לדעה דדעת הרמב"ם ז"ל והטור ומרן והרא"ם והב"ח וה' ג"פ כולהו ס"ל דאיכא איסורא במגרשה בע"כ מבלי שפשעה כנגדו. אך חזות קשה הוגד לי דראיתי לה' ג"פ שהביא לה' מאיר עיני חכמים שכתב דאין שום איסור לגרש את אשתו לא מדאורייתא ולא מדרבנן ומ"ש במתני' לב"ש לא יגרש אדם את אשתו אלא א"כ מצא בה ערות דבר וכו' אינו אלא עצה טובה אבל איסורא ליכא וכו' והרב ג"פ ז"ל דחה דבריו מדקדוק לשון הרמב"ם ז"ל כמו שיע"פ ולא זכר שר לסוגיא דסנהדרין שהבאתי למעלה דעשו מעשה רב והתירו לו לדהע"ה לייחד ולא התירו לגרש דמסוגיא זאת הוכיח הריב"ש ז"ל דאינו חייב הבן לקיים מצות אביו אם יאמר לו לגרש את אשתו וכתב וז"ל שהרי אם יאמר לו אביו עבור על דברי תורה או על דברי חכמים אין לו לעשות מצותו ואין זה בכלל כבוד האב ויראתו וכו' יע"ש:

עוד חזון הרביתי להגאון מהר"י כולי הוא נכדו של ה' ג"פ ז"ל המגיה של הרב משנה למלך ז"ל שהביא דברי הרב החבי"ב ז"ל בשיירי יו"ד סי' רל"ט בהגה"ט ס"ק ל"ב שגם הוא נמשך לד' המאיר עיני חכמים דליכא שום איסור בגרושין לא מדאורייתא ולא מדרבנן אלא עצה טובה קמל"ן במתני' דגיטין לא יגרש אדם את אשתו פלוגתא דב"ש וב"ה ור"ע וכו' יע"ש. והרב המגיה דחה דבריו והביא כמה ראיות עצומות נגד ברא זאת כמו שיעש"ב שהפליא להק' עליו וע"כ הגאונים דקיימי בשיטה זאת קושיות חזקות ואמיתיות יע"ש. ובכלל כל תמיהותיו שתמה על הרב החבי"ב ז"ל הקשה עליו מתשו' הרשב"א ז"ל בסי' ח"י שהבאתי לעיל ותמיהני שהיה לו להפליא על הרב הנז' פליאה נשגבה שהרי הרואה יראה שדברי הכנה"ג ז"ל סובב הולך על תשו' הרשב"א ז"ל בסי' תשל"ד שכתב בשם ר' האי גאון ז"ל דאפי' הנשבע שיוציאנה את אשתו אינה שבועה והוי כאילו נשבע שלא לפרוע לבעל חובו שאין בדבריו כלום עכ"ל וע"ז תמה עליו מרן החבי"ב ז"ל דמה דמות יערוך נשבע שלא לפרוע לב"ח דהוי מצוה מן התורה כדאמרי' בכתו' לדידך דאמרת פריעת ב"ח מצוה וכו' והנשבע לבעל את המצוה מן התורה אין שבועה חלה עליו אבל שלא לגרש את אשתו אין כאן שום מצוה לא מדאורייתא ולא מדרבנן וכו' והשתא לפי מ"ש הרשב"א ז"ל בסי' ח"י דטעם דאין מברכין על הגרושין הוא משום דמקצתן מגרשים בעבירה שלא מצא בה דבר בידה ושנוי המשלח נמצא דהרשב"א ז"ל אזיל לסברתיה דעבירה היא לגרש את אשתו כשלא מצא בה דבר ערוה דהוי מדאורייתא ושפיר כתב דנא חלה השבועה לגרש את אשתו והוי כנשבע שלא לפרוע לב"ח ממש ולא נשאר שום קו' על הרשב"א ז"ל ולדידי לא ידעתי אענה:

זאת ועוד יגדל התימה על הרב החבי"ב ז"ל שהוא עצמו בכנה"ג אה"ע סי' קי"ט הגה"ט ס"ק א' הביא תשו' הרשב"א דסי' ח"י הנז"ל והוסיף נופך שגם בתשו' להרמב"ן סי' קפ"ט כתב כן שאין מברכין על הגירושין מטעם שיש גרושין שהם בעבירה וכו' ושכ"כ הרד"א בשער ג' בשם הר"י ן' פאלט ז"ל. ואיך לא זכר שר תשו' הרשב"א ז"ל הנז' והרמב"ן והרד"א ז"ל שהק' על הרשב"א ז"ל בהגהותיו ליו"ד אתמהה. וגם שם שם כ' עוד בס"ק ו' מ"ש לעיל בשם הרא"ם ח"ב סי' א' שכ' דהלכה כמ"ש העור ז"ל דאף בזווג ב' איכא איסורא דהלכה כבתראי מאביי ורבא ואינך יע"ש ומה שהביא עוד הרב מהר"י כולי ז"ל והרב משפט צדק ח"א ד' ר"ן וגם למהר"א ששון ז"ל סי' ס"ד ומוהרח"ש בשאלה סי' ג' ולה' פ"מ ח"ג סי' ג' דס"ל כס' הכנה"ג ז"ל דליכא איסור לגרש את אשתו וכו' הנה ס' מוהרח"ש וס' פ"ע אינם בידי כעת. אבל ממ"ש ה' מ"ץ ז"ל ומהר"א ששון ז"ל אחרי המחי"ר מכת"ר לא מכרעא ולאפס פנאי כי השואל נח'ץ ינח'ץ דוחק אותי שלוחו בכל עת לא הבאתי דבריהם ולהבין ולהורות דלא ס"ל כהכנה"ג ז"ל ולא קרב זה אל זה. תו חזיתיה לה' הכנה"ג ז"ל שהביא מתשו' הריב"ש ז"ל דס"ל שהגרושין הם אסורין מן התורה והיא תשו' שהבאתי למעלה שכתב דאין חיוב על הבן לקיים גזירת אביו נגרש את אשתו וכו' וק' לענ"ד שהרי למטה מזה כתב הוא ז"ל דמסו' דסנהדרין ד' כ"ב מוכח דהוי איסורא דרבנן יע"ש והרואה יראה דכל חיליה דהריב"ש ז"ל מסוגי' דסנהדרין הנז' ואם כן איך מביא דברי הריב"ש ז"ל דס"ל דהוי אסור מן התורה להק' על הכנה"ג ז"ל ולדידי אתמהה:

איך שיהיה בהא סליקנא ובא נחיתנא דאם השואל דנ"ד רוצה לגרשה ולשלם לה סכי כתובתה מבלי שום סיבה רק שנתן עיניו באחרת כי מצא נאה הימנה פשיטא דצריך לפייסה כדי שתתרצה להתגרש וכל זה הוא אפי' אם הוא זווג שני כ"ש אם הוא זווג ראשון דאליבא דכ"ע שנוי המשלח ובלתי פיוס ורצונה לא יוכל לגרשה. ובפרט אם הוא מקום שקבלו עליהם חרגמ"ה שאפי' אם נשבע לגרשה לא חיילא השבועה וכמ"ש הריטב"א ז"ל העתיקה מרן הב"י באה"ע סי' קנ"ד וכ"כ מהרי"ו סי' קע"ב יע"ש. ואפי' אם לא קבלו חרגמ"ה והוקבע המנהג במקומם שלא לגרש את נשותיה' בע"כ ודאי ופשוט שלא יוכל לעשות תמורת המנהג וע' למהר"א ששון ז"ל סי' ס"ד ובפרט אם יש איזה תלאי בכתובה דודאי דחייב לקיים תנאו ולית נגר דיפרקיניה וכבר ראיתי בספר פני יוסף הנד"מ להרב כמהר"י קארייו ז"ל בסי' א' והוא בסוף ס' כפי אהרן ח"ב כל מ"ש והעלה לגרשה בע"כ אף שלא מדעתה ורצונה ואין הנדון דומה לנ"ד כלל כאשר יראה הרואה בשאלה כמה סבל עמה בעלה דבזה אף אנא נמי מודינא דהאמת אתו שהלכה כמותו משא"כ בנ"ד דלא נזכר בשאלה שיש לבעל שום תרעומות עליה לגרשה שלא ברצונה רק כנר' שמצא אחרת נאה הימנה הא ודאי גם הרב ז"ל הנז' יודה מודים דרבנן דלא יוכל לגרשה רק ע"י פיוס וע' בס' שעות דרבנן סי' י"ב ועיין בס' הון יוסף סי' א' זה הנלע"ד מה שעלתה מצודתי להלכה ולמעשה שצריכה פיוס כדי שתתרצה לקבל גיטה ברצונה וצור ישר' י"מ וימ"ן להבין ולהורות ויורינו מדרכיו ונלכה באורחותיו לעשות הטוב והישר כ"ד הצב"י. יעקב שאול אלישר ס"ט:

תוכן העניינים

שות שמחה לאיש

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה