שות שמחה לאיש· רבי יעקב שאול אלישר
אה"ע · סימן כו
נדרשתי לאשר נשאלתי אנא נפשאי עם מע' הרב הגדול גאון ירושלם ראש"ל מלאך רפאל יצ"ו מאת ש"ץ דעי"ת כותאיס יע"א לדעת מה יעשה במעשה שאירע לו זה שנה תמימה שמתה אשתו ובניו רח"ל ונשאר אלמון וגלמוד. ובקש למצוא עזר כנגדו ואמרו לו השדכנים שיש בתולה בת פ' שאם ירצה לישא אותה והוא אמר שרוצה לראותה כדת והגבילו זמן לילך לראותה ואמר להם שלא יהיה שום אדם שם רק הכלה ואמה כשילך לראותה. וכשהלך לראותה בזמן שהגבילו לו הלך ומצא כל בני משפחתה מזומנים שם והביאו לו הכלה לראותה והסתכל בה ורעדו כל עצמותיו כי לא ישרה בעיניו כלל. וקם לילך לחזור לביתו וקמו עליו כל בני המשפחה ולא הניחוהו לילך באמרם אליו שיקדש אותה כיון שכבר הוזמנו כולם לשם. והוא היה אומר להם שהוא בא לראותה דוקא ולא הביא שום אדם עמו כי הוא צוה להם שיהיה הדבר בסוד שלא תתבייש הכלה. באופן נצבו עליו כמו נד כל בני משפחתה עד שהבין בדעתו שאם לא יעשה רצונם יבא לידי סכנה מסיבת היותו שם הוא לבדו ואין עוזר אותו. והוכרח לקדשה ויצא משם בפחי נפש. ותכף בבקר השכם שלח לומר להכלה שלא ישרה בעיניו כלל, ואיך ישא אשה שלא מצאה חן בעיניו ויוליד ממנה בני שנואה והרי הוא מוכן לגרשה בגט כריתות כדת. והכלה ואביה ממאנים לקבל גט בשום אופן ואדרבא מבקשים שיכניס אותה לחופה. והוא צועק כי אי אפשר ליקח אשה שאינה הוגנת לו כי לא מצאה חן בעיניו. ועתה תובע הבעל אם יוכל לגרשה בע"כ ואם תסרב מלקבל הגט אם יש לו רשות לישא אשה אחרת אם ישיג שיתנו לו אשה קודם שיגרש את זאת דאגיד בה. ועוד זאת יתירה יען חשש הבעל שמא יכבידו עליו בני משפחתה לישא אותה אף שלא ברצונו. אסרה עליו בקונם שלא ישא אשה זאת בשום אופן שבעולם. ובכן לשאול הגיע כי מציון תצא תורה לדעת מה לעשות העני השואל כי הוא בכבלי העיגון שאין לו מי שישמשנו וגם לא קיים עדיין מצות פו"ר ועם זאת האשה לא יכול להביע בפניה כ"ש לישא אותה שאינו יכול לסבול בשום אופן הוא ש"ץ של הקהל והוא שרוי בלא טובה בלא חומה בלא ברכה וכו' ויבא שכמ"ה:
ויען כי מע' מוה"ר ראש"ל הי"ו הוא חליש המזג כי מזה זמן רב חש בראשו ואותי בקש אחוה דעי ללקט אורות להבין ולהורות כדת מה לעשות וגם להשיב תשו' נצחת ואת כל ונוכחת האם יוכל העני השואל דנ"ד לגרשה בע"כ ואם תמאן לקבל גיטה אם יוכל לישא אשה אחרת או לא. וישאר אלמון ועגון כל ימיו ומה גם שלא קיים עדיין מצות פו"ר ובפרט שהוא ש"ץ להקהל וא"א לו להיות בלא אשה ולהוציא י"ח לכל הצבור ועוד זאת יתירה שאסרה עליו בקונם לעולם כנראה שפי' בדבריו שלא יהיה לו פתח והתרה:
וכשאני לעצמי הגם כי רבו טרדותי והקיפוני תלאותי עול הצבור והיחיד ואיני פנוי משום צד מעלות השחר עד צאת הככבים עכ"ז דחקתי ונכנסתי לעשות רצון השואל אשר שלוחו משכים ומעריב בעי ומתחנן לבקש לו מזור לתרופה למכתו ואנה יפנה לעזרה? אם לא לב"ד הגדול שבירושלם ציון היא דורש ה"ן לה שממנה תורה יוצאה לכל ישראל. ואען ואומר כי מצאתי ראיתי להגאון מוהר"י קולון ז"ל שורש ק"א שכתב וז"ל ואפי' היתה מקודשת גמורה ואפי' בשני עדים כשרים ככל הארוסות מ"מ פשיטא שאין לכופו לכנוס אם לא ירצה לא מדינא דגמר' ולא מכח תקנת הגאון רגמ"ה דעד כאן לא תיקן אלא שלא לישא אשה על אשתו הנשואה לו אבל היכא שלא נשאה ורצה לחזור בו מי יכריחנו לכתוב לה כתובה בעל כרחו ולהתחייב לה בשאר כסות ועונה אם לא תמצא חן בעיניו דבר פשוט הוא דלא כייפינן ליה לכנוס לפי הנלע"ד אלא כופין אותו לכנוס או לפטור שלא לעגן בנות ישראל עכ"ל הצריך לנו יעש"ב:
הנה מדברי הרב מוהריק"ו ז"ל הללו תורה יוצאה לנ"ד במכש"כ כי הנה בנ"ד לפי השאלה המוצגת לפנינו היה המקדש אנוס בשעה שקדש דפשיטא דאין כופין אותו לכנוס אלא כופין אותו לפטור אותה בגט והרי הוא מוכן ומזומן לגרשה ולא נשאר עליו שום חיוב לכונסה בע"כ וכמ"ש הגאון מוהריק"ו ז"ל לא מדינא דגמר' ולא מתקנת רגמ"ה ז"ל ובודאי מ"ש ה' מוהריק"ו ז"ל דאין לכופו מדינא דגמר' כוונתו רצויה בפלוגתא דב"ש וב"ה בסוף מס' גיטין ד' צ' במתני' לא יגרש אדם את אשתו אלא א"כ מצא בה דבר ערוה וב"ה אפי' הקדיחה תבשילו ור"ע אמר אפי' מצא אחרת נאה הימינה. ובגמ' בעי רב פפא לא מצא בה לא ערוה ולא דבר מהו אמ"ל רבא מדגלי רחמנא גבי אונס לא יוכל לשלחה כל ימיו בעמוד והחזר קאי התם הוא דגלי רחמנא אבל הכא מאי דעבד עבד דאיסור איכא כשמגרשה מבלי שמצא בה לא ערוה ולא דבר אלא דלית ביה בעמוד והחזר כההיא דאונס שגירש ובכן הכא בנ"ד שלא פשעה כנגדו ורוצה לגרשה הא ודאי דעביד איסורא כי לא מצא בה ערות דבר. וע"ז אשמועינן הרב מוהריק"ו ז"ל דאין לכופו לכנוס אותה אם לא ירצה לא מדינא דגמ' ולא מתקנת רגמ"ה ז"ל והטעם דע"כ ל"פ ב"ש וביה אלא באשתו הנשואה ולא בארוסה דבארוסה כ"ע מודו לר"ע דאפי' מצא אחרת נאה הימינה וכמו שנתן טעם בתקנת רגמ"ה שלא תיקן אלא בנשואה ולא בארוסה כן נמי הוא הטעם דאין כופין אותו מדינא דגמ' ולא הוצרך לפרש הטעם יען דעיקר קרא דפליגי ב"ש וב"ה כתוב בפירוש כי יקח איש אשה ובעלה והיה אם לא תמצא חן בעיניו כי מצא בה ערות דבר וכתב לה וגו' הרי דבהדיא כתיב בקרא ובעלה דמיירי בנשואה ולא בארוסה כן נלע"ד כוונת הרב מוהריק"ו ז"ל דאלת"ה אמאי אין כופין אותו מדינא דגמ' כיון שלא מצא בה לא ערוה ולא דבר איך מתיר לו לגרשה בע"כ: וכן מצאתי ראיתי להרב מהרשד"ם ז"ל בתשו' לאה"ע סי' ס' שכתב דע"כ ל"פ ב"ש וב"ה עליה דר"ע אלא בנשואה אבל בארוסה כ"ע מודו לר"ע דאפילו מצא אחרת נאה הימינה יכול לגרשה יעש"ב ומהתימה שלא נסתייע מדברי הגאון מהריק"ו ז"ל הללו:
אך לפלא בעיני מה שראיתי להרב מש"ל ז"ל בפרק יו"ד מה' גירושין ה' כ"א על מ"ש הרמב"ם ז"ל לא יגרש אדם אשתו ראשונה אא"כ מצא בה ערות דבר וכו' וכתב הוא ז"ל דזהו בשלהי מס' גיטין פלוגתא דב"ש וב"ה ור"ע וכו' ושוב הביא דברי מהרשד"ם ז"ל דכתב דבנשואה דוקא פליגי אבל בארוסה כ"ע מודו לר"ע. ודקדק מהסוגיא דמוכרח דלדעת מהרשד"ם ז"ל אפי' לא מצא אחרת נאה הימינה יכול לגרשה. ועוד כתב וז"ל ומ"מ דברי מהרשד"ם ז"ל קשים הם בעיני דלפי הסברא אין לחלק בין ארוסה לנשואה והראיה שהביא מקרא וכו' לא ידעתי מנא ליה דקרא דכי יקח דמיירי בנשואה. ולפקע"ד לא זכיתי להבין אמרי נועם מאחר דקרא כתיב בפירוש כי יקח איש אשה ובעלה הא ודאי דבנשואה מיירי דאי בארוסה לא יוצדק לומר ובעלה. דאם בא עליה בעודה ארוסה הרי היא כנשואה ממש ובזה לא דבר מהרשד"ם ז"ל ועור דב"ה אמרו אפילו הקדיחה תבשילו והיינו בנשואה. ואיך קא מתמה על הרב מהרשד"ם ז"ל מנ"ל דקרא דכי יקח מיירי בנשואה ולדעתי הוא פלא. והראיה שהביא מתשו' הרא"ם ז"ל ח"ב סי' א' דמשמע דס"ל דפלוגתא דב"ש וב"ה אף בארוסה כבר הרב המגיה ז"ל שם הביא דברי הרמ"ז מהר"ם ן' חביב ז"ל בס' ג"פ סי' קי"ט דתבר לגזיזיה דשאני נדון הרא"ם ז"ל שהיה מתיחד עם כלתו תשעה חו' ולא היה לבו גס בה והויא כנשואה ממש ומידי הוא טעמא אייתי פלוגתא דב"ש וב"ה יעש"ב:
נקוט מיהא דמהרשד"ם ז"ל וה' ג"פ ז"ל וה' מוהר"י כולי ז"ל המגיה של ה' מש"ל ז"ל ס"ל דבארוסה כ"ע מודו דמצי לגרשה. ואף הרב מש"ל ז"ל לא דחה דברי הרב מהרשד"ם ז"ל מהלכה אלא שכתב שדבריו קשים הם בעיניו וגם הראיה שהביא מתשו' הרא"ם ז"ל ח"ב כבר ה' ג"פ ז"ל יצא לחלק בין הנדונות וא"כ גם הרא"ם יודה דאם היא ארוסה שלא נתיחדה עמו דיכול לגרשה. ואתה תחזה לה' שיבת ציון ז"ל בסי' פ"ח ופ"ט שהחזיק במעוז דברי מהרשד"ם ז"ל באורך וברוחב. וכן כתב הרב יד אהרן ח"א לאה"ע סי' א' הגהב"י ס"ק מ"ה שנשאל מעי"ת קאנדיא בבחור שקדש בתולה אחת ואח"כ מיחה בו אביו וגם החתן נתחרט ורוצה לגרשה והשיב דכיון דמהרשד"ם ז"ל והרב ג"פ ס"ל דבארוסה ליכא שום איסור הכי נקיטינן יעש"ב אלא שראיתי שם שכתב שהרב מהרימ"ט לא ס"ל לחלק בין ארוסה לנשואה בתשו' לאה"ע בח"ב סי' צ"ח דק"ט ע"ד. ולפקע"ד אמינא דגם הרב מהרימ"ט ז"ל יודה בנ"ד דיכול לגרשה בע"כ והוא ע"כ לא כתב מהרימ"ט ז"ל דלא נתן שום חילוק בין ארוסה לנשואה אלא בנדונו שראובן קדש את בת אחיו ואח"כ נשתדך עם בת שמעון ונתחייב שמעון בקנס כו"כ ושוב כשידע שמעון שבשעה שבא לשדך את בתו כבר קדש את בת אחיו לא רצה ליתן לו בתו ויצא ראובן לתבוע הקנס וע"ז כתב הרב ז"ל דהוי קנין בטעות ואין כאן חיוב קנס כלל. וכתב אח"כ וז"ל וכי תימא יכול היה לגרש את הראשונה בת אחיו אין רצונה בכך שלא תהא כזאת בישראל לבגוד באשת נעוריו כדאיתא בשילהי מס' גיטין וכו' יעש"ב נמצא דלא היה לו שום שנאה עם בת אחיו אלא אדרבא אהבה עזה אהב אותה אלא שכדי ליקח הקנס טוען שהיה יכול לגרש את בת אחיו וליקח את בת שמעון יען נתן עיניו בממון וע"ז כתב אין רצונה של בת שמעון שיבגוד באשת נעוריו בסיבתה דבזה כ"ע מודו דבאמת אהב את אשתו אהבה עזה רק מאהבת הממון רוצה לבגוד בה ולגרשה ולישא האחרת ודאי דשנוי המשלח אפילו בארוסה וכו'. משא"כ בנ"ד דמשעה ראשונה שראה אותה לא ישרה בעיניו ולא יכול להביט בפניה ועל כרחו באונס גדול קדשה מפני פחד ואימה מבני משפחתה כאשר כתוב בשאלה פשיטא דגם מוהרימ"ט ז"ל יודה בנ"ד דסמא בידיה לגרשה בע"כ. ואם תסרב מלקבל הגט הרשות בידו לישא אשה אחרת ויניחנה עד שתלבין ראשה. הרי זכינו לדין דמדינא דגמרא יכול השואל דנ"ד לגרשה בע"כ אליבא דכ"ע וכמ"ש הרב מהריק"ו ז"ל. ותימה בעיני שהעלים עין הר' מש"ל ז"ל מדברי מהריק"ו ז"ל הללו דנר' דשפתיו ברור מללו דלא דמי ארוסה לנשואה:
ודרך אגב תמיהני על מ"ש מרן החבי"ב ז"ל בשיירי כנה"ג יו"ד סי' רל"ט הגה"ט אות ל"ב שכתב דאפי' לב"ש דאמרו לא יגרש אדם את אשתו אא"כ מצא בה ערות דבר אינו איסור לא מדאורייתא ולא מדרבנן כי אם עצה טובה קמל"ן יעש"ב. והבי"ד הרב המגיה ז"ל של ה' מש"ל ז"ל שם בפ"י מה' גירושין ותמה עליו ועל כמה גאונים דס"ל כס' הכנה"ג ז"ל יע"ש. ומהתימא דהעלים עין ה' כנה"ג ז"ל מדברי ה' מהריק"ו ז"ל הנז' דמוכח מדבריו דבסיבת שהיא ארוסה אין לכופו מדינא דגמ' אבל אם היתה נשואה משמע דהיינו כופין אותו שלא לגרשה בע"כ. וגם ה' המגיה ז"ל לא הביא דברי מהריק"ו ז"ל הללו שהם הפך ס' הכנה"ג ז"ל איך שיהיה נחזי אנן אחר שהעליתי לענ"ד דמדינא דגמר' אין כופין אותו ויכול לגרשה בע"כ. אם מתקנת רגמ"ה כפינן ליה או לא. הנה מהריק"ו ז"ל פ' בסכינ' חריפ' דהגאון רגמ"ה לא גזר אלא על אשתו הנשואה ולא על הארוסה הבאתי דבריו לעיל:
ובאמת כמו צער בנפשי פליאה נשגבה ממני והוא דחזיתיה להגאון ה' מש"ל ז"ל בפ' כ"ג מה' אישות ה' ע"ז דעלה ונסתפק במי שקדש אשה בזה"ז דאיכא חרגמ"ה שלא לגרש בע"כ אם אף בארוסה יכול לגרשה בע"כ והביא מ"ש פ"מ ח"א סי' פ"ז דיכול לגרשה ונסתיע מתשו' ה' משפטי שמואל סי' ע"ה ושהסכים עמו הרב מהרי"ט ן' יעיש ז"ל. והוא ז"ל שדי נרגא דהרב משפטי שמואל לא השיב כי אם על השבועה וכו' יעש"ב. ואיך הרב משנה למלך ז"ל אישתמיט מיניה דמני"ר תשו' מהריק"ו ז"ל הנז"ל ולדידי הוא תימה! והנה מצאתי לה' מהר"י אדרבי ז"ל בסי' ש"ה שנשאל בזה אם גזירת רגמ"ה ז"ל היא גם על הארוסה או על אשתו הנשואה דוקא ואחר שהוכיח ממס' יומא דאשתו לא מקריא אלא הנשואה דוקא. ושוב הביא תשו' דשייכי לס' נשים סי' ל"ד דס"ל דחרגמ"ה חל אפי' על הארוסה הפך דברי מהריק"ו ז"ל [וגם תשו' זאת היא נעלמה מהרב מש"ל ז"ל דאם היה רואה אותה לא. היה לו ניקום להסתפק בזה] וזו הלכה העלה דאחר דאיכא פלוגתא בין מהריק"ו ז"ל ובין תשובות דשייכי לסדר נשים הנז' וגם איכא כמה ספיקי אם תקנת רגמ"ה ז"ל היתה לכל האלף החמשי וכולם מתהפכים יעי"ש. וא"כ גם בנ"ד איתנהו לכל הספיקות הללו. ספק אם בערי גורג'יסטאן יע"א גזר רגמ"ה ואת"ל דגזר ע"כ המקומות ספק אם היתה ע"ס האלף החמשי או עד היום הזה. ואת"ל דגם בזה"ז איכא תקנת רגמ"ה ז"ל ספק אם גם על הארוסה היתה תקנתו כמ"ש בתשו' דשייכי לס' נשים או על הנשואה דוקא כמ"ש מהריק"ו ז"ל וכולהו מתהפכי אהדדי:
ועוד זאת יתירה דאנן בדידן דאזלינן בתר הוראות מרן ז"ל הרי כתב בפירוש בש"ע אה"ע סי' א' דרגמ"ה לא החרים על הארוסה ובב"י כתב דזוהי סברת מהריק"ו ז"ל ופסק כוותיה וא"כ אם גם בערי גורג'יסטאן קבלו הוראות מרן ז"ל ליכא שום מקום להסתפק בנ"ד. ואם הוא ספק אם קבלו הוראות מרן ז"ל הרי ניתוסף עוד ספק אחר בנ"ד ונעשו ד' ספיקות בנ"ד דמתהפכי להדדי דאפי' באיסורא דאוריית' דאזלי' בהו לקולא וכמ"ש מהר"י אדרבי ז"ל יע"ש:
ואם לחשך אדם לומר דהרי עינא דשפיר חזי להרב מהר"י הלוי ז"ל בכלל ד' סי' א"ך דנשאל בבחור אחד שקדש בת אחת וכשידע אביה מיחה בו וגם הבחור נתחרט ורוצה לגרשה והביא תשו' מהריק"ו ז"ל הנז' דלא גזר רגמ"ה על הארוסה ועכ"ז כתב דצריך לצרף טעם אחר עם תשו' מוהריק"ו ז"ל הנז"ל כדי להתירו לגרשה או לישא אשה אחרת והוא ז"ל צירף טעם מצות כיבו' או"א דאין רצון אביו שיקח בנו אשה זאת וגם הבחור מאס בה ובהכי התירו לישא אחרת יעי"ש:
גם הרב משאת משה ז"ל בתשו' לאה"ע סי' כ"ה נגרר אחר סברת ה' מהר"י הלוי ז"ל דצריך ב' טעמים אשר בהצמדם יחד יותרו להשיאו אשה אחרת והוא ז"ל מצא טעם יען שלא קיים מצות פו"ר דכל עוד דאגידא ביה לא יהבי ליה אחריתי ואמטו"ל התירה יעי"ש. גם הרב ב"ד ז"ל בתשו' לאה"ע סי' א' נשאל שאלה זאת של הרב מ"מ ז"ל והביא דברי הרב מהר"י הלוי ז"ל והוא ז"ל מצא טעם שני והוא דלא גזר רגמ"ה שלא לישא אחרת ושלא לגרש בע"כ אלא בקדושין ההווים ורגילים בעולם העושים כהוגן וכשורה. משא"כ בנדון דידיה דעשו מעשיהם בערמות ובענין רע נגד הסכמתם הקדומה וכו' יע"ש. אף אתה אמור לו דיש ויש בנ"ד כמה וכמה טעמי' מספיקים להתיר מלבד ספיקו' הנז"ל. זה יצא ראשונה דלפי השאלה המוצגת לפנינו דזה האיש המקדש דנ"ד קדשה באונס שהוא לא הלך רק לראותה דוקא אם תמצא חן בעיניו ולא היה יכול לינצל מידם וקדשה באונס כמי שכפאו שד מפני הפחד ולדעת בעל העיטור באות מ"ם מודעא ד' פ"ב ע"ד שכתב על ההיא דפ' חזקת דפליגי אמימר ורב אשי תליוה וקדיש אי קדושיו קדושין כתב וז"ל ודוקא תלויה וקדיש [שאנסו אותה להתקדש] דיהיב זוזי ואיתתא קבלתינהו [דהוי כמו זביני שמוכרת עצמה לו וכן פי' רש"י ז"ל שם] אבל אנסוהו לקדש [להבעל] ולקנותה לאו כלום הוא עכ"ל. והבי"ד מרן הב"י בח"מ סי' ר"ה ומור"ם ז"ל פסקה בש"ע ח"מ סי' ר"ה ס"ק י"ב גבי מקח וממכר מי שאנסוהו לקנות אינו קנין יע"ש. וע' למהרח"ש ז"ל בקוטריס המודעא ד' כ"י ועי' בספר אחי וראש בח' ח"מ סי' ט"ו ועי' בס' דבר המשפט סי' ר"ה ס"ק כ"ה: ומרן ז"ל בש"ע אה"ע סי' מ"ב ס"ק א' פסק במי שאנסוהו לקדש עד שיקדש בע"כ ה"ז מקודשת בזה הוא מחלוקת הרי"ף ובעה"ע והרמב"ם ז"ל הילכך הו"ל ספק. וכתב הבאה"ט משם הרב עצמות יוסף ז"ל דאפי' אמר רוצה אני הויא ספק מקודשת ודון מינה לנ"ד דאם כנים הדברים שלא קדשה מרצונו רק באונס מפני הפחד ואימה הויא ספק מקו' ויכול לגרשה בעל כרחה אליבא דכ"ע:
זאת שנית דזה האיש רוצה לקיים מצות פו"ר דכל עוד דאגידא ביה לא יהבו ליה איתתא אחריתי וכמה צווחות צווח מרן הב"י בתשו' לאה"ע ד' ס"ב דחרגמ"ה לא חל על קיום מצות פו"ר ובמ"א הארכתי ככל הצורך וכמו שהעלה ה' משאת משה ז"ל וכאמו"ל ואין כאן מקום להאריך כי אפס פנאי. ואל השלישי ל"ו בא דעיקר דינא דגמ' לא יגרש אדם את אשתו וכו' היינו באשתו ראשונה וכן פסק הרמב"ם ז"ל בפ' יו"ד מה' גירושין ה"א ומרן בש"ע סי' קי"ט סק"א וסיימו בדבריהם אבל באשתו שניה אם שנאה ישלחנה. והנה בנ"ד כבר מילתי אמורה דהיא שניה. ואת רב'ע דאסרה עליו באיסור קונם לעולם ומי יכוף אותו שיתיר נדרו בע"כ כיון שאסרה עליו: באופן העולה מכל האמור לפקע"ד אמינא מחוינא ומחוינא להלכה ולמעשה דזה האיש השואל דנ"ד שלום בן יצחק הי"ו ש"צ בעי"ת כותאיס יע"א הרשות בידו בכח ב"ד הצדק מעיה"ק ירוש' ת"ו לישא אשה אחרת. ואם הסכים לקבל גט כריתות חייב לגרשה בלי שום עיכוב וסירוב כלל. ואם יראה בעיני המו"ץ החכם היקר משה שפיר הי"ו ליקח איזה סך בעד שתתפייס הכלה לקבל את הגט ברצון טוב רק שיהיה כפי כח הנותן מה טוב ומה נעים אף שאינו מן הדין כי אם מפני הבושה שנתבישה הגם שהוא לא גרם לה ומשום אהבת השלום דוקא ואם תמאן לקבל הגט. יניחנה עד שתלבין ראשה וישא אשה אחרת:
זהו מה שעלתה מצודתי כפי מה שהשיגה דעתי וצור ישראל יצילנו משגיאות וימ"ן ולא תצא תקלה מתחת ידינו ויורינו מדרכיו ונלכה בארחותיו ויהיו דברי אלה עשויים באמת וישר:
הצעיר יעקב שאול אלישר ס"ט בא סי' יש"א ברכה הי"ו: