שות שמחה לאיש· רבי יעקב שאול אלישר
אה"ע · סימן כד
לצפת ת"ו. יום י"ד לח' אב הנחמות התרמ"ה רובי שלימות שכולם מתאימות לכבוד רב אחא משבחא הרב המו' רב משרשיא מבני עליה כש"ת רב הו'ד יוסף עינינו בהלו נרו והיה אדירו כיר"א:
רב חביבא! יקרת מכתבו מיום ב' לחו' נז' ובתוכו רצוף אהבה קונטריס על הדין ועל האמת הגיעני אל נכון קראתי בכל לב צוף דבש אשר צלל במים אדירים מפי סופרים ומפי ספרים להוציא הדין לאמיתו אשרי יולדתו. ואותי שאל אחוה דעי הגם שאינו צריך לידיעתי כי מה אני? אבל לעשות רצונו אב"א בקצר אמיץ ואומר עם ק'ני בעזר סתרי ומגיני:
אדוני שאל אודות המגרש ששמו שבאבי החותם בחתי' דוד וכן בעלייתו לס"ת. והעידו נשים זקנות מעירו דשם זה הוא לגעגוע וחיבה וכ"ע ידעי דשם זה אינו שם העצם. וגם חלה את חליו המגרש וקראוהו חיים וכמעט שנשתקע. וחזה הויה אגב אסיפא דדעתו נוטה לכתוב המכונה שבאבי: ואנא דאמרי אם כנים הדברים עדות הני נשי דשם זה כ"ע ידעי שאינו שם העצם כי אם לחיבה ולגעגוע הא ודאי כן ראוי לכתוב המכונה כמו שמות. בכור. חכם. רבינו. דאלו השמות כ"ע ידעי דאין אחד מהם שם העצם. ואף שבאיזמיר וסאלוניקי יע"א כותבין שמות אלו דמתקרי יען הם לשון עברי כי נגררים אחר ס' מור"ם אנן בדידן כתבינן המכונה דנגררנו אחר ס' מרן וכמ"ש ה' ג"פ ז"ל סי' קכ"ט בכמה מקומות. כ"ש בשמות לעז. מירקאדו, ג'יליבי וכו' דכולם מסכימים לכתוב המכונה. ומינה לנ"ד שהוא לעז וכמ"ש ה' דרכי נועם בסי' מ"ה לאה"ע ומהר"י פלק ז"ל הוב"ד בס' דבר משה ח"א סי' ע"ב ס"ק י"ט וה' יד אהרן בשמות האנשים אות שין כולם הסכימו בשם שאבין דכ"ע ידעי דאינו שם העצם ואינו פי' השם שקראו [כגון חיים ביב'אנטי] אותו דצריך לכתוב המכונה ולא דמתקרי. אלא שראיתי חזות קשה לה' משאת משה אה"ע סי' ח"י באשה ששמה רחל ובכתו' כתוב רחל וכ"ע קורין אותה מירקאדה ואין מי שיכיר אותה בשם רחל ופלפל בחכמה וזו הלכה העלה שיעלימו בגט שם רחל רק יכתבו אנת אנתתי דמתקריא מירקאדה או המכונית מירקאדה ולדידי הוא פלא דשם מירקאדה כ"ע ידעי שאינו שם העצם והוא שם לעז ואינו פירוש השם ואיך יכתבו דמתקרייא ולמה יעלימו שם העיקרי רחל וצ"י:
איך שיהיה לדאתאן עלה יפה דן מני"ר שיכתבו המכונה שבאבי אך בזאת כל לגבי דידי אמינא דעדות הני נשי לאו בני סמכא נינהו ושקר ענו. וכאשר עינא דשפיר חזי למוה"ר פרי האדמה ח"ג ד' ל"ב ע"ג שכתב באשה ששמה יאקוטה ויש נשים שהיו קורין אותה שוואיבה שהוא שם קטנות ועיקר השם הוא שבא שפירושו בחורה והסכים הרה"ג רב כהנא מהרי"ך ז"ל וה' פה"א ז"ל וב"ד לכתוב יאקוטה דמתקריא שבא. ולולי שלא מצאו שום נ"ש שקראו אותה שבא כלל רק שוואיבה ופירושו יתכן לפרשו שהיא זקנה כי בערבי יוכלו לפרשו וגם שאפשר שלא יוכלו לכותבו כתיקונו ולזה הסכימו לכתוב דמתקרייא יאקוטה יעי"ש. ובגליון פה"א שלי מ"כ בכת"י רב אחאי גאון הרה"ג ר"מ ור"מ דעוב"י נא אמון יע"א כמוהר"מ פאדרו יצ"ו שכתב כמו דשם שבא לנקבה שפי' בחורה כן שם שבאבי לזכר הוא בחור. וכמו דשוואיבה לנקבה הוא זקנה כן שם שאייב לזכר הוא זקן וכוונתו להסביר דברי ה' פה"א ז"ל נקוט מיהא דשם שבאבי לזכר שפי' בחור כן נמי דומה בדומה שם שבא לנקבה שפי' שהיא בחורה. והאמת שכן דעתי נוטה שהוא האמת. ואם לפי עדות הנשים הזקנות דשם זה הוא לגעגוע וכ"ע ידעי שאינו שם העצם. איך הסכימו לכתוב דמתקרייא שבא ולא המכונית ובפרט שהוא שם לעז ואינו פי' של שמה העיקרי ומנהגינו לכתוב המכונה אפי' בשם עברי אם לא שצריך לומר בהכרח שנתברר להגאונים הנז' דשם שבא יש שקורין אותה לשם העצם ואמטו"ל הסכימו לכתוב דמתקרייא שבא והרי מצינו לה' פרח שושן ז"ל שהיה כינוי משפחתו ומי יודע זה האיש למה קראו אותו שבאבי ואפי' תימא שלא נתברר להגאונים ז"ל דשם שבא איכא דקרו לה לשם העצם אפשר דמחמת הס' הסכימו לכתוב דמתקרייא שבא וכמ"ש ה' ג"פ ז"ל וה' החבי"ב ז"ל והיא ס' מור"ם ז"ל בתשו' סי' ע"ד דבמקום ספיקא טפי עדיף לכתוב דמתקרי ובכן שפיר מצינן למילף לנ"ד אף אם הוא ספק לכתוב דמתקרי שבאבי וזו אינה צריכה לפנים. ולפקע"ד כן צריך לכתוב אנא דמתקרי דוד [להורות שהיה לו שם אחר חיים ששינו את שמו בחליו] ודמתקרי שבאבי ובזה יצאנו י"ח מכל הספיקות ושבאבי צריך לידע בכתב עראבי אם כותבים אל"ף אחר הבי"ת ראשונה או לא וכן צריך לכתוב זהו הנלע"ד ורו"מ חכמים מפורסמים יראים ושלמים כטוב בעיניהם יעשו כ"ד נא"ם באמת וישר: הצעיר יש"א ברכה ס"ט אחרי כותבי כל זה קבלתי כתב [סינוריטה] מאת הרה"ג המעלות לשלמה ה"י וב"ד ה"י כי שמעו שרו"מ כת"ר כתב לי לשמי לחוות דעתי ומיהרו להודיעיני שכבר נכתב הגט ונתגרשה והלכה לדמשק יע"א למען לא אכתוב שום תשו' כלל שכבר כתבו דוד דמתקרי שבאבי וכתבתי להם בתורת שאלה לידע למה לא חששו לשם חיים ששינו את שמו מחמת חולי והבנתי שהדבר יצא בענין נצחון ה' ישפות שלום:
שוב קבלתי כתב מהרבנים הנז' והודיעוני שכבר כתבו שם חיים ג"כ ולא הודיעוני במכתב ראשון ששכחו עכ"פ כבר עשו מעשה וש"ב: