אור ברסלב
שות שמחה לאיש אה"ע › סימן כג

שות שמחה לאיש· רבי יעקב שאול אלישר

אה"ע · סימן כג

סימן כב

וזה אשר חזר להשיב על דברי ולא חזרתי להשיב על דבריו מרוב טרדותי והעליתי ד"ק על משב'ח הדפוס והנחתי להקורא הבוחר יבחר והשומע ישמע: רב תנא הוא מעלת הרב הגדול ראשון לכל דבר שבקדושה. ראש אב בית דין מקודש. כמוהר"ר נר"ו יאיר עד ביאת הגואל מושיע ורב:

רב השלום דעביד יומא מכא בתוואני דלבאי כי רב. האירו ברקיו צצים ופרחים דברי תורה כמסמרות נטועים אשר בהם אתפאר והיו על ראשי זר זהב סביב ידעתי ביני כי מה אני לגשת בארשת לישא וליתן בדברים היוצאים מפום אריוותא דרופתקא דאורייתא כמוהו היום אי"ש על העדה הוא זיוה הוא הודה אך לא באתי כי אם להציל את עצמי במה שהשיג עלי וזאת חובתי: וזה החילי ראיתי דב"ק שנשא ונתן במה שכתבתי כי לגבי ארץ מצרים שהוא אתרי' דהרמז"ל לו שומעי' במה שסבירא ליה שקרובי האם פסולי עדות מדרבנן ושוב כתבתי שכיון שמצינו להתשב"ץ שכתב שהר"מ ז"ל ס"ל דגם קרובים מצד האם ד"ת מקרי ואחריו נמשכו כמה מהרבנים ומהם הרשב"ש בנו ז"ל יש לנו לפסוק כוותייהו והבאתי תשו' הרדב"ז שנדונו כמו נדונינו ממש ומני"ר יצ"ו טרם כל הוכיח במישור לפי דעתו הרמה כי הרשב"ש לא גילה דעתו כמאן ס"ל וכמדומה דלא זכר שר הרשב"ש תשובת רבי אבהו שלא העלה על דל שפתיו רק מה שכ' בס' זוהר הרקיע ומזה מנה להרשב"ש בכלל הגאונים החולקים על התשב"ץ ובסו"ד אלו כתב מני"ר ואם כן מאחר דהה"מ ורב האי גאון (זה ודאי השמטת הקולמוס) והרמב"ן והרשב"א ור"י בן הרא"ש והרשב"ש כולהו ס"ל בעד הר"מ ז"ל דס"ל דפסולייהו דקרובי האם הוא מדרבנן מי יערב אל לבו להתירה בלא גט ובפרט בארץ מצרים דאתריה הוא אלו תורף דברי קדשו:

אנא עבדא כמציל את עצמי אשיב תחילה במה שכתב רו"מ כת"ר כי הרשב"ש ז"ל לא גילה דעתו כמאן ס"ל אמינא לפקע"ד כי דבריו מבוארים והוא כי השואל הורה בשאלתו שלהיותם העדים קרובים מצד האב הם פסולים מד"ת והקידושים בטלים ולזה השיב כי זו היא סברת הרמב"ם אבל הרמב"ן כתב עליו חבילות תשובות והרשב"א והריב"ש נמשכו אחריו ומ"א התשב"ץ בספר זוהר הרקיע גם כן נמשך אחריו והא ודאי דכו' מבוארת בזה שהתשב"ץ נמשך אחר הרמב"ן כוותיה ולא מטעמיה דאילו הרמב"ן פליג על הרמב"ם ז"ל אשר דעתו לחלק בין קורבת האב לקורב' האם כי לא כן הוא והכל מדאורי' ולא כן התשב"ץ ז"ל כי הוא סבירא ליה דדעת הרמב"ם ז"ל שקראם דרבנן דווקא לענין שאינם בפירוש בתורה ומעולם לא עלה על דעת רבינו ז"ל שיהיה דינו כדין דבר שהוא מדרבנן ולזה לא תשתנה סברתו מסברת זולתו בשום דין מדינהם וזה מוכרחים אנו לומר בדברי הרשב"ש ז"ל ומעתה ברור מללו כי כוותייהו ס"ל באין אומר ואין דברים:

האמנם לפי דעת השואל חזר וכתב שאם באת לדון כפי סברת הרמב"ם ז"ל וכו' כוונתו בזה שאם תרצה לדון כפי סברת הרמב"ם דוקא ודלא כסברת הרמב"ן ז"ל וסיעתו ודלא גם כן כס' התשב"ץ מ"א ז"ל במה שישב סברת הרמב"ם ז"ל גם בזה איכא למימר וכו' וכתב מט' ולעולם הרשב"ש קאי כסברת הרמב"ן ודעימיה ובפרק כס' מ"א התשב"ץ ז"ל וזה ברור ומה שלא הביא תשו' התשב"ץ מ"א ז"ל להיות כי דבריו בתשו' הן הן הנאמרים בס' זוהר הרקיע ולאו ככרוכל' יתיב וחשיב וכשנדייק בדברי ה' משכנות הרועי' בציונו הפוסקים החולקים על הרמב"ם ז"ל והמפרשים אותם כדברי התשב"ץ שכתב ובנו הרשב"ש דוק ותשכח לא רחוק הוא כי כיוון במ"ש: גם במ"ש רו"מ כת"ר וא"כ מאחר דהרב המגיד וכו' מי יערב אל לבו להתירה בלא גט ובפרט בארץ מצרים דאתריה הוא:

אנא עבדא מודינא גם כן כי לא נוכל לעשות בארץ מצרים הפך הרמב"ם ז"ל ואפי' יהיה יחיד האו' זו היא סברת הרמב"ם ז"ל וכ"ש בנ"ד שרבו האומרים אך כונתי מבוארת והוא כיון שראינו להתשב"ץ שפירש שס"ל כי הכל ד"ת וכסברת הרמב"ן ודעימיה ומצינו ראינו תשו' הרדב"ז אשר לפקע"ד הוא דומה בדומה לנ"ד אמרתי אל לבי לסמוך על הרדב"ז ז"ל כי רב גדול הוא ומשלחנו אנו ניזונים ואבאר דברי לאט לאט ותחנונים מדבר רש שאל יהיו דברי למשא כבד והוא נדונו של הרדב"ז ז"ל הוי ביבמה שנפלה לפני יבם מומר וילדה ולד שגמרו שעריו וצפורניו אך לא קים לן שכלו חדשיו ולא חי יותר משלושים יום שידוע שזה הוי מחלוקת אם נקרא ולד של קיימא או נפל והרמב"ן מן המחמירין גם ידוע המחלוקת באח מומר שהיה בשעת הקידושין אם אם זוקק או לא והרמב"ם ז"ל מן המחמירין ויש אומרים בדעת הרמז"ל שהוא מן המקילים ועיין תרומת הדשן סי' רכ"ג ודן הרב בו להתיר מכח שעשה אותו שלשה ספיקות ואף כי הרמב"ם ז"ל מהמחמירים בב' המחלוקו' ואתריה הוא עם כל זה התירה מטעם שכבר כתב אחד מן הגדולים שדעת הרמב"ם ז"ל להקל בולד מומר ואין כאן ודאי אלא ספק אם היה ולד של קיימא או לא:

אמור מעתה בנדו"ד פסולי עדות מדבריהם אם קידושיו קידו' או לא מחלוקת. והרמז"ל מן המחמירים קורבת האם אם פסולייהו ד"ת או מדרבנן מחלוקת והרמז"ל מן המחמירים וי"א כדעת המקילים גם אנו נידון להתירה אף באתריה כיון שי"א בדעת הרמז"ל שהוא מן המקילים ואם יהיה מן המחמירין וסובר שפסולי האם מדבריהם אין כאן אלא קידושי ס' ואם עמד אחר וקידשה תפסי בה הקידו' הילכך אזלינן לקולא וכדברי הראשונים כללות כל זה במ"ש נדו"ד הוי ממש דומה בדומה לנדון הרדב"ז ולפקע"ד אין שום חילוק ביניהם ואם כי נדונו איסור לאו ונדונינו איסור כרת כיון שהכל מדאורייתא כאשר כ' הרב שם וכל מ"ש בסו"ד הא ודאי לרווחא דמילתא ובלא אלו הסעיפים כבר התירה כדבריו הראשונים אשר יש בהם די והותר ומילתא פסיקתא קא תני ותשובת הרדב"ז בישנות סי' י"ט וסי' כ"ה בס' חדא קא מיירי:

ועל הכל אף למטוניה דמני"ר כי יהיה חי' והפר מן נדונינו לנדון הרדב"ז הצד השוה אליבא דכ"ע כי יכולים ללמוד מדבריו שכשיהיה תרתי פלוגתא דרבוואתא ובשניהם הרב המאריה דאתרא דעתו להחמיר ואנו רואים שיש מי שחולק באחד מהפלוגתות ואומר כי דעת הרב ההוא להקל כחדא מנייהו עבדינן כוותיה ועיין למ"מ הגאון הרב שמחת יו"ט בסוף סי' י"א: עוד ראיתי למני"ר שנו"ן בדברי תשוב' המהריק"ש ובסו"ד כ' דליכא למילף מידי מדברי המהריק"ש ונוכל לומר דס"ל דחוץ מגירושין ומיתה ס"ל להרמז"ל דקרובי האם הם מדברי סופרים יען דקדק בדבריו לומר לענין ביטול הגט עיין בד"ק:

ואנא עבדא אמינ' אמת הוא כי מני"ר יוכל לומ' שהר' המהריק"ש ס"ל כדעת הרמז"ל כאשר כ' רו"מ כת"ר האמנם לא נוכל להכחיש כי הוא קאי כדעת החולקים על הרמז"ל וס"ל כוותייהו מאחר כי כל חכמי הדורות חלקו עליו וכל מה שיש בקרובי האב למדנו בקרובי האם ובפה מלא דיבר כי פסולי עדות קרובי האם הוא ד"ת לדעת כל הפוסקים וכאשר הרב משכנות הרועים והרב ערוך השולחן מנו להמהריק"ש מכלל הפוס' הסו' דד"ת הוא פיסול קרובי האם ומעתה הא ודאי כשהביא בהגהותיו ס' הרמז"ל בשמו וכ' אחרים שיח' וכו' וי"א וכו' אומרו המחמיר תבא עליו ברכה כוונתו כי מן הדין הלכתא כסי' הי"ח וכאשר כתב בתשו' והיכא דאפשר מחמירינן כאשר כתבנו בתחי' וכבר כתב כי מצרים אתריה דהמהריק"ש הוא לפסוק כוותיה אף כשחולק על הרמז"ל:

עוד ראיתי בד"ק כתוב למני"ר שמצא דעת שלישית והוא ס' הרב המבי"ט בס' קרית ספר שכתב בדעת הרמב"ם שכוונתו הוא כמ"ש שקרובים מן האם פסולים מדבריהם הוא בקורבת האם דווקא כגון ב' אחים מאם אחת ולא מאב והא דילפינן בגמ' מקראי קרובי האם הוא כגון בני ראובן לבני דינה שתחי' קורבתם מאב אחד וסמוכין עשה להן מני"ר מלשון הרמב"ם שכתב אין פסולים מד"ת אלא קרובים ממשפחת אב בלבד וכו' והאחים מן האב וכו' ולא נקט אחים בין מן האב בין מן האב כדקתני בסיפא האחים מן האב וכן מן האם וכו' דנחזי אנן אמאי ברישא לא נקט והאחים בין מן האב בין האם כדקתני בסיפא אם לא דאשמועינן ברישא פסולים דאורייתא ואח"ך האחים בין מן האב בין מן האם דאיכא פסולים מד"ת ואיכא פסולים מדברי' ומזה הוליד לן ס' חדש לעשות ס"ס בדעת הרמז"ל והוא ס' אם הוא כסברת הגאונים דסברי כדעת הרמב"ם שס"ל שהוא מדרבנן או כס' התשב"ץ ואת"ל דדעת הר"מ ז"ל כמו שסברו הגאונים שמא דקרובי האם שכתב הרמב"ם הם הקרובים שתחילת קורבתם מצד האם:

ואנא עבדא אמינא לפי קע"ד שזה לא יקרא ס"ס מט' דסוף סוף השני ס' יהיו אם קרובי האם פסולן מד"ת או מדבריהם דהיינו הס' הא' הוא אם הוא כדברי התשב"ץ ופסולם מד"ת או כדברי הרמב"ן וסייעתיה ופסולן מד"ס וכן הס' הב' יהיה כס' הזה אם הוא כדברי המבי"ט ונדו"ד פסול' מד"ת או בסתמיות דברי הרמב"ם שקרובי האם בין כשהם קרובים דוקא מצד האם כגון ב' אחים מאם ולא מאב ובין כשתחי' קורבתם מצד האב כגון בני דינה לבני ראובן דכל כה"ג ס' אחד מקרי כאשר כ' התוס' בכתובות ד' ט' דשם אונס חד הוא והביאו הרב עץ הדעת למהר"ם ן' חביב בכלליו:

ומעתה מה שהסתייע מני"ר מדברי הרמב"ם שנוטי' דברי המבי"ט בהקשותו דלמה ברישא לא נקט והאחים בין מן האב בין מן האם כדנקט בסיפא אם לא דאשמועינן ברישא פסולים דאורייתא סלח נא אנכי מבקש כי לפקע"ד אמינא שכיון שברישא מיירי בפסולים דאורייתא א"כ יהיה דוקא כשיהיו אחים מן האב ואדרבא מסיפא דנקט אבל שאר הקרובים מן האם יכולים אנו לדקדק שבין כשהם קרובים מן האם. דוקא ובין כשתחי' קורבתם מן האב הכל הוא מדרבנן כיון שסתמא קא תני הקרובים מן האם דמשמעותו באיזה אופן שתהיה היא מד"ס:

וכאשר כל הפוסקים ראשונים ואחרונים הבינו בדברי הר"מ ז"ל כפשוטם כאשר כתב ואילו דברי הרמב"ם היו נוטים ואפי' במקצת למ"ש המבי"ט לא היו נשפכים כמה דיות ונמתחים כמה גוילים ליישב דברי הרמז"ל אלו הנאמרים בפסולי עדות מצד קורבת האם אשר המה סותרים למ"ש בקידושי כסף וכתבו מה שכתבו ולא יצאו י"ח ליישבם על מכונם ולא אחד מהם העלה על לשונו דברי המבי"ט ועיין לח"מ ומש"ל ה' אישות פ"ד ה"ו וש"ך ח"מ סי' ל"ג סק"א והגהות אמרי ברוך ותשו' זרע אברהם יצחקי ח"א סי' ל"א: עוד ראיתי בד"ק כתוב למני"ר שמצא עוד זאת יתירה כחא דהתירה והוא תשו' הרב שב יעקב שכתב כיון שהרמב"ם פ' בתחי' ה' אישות שקידושי כסף הם מדרבנן א"כ נמצא כשיהיו קידושי כסף בקרובי האם הוי דרבנן בדרבנן ולא חיישי' להו ואף כי הגאון ר"ע איגר ז"ל בסי' כ"ד דחה דברי הרב שב יעקב מני"ר חיזק דבריו ודחה דברי הגאון במה שהק' עליה שנר' מדבריו שלא ראה תשו' הרב פאר הדור בסי' קמ"ד האומרת בפי' שגם ג"ש ד"ס נקראת עי"ש בד"ק:

ואנא עני בא ואפרש שיחתי במה שהבנתי לפקע"ד בדברי הלח"ם ובדברי הגאון ר"ע ז"ל והוא כי הה"מ כת' בפ"א מה' אישות על מ"ש הר"מ ז"ל שהכסף הוא מד"ס ולא השטר שהוא מן השורש הב' שהניח הרב בספר המצוות שאין הדברים הנדרשים בג"ש או באחד מי"ג מדות נקראים ד"ת אלא ד"ס אא"כ יאמרו בהם בביאור שהוא ד"ת והוא ז"ל סבור דבשטר אמדו שהוא ד"ת ולא בכסף ואעפ"כ הכסף גומר בו לכל דבר כמו השטר והביאו בלי שום הפרש כו"ע ואין קידושי אחר תופסין בו אחר הכסף והט' לזה שאעפ"י שהוא סבור שהכסף מד"ס אינו מתקנת חכמים אלא מכללי תורה שבע"פ והוא דבר נאמר למשה בסיני ולא נכתב בפי' התורה אלא שנא' בג"ש ולזה נקרא ד"ס עי"ש ולפי"ד אלה הק' עליו הלח"ם בפ"ד ה"ו כמ"ש הוא עצמו שם דיש מן הגאונים שסו' שכל אותן שהם נלמדים מן המדרש בקרובי האם הם מד"ס וכן ס"ל לרבינו ז"ל ואם קידש אחר צריכה גט ממנו דמ"ש מקי' כסף ולזה יצא לחלק שאולי יש לזה חילוק דדבר הנלמד מי"ג מדות דיינין ליה ד"ת ממש אבל ריבוי דאינו מי"ג מדות דיינינן ליה כדין דבריהם בקי' ס' עי"ש וכוונתו מבוארת דבדברים הנדרשים בי"ג מדות ולא נאמר בהם בביאור שהוא מן התורה דכללא כייל לן הרמז"ל שנקראים מד"ס יש עוד לחלק חי' אחר והוא דאם יהיה הדבר שנלמד בג"ש אז נקרא מד"ס אבל אין חי' ממנו לד"ת כמו הכסף שהוא נקרא מד"ס ולהיותו נלמד בג"ש גומר בו לכל דבר ואין קידושי אחר תופסים ולא כן בקרובי האם שהם נלמדים באם אינו ענין זה יקרא מד"ס ואם קידש אחר צריכה גט ממנו והט' דקי' כסף דאתי מג"ש דאין דן מעצמו וכו' הוי הל"מ ודינו ד"ת ממש אבל קרובי האם דאתי מדרשה דאדם דן מעצמו דינו כדרבנן ועפ"י הצעתינו זאת הא ודאי אזדא לה המנפ"ש שכתב הרב שב יעקב שלפי חי' של הלח"ם בס' הה"מ אינם במשקל אחד דהא איכא ס' הה"מ דס"ל דקי' כסף אף שהם מד"ס ד"ת יש להם וקרובי האם נקראים מד"ס ודינם קי' ס' כמו קי' בפסולי עדות מדבריהם ובזה לפקע"ד אמינא דנסתלקה תמיהת רו"ם כת"ר על הגאון ר"ע ז"ל דלא ראה תשו' הרמז"ל וכן אינו מן התימה על הלח"ם שלא ראה התשו' הנז' מה שאי אפשר להולמו מאחר כי התשו' הנז' הם בעצמם הדברים הנאמרים בשורש הב' והביאם הה"מ זהו הנראה לפקענ"ד וכבר מילתי אמורה כי להציל את עצמי כוונתי ואם שגיתי תשוגתי תלין אתי וכל דברי זרה הלאה כמוץ לפני רוח והיו כלא היו והאלוד'ים הרועה אותי ינחני במעגלי יושר בטובו ובחסדו חסד אל:

הצעיר יו"ט ישראל ס"ט:

תוכן העניינים

שות שמחה לאיש

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה