אור ברסלב
שות שמחה לאיש אה"ע › סימן כב

שות שמחה לאיש· רבי יעקב שאול אלישר

אה"ע · סימן כב

סימן כא

וזאת תשובתי אליו מר ניהו רבא דישא דדהבא הרב הגדול ר"מ ור"מ דק"ק מצרים כקש"ת יו"ט ראשון דאוריי' בהלו גרו והיה אדירו כיר"א: רוב שלום ער בלי ירח קבלתי לנכון האי פסקא דדינא דשדר לן מר בענין אחד ריק ופוחז שקדש בת אחת עניה בלא דעת אביה ואמה בפני ב' עדים קרובים מצד האם שהאחד הוא בן אחות העד השני. וע"ז שרטט וכתב ברוחב מבינתו כחא דהתירא להבת לינשא בלא גט לעלמא אחר שכבר השתדלו עמו הרבה וגם פייסוהו ברצי כסף שיפטרנה בגט כריתות והקשה את ערפו ואמץ את לבבו שלא לגרשה בשום אופן והבת היא בכבלי העיגון וע"ז טרח מני"ר ליהדר אחר שריותא דבתולתא דא ולהצילה מפי זאב. ולפי רוב ענותנותו בקש ממני אחוה דעי דעת הדיוט, וכשאני לעצמי אמינא מה אני. אחר מי יצא רב גובריה ורב חיליה אשר כל רז לא אניס ליה. ובפרט לפי רוב טרדותי שגבו תלאותי כאשר ידוע לפני כסא כבודו. והפנאי אינו מסכים עמי מעלו' השחר עד חצות הלילה לא יתנוני עד בלעי רוקי ולאי"ש אשר אלה לו איך יוכל להשיב שואלו דבר כאן בד"ת ובפרט באיסור ערוה החמורה ואולם לעשות רצון צדיק חפצתי הנה באתי בקיצור נמרץ העולה על רוחי לפקע"ד ואת אשר יבחר בו יקריב עולת ראיה וזה להשתעשע באמריו הנחמדים מתוקים מדבש ונופת צופים:

בראשית מאמר הביא לנו ס' הרמב"ם ז"ל בפ' י"ג מה' עדות דפסק דקרובים מצד האם או מדרך אישות פסולים מדבריהם. ומ"ש ה' המגיד ז"ל בפ"ד מה' אישות שכתב שהרמב"ן והרשב"א חולקים על הר"מ ז"ל. ושוב הביא מ"ש מרן הב"י באה"ע סי' מ"ב שהביא דברי הה"מ ותשו' הריב"ש סי' י"ד דס"ל כהרמב"ן והרשב"א ותשו' הר"י ן' הרא"ש ז"ל ותשוב' הרי"ף שכתב דאף המקדש בפ"ע דרבנן אין חוששין לקי' וכו' ואסיפא דמילתא אסיק מרן הב"י ז"ל דאם נתקדשה בפני עדים הקרובים מצד האם אם נשאת לא תצא אבל אם לא נשאת צריכה גט וזהו כדעת הרמז"ל ועפ"י כל הדברים הללו העלה לכאורה דלגבי ארץ מצרים שהוא אתריה דהר"מ ז"ל לו שומעים שקרובי האם פסולין מדרבנן וצריכה גט. ובפרט כי מרן ז"ל ס"ל כדעת הרמז"ל ופסק דאם נשאת לא תצא ואם לא נשאת צריכה גט וא"כ מי יערב אל לבו להתירה בלא גט ובפרט כי מצרים אתריה דהרמז"ל וגם מרן ז"ל חייש לס' הרמז"ל מאן ספין ומאן רקיע להתירה בלא גט ושוב כ' הכי אמר מר שיחל"א דאי מהא לא אירייא שהרי התשב"ץ ז"ל בח"א סי' קנ"א כ' דדעת הר"מ ז"ל דגם פסולים מצד קורבת האם הם מן התורה פסולים רק למנין המצות קרא אותם הר"מ ז"ל שהם מדרבנן וכ"כ בנו הרשב"ש ז"ל בסי' ת"ק ונכדו מהר"ש צרור בס' חוט המשולש עור ב' סי' ד' ומוהר"מ אלשקאר סי' ס"ח ומהריק"ש בתשו' סי' פ"א ועוד כמה פוסקים דס"ל הכי אתד"ק. ואנא דאמרי הרואה דברי הרשב"ש ז"ל בסי' ת"ק בלבבו יבין דלא החליט לדחות דברי הר"מ ז"ל ולא גילה דעתו כמאן ס"ל וכמדומה דלא זכר שר לתשו' ר' אבהו ז"ל בח"א סי' קנ"א הנז"ל שלא העלה על דל שפתיו רק מ"ש בס' זהר הרקיע בפי' האזהרות ולא מ"ש בתשו' ועיקר שאלתו היא שהעד האחד הוא בן אחי אשתו של העד הב' העלה בדעת השואל כי זה נקרא קרוב מצד האב ופסול מדאורייתא וקי' בעלים. וע"ז השיב הוא ז"ל וז"ל איברא כי הר"מ ז"ל כתב דקרובים מצד האם הם פסולים מדרבנן אבל הרמב"ן כ' עליו חבילות וכו' ונמשך אחריו הרשב"א ז"ל בתשו' [והיא בח"ב סי' ר"ל] והריב"ש ז"ל ואאמ"ו הרשב"ץ בס' זהר הרקיע נמשך אחר הרמב"ן ז"ל אבל אם באת לדון כפי ס' הרמז"ל קרובים אלו אינם פסולים רק מדרבנן שאעפ"י שהאחד הוא בן אחיה של האשה זהו אילו בא להעיד עם איש כמוהו או להעיד עליה אבל זה לא בא להעיד אלא עם בעל אחות אביו והבעל כאשתו הוא מדרש חכמים וכפי דעת הרמז"ל כל מדרש חכמי' אינו אלא מדרבנן וכו' וא"כ צללתם במים אדירים והעליתם חרס בידכם שמטעם זה הקי' קיימים הם עכ"ל. המובן מדבריו דמלבד דלא עלה על דעתו מ"ש הרב מר אביו ז"ל בעד הרמב"ם דס"ל דקרובי האם פסולים מן התורה ולא עוד אלא דלא החליט המאמר לחלוק על הר"מ ז"ל ומשטחיות לשונו נר' לעומד על דבריו ז"ל דחש לה מר לסברת הרמב"ם דהקדושין קיימים והאמת אתמהה דלא ראה דברי מר אביו ז"ל וכל לגבי דידי שייך למנותו להרשב"ש ז"ל בכלל הגאו' החולקים על התשב"ץ ז"ל. וא"כ מאחר דהרב המגיד ז"ל ורב האי גאון והרמב"ן והרשב"א והר"י ן' הרא"ש והרשב"ש ז"ל כולהו ס"ל בעד הרמז"ל דס"ל דפסולייהו דקרובי דאם הוא מדרבנן מי יערב אל לבו להתירה בלא גט ובפרט בארעא דמצרים דאתריה דהר"מ ז"ל הוא ואתכא דידיה סמכי:

וחזיתיה לפאר"מ שעיקר כסא וסמוכות שלו כיון דפלוגתא דרבוואתא הוא נוכל להתירה בלא גט מטעם ס"ס בפלוגתא דרבוואתא ז"ל דהיינו כמ"ש מע' הרב הפוסק שם חד"ש טאראנאנו הי"ו כי כן מצא למהרשד"ם ז"ל וכמה גאונים דסמכו להתירה ע"י ס"ס בפלוגמא דרבוואתא. ומני"ר מצא עזר להרדב"ז ז"ל בישנות סי' צ"ג גבי זיקת מומר אסיק הכי להלכה ולמעשה להתירה ע"י ס"ס בפלוגתא דרבוואתא אחר שמצא מאן דס"ל כדעת הרמב"ם ז"ל דאין זיקה למומר הביא לנו להקת הנביאים דסברי מרנן דעבדינן ס"ס בפלוגתא הלא המה מהרשד"ם ומהרח"ש וה' משפט צדק וה' פ"מ ז"ל ועוד כמה רבנים שנמשכו אחר דברי התשב"ץ ז"ל לעשותו ס"ס ובפרט כי הרדב"ז ז"ל הוא מאריה דאתרא דארעא דמצרים הסכים לעשותו ס"ס בפלוגתא דרבוואתא כנז"ל. ושוב נרגש על מ"ש הרב משכנות הרועים ז"ל במע' הס' אות י"ג שכתב דהרדב"ז קאי כס' הסוברים דלא אמרי' ס"ס בפלוגתא דרבוואתא ממ"ש בחדשות ח"א סי' קי"ט ועל זה תבר לגזיזיה דא"כ יהיו דברי הרדב"ז ז"ל סתראי לההיא דסי' צ"ג לדבר הזה אמינא יסלח האדון דדברי הרדב"ז ז"ל לא קאי אדבריו דלעיל שכתב דלא אמרינן ס"ס אלא לגבי איסורא אבל לא לגבי ממונא וכ' אח"כ וז"ל ואפי' לפי דעתו אימא איפכא ומס"ס לא נוציא ממונא ואי משום דהוי תנאי כתובה אדרבא חכמים העמידו דבריהם וכו' ואח"כ כתב ותו לא ידענא היכי הוי האי כעין ס"ס דמה ענין מחלוקת פוסקים לס"ס וכוונתו מבוארת דלשיטתיה אזיל למ"ש בישנות ח"א סי' י"ט וסי' ר"ה דאפי' באיסורא לא עבדינן ס"ס וכללא כייל שם וז"ל הוי יודע שלא אמרינן ספק להקל שום קולא אלא היכא שהספק נולד מעצמו כגון בא זאב ונטל בני מעיים אבל אם הספק הוא מחסרון ידיעתינו הדין לא נקרא ספק כלל וכו' וכן בדין שאין לך דין מן הדינין שאין בו ספק ידיעה וספק מצד המחלוקת וא"כ את הכל ספק וניזיל בכולם להקל וא"כ תתבטל התורה ודיניה אלא ודאי לא אמרינן אלא היכא דלא ידעינן המעשה בעצמו היכי הוה וזה פשוט עכ"ל בסי' ר"ה יע"ש באופן דכונ' דבריו דאף לדברי האומר שמצינן למימר ס"ס אף לגבי ממונא נימא הס"ס איפכא וכו' ותו פי' ועוד טעם אחר לא ידענא מה ענין מחלוקת פוס' לס"ס מאחר דהספק הוא מחסרון ידיעתינו והיינו לשיטתיה וכאמור וההיא דסי' צ"ג דמוכח מדבריו דאמרינן ס"ס אפילו בפלוגתא דמינה הוכיח כבוד הודו דמודה הרדב"ז ז"ל בנ"ד דאמרי' ס"ס להתירה בלא גט. כל לגבי דידי לישרי לן מר דהרי ההיא דהרדב"ז עיקר הספק הראשון הוא בגוף המעשה שילדה ולד וראוהו מגידי אמת שגמרו כל סימניו ואף שמה בתוך ל' יום דבהא פלוגתא אם יצא מכלל נפל עכ"פ יבום לא מצי מייבם אליבא דכ"ע כי אם חולצת דוקא משום ספיקא שמא היה ולד של קיימא. ואחר שהונח הספק הזה שהוא ספק זיקה איכא ספיקא שמא מומר אינו זוקק רק בזיקת ודאי לא בזיקת ספק וזה הספק הב' אינו תלוי במחלוקת כי אם בשיקול הדעת שלא החמירו בזיקת ספק. ואח"כ בא לנו הספיקות בפלוגתא דאף את"ל דגם בזיקת ספק החמירו ספק דעת הר"מ ז"ל אם הוא מן המחמירים או מן המקילים וכו' באופן שהס"ס הוא בדבר שהוא ספק בעקרו של דבר שמא ולד של קיימא היה. ועכ"ז פי' דבריו ז"ל בסוף התשובה טעם ההתר הוא משום דאיכא למיחש שמא תתעגן כל ימיה שהמומר נאבד זכרו ולא נודע אם חי אם מת וגם פי' שיחותיו ז"ל דליכא חומרת אשת איש אלא לאו דיבמה לשוק וכו' יע"ש:

הראת לדעת דמתשו' הרדב"ז הלזו דסי' צ"ג ליכא למילף מינה לנ"ד ולא כלום זה נר' לי פשוט וברור וגם הרב מהריק"ש ז"ל דגם הוא מאריה דארעא דמצרים לפקע"ד. ליכא למשמע מידי דהנה בהגהותיו ס' ערך לחם שהביא לשונו מני"ר כתב בסו"ד וז"ל והמחמיר תבא עליו ברכה דמוכח שדעתו למעשה להחמי' האמנם בתשו' סי' פ"א אחר שהביא ס' הר"מ ז"ל דקרובי האם פסולים מדבריהם והביא דכל חכמי הדורות חלקו עליו וכו' כתב וז"ל ופיסול עדים אלו דנ"ד דבר תורה הוא לדעת כל הפוס' ז"ל ואפשר דאפי' הר"מ ז"ל ס"ל דקרי לפיסול מצד האם ומדרך אישות דברי סופרים לענין ביטול הגט ולהוציאה אף אם נשאת יודה דהוו כפיסולי תורה כדילפינן מגמ' וכו' כמו שדעתו בקידושי כסף שדינן כדין תורה ממש וכו' יע"ש. הנה המתבאר מפשט דבריו שדרך כדרך התשב"ץ ז"ל דגם הר"מ ז"ל ס"ל דפיסולייהו מן התורה אך קשה למה נקט בדבריו לענין ביטול הגט יודה הרמב"ם דמשמע מדבריו דאף דבעלמא ס"ל להר"מ ז"ל דפיסולייהו מד"ס לענין ביטול הגט יודה דהוו כפסולים מן התורה בכ"ף הדמיון וזה דבר חדש שלא נשמע מעולם בדעת הרמב"ם ז"ל פעמים ס"ל דהוו דרבנן ופעמים דהוו מדאורייתא אם לא שצריכים אנו לומר בהכרח דכוונתו כמ"ש בס' אליה רבא ז"ל סוף שער א' דכללא כייל דגבי גירושין אין לדון ולהקל מטעם ס"ס אפי' כל הספיקות שבעולם יקבצו לא יועילו להוציא האשה מחזקת אשת איש. אבל גבי קדושין יש להקל מכח ס"ס וכו' יע"ש ועין רואה למרן בכ"מ בפ"ד מה' אישות ה' ו' עמ"ש הר"מ ז"ל המקדש בפס"ע וכו' שהביא משם ה' מהריק"ו ז"ל בשורש קע"ב שכתב דבענין ספק קדושין האשה היא בחזקת פנויה משא"כ בספק גירושין דהאשה קיימה בחזקת אשת איש יעש"ב ומעתה נראה לע"ד דזהו כונת הרב מהריק"ש ז"ל דלענין ביטול הגט דהיינו שלא להוציא האשה מחזקתה שהיא אשת איש נוכל לומר דהרמב"ם יודה דדינם כפיסולי תורה ושלא יועיל הגט שעידי חתימה ומסירה הם קרובים אף שהם מצד האם או מדרך אישות יען שהאשה היא בחזקת אשת איש ואנחנו באים להוציאה מחזקתה מטעם דהר"מ ס"ל דקרובי האם הם מדבריהם בזה אמרינן העמד אשה על חזקתה וגם הר"מ ז"ל יודה בזה זה נלע"ד כוונת ה' מהריק"ש ז"ל. וליכא למילף מידי לנ"ד דנוכל לומר דה' מהריק"ש ז"ל ס"ל דחוץ מגירושין ומיתה ס"ל להר"מ ז"ל דקרובי האם הם מד"ס יען דקדק בדבריו לענין ביטול הגט:

ואם כנים אנחנו בזה דגם מדברי הרדב"ז ז"ל וגם מדברי מהריק"ש ז"ל שהם המה מארייהו דאתרא לגבי מצרים ואגפיה ליכא למילף מידי לנ"ד. פש גבן לעשות תלת ספיקי להתירה להך בתולתא מט' דתלת ספיקי באופן זה ס' אם הלכה כהרמב"ם ומרן דמצריכין גט היכא דלא נשאת או הלכה כהרמב"ן והרשב"א וכמה מרבוואתא דפליגי על הרמב"ם וס"ל דקרובי האם פסולים מן התורה ואף את"ל דהלכה כהר"מ ז"ל ס' אם דעת הר"מ ז"ל דפסולייהו מדבריהם כדעת הה"מ וכמה מרבוואתא דס"ל בדעת הר"מ הכי או הלכה כהתשב"ץ ודעימיה דדעת הר"מ ז"ל דפסולין מן התורה ואף את"ל דדעת הר"מ ז"ל דס"ל דפסולין מדבריהם ס' אם הלכה כוותיה או הלכה כהרי"ף ז"ל ודעימיה דאף המקדש בפסולים דרבנן אין חוששין לקדושיו. הנה המבין יבין דבתלתא ספיקי הללו ליכא אלא חד ספיקא דנוכל עשוהו בשופי דהיינו אם דעת הרמב"ם במ"ש דקרובי האם הם מד"ס והיינו מדרבנן והעדים כשרים כמו שהבינו כל הגאונים ראשוני ואחרונים או נימא בדעת הרמב"ם דס"ל שהם פסולים מן התורה וכדעת התשב"ץ ודעימיה. אבל שתי הספיקות האחרים אם הלכה כהר"מ ז"ל או כהרמב"ן והרשב"א וכן אם הלכה כהר"מ ז"ל או כהרי"ף ז"ל צריכה רבא לעשות הספיקות הללו יען כי הר"מ ז"ל הוא מאריה דאתרא דמצרים וכמ"ש הרדב"ז ז"ל בחדשות ח"ב סי' חתכ"ה וז"ל והוי יודע דמצרים אתריה דהרמב"ם ז"ל הוא ולא מצי שום בעל דין לומר קי"ל כפלוני גאון נגד דברי הרב ז"ל וכו' יעו"ש. ובפרט דמרן ז"ל נמשך אחר דעת הר"מ ז"ל בהך דינא דמקדש בפיסולי עדות דאם לא נשאת צריכה גט מספק. וכתב הגאון הרב חק"ל באה"ע סי' מ"ה ד' ק' ע"ג וז"ל וידוע שארץ ישראל ומצרים וכל אגפיו קבלו הוראותיו של הר"מ ז"ל וכו' וכתב הרב גו"ר ח"מ כלל ג' סי' כ"ט בשם הרב דרכי נועם דהאידנא בכל המקומות לא ניידי מדברי מרן בש"ע אף שהוא נגד הרמב"ם. והרב משאת משה ח"ב ח"מ סי' ל"ד ד' קי"ג כתב דכיון דקבילו בהני אתרי לדון כדברי שניהם אי פליג הש"ע להר"מ ז"ל מאן דסמוך על דעת אחד מהם לא משתבש מ"מ אם הרמב"ם והש"ע קיימי בחד שיטה אין המוחזק יכול לומר קי"ל נגד סברתם עכ"ל יעש"ב [והיא התשו' של הגו"ר ז"ל שציין כבוד הודו בד"ק שנהגו לפסוק אף נגד מרן והה"מ כהרדב"ז ומוהריק"ש ז"ל וכו'] מאחר דלפי האמור לא נפקא מינ' לנ"ד מדברי הרדב"ז ומהריק"ש ז"ל. ואם כן אם בדיני ממונות דליכא שום איסור והוא תפוס ומוחזק לא יוכל לומר קי"ל ואיך נוכל לעשות ס"ס בדבר האיסור הפך דעת הרמב"ם ומרן ז"ל ולהתירה לעלמא בלא גט בתלת ספיקי:

וכאשר עין רואה לאחרון זמנינו בס' מים החיים חיו"ד סי' יו"ד שהביא להקת הפוסקים ובראשם ה' הכנה"ג ועד אחרון הרב באר המים שהביא ג"כ כמה פוס' דס"ל דלדידן דקבלנו הוראות מרן אין לנו לעשות ס"ס נגד מרן ז"ל יעש"ב:

זאת ועוד ראה זה דבר חדש מצאתי בירושלמי דסנהדרין פ' זה בורר ה' ח'. דאיתא התם כתיב לא יומתו אבות על בנים והלא כבר נאמר איש בחטאו יומתו וכו' אין לי אלא אבות ובנים שאר קרובים מנין אמר ר' זעירא ובנים לרבות שאר קרובים עד כדון כר' עקיבא כר' ישמעאל מנין תני דבי ר' ישמע ושפטו העדה והצילו העדה וכו' יעש"ב. וכתב הרב מראה הפנים בד"ה תני ר' ישמעאל וז"ל נראה דאיכא נ"מ בין דרשת ר"ע לדרשת ר' ישמעאל דלר"ע דיליף מקרא דלא יומתו א"כ אין לי אלא קרובי האב דאבות כתיב וכדקאמר התם להך דרשא דאתייא כר"ע שם אשכחן קרובי האם מנלן אמר קרא אבות אבות אם אינו ענין לקרובי האב תנהו ענין לקרובי האם דפסולים מדבריהם דלא אתיא אלא באם אינו ענין כדכתב הכ"מ שש אבל לדרשת ר' ישמעאל דהכא דיליף מקרא דושפטו העדה א"כ קרובי האם מדאורייתא כמו קרובי האב וכו' ודברי הרמב"ם אליבא דר"ע הן כדרשת סוגיא דהתם עכ"ל. כאופן דלדעתו ז"ל פלוגתא דהר"מ עם הרמב"ן היא פלוגתא דר"ע ור' ישמעאל ופסק הר"מ ז"ל כר"ע וא"כ סגר עלינו את הדלת כי מי הוא זה אשר יכניס ראשו מעתה לעשות ס"ס בפלוגתא דתנאי ובפרט דפסק הר"מ ז"ל כר"ע:

ואולם אחר ההשקפה וההתבוננות נר' לפקע"ד אחר נע"ר של הרב מראה הפנים ז"ל לא יתכן כלל לפרש פלוגתייהו דר"ע ור"י בקרובי האם אם הם מדאורייתא או מדרבנן חלילה. חלילה. מכמה טעמי' חזקים כראי מוצק. זה יצא ראשונה איך הרמב"ן והרשב"א והריב"ש והתשב"ץ והרשב"ש והרב המגיד ומרן בכ"מ וכמה וכמה ראשונים גם אחרונים ואחרוני אחרוני' השיגו על הר"מ ז"ל מהם החליטו שלא לחוש לדברי הר"מ ז"ל כלל ואין חוששין לקדושין שניתנו בפני קרובי האם כיון דפסולין מדאורייתא לדעתם ז"ל. זאת לא זאת דמרן ז"ל פסק דאם נשאת לא תצא ואיך תפסי קדושי שני מאחר דהעדים כשרים מדאורייתא לדעתו של ה' מראה הפנים ז"ל דהכי קי"ל הלכה כר"ע מחבירו. אלא ודאי בהכרח לומר דלא אישתמיט פלוגתא דר"ע ור"י בירושלמי הנז' מכל הגאונים הנז"ל ועיני הקורא תחזנה מישרים בתשו' הרשב"א ח"ב סי' ר"ל שהביא משם רב האיי גאון שדחה כל דברי האומר שקרובי האם פסולייהו מדרבנן עד שהחליט המאמר דמי שמגרש את אשתו בגט לפני עדים קרובים מצד האם שהגט פסול מן התורה יעש"ב. ובודאי נוכל להחליט ולומר בעד הרב מראה הפנים ז"ל דדבריו אמרם כד ניים ושכיב מבלי העמק שאלה שהיא סברא דחויה וזרה. וחיובא רמיא עלינו לומר כפי' הרב קרבן העדה ז"ל דפירוש פלוגתייהו דר"ע ור"י הוא אי אמרינן דברה תורה כלשון בני אדם או לא יעי"ש דבזה יתכן שיסכימו כל הגאונים הנז"ל דבהא פליגי ר"ע ור"י או יפרשו נפקותא אחרת דאיכא בינייהו אבל פי' הרב מראה הפנים ז"ל הנז' לא יוצדק לכל בעל שכל להעלותו על רעיונו כלל וכלל יען כי כל הגאונים הנז"ל ודאי דלא אישתמיט מינייהו פלוגתא דר"ע ור"י בירוש' הנז"ל ולא עלו על דל שפתותיהם נפקותא הלזו בין ר"ע ור"י. ועיין בס' פני מבין בשי' לסנהדרין על דכ"ז ע"א הביא קושיא אחת שכבר דשו בה קמאי שהקשו הך סוגיא דסנהדרין לההיא דרמינן במס' ברכות ובפ' הערל דמ"ט בש"ס דברכות הק' כתיב לא יומתו אבות על בנים וכתיב פוקד עון אבות וגו' ובפ' הערל הקשו על מה שעשה דהע"ה להרוג את בני רצפה בת איה והכתיב לא יומתו וגו' דמאי קושיא מאחר דכבר דרשו קרא דלא יומתו אבות על בנים בעדות בנים במס' סנהדרין הנז'. והוא ז"ל תירץ דשתי סוגיאות דברכות ודפרק הערל ס"ל כר' ישמעאל דירוש' דמפיק לפסולי עדות דהם מדאורייתא מקרא דושפטו העדה ואם כן אייתר ליה קרא דלא יומתו דלא דרשינן כעדות בנים ואמטו"ל הקשו בגמרא דברכות ודיבמות קראי אהדדי יעש"ב. והאמת אתמהה! דאיך הרמז"ל פ' כר"ע הפך הסוגיאות הנז' לדעתו ז"ל וגם דקי"ל הלכה כר"ע מחבירו לפי הכלל המסור בידינו ולזה אפשר לומר דבזה לא נאמר הלכה כר"ע מחבירו יען דפשטיה דקרא מסייע לרבי ישמעאל (ועי' לה' יד מלאכי ז"ל) ועוד כי רבי יוסי קאי בסברת ר' ישמעאל כדאיתא התם בירוש' יע"ש. אך זוהי שקשה לאידך גיסא איך פסק הר"מ ז"ל כר"ע הפך הסוגיאות הנז' והוא תימה אלא דלפקע"ד דברי ה' מראה הפנים קשה ליישבם ואעיקרא דדינא לא ידעתי אענה למטוני' למה לדע' ר"ע ס"ל דקרובי האם פסולייהו מדרבנן ולר' ישמעאל ס"ל דפסולייהו מדאוריית' אי משו' דלר"ע מפיק מקרא דלא יומתו אבות על בנים והרי יש בעדו' בני' וקרובי האם נפקא ליה באם אינו ענין הלא גם לר' ישמעאל כל פסלות העדים נפקא ליה מהקש דדיינים דהכי איתא בירוש' הנז' תני ר' ישמעאל ושפטו העדה והצילו העדה שלא יהא העדה לא קרובי המכה ולא קרובי המוכה אמר ר' יוסי אם אתה אומר כן נמצאת אומר בד' גואלי הדם מכאן שלא יהיו הדיינים קרובים לנדונים ומנין שלא יהיו העדים קרובי הנדונין אמרה תורה הרוג עפ"י עדים הרוג עפ"י הדיינים מה הדיינים אינם קרובים לנדונים אף העדים לא יהיו קרובי הנדונים וכו' יע"ש. נמצא לד' ר' ישמעאל ור' יוסי כל פיסול העדים הקרובי' בין קרובי האב בין קרובי האם יצא לנו מהקש מהדיינים ואיך נוכל דלר' ישמעאל פיסול עדות הקרובי' מדאוריית' כיון דמדאורייתא אינם פסולים אלא הדיינים דוקא מה שא"כ ר"ע דעכ"פ קרובי האב הם מדאורי' ודוקא קרובי האם נלמד באם אינו ענין ולדידי כבר מילתי אמורה שדבריו קשים להולמם עד להפליא:

אתאן לנ"ד דהנה הנערה בוכה ומבכ' בכבלי העיגון דמע' ב"ד הצדק דהתם אחר שקבלו העדות וראו העדים שהם קרובים זה לזה דהיינו שהעד האחד הוא בן אחותו של העד הב' דהיינו ראשון בשני ממש ועכ"ז חששו כל מה דאיכא למיחש בעדות הלזה והפצירו בו שיתן גט ופייסו אותו בכמה מיני פיוסים והקשה את ערפו ולא רצה לגרשה בשום אופן כדי לעגנה לפי דעתו הנפסד והנה לקלא ליכא למיחש בנ"ד כיון דמשעה שבאו לפני ב"ד להעיד היה קול ושוברו עמו וכמ"ש הר"י ן' הרא"ש בתשו' סי' פ"א דל"ג מדפוס חדש ע"א דדוקא בפיסולי עדות מחמת עבירה מצריכינן שנחשוב שעשה כבר תשובה אבל בפיסולי עדות מחמת קורבה אין כאן שום בית מיחוש ועי' להרב עדות ביעקב ז"ל בסי' י"ח שהוא המחמיר נגד הרב הכנה"ג ז"ל ועכ"ז מטעם קלא. כתב דליכא למיחש למידי כיון שבאו והעידו כבר ידעו כולם שהם קרובים. ובכן אי מהא לא איריא:

פש גבן חקור דבר בענין עדות העדים דכבר מילתינו אמורה לעיל דליכא אלא חד ספיקא בד' הרמב"ם אי ס"ל דפיסולייהו מדרבנן כמו שהבינו כל הגאונים הנז"ל או ס"ל דפסולייהו מדאורייתא כמ"ש התשב"ץ ז"ל ודעימיה. והן אמת כי עיני ראו לה' מגילת אסתר ז"ל אשר יצא לישע להציל את הר"ם ז"ל מכל השגותיו של הרמב"ן ז"ל בשורש השני כתב הרמב"ן וז"ל ואני חוזר עוד וצווח על דברי הרב שכמה דברים בגמ' למדו אותם במדות האלו שהתורה נדרשת בהן בכולם שהם תורה שלימה והרב מנה מצות רפ"ז לאו בעדות אבות על בנים והיא באה מדין רבוי כמ"ש בפרק זה בורר וכו' כתב ה' מגילת ספר עליו וז"ל נראה לי כי מ"ש הרמב"ן שהרב מנה לאו בקבלת עדות הקרובים וכו' מ"מ כבר השריש בשורש הב' כי כל דבר הלמד בי"ג מדות ואמרו בו החכמים כי הוא גוף תורה שראוי למנותו וכו' וכו' ואל תשיבני ממ"ש הרב בתשובתו שהבאתי לעיל [והיא בס' פאר הדור סי' קמ"ד] כי אפי' הדבר שהיא הל"מ נקרא דברי סופרים ולא יבא במנין. כי זהו דוקא פסוק יורה עליו רק הכל בקבלה אמנם בבא פי' איזה פסוק בקבלה אצלינו הנה הוא יקרא דבר תורה והראיה ממ"ש בשורש השני וז"ל ולא ג"כ נאמר בכל מה שימצא בגמ' שיסמכוהו אל אחת מי"ג מדות שהוא דרבנן כי פעמים יהיה הפי' ההוא מקובל ממשה בסיני עכ"ל. הנה שהוא סובר שכל מה שבא בקבלה בפירוש איזה פסוק אינו מדרבנן וא"כ הוא דבר תורה עכ"ל הצריך יעי"ש בדבריו ובסוף אות ה' כתב וז"ל ומה שהשריש הרב בשורש השני שאם החכמים בעצמם לא יאמרו על דבר הנלמד בי"ג מידות כי הוא גוף תורה אין למנותו זהו בדבר שאין בו פסוק יורה עליו אבל אם היה בו פסוק והם פירשוהו ולא נפלה בו מחלוקת יש לנו לקבל אותו הפי' כאילו שמענוהו מפי משה כי האמת כן הוא ויבא במנין המצות וכו' יעש"ב. באופן כי לדעתו ז"ל כי פיסול עדות הקרובים כיון שיש בו פסוק הגם שנלמד דאם אינו ענין הוא מן התורה. והגם שכתב הרמז"ל שקרובי האם היא מד"ס כמו קדושי כסף שכתב הרמז"ל שהיא מד"ס והשיג עליו ותי' הרב מגילת אסתר בעדו כמו שיעוי"ש. ונמצא דעתו מסכמת להתשב"ץ ז"ל. ועי' לה' צרור החיים בחי' על הרמב"ם בפ"ד מהלכות אישות שדקדק מדברי הר"מ ז"ל דס"ל דקרובי האם הן מן התורה אף שקראם דברי סופרים יעי"ש הרי מצינו דגם ה' מגילת אסתר תפס בדעת הרמב"ם ז"ל דקרובי האם הם מן התורה יען נפקא לן מקרא דאבות אבות והיא עזר וסיוע לס' התשב"ץ ודעימיה: ועוד מצאתי אתר החיפוש דעת שלישית בס' הר"מ ז"ל והוא שראיתי לה' המבי"ט ז"ל בס' קרית ספר בפי"ג מה' עדות על הר"מ ז"ל שהביא סוגיא דפ' זה בורר ד' ז"ך בשלימותה מרישא לסיפא ואח"כ כתב וז"ל הרב כתב שקרובים האם אינם פסולים אלא מדבריה' ונר' דהא דילפינן מקראי קרובי האם היינו כגון בני ראובן לבני דינה שהם קרובים מצד האם שהיא דינה דכיון דתחילת הקורבה היא מצד האב יעקב אבי ראובן ודינה הוו קרובים מן האב אבל אם הקורבה מן האם כגון ב' אחים מאם אחת ולא מאב שאין תחילת קורבתן אלא מצד האם לא פסילי אלא מדרבנן דכיון דילפינן מאבות אבות הרי דמני משמע שתחילת הקורבה היא מן האב אע"ג דהשתא בשגם הוא שנים מצד האם ואפי' שני בני אחיות שהן אחיות מצד האב הן בכלל זה כיון דאביהם אחד וכדאמרן עכ"ל. והרב ערוך השלחן אה"ע סי' מ"ב אות ח' הביא דבריו וכתב לנדון דידיה אע"ג דקרובים הם מצד האם כיון דאב אחד לב' אחיות פסולים מדאורייתא לכ"ע. ואח"כ כתב דמסתמיות דברי המ"מ והרשב"א משמע דאין חילוק וכו' יע"ש. ויש לי הרבה לפלפל בזה רק לא באתי אלא לענין דינא דוקא דאין הפנאי מסכים עמי לפלפולא:

דבר הלמד מדבריו ז"ל בדעת הר"מ ז"ל דמ"ש בגמ' אשכחן קרובי האב קרובי האם מנלן אמר קרא אבות אבות וכו' היינו קרובי האב שבאים מתחילה מצד האב דזה מרבינן מיתורא דאבות אבות תרי זימני ומ"ש הר"מ דקרובי האם פסולים מדבריהם היינו בקרובי האם שתחילת קורבתן מצד האם. ועפ"י דרך זה של ה' המבי"ט ז"ל ניצול הר"מ ז"ל מכל ההשגות שהשיגו עליו גאוני ארץ ראשונים כמלאכים ז"ל:

ובאמת המדקדק יפה בדברי הר"מ ז"ל יראה בעיניו ובלבבו יבין כדברי המבי"ט ז"ל וז"ל הר"מ ז"ל אין פסולין מדין הורה אלא קרובים ממשפחת אב בלבד והם האב עם הבן ועם בן הבן להאחין מן האב זה עם זה ובניהן זע"ז וכו' דקדק בדבריו ונקט ממשפחת אב ואח"כ נקט האחים מן האב ולא נקט אחים בין מן האב בין מן האם כדקתני בסיפא האחים בין מן האב ובין מן האם הרי הם ראשון בראשון וכו' וכן הדרך בנקבות כיצד שתי אחיות או אח ואחותו בין מן האב בין מן האם הרי הם ראשון בראשון וכו' ונחזי אנן אמאי ברישא לא נקט והאחים בין מן האב בין מן האם כדנקט בסיפא אם לא דאשמועינן ברישא פסולים דאורייתא דהכי כתב אין פסולים מדין תורה אלא קרובים ממשפחת אב דהיינו אב ובנו ואחים מן האב ובניהם וכו' ואח"כ האחים בין מן האב בין מן האם ובניהם וכו' דאיכא דפסולים מן התורה ואיכא דפסולייהו מדרבנן וכן בנקבות וכו' יען לא הזכיר פסולייהו אי מדאורייתא או מדרבנן. נקוט מיהא דמצינו ג' דיעות בסברת הר"מ ז"ל. א) הרמב"ן והרשב"א וכמה גאונים הוזכרו לעיל דס"ל דקרובי האם פסולים מדרבנן ומדאורייתא כשרים. ב) התשב"ץ ז"ל ודעימיה כמה גאונים דס"ל בעד הר"מ ז"ל דקרובי האם פסולים מדאורייתא הגם דנקט מדברי סופרים. ג) ס' המבי"ט ז"ל הנז"ל דלדעת הרמב"ם ז"ל קרובי האם שתחילת הקורבה היא מצד האב פסולי' מדאורייתא אבל אם תחיל' הקורבה היא מצד האם פסולים מדרבנן:

אמור מעתה יש לנו כח גדול לעשות ס"ס בדעת הר"מ ז"ל דהוא מאריה דאתרא דמצרים באופן זה ס' מ"ש הרמב"ם דקרובי האם הם המה מדרבנן ממש כמו שהבינו כמה גאונים או שמא דעת הר"מ ז"ל פסולים מדאורייתא כמו שכתב התשב"ץ ז"ל ודעימיה ואת"ל דדעת הרמב"ם שמ"ש הר"מ ז"ל שהם מדבריהם כמו שהבינו הגאונים ז"ל שמא דקרובי האם שכתב הר"מ ז"ל הם קרובים שתחילת קורבתן מצד האם ואינם ממשפחת האב הרי ספק ספיקא בדעת הרמב"ם והוי ס"ס המתהפך שפיר דידיעת ההפכיים אחת היא. וא"כ יש לנו כח ורשות להתיר להנערה דנ"ד בס"ס הנז' לינשא בלא גט אחר שיש עיגון גדול לעולם כי מי יכוף אותו לגרשה בגט כריתות יען הוא סודיט'ו מעם לועז ולא יש בידינו לכוף ראשו כאגמון כאשר כתוב בשאלה. ובנ"ד העד הא' הוא בא להעיד עם בן אחותו מן האב דהוי ראשון בשני:

עוד זאת יתירה כחא דהיתירא והוא דמצאתי ראיתי בס' שב יעקב ז"ל שמצא טעם אחר להתיר ולבטל הקידו' שנעשו בפני קרובי האם מטעם דהרמב"ם כתב דקדושי כסף הם מדברי סופרים בפ"א מה' אישות ובקרובי האם כתב דפסולים מד"ס וא"כ נמצא דהוו תרי דרבנן קדושין מדרבנן ועדים פסולים מדרבנן דאין חוששין לקדושין והיא תשו' התשב"ץ ז"ל הביאה מרן הב"י שם בסי' מ"ב ופסקה מור"ם בהג"ה שם ועתה בממ"נ אם מ"ש הרמב"ם דקרובי האם פסולי' מד"ס כוונתו שפסולים מן התורה ומ"ש גבי קדושי כסף מד"ס היינו מן התורה א"כ אין לחוש לקדושין הללו כלל וא"כ קדושי כסף שהם מד"ס פירושו שהוא מדרבנן וא"כ גם עדות העדים פסולייהו מדרבנן והוו תרי דרבנן ואין לחוש לקדושין יע"ש בדבריו באורך. ואף שראיתי בתשו' הגאון ר"ע איגר ז"ל סי' צ"ד שהביא דברי ה' שב יעקב ז"ל הללו. ושוב דחאם בשתי ידים יען הרב לח"מ ז"ל יצא לחלק דקדושי כסף שאני שנלמדו בג"ש מקיחה קיחה והוי דין תורה ממש משא"כ בעדות קרובי האם שהם מדבריהם וא"כ אין דמיון לקדושי כסף לומר ממה נפשך כמ"ש ה' שב יעקב ז"ל יעש"ב. ואחרי המחי"ר מכת"ר כנראה שלא ראה תשו' פאר הדור להרמב"ם בסי' קמ"ד שכתב בזה"ל וכבר ביארתי שאין כל דבר שלמדים אותו בהקש או בק"ו או בג"ש או במדה מי"ג מדות שהתורה נדרשת בהן הוא דין תורה וכו' ואפי' בדבר שהוא הלכה למשה מסיני הכל מדברי סופרים קרינן ליה עד שיאמרו חכמים בפי' שהוא מן התורה וכו' יעש"ב. באופן דגם גזירה שוה מד"ס היא נקראת וא"כ לדעת הר"מ שהשוה דין פסולי עדות דהיינו קרובי האם שכתב הרמב"ם שהם פסולים מדבריהם עם מ"ש הרמב"ם בפ"ד מה' אישות המקדש בפסולי עדות מד"ס שכתב הר"מ דהיינו קרובי האם למדנו להועיל דגם מ"ש הרמב"ם דקרובי האם פסולים לעדות מדבריהם היינו מד"ס הפך מ"ש ה' תומת ישרים ז"ל שיצא לחלק ביניהם כיע"ש בסי' פ"ג. וא"כ הממ"נ שכתב ה' שב יעקב ז"ל במקומו עומד חזק כראי מוצק ולית נגר דיפריקניה יען דמ"ש הר"מ ז"ל בה' אישות המקדש בפ"ע מדכרי סופרים לה' הה"מ ז"ל הם קרובי האם שכתב הר"מ ז"ל בפי"ג עדות שהם פסולים מדבריהם דהיינו מד"ס שפיר כתב ה' שכ יעקב ז"ל ממ"נ אם קדושי כסף הם מד"ס גם פיסולי עדות קרובים מצד האם הן מד"ס ונ"מ להך מקדש דנ"ד שקדש את הנערה הזאת בקדושי כסף שהם מד"ס הויא ליה תרי דרבנן ואין חוששים לקדושיו ואם מד"ס פי' הוא דה"ה מדאורייתא כ"ש וכ"ש שאין חוששין לקידושיו כלל וזה פשוט וברור לענ"ד ודון מינה ואוקי באתרין נעשו סניגורין דליכא למיחש לקדושי הנערה הנצבת בנ"ד וכמ"ש הרב שב יעקב ז"ל:

ואעיקרא דדינא הך דנ"ד לפקע"ד כבר פיר' הר"מ ז"ל שם וז"ל המקדש בפסולי עדים דברי סופרים או בעדים שהם ספק פיסולי תורה אם רצה לכנוס חוזר ומקדש בכשרים ואם לא רצה לכנוס צריכה גט ממנו ואפי' כפרה האשה והכחישה את העדים ואמרה לא קדשתני כופין אותה ליקח גט עכ"ל והעור ז"ל באה"ע סי' מ"ב הביא דברי הר"מ ז"ל הללו אך החליף הנוסחא וכופין אותו ליתן גט. וכתב מרן בכ"מ שם על דברי הר"מ ז"ל שזו היא הנוסחא הנכונה וגם בב"י כ"כ יעו"ש וא"כ אם כוונת הר"מ ז"ל במ"ש המקדש בפס"ע של דברי סופרים כיצד קרובי האם כמ"ש הה"מ ז"ל ופירש דבריו שמ"ש הר"מ ז"ל דצריכה גט מספק היינו שדינן כקדושי כסף שדינן בהם להחמיר יע"ש. ואמטו"ל כתב הר"מ ז"ל שכופין אותו לגרשה וגם מרן בשה"ט פסק שכופין אותו לגרשה וכתב שצריכה גט מספק והוסיף מרן ז"ל דאם נשאת לא תצא שהסכים בזה בדעת הר"י ן' הרא"ש ז"ל. וכבר ביאר הר"מ ז"ל בפ"ב מה' גירושין ה' ך' שכשאמרו שכופין אותו היינו ב"ד של ישראל בכל מקום ובכל זמן מכין אותו עד שיאמר רוצה אני והוא גט כשר יעש"ב. וידעתי ביני כמה נתחבטו הפוסקים ז"ל בענין הכפיה ואולם בנ"ד אין צורך לידע כיצד תהיה הכפיה יען כי כבר כתוב בשאלה שאי אפשר לכופו בשום מין כפיה לא על ידי עכו"ם ואף לגעור בו ולהכלימו כי הוא רע מעללים והקשה את ערפו בכדי לעגנה כל ימיה לעולם וא"כ אף אנו נאמר כיון דעיקר חיוב הגט הוא מדין ספק קדושין שדנין בו להחמיר כנז' יש לנו כח ורשות לעשות ס"ס אף נגד הר"מ ז"ל דהוא מאריה דאתרא דמצרים יען שאינו נגדו ח"ו כי מספק הצריכה גט ועיקר הספק הוא אי אמרי' עשו חכמים חיזוק לדבריהם כשל תורה ואפקעינהו רבנן לקדושין מיניה או שמא כיון דמדאורייתא הם כשרים הקדושין קיימים ומשו"ה צריכה גט מספק. וכל שיש לנו ספקות אחרים יצורפו הס"ס כולם להתיר אף ס"ס דפלוגתא דרבוואתא אף ס"ס לכתחילה שהרא"ם ז"ל בח"א סי' כ"ה החמיר בזה לעשות ס"ס לכתחילה [עיין לה' ארעא דרבנן בסו' ס' שמע יעקב אות ס'] ומנא אמינא לה מכל המסור בידינו דהא דלא אמרינן ס"ס נגד מרן ז"ל שקבלנו הוראותיו היינו היכא שפסק מרן ז"ל הדין בפשיעות בלי שום ספק אבל אם מרן ז"ל הביא סברת יש אומרים לומר לך דהא מיהא חיישינן לה דהיינו כנ"ד לענין ס"ס וכמ"ש הרבנים גאוני ארץ עיקו"ת הרב נחפה בכסף ז"ל הוב"ד בס' פרי האדמה ח"ג בקדושין שקדש האב בת אחת לבנו בד' כ"ד ע"ד וה' פה"א ז"ל שם בד' כ"ה ע"א יעש"ב דנתנו לנו כלל זה בפשיטות וא"כ למרן ז"ל והר"מ ז"ל שפסקו דצריכה גט מספק לנו הכח והיכולת לעשות ס"ס במכ"ש דאם מפני שהביא ס' יש מי שאומר אמרינן להכי הביא סברא הנז' דניחוש לה ונוכל לעשות ס"ס כ"ש כשהרמב"ם ומרן פירשו דבריהם דצריכה גט מספק פשיטא דנוכל לעשות ס"ס להתירה וכו' כמו שהתירה הרב נחפה בכסף שם בלא גט וכתב וז"ל וכבר הסכימו רוב האחרונים להתיר בס"ס אפי' בפלוגתא דרבוואתא ולא חשו לס' האומרים דאין להתיר ערוה החמורה בס"ס גם לא חשו לס' הרא"ם ז"ל דאין להתיר בס"ס לכתחילה כידוע יעש"ב. גם אנן נמי נימא דמותרת הנערה דנ"ד מכמה ספיקות ס' אם דעת הר"מ ז"ל דפסולים מדבריהם או מן התורה. ואת"ל דדעתו בפיסולייהו דרבנן שמא דוקא קרובי האם שעיקר קורבתם מצד האם אבל לא קרובים מצד משפחת האב. ואת"ל דגם ממשפחת האב דעתו ז"ל דפסו' מדרבנן שמא הלכה כהרמב"ן והרשב"א ודעימייהו דפסולים מדאורייתא ואין חוששין ואת"ל דהלכה כהרמב"ם דפסולים מדבריהם שמא ה' כהרי"ף דאף המקדש בפסולים דרבנן אין חוששין לקידושיו. ואם בדליכא שום עיגון והיה הוא מוכן לגרשה הבן הגדול הסכימו הרב נחפה בכסף והרב פה"א וה' קרית מלך רב זלה"ה להתירה בלא גט בס"ס והם גאוני ארצינו ועטרות לראשינו כ"ש בדאיכא עיגון גדול דודאי מותרת לינשא לכל גבר דיתצבי בלתי גט כריתות וכמו שהורה הרב מהר"א ששון בסי' ס"ה דלית לנו למינקט כל חומרי הסברות לעיגונא דאיתתא וכן הסכימו רוב הפוס' יעש"ב ועיין להרב גט פשוט ז"ל בסי' קכ"ט ס"ק י"ג וס"ק קי"ג. ועיין בס' בירך משה גאלאנטי ז"ל בסי' ל"ה דמרן מוהריט"א הסכים להתירה בלא גט גם מפני הסיבה הזאת היה קשה הדבר להביאה לידי גט יעש"ב:

ואם יקשה בעיניך קורא נעים מ"ש גאון עוזינו מהר"א יצחקי בס' זרע אברהם ח"א יו"ד סי' ל"א ד' קכ"א ע"א שכתב דקרובי האם ופיסולי אישות שכתב הה"מ ז"ל שדנין בהן להחמיר כדין קדושי ספק הספק הוא אם פיסול העדות הוא מן התורה ואינה מקודשת כלל או פסולים מד"ס שהרי לא למדוהו אלא באם אינו ענין ולכן כתב הה"מ ז"ל שמקודשת מספק דלא כדברי התשב"ץ ז"ל וכו' שדן בדברי הר"מ ז"ל שאינה מקודשת כלל דודאי אין לנו להקל בדבר כיון שעיקר הקיחה כתובה בתורה [והיינו הג"ש דקיחה קיחה] והספק אצלינו הוא בעדים מה ידונו חכמי הקבלה אם הוא מדאורייתא או לא ודאי לא מפני הספק נבטל הקדושין שעיקרן מן התורה וכו' אלא מחוורתא כדברי הה"מ ז"ל שדנים בהם דין ספק וכן יראה הרואה במיוחסות להרמב"ן סי' קכ"ה והריב"ש סי' קצ"ג שכיוונו להדיא בדברי הה"מ ז"ל והם דברים נכונים וברורים עכ"ל יעש"ב. אשר עפ"י דברי הרב הללו נהרס כל היסוד ונפל כל הבנין אשר בניתי בעניותי:

אבל אחרי נע"ר הנני דן לפניו בקרקע כי באמת לא אדע שכו'ל להבין אמרי בינה איך יצאו דברים אלו מפה קדוש פליאה נשגבה לא אוכל לה. והוא דהרמב"ם ומרן ז"ל נקטו בלשונם הטהור שתי בבות המקדש בפס"ע של דברי סופרים או בעדים שהם ספק פיסולי תורה אם רוצה לכנוס חוזר ומקדש בעדים כשרים ואם לא רצה לכנוס צריכה גט מספק. ומרן ז"ל הוסיף דאם נשאת לא תצא. והה"מ ז"ל על מ"ש הרמב"ם המקדש בפס"ע מד"ס וכו' כתב וז"ל ודע שבפס"ע יש מחלוקת בין המפרשים אי אלו הם מן התורה ואי אלו מד"ס שקצת מן הגאונים סוברים שכ אותן שנלמדו מדרשה בקרובי האם הם מד"ס וכ"כ רבינו בפי"ג מה' עדות והוא מהשרש הב' בספר המצות וכבר חלקו עליהם ז"ל ואמרו שכל הבאים מן המדרש רק מן התורה הן בין קרובי האב ובין קרובי האם וזה דעת הרמב"ן והרש"בא ז"ל עכ"ל. והשתא אם איתא דהספק דאית לן בקרובי האם למטוניה דמר ז"ל אם הם פסולים מן התורה או מדבריהם הרי זה נכלל בבבא שניה שכתב הר"מ ז"ל וכן אם קדש בעדים שהן ספק פסולי תורה ואיך יאמר הה"מ ז"ל דפליגי הר"מ ז"ל ודעימיה עם הרמב"ן והרשב"א ז"ל אי קרובי האם פסולים מדבריהם או מן התורה הלא לפי דבריו ז"ל דדעת הר"מ ז"ל דפסולי' מספק אם הם מן התורה או מדבריהם ותו איך כתב בפשיטות בפי"ג מה' עדות דקרובי האם פסולים מדבריהם ולא כתב מספק פסולי תורה למעוניה דמר. ותו איך יסכים מרן ז"ל לכתוב דאם נשאת לא תצא לפי דעתו ז"ל שכתב שהקיחה היא ודאי קדושין מן התורה ואיך נבטל הקדושין שעיקרן מן התורה וכו' זאת ועוד שכתב שכ"כ הרמב"ן במיוחסות סי' קכ"ה באמת פלא הלא הה"מ ז"ל כתב שהרמב"ן והרשב"א ז"ל חלוקים על הר"מ ז"ל וס"ל דקרובי האם הם מן התורה והוא ז"ל אישתמיט מיניה דברי הה"מ ז"ל הללו והביא לסייעתו תשו' הרשב"א במיוחסות. ואחד הרואה בתשו' המיוחסות סי' קכ"ה הנז"ל שנשאל במקדש בפס"ע דרבנן שהם ודאי פס"ע דרבנן כגון שעברו עבירה דרבנן שפסולים מדרבנן. וע"ז השיב ובתחילה הביא דברי הרי"ף ז"ל דס"ל דכל אלו דפ' זה בורר וגם קרובי האם בכלל פסולים מדאורייתא וגם ס"ל דגם המקדש בפס"ע דרבנן אין חוששין לקדושיו וכו' ואיהו ז"ל מדידיה כ' בסוף דבריו וז"ל אלא שהדברי' נראים לי שהולכים בהם לחומרא וכל שקדש בפס"ע דרבנן צריכה גט להתירה לעלמא ולדידיה צריכה קדושין אחרים וכ"ש לענין גרושין וכו' וכן אותם הקרובים במשנת זה בורר דאורייתא הן וכמו שכתבתי והנך רואה שגם הרי"פ ז"ל סבר כן באותה תשו' ומדעתי שהן דברים ברורים שאין בהם שום ספק וכן דעת רב האי גאון ז"ל והדברים מכוונים הרבה וכו' יעש"ב:

הנך רואה בעיניך קורא נעים דהרמב"ן והרשב"א ז"ל מצריך לכל המקדש בפס"ע דרבנן לתת גט ואם רוצה לכנוס צריך לקדשה פעם אחרת דבזה לא נחלקו הרמב"ן והרשב"א ז"ל עם הרמב"ם ודוקא הרי"ף ז"ל חלוק בזה וס"ל דהמקדש בפס"ע דרבנן אין חוששין לקדושין אבל הרמב"ן והרשב"א ז"ל כולהו מסכימים דהמקדש בפס"ע דרבנן צריכה גט מספק [שמא עשו חיזוק לדבריהם או הפקיעו רבנן לקדושין מיניה] כמו שביארתי לעיל. לא נחלקו אלא לכל אלו שהוציאו מדרשה בפ' זה בורר כגון קרובי האם דלהר"מ ז"ל ס"ל פיסולייהו מדרבנן ולהרמב"ן והרשב"א והריב"ש ז"ל דס"ל דפיסולייהו מדאורייתא. וא"כ שפיר קאמר הרשב"א ז"ל במיוחסות דהמקדש בפס"ע דרבנן צריכה גט לחומרא ולדידיה צריך לקדשה פעם שנית. וכאשר ביאר דבריו שם בסמוך וכל הקרובים במשנת זה בורר הם מדאורייתא וכו' וכן כתב בתשו' תולדות אדם סי' ר"ל ושם כתב ג"כ שזהו דעת רב האי גאון כמ"ש כאן יעש"ב באופן שלא זכיתי להבין ד"ק ז"ל והוא פלא כי כל דבריו שגבו ממנה אני ענ"י ב"א? ובכן קנצי למילין אף דעתי מסכמת בשריותא דהך בתולתא דנ"ד עפ"י כל הטעמים דכתיבנא בעניותין להלכה ולמעשה כאשר הורו ב"ד הצדק דארץ מצרים העי"א ומלכם בראשם מר ניהו רבה רישא דדהבא אך בזאת טרם כל עוד יפייסוהו בדברים ובפחדים שיתן גט ויאמרו לו בפירוש שכבר היא מותרת לינשא ורק משום חומרא בעלמא מבקשים ממנו שיתן גט ואם יקשה ערפו הקשה ולא ישמע לקול מוריס [וגם יפייסוהו באיזה ממון הראוי לריק ופוחז כזה להתפייס] יתירוה לינשא לכתחילה ומצאתי ראיתי לגאון עוזינו הרב חיד"א ז"ל בס' עין זוכר מערכת הס' אות ל"ב שכתב וז"ל נהירנא דכמה אחרונים עבדי ס"ס אף בדבר שפסק מרן ז"ל לאסור כל שיש חולקים עושים ספק מזה וכו' יעי"ש ודון מינה לנ"ד דשפיר אנו יכולים לעשות ס"ס אף נגד הר"מ ז"ל זה הנלע"ד המעט הוא וצור ישראל יצילנו משגיאות וימ"ן שלא נכשל בדבר הלכה ולהציל את הבת מכבלי העיגון אולי תעלה לה ארוכה:

הצעיר יעקב שאול אלישר בא סי' יש"א ברכה ס"ט:

תוכן העניינים

שות שמחה לאיש

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה