אור ברסלב
שות שמחה לאיש אה"ע › סימן כא

שות שמחה לאיש· רבי יעקב שאול אלישר

אה"ע · סימן כא

סימן כ

שאלה ראובן שלח לשמעון שישדך לו את בתו לאה אך הוא לא רצה לתתה לו וכראות ראובן כך היתה תשו' שכבר היא אשתי ומקודשת לי בפני ב"ע ואבי הנערה בשומעו כזאת שאול שאל את פיה והיתה תשובתה כי שקר ענה ולזה השכים ובא לב"ד אשר בעיר בצעקה גדולה ומרה קובל ומתרעם על ראובן הנז' אשר דבר סרה על בת ישראל ולידע ולהודיע האמת במה שהוא אמת והב"ד אשר בעיר לא איחרו מעשיהם ושלחו אחר ראובן הנז' ואחר לאה הנז' והעדים יאודה ולוי וכן היה שבאו והעידו בב"ד בפני ראובן ולאה הנז' אחר האיום והגזום כדבעי היות אמו"ץ שביום פ' בהיות' בחצר אשר דרה לאה הנז' עלה לוי אחד מהם לעליה אשר דרה לאה הנז' וקראה שתרד למטה וכן היא עשתה שירדה ואז בא ראובן הנז' ונתן לה מטבע ש"כ בפניהם והיא קיבלתה ואמר לה הרי את מקו' לי במטבע זו כדמו"י ולאה הנז' בשומעה זו כבשה פניה בקרקע ואף כי גמגמה באיזה דברים. האמת יורה דרכו נראה כי אמת העידו. ובו בפרק הב"ד יצ"ו דברו עם המקדש ועם העדי' כי מעשיהם הרעים כאלו לא ניתן לעשות ואפי' אל דרך הגוים לפתות בנות ישראל ולקדשן בלי דעת אב ואם ואף אם תהיה הבת ברשות עצמה ובוגרת מ"מ צריך שיהיה מדעתם ובעצתם של אב ואם ובכלל דבריהם היה כי קדושין כאלו לא יועילו ולא יצליחו להיותם העדים קרובים זל"ז שיאודה הוא אח לאם לוי ונמצאו קרובים מצד האם ראשון בשני עכ"ז הטוב הוא שיגרשנה להיות שיש הסכמה ידועה בעיר שלא לקדש כי אם ברשות ב"ד ואחר הגירושין על הרוב יפייסו להבת ואביה וקרוביה שינשאו אותה לו וראובן הנז' לא הטה אזן לקול מורים וזה שנה ואת היותרת שמגלגלין עמו ככה באמצעות ב"ד ובאמצעות שרי וגבירי העיר והוא פתן חרש אשר לא ישמע ולא יבין וגם עם הבת ואביה הרבו דברים שיתרצו להתחתן בו ואינם רוצים באומרם כי הם קבלו ע"ע דין שמים להיותם עניים האמנם מחזירים אחר פרנסתם עד מקום שידם מגעת ואולם ליפול ביד איש רע מעללים כזה אשר כל היום מרקד בי כובי ואבב חנותא ואין בידו כל מאומה ואפילו על הלחם לבדו מפי עליון לא תצא. ולזה רצונם שיקוב הדין את ההר ואם קדושין כאלו בעידי פיסול יהיו קדושין אזי תקבל דין שמים וטוב לה להיות עגונה כל ימיה ולא תתלכד בחבל איש כזה ואם אמת אמרו רז"ל רוצה אשה בקב ותפלות וכו' בזה אין נמצא בו ואפי' קב של חרובין אי לזאת לשאול הגיעו מע' הב"ד האם ימצא לזאת העגונה צד היתר לפסול עדות זה מע' היותם קרובים ראשון בשני ואף שתהיה קורבת אם או לא כי להתנשא לו א"א בשום אופן וגם לכופו שיגרש כפיה דרבנן אין כח בידינו ואפי' להפחידו באיזה איומים וגזומים כי מעם לועז הוא ועל הכל כי הוא רע מעללים ואין בו לא יראת ה' ולא יראת ב"ו ובעיניו הכל כקליפת השום ולזה כל הדרכים סגורים לפניו וסגר ואין פותח כי אם דוקא אם יהיה האופן לפסול עדות זה וזוהי הדרך הפתוחה להתר עגונה זאת מכבליה ולשבר מלתעות עול ואזי תורתינו הק' תתעלה כי יראו בעיניהם אלה הפוחזים והרקים כי רבנן שרו לן עורבא ולא יוסיף לעשות כדבר הזה ושכמ"ה:

תשובה אני עני ידעתי ביני כי בביתי הא בבתי גוואי אין חכמה ואין תבונה להשיב שואלי דבר ואפי' חצי דבר והדברים ק"ו באיסור ערוה החמורה אשר הוא הלכות מרובות וצריכה סברה ישרה זאת ועוד כי לאסוקי שמעתתא אליבא דהלכתא צריכה צלותא יתובי דעתא ולא כן אנכי ואף כי מעלנא אית לי לבא לרשת ארץ ישראל מקודשת וזכני ה' לקבוע דירתי תוככי ירושלם הבנויה תובב"א האמנם בראותי את עצמי רחוק מבני. ואוהבי רחקו מני לבי יחיל בקרבי ומוצא אני עזה כמות והיו עיני ולבי רשפי אש שלהבת עולה מאליה להבת התשוקה אשר בקרבי ולבי וכליותי אף לשוני נכוין בחמי חמין ואשתקיל מילולי ולא אדע לכוין אימד'א ושתקותי יפה ואולם מצאתי את עצמי בריא בחיובא להעמיס על עצמי ולשנות האי פירקא לעיין יצא אחת למעלה וז' למטה להיות נדון זה באחד מעניי עירנו ק"ק ברוך עמי מצרים יע"א אשר שם ישבתי למשפט ימים ושנים להורות להם הדרך ילכו בה ואף כי עתה רחקה מני ויצאתי מחוץ לאהלה האמנם והיו עיני ולבי שם כל הימים ובריא בחיובא לשאת במשא העם הזה כל עוד נשמתי בי וארוצה ואבואה לפניהם עד זיבולא בתרייתא:

ומעתה נפתח פומין וזה החלי. הרמב"ם ז"ל בה' עדות פ' י"ג ה"א פ' דאין פסולין מד"ה אלא קרובים ממשפחת אב בלבד והם האב עם הבן וכו' אבל שאר קרובים מן האם או מדרך אישות כולן פסולים מדבריהם. והרב המגיד בפ"ד מה' אישות ה"ו כתב על מ"ש הרמב"ם דהמקדש בפסולי עדות של תורה אינה מקודשת ובפסולי עדות של דבריהם אם רצה לכנוס חוזר ומקדש וכו' הביא דברי הרמב"ם מה' עדות הנז' וכ' שקצת מן הגאונים סוברים כן וחלקו עליהם ואמרו כל הבא מן המדרש הוא ד"ת בין קרובי האם בין קרובי האב וזה דעת הרמב"ן והרשב"א עכ"ד. ומרן בב"י אה"ע סי' מ"ב הביא לשון הר"מ הנז' ותשו' הריב"ש סי' י"ד דס"ל כהרמב"ן והרשב"א וגם תשו' רבינו יאודה ן' הרא"ש ז"ל והחכמים אשר אתו במעשה שהיה שקידש אחד בעדים קרובים מצד אישות שפסקו שאין חוששין לקדושין אלו כלל ומותרת בלא גט ואף כי חכם אחד ערער לא חשו לדבריו מט' כי רבים חולקים וסוברים כי קרובי אשות פסולים הוא ד"ת ועוד שהרי"ף כתב בתשו' שהמקדש בפסולי עדות דרבנן אין חוששין לקדושיו ועכ"ז כ' מרן ז"ל שאם נשאת יש לסמוך על ס' רבינו יאודה ז"ל אבל אם לא נישאת צריכה גט כדעת הרמב"ם ז"ל. ומעתה אנן בני מצרים דאתריה דהרמב"ם ז"ל הוא מאן ספין ומאן רקיע למעבד דלא כוותיה באיסור ערוה החמורה להיות כי בשני המחלוקיות סברת הרמב"ם להחמיר ומה גם דמרן ז"ל חייש לס' הרמב"ם הלזו בודאי נדון שלפנינו צריכה גט. האמנם אי מזה לא אירייא לן והוא דהתשב"ץ בח"א סי' קנ"א והביאו מרן ז"ל בב"י בסי' ג' חידש לנו כי אף הרמב"ם ס"ל דפסולי עדות מצד קורבת אם או מצד אישות פסול דאורייתא מיקרי ולא חיישינן לקידושין אלו כלל ולא קראם הרמב"ם ז"ל מדרבנן כי אם למנין המצות ובס' זאת דרך בה בנו בתשו' סי' ת"ק וגם נכדו מוהר"ש צרור ז"ל בחוט המשולש טור ב' סי' ד' ומוהר"ם אלשקר בתשו' סי' ס"ח ומוהריק"ש בתשו' סי' פ"א ועוד פוסקים אחרים עיין בדבריהם:

והנה הרדב"ז ז"ל בישנות סי' צ"ג בנדון יבמה שהיתה זקוקה ליבם מומר במדינת הים ולא נודע אם חי ואם מת וילדה ולד כגמר סימניו ומת בתוך ל' יום כ' להתיר מט' ס"ס שמא הלכה כמ"ד דמומר אין לו זיקה ואת"ל דיש לו זיקה שמא הלכה כמ"ד גמר סימנים פוטר ולפי שהרב המגיד העיד שהרמב"ם הוא מכת הסוברים דמומר יש לו זיקה ואתריה דמר הוא לא מלאו לבו להתיר אם לא שמצא חולק על הה"מ דס"ל דהרמב"ם נמי ס"ל דאין זיקה למומר עי"ש. אמור מכתה ה"ה בנ"ד כיון שמצינו שיש אומרים כס' הרמב"ם שס"ל דפסולי עדות מצד קורבת אם או אישות פיסול דאורייתא מיקרי הא ודאי בשופי יכולים אנו לומר כי קדושין דנ"ד לא חיישינן להו ומותרת לשוק בלא גט אף לדעת הרמב"ם דאתריה הוא ונ"ד הוא ממש דומה בדומה לנדון הרדב"ז כאשר יראה הרואה ומכללם של הפוסקים אשר החזיקו במעוז תשוב' התשב"ץ הנז' המוהרשד"ם באה"ע סי' ל"ג שכ' בפשיטות שאפי' היו הדברים שקולים הוי ס"ס שיש להתיר אף בדבר שבערוה וכ"ש בנדון שלפנינו שאין כאן ס' כיון שיש לנו רובא דרובא קמאי ובתראי דס' שקרובי האם פסולי' מדאוריי' וכו' ולא עוד אלא שהדעת נוטה שאפי' הרמב"ם לא אמר אלא דהוי מד"ס אבל לענין פסולים מודה דהוי כדין פסולים מד"ת עי"ש בד"ק וכן כ' המוהרח"ש באה"ע סי' מ"ב דרבים חולקים על הרמב"ם וס"ל דקורבה מצד האם הוי דאוריית' וגם יש דלהרי"ף וסייעתו אף בפסולי עדות מדבריהם אין חוששין לקי' וגם יש שלהרמב"ם גופיה לדברי התשב"ץ יש להם ד"ת עי"ש והרב משפט צדק ח"א סי' מ"ג הוסיף לכתוב דאף אם הוי הס"ס בפלוגתא דרבוואת' דאז לא מיקרי ס"ס דאיכא למימר חד ספיקא הוא נסמוך על ס' המוהרשד"ם שכ' שהוא ס"ס טוב ונמ"ל שפיסולי עדות מצד קורבת אם הוי דאורייתא עי"ש ועד אחרן הרב פני משה בח"ב סי' ד' הביא תשוב' הרב תומת ישרים שדחה דברי התשב"ץ וכו' שנתקררה דעתו בראותו תשוב' המוהרשד"ם הנז' ותשו' מהרי"א ותשוב' רבינו בצלאל ואף כי המהרש"ך ז"ל כ' שאינו סומך להקל אף דאיכא ג' ספיקי כבר כ' אח"ך שאם ימצאו שנים מהמורים להתיר שגם הוא היה עמהם סניף להתיר וכ"ש אלו היה רואה למהרשד"ם ומוהרי"א שהעלו להקל אף הוא היה מחליט להקל ואף דהיא א"א מ"מ בג' ס' יש ודאי להקל ע"ש:

ועוד אני אומר שגם המוהרדב"ז ז"ל אשר קבלנו הוראותיו באר"מ ס"ל דאמרי' ס"ס אף בפלוגתא דרבוואתא כאשר מפורש יוצא מדבריו הניתנים למעלה ומ"ש בתשו' ח"א סי' קי"ט שהשיב לשואלו דלא ידע היכי הוי האי כעין ס"ס דמה ענין מח' פוס' לס"ס עי"ש. כו' מבוארת למ"ש בתחי' דבריו דלא אמרינן ס"ס אלא לגבי איסורא אבל בממונא אמרי' המע"ה וה"ה ג"כ בשיהיה ס"ס בפלוגתא דרבוואתא כיון דאמרי' המע"ה בכל מחלוקת ומחלוק' מעתה מסתלקי כל המחלו' ראשון ראשון תחי' ואפי' שיהיה כמה ס' ומעתה מה שציין הרב משכנות הרועים במע' הס' אות י"ג תשו' זאת והוכיח ממנה כי קאי כס' האומרים דלא אמרינן ס"ס בפלוגתא דרבוואתא אחר נשיקות רגליו לא כן אנכי עמרי כי אם יהיה נפ"ד יהיו דברי הרדב"ז סתרי אהדדי ופשוט. למדנו מכל האמור כי לא אית לן למיחש בקי' הללו בשום דבר אף כי הוא דבר שבערוה איסור א"א ואף דהוי הס"ס בפלוגתא דרבוואתא ואף דהוי אתריה דהרמב"ם כאשר למדנו מכל האמור ולאסוף ולקבץ כל שבא בפוס' בהא דס"ס בפלוגתא דרבוואתא הא ודאי יגיעת בשר ללא צורך:

האמנם זה עומד לנגדינו והוא מ"ש מרן מלכא מהריט"א ז"ל בס' שמחת יו"ט סי' ע"ה בנדון שלו שהיו עידי הקדושין פסולים מצד קורבת אם ואישות וזו הלכה העלה דלענין מעשה אין להקל מט' ס"ס ואף בתלת ספיקי עי"ש בד"ק ואולם בעמדי על דבריו ראיתי כי תמוהים הם לפקע"ד טרם כל בע"ש בתוך דבריו כי אף המוהרי"א בס' דברי ריבות בסי' ח' וס"ד תופס שאין לחוש לס' הרמב"ם בזה מ"מ מידי פלוגתא לא יצאנו ובפרט דבתר רובא אזלינן ומרן הב"י והתומת ישרים ס"ל דצריכה גט וכו' עי"ש והוא שעשה עצמו כאלו לבד המוהרי"א ז"ל הוא דקאי בס' זאת לבד וכנגדו פליגי עליה מרן והתומת ישרים ולזה כ' שהם רבים נגד מוהרי"א ובתר רובא אזלינן והעלים עין מכל הפוס' אשר זכרנו למעלה ואשר לא זכרנום כי רבו מלספר כי קיימי בסברת מוהרי"א ועי' משכנות הרועים במע' השי"ן אות נ"ט גם מ"ש אסיפא דמילתא כי אף שעשאו ג' ס' מ"מ לא מלאו לבו להתיר מט' דהרב עדות ביעקב שדי ביה נרגא ומה גם דבנ"ד מרן הב"י והתומת ישרים הצריכוה גם אע"ג דאיכא ג' ספיקי ומי זה יערב אל לבו להתיר שלא כדעתה עי"ש בזה אמינא כי נדון הרב עדות ביעקב הוא שרוצה לפסול העדים ולהוציאם מחזקתן ולא כן נדו"ד כי האשה בחזקת פנויה עומדת ועוד אחרת כי בסי' ח' כ' עליו הר' המגיה דמעשי' בכל יום דמתירין מכח ס"ס דפלוגתא דרבוואתא ושהרב פרח מט"א בח"ב סי' כ"ג חלק עליו ולבסוף כ' דגם הרב חזר בו עי"ש. ועיין לגאון עוזינו מ"מ ר"ל ח"ד בדרא בע"ס נדיב לב בתשו' המובאת בס' חק"ל מ"ב סי' א' מה שהאריך בפרט זה בידו המלאה והרחבה עי"ש וגם בדברי הרב תומת ישרים כבר שדי ביה נרגא הרב פני משה וזכרנו דבריו למעלה:

פש גבן ס' מרן לזה אמינא דלגבי דידן בני מצרים דאתרא דהמוהרדב"ז והמוהריק"ש ז"ל יתבינן כאשר כ' הרב בעל מטה יוסף בתשו' המובאת בס' גו"ר ח"מ כלל ג' סי' כ"ט וז"ל ועתה אנו רואים דגם מדברי מרן ניידי והרדב"ז ומוהריק"ש בכמה מקומות חולקים על הרמב"ם ומרן ז"ל ופוסקים דלא כוותייהו ופה מצרים נהגו לפסוק כהרדב"ז ומוהריק"ש ז"ל וכו' עיי"ש. ואנו רואים כי בנדון שלנו הרדב"ז ומוהריק"ש הם מכת המתירים כנז"ל. ועל הכל שבהגהותיו בח"מ סי' ל"ג ס"ס א' הוא מרן מוהריק"ש ז"ל כ' וז"ל אין פסולים מדין תורה אלא הקרובים ממשפחת האב וכו' אבל שאר קרובים מן האם או מדרך אישות פסולים מדבריהם זהו דעת הר"מ וי"א שגם קרובים מדרך אישות או מן האם הם מן התורה ויש מי שכ' דגם לס' הרמב"ם ז"ל ד"ת הם וכו' וכתבתי זה לענין גיטין וקדושין והמחמיר תבא עליו ברכה. ועי' תשו' ריב"ש סי' י"ד אלו ד"ק. אשר בדבריו אלה קורא בגרון שבא לחלוק על מרן הב"י ומורה לנו כי מן הדין דיינינן בגטין וקדושין שהם פסולים מדאורייתא והיכא דאפשר מחמירינן ובנדון דידן כי הקשה את ערפו המגרש ולא חייש לשום דבר כי הוא רע מעללים לא אית לן למיחש לחומרות ולעגן זאת העניה. ועי' תורת אמת סי' ס"ה. וטעתה רואה אני כי נדון שלנו הוא דומה ממש לנדון מ"מ מוהריט"א ז"ל המובא בס' ברך משה סי' ד"ל ול"ה כי לא היה בדבר שום נגדיות לד' מרן מוהריק"א ז"ל כי בתחי' לא רצה להתיר מט' ס"ס וכ' בפי' שאם היה ג' ס' היה מתיר ולבסוף כ' וז"ל ואולם על תכלית בקשתו אשר כ' לי כי קשה הדבר להביאה לידי גט מכמה ט' אשר הביאם כת"ר וגם מפני כי קשה הדבר להביאו לידי גט נראה בעיני כי מקום יש בראש להתירה בלא גט ויש להקל בדבר והמקיל לא הפסיד אלו ד"ק. ועיין שער אשר ח"א ד' פ"ט כ"ד:

אמור מעתה נד"ד ארץ מצרים שלא קבלנו הוראות מרן ז"ל כל שהוא נגד הרדב"ז ומוהריק"ש כיון שקשה הדבר ואין בידינו שום אופן להכריחו שיגרש כאשר בא בשאלה הא ודאי מ"מ מוהריט"א ז"ל יודה לנו כי תצא בלא גט כאמור וכאשר ראינו למעלת הרבני' הגדולים הראשון אדם מ"מ ר"ל כמוהר"א אשכנזי זלה"ה וחלקו בחיים כמוהר"מ פארדו יצ"ו בתשו' המובאה בס' נדיב לב אה"ע ח"ב סי' ח' אחר שהאריכו והרחיבו הדבור כדעתם הרחבה אסיפא דמילתא זו הלכה העלו כיון שנדונם ג"כ היה קשה הדבר להכריחו שיתן גט הוי כנדון המוהריט"א ז"ל דיש להתירה בלא גט ועט"ר מ"מ ד"ל ח"ד בדרא ז"ל הסכים לדבריהם עי"ש. ועמ"ש הרב משכנות הרועים במקום הנז"ל לאחר שהביא סברות הפוס' כמעט רובם ככולם המדברים בענין זה במעשה שאירע בכפר סוסה וז"ל אירע מעשה שנתקדשה אחת בפני ב"ע ונמצא א' מהם קרוב מצד האם וחששנו לס' מרן ז"ל שכ' שאם לא נשאת צריכה גט וכו' ופסקנו שצריכה גט אלא שמצאנו ראינו שיש עוד ריעותות אחרות באותם הקי' מצד הלשון ואיפליגו בהו רבוואתא והסכמנו מן אז והלאה כל דאיכא ג' ספיקי דפלוגתא דרבוואתא וכיוצא דנפקא בלא גט כס' הרב אליה רבא והרב קול בן לוי ושלחנו במכתב לדיין לאמר דבכה"ג אינה צריכה גט עי"ש. הרואה יראה דעיקר סמוכות שלו הוא מט' דאיכא ספק דפלוגתא דרבוואתא ואף כי יש לגמגם בדבריו ופשוט:

ולחששא דקלא בנדו"ד אליבא דכ"ע לא חיישי' לה להיות כי כאשר העידו העדים בב"ד טרם ישמע הדבר בעיר כבר אמרו להם שעדותם לא יועיל מחמת הקורבה ולא איתחזק בבי דינא וכותלי בה"מ מלאים זיו ומפיקים כי לא חיישי' בנדון כזה לקלא. זהו מה שעלתה במצודתי לפי קע"ד בשריותא דהאי איתתא וריבה זאת מותרת בלא גט לעלמא לפי כל האמור אך יהיו הדברים האלה לא להלכה ולא למעשה כי אם שקלא וטרייא בעלמא. והדבר תלוי בדעת מעלת הרב הגדול ראשון לכל דבר שבקדושה ראש אב"ד מקודש הוא הרב יש"א ברכ"ה יצ"ו אל כל אשר יצוינו ונלכה באורחותיו על כל אשר יאמר כי הוא זה ולדבריו המתוקי' דבש ונופת צופים אנחנו מצפים. עבד המצפה חסד אל: הצעיר יו"ט ישראל ס"ט:

תוכן העניינים

שות שמחה לאיש

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה