אור ברסלב
שות שמחה לאיש אה"ע › סימן ט

שות שמחה לאיש· רבי יעקב שאול אלישר

אה"ע · סימן ט

סימן ח

אנא עני ב"א נשאלתי מאת מע' רב רחומאי הרב המו' שמן תורק רב שמ"ח גאגין יצ"ו (ז"ל) אשנה פ'זה למען אחווה דעתי קלה כמות שהיא למען דעת האם אסכים עמו להלכה ולמעשה. וכשאני לעצמי לא ידעתי מה זו שאלה כי מה ידעתי ומה אתבונן אחר שהאריך הרחיב בדעתו הרחבה כיד ה' הטובה. האמנם לעשות רצונו חפצתי ובפרט לעשות רצון צדיק רב חביבא שר בשרים נשיא נשיאי הלוי דחקתי ונכנסתי ולאהבת השואל יקי'ר יקירי'נו ה"ן גביר רצ"ו אבי הנערה אשר הוא מסלסל בצערו מראות צרת הבת צווחת ככרוכייא לא היו דברים מעולם שלא קבלה שום קידושין משום נ"ש כי קשורה היא בכבלי ברזל בנדרה ע"ד רבים ואסרה. על עצמה כהקדש וכו' כל מן ממון שינתן לה בתורת קידושין שלא במעמד אביה ואמה וזוהי סיבה זוהי ביאה ואלקטה באמרים ב' או ג' גרגרים מפי סופ' ומפי ספרים מאחר שכבר צלל במים אדירים ר"א ורב רחומאי הרב הפוסק שמח"ה לאי"ש יצ"ו וזה החילי וה' אלד'ים יעזור לי:

ואען ואומר דמלבד כל הריעותות דאיכא בעדות העדים כאשר האריך הרב הפוסק למעניתו ברוחב מבינתו וכמה אומדנות תקיפות ואמתיות שכל בעל שכל ישר יודה יודה כי מעשה האיש המקדש הזה דנ"ד במחשך מעשיו באון ומרמה הרה עמל וילד שקר לקדשה בצנעא וכאשר עין רואה להרב עדות ביהוסף ח"א סי' מ"ג מה שהעמיק בעוצם פלפולו על נדון כיוצא בזה דאיכא עד אחד כשר המעיד שהשכיר אותו להחתימו על שקר ולא רצה דבעדות העד הזה כבר הוחזק האיש המקדש הזה דנ"ד דמהדר אזיופא יעש"ב וכמ"ש הרא"מ ז"ל בסי' כ"ד יעש"ב:

ולדידי חזי לי דאף אי נימא דעדות העדים אמת ויציב אי אהנו מעשיו של המקדש הלזה אחר שנדרה ע"ד רבים ואסרה על עצמה כהקדש וכו' כל כסף שינתן לה בתורת קידושין כמבואר בשאלה ארוכה מאר'ש:

והנה הרב הפוסק יצ"ו הביא תשובות הרשב"א ז"ל שהביאה מרן בב"י באה"ע סי' כ"ח ופסקה מור"ם ז"ל בהג"ה שם והביאה הכנה"ג ז"ל שם והר"ן ז"ל בתשו' בסי' ז"ך וסי' ל"ב וסי' ג"ן וסי' נ"ה הביא התיקון הנז' וגם בס' תיקון סופרים הביא נוסח הדברים אשר ראוי לעשות ולא מצא מנגד לתשו' הרשב"א. זולת החכם שהביא הרדב"ז ז"ל בח"א סי' קכ"ט דרצה לחלק בסבר' הרשב"א ז"ל יע"ש:

אך מרוב שהיה טרוד לא זכר ש'ר שה' המבי"ט בח"ב סי' ק"ו גם הוא הביא לחכם אחד שגמגם על תשו' הרשב"א ז"ל דסי' תקנ"א והרב המבי"ט ז"ל סתר כל גמגומיו כמו שיראה המעש"ב. רק דמוכח מדבריו ז"ל דלא שלטה עינו בתשו' הרשב"א ז"ל דסי' תר"ב דלא הביאה לסתור הגמגום ב' והגמגום ג' והי"ל להסתייע ממנה לחזק דבריו הנאמרים באמת מדברי הרשב"א עצמו דסי' תר"ב וכן הוכיח במשור ה' מש"ל ז"ל בה' אישות פ"ה ה' א' בד"ה אך עדיין לבי מהסס יעש"ב נקיטינן דאיכא עוד רב אחד שגמגם על דברי הרשב"א ז"ל והגמגום הא' היה שהרי הרמז"ל לא פסק הך דינא דהגאון רב שרירא ז"ל. ולזה תי' המבי"ט ז"ל ב' תי' האחד הוא דאפשר דלא היה מפורסם תשו' זאת בזמן הרמב"ם והשנית דזה אינו דין אלא עצה טובה קמ"ל מפני הרמאין יע"ש. והאמת דהתי' הא' נוכל להולמו ואולם התי' הב' לא זכיתי להבינו שהרי עכ"פ דינא אשמועינן דאם אסרה עליה בהנאה וקבלה קידושין דאינה מקו' נמצא דמעצה היעוצה למדנו דין זה והיל"ל להרמז"ל להשמיעינו דין זה היוצא מהעצה טובה הנז' וגם לפי תי' הא' נ"מ לדידן דקי"ל כפסק מרן ז"ל הרי שראה תשו' הרשב"א ז"ל והביאה בב"י ולא פסקה בש"ע וא"כ אפשר דלא ס"ל למר"ן ז"ל כהרשב"א ז"ל דידוע דבמחלוקת הוא שנוי בדין שהביא מרן בב"י ולא פסקו בס' הקצר וכמ"ש ה' יד מלאכי ז"ל בכללי מרן או' ד' יע"ש:

ועוד זאת יתירה דא עקא שהרי הרב מחנ"א ז"ל בה' זכיה מהפקר סי' ד' הביא תשו' הרשב"א דסי' תר"ב הנז' וכתב דלא ס"ל כס' הר"ן ז"ל דבמדיר הנאה לבנו מנכסיו בחייו ובמותו דאיתא בהגוזל קמא ד' ק"ח והובאה בנדרים ד' מ"ז ע"א כתב הר"ן ז"ל וז"ל והוי יודע דכי תנן הכא אם מת לא ירשנו לאו למימרא דכיון דהנכסים אסורים לו בהנאה לא יזכה בהן דהא קתני סיפא ויתן לבניו או לאחיו וכו' ואם לא זכה בנכסים היאך נותנים לבניו וכו' אלא ודאי נכסים דידיה נינהו אלא שאינו רשאי ליהנות מהן עכ"ל. הרי דהר"ן ס"ל דאית ליה זכיה בגוף הנכסים לענין שיתנם לבניו או לאחיו דלא כהרשב"א ז"ל דפסק דאינה מקודשת היכא שאסרה על עצמה נכסי פ' וקבלה קדושין ממנו:

הראת לדעת דס' הרשב"א הלזו אינה מוסכמת דהר"ן ז"ל פליג עליה לד' הרב מחנ"א ז"ל וכבר ראיתי לה' אגורה באהלך ז"ל באה"ע סי' ב' שעמד על כל דברי ה' מחנ"א ז"ל. ואני עני הוספתי לתמוה עליו דהרי הרואה יראה להר"ן ז"ל שם דסיים בדבריו וז"ל וכי תימא היכי תני נותנים לבניו או לאחיו וכו' והא קא מתהני מטו' הנאה דידהו ואסיר וכו' וי"ל דלאו למימרא שיתנם להם ממש אלא שמראה להם מקום ואומר להם אבא אסר עלי נכסי אלו ואיני יודע מה אעשה בהם טלו לעצמיכם ותעשו מה שתרצו דבכה"ג לאו מתנה היא אלא כגוונא דהפקר יעש"ב. נמצא דהר"ן ז"ל פי' דבריו דאינן נותנים לבניו כיון דאסורים עליו בהנאה וכשנותני' הרי מתהני מטובת הנאה אלא שמפקירם בכדי שיזכו בניו מן ההפקר וא"כ לא פליג אהרשב"א ז"ל:

תדע דאם באו אנשים זרים וזכו בנכסים קודם שיזכו בניו ואחיו קונים שפיר וזוכים מן ההפקר לדעת הר"ן ז"ל שהרי כתב הוא ז"ל בנדרים ד' פ"ה בההיא דתנינן קונם כהנים נהנים לי יטלו בעל כרחו כתב הר"ן ז"ל בשם הרשב"א ז"ל וז"ל ומהא שמעינן דהאוסר פירותיו על עצמו יכולים אחרים ליעול בעל כרחו אעפ"י שיכול לישאל השתא מיהא לא איתשיל דתנן המקדש את האשה ע"מ שאין עליה נדרים ונמצאו עליה נדרים אינה מקודשת ויכולה לינשא לאחר ואע"ג דאם הלכה אצל חכם והתירה מקודשת אלמא דמצי מתשיל וחיילי קדושין למפרע כל אימת דלא איתשיל לא חיישינן וכו' עכ"ל הרשב"א ז"ל יע"ש וכתב הר"ן ז"ל עליו וז"ל ואני מסתפק בזה לפי שבשעה שאסר הפירות על עצמו הפקירו וכל שיזכה בו אחר זוכה מן ההפקר וקנה ואע"ג דאיתשיל והלך האיסור שבו ע"י שאלה קנין ממונו של זה אינו בטל שאיני מוצא שאלה בהפקר וכו' יעש"ב הרי להדיא דס"ל דכל שהנכסים אסורים עליו בהנאה הרי הם כהפקר וכל הזוכה בהם קונה אותם כזוכה מן ההפקר. וא"כ מהיכא תיתי לו' דהר"ן פליג אהרשב"א ז"ל וס"ל דמקודשת היכא שאסר פירות פ' עליה לענין שתוכל ליתנם לבניו או לאחיו ולדעתי אתמהה! סוף כל סוף הרי מצינו גם לה' מח"א ז"ל דס"ל דדין זה דהרשב"א ז"ל פליג עליה הר"ן ז"ל וא"כ היכי נחליט לומר דאהנו מעשיה של הנערה הזאת דנ"ד שאסרה עליה כל ממון שינתן לה בתורת קדושין וכו': גם אשו"ר נלוה להרב החסיד מהריט"א בגט מקושר ד' ז"ך עשאם חולקים הר"ן על הרשב"א ז"ל מההיא שכתב הרב מחנ"א ז"ל ממה שפי' הר"ן על הא דתנן בחייו ובמותו אם מת לא ירשנו ויתן לבניו או לאחיו וכו' והביא דבריו הרב חק"ל ת"ק ז"ל באה"ע סי' כ"ב ותי' ב' תי' דלא פליג הר"ן עם הרשב"א ז"ל והתי' הב' הוא ממש כעין מה שתי' הרב אגורה באהלך ז"ל: ומן התימה על הרב חק"ל ז"ל דכל רז לא אניס ליה איך העלים עין ממ"ש ה' מחנ"א וה' א"ב ז"ל והוא תימה. והיותר תימה דהנה הוא ז"ל הביא תשו' הרשב"א דסי' תשמ"ו שכתב דבאומר ככרי עליך ונתנה לו' במתנה אינו קנוי לו כלל ואם קדש בו את האשה אינה מקודשת יע"ש. והרב הפוסק כמוהר"י בונן ז"ל הביא תשו' הרשב"א הלזו להקשות עליו דסתר דידיה אדידיה ועוד הק' על הרשב"א ז"ל מסוגייא דנדרים ד' ל"ד ע"ב מההיא דככרי עליך ונתנה לו במתנה וכו' דמוכח מינה דזכה במתנה וכו' והוא ניהו ז"ל תי' יטי'ב ופי' כוונת הסוגייא לפי שיטת הרשב"א ז"ל דבעית הש"ס היא באומר ככרי עליך ונתנה לו במתנה דאיכא צד לומר כיון דאמר לו ככרי עליך א"כ בשעה שנתנה לו הרי אינו ככר של המדיר ופקע מיניה קונם המדיר כיון שהנתינה לא נאסרה עליו כי אם הנאת הככר כשהוא ברשות המדיר. ואיכא צד לומר והיא מסקנת הש"ס כיון דאמרי ככרי עליך מינה נשמע דנאסר עליו הנאת הככר אחר נתינת המדיר וא"כ קא שקיל איסור הנאה ואינו קונה מעיקרא לדעת הרשב"א ז"ל אח"ד ז"ל יעש"ב ולא ידעתי מה יענה לסוגייא דלקמן ד' ל"ה ע"א דאיבעיא התם ככרי עליך ונתנה לו במתנה מי מעל לימעול נותן הא לא אסרה עליה לימעול מקבל מצי אמר היתירא ניחא לי דלקני איסורא לא ניחא לי דליקני ע"כ והשתא משמע דאי הוה ניחא ליה דליקני איסורא מעל המקבל והרי לדעת הרשב"א ז"ל אינו קנוי לו הככר כלל ואמאי מעל אף אי ניחא ליה דליקני שהרי כתב הוא ז"ל דאם קדש בו את האשה אינה מקודשת וכמש"ל. וראיה כזאת הביאה ה' מחנ"א ז"ל לסייועי להר"ן ז"ל למטוניה דפליג עם הרשב"א ז"ל יע"ש. אלא דק' לע"ד גם על חק"ל ז"ל דמה יענה לסו' הלזו וק' להרשב"א ז"ל:

אך את זה חזות קשה הוגד לי במה שראיתי לה' מחנ"א ז"ל שם שהביא עוד ראיה לסיועי להר"ן ז"ל נגד הרשב"א ז"ל ממ"ש במתני' דנדרים ד' פ"ח ע"א המודר הנאה מחתנו והוא רוצה לתת מעות לבתו אומר לה הרי המעות האלו נתונים ליך במתנה ע"מ שאין לבעליך רשות בהן וכו' והשתא לפי ס' הרשב"א ז"ל שאין זה זוכה במתנה שאסורה לו ליהנות א"כ כי אמ"ל ע"מ שאין לבעליך רשות בהן אין זה הבעל קונה אותם כיון שאסור בהנאתם עכ"ל יע"ש. ואני בער לא אדע שכול מאי קק"ל נימא דהרשב"א ס"ל כפי' רש"י ז"ל שם בסוגייא דחמיו היה רוצה שיהנה חתנו ואם אינו אומר לה ע"מ שאין לבעליך רשות בהן אינו יכול ליהנות מהם דיד אשה כיד בעלה והוי כאילו נתן לחתנו ולכך צריך שיאמר לה ע"מ שאין לבעליך רשות בהן והוו מעות של הבת לבדה ואח"ך יכול הבעל ליהנות מהן כיון שיצאו המעות מרשות חמיו כדין בית זה שאני נכנס שאם מכרו לאחר יכול ליכנס בה וכיוצא ולדידי צ"ע:

איך שיהיה הרי מצינו דגם כמהר"י בונן ס"ל דליכא למיסמך על תשו' הרשב"א ז"ל הלזו. ואף הרב בעל חק"ל ת"ק ז"ל סיים בדבריו וז"ל הכלל העולה דאם נתקדשה בקונם וכו' אינה מקו' לדעת הרשב"א ז"ל ואין חולק עליו בהדיא וכבר מילתי אמורה מה שיש להוכיח להפך ולהיות דבר ערוה אין לבי שלם לסמוך ע"ד הרשב"א להתירה לשוק בערוה החמורה ועל כיוצא בזה נאמר אין לדיין אלא מה שעיניו רואות כי ע"כ למעשה צ"ע ע"כ תד"ק ז"ל. ואם הגאון ז"ל הנז' דבקי בחדרי התורה הכי אמר מר אנן מה נענה יתמי דיתמי באיסור ערוה החמורה:

ואולם אחר ההתבוננות נלע"ד דכל זה דכתבו הרבני' ז"ל דהיינו החכם שהביא המבי"ט ז"ל והרב מחנ"א ז"ל והחכם שהביא הרשב"א ז"ל והרב חק"ל ז"ל לא אמרו אלא באשה שאסרה הנאה מפלוני או מכל מין ממון שינתן לה בתורת קדושין דוקא ולא דברו כלל היכא דנדרה על דעת רבים כי הך דנ"ד דנדרה ע"ד רבים וגם נשבעה ש"ח כמבואר בשאלה:

ואתה תחזה להר"ן ז"ל עצמו בסי' נ"ה בתשו' שהביא משם הרשב"א ז"ל וז"ל וכבר כתב הרשב"א ז"ל בתשו' בפירוש בנדר כזה שהודר על דעת רבים שאין לו התרה דלא לדבר מצוה מיקרי כיון דאתתא לא מפקדא וכו' ועוד הביא שם בשם הרשב"א זיל שאף אם נתקדשה בשטר דאינה מקו' יעש"ב באופן דכל הרבנים הנז"ל אף אי נימא דפליגי אהרשב"א ז"ל הוא דוקא היכא דאסרה הנאה לבד ולא נדרה ע"ד רבים. וכאשר ירדוף הקורא בתשו' הרשב"א ז"ל דסי' תר"ב דכתב היכא דאסרה הנאה מפ' דאינה מקודשת וסיים בדבריו וכתב וז"ל וכ"ש היכא שאסרה ע"ד רבים ששוב אינה יכולה לישאל וכו' וכן הנהגתי במקומי מפני הרמאים יע"ש. הרי דהרשב"א ז"ל ס"ל דבין בנדרה הנאה לבד ולא צריכא למימר היכא דנדרה ע"ד רבים דאינה מקו'. וכן הוכיח הר"ב אלבילדה ז"ל כת"י הבי"ד הכנה"ג אה"ע סי' כ"ח הגהב"י אות מ"ח יע"ש:

ואחרי הודיע אלדי'ם לנו את כל זאת בפירושא אתמר דהר"ן ז"ל ס"ל כהרשב"א ז"ל בנדרה ע"ד רבים לא נשאר מקום לפקפק בנ"ד וכמ"ש הגאון הרב חק"ל ז"ל שם בתחי' דבריו דכתב דבנדרה ע"ד רבים קי"ל דאין לו הפרה. ויש לי גמגום בדבריו דכתב וז"ל ואי ק"ל דבסי' תר"ב לא הביא ראיה מדברי הגאונים הא ל"ק די"ל דוקא התם דהוי נדר ע"ד רבים וכו'. ומהתימא שהרי בסי' תר"ב כתב בפי' וכ"ש אם אסרה ע"ד רבים וכו' הבאתי דבריו לעיל ואיך נחית לחלק בהכי וצ"י. וכן פ' מרן בשוה"ט ביו"ד סי' רכ"ח ס"ק כ"א נדר ע"ד רבים אין לו התרה אלא מדעתם יע"ש. הרי דפסק מר"ן ז"ל דין זה דהרשב"א ז"ל דכיון דאין לו התרה פשיטא דסבירא ליה דאינה מקו' ולא חיילי בה קדושין כלל והוו פקדון גבה:

ובכן הותרו כל הספיקות דליכא מאן דפליג על הרשב"א ז"ל היכא דנדרה ע"ד רבים וכמ"ש הגאון ה' חק"ל ת"ק ז"ל שם בתחי"ד דאין חולק על הרשב"א ז"ל בזה וזהו דעת ה' מהר"י אדרבי ז"ל בסי' ש"ל וזהו דעת המבי"ט ז"ל ומהר"א גאליקו כתי' הבי"ד הרב החבי"ב באבן העזר סי' כ"ו הגהב"י אות מ"ה יע"ש:

אך בזאת אחת שאלתי גרגיר קטן דנרגשתי דלפקע"ד דקדקתי בדברי הרשב"א דסי' תקנ"א דמוכח דתקנת רב שרירא ז"ל לא הוזכר נדר ע"ד רבים אלא בדברי הרשב"א ז"ל שכתב אח"ך וז"ל וכן ילמד אדם בתוך ביתו וילמוד לנערותיו וכו' שם הוסיף וכתב לאסור עצמן ע"ד המקום וע"ד רבים וכו' וא"כ תמיהה לי איך כתב הרב הכנה"ג ז"ל והרב חק"ל ז"ל יחסו נדר על דעת רבים שהיא מתקנת רב שרירא גאון ז"ל:

אשר אם כנים אנו בזה דנדר ע"ד רבים לאו מתקנת רב שרירא גאון היא אלא שהרשב"א ז"ל הוסיף זה כשילמד אדם לנערותיו שיאסרו בהנאה ע"ד רבים. אבל בתקנה לא שייך לאסור ע"ד רבים ובכן כל מה שהשיג החכם שהביא המבי"ט ז"ל לא השיג בנדרה ע"ד רבים ח"ו חלילה דבנדרה על דעת רבים כבר כתב הרשב"א ז"ל שאין לו הפרה כנז"ל ואיך יקשה עליו בטעם הואיל ואי בעי מתשיל דבזה יתורץ מה שדקדקתי לעיל על הרב המבי"ט ז"ל שלא ראה תשו' הרשב"א דסי' תר"ב דאפשר דראה אותה ולא מיירי בהכי היכא דנדרה ע"ד רבים [וההסכמה שעשו בדמשק יע"א הובאה בס' בירך משה סי' ג"ל היא היא תקנת רב שרירא גאון ז"ל שהפקיעו הקדושין הפקעה גמורה וע' בתשו' התשב"ץ ח"ב סי' ה' מ"ש בשם הרשב"א ז"ל ובשם הגאונים יעש"ב]. ובכן יצאנו י"ח הס' הזה דודאי דאף אם קדשה באמת אינה מקודשת לכ"ע בנ"ד ותל"מ:

ועל דבר עדות החכם שמעיד שבפניו ובפני הדיין של העיר נדרה בהנאה ע"ד רבים ואסרה איסר כל ממון קדושין שיתנו לה וכו' והעד האחד הוא העד הוא הדיין שכח ממה שנדרה הנאה וכו' רק הוא זוכר שהשביעה ש"ח וכו' ונמצא דליכא אלא עד אחד המעיד על הנערה הזאת שאסרה בהנאה וכו' ועל זה פלפל בחכמה מע' הרב הפוסק והעלה דנאמן העד הזה מטעם דזו היתה בחזקת פנויה וכו':

ואנא דאמרי דמלבד כל מ"ש רב אחא משבחא הי"ו עוד מצאתי ראיתי להגאון אור היר"ח ז"ל שם דאסיק לפום דינא דאף אם ליכא שום עדות והיא אומרת לא נשאלתי על נדרי דנאמנת ולא הוי הא דבר שבערוה דלא הצריך הכתוב שני עדים כי אם בעיקר נתינת גט וקדושין אבל מכשירי הגט וקי' אף שעיקר הגט וקידושין תלוים בהם לא בעינן ב' עדים יעש"ב. שכתב שזהו דעת הר"ן והרשב"א והרמב"ן והריטב"א ז"ל ושכן כתב מרן בב"י אה"ע סס"י ל"ח בשם רי"ו דהיא נאמנת לומר קיימתי או לא קיימתי והלכה זו העלה וז"ל ואין להאריך דעכ"פ הדין דין אמת דכל כה"ג לא בעי ב' עדים עכ"ל יעש"ב וא"כ לא נשאר מקום להסתפק בנ"ד מאחר דבהכי איירי הרב חק"ל ז"ל כנ"ד וכ"ש הכא בנ"ד דהאשה אומרת וצווחת דנדרה הנאה ועד אחד מסייע לה וליכא למיחש שמא התירה נדרה מאחר שנדרה עד"ר וכאמו"ל דודאי דלא נשאר מקום להסתפק בנ"ד כלל ובפרט שכבר נתפרסם בעיר תכף שנדרה הנאה קודם עדות הקדושין וכמ"ש ה' הפו' הי"ו:

והשתא דשמעינן דבכי הא דנ"ד לא הוי דבר שבערוה ולא בעינן שני עדים ובאחד סגייא תא ואחוי לך כי בהך דנ"ד עדיפא דהרי העד הזה או' דנדרה באיסור קונם הנערה הזאת לפניו ובפני דיין העיר וכי אמר הכי הוי כב' עדים. ומנא אמינא לה מההיא דכתב הר"ן בפ"ב דכתו' על ההיא דאיתא בש"ס דכ"ג שנים אומרים נתקדשה וב' אומרים לא נתקדשה וכו' תרגמא אביי בעד א' עד אחד אומר נתקדשה ועד א' או' לא נתקדשה תרווייהו בפנויה קא מסהדי וזה שאומר נתקדשה הו"ל חד ואין דבריו של א' במקום שנים. והק' הר"ן ז"ל וז"ל וא"ת דמהא משמע דטעמא משום דאמר אידך לא נתקדשה הא לא אמר כלום אסרינן לה אפומיה דהאי דאמר נתקדשה ואמאי והרי עד אחד בקדושין לאו כלום משום דאין דבר שבערוה פחות משנים וכיון דטעמא משום הכי הוא משמע דאפי' אמר נתקדשה בפני ובפני אחר עמי לאו כלום הוא ותי' הרמב"ן וכו' יעש"ב. דבר הלמד מדברי הר"ן ז"ל דנקט דאפי' נתקדשה בפני ובפני אחר לאו כלום הוא מטעמא דהוי דבר שבערוה ובעינן ב' עדים ולהכי אף שאמר שהיו ב' עדים כשנתקדשו בפניו ובפני אחר כל שלא העיד העד הב' אלא הוא לבדו הוי עד אחד ולאו כלום הוא. מינה שאם לא היה דבר שבערוה היה מועיל ומהני מאי דאמר העד שהמעשה היה לפניו ולפני אחר דאלת"ה מאי אפילו אמר דנקט הר"ן סוף סוף ליכא אלא עד אחד אלא ודאי דמעדיף טובו היותו מעיד שהיה בפניו ובפני עד אחר. והר' תה"ד ז"ל בסי' רי"ב כ' דבאו' שנתקדשה לפניו ולפני אחר חוששין לקדושיו יעש"ב. ומר"ן בב"י באה"ע סי' מ"ב הביא דבריו וכתב ואינו נלע"ד כלל יע"ש. והטעם משום דהוי דבר שבערוה הא לאו הכי חוששין לדבריו. והרב לח"ם בה' אישות פ"ד ה' ו' כתב עמ"ש הרמב"ם ז"ל המקדש בעד אחד אין חוששין לקדושיו והיא סוגיית דפ' האומר בקדושין דס"ה ע"א והביא ס' הרב תה"ד הנז' והק' עליו דבגמרא הקשו לרב נחמן דאמר המקדש בעד א' אין חוששין לקדושיו מדתניא האו' לאשה קדשתיך והיא אומרת לא קדשתני הוא אסור בקרובותיה והיא מותרת בקרוביו אי דאיכא עדים אמאי מותרת בקרוביו ואי דליכא עדים אמאי אסור בקרובותיה אלא לאו בע"א. ועל זה הקשה הרב לח"מ ז"ל לד' התה"ד ז"ל אמאי לא משני בגמ' דהתם איירי בע"א שהעיד שנתקדשה לפניו ולפני אחר עמו וכן כשהק' בש"ס בשנים שבאו ממד"ה אמאי לא משני הכי וי"ל דעדיפא מינה משני הש"ס עכ"ל יע"ש. נקוט מהא דהרב לח"מ מסכי'ם ומערי'ב לדברי הרב תה"ד ז"ל. וע' בס' מקראי קדש דרט"ו ע"א דון מינה ואוקי באתרין דזה החכם המעיד בנ"ד שנדרה הנאה לפניו ולפני אחר עמו והעד הב' אינו מכחישו אלא ששותק ואו' ששכח והנערה צעקה דהיא נדרה על דעת רבים ולא קבלה קדושין כלל הא ודאי דנאמן העד הזה כבי תרי:

ועינא דשפיר חזי לה' מהרימ"ט ז"ל בח"א סי' ט"ו שנשאל בעד המעיד שנתקדשה בפניו ובפני אחר וזה העד הב' מת אם חוששין לקדושיו כיון דליכא אלא חד סהדא והביא דברי ה' תה"ד ז"ל והחזיק במעוזו וסברתו אלא דבנ"ד כיון שהאשה היתה מכחישתו לאו כלום הוא ובסוף התשו' כתב אם ניכרים דברי אמת מה שהעיד העד ואין לו להכחישו שומר נפשו ירחק מהכיעור ומהדומה לו עכ"ל יעש"ב וגם בתשו' אה"ע סי' מ"ג הביא דברי ה' תה"ד ז"ל וחיזק דבריו דלא הוי הפך מ"ש הרשב"א ז"ל יע"ש:

סוף דבר דעפ"י הדברים הללו ועפ"י מ"ש הרב הפוסק עליון א"ח שמ"ח יצ"ו הנני מסכים על הדין ועל האמת בהצטרפות כל הטעמים שכתבתי שהנערה הזאת דנ"ד שרייא להתנסבא לכל גבר דתצבי ולית מאן דימחה בידה דליכא למיחש לקדושין הללו שום חשש כלל וכמו שהעלה הרב הפוסק עליון הי"ו כן נלע"ד להלכה ולמעשה ובפרט שכבר ידעתי שכבר עלה בהסכמה מעלת תהלת מוה"ר גאון ירוש' הרב הגדול מעוז ומגדול ראשון לציון גדול הנאמר באברהם בהלו נר"ו והיה אדירו ככל מ"ש הרב הפוסק עליון יצ"ו ולא נצרכה אלא להעדפה בעין יפה. וצור ישראל יצילנו משגיאות ויראנו מתורתו נפלאות לשמור ולעשות ולקיים תורה לשמה בלי שום תכלית ופניה ח"ו. וסהדי במרומים כי חפץ הייתי להאריך ככל הצריך בדבר הנוגע לפו"ד וגם להשתעשע בד"ק כי חביבים עלי דברי דודי אך מה אעשה כי נח'ץ ינח'ץ ביתר שאת זה ג' ימים שמסר לידי הפס"ד ועוד בה כי רבו טרדותי בב"ד הזמן זה נכנס וזה יוצא ודעתי בל עמי כי רבות אנחותי עצמו מצוקותי השיגוני תלאותי ה' יאמר די לצרותי זוהי ביאה בקצר אמיץ כחותה על הגחלים יה"ר שלא תצא תקלה מתחת ידינו ויהי נועם ה' אלד'ינו עלינו. כ"ד אי"ש צעיר י"ש נא'ה דור"ש עפר יעקב שאול אלישר ס"ט בא סי' יש"א ברכ"ה הי"ו

תוכן העניינים

שות שמחה לאיש

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה