שות שמחה לאיש· רבי יעקב שאול אלישר
אה"ע · סימן ח
הסכמת הרה"ג מוה"ר ראש"ל זלה"ה:
נדרשתי לחוות דעתי על האי פסקא דדינא דשדר לן מע' הרב המובהק זר"ק שלשלת יוחסין מר דיינא דנחית לעומקא דדינא כמוהר"ר יצחק אבואלעפייא יצ"ו ואחריו ל"ו קם פה חד מינן ה"ה מע' הרב המופלא וכבוד ה' מלא ראש אב"ד מקודש רא"ג כמוהר"ר יש"א ברכה יצ"ו אשר השתדלו בכל עז להציל את האשה מכבלי העיגון איישר חילייהו ולעיקר הדין ה"ן דעתי מסכמת ואף ידי תכון עמהם ולהיות כי חביבין לי דבריהם. אמרתי להשתעשע באמרותיהם. וזה החילי בעזרת ה' צור גואלי:
הנה מע' הידי"ן הפו' הא' פחד יצחק יצ"ו העלה ונסתפק ממ"ש מהרימ"ט אה"ע סי' כ"ג בשם באלי איטמטלי יע"ש וע"ז כתב לחלק דשאני נ"ד דכיון דשאל להם מהיכן אתם אם אנו אומרים שכו' שהוא בעל השם א"כ נמצא דלא השיבו על שאלתו ושוב מצא זה החי' בעצמו להרב הגאון שער אשר ז"ל סי' י"ג שתי' כן יע"ש. ולדידי הגם כי יש חי' בין הנדונות דבנדון הרב שע"א ז"ל השאלה מורה על מקום מושבם שכן שאלה ניבלי בו מאריקו בוראלי ייא דישארילי אשר לא כן בנ"ד שהשאלה היא סתמית ששאל אותם מהיכן הם ואפ"ל דכו' על עיר מולדתם מ"מ יגיד עליו תשו' רעו שהשי' שהוא מאר"ץ הלשון שהוא מורה על דירתו וגם באומרו אח"ך ברח וחזר לעירו לאר"ץ מורה להדיא דעל עיר מושבם שאלם:
וידי"ן בני כי ביצחק יקרא יצ"ו ההוא אמר דאין להס' מזה כלל בל"ד כיון דתשו' היא מוסה אל עג'אם אל שאמי דתי' אל עג'אם מורה על הכינוי שוב כשאמר שאמי מוכרח שהוא על עיר מושבו ואל יאמר האו' דתי' עג'אם ושאמי הכל הוא על הכינוי דזה אי אפשר וכמו שיראה הרואה ועוד דתי' אל הנפרדת בין תיבת עג'אם לתי' שאמי מורה דאינו על הכינוי דאם כן היל"ל עג'אם שאמי בלתי תיבה אל המפסקת ביניהם וז"ב ונאים הדברי' ועפ"י ט' זה נצולנו מפקפוק אחד אשר יש להם להעיר ע"ד ה' הפוסק יצ"ו דאדרבא אימא לאידך גיסא דאף דהוא מעי"ת אר"ץ ולזה לא חש להשיב על שאלתו דכיון דכבר השיב הא' שהוא מאר"ץ ושמו אברהם וכו' לזה הב' השיב לו ששמו מוסה וכו' ועל עירו לא הוכרח להשיב ואדרבא הלשון מורה כן מדלא השיב בסגנון הא' ושם עירי שאם מוכרח הכו' דהיה מעי"ת אר"ץ ול"ד לנדון הרב שע"א ז"ל אך עפ"י הידי"ן בני יצ"ו ניצולנו מזה עוד הוכיח ידי"ן בני יצ"ו ממ"ש אח"ך אל חלבי הנז' ברח וחזר לעירו ומוסה אל עג'אם הנז' נהרג וכו' ומדלא הזכיר פה תיבת שאמי מוכח דהכו' על העיר מושבו ולדמיון רעהו ואינו כינויו על עיר מולדתו:
תו כ' מע' הפו' הא' יצ"ו אתאן לעדות הב' מחר"י סוכרי וכו' דהגם דאילו לא היה לפנינו רק עדות זה לא היה מספיק כיון דלא הזכיר ש"ט להדיא רק ההוא אמר שמהכרת פניו ומדבריו הוכר בו שהוא מעי"ת דמשק יע"א לדידי כפי נוסח העדויות המוצגים לפנינו לא חזינא כי האי סימנא ואדרבא מוזכר בפי' ש"ע שכ"כ ונתחברנו עמו יען א"ל שהוא דמשקי הרי שמפיו שמע שהוא דמשקי ועפ"י עדות זה יש להתירה בשופי מבלי שום הצטרפות עדות אחרת זולת ריעותא א' נמצאת בעדות זה אשר נבאר לקמן בס"ד:
תו שרטט וכתב הרב הפו' יצ"ו הנז' על עדות הג' דכיון דבא ע"י שאלה ולא ידעינן הי מינייהו קדים אזדא להו כל העדויות וע"ז כתב דמבואר יוצא דזה הוא האחרון כיון דכתב בלשון עדות דבא ליקח נדבה מהכולל ולדידי מלבד דבזה העדות דהיה ע"י שאלה אינו מוזכר דבא לקבץ נדבה זאת ועוד דאין זה הוכחה כ"כ דצריך לברר אם לא נשאר עוד בעיר אחר שקבץ נדבה ותכף נסע ואם נתעכב איזה ימים עוד ליכא שום הוכחה וההוכחה שהוכיח מוכח מה ששאלו לו שלא להניח אשתו עגונה כנז' שקדמו להם וכו' מחמת שכבר הגיד דבריו לאחר גם זה אינה הוכחה דשמא שמעו מאחרים וכ"מ ממ"ש הרב ידי דוד ז"ל שם כאותה תשו' דהגם שהיה כנ"ד ממש אפי' הכי נסתפק הרב איזה עדות קדם ולא פשיט לה לחומרא מכח הך הוכחה יע"ש: גם מ"ש עוד ועוד יש לי ללמוד מדברי מהרש"ג וכו' וה"ה והוא הטעם בנ"ד דכיון דהעיד חרי"ב יצ"ו הנז' דשאל אותו וכו' כיון שהזכירוהו לזה הנעלם בחזקת מת וכו' אפ"ל דלא בעי' תו שיהיה מסל"ת עכ"ל. ובהיותי בזה כאן נמצא וכאן היה ידי"ן בני יצ"ו ואשתומם על המראה דאהמ"ר אין דמיונו עולה יפה והוא דאסיק ניחזי אנן במ"ש הרב ידי דוד ז"ל דאהמ"ר לא נתברר דבריו דהרי לעיל מזה אמר הרב ז"ל בעצמו דאף דבעדות הב' ג"כ היה ע"י שאלה מ"מ לא נפיק מתורת מסל"ת מכח שלא שאלו לו בעיקר הדבר אלא השאלה היתה איך ניצול הוא ובזה חשיב מסל"ת ואיך עתה כ' דלא בעי' מסל"ת ואיך אנו משיאים את האשה כיון דלא הי' מסל"ת ובמה ששאלו ביאודים איך ניצולות והיאודים נהרגו אין אנו משיאים אותה כ"א עפ"י תשו' הגוי ועל צד הדוחק י"ל דבריו ולומר דכיון דכל עיקר טעם דאין אנו מאמינים אותו כשהוא מסל"ת הוא משום דשמא להחזיק עדותו נתכוון א"כ כיון דבנ"ד היה ע"י שאלה שלא מענין העדות ומענין העדות אדרבא הורו לו שאינם צריכים לעדותו כלל שכבר ידוע להם שמתו א"כ בתשו' הגוי אינו מורה שלהחזיק עדותו מתכוין כיון שכבר הורו שאינם צריכים כלל לידע מענין ההרוגים עדיף טפי ממסל"ת פשעי דאיכא רק חששא זה נראה לפרש כו' הרב ז"ל וא"כ בנ"ד אדרבא נגרע יותר שבקשו לידע העדות להשיאה ולהוציאה מכבלי העיגון ואין לך ע"י שאלה גדול מזה וכ"ן להדיא ממ"ש הרב מהר"א ששון ז"ל בסי' י"ב על עדות משה ן' יוסף אפוני ששאל לו העד מה תבקש והשיב לו פגרים מתים וע"ז חשבו להגוי שאינו מסל"ת וכן למד מדבריו הר' שער אשר ז"ל בסי' ט' בד"ה אך סהדותא בתראה ל"מ כלל כיון דבא ע"י שאלה באמור לו היות ששמענו משמך וכו' יע"ש אלו דבריו יצ"ו ולדידי פליאה נשגבה היא:
גם הוכחה שהוכיח מכח שתכף שברח נתאכסן בבית כו' רחמים ברוך א"כ בודאי קדם וכו'. לדידי א"ז כ"כ הוכחה וממה שאנו רואים מתוך לשון העדות שכתוב שסיפר לו סיפורים קודם זה הסיפור ובלשון העדות הג' כששאלו לו שיעיד השיב שהוא מתפחד ואחר ההפצרות העיד אדרבא מוכח דלא גילה לו מחמת הפחד והגם שיש לחלק דשם שייך פחד כיון שהיו שלשה ואפשא מילתא ויודע להמלכות ומתפחד וגם לא הי"ל שום אהבה ושום קרוב דעת אשר לא כן בעדות הא' שנתאכסן אצלו מ"מ זיל לאידך גיסא כיון שלא הזכירו שלא יגלה הדבר מחמת הפחד מוכח דכבר גילה הדבר לאחרים והגם דיש לצדד ולו' דזה הענין של הפחד היא תשו' ריקנית ואינה אמיתית והאמת היה דלא רצה לגלות להם ומי יודע מחשבתו אם לעקל אם לעקלקלות עכ"ז זה מצאתי להקל בנ"ד מכח ס"ס והוי מתהפך ס' זה קדם ס' זה קדם ואת"ל דעדות דע"י שאלה קדם שמא הלכה כהפוס' דלא בעי' תחי' וסופו בכשרות ודלא כהרדב"ז והצ"ץ דבעו תחי' וסופו בכשרות:
איברא דאנכי הרואה דס"ז האחרון איכא למשדי ביה נרגא דאין להביא ראיה ממהריב"ל וכל רבני האחרונים דכתבו דבעיגונה ל"ב תחי' וסופו בכשרות אחד שלא ראו גוף תשו' הרא"ש הארוכה אשר רמזה הרא"ש ז"ל בכלל ב"ן יע"ש ועליו כתב מרן ז"ל בב"י אה"ע סי' טו"ב דראה אותה האמנם עתה שאלה ה' לידינו תשו' זאת וזכינו לראותה והיא ל"ו נדפסה בתשו' זכרון יאודה למהר"י ן' הרא"ש סי' צ"ב דמ"ה ע"ב אשר כמה רבנים הסכימו דאף בעיגונה בעינן תחי' וסופו בכשרות וכ"כ להדיא הרא"ש ז"ל שם בד"ץ ע"א תשו' רש"י ז"ל דברים בפי' וע"ב וז"ל ואף אם העדים נשתהו בין העכו"ם ואכלו לתיאבון ודאי על מה שראו באותה שעה פסולין להעיד אבל הדבר ידוע וכו' וכ"כ שם בפי' הר"ר שלמה בר אליקים הלוי בדמ"ח ע"ב וז"ל והעד הא' דהוא זעלקמן ודאי נפסל אם יביא שמעון עדים שהיה אוכל נבלות לתיאבון דתחי' וסופו בכשרות בעי' עכ"ל ועי' להרב שע"א ז"ל סי' ו' שחי' בתחי' בין עדות עיגונה לשל עדויות דכיון דנאמן בהיותו במסל"ת הוי תחי' וסופו בכשרות והחי' מוסבר אך מה שהביא ראיה מסומא וכ' מידי דהוה אסומא דפסול כיון דתלה רחמנא בראיה דמשמע דאי הוה כשר ראוי להעיד קרינן ביה עכ"ל דברים אלו לא נתבארו היטיב תו כ' הרבנים ואל תשיבני ממ"ש ראבי"ה ז"ל דקטן בעדות אשר לא סמכינן עליו אלא במסל"ת אבל במתכוין להעיד לא סמכינן עלה אפי' להעיד בגודלו מה שראה בקטנותו וכו' לא לעולם דאי משום תחי' וסופו בכשרות הא איכא ועכ"ז פליגי וכו' והיותר חי' וכו' ובאמת דדבריו תמוהים דמתני' דאלו ראויים להעיד שנויה במילי דרבנן עכ"ל ועי' בתשו' זאת הנז' שכ' בדמ"ח ע"ב וז"ל אכן מה שהביא שמעון מגוי שנתגיר אדרבא התם משום דנאמן כר"י ן' ברותא דכיון דדעתו לאיגיורי מדקא דייק שמא במותו קיימא לן ומיהו אין דומה אותו ענין לעדות דכל הני דרבנן נינהו עכ"ל יע"ש:
ובהיותי נבוך בזה כאן נמצא ידי"ן בני יצ"ו וההוא אמר דיש לעשות ס"ס באופן זה ס' זה קדם ס' זה קדם ואת"ל דע"י שאלה קדם כיון דמהריב"ל בעצמו ספוקי מספ"ל אי מהני וכיוצא לזה מצאתי להרב מהרח"ש ז"ל בקו' עיגונא בד"מ ע"ג שכ' בכו' הרמ"ה דאם נישאת בסי' שאינו מובהק שלא תצא משום ס"ס ס' אי סימנין דאו' או דרבנן ואת"ל דרבנן טעמא דל"מ מדאו' הוא משום ספק עכ"ל ואף דהרב לא התיר אלא בדיעבד התם שאני דאם אנו אומרים מכח הך ס"ס דתנשא לכתחילה א"כ למאי אהני הא דמאז לא מהניא סימנין אם לא לכתחי' שלא תנשא אשר לא כן בנ"ד דמהני לן הך ס' דמהריב"ל להיכא דידעי' בבירור דזה דע"י שאלה קדם א"כ כשיש לנו ס' מי קדם יכולים אנו לו' דתנשא לכתחי' ועוד י"ל דהתם מכח הך ס' התורה אמרה דל"מ בבירור לא מכח חומרא אלא דדינא הכי הוי אשר לא כן בנ"ד דאעיק' מהריב"ל מספ"ל בעיקר הדין איך הדין נוטה וא"כ כל שיש לנו ס' תלינן להקל אפי' לכתחי' וזה עצמו אפ' שהוא כו' הרב ידי דוד ז"ל. ועי' כיוצא לזה להרב שע"א סי' כ"ב דמ"א ע"ד וכבר הביאו הרב הפוסק פחד יצחק יצ"ו ומה שפקפק ע"ד אינו שייך בנ"ד גם לא שייך בנ"ד מה שפקפק הרב בעי חיי בח' אה"ע סי' ז' יע"ש דהתם הוא מכח דהוי חד ספיקא אם הוא בעלה או אינו בעלה אשר לא כן בנ"ד דלא שייך זה וכמו שיראה הרואה וגם הוי מתהפך את"ד יצ"ו:
ועוד נראה טעם אחר דמאחר דהמתבאר מנ"ד הוא דעדות הב' ועדות הג' הם מוכחשים בג העדות ובאותו מעמד דז"א דהיה ע"י שאלה וז"א דל היה ע"י שאלה א"כ אוקי חד לבהדי חד ונשאר העדות הא' ועפ"י יכולה שפיר לינשא ועי' לקמן מה שאכתו' בזה עוד בס"ד:
ועל מ"ש אסיפא דמילתא דאיכא שלשה הכחשות ביניהם והשיב עליו מע' רא"ג הרב הפו' הב' יצ"ו דלא חזה כי האי סימנא האמת כי בב' הכחשות לא חזינא כי האי סימנא האמנם בהכחשה דע"י שאלה אשר עליו כתב דיכולים לכוין עדותם לזה אחהמ"ר אין דעתי נוחה ולהיות כי אין נפ"מ לענין דינא כי גם לדידי אין כאן עדות כיון שהוכחשו בגוף העדות ול"ד למ"ש הב"ש כיון דאם היה ע"י שאלה אין להתיר את האשה הזאה ולענין מ"ש מני"ר הרב הפו' הב' יצ"ו שצלל עצמו במים אדירים לדידי לא מצאתי שום חי' בין ב' עדים המכחישין זא"ז לב' ששמעו מפי עד אחד והם מוכחשים ואין העד לפנינו ומ"ל שמיעה ומה לי ראיה ומ"מ אפ"ל דיש לחלק ביניהם דכששמעו מפי ע"א אמרי' דשניהם מעידים אמת מה ששמעו והעד הא' הכחיש עצמו וא"כ צריך לחפש בשו' הדין ואען ואומר:
דאיברא דשורש דב"ז נשאל הרפ"מ ז"ל ח"א סי' פ"ד והרב שם אמרו כמסתפק ושוב עשה פירש בעדותיו ועפי"ה התירה. האמנם הרואה יראה בתשו' מרן אה"ע בדיני מסל"ת סי' ד' ונ"ד שהיה שהעד הגוי כחש שלא ראה ולא ידע ותניא בתוס' דהעדים יכולים לחזור קודם שנחקרה עדותן ושוב הביא ממהריק"ו בשו' קכ"ח שיכולים לכוין עדותן ושוב הביא ממ"ש הרשב"א דנאמן להתיר ולא לאסור ושוב חילק הוא אף לס' מהר"ם דהוא נאמן לאסור גם כן היינו כשבא ואומר פ' ראיתיו חי אבל הכא שאינו אומר שהוא יודע שהם חיים אין נשותיהם נאסרות וע"ז תמה שלא נחקרה עדותו וע"ז השיב דאע"ג דעד שלא נחקרה עדותו יכולים לחזור היינו בשאר עדים דשייך בהו חקירה אבל גוי בעדות אשה כיון שאינו נאמן אלא במסל"ת לאו בר חקירה בב"ד הוא ועוד חילק דהא דעד וכו' אבל עדות אשה כיון שהוא משונה משאר עדויות דעד מפי עד כשר וכו' הלכך בשעה שיצא העדות מפיו בפני העד השני הוי כשאר עדויות וכו' ועוד דהגם כשאומרים העדים מבוכין היינו מודים הם שאמרו כן אלא שאומרים ששקר דברו אבל בנ"ד שלא הכחיש ולא דבר דבר מעולם לעד השני שומעין אלו תו"ד ז"ל:
האמנם מוהריב"ל ז"ל ח"א סי' ט' ספוקי מספ"ל ומהרח"ש בקו' עיגונה דל"ה ע"ב הבי"ד בלתי חולק וע"ש שהביא מ"ש מהרשד"ם ז"ל באה"ע סי' ז"ן דכל שאינו סותר עדותו נאמן גם מהרימ"ט ז"ל בח"א סי' ב"ן כ' דלמה כשסותר עדותו ול"א דמשהגיד שוב אינו חוזר ומגיד אלא דוקא בעד כשר דמשנחקרה עדותו בב"ד אינו יכול להוסיף אבל גוי שאין בו תורת עדות אלא מתוך שיחתו ל"ת לא שייך משנחקרה עדותו וכל שסתר או הוסיף ל"ת לא אזלינן בתר דבריו הא' דמאי חזיין דסמכת אהני סמוך אהני ודוקא אם נשאת לא תצא יע"ש ומהריט"ץ בסי' ל"ו נסתפק אי אמרי' כיון שהגיד והשיב דלא שייך גבי גוי כיון שהגיד ושו"כ דהיה אפשר לחפש אחר זכותה מכח דתכף כשאמר הגוי מסל"ת וכו' הותרה האשה הילכך כששאלוהו פעם אחרת וכו' שמה שהתיר הרי"ף וכו' היינו דוקא בפעם ההיא אבל אם עבר זמן יום או יומים אפ' דלא מיקרי מסל"ת עכ"ל. ומסתמא מוכח דהטעם הוא מכח דהותרה ושוב כתב מכח דהיה על ידי שאלה המתבאר בסמוך השאלה יראה דלא נתבאר אם עבר זמן יום או יומים יע"ש ועי' למהר"ם מלובלין סי' קל"ד דאף דהגוי בעצמו שהעיד שהוא מת העיד שהוא חי עכ"ז לא חש לה ועי' להריב"מ חא"ח סי' י"ג יע"ש ובנ"ד יש לנו ס"ס ספק אם נאמן הגוי לאסור אחר שהתיר וכמ"ש מהרד"ך וכדכתב הרב כ"מ ז"ל שם וע"ש שכ' שהבי"ד הב"י ולא מצאתי בב"י שהביאו גם בתשו' מהרד"ך שלפנינו לא מצאתי כן ואדרבא מצאתי להפך בבית כ"א חדר י"ב יע"ש. שוב מצאתי בבית ח' חדר ט' שכ"כ וצריך להתישב בזה וסיעת מרחמוהי ז"ל ואם ת"ל דנאמן לאסור היינו היכא שמתרץ דבריו אבל אם מכחיש להישראל אינו נאמן ועי' למהר"מ אלשיך סי' ק"ה ובתשו' דרכי נעם חא"ה סי' ל' ולמרן החביב או' מ"ח הגהב"י ולהרב בני דוד פ'אלקון בקו' עיגונה סי' ג' יע"ש והגם דס"ס זה אינו מתהפך כיון דלא נתברר שסתר לישראל ובענין המיתה אינו מוכחש יכולים אנו לכוין עדותו באומרינו שטעה בסיפור הא' ודומה למ"ש הרב דב"מ שם והגם דהמקומות רחוקים מ"מ יש לנו ס' אחר דאעיק' הוא מחלוקת אם הכחשה בחקירות לגבי עדות אשה הוי הכחשה ואעיק' הרואה יראה דכל מ"ש הפוסקים ז"ל היינו מט' דמ"ש דנסמוך אהא סמוך אהא ובנ"ד לא שייך זה דבין אם נאמר דהמלחמה היתה בגיריט או בבולגאר אשה זו תנשא ובפ' לפי מאי דכתי' דב' אחרונים הוכחשו ואוקי חד לבהדי חד ונשאר העדות הא' קיים ותנשא ע"כ. גם מ"ש הרב הפו' הב' יצ"ו דלא ראה קשר דברים אחהמ"ר אין לך קשר דברים גדול מזה ובפ' בהעד הא' שתחי' סיפורו היה להודיע הסיבה שנעשה הוא מאנשי החיל מכח שבא לדמשק יע"א ולא מצא מנוח וכו' ומתוך הדברים נתגלגל הודעת המיתה והכלל הוא שכל שבתחי' הסיפור לא בא להודיע ממיתתו זה נקרא קש"ד וז"פ. גם מה שתמה הרב הפו' יצ"ו על הרב שע"א ז"ל באה"ע סי' ך' דאיך לא נרגש דהמרה הוי כמו קטטה כבר הרב האריך במקום אחר בפרט הלזה ה"ה כתובה שם בסי' ח"י יע"ש: תו נסתפק מע' הרב הפוסק הב' יצ"ו דכיון דההרוג היה מומר הוי כמו עד אחד בקטטה ופס' מור"ם ז"ל משם הגאון מו"ר ז"ל לחומרא לדידי איכא כמה צדדים להתיר בנ"ד חדא דאיכא הס"ס שעשה מהראנ"ח ז"ל הביאו הרב מהר"א אלפ'אנדארי ז"ל בסי' ה' דהיינו ס' אם המרה בעיגון יש לו דין קטטה ואת"ל דיש לו דילמא בעיין איפשיטא לקולא והרב שם ערב לו זה הס"ס וע' להרב הנז' בסי' ג' דכתב הפך ועיין להרב יד"א הגהט"ו ס"ק תקע"ד יע"ש. ומה גם דאיכא פלוגתא דדוקא היכא דהיא באת ואמרה כן אבל אם בא עד ל"א דאין לך בו אלא חידושו וב"פ היכא דאמר קברתיו וכמ"ש ה' מהר"א ז"ל הנז' בסי' ז' ונ"ד הוי כקברתיו וכמ"ש הרב הפו' הא' יצ"ו ואין לך קברתיו גדול מזה ועוד דלא נתבאר אם הלך למלחמה שלא מדעתה או לא וע' לה' שם בסי' ז' וע' לה' נודע ביאודה ז"ל סי' מ"ב באורך:
והנה מע' הרב הפו' הב' יצ"ו תמה על הרב מז"ה ז"ל דאם איתא דהמרה הוי כמו קטטה א"כ אמאי ל"ק בש"ס בששאלו הי"ד קטטה לישני כגון שהמיר ולדידי אהמ"ר דזה לא הוי קטטה ממש אלא דדינא הוי כמו קטטה ולא שייך לפ' מ"ש במשנה קטטה בינו לבינה ושלום בעולם כגון דהמיר ושוב מצאתי מעין מ"ש הרב הפו' יצ"ו בתשו' הר' נודע ביאודה ז"ל במה שרצה לפ' כו' הסוגיא לד' הרי"ף ז"ל וז"ל דאם היא ארגלא קטטה לא משכחת קטטה אחרינא כי אם באומרת גרשתני וכו' אבל בארגיל איהו משכחת כמה. גווני קטטה כגון שהמיר דתו וכו' יע"ש וזה דומה למ"ש הר' הפו' יצ"ו. גם במ"ש עוד דהמיר הוי יותר קטטה דזכות הוא לה יע"ש לה' הנז' שנכנס בזה והק' דמ"ש מיבם יע"ש מה שהאריך וע' לה' כנסת יחזקאל סי' ב"ן שהק' להמז"ה כקושית הרב הפוסק יצ"ו יע"ש מה שתירץ:
ולעיקר החי' בין הולך למלחמה למלאת נפשו כי ירעב ולא נכנס בסוג מומר מלבד דלדידי אהמ"ר לא חזינא לחלק חי' זה דכיון דלדברי מני"ר יצ"ו לא חשיב זה אונס וכן דעתי נוטה דגם שלא עזב דתו כיון דמחלל שבתות בפרהסיא יש לו דין מומר וכמ"ש מר"ן ביו"ד סי' ב' דבזה לבד דחילל שבת משויה ליה מומר ולא חי' בין להכעיס או לתיאבון ואם יש סברא לחלק הוא היכא דמכר עצמו לאנשי החיל שלא בשעת מלחמה דכיון דבאותה שעה סבור היה שלא יהיה להמלכות מלחמה ושוב כשבא המלחמה אפשר דנחשב אנוס ולא חשיב מומר. אך ואפי' בזה איני סומך אם לא בראיה ברורה וטרדות הזמן לא הניחוני לחפש על פת"ד. האמנם בנ"ד שמכר עצמו בשעת המלחמה בזה פשי' דלא הוי אונס והוי מומר גמור וכד' מר"ן וכל הפו' ז"ל גם מדברי ה' מהר"א אלפ'אנדארי ז"ל בסי' י"ז נראה דלא רצה לחלק בהכי שכ"כ וז"ל אמנם רוא' אנכי שאותו טעם שכתבתי אינו צודק דאלו התם היו עם אשתו מתחי' ועד סוף ועוד דמדברי ריא"ז שם שכ' לחלוק על ה' מז"ה נראה דלדעתו אין הדבר תלוי בהמרה דוקא אלא כל שהוא רשע עושה עבירות ביד רמה דינו כמומר וכו' וכיון שכן בנ"ד אפי' לא הומר זה כיון שנכתב לדוגיות ידוע הוא שהנכתב לדוגיות מלבד כל האיסורין שעושה הרי הוא מחלל שבתות בפרהסיא עכ"ל יע"ש:
תו כתב מני"ר הר' הפו' יצ"ו וסעד מצאתי לדברי אלה לה' בית יעקב סי' קכ"ח דיצא לחלק בהכי כמ"ש רמ"א דוקא במומר ולא בשאר עבירות לולא דנדונו היה ששהא באנשי חיל כמה שנים ונטמע שם והוחזק לחלל שבתות עכ"ל. ואנכי הרואה בדבריו שם דלא דרך בדרך מני"ר יצ"ו כ"א דבתחי' רצה לחלק בין מומר לשאר עבירות וע"ז כ' דכיון דהחזיק לחלל שבתות פשי' דהוי מומר וכמ"ש מר"ן ז"ל בחיו"ד סי' ב' דמומר הוי היכא דעבד ע"ז או חילל שבתות בפרהסיא וע' בפוס' דמספק"ל אי בעי' גם בע"ז שיהיה בפרהס' דהיינו בפני יו"ד מישראל ומ"ש הרב ח"י החזק וכו' להוציא מס' שנס' הפוס' שם אם בפעם אחד הוי מומר או בעי' ג"פ וכו' הרב הוא דבתחי' רצה לחלק בין ע"ז לשאר עבירות ושוב כ' כיון דהוחזק לחלל שבתות דבזה פשי' דיש לו דין מומר כמו בע"ז ואין חי' בעובד ע"ז למחלל שבת וז"ב בכו':
נמ"ל דעיקר סמיכתי להתיר אשה זאת מכבלי העיגון הוא מכח עדות הא'. האמנם בני ידי"ן יצ"ו וצא לדון בדבר חדש אף בעדות הא' י"ל במ"ש בלשון העדות וז"ל ושאלתי אותו מהיכן אתה יודע לזה מוסה אל עג'אם אל שאמי ואמ"ל ראשו גדול והוא שמן וקצר עכ"ל. והרואה יראה דאין לו שום קשר השאלה וגם התשו' אם לא שנאמר דכו' השאלה היתה לאחר שנהרג מהיכן הכירו שזה שנהרג הוא מוסה. ובלשון ערבי אמר אינו האדם ובמקום שהיה צריך לכתוב שזה העתיק לזה ואם הכו' כן יש להעיר דכיון דלא אמר סימני' מובהקים וסימנים אלו לא מעלין וא"כ נפל פיתא בבירא האמנם מצאנו סמך להצילה גם מחששה זו דמאחר דכבר הזכיר שלשתם יחד שמו וכינויו וש"ע יכולים אנו לסמוך על סי' אלו אף שאינם מובהקים וכן מצאתי לה' בעי חיי באה"ע סי' ז' שהביא משם מהר"א די בוטון בתשו' סי' ב' דאם הזכיר שמו ושע' ואמר יוסף אל בוסקו הוי סי' להצטרף ובתשו' הובאה בתשובת הרשב"א ח"ב בסופו דה"ה אם אמר יפה תואר קצר הקומה ויראה דהנה אם הזכיר שמו וש"א ואמר סי' אחר בינוני הוי כמזכיר ש"ע ומשיאין את אשתו עכ"ל וכ"ש בנ"ד ועי' בכנה"ג סי' טו"ב הגהט"ו ס"ק שכ"ח וביד"א ח"א הגהט"ו ס"ק תנ"ד ואף דהמצא ימצא תו' על ס' זאת וגם די"ל ביניהם וכמו שיראה הרואה ועי' בתשו' מרן הנז' דיש סמך להתיר יע"ש הגם דהוא מוכחש ואינו מועיל לעיקר העדות וכמ"ש מע' הרב הפו' הב' יצ"ו ואף דבזה ג"כ איכא פלוגתא דרבאוותא מ"מ בצירוף ב' הס' שפיר יש סמך להתירה אלו דברי ידי"ן בני יצ"ו וחפץ הייתי להאריך האמנם נחיצת השואל לא נתנני השב רוחי ומ"מ לעיקר הדין תורה יוצאת כמ"ש מע' הרבנים הפוסקים יצ"ו כוותיהו ומט'. הכ"ד המעתיר לאל צור עוזי ומעוזי. הצעיר אברהם אשכנזי ס"ע: