אור ברסלב
שות שמחה לאיש אה"ע › סימן ז

שות שמחה לאיש· רבי יעקב שאול אלישר

אה"ע · סימן ז

סימן ו

אנכי אי'ש צעי'ר למדב'ר נדרשתי לאשר נשאלתי מאת מע' רב רחומאי הרב המופלא. כל רז לא אניס ליה רב משרשיא כמוהר"ר יצחק אבואלעפיא נר"ו שנשאל על אודות התר העגונה היושבת בעי"ת דמשק יע"א והאריך הרחיב ברוחב מבינתו למצוא פתח תקוה. כי נעים נאוה. להוציאה מכבלי העיגון עפ"י העדויות שקבלו בב"ד של שם העי"א וזה נוסח קבלת העדות: במותב תלתא כחדא הוינא נחנא ב"ד דחת"ל כד אתא קדמנא הר' רחמים סרוגו ניגרי ה"י ואחר האיום והגיזום כדבעי קם על רגליו והעיד בתע"נ ע"ן וע"י וכה העיד לפנינו שבחודש טבת שנה זאת הנז' מטה הוא היה שמש ומשרת בבית מדרשו של כוו' רחמים ברוך מערבי ה"י ובאותו זמן נתארח בבית כוו' רחמים ברוך הנז' יאודי אחד ושמו אברהם הכהן מעי"ת איזמיר יע"א ונתעכב שם בבית הנז' ערך ן' יום מו"מ ובתוך אלו הימים היה מספר לי אברהם הנז' ספורים רבים ובכלל הדברים סיפר לי ג"כ שהוא מתחילה בא לפה עיר דמשק יע"א ונשאר ברחוב היאודים כמו ע"ו יום ולא נתנו לו שום מאכל ומשתה כלל ובראותו כן הלך אצל המלכות יר"ה ונעשה מאנשי חיל והוליכוהו למלחמת עוצמאלי עם אויביו עם כמה אנשי חיל של המלכות יר"ה ובהגיעו להתם שם ראה לב' יאודים אחרים ונתחבר עמהם ושאל אותם מהיכן הם ואמר שאמר לו האחד מהם שהוא מאר"ץ יע"א ושמו אברהם אל חאלבי והשני אמר לו ששמו מוסה אל עג'אם אל שאמי ובהיותם לוחמים עם האויבים שכנגדם אברהם אל חאלבי הנז' ברח והלך לדרכו וחזר לעירו לאר"ץ יע"א ומוסה אל עג'אם הנז' נהרג במלחמה ושוב נשרף על ידי וע"י שאר החיל עם שאר ההרוגים במלחמה. ושאלתי אותו מהיכן אתה יודע לזה מוסה אל עג'אם אל שאמי ואמר לי ראשו גדול והוא שמן וקצר קומה. ע"כ באה עדות העד רחמים סרוגו הנז' לפנינו מה שהגיד לו אברהם הכהן הנז' ואנן ב"ד דחת"ל קבלנו עדותו כהוגן וכתחז"ל והועתקה עדותו מלשון עראבי ללה"ק אות באות תב"ת ממש. ועד"א וצדק כתבנו וח"ש פה מתא דמשק יע"א בשלהי חודש אייר דהאי שתא התרט"ל ליצירה וקיים:

פ' פ' פ' דיין דיין דיין במותב תלתא כחדא הוינא נחנא ב"ד דחת"ל כד אתא קדמנא מע' הרב ועצום ח"ר יעקב סוכארי הי"ו והעיד לפנינו בתע"ג ע"ן וע"י וכה העיד שיום אחד היינו יושבים אני וחבירי ח"ר יעקב נסים בוקאעי הי"ו וח"ר דוד פינטו יצ"ו בבית מדרשו של שם גי' מאיר ליזבונה הי"ו כמנהגינו והנה בא אצל הגביר הנז' אורח אחד זה שמו אברהם הכהן בן יאושע הכהן מעי"ת איזמיר יע"א כדי לקחת נדבה מהכולל יכב"ץ וכשהוא יושב שם סיפר לנו וכך היו דבריו בל' ערבי וכעת הועתקה עדותו מלשון ערבי ללה"ק איך היתי אני ואחד מעירי שמו יאודה ארדיטי שנינו לבושים בחיל בזמן המלחמה והלכנו למלחמה עם שארית החיל והגענו לעיירות של בולגאר ועשיית המלחמה שם ושם ראינו איש אחד ונתחברנו עמו יען אמר לנו שהוא דמשקי ונתחברנו עמו במלחמה ויום אחד היה מלחמה חזקה מאד ואחר עת אל עצר קבצו כל ההרוגים שהרגו בו ביום כדי לשרוף אותם יען שכך היא המדה בכל יום ויום ובעת שקבצום נתקרבתי אני וחבירי יאודה הנז' כדי לראות ולהביט בהרוגים הללו שרוצים לשורפם ובכלל ראינו למוסה הנז' שהיה הרוג עמהם ומוכה בעופרת על צוארו מצד ימין והבטנו והכרנו ובררנו איך הוא מוסה אל עג'אם הנז' בלתי ס' כלל ואחר זה שרפו ההרוגים ובכלל שרפו למוסה הנז' עמהם שהיה הרוג אלו דברי אברהם הכהן הנז' שסיפר לי ולחבירי במדרש. ע"כ באה עדות העד מע' חר"י הנז' מה ששמע מפי אברהם הכהן הנז' אות באות תב"ת ואנן ב"ד דחת"ל קבלנו עדותו כהוגן וכ"ת והיה זה ביום י"א לחו' סיון ש' התרט"ל ליצירה וקיים: פ' פ' פ' דיין דיין דיין במותב תלתא כחדא הוינא נחנא ב"ד דחת"ל כד אתא קדמנא הח"ר יעקב נסים בוקעי ה"י והעיד לפנינו בתע"ג ע"ן וע"י וכה העיד שפעם אחת היה יושב הוא וחביריו ח"ר יעקב סוכרי ה"י וח"ר דוד פינטו הי"ו בבהמ"ד של הג' גי' מאיר ליזבונה הי"ו ובא אורח אחד זה שמו אברהם הכהן ן' יאושע הכהן מעי"ת איזמיר ושאלנו אותו על ענין מוסה עג'אם ולא רצה להגיד לנו כי הוא ירא מהמלכות יר"ה ואח"ך הפצרנו בו ואמרנו לו שצריך שיגיד לנו בשביל אשתו שלא תשאר עגונה ואנחנו לא נגיד הדבר ומרוב ההפצרות הגיד לנו וכה אמר איך בחודש תשרי ש' תרל"ח ראיתי למוסה עג'אם בקישלה שמה פירי פאשה ואח"ך נסענו מן פירי פאשה אני והוא יחד עם חבירי יאודה ארדיטי מעירי איזמיר יע"א והלכנו לפוזנא עם החיל ושם היתה המלחמה עם בולגאר והיינו יושבים בטאבור אחד רביעי אלאיי אני והוא והמנהג מה שיהרג ביום המלחמה לעת ערב ימשכום וישרפום ונתקרבתי לראות ההרוגים ואזי ראיתי מוסה אל עג'אם הרוג והיתה מכתו בעופרת בצוארו מצד ימין והכרתיו שהוא הוא יען היה מתהלך עמי ואמר לי ששמו מוסה עג'אם מדמשק יע"א שהיא עיר שאם והוא קצר הקומה ושמן ומשכו כל ההרוגים ומכללם מוסה הנז' ושרפו אותם לפנינו וגם הוא סיפר לנו מה טעם וסיבת ביאתו לחיל יען היה בקטטה עם אמו ונתכעס. אלו דברי אברהם הכהן הנז'. ע"כ באה עדות העד ח"ר נסים בוקטי הנז' וקבלנו עדותו אנן ב"ד דח"ל כתחז"ל והיה זה ביום י"א לחו' סיון ש' התרט"ל ליצי'. גם העיד לפנינו התר"י הנז' שאמר להם אברהם הכהן הנז' שהוא שאל אותו על שמו ועל עירו והוא מפיו אמר לו ששמו מוסה עג'אם ועירו מדמשק יע"א והשו"ב וקיים:

פ' פ' פ' דיין דיין דיין הנה עפ"י העדויות הללו טרח ויגע הרב הפוסק פחד יצחק הי"ו הנז' בכחא דהתירא ויהי אך יצא יצא לבקש ממני אחוה דעי גם אני. וכשאני לעצמי מה אני? ומי אנכי? למה זה תשאל לשמי? ידענא בנפשאי שאיני כדאי ובפרט באיסור ערוה החמורה. אך מה אעשה כי אין אני ן' חורין להשיב פניו ריקם ח"ו אמרתי הנה באתי ואספתי באמרים מפי סופרים ומפי ספרים כאשר יורו המורים ועל מנת שיסכים עמי מאוה"ג הרב הגדול ראש"ל מוה"ר גדול הנאמר באברהם הי"ו אזי ישמח לבי ותגל נפשי. וזה החילי. בעזר צורי וגואלי. אלד"ים ה' חילי:

ואען ואומר על אחרון ראשון הנה בד"ק כתוב למ"ד שיש כמה הכחשות בין ג' העדים הנז"ל. א'. שהעד רחמים סרוגו העיד מפי העד אברהם הכהן שאמ"ל שהמלחמה היתה בגיריט. ואילו הב' עדים בפירוש העידו שאמ"ל שהמלחמה היתה בבולגאר. ב'. דכפי עדות חרי"ס הי"ו באו דברי המגיד בלי שום שאלה ואילו חרי"ב יצ"ו בפירוש העיד בהפך. ג'. כפי דברי חרי"ס יצ"ו לא הזכיר המגיד שם עירו כלל. ואילו חרי"ב העיד בפירוש שאמ"ל שם עירו מדמשק יע"א וכל כה"ג הוו מוכחשים אהדדי בחקי' ובבדיקות ובגופה של עדות ואפשר דבטלה עדותם לגמרי. אמנם אין צורך להאריך בזה שכבר ראיתי להגאון שער אשר ז"ל וכו' זהו תד"ק:

ואנכי הרואה סדר העדויות המועתקים מכיה"ק אשר הציג לפנינו איני רואה שום הכחשה ביניהם כלל. זה יצא ראשונה בד"ק כתוב למ"ר שהעד רחמים סרוגו העיד מפי המגיד שהמלחמה היתה בגיריט. הנה בקבלת עדות אשר לפנינו מפי רחמים סרוגו לא נכתבו אלו הדברים ולא הוזכר היכן היתה המלחמה אם בגיריט אם בבולגאר ולא ידעתי מהיכן הוליד רו"מ דברים אלו אשר לא באו בכתב הקבלת עדות. ואם באמת כך אמר העד מפי המגיד שהמלחמה היתה בגיריט וכך כתוב בקבלת העדות העיקרי ורו"מ בשעת ההעתקה דילג בטעות תיבות אלו לנו לדעת מה משפט העדות הזה אשר כולם מעידים מפי המגיד אברהם הכהן וזה אומר בכה וזה אומר בכה דלפקע"ד לא דמי הך לההיא דאמרו ע"א אומר מת וע"א אומר נהרג וכאשר יתבאר להלן בס"ד. זאת שנית מ"ש בד"ק שבעדות החרי"ס הי"ו לא הזכיר המגיד שם עירו ובעדות חרי"ב הי"ו העיד בפי' שאמ"ל שם עירו מדמשק יע"א. גם לזה יסלח כת"ר שהרי בעדות המוצג לפנינו בהעתקת כיה"ק כתוב בזה הלשון. "ונתחברנו עמו אמר לנו שהוא דמשקי". הנה דברים אלו כתובים בעדות החרי"ס הי"ו והרי העיד בפירוש מפי המגיד שאמר לו שם עירו והיכן ההכחשה ואל הג' ל"ו בא בד"ק כתוב למ"ר שמעדות החרי"ס הי"ו מוכח שבאו דברי המגיד בלתי שום שאלה ומעדות החרי"ב הי"ו העיד בפי' בהפך. אף לדבר הזה יסלח כבודו אף שמשמעותו מוכח שלא היה ע"י שאלה. יכולים אנחנו לכווין עדותם שלא יהיו מוכחשים ולומר שמ"ש החרי"ס ה"י וסיפר לנו וכו' אפשר היה ע"י שאלה. מאחר שלא אמר בפירוש שהיה מסל"ת. באופן דאיני רואה שום הכחשה בעדויות הללו כלל. ויכולים אנו לפרש דבריהם לכוין עדותם שוה בשוה:. ואולם אם באמת כך העיד רחמים סרוגו מפי המגיד שהמלחמה שמת בה מוסה אל עגא'ם היתה בגיריט באמת יש לעמוד בזה כי דבר כזה לא מצאתיו בשום פוסק שיהיה ב' עדים או ג' מעידים מפי עד אחד ויהיה הכחשה כזאת ביניהם שיועיל העדות להתיר א"א לעלמא ודפקתי על שערי הרב שער אשר ז"ל שציין רו"מ כת"ר ואין הנדון דומה לראיה. דהנה אם הם ב' עדים אחד אומר מת ואחד או' נהרג דפסקו מרן באה"ע סי' י"ז ס"ק ט' דאעפ"י שהם מכחישים זה את זה הואיל וזה וזה מעידים שאינו קיים הרי זו תנשא וכמה דיות נשתפכו בדין זה דמתני' דיבמות ד' קי"ז ע"ב לא נאמר רק בצרות ודעת מרן ז"ל דה"ה בעדים ואדרבא תמה בב"י על הטור ז"ל למה הביא דין זה משם א"א הרא"ש ז"ל ולא הביא משנה ערוכה יעי"ש: וטרם נבא אל המטרה אשר אנו מבקשים ניחזי אנן מה שיש להתבונן בדברי מרן ז"ל הוא דבש"ע ח"מ סי' ל' מנה בכלל דאם הוכחשו במקום שעד אחד העיד דבירושלם הלוהו וע"א העיד בלוד הלוהו הוייא הכחשה בחקירות ועדותן בטילה. ולזה י"ל דבעד אחד אומר מת וע"א אומר נהרג לא הוי הכחשה בחקירות דהוי כמו מנה שחור ומנה לבן דלא הוייא הכחשה וכמ"ש הרב בית שמואל ז"ל בס"ק כ"ה דזהו דעת מרן ז"ל יעי"ש:

ברם דא עקא דמרן ז"ל שם בס"ק כ"א כתב וז"ל אין בודקין עידי נשים בדו"ח ואפי' אם הוכחשו:

בבדיקות כשרים וכ' הרב בית שמואל ז"ל בס"ק ס"ד בעד מרן ז"ל דדוקא אם הוכחשו בבדיקות כשרים אבל אם הוכחשו בחקירות בטלה עדותם דלא עדיפי מדיני ממונות וכו' יעי"ש. ועפ"י יסוד זה שיסד הרב בית שמואל ז"ל דע"א אומר מת וע"א אומר נהרג לא הוייא הכחשה בחקירות כנז"ל אתו דברי מרן מכוונים אהדדי:

אך אנן מה נענה דמרן ז"ל בתשו' אה"ע בדיני יבום וחליצה סי' א' כתב וז"ל וכן אעפ"י שמכחישים זה את זה במקום שזה אומר באנקונה מת וזה אומר במקום אחר כיון ששניהם מעידים שאינו קיים הרי זו תנשא וכדתנן אחת אומרת מת ואחת אומרת נהרג הואיל וזו וזו מודות שאינו קיים הרי אלו ינשאו יעש"ב. הרי להדייא דגם בהכחשת חקירות דהרי באיזה מקום הוייא חקירה כמ"ש בה' עדות הבאתי דבריו לעיל ומשוה לה כאחד אומר מת ואחד או' נהרג דכשרים ולא הוייא הכחשה מוכח דס"ל דגם בחקירות אם הוכחשו כשרים דלא כמו שדקדק הרב בית שמואל בדברי מרן ז"ל דדוקא בבדיקות כשרים כנז"ל. ותמיהת הרב ב"ח ז"ל בתשו' סי' צ"ד על מרן ז"ל במאי דנקט בס"ק כ"א אפי' אם הוכחשו בבדיקות כשרים דמאי אפילו דנקט וכו' יע"ש תמיהתו קיימת אחרי ראותינו דבריו של מרן ז"ל בתשו' כנז"ל. ואין מקום למה שהשיגו הרב ח"מ ז"ל שם בס"ק י"ט והרב בית שמואל ז"ל בס"ק כ"ה עד שכתב דמ"ש הרב ב"ח שגגה היא וכו' יעי"ש. [ודרך אגב יש לי להעיר על הר' חוות יאיר ז"ל בסי' קנ"ט שהרבה להפליא על הרב ב"ח ז"ל הפלא ופלא ובדמיונו שתמיהתו של הרב ב"ח היא על רמ"א ז"ל וכתב עליו וז"ל וקמי שמייא גליא שעכ"ז יראתי לשלוח ידי נגד משיח ה' בב"ח ז"ל רק מפני שדבר קשות על רבן שכה"ג רמ"א ז"ל וכו' ובקש ליישב ולמשוך דעת רמ"א לדעתו וכו' מפני שזר מאד בעיניו שרמ"א ז"ל יסבור דפסול וכו' ודברי רמ"א ז"ל כפשטן וכו' יעש"ב שהזכיר עשרה פעמים הרמ"א ז"ל כי טעה בדמיונו שתמיהת הרב ב"ח ז"ל היתה על רמ"א ז"ל משא"כ האמת והוא טעות הניכר כי תמיהת הרב ב"ח היא על מרן מהריק"א ז"ל ועל הרוב דכל מ"ש הרב חוות יאיר ז"ל היא פליטת הקולמוס המדפיסים בלי דעת בעלים ופשוט] וכבר ראיתי בס' הנד"מ שער אשר להרה"ג כמוהר"א קובו ז"ל בד' מ"ט ע"א וע"ב שהאריך הרחיב בתמיהת דברי מרן ז"ל הללו ד"ה תוב בתר דנא עיני ראו וכו' יעש"ב:

איך שיהיה הגם דנימא דבעידי אשה אף אם הוכחשו בחקירות עדותן קיימת כיון ששניהם מעידים שאינו קיים עכ"ז לא יגהה מזור לנ"ד דמאחר דהעד הראשון וגם הב' עדים האחרונים הם מגידים מפי עד אחד ולפי דברי העד הא' שאמר המגיד דהמלחמה היתה בגיריט ולפי דברי הב' עדים אחרונים שאמר המגיד שהמלחמה היתה בבולגאר נמצא דזה העד המגיד הוחזק שקרן ובטלה כל העדות לגמרי. ונדון כזה כי הך דנ"ד לא מצאתי לשום פוסק דאיירי בהכי:

ואם נפשך לומר דדמי הך דנ"ד להיכא דהוכחש העד מפי עצמו דבזה איכא מרבוואתא דמכשרי כאשר הביא דבריהם בס' שער אשר ז"ל בד' מ"ט ע"ב דהרב ב"ח שם בסי' צ"ד נסתפק היכא שהעדים מוכחשים מדברי עצמן ואסיק. דלענין מעשה צ"ע יע"ש. ומשמע מדבריו דדוקא בדאיכא ב' עדים שמעידים שמת שזהו גוף העדות אזי חשבינן להכחשה שהכחישו זא"ז ובין שהוכחשו מדברי עצמן לדברים בעלים וכאילו לא אמרו דבר. אבל בדליכא רק ע"א שמעיד על המיתה ומוכחש מדברי עצמו בזה לא שמענו זולת הרב מהר"א צרפתי ז"ל הוב"ד בתשו' הרא"ם ח"א סי' ע"ג נדונו היה שראובן קנה בגדים מהחמרים שהם היו הרוצחים שהרגו לג' אנשים שיצאו מירוש' ושמע מהם שאמרו שהרגום סמוך למים. ואח"ך שלחו עוד הפעם לראובן בעצמו שיברר הדבר מפי החמרים ואמרו לו ככל מה שאמרו לו בפעם ראשונה רק ששינו ואמרו שהרגום סמוך לכפר ונמצאו שהוכחשו מפי עצמן וכתב דאין זו הכחשה כי מתחילה בפעם ראשונה הגיד במילתא דלא רמייא עליה דאיניש וכו' ובפעם הב' נתכוון לשמוע העדות עכ"ל. ואפי' כי בפעם הראשון היו החמרים מסל"ת ובפעם הב' היה ע"י שאלה כתב דלאו מילתא היא כדנפקא לן מעובדא דפונדקית וכו' יעי"ש. וא"כ גם בנ"ד נימא הכי דרחמים סרוגו הי"ו ששמע פעם ראשונה שהגיד לו שהמלחמה היתה בגיריט העיד במילתא דלא רמייא עליה וכו' רק הועיל לנו שהתחיל להגיד במסל"ת עם קשר דברים כמ"ש הרב הפוסק יצ"ו ואולם בפעם הב' שהחכמים נתכוונו להתיר העגונה ודאי שהתבוננו לשמוע מה שאומר המגיד ושמעו שהמלחמה היתה בבולגאר ודאי דגם בפעם ראשונה הכי קאמר לא הכחיש את עצמו והעד רחמים סרוגו לא דקדק יפה במילתא דלא רמייא עליה וכו'. ואולם אם גם רחמים סרוגו נתכוון לשמוע דברי המגיד כדי לבא ולהעיד בב"ד בזה לא דבר הרא"ם ז"ל כי בנדונו הכי איתרמי מילתא דבפעם ראשונה לא נתכוון להעיד מוכח מדבריו דאם היה אומר העד דגם בפעם ראשונה נתן בדעתו להעיד הוייא הכחשה. ובנ"ד לא ברירא לן אם העד רחמים סרוגו ה"י נתכוון להעיד או לא:

ואולם יש לדמות הך דנ"ד למ"ש הרב בית שמואל ז"ל שם בס"ק כ"ה על מ"ש מרן ז"ל בס"ק ט' עד אחד אומר מת וע"א אומר נהרג תנשא וכו' הביא הב"ש ז"ל מה שהק' הרב ח"מ ז"ל על מרן ז"ל ותי' ב' תירוצים והתי' הא' הבאתי דבריו לעיל דהוי כמו מנה שחור או מנה לבן וכו'. והתי' הב' הוא דדי לנו אם ע"א מעיד שאינו חי לכן אפי' אם הכחישו זא"ז בחקירות מ"מ אחד אומר אמת שאינו חי דבזה אינו מכחישו העד הב' משו"ה מותרת לינשא משא"כ בדיני ממונות דבעינן ב' עדים וכן ראיתי להרב פ"מ ח"א סי' ע"ד עכ"ל. ותי' זה של הרב ב"ש ז"ל כן ראיתיו בספר שאגת אריה סי' יו"ד ובס' קול שחל סי' י"ג ובתשו' נטע שעשועים סי' ע"ה וגם הוא ז"ל הביאו משם הרב פ"מ ז"ל יע"ש. וא"כ ה"נ נימא בנ"ד כיון דאיכא ע"א המעיד ששמע מפי המגיד שמוסה אל עג'אם אינו חי וזה יספיק לנו להתירה ממילא איני מוכרח לשמוע דברי העד הב' המכחישו כיון שאינו מכחישו בגוף המיתה ואנו אומרים דמה ששמעו הב' ת"ח שהמלחמה היתה בבולגאר זהו האמת ומה שאומר רחמים סרוגו ה"י ששמע שהמלחמה היתה בגיריט ודאי טעה בדמיונו או לא אמר אמת ומה לנו ולעדותו וכמ"ש הרב פ"מ ח"ג סי' ט"ו הבי"ד ה' י"א אה"ע ח"א סי' טו"ב הגהט"ו אות כ"ג דכשהם תרי לגבי חד פשיטא דמהמני יע"ש. ואין הס' בידי לראות דבריו בשרשם. ועי' בס' מחזה אברהם בסו' י"ח דכ' דהיכא. דכל העדות היה בסגנון אחד רק בדבר א' הם מוכחשין כי הך דנ"ד ודאי דמותרת לינשא יע"ש:

אך בזאת יש להעיר על הרב פ"מ ז"ל וכל הרבנים הנמשכים לסברתו הנז"ל דהרי בדי"מ בעינן ב' עדים דוקא ותו לא ועכ"ז אם היו העדים מרובים והוכחש אחד מהם בחקירות פסק הרמז"ל בה' עדות פ"ב דבטלה כל העדות ואמאי נימא כיון דאיכא ב' עדים דמעידים אין דבריו של העד הג' במקום הב' כי היכי דאמרי' בעדות נשים כיון דבעד אחד סגי אמרי' דחד מינייהו משקר ואנו מתירים את האשה על פי האומר אמת מהם כיון דליכא הכחשה בגוף המיתה וא"כ גם בדיני ממונות נימא הכי ואחר החיפוש יגעתי ומצאתי להג' ר"ע איגר ז"ל בתשו' סי' פ"ז דנכנס בחקירה הלזו ואסברא לן החילוק שבין ד"מ לעדות נשים בטוב טעם ודעת לך נא ראה. [ועיין להגאון נודע ביאודה ח"א. סי' מ"ו וסי' מ"ז בתשו' אה"ע שפלפל בחכמה לישב דברי הרב בית שמואל ז"ל מ"מ אסוף דינא העלה דהוא הפך הירוש' ותמה על הרא"ש והטור והב"י וכולהו רבנן סבוראי שנעלם מהם דברי הירוש' יעש"ב] :

וכ"ת דאכתי לא נ"מ לנ"ד דכל זה שכתב הרב פ"מ ז"ל והב"י ז"ל וכל הרבנים הנז"ל אינו אלא. כשעדות אחד מהם לבדו יספיק להתירה אמטו"ל אמרי' כשהוכחש בחקירות מפי העד הב' דודאי אחד מהם משקר ותסתיים העדות עפ"י מי שאומר מהם אמת וכמו שיראה הרואה בדברי הרב פ"מ ז"ל ח"א סוס"י פ"ד. לא כן בנ"ד דעדות האחד היה מסל"ת והעדות הב' ת"ח היה ע"י שאלה וצריכים אנו לצרוף העדויות כדי להתירה ואיך נוכל לומר אחד מהם משקר הרי לא נשאר עדות מספיק ואיך נתיר את העלובה זאת מבלי היות עדות מספיק. הא לאו מילתא היא דמלבד דיש כמה פוס' דמאשרי בהכי ה"ה הרב מהר"מ אלשיך ז"ל סי' קי"ח. והרב מהרשד"ם סוס"י ד"ן. משפטי שמואל סוס"י פ"א. מחזה אברהם בסי' י"ח. הרב א"ר בסי' ב'. אשדות הפסגה בסי' ג' דמ"ה ע"א. כולהו רבוואתא ס"ל דמהני הצירוף אף דלא יועיל העדות של העד המוכחש להתירה עכ"ז מהני הצירוף [ולא אכחד עצמי מה שפלפל בחכמה הרב חס"ל ח"ב באה"ע סי' ו' ד' נ"א ונ"ב שהאריך הרחיב בענין זה בדעת הרב כרם שלמה סי' ח' והרב מהראנ"ח ח"א סי' ע"ה דלא ס"ל הכי וכו'. מ"מ הרב כנה"ג בתשו' באה"ע סי' ז' די"ב ע"א הורה להתיר בכה"ג דנ"ד דהעד האחד לא היה מסל"ת והכשירו לצירוף ונרגש ממ"ש הרב מהראנ"ח ז"ל ונסתייע מתשו' המבי"ט ז"ל להוציאה מאיסור תורה יע"ש. והרואה יראה בדברי ה' חס"ל ז"ל אחר דשקו"ט באורך וברוחב מוכח מדבריו ז"ל שם בדף נ"א סוף ע"א דאזיל ומודה בנדון הרב מחזה אברהם ז"ל [אין הספר בידי מצוי לראות ד"ק דנדונו שבאו ב' העדויות דבריה' מכוונים בסגנון אחד ממש דמוכח דע"מ שהעיד הא' העיד הב' מהני צירוף וא"כ הך דנ"ד הוי דכוותא ששני העדויות דבריהם מכוונים ממש ודאי דמהני הצירוף]: זאת ועוד דבנ"ד אף דעדות הב' ת"ח היה ע"י שאלה מהני עדותן אף מבלי עדות רחמים סרוגו יען כי השאלה ששאלו אותו היה על הידוע שמוסה אל עג'אם מת וע"ז שאלוהו להתיר אשתו העגונה וכל ששאלוהו בחזקת שהוא מת מהני אף ע"י שאלה וכמ"ש הרב הפוסק פחד יצחק יצ"ו משם הרב מהרש"ג ז"ל וכמה פוס' דס"ל הכי כמ"ש בד"ק באר היטיב:

האמנם רואה אנכי כל יסוד ההיתר רעוע דהנה הרב הפוסק פחד יצחק שיח"ל נחית נפשיה לספיקא אם מועיל עדות המגיד אברהם הכהן יען שהיה מומר וחילל שבתות ואכל נו"ט וכיוצא ואף שחזר לדתינו שהיה כמו ן' יום בבית כו' רחמים ברוך ה"י נחבא אל הכלים מ"מ לא קבל ד"ח ולא טבל ולא לקה וכו' ואסיפא דמילתא אסיק כיון דבנ"ד באו דברי זה המומר אברהם הכהן הנז' במסל"ת ובקשר דברים לפניו ולאחריו הא ודאי דבכה"ג כ"ע מודו דמקבלים עדותו ולא חיישינן להערמה כלל וגם מהרי"ט הראשון יודה בזה וכמ"ש בס' שער אשר ז"ל סי' ו' ונסתייע מתשו' הר"ן ומדברי מהריב"ל וה' גב"ע סי' ז' ע"כ תד"ק ואנכי הרואה דלא חזינא כהאי סימנא בנ"ד דהיה קשר דברים כאשר יראה הרואה בנדון שנשאל עליו הרב גב"ע זיל וגם בנדון ה' שער אשר ז"ל משא"כ בנ"ד דמ"ש העד הוא שהיה מספר לו כמה דברים ואתיא מכללא סיפר לו ממיתת מוסה אל עג'אם הנז' והאמת בזה מורה שהיה מסל"ת ולא היה ע"י שאלה אבל קשר דברים לא קחזינא הכא: זאת ועוד יגדל התימה על הרב הפוסק פחד יצחק הי"ו מאחר דנחית נפשיה לספיקא בעד העד המגיד שהיה מומר אמאי לא חש מר לההרוג עצמו ג"כ שהיה מומר והיה במלחמה מחלל שבתות ואוכל נו"ט וכיוצא ואיך לא זכר למ"ש השלה"ג שם בש"ס דכתובות משם הגאון מז"ה שאם המיר והניחה עגונה הוי כמו קטטה דעד אחד בקטטה בעייא היא סתם בש"ס דיבמות ד' קי"ו מי אמרינן טעמא דעד אחד מהימן הו"א משום מילתא דעבידא לאיגלויי וה"נ לא משקר או טעמא דע"א מהימן הוא משום דאיתתא דייקא ומינסבא והא כיון דהוה קטטה לא דייקא ונשאר בתיקו ופסק הר"מ ז"ל בפי"ג מה' גירושי' ה"א דאינה נאמנת ואם בא ע"א לא מהימן דחיישינן שמא שכרה אותו להעיד. וגם מרן בש"ע שם בסי' י"ז ס"ק מ"ח פסק הכי יעי"ש. וטעמא דתיקו דאורייתא לחומרא ומור"ם ז"ל שם פסקה להך דהשלה"ג משם מז"ה ז"ל דאם המיר והניחה עגונה הוי כמו קטטה וע"א לא מהימן ואף שהרא"ם ז"ל בתשו' ח"א סי' ך' כתב דהא דע"א לא מהימן היינו היכא שבאה היא ואמרה שמת בעלה ובא עמה לסייעה ולהעיד שמת בעלה [של האשה זו שהיה משומד] אבל אם בא העד לבדו והיא לא אמרה כלום והעיד שמת בעלה של האשה זו שהיה משומד אזי נאמן העד אחד יעש"ב. מ"מ הכא בנ"ד שההרוג הוא מומר והמגיד שמת שעפ"י הגדתו אנו רוצים להתירה הוא מומר דליכא בזה קושית כל הראשוני' על הרמב"ם שכתב שחיישינן שמא שכרה אותו שהרי הריטב"א והמאירי כתבו שאם היא הוחזקה לשקר כל ישראל מי הוחזקו יעי"ש. ובנ"ד דגם העד מומר איכא למיחש הרבה שמא מתכוין להתיר או שמא שכרה אותו והוא יודע דצריך שיהיה מסל"ת ואמטו"ל סיפר לרחמים סרוגו בדרך מסל"ת בתוך סיפור דברים שהיה מספר לו כדי שיאמנו דבריו וא"כ נפל היסוד כולו ונהרס כל הבנין כיון דליכא שום עדות על מוסה אל עג'אם הנז' זולתי המגיד אברהם הכהן הנז"ל ובאמת יש להפליא הפלא ופלא על הרב הפוסק פחד יצחק שיחל"א איך לא שת לבו גם לזאת:

זאת לא זאת דכפי העדות שהעיד רחמים סרוג שידע שם מוסה אל עג"אם ושם עירו היה ע"י שאלה ששאל לההורג ואמר לו שמו וכינויו ושמ"י ולפי עדות הב' ת"ח לא מוכח שהיה ע"י שאלה עכ"פ מפיו של הנהרג ידע המגיד אברהם הכהן הנז' שמו וכנוייו וש"מ ולנו לדעת כיון שגם הוא היה מומר אי מהני דאף דמצינו לה' מהר"ם אלשיך סי' קכ"ו ומהרח"ש אה"ע סי' ל"ד וכמה פוס' דס"ל דמהני אף מפי המת והוכיחו כן מהסוגייא דיוחנן ן' יונתן דמכפר שיחיא אריה יע"ש מ"מ יען הנהרג דנ"ד היה מומר ניחזי אנן אי מהני או והנה הר"ן ז"ל בתשו' סי' ג' נשאל בכעין נ"ד ממש שהמת היה מומר וגם העד היה מומר ולגבי העד נכנס בספק אי מהני יען היותו מומר והביא דעת הרי"ף והרמב"ם והרשב"א ז"ל דמהני ובסוף כ' דיש שחלקו על הרי"ף ז"ל יעי"ש ולגבי המת שהיה מומר אי הוי כקטטה לא העלה על ניב שפתיו ז"ל ואדרבא מוכח מתוך דבריו כי לולא שהיה עדות השנים ע"י שאלה ואם היה מסל"ת היה מכשירו אפי' בעד אחד וכבר הרב ח"מ ז"ל שם באה"ע סי' ע"ז ס"ק מ"ח שם בס"ק צ"ד הקשה הוא ז"ל למור"ם ז"ל מתשו' הר"ן ז"ל הנז"ל. והגאון הרב חתם סופר באה"ע סי' ע' תירץ לקושית הח"מ ז"ל הלזו דתרתי בעינן שהמיר וגם נתכוון לעגנה והר"ן ז"ל מיירי בהמיר ולא נתכוון לעגנה באופן דכפי דברי הרב חת"ס ז"ל משמע דגם הר"ן ז"ל שר המסכי'ם בדין של הרב מז"ה שהביא בשלה"ג רק דבעינן תרתי לגריעותא שהמיר ונתכוון לעגנה אבל אם המיר לבד ולא נתכוון לעגנה סגי בעד אחד להתירה:

איברא דלפקע"ד לא יכולתי להולמו תירוץ הרב חת"ס ז"ל דבשלמא אם היינו מקשים לרבינו ישעי' הראשון ז"ל שהוא הפך ס' הר"ן ז"ל שפיר מצי לחלק דהר"ן ז"ל מיירי בלא נתכוון לעגנה ורבינו ישעי' מיירי בנתכוון לעגנה. ואולם קו' הח"מ ז"ל היא לרמ"א ז"ל שפסק הדין סתם דגם בהמיר הוי כמו קטטה אכתי ק' לדבריו ז"ל דהו"ל לרמ"א ז"ל לחלק בין היכא דנתכוון לעגנה להיכא דלא נתכוון ומדלא חילק משמע דבכל גוונא המרה דינא כקטטה ולא עוד אלא שהרמ"א ז"ל נקט בלישניה בהפך או שהמיר והניחה עגונה ולדידיה איפכא הו"ל למינקט והדרא קושיית הרב ח"מ ז"ל לדוכתא:

ובעיקר דינו של מז"ה שכתב שאם הניחה בעלה עגונה והמיר קטטה בינו לבינה היא ואינה נאמנת. וכתב עליו ריא"ז נכדו ז"ל וז"ל ואני אומר שלא אמרו אינה נאמנת בקטטה אלא כשהרגילה היא קטטה ע"י שאמרה גרשתני והכחישוה העדים שגילתה דעתה שאינה חפצה בו אבל אם המיר ומרד בה או שהיה בעלה ליסטיס וכופר בעיקר ה"ז נאמנת ואין מחזיקים לה שמשקרת עכ"ל יע"ש. נמצאת למד דדעת מז"ה ז"ל דכשהמיר הבעל הוי קטטה ואין צריך שתעיז בפניו ויבואו העדים דאי אמרת שצריך שתאמר גרשתני ויכחישוה העדים אף בלא שימיר הוי קטטה כיון שגילתה דעתה אלא פשיטא בהכרח לו' דדעת מז"ה ז"ל דבהמיר לחוד הוי קטטה ואינה נאמנת וא"כ תיקשי לן כשהקשו בש"ס ה"ד קטטה לישני ליה כגון שהמיר דתו והוא חידוש דאפי' בהמיר לחוד אינה נאמנת דאמדינן דעתה שאינה חפצה וכ"ש כשהעיזה פניה ואמרה גרשתני והוכחשה בעדים דודאי דהוי קטטה דהא חזינן דמשקרת אלא ודאי מדלא משני הש"ס הכי מוכח דבעינן דוקא שגילתה דעתה דעשתה מעשה בפועל אבל בהמיר דלא עשתה שום מעשה אמרי' דנאמנת וכמ"ש נכדו ריא"ז ז"ל ולדידי צע"ר:

אבל במעט קט מההתבוננות וההשקפה נר' לפקע"ד דלדעת מז"ה ז"ל דגריס בגמ' איכא בינייהו דארגיל הוא קטטה וכן התחיל ריא"ז ז"ל בתחילת דבריו וז"ל הרגיל הוא בקטטה וזו שהוא גרם לה שתחזור אחר הגירושין [הכוונ' שאמרה גרשתני לפני פ' ופ' והכחישוה] הללו ובאת ואמרה מת בעלי אם יש לתלות טעות בדבריו אינה נאמנת וכו' ואח"ך כתב ומז"ה כתב שאם המיר והניחה עגונה הוי קטטה בינו לבינה ואינה נאמנת וכו' נמצא דפי' הסוגייא איכא בינייהו דארגיל איהו קטטה הכוונה שכל כך עשה הוא קטטה עד שבאת לידי מידה זאת לומר גרשתני וכו' שהשנאה באה ממנו שמאס בה אבל לא מפני זה נאמר שזכות הוא לו לגרשה שלא בידיעתה כמו גבי מומר שאנו עושים זכוי וגט לשליח אף שלא בפניה שזכין לאדם שלא בפניו וא"כ שפיר מתרץ הגמ' היכי דמי קטטה כשאמרה לבעלה גרשתני וכו' דזה הוא יותר חידוש מהיכא שהמיר דבהמיר ועזב דתו והלך וכפר בעיקר ועבד ע"ז והודה לדתם פשיטא לן דזה הוי קטטה כיון דזכות הוא לה לקבל הגט בעדה ואם הוה משני בגמ' היכי דמי קטטה כגון שהמיר דתו הו"א דוקא היכא שהמיר שעזב דתו שמצינו דזכות לה לקבל גיטה אמרינן דהוי קטטה ואינה נאמנת אבל לא הוה שמעינן היכא דגרם קטטה ומסיבתו אמרה גרשתני וכו' דנימא דהוייא קטטה דאינה נאמנת אלא אדרבא הו"א כיון שהוא היה שונא אותה והיא אוהבת אותו לא הוייא קטטה וכשבאה ואמרה מת בעלי הו"א דנאמנת דודאי לא משקרא כיון שאוהבתו ואינה רוצה ליפרד ממנו וא"כ עתה שאמרו בגמ' דקטטה הוי היכא שאמרה גרשתני וכו' ומוקי לה איכא בינייהו דארגיל הוא קטטה נפקא לן לדינא לדעת מז"ה ז"ל דגם בהמיר ועזב דתו דפשיטא דאינה נאמנת כיון דעזבה ועזב דתו וכפר בכל התורה היא רוצה לינצל מידו שלא יכוף אותה שגם היא תעזוב את עמה ואת אלד'יה ותמשך אחריו לדתו החדשה [שו"ר בס' עצי ארזים על אה"ע בסי' הנז' ס"ק קע"ט שכתב על דברי מור"ם הללו שהביא דברי מז"ה וכו' וכתב הוא ז"ל דמומר גרע מקטטה והכריח כן מסו' יבמות ד' קי"ח דאיבעייא התם המזכה גט לאשתו במקום קטטה מהו וכו' ומסתמא הך קטטה פירושו כמו הך קטטה דאמרה גרשתני בפני פ' ופ' וכו' ואמרי' דאינו יכול לזכות לה הגט ואילו במומר פסק הרב תה"ד דמזכין לה דזכות הוא לה אלמא דלחומר' אמרינן דמומר גרע מקטטה וזו ראיה שאין עליה תשו' עכ"ל הרי להדייא דלדעתו ז"ל מומר גרע מקטטה במדרגה יותר כמ"ש בעניותי אפי' באומרת גרשתני וכו' וששתי כעל כל הון] נמצינו למדים אם כנים אנו בדברינו אלו לדעת דלא אמר מז"ה ז"ל דמומר הוי קטטה אלא באחד שהניח' עגונה ונתכוון לעגנה וכמש"ל בשם הרב חת"ס ז"ל והמיר דתו שעזב דתו והודה לדתם בהא הוא דאמר מז"ה ז"ל דהוי קטטה אבל במומר כי האי דנ"ד דלא עזב דתו כלל ולא נתכוון לעגנה אלא למלאת נפשו כי ירעב נכנס בתוך צבא המלחמה ואחר שנכנס בתוך הצבא למלחמה מוכרח הוא לחלל את השבת או לאכול עמהם מפת בגם נו"ט הא מיהא לא הודי לדתם ולא נשתמד וברשותו הוא אם רוצא להתפלל שמ"ע אין מונעים אותו רק שלא יהיה עת המלחמה בכה"ג לא הוי שם מומר עליו שהרי לא המיר דתו כלל ואכתי שם דיהדות עליו ולא נתכוון לעגן את אשתו הא ודאי דבכה"ג לא הוי קטטה כדי דנימא דלא יהיה ע"א נאמן בקטטה אלא מומר זה שמו פסול לעדות מדאורייתא כגון גזלן ומחלל שבתות אף כי באונס היה מחלל שבתות כי שר הצבא מכריחו מ"מ מתחילה הוא לרצונו נכנס לצבא המלחמה ואדעתא דהכי נכנס בודאי וזה נלע"ד פשוט וברור מדלא אוקמו בגמ' היכי דמי קטטה כשהמיר דתו לדעת מז"ה אלא ודאי זה דהמיר דתו דכתב מז"ה ז"ל איירי במומר שעזב דתו לגמרי וכפר בעיקר והודה לדתם ונשתמד ודו"ק:

וסעד מצאתי לדברי אלה להרב בית יעקב סי' קנ"ח דיצא לחלק בהכי דמ"ש רמ"א משם מז"ה ז"ל דוקא במומר ולא בשאר עבירות לולא דנדונו היה ששהה בין אנשי החיל כמה שנים ונטמע שם והוחזק לחלל שבתות יע"ש. ובודאי דנדונו מיירי שנכנס בין החיל לרצונו דאם תפסו אותו לאונסו כי הוחזק כמה שנים מאי הוי הלא אנוס הוא וכמ"ש הגאון רע"א בתשו' סי' פ"ז אלא ודאי דמיירי שנכנס לרצונו ואפי"ה לולא שהוחזק כמה שנים הוה מחלק בהכי. ותו בלא"ה כבר הביא בתחי' דבריו שראה תשו' אחת שפסק המאוה"ג מהר"י שור ובעל ט"ז ז"ל הסכים עמו לעשות מעשה דלא כדברי מז"ה ובעל ט"ז ז"ל העיד כי בימי חמיו הרב ב"ח ז"ל עשו מעשה להתיר ולא חשו לסברת ריא"ז הראשון וקבלו עדות ע"א על אשה שבעלה מומר יעי"ש דבהכי הוייא עיקר סמיכת הרב בית יעקב ז"ל ועי' לה' מוהריק"ו ז"ל שו' קע"ה דנדונו היה באשת מומר והתיר בעד אחד ואף שהעד לא ידע שם המת אלא מפיו יעי"ש. ועי' בתשו' הרא"ם ח"א סי' א"ך. ועד אחרן עינא דשפיר חזי להרב דרכי נועם ז"ל בתשו' לאה"ע סי' כ"ט שנשאל בכעין נ"ד ממש שהמת היה מומר וגם העד אחד היה מומר והתירו את האשה והסכימו עמו הגאון מוהר"מ גאלאנטי ז"ל ומהרד"ך ז"ל זולת שהרב מהרד"ך ז"ל עלה ונסתפק קצת בעדות העד מומר אי מהני ואסוף דינא העלה מדברי מהרד"ך ז"ל ומהריב"ל ז"ל דמהני. ואיהו ניהו הרב דרכי נועם ז"ל שם ובסי' ל"ג עשה שאלה נפרדת על אודות עדות אשת מומר אי מהני עד אחד כיון דלדעת ריא"ז הראשון ז"ל הוייא קטטה ושקו"ט ברוחב מבינתו ואסיק דעפ"י מ"ש הרא"ם כיון דהעד בא לבדו והעיד ולא באה האשה לא קודם העד ולא אח"ך לומר מת בעלי לחוש שמא בא לסייעה מקבלינן עדות ע"א יעש"ב והרב מהר"א ן' חיים ז"ל שם בסי' ד"ן נשאל להסכים גם הוא בשריותא דההיא איתתא והסכים להתיר בס"ס ס' אם המרה הוי כדין קטטה ואת"ל דהוי קטטה דילמא בעיין דע"א איפשיטא ותו דלא הוי עד המסייעה דלדעת הרא"ם ז"ל מהני יעש"ב. ולפקע"ד בנ"ד איכא עוד ספק שמא הך דנ"ד לא הוי מומר גמור כדכתי' לעיל ואת"ל דדינו כמומר גמור דילמא לא נתכוון לעגנה וכמ"ש ה' חת"ס ז"ל בדעת רש"י ז"ל והוי מתהפך גמור ספק אם נתכוון לעגנה ואת"ל דנתכוון לעגנה דילמא לא הוי דינו כמומר גמור וישראל גמור הוא. וזה הס"ס הוא נוסף על הס"ס של הרב מוהר"א ן' חיים ז"ל הנז"ל ששייך שפיר לאומרו בנ"ד:

ומה מאד אני תמיה על הרב שער אשר ז"ל ח"א בתשו' אה"ע סי' ך' דגם הוא נשאל באחד שהניח את אשתו עגונה ונתכוון לעגנה שנשא אשה אחרת בין הגויים ולא רצה לחזור לדתו ובעד אחד התיר את אשתו וגם הרב כמהרי"ץ ברזילי הכי אמר מר שהסכים להתירה ולא זכר שר דהמרה הוי כמו קטטה ולא סגי בעד אחד וכמ"ש מז"ה ז"ל האמת אתמהה!:

איך שיהיה הרי מצינו כמה וכמה ספיקות וספיקי ספיקות להתיר העגונה הזאת אשת מוסה אל עג'אם אלי שאמי מכבלי העיגון. ועינא דשפיר חזי לה' פ"מ ח"א סי' ל"ו דעשה ס"ס בדעת הרא"ם ז"ל בעיקר הסוגייא באופן זה דנהי דבערא דע"א לא איפשיטא מ"מ מידי ספיקא לא נפקא דדילמא הצד האמיתי הוא דטעמא דעד אחד מהימן בעיגונא הוא מטעם מילתא דעבידא לגלויי וכו' וא"כ אפי' בקטטה מהימן ואף את"ל דעיקר טעמא הוי משום דאיתתא דייקא ומנסבא אכתי איכא ספיקא דילמא לא מיקרי קטטה רק באומרת לבעלה גרשתני ומטעמא דמשקרא כרב חנינא וכו' והוא ס"ס המתהפך שפיר יעש"ב ואף אנן נמי נימא הכי ספק אם עיקר טעמא דע"א מהימן הוא משום מילתא דעל"ג וא"כ גם בקטטה נאמן ואת"ל דעיקר טעמא דנאמנות ע"א הוא משום דאיתתא דייקא וכו' אכתי איכא ספיקא דילמא המיר דתו לא הוי קטטה כלל רק באומרת גרשתני בפני פ' ופ' והכחישוה ודו"ק:

עוד זאת ראיתי בתוך דברי הרב הפוסק פחד יצחק שיחל"א שאשה זאת היא זקוקה ליבם ולא עלה על ניב שפתיו דגם זו בעייא היא בגמ' פ' האשה רבה ד' צ"ג ע"ב ע"א ביבמה מהו וכו'. ולא אכחד דהר"מ ז"ל בפ"ג מה' יבום פסק דאיפשיטא הבעייא ומהני להתירה להתייבם וכתב הה"מ דפשוט הוא דכיון דע"א נאמן הרי הוא כעדות הבעל. וכן פסק הטור בסי' קנ"ח ומרן בש"ע דנאמן וזהו דעת הכנה"ג ז"ל וכן הוא ס' הרשב"א ז"ל בסי' אלף רנ"ב והרא"ם ז"ל בח"א סי' ע"א וכמעט כל הפוס' הסכימו דע"א מהני זולת בעדות ע"א המעיד שמת היבם הרא"ש ורי"ו מחמירים וגם בזה רוב האחרונים ז"ל הסכימו דבמקום עיגון אין לנו לחוש לס' הרא"ש ורי"ו ז"ל וכמ"ש בס' עה"ג סי' ס"ז יעי"ש:

גם בעדות העד שהיה מומר כבר פסק הרב הפוסק פחד יצחק יצ"ו והאריך למעניתו אשרי יולדתו ולגבי דידי זה לא נקרא מומר כדכתי' לעיל. ועי' להרב מהרשד"ם ז"ל בתשו' אה"ע סי' פ"א דמוכח דגם הוא ז"ל הכי ס"ל ובסוף דבריו כתב ואף אם אנו מחזיקים אותו לרשע גמור ופסול לעדות כבר כתבו הפוס' ז"ל שאפי' יאודי רשע מהני עדותו במסל"ת יעש"ב:

ועין רואה להרב עזרת נשים למוה"ר מוהר"מ ן' חביב ז"ל בדיני עיגונא ס"ק ל"ד שהביא בתחי' דבריו מ"ש הרב תומת ישרים ז"ל בסי' ע"ד בשם מהרי"ע הראשון ז"ל שכ' וז"ל ואפי' לדברי הרי"ף דהכשיר פסול לעדות מדאורייתא במסל"ת ה"מ בישר' רשע לדבר אחד שאינו מוחזק להטעות את ישר' ולהכשיל בני אדם בעבירה אבל במומר שכפר בבורא להכעיס איך לא יעבור על ולפני עור לא תתן מכשול להתיר אשת איש לעלמא ח"ו לא עלתה על דעתו ועל דעת שום אדם עכ"ל:

הנך רואה בעיניך קורא נעים כמה תנאים הטיל הרב מהרי"ט הראשון ז"ל כדי לפוסלו. ומינה נקיש לנ"ד דלא נעשה מומר להכעיס ולא כפר בבורא ואדרבא לפי נוסח השאלה שהיה כמו ן' יום נחבא בבית כו' רחמים ברוך ה"י ובודאי שהיה מתפלל שמ"ע בכל יום ונושא את כפיו וכיוצא בשמירת שבת ובאכילתו ודאי דכשר גמור. והרב עז"ן ז"ל סיים בדבריו והכי אמר מר ז"ל ולענין הלכה יראה דכיון דהרשב"א והר"ן וריא"ז ומהרי"א הסכימו דישר' מומר סומכים עליו במסל"ת אע"ג דר' ישעי' הראשון ס"ל דאין סומכים עליו והרב ת"י חושש לסברתו מ"מ הכרעת מרן היא הכרעה לפסוק כדעת המקילין. ואפי' הרב ת"י ז"ל לא החמיר באותו נדון אלא משום דהיה בו ריעותא דלא היה שם וקברתיו עכ"ל יעש"ב. ואחר כל אלה הדברים דון מינה ואוקי באתרין לעשו סניגורין. ושפיר מהני עדות העד אברהם הכהן דנ"ד באין תפונה:

כלל העולה הנה אנא עני ב"א מסכים לשריותה דהך איתתא עפ"י הטעמים שכתב הרב הפוסק פחד יצחק שיחל"א אף ידי תכון עמו בתוספת מ"ש בעניותי. אך בזאת שלא יעשו שום מעשה עפ"י כלל זולת אם יסכים מני"ר גאון ירוש' הרב הגדול מעוז ומגדול סבא דמשפטי' מה"ר ראש"ל גדול הנאמ' באברהם יצ"ו ועל פיו יקום דבר כחא דהיתירא. ואזהרה שמענו שכל מה שכתבנו לחתור אחר צדדי ההיתר לא יועיל ולא יציל כלל להתיר העגונה הנז"ל. רק הדבר מסור לדייני מתא במקום החלל לברר כשמלה עדות העד אברהם הכהן הנז' בשאלה אי איכא ח"ו חלילה שמץ מנהו דנתכוון להעיד או להתיר כי בזה לא נוכל לידע האמת ובדידהו תלוי לפי ראות עיני צדיקים העי"א. וצור ישראל יצילנו משגיאות וימ"ן ולא תצא תקלה מתחת ידינו ויהי נועם ד' אלד'ינו ומעשה ידינו כוננה עלינו לעשות רצונו ולעובדו באמת וישר. הצעיר יעקב שאול אלישר ס"ט בא סי' יש"א ברכ"ה הי"ו:

תוכן העניינים

שות שמחה לאיש

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה