אור ברסלב
שות שמחה לאיש אה"ע › סימן ו

שות שמחה לאיש· רבי יעקב שאול אלישר

אה"ע · סימן ו

סימן ה

הנני ב"א להשיב מפני הכבוד כתר תורה הוא זיוה הוא הדרה מוה"ר ראש"ל הרב הגאון גדול הנאמר באברהם הי"ו אשר נשאל מאת מע' הרב המובהק הש"ם הטוב כגן רטוב הי"ו מעוב"י סאלוניקי יע"א לחוות דעתו בשאלה הנז"ל. ומני"ר ראש"ל מוה"ר הי"ו איידי דטריד וחליש טובא פקד אל בנו חמודו החכם השלם והכולל עצו"ר לעמוד על הקריאה ולהשיב שואלו דבר. וידי"ן בריה דרבינא הי"ו שמרה רוחו פקודת הרב מר אביו יצ"ו ושרטט וכתב כיד ה' הטובה עליו אך רחקו דרכיו מדרכי הרב הפוסק בעל הש"ם הי"ו ועל זה בקש ממני הרב מר אביו הוא עדינו העצני מוה"ר גאון ירוש' אחד היה אברהם הי"ו לחוות דעתי דעת הדיוט אם האמת כדברי בנו ידידו הי"ו או כדברי הרב הפוסק בעל ש"ם טוב הי"ו. וכשאני לעצמי מלבד כי ידענא בנפשאי דלא צילא דעתאי זאת ועוד בימים האלה ימי הסליחות טרידנא בגירסאי לתקן את דרכי לפני בוא יום הדין הגדול ורעדו כל עצמותי אך לעשות רצון צדיק דחקתי אה עצמי לכשאפנה מגירסתי אשנה פרק זה כחותה על הגחלים בקיצור נמרץ. וזה החילי בעזר צורי וגואלי:

הנה שאלת הרב הפוסק הי"ו היא אודות ראובן שנשא אשה זה כעשר שנים. ולא מצא קורת רוח הימינה וזה כשש שנים אשר גברה השנאה ושלחה מביתו לבית אביה ועיקר טענתו כי מאיסה עליו יען היתה תובעת בפה והוא היה מתבייש למען לא ישמעו השכנות וגם שכמה פעמים תפסתו בבגדו לשכב אצלה בימי טומאתה. וכבר עמדו בפני ב"ד הצדק דהתם העי"א והיא הכחישה לפניו כי להד"מ והוא צווח ככרוכייא שהוא מוכן לישבע נגד הכחשתה ויתירו לו ב"ד הצדק את שבועתו שנשבע בכתובה שלא לישא אשה אחרת וכו'. והגזים לב"ד הצדק שאם לא יתנו לו רשות לישא אשה אחרת שימיר דתו ועל זה לשאול הגיע מאת הרב הפוסק הנז' הי"ו לבקש ולחפש בספרים אולי ימצא לו התר לשבועתו לישא אשה אחרת. וצלל במים אדירים ואסוף דינא העלה דיתירו לו שבועתו וישא אשה אחרת וידי"ן איזי וחביבי החכם פחד יצחק הי"ו לא הסכימה דעתו בזה. ואנא דאמרי מצוה להביא דברי הרב הפוסק טוב ש"ם הי"ו ולהשתעשע באמרותיו הטהורות והיו למאורות:

ריש תורה הביא לנו הרב הפוסק הי"ו בעיקר דינא דטען ראובן שתפסתו בבגדו לשכב אצלה בימי טומאתה וע"ז הביא ס' התוס' בפ' המדיר ד' ע"ב ע"א בד"ה אי דידע נפרוש וכו' גבי מאכילתו שאינו מעושר שאם רצתה להאכילו ולא אכל אינה נקראת עוברת על דת וטעמייהו דמצית למימר משחקת הייתי בו ואם. היה בא לאכול הייתי מונעו. והר"ן ז"ל שם בסוגייא הנז' בפי' על הרי"ף ז"ל הביא משם הרא"ה ז"ל דס"ל דאף אם רצתה להאכילו הוייא עוברת על דת משה וגם מרן ז"ל בב"י באה"ע בסי' קט"ו גם הוא הביא משם הרא"ה ז"ל דהכי ס"ל יעש"ב. וע"ז כתב הר מ"ץ ח"א סי' ס"ח דס' הרא"ה ז"ל היא ס' יחידאה יע"ש. ותמה עליו הרב דב"מ ח"ג סי' יו"ד בתשו' אה"ע ודחה דברי הרב מ"ץ ז"ל ממ"ש הרב"א בשי' מקו' כתובות על ד' ע"ב וז"ל ורבינו ז"ל אומר בשם רבותיו דכל שרצתה להאכילו יוצאה בלא כתובה והכא לישנא דמתני' דייק הכי קתני מאכילתו וכו' הריטב"א. והבין הוא ז"ל דרבינו הוא הרא"ה והריטב"א ז"ל הוא המעיד שהרא"ה היה אומר כן בשם רבותיו ומשמ' דגם הריטב"א ז"ל סובר כן ולסיבה זאת דחה דברי הרב מ"ץ ז"ל שכתב שס' הרא"ה היא ס' יחידאה מאחר דהרא"ה אמר בשם רבותיו וגם הריטב"א משמע דהכי ס"ל הרי דאיכא רבים מסייעים לס' הרא"ה ז"ל. והרב כסא אליהו ז"ל בסי' קט"ו ס"ק ד' תמה על הרב דבר משה ז"ל וכתב וז"ל ואין הדבר כן דמסורת בידינו דכל הכתוב להריטב"א ז"ל בחידושיו הוא כתוב מלשון תלמידיו כמו שתראה במצי' וכדברי הפוס' ז"ל כשמביאין את דבריו דהשתא מ"ש בס' א"ז רבינו אומר בשם רבותיו היינו שהריטב"א אומר בשם רבותיו והוא הרא"ה ז"ל והוא באחד ותימה על הרב יא"ה שלא הרגיש בזה עכ"ל. והרב הפו' הש"ם הטוב הי"ו תמה על ה' כס"א ז"ל שהרואה בדברי הרב א"ז יראה שכתב שרבינו שהוא הרא"ה או הריטב"א אומר בשם רבותיו שהרי בסו"ד ציין הרב א"ז להריטב"א משמע שהלשון הוא מהריטב"א שהביא להרא"ה שאומר בשם רבותיו. ותו אפי' לפי"ד אינו יחיד הרא"ה שהרי מסתמא גם הריטב"א קאי כס' הרא"ה וכמ"ש ה' דב"מ והניחה בצ"ע. וידידינו אחד חכם המשיב הי"ו נסתפק איך היה המציאות שהיו כותבים התלמידים וכו' יעי"ש:

ולדידי חזי לי דדברי הרב מ"ץ ז"ל הם אמתיים וברורים שהרי מי לנו בקי בדברי הריטב"א ז"ל כהר"ן ז"ל ומר"ן ז"ל שהביאו ס' הרא"ה ז"ל ולא כתבו שהריטב"א ז"ל הכי ס"ל אלא ודאי דלא ס"ל הכי להריטב"א ז"ל ומידי חפשי מצאתי ראיתי להריטב"א ז"ל הוב"ד בש"מ שם בפ' המדיר שכ' וז"ל עוד כתב הריטב"א העוברת על דת משה ויהודית פי' אפי' לא עברה אלא פעם אחת כיון שהתרה בה דבכמה דוכתי העושה כו"ך משום פעם אחת חייב העובד ע"ז המברך את ה' ההוגה את ה' באותיותיו המבזה רבותיו וכן רבים לאין סוף עכ"ל ואם איתא דסבירא ליה להריטב"א ז"ל דאפילו רצתה להאכילו ולא אכל הוייא עוברת על דת לישמועינן יותר חידושא אלא ודאי דלד' הריטב"א ז"ל מאכילתו היינו שעשתה מעשה והאכילתו בפועל ואתא לאשמועין דבפעם אחת סגי נמצא דהריטב"א לא ס"ל כהרא"ה ז"ל ודלא כהשערת הרב דב"מ ז"ל דכ' דמסתמא הריטב"א הכי ס"ל וידוע דרבותיו דהריטב"א ז"ל הם המה הרא"ה ז"ל והרשב"א ז"ל ומצינו להרשב"א ז"ל בסי' תתס"ד ותתס"ו דכתב דאם עשתה מעשה או האכילתו הויא עוברת על דת. וא"כ נשאר ס' הרא"ה ז"ל דהיא יחידאה מאחר שעינינו הרואות שהרשב"א ז"ל והריטב"א ז"ל פסקו דלא כוותיה. גם הר"ב בש"מ שם כתב דרש"י ז"ל משמע דס"ל כס' הרא"ה ז"ל דאפי' רצתה להאכילו נקראת עוברת על ד"מ דכתב וז"ל היכי דמי דמאכילתו מוכח דעיקר קו' הגמ' היא איך שייך המציאות אי דידע וכו' והיינו ס' הרא"ה ז"ל ושוב הביא לשון רש"י ז"ל בע"ק וכנראה דמה שהביא דברי רש"י במהדורא קמא להוכיח דס"ל כס' הרא"ה ז"ל. ואני עני ב"א אמינא דמלבד דדברי רש"י ז"ל במ"ק ובמהדורא בתרא יכולין אנו לפרשם דלא כס' הרא"ה ז"ל עוד זאת יתירה בהכרח צ"ל דס"ל דלא כהרא"ה ז"ל שהרי לקמן גבי משמשתו נדה הביא הרב"א ז"ל לשון רש"י ז"ל במ"ק וגם במהדורא בתרא וז"ל פירש"י ז"ל שראוה שכנותיה לובשת בגדי נדה ולבעלה אמרה טהורה ני ושמשה בעלה לוקה עליה אם התרו בו ובכה"ג משכחת לה למתני' דלאחר תשמיש הודיעוהו שכנותיה שהוחזקה נדה הריטב"א וז"ל רש"י במ"ק הוחזקה נדה בשכנותיה שיודעים יום וסתה וראוה לובשת בגדי נדה והחזיקוה נדה בעלה לוקה עליה אעפ"י שאמרה טהורה אני וכגון שהתרו בו וכו' והכא נמי אם הוחזקה נדה ואמרה טהורה אני יוצאה בלא כתובה עכ"ל. הנה מדברי רש"י ז"ל מוכח שצריך שתעשה מעשה בפועל ואיך נוכל לו' דס"ל לרש"י ז"ל כס' הרא"ה ז"ל ויהיו ח"ו דבריו סתראי. וא"כ הראת לדעת דרש"י ז"ל לא ס"ל כס' הרא"ה ונמצאו דברי הרב מ"ץ ז"ל ברורים ואמתיים לכאורה האמנם רואה אנכי להרב"א ז"ל שכתב עוד וז"ל ואם תשאל כיון דאפי' רצתה להאכילו יוצאה שלא בכתו' אמאי נקט במתני' מאכילתו. תשובתך מדנקט מתני' הכי שמעינן דהיכא דאמרה פ' כהן תקן לי הכרי הזה ושיילוהו ואמר שלא תקן תצא שלא בכתו' אע"ג דאין כאן אלא עד אחד כיון דתלתא היא וכו' וכו' ובעיקר הדין דכתיבנא יש חולקים דלעולם צריך ב' עדים להפסידה כתו' וכדבעינן למימר לקמן בס"ד ומיהו רבינו ז"ל ורבותיו של הריטב"א ז"ל אפשר דסוברין כן וכדכתי' כנ"ל עכ"ל [הנה מדברי הרב"א ז"ל הללו שכתב ומיהו רבינו ז"ל ורבותיו של הריטב"א ז"ל וכו' נפשט ספיקו של ידידנו חכם עדיף כי ביצחק יקרא הי"ו וגם אשמועינן דרבינו ז"ל אינו הריטב"א כמו שהבינו ה' דב"מ ז"ל וה' כס"א ז"ל] ומדכתב הכי הרב"א ז"ל משמע דס' הרא"ה ז"ל לאו יחידאה היא שהרי יחס אותם לב' סברות. ואף דנקט בלשון אפשר היינו לענין אי סגי בעד אחד דאפשר דמתרצים לקו' שהק' הוא ז"ל אמאי נקט במתני' מאכילתו ותי' להשמיענו דסגי בעד אחד וע"ז כתב דרבינו ורבותיו של הריטב"א ז"ל אפשר דמתרצי הכי ואפשר דמתרצי באופן אחר. עכ"פ הריטב"א ז"ל הביא דרבינו ורבותיו של הריטב"א ז"ל קיימי בחדא שיטה דאפי' רצתה להאכילו יוצאה בלא כתו' וא"כ שפיר מצי המוחזק לו' קי"ל וכדכתב ה' דב"מ ז"ל ועי' בס' חנא וחסדא הנד"מ בשי' לכתו' בד' הנז' מה שכתב בזה ואיכמ"ל. והאמת כמ"ש ה' הפוסק מר שמואל הי"ו ס' יחידאה היא ס' הרא"ה ז"ל ולא מטעמיה. ואיהו ניהו ציין בדבריו לה' חיים ושלום ז"ל ח"ב וגם בס' רוח חיים הנד"מ ציין מ"ש בספר חיים ושלום ח"א ואין הספרים הללו מצויים אצלי לראות מה שכתב:

אתאן לעיקר דינא דאף דנימא דבמחלוקת היא שנויה אינו אלא בדאיכא עדים דרצתה להאכילו אבל בנ"ד דליכא שום עדות כלל וכלל ואדרבא היא הכחישתו בפניו בפני ב"ד הצדק ודאי דלא מהימן ולאו כל כמיניה לו' דעוברת על דמו"י לגרשה או לישא אשה אחרת עליה ושפיר קא יליף הרב הפוסק מר שמואל הי"ו ממ"ש הרב משאת משה בח' אה"ע סי' כ"ג דאפי' לדברי התוס' ז"ל כל שהיא הכחישתו בפניו והוא מושבע שלא לגרשה בע"כ ושלא לישא אשה אחרת הא ודאי דאינו נאמן לנ"ד. וכבר מילתי אמורה שלהיות הימים האלה נזכרי'ם ימי הרחמים והסליחות לא אוכל לפלפל ולהשתעשע באמרות טהורות רק במה שנוגע לענין דינא דוקא ותו לא:

אך בזאת רואה אנכי להרב הפוסק מר שמואל הי"ו שנכנס בעובי הקורה לומר שישבע ראובן דנ"ד ש"ח שרצתה לשמשו נדה ועפ"י שבועה זו יתירו לו ב"ד הצדק את שבועתו לגרשה בע"כ או לישא אשה אחרת. ובתחי' דבריו הביא לנו מ"ש הרשב"א סי' ס"ד ובמיוחסות סי' ק"ע ופסקה מרן בשה"ט ביו"ד סי' קי"ט ס"ק ח' ויצא לחלק דהתם שאני שהיה חשוד לאכול דברים האסורים מד"ת או מדרבנן וכו':

ואנא דאמרי אמאי לא זכר שר בעל ש"ם טוב נר"ו ממ"ש הרשב"א ז"ל באלפיו סי' אלף רל"ז ונשנית במיוחסות סי' קל"ג אף שנדונו היה במי שהיה מרגיל קטטה והיתה שנאה קדומה וכו' מ"מ כתב בתוך התשו' וז"ל ועוד דאפי' באיניש דעלמא [הכוונה שאינו שונא אותה ואינו מרגיל קטטה כנ"ד] איני רואה כאן דבר שתאסר וכו' גם מה שחזר וטען שהוא עצמו ראה שזנתה אינו נאמן בכך מכמה טעמים וכו' ועוד דכל שנתן עיניו לגרשה אנו חוששים לו וחזר זה להיות כמשנה אחרונה דהאומרת טמאה אני לך דכיון שאינו יכול לגרשה אלא מדעתה וכל דאגידא ביה לא יהבו ליה אחריתי לפיכך חוששים כמו שחששו באומרת טמאה אני לך וכ"ש בזה דודאי נתן עיניו באחרת ומחזיר לגרשה את זאת וכו' וכמו שאמרו בטמאה אני לך כך יש להתיר באומר טמאה היא לי במקום שאי אפ' לגרש' אלא בטענה ועפ"י ב"ד כדי שלא יהיו בנות ישר' ובני ישר' רגילים בכך עכ"ל הצריך יעש"ב. הרי להדיא שלמד לנדונו במכ"ש דאיניש דעלמא דאם אמר טמאה היא לי דאינו נאמן כמו באומרת טמאה אני לך דחיישינן שמא עיניה נתנה באחר כן נמי חיישינן בדידיה שמא עיניו נתן באחרת ואינו נאמן ולא מצינו בזה שום תיקון שישבע ש"ח שראה שזנתה ויגרשנה בע"כ חלילה חלילה אלא אדרבא כך סיים הרשב"א ז"ל בדבריו וז"ל ומ"מ אפי' רצה לו' שהיא אסורה לו ושוייא אנפשיה חתיכא דאיסורה הוא יחוש לעצמו ואם תרצה היא למחול על העונה ושלא יוציא בגט יתן לה שאר וכסות וכו' וזה ראוי לדון בכיוצא בזה ולא ישלחו הפריצים בעולתה ידיהם עכ"ל יע"ש. באופן דתקון זה שהמציא לנו הרב הפוסק מר שמואל הי"ו נפלאה היא ממני דלדידי הוא הפך דעת הרשב"א ז"ל. ויפה השיב ידידי החכם המשיב פחד יצחק יצ"ו דהשבועה לא שייכה לדידיה רק להאשה שהיא מכחישתו רמינן עלה שבועה וכמ"ש מרן ז"ל בשה"ט סי' קט"ו ס"ק ד' גבי עוברת על דת דפסק תצא בלא כתו' אם יש עדים שהתרה בה ואם אין עדים תשבע שהוא כדבריה וכו' וכ' מרן בב"י ז"ל דדמי למוציא שט"ח מקויים בעדים על חבירו והלוה טוען שהוא פרוע וכו' יעש"ב:

ולדידי חזי לי לפקע"ד דהך דנ"ד דמי למ"ש מרן בח"מ סי' פ"ב ס"ק י"ב דאם טען הלוה שהשטר נעשה על תנאי שאם אקיימנו וקיימתיו ומלוה טוען שלא היה שום תנאי, בדבר וכו' דדינא הוא דישבע המלוה ויטול ולא אמרי' דישבע הלוה ויפטר ודון מינה ואוקי באתרין דהתם כיון דהלוה לא בא לעקור גוף השטר ומשו"ה אמרי' דישבע המלוה וה"ה הכא בנ"ד דהבעל אינו טוען לעקור מ"ש בכתו' רק טוען דעברה על דמו"י ובזה אני פטור ממ"ש בכתו' ובכן דינא הוא דתשבע האשה שהוא כדבריה שלא עברה על דמו"י כלל והוא יקיים שבועתו שנשבע בכתו':

ואולם בחפשו'ן יצאתי ומצאתי להגאון חתם סופר ז"ל בח"ב לאה"ע סי' ק"ו שכתב דמ"ש מורם ז"ל בהגהה בש"ע אה"ע סי' קע"ח דבזה"ז שיש חרגמ"ה שלא לגרש אשה בע"כ אינו נאמן לו' שמאמינה או שמאמין לדברי העד דחיישינן שמא עיניו נתן באחרת וכו' וכ' הוא ז"ל דמבואר בדבריו דיותר ראוי שלא להאמינו באומר שהוא עצמו ראה אותה מזנה מהיכא שמעיד ע"א והוא אומר שמאמין לדברי העד. דבע"א המעיד לא שייך למימר שבקת ובטלת חרם רגמ"ה שהרי מתקיימת התקנה שפיר בכל הנשים שבעולם דלית בהו ע"א המעיד. וכיון דמייתי רמ"א במאמין לע"א דלא מהני משום דביטל תקנת רגמ"ה כ"ש וק"ו בדליכא אפי' ע"א ומה שסיים רמ"א יש חולקים ומשמע דדעת רמ"א דאין לסמוך על המקילים היינו בדאיכא ע"א המעיד אבל בדליכא אפי' ע"א המעיד אפשר דבכה"ג מסכים רמ"א ז"ל עם המתירים. ושוב כ' דדברי רמ"א ז"ל הנז' בסי' קמ"ח סיום דבריו הם המה מתשו' רשב"א סי' אלף רל"ז ובמיוחסות הנז"ל ולא ממהריק"ו כמו שציין המציין שם. ושוב הביא פלוגתא דהרב יש"ש דיבמות פ"ב דפליג אהרשב"א ז"ל במקצת. ואני עני ב"א מצאתי ג"כ תשו' לרש"ל בסי' ל"ג כמ"ש בס' יש"ש ומשם באר"ה ובסו"ד כ' הרב חת"ס ז"ל וז"ל מסקנא דמילתא דאין כופי' אותה לקבל גט כלל והוא מחוייב בשאר וכסות אך בעונה אמרי' ליה הוי יודע שאשה שזנתה אסורה לבעלה וכו' אתה תחוש לעצמך וכו' ונשאלה את פיה אם התרצה בכך ילבינו ראשם כך שהוא יתן שאר וכסות והיא תמחול העונה וכו'. ואך אם לא תרצה למחול העונה דהוי צערא דגופא ונוח לה להתגרש וכו' אומרים לו הוי יודע כי גירושין אלו הם בע"כ או תתנהג עמה באישות ותודה על שקרך וכו' או תשבע ש"ח שכן הוא כדבריך והשבו' תהיה בכל מיני אלות ואיומים רבים ועצומים ואח"ך תגרשנה ואם לא תרצה לישבע וגם לא לנהוג אישות ועל כרחה תתגרש הרי אתה מנודה בנדוי ב"ד על שגרמת ביטול חרגמ"ה וככל הדברים האלה יובן מתוך דברי הראשונים ז"ל ובפרט מדברי יש"ש ז"ל הנז' וכו' עכ"ל יעש"ב. הרי מצינו סעד לדברי הרב הפוסק מר שמואל הי"ו שישבע הבעל שהוא כדבריו ויגרשנה וכמ"ש הגאון חת"ס ז"ל. אבל כד מעיינינן שפיר רב המרחק ביניהם דהתם בנדון הרב חת"ס ז"ל מיירי שאומר הבעל שהוא ראה בעיניו שזנתה כמכחול בשפופרת האם נאמר לה שתשבע להכחישו האם יועיל להתירה לו שהרי הוא אומר שראה שזנתה ואסורה לו מה יועיל שבועתה ולכן אם תמחול העונה ישבו שניהם עד שילבינו ראשם והוא יתן לה שאר וכסות ואם לא תוכל למחול העונה ותרצה להתגרש עכ"ז שכבר הסכימה היא להתגרש אין מניחין אותו לגרש יען דהוי כמו גירושין בע"כ אזי משביעים אותו בש"ח וכו'. משא"כ בנ"ד דאף אם היה עדים והתראה ועברה על ההתראה דינא הוא דיכול לקיימה אם רצונו לקיימה מהיכא תיתי שישבע ראובן ויגרשנה בע"כ. ולדידי חזי לי מסו"ד שכ' הרב הפוסק הש"ם הטוב שכבר היתה שנואה אצלו קודם הנשואין ואביו כפאו לישא אותה שלא ברצונו כמבואר מדב"ק הוייא ממש הך תשו' של ה' חת"ס ז"ל תיובתיה ועינינו הרואות שמבקש עילה לגרשה מאחר דאפשר להתרות בה שלא תשוב עוד לכסלה ודו"ק:

ואולם לפוטרו משאר וכסות זאת מצאתי בספר ישועת יעקב על אה"ע בסי' ע"ז בפי' הקצר ס"ק ב' שכתב וז"ל ומעשה היה באחד שטען על אשתו שעברה על דת ולא היה לו עדות ברורה אלא שהיו רגילים לדבר קצת וכתבתי דהבעל יוכל למנוע ממנה שאר וכסות עד שתקבל גט פיטורין ובזה יש לסמוך על דעת הרא"ם ומוהר"א ששון ז"ל עכ"ל. ובהכרח צ"ל דנדונו היה שהיא היתה מכחשת כנ"ד ועכ"ז אסיק דיכול לסמוך על ס' הרא"ם ומוהרש"א ששון ז"ל לפטור עצמו משאר וכסות ובודאי דמפני שהיו רגילים לדבר קצת פסק הכי דאי לא ת"ה כל האנשים שרוצים לגרש נשותיהם יטענו עליהן שעברו על דת. אלא ודאי דהי' עדות אבל לא היה לו עדות ברורה וראה הדיין שנאמנו דבריו בזה הסכים לפוטרו משאר וכסות דוקא וכבר בס' גט מקושר וטיב גיטין אשכנזי באות ר"ח בד' ס"ה ע"ד תמ"ה תמ"ה יקרא דמה הועיל תקנת רגמ"ה שהרי כשתמות ברעב מוכרחת לתבוע גט וכתובה והרי כתב הרא"ש בתשו' כלל ס"ג והביאה מרן בב"י באה"ע סי' ט' שאשה פרנסתה תלויה בבעלה וא"כ אם ימנע ממנה מזונות פשיטא שאין לך כפיה גדולה מזאת יע"ש. וכ"כ בספר משכנות יעקב סי' ט"ז דדבר זה לפוטרו משאר וכסות הוי לינקטיה לכובסיה כי היכי דלישבקיה לגלימיה יע"ש:

איך שיהי' אנא עני ב"א כבר העליתי בפס' אחר והבאתי מ"ש מרן החבי"ב בתשו' בע"ח ח"מ ח"א סי' טו"ב דאסיק דאף בשבו' אמרה הרא"ם ז"ל לא בתקנת רגמ"ה לבד ומצי המוחזק לו' קי"ל כהרא"ם ודעימיה לפטור עצמו מלתת לה מזונותי אפי' שמושבע ועומד בכתו' ועלי מזונייכי וכסותייכי וכו' וכ"כ ה' פאת נגב בתשו' אה"ע סי' טו"ב ובס' ידי דוד הנד"מ בסי' ט"ז וגם נכדו הביא משם ה' כהונת עולם דאף דאיכא חומר השבו' יכול לו' קי"ל והב"ד יאיימו עליו דרמייא עליה חומר השבו' והוא יחוש לעצמו יעש"ב. אבל להתירו לישא אשה אחרת ישתקע הדבר ולא יאמר. ועינא דשפיר חזי למרן הק' בתשו' אה"ע דיני יבום סי' ד' דאסיק על מי שנשבע לאשתו שלא ישא אשה אחרת עליה ונפלה יבמתו לפניו דאסור ליבמה אפי' שהוא ז"ל מוסכם דמצות יבום קודמת ואפי"ה אסר עליו ליבמה אפי' במקום מצוה יע"ש דפליג על הרמב"ם ז"ל. ואני עני עפר יעקב העליתי בס' בני בנימן וקרב אי"ש בתשו' אה"ע סי' כ"א דטעמו של מרן ז"ל יען הוא מוכרח לעשות מעשה לבא עליה והוי עובר על השבו' בקום עשה. והכי אסיק הגאון בעל חק"ל ת"ק בח"ג דיו"ד סי' פ"ז על דברי הרב פ"מ ח"ב סי' קי"ז וכל הגאונים שהביא משמותם הוא ז"ל דס"ל דאף בעובר על השבו' בקום עשה שרינן ליה לישא אשה אחרת אילו היו רואים שהריטב"א והרא"ה רבו ז"ל והנמק"י דלא ס"ל הכי ולא התירוהו לעבור על השבו' פשיטא דלא היו מתירין יעש"ב והכי אסיק הרב גו"ר בכלל ב' סי' ז' בתשו' אה"ע וז"ל בסיום דבריו וכשנחייב ליבם לחלוץ נצא י"ח מב' מעוררות וכשנעשה כדברי הרדב"ז [דהיינו להתירו ליבמה] נמצינו חולקים על כמה גדולי ישראל בקום ועשה ושוא"ת עדיף עכ"ל גם בהערותיו על דברי הגאון מהר"א סכנדרני ז"ל שם בסי' ח' כ' וז"ל כ"ש די"ל דניחא ליה לרחמנא בביטול מצות עשה דיבום בשוא"ת וכו' יע"ש. ועין רואה להרב שמן המשחה ז"ל בסי' ע"א ד' נ"א ע"ב דאסיק הכי והביא ס' הרב מהר"מ אשכנזי ז"ל דהביא ס' הריטב"א והרא"ה והנ"י וה' אבא הוב"ד בס' מ"ץ ח"א סי' ד' וה' בני אברהם ז"ל יעש"ב. ועי' לה' נדיב לב ח"א סי' מ"ו ד' קנ"ו ומשם בארה. ועי' בס' פני יצחק הנד"מ בתשו' אה"ע סי' ט"ו ד' פ' ע"ג שהאריך הרחיב בענין זה האמת לאמיתו ירבו כמותו יעש"ב וטעמו של הר"מ ז"ל דמתיר הוא מטעם דאשה הקנו לו מן השמים כידוע. ועי' בספר צל הכסף הנד"מ בתשובות אה"ע סי' י"ג ותרוה צמאונך ברוך שחלק מחכמתו אמת לאמיתו:

באופן דלפקע"ד הדבר קשה לשמוע להתירו לישא אשה אחרת ולעבור על שבועתו בקום עשה [ובפרט שהוא איסור שבדה מלבו והביא על עצמו דנמצא דהעיכוב הוא גם מצדו וכאשר עיניך תחזינה מישרים להרב פמ"א ח"א סי' כ"ד והרב ידיו של משה בח' אה"ע סי' ח' ורבין חסידא מרן מהריט"א ז"ל בספר קדושת יו"ט בקונטריס דעת להשאל ד' ס"ט ע"א. וגם הב"ד בס' פה"א ח"ד ד' ט' ע"ד. והרב שמן המשחה בד' ס"ב ע"ד. והרב משנת ר"א ח"ב בתשו' אה"ע סי' מ"ח] ואף למטוניה דהבעל שטוען דאינו רוצה לגרשה בלי סיבה רק שבא בטענה אלימתא דרצתה להכשילו להעבירו על דעת קונו דלדעת רבינו ורבותיו של הריטב"א ז"ל ור"י שהוב"ד בתוס' בד"ה אי דידע נפרוש וכו' מוכח דהכי ס"ל דאפי' רצתה להאכילו נקראת עוברת על דמו"י מ"מ לא המנוהו רבנן לבעל שיטעון הכי והצריכו עדים והתראה נמצא דחשדוהו רבנן שמא עיניו נתן באחרת וטוען שקר ובדבר הזה לא חילקו חז"ל יהיה מי שיהיה קטון או גדול שטוען על אשתו טענה זאת הוא חשוד שטוען שקר כי שמא ענ"ב. ובהכי שפיר אייתי ראיה הרב פני אריה ז"ל מתשו' הרמב"ן סי' ק"ע הביאה מרן בב"י ביו"ד סי' קי"ט דאסיק דכל דחשוד אינו נאמן אפי' בשבו' דאלת"ה נהימניה לע"ה שכבר עישר בשבו' יעש"ב. והיא תשו' הרשב"א באלפים סי' ס"ד שהביאה הרב הפוסק יצ"ו והאמת לא יוכל שום נ"ש לכפות על האמת פסכתר ח"ו חלילה שקו' הגאון בס' פני אריה סי' ל' והסכים בקו' זאת הרב פני אריה ז"ל. סי' ל"ג למה לא תקנו למשנה אחרונה שתשבע ויאמנו דבריה אל"ו דבחששא זאת שמא עיניה נתנה באחר או עיניו נתן באחרת בדליכא עדים ולא ראיה אינם נאמנים בשבו' כלל וזו קושיא שאין עליה תי' לע"ד. ותי' שתירץ ה' הפוסק מר שמואל יצ"ו אחרי המחי"ר אמינא בודאי פלטתו הקולמוס בלי דעת בעלים יען דלא קתני במתני' חזרו לו' שהאומרת טמאה אני לך אינה נאמנת כי היכי דנימא דעפ"י דבורה לבד אינה נאמנת אלא קתני במתני' עד שתביא ראיה לדבריה דהיינו עדות והרי במשנה ראשונה היא נאמנת בלא עדים נמצא דמשנה אחרונה אינה דומה למשנה ראשונה וא"כ הי"ל למיתני במתני' עד שתביא ראיה לדבריה או עד שתשבע למטוניה דמר הרב הפוסק יצ"ו דמהני השבועה להאמינו שלא נתן עיניו באחרת. ומ"ש הרב עדות ביעקב ז"ל דישביעו את האשה להצילה מחשדה שמא עיניה נתנה באחר אינו סותר למ"ש הרב פני אריה ז"ל כלל ומר אמר חדא ומא"ח ולא פליגי דבנדון ה' עדות ביעקב ז"ל דבלאו השבו' איכא טענה דהעיזה פניה שצריך שתבא לפני ב"ד ותטעון על בעלה שבא עליה שלא כדרכה ותכף שתטעון נגד בעלה יש לנו להאמינה מסיבת החזקה דרב המנונא דאין האשה מעיזה פניה נגד בעלה ולצאת י"ח סברת מהר"מ ודעימיה דס"ל דבדורות הללו שכיח חציפותא ואפשר שתעיז בפני בעלה מפני הצד הספק שמא אשה זאת היא מהחצופות ומעיזה בפני בעלה לכן הכי אמר מר ה' עב"י ז"ל שישביעוה לאמת דבריה לסיוע החזקה דרב המנונא אשר היא עמוד ברזל שנאמנת בטענתה זה נלע"ד לתרץ בעד ה' עב"י ז"ל כי היכי דלא תקשי ליה ממתני' אמאי לא אמרו למשנה אחרונה באומרת טמאה אני לך דתשבע כדברי'. דאם באמת היתה חשודה שטוענת שקר ומעיזה בפני בעלה הא ודאי דלא היתה. נאמנת בשבו'. והראיה באומרת טמאה אני לך דליכא טעמא דאינה מעיזה בפני בעלה לא האמנוה בשבו' וזה נר' לי פשוט. וליכא למימר גבי בעלה דאינו מעיז פניו בפני אשתו דכבר כתב מהראנ"ח ז"ל בח"א סי' מ"ה דמעיז ומעיז וכ"כ בתשו' הגאון ר"ע איגר ז"ל בסי' פ"ח יע"ש. ומה שנסתייע מר מתשו' הרב עה"ג ז"ל יפה חילק רו"מ בין שבו' דלשעבר לשבועה דלהבא הוא חילוק אמיתי ונכון. שהרי ידעי לה רבנן לדעת רש"י ז"ל בנשבע שבועה דלהבא שאינו נקרא חשוד על השבו' אף שעבר על השבו' מ"מ בשעה שנשבע בדעתו היה לקיימה וכמשי"ר הרואה בח"מ סי' צ"ב ומהרשד"ם ח"מ סי' רכ"ח יע"ש. ותשו' הרשב"א דסי' ס"ד שכתב דאפי' שנשבע שלא יאכל שהוא להבא דלא מהני התם שאני כדכתב הרשב"א ז"ל שם שלא קבל עדיין דברי חברות ובכן אינו סותר חילוקו האמיתי ובכן תשו' ה' עה"ג ז"ל ליכא למשמע מינה:

ועין רואה בס' ישרי לב הנד"מ באה"ע אות עי"ן מה שכתב בשם הרב אורח משפט ז"ל שהביא תשו' הרב נודע ביאודה מ"ב אה"ע סי' כ"ו וכתב הוא ז"ל וז"ל ואף למה שצדד עוד הרב ז"ל שם מ"מ אמינא דכ"ז הוא דוקא היכא שהענין נתברר בעדים שהיתה נדה או שהוחזקה נדה וכו' אבל אם לא הוחזקה נדה בשכנותיה בהא איכא למימר דנאמנת במיגו דאבעיא אמרה להד"מ ומה גם למנהגינו דאריא דשבועתא רביע עליה שהרי באומרת טמאה אני לך למשנה אחרונה אינה נאמנת משום עיניה נתנה באחר וכתבו הפוס' דה"ה לבעל דאיכא למימר באומר טמאה היא לי שעיניו נתן באחרת יעש"ב. הרי שהחליט המאמר דנאמנת באומרת להד"מ שהרי משום טענה זו דהכחשה להאמינה במיגו דלהד"מ משמע דאם היא אומרת להד"מ נאמנת בהחלט אף שישבע הבעל כנגדה ועוד הוסיף לומר דמנהגינו דנשבע ש"ח אריא דשבועתא רביע עליה וכו' ועיין בס' יבא הלוי הנד"מ בתשו' אה"ע סי' ד' דכתב דבכתובת סאלוניק יע"א דנשבע החתן ע"ד המב"ה וע"ד הנב"א וע"ד הכלה וב"ך שלא יגרשנה בשום גירושין בעולם כ"א מדעתה ודעת ורצון אחד מקרוביה היותר קרוב לה וגם שלא ישא אחרת שום מיני אישות וכו' ולא תלה הדבר בדעת ב"ד כמנהג קושטא יע"א אינו יכול לגרשה רק בעדים והתראה יע"ש. ובדבר זה כבר קדמו הרב מהריב"ל ז"ל ח"ב סי' כ"ב דכתב דאף בקושטא יע"א אם לא תלו הדבר ברשות ב"ד מילתא דפשיטא היא דבכגון האי אין לב"ד עסק בזה יע"ש ויפה כתב ידי"ן אחד חכם פחד יצחק יצ"ו ונסתייע ממ"ש הרב בני אברהם מיוחס ז"ל סי' י"ט דף מ"ו ודף מ"ז ומה שסיים בדבריו אסיפא דמילתא יעש"ב:

ומה שחשש הרב הפוסק מר שמואל יצ"ו להמרת דת שהגזים הבעל שאם לא יתנו לו רשות לישא אשה אחרת ימיר דתו וכו' אחרי המחי"ר לא ידעתי איך יוצדק ליקח טענה זו לסניף כלל דכל מי שרוצה לגרש את אשתו יגזים לב"ד שימיר דתו וכל הרוצה לעשות עבירה ביד רמה יגזים לב"ד שאם לא יתנו לו רשות לעבור העבירה ימיר דתו ותו לא שבקת חיי לית דין ולית דיין שיתיר לו רק יתפלש באפר ויקיים שבועתו שנשבע בפועל בש"ח ע"ד המב"א וע"ד הנב"א וע"ד הכלה וב"ך ומי יערב אל לבו להתירו לעבור על שבועתו בקו"ע וכמ"ש הרב המפורסם כמוהרח"פ ז"ל וכמו שכ' ידידי איזי וחביבי החכם פחד יצחק יצ"ו:

ובעיקר השבו' שהוא מושבע מפי אחרים חזיתיה להרב הפוסק הש"ם הטוב יצ"ו מצדד לצדודי להתיר תמיהני מה שהביא להרב מחנ"א ז"ל בנימוקיו על העור אה"ע בד' ע"ל ולא שלטה עינו מ"ש עמ"ש מרן בב"י באה"ט סי' צ"ו בשם הירושלמי דשמיעת הקול הויא הרכנת הרא"ש וכתב הוא ז"ל וז"ל ונר' דה"ה אם השביע את אחרים ופשט ידו ונשבע דהא גבי גיטין הכי הוי וכו' ומכאן נ"ל דאם כתב בכתיבה אני נשבע לעשות דבר פ' ה"ז שבו' שמ"ש בכתיבה הוי כמי שהוציא מפיו וכן ראיתי כתוב בשם הרשב"א עכ"ל. הרי להדיא דבפשט ידו לחוד הויא שבו' כהרכנת הרא"ש דפסק מר"ן ז"ל דהויא שבו'. ועי' בס' שמן המשחה בד' ג"ן ע"ג שהביא עוד בשם הרשב"א בחי' דשבועות ביטוי אי"ץ שם או כינוי יע"ש. ועד אחרון עי' בס' פני יצחק בסי' ט"ו שהאריך הרחיב כיד ה' הטובה עליו יעש"ב. ואני עני הקשיתי לדעת הגאון חק"ל ז"ל ממ"ש בח"ג ליו"ד סי' פ"ז דצ"ד ע"ב דדבריו סתראי נינהו למ"ש בחק"ל מ"ב ביו"ד סי' ח' בפסק השידוכין אשר חלק על הרב גאון עוזינו מוה"ר ראש"ל מ"ס המלך זצוק"ל שכתב וז"ל גם צירוף ההתר שכתב דעכ"פ אעפ"י שהש"ץ משביע להחתן מ"מ החתן אינו מוציא שבו' מפיו וכו' לא ידעתי מה בכך הרי הרמב"ם בפ"ב מה' שבועות והטויו"ד סי' רל"ז כתבו דאם השביעו אחר ואמר אמן או דבר שנשמע ממנו שקבל שבועתו הוי כנשבע מעצמו וכ"ש כשפושט את ידו בת"כ הוי כנשבע לגמרי כמ"ש הפ"מ בח"ב סי' ג"ן וכו' ועם שגמגם שם וכו' הנה מלבד דהרב משאת משה חיו"ד סי' ט' הבי"ד וכתב דלית דחש לה בר מן דין עיקר הכרחו ל"מ וכו' יעש"ב. הרי להדיא דדבריו סתרי אהדדי לעין כל רואה ואסיקנא בעניותי דתשו' זאת שכ' במ"ב היא האחרונה שחזר בו לסוף ימיו בעלותו ההרה אל מכון הר ציון תו"ב. ובכן אין מקום למה שרצה להתיר הרב הפוסק מר שמואל יצ"ו. ועי' מ"ש ידידי ואו"ע כי ביצחק יקרא יצ"ו. גם במה שתמה על ה' פאת נגב ז"ל דאשתמיט מיניה דמר מ"ש התה"ד בפי"ב וכו' אישר חיליה ידי"ן החכם המשיב שמצא עזר ממ"ש לעיל הרב פ"ן עצמו בד' מ"ח ע"א ותו לא מידי. אסוף דינא לא ראיתי בעניותי שום צד להתירו לישא אשה אחרת כי ארייא דשבועתא רביע עליה אך בזאת יוכלו לעשות כאשר עשינו מעשה רב בב"ד הצדק העי"א באיש אחד ת"ח שבא לב"ד צווח ככרוכייא כי אשתו מקללתו ומקללת את יולדיו והיא היתה מכחשת וסו"ד אחר שארכו הימים וגבא טורא בינייהו פשרנו ביניהם בעד סכי כתובתה ואח"ך עשינו שלום ביניהם בתנאי וע"מ שאם תשוב עוד לכסלה לקללו עוד הפעם אף דליכא שום עדות יבא הבעל לב"ד וישבע ש"ח בנק"ח ע"ד ב"ד בפניה שקללתו עוד הפעם ויניח סכי כתובתה בב"ד הצדק ותכף יהיה פטור משאר וכסות ועונה ונתיר לו לישא אשה אחרת. והיא סברה וקבילה בהכי וכתבנו מעב"ד ונתננו ביד הבעל. אח"ך בא הבעל לב"ד וטען עוד הפעם שקללתו אותו ואת יולדיו לא פעם ולא ב' ונשבע בנק"ח ע"ד ב"ד הצדק העי"א. ותכף נתננו לו רשות לישא אשה אחרת. ובו ביום נתרצית האשה לקבל גיטה כי לא מצאה מענה אחר שנשבע הבעל בפניה וניכרים דברי אמת ונתגרשה מעו"ר והשל"ד. כן נמי דומה בדומה יעשו מע' ב"ד הצדק העי"א וישבות ריב ומדון. אבל אנכי הרואה שאין רצון הבעל להביט בפני' אפי' פעם אחת ומבקש איזה טענה או תואנה לגרשה שלא ברצונה כי שנאה עמוקה שנא אותה ובאמת לולא חומר השבועה היינו חותרים במחתרת להתירו רק ארי' דשבועתא מי יערב אל לבו להתירו מכבלי ברזל וכבר מילתי אמורה דהך דנ"ד דמי לההיא שנשאל הרב חת"ס ז"ל הנז"ל שאם היא תמחול העונה ישבו שניהם עד שילבינו ראשם ואם היא לא תמחול העונה ותרצה להתגרש אזי ישביעו להבעל ש"ח וכו' וכמ"ש הגאון ה' חת"ס ז"ל והוא רחום יכפר כי נטו אשורי וגבהו דרכינו מדרכיו אך את והב בסופה ואהבתו חקוקה תוך מורשי לבבי והאמת יותר אהובה. כי נעים נאוה. וצור ישראל יצילנו משגיאות וי"מ נפלאות לילך בדרך האמת והישר. כ"ד נא"ה יש"א ברכה ס"ט:

תוכן העניינים

שות שמחה לאיש

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה