אור ברסלב
שות שמחה לאיש אה"ע › סימן ד

שות שמחה לאיש· רבי יעקב שאול אלישר

אה"ע · סימן ד

סימן ג

שאלה זו נשאלה מעיה"ק טבריא ת"ו:

להרב הגאון ראש"ל ז"ל. ובקש ממני לעמוד ולהשיב על הדין ועל האמת וכתבתי בעניותי מה שעלתה מצודתי והסכים הרב הגאון דאש"ל ז"ל וחתם הוא בפס"ד וגם הרב שמ"ח גאגין ז"ל חתם עמנו:

נחנא ב"ד רבא דפעה"ק ירושלם תו"ב נדרשנו לאשר נשאלנו בראובן שנשא אשה בעי"ת מכנס יע"א וכתב כתו' לאשתו כמנהג קאשטילייאנוס כי כן נוהגים לכתוב בעי"ת הנז' כל איש לאשתו ואח"כ עלו לשכון כבוד איש ואשה שזכו בעיה"ק חמד זו טבריא תו"ב והסכימו ביניהם לקרוע הכתובה הראשונה ולעשות כתובה חדשה כנהוג בעיה"ק הנז'. ומחלה לבעלה כל תנאי הכתובה ראשונה וגם הוא מחל כל זכיותיו שהיו לו בכתובה ראשונה וקרעו הכתובה ראשונה וכתב לה כתובה שניה וזה נוסחה להיות וכו' וכו' וקיים. והנה בעתה נלב"ע ראובן הנז"ל וחלי"ש. והנה מנהג עיה"ק טבריא חו"ב. כותבים בכתובה. הירושה כמנהג א"י החדש המחודש הנהוג כיום. וגם מנהג עיה"ק טבריא ת"ו כשאין בעזבון המת שיעור שתי כתובות שחולקים האלמנה והיתומי' שוה בשוה כתקנת טוליטולא. אך לא אתבריר לנו לחו"ר עיה"ק הנז' העי"א אם נוהגים כמנהג עיקו"ת ציון. היא בית חינו ת"ו שקודם החלוקה לוקחת האלמנה מה שיש בעין ממה שהכניסה בנדוניא ונצ"ב בתחילה והשאר חולקים בשוה כמפורש בס' חוט המשולש סדר ההסכמה ומשם באר"ה. או אם נוהגים כמנהג דמשק יע"א וגם עיה"ק צפת תו"ב אתל"א נוהנים כמנהג דמשק יע"א כי כן שמענו מפי חד מרבני עיה"ק צפת"ו והוא שחולקים גם כל נכסי נדונייתא וכל נצ"ב בין האלמנה והיתומים והוא עפ"י הפסק שכתב הרב מהרי"ך ז"ל בס' חוט המשולש כידוע:

והנה האשה הזאת דנ"ד הכניסה לבעלה קרקעות שירשה מאביה ונכתבו בכתובה החדשה שעשו בעיה"ק נז'. ואח"כ הלך בעלה ראובן הנז' לחו"ל ומכר כל הקרקעות בכח הרשאתה והביא דמיהם לעיה"ק נז' והן הן המעות הנמצאות בעזבונו כידוע לכל באי שער עיה"ק נז'. אי לזאת שואלים הלכו יען שלא כתבו בכתובה כמנהגם הנז'. רק כתבו הירושה כדת של תורה. וא"כ מדלא כתבו כמנהגם נמצא שתנאי התנו ביניהם ולהכי קרעו כתובה ראשונה כדי שהיא תגבה כתובתה במושלם ואם ישאר איזה נכסים יהיה להיתומים כי זהו כדת של תורה. ואף אי נימא שתנאי זה אינו מועיל אלא צריך שתחלוק עם היתומים עכ"פ תקח היא בתחילה כל שיש בעין מנכסי נדונייתה וגם דמי הקרקעות הידועים ומפורס' שהם מדמי מכירת קרקעותיה כנז'. וזהו כמנהג פעה"ק ירושלם ת"ו והשאר תחלוק עם היתומים. או דילמא שתהיה נגררת אחר מנהג דמשק יע"א ועיה"ק צפת"ו הסמוכה לה ונתחלקו הכל בשוה ויבא שכמ"ה:

תשובה דבר זה נשאל לחכמים ראשונים כמלאכים לקדושים אשר בארץ המה זיע"א ה"ה הרב גו"ר בח' אה"ע כלל ד' סי' ה' בכגון נ"ד ממש באחד שנשא אשה בעיר פ' וכתב לה כתובה כמנהג גרוש קאשיטלייא ואח"כ קרע הכתו' וכתב לה כתובה אחרת ותנאי כתובה השניה תהיה כדין כתובה דאורייתא. ומת הבעל והיורשים טוענים שכיון דבשעת כניסתם לחופה כתב שתנאי הכתו' כמנהג קאשטילייאנוס שתחלוק האלמנה עם היורשים כל נכסי עזבון הבעל ונכסיה בשוה כי לא יוכלו אחר הנשואים לשנות כתובה כדין כתו' דאורייתא ויפסידו היורשים וכו' והרב גו"ר ז"ל צלל במים אדירים והעלה דדבר זה מחלוקת הגאונים מרן ומוהרימ"ט ובין רבני סאלוניקי ז"ל ויורשי הבעל הם מוחזקים ועל יורשי האשה להביא ראיה שהלכה כמהריב"ל ז"ל ודעימיה ואם מוכיח מלשון התקנה דאלימו לה כעין תקנת טוליטולא אליבא דכ"ע אין כח ביד האשה לשנות כלום ואפי' שקרעו את הכתובה יעש"ב. והרב מהר"א עובדיה ז"ל שם בסי' ו' פליג. עליה בחדא היכא דאין הדבר ברור אי אלימו לה לתקנתא כעין תקנת טוליטולא בהא ס"ל דאפי' היורשים מוחזקים מפקינן מינייהו אפי' יהיו תפוסים. אבל אם המצא ימצא או בפירושא אתמר או מכללא אתמר שאלמוה לתקנתם כעין תקנת טוליטולא לא אהנו מעשה הבעל ולא מידי יעש"ב. ונמצא דדעת מרן ז"ל נוטה לס' ה' גו"ר ז"ל דאין ביד האיש והאשה לסלק זכות היורשים אלא שהרב מהר"א עובדיא ז"ל יצא לחלק דכל טעמם של רבני האחרונים שהסכימו שלא יוכלו לשנות ממ"ש בכתובה בעת הנשואין הטעם משום דבשעה שהכניסה לבעל נתרוקנה זכותה ורשותה מאלו הנכסים וכאילו אמרה להחתן זכי בנכסים הללו בעד יורשי בשעת מסירתה נצ"ב ליד הבעל ומידי הוא טעמא כתבו ז"ל דלא יוכלו לשנות בתנאי הכתובה. וא"כ כתב הרב ז"ל דכל זה תינח לגבי נכסים דידה שהכניסה היא דאיכא מסירת נכסים הוי כאומר זכי בעד יורשי וכו' אבל בנכסים דידיה דלא היה שום מסירה ביד שום איש ואשה והאדם שליט בממונו לעשות כרצונו מהיכא תיתי שלא יוכל לשנות ושוב כתב גם טעם אחר כזה גם בנכסים דידה [ולא זכיתי להבינו] ואיכמ"ל. וא"כ הך דנ"ד בפלוגתא מתניא וספרין פתיחו. ומה זו שאלה. אבל האמת יורה דרכו דשני המאורות הגדולים הרא"ה ז"ל ומהר"א עובדיא ז"ל נכנסו בעובי הקורה ויצאו לחלק כל אחד לפי טעמו ונימוקו עמו מחוסר ידיעתם במנהגי תקנות קאשטיליאנוס ומידי הוא טעמא הלכו הגאונים לבקש אחר שורש הדין ומר אמר חדא ומר אמר חדא:

האמנם היום הזה אשר יצאו לאור הני ספרי דבי רב ס' זכות אבות וס' ברית אבות והודיעו אותנו סדר תקנותיהם וכל מנהגיהם לא נשאר שום ספק ושום פקפוק כלל והכתובה היא חזקה ותקיפה. וכאשר עיני צדיקים תחזינה מישרים בס' זכות אבות בד' ג"ן ע"ב סי' קס"ט שיוכל החתן לחדש הכתובה כפי רצוני אפי' הפך התקנה ובתנאי שיהיה לפני ב"ד ולפחות לפני אחד מהדיינים והטעם כדי שלא יהיה ספק אונס ואח"כ הוסיפו דדי בסופר הב"ד שיודיע להב"ד יען שראו כי בעיקר התקנה היה צריך שיהיו הב"ד ואחד מקרוביה ושוב חששו שמא יהיה קטטה בניהם אמרו דדי באחד מהדיינים שיראה בעיניו דלא היה לא שום אונס. ואח"כ הסכימו דדי בסופר שיודיע להם יען אוושא מילתא ובפרט בדאיכא שבועה חמור דליכא למיחש לאונס יעש"ב. וגם בס' ברית אבות בד' מ"ו ע"ב הביא משם הרב הגדול כמוהר"ר בירדוגו ז"ל נר המערבי ורב מו"ץ של מכנס יע"א כידוע וחילק התקנות לס' סעיפים ובד' ע"ז ע"ב סעיף ך' כתב וז"ל מחלה האשה לאיש הן בכתובתה הן בשאר נכסים שנפלו לה בירושה או במתנה באיזה אופן שיהיה בכל אלו מחי' מחילה ואין ליורשיה עליו כלום ואפי' העניק לה אביה וכתוב בתנאים שע"מ כן העניק לה מחילתה מחילה. סעיף כ"א וז"ל ודוקא שתהא המחילה באופן המועיל והוא שיהיה הדבר בהסכמת ב"ד אשר יהיה בימים ההם או שיהיה שם אחד מהב"ד או לפחות ילך הסופר לב"ד ויודיע לו ענין המחילה ההיא דיכתוב הסופר בשטר שהיה זה בהסכמת ב"ד וכו'. סעיף כ"ב וטעם הדבר הוא משום שיש צד אונאה לאביה או לקרוביה המעניקים לה הנדונייא וכו' לפעמים היא מבאשוסה מהבעל למחול וכשיהיה הדבר בהסכמת ב"ד וכ"ש בהיותו שם יהיה תיקון בדבר וגם יוכיחה על העברת הירושה מן הראוי ליורשה ולא יצא הדבר בלתי מתוקן יעש"ב:

אמור מעתה מה מקום נשאר להסתפק בנ"ד מאחר דעפ"י תקנות אלו נשא ראובן דנ"ד את אשתו בעירו ואף בהיותו בעירו אם היה רוצה היה מחדש לה הכתובה ברצונה רק שהיה צריך סופר של הב"ד או אחד מהב"ד. הרי בנ"ד היה הרב הגדול מהדיינים וראה שלא היה שום אונס וגם נשבעו בשי"ת איש ואשה בפניו הרי עשה הכל באופן המועיל וא"כ ודאי דמהני מחילתה ולא יוכלו היורשים לערער כלל. וכנראה שראובן הנז' בנ"ד היה ת"ח ובקי בתקנות ומנהגי עיר מולדתו ואת הכל עשה יפה בעט'ו ועי' בס' בית דוד ח"ב בתשו' אה"ע סי' פ' כעין נ"ד ממש יע"ש:

ושמא יעלה על לב שום בר נש למימר כי תנאי זה שכתו' בכתו' הירושה כדת של תורה לאו להכי אתמר אלא לענין ההשבון שאם תמות היא בחייו בלי זש"ק לא יחזיר מחצית כתובתה ליורשיה אלא יירשנה בעלה כדת של תורה. אבל בענין פרעון הכתו' נשאר הדבר למנהג הפיר שיחלקו האלמנה והיתו' כשאין שם שיעור ב' כתובות לא ס"ד למימר הכי הס כי לא להזכיר הן אמת כי בתחילה כשהיו כותבים הירושה כמנהג דמשק היתה כוונתם על ענין ההשבון. ואולם בזמן הרב מוהרלב"ח ז"ל הובא בס' אדמת קדש ח"א סי' ל"ג תיקן שיכתבו הירושה כמנהג עיה"ק ירושת"ו. וגם בזה לא ניחא להו כי מה יועיל לכתוב כמנהג עיר הקדש מאחר שאינם יודעים מנהג עיה"ק וצריך לשאול מהזקנים שאל אביך ויגדך וגו' ולזה השמיטו תיבות אלו יע"ש. וכתב הרב ברכות המים בד' קפ"א ע"ב פירש שיחותיו וז"ל וכבר ביארנו מנהג דמשק שהוא קרוב לטוליטולא וע"ש (בס' אדמ"ק] שנתן טעם לשבח למה לא נמשכה גזירת הרב [מהרלב"ח ז"ל] לכתוב הירושה כמנהג עיה"ק ירושלם ת"ו מפני שאינו מוכיח מתוכו כיצד הוא מנהג עיה"ק ירושלם ת"ו אם לא על פי שאלה וכו' והניחו הענין סתום ומה שאנו כותבים עתה הירושה כפי ההסכמה היא ההסכמה הכתובה בספר חוט המשולש לענין כשמת הבעל ואין שיעור עיזבון לב' כתובות דאז חולקת האלמנה עם היורשים והיורשים יורשים החצי וכך כתוב שם בהסכמה שהסכימו לכתוב כן עכ"ל הצריך לנו יעש"ב:

וכן נמי דומה בדומה כתב הרב נחפה בכסף ח"ב בתשו' אה"ע סי' ח' דפ"ה ע"ג וז"ל אבל אני הצעיר במקומי אני עומד דזכה החתן כדכתי' מעיקרא נ"ד משום דע"כ לא כתב מוהריק"ו וכו' אלא דוקא בנ"ד שרגילים לכתוב. שטר חזרה וכו' אבל היכא שאין כותבים שטר חזרה אלא בכלל תנאי הכתו' לפי התקנה וכ"ש היכא דלא נכתב כלל בכתובה התקנה של ההשבון כגון פעה"ק ירושלם ת"ו אלא סמכי אמנהגא דתקנת העיר המסור לב"ד וכו' יעש"ב:

הראת לדעת הני סרכין תלתא רבני וגאוני עי"ק ת"ו שפירשו להדיא דתקנת ההשבון אינם כותבים בכתובה כלל ומה שכותבים הירושה כפי ההסכמה וכו' היינו לענין ירושת היורשים. שאם אין בעזבון המת שיעור ב' כתובות שיורשים היורשים החצי ומעתה לא נשאר שום ספק דגם מה שכותבים בעיה"ק טבריא ת"ו הירושה כפי מנהג ארץ ישראל החדש המחודש הכוונה לענין הנז' שתחלוק האלמנה עם היורשים וז"ב ופשוט:

אשר מזה מה מאד אני תמיה הפלא ופלא על ה' פרי הארץ ז"ל שראיתי בדבריו ז"ל עירבוב דברים אשר לא זכיתי להבינם שכתב בתשו' אה"ע סי' ה' דף פ"ב ע"ג וז"ל ועל פי עדות מהרלב"ח הנז' שמנהג ירושלם הוא מנהג דמשק וגזר או' שלא יכתבו אלא כמנהג ירושלם מהטעם שהזכיר כנז"ל ניחא לי מאי דנהיגי לכתוב בנוסח הכתובות אשר פעה"ק ת"ו והירושה כפי ההסכמה חדשה וכו' ואינם כותבים כמנהג דמשק הוא כדי שלא לתלות הגבירה בשפחה עכ"ל הצריך. והדבר ק' מאריה דאברהם תלי תניא בדלא תניא מה ענין מ"ש בכתובות הירושה כפי ההסכמה חדשה למנהג דמשק דניחא ליה למר שאינם כותבים כמנהג דמשק וכו' הלא מה שכותבים הירושה כפי ההסכמה חדשה הוא לענין פירעון כתובת האלמנה שתחלוק עם היורשים בדליכא בנכסיו שיעור ב' כתובות ומה ענין שמיטה אצל הר סיני. והיכי ניחא ליה במה שכותבים בכתובת הירושה כפי ההסכמה חדשה בענין ההשבון ואינם כותבים כמנהג דמשק יע"א הלא לא נתחדש שום הסכמה בענין ההשבון והוא ז"ל לעיל מזה בד' הנז' כתב דחקר ודרש מהו הפירוש שכותבים הירושה כפי ההסכמה חדשה וראה שהיא ההסכמה של פרעון הכתובה לאלמנה שתחלוק עם היתומים ואם זאת היא חזרה שחזר מדבריו הראשונים והסכימה דעתו ז"ל שמה שכותבים הירושה כפי ההסכמה חדשה הכונה על הסכמת הרב מהרלנ"ח ז"ל שגזר אומר שלא יכתבו כמנהג דמשק שלא לתלות גבירה בשפחה הלא הרב מהרלנ"ח ז"ל לא עשה שום הסכמה רק גזר אומר שיכתבו כמנהג עיה"ק ואיך שייך למימר בזה כפי ההסכמה החדשה וכו' זאת ועוד לא שלטו מאורות עיניו ז"ל במ"ש הרב מ"א ה' אדמ"ק ז"ל שהוא מעיד על עצמו שנתגדל בין ברכיו והבאתי דבריו לעיל ולדידי כל דבריו ז"ל צ"י:

שוב ראיתי לרבינו הגדול מהר"א יצחקי ז"ל הוב"ד בס' פה"א ח"ג ד' כ"ט ע"א שכתב וז"ל נשאלתי להודיע קשט דברי אמת במנהג הירושות פעה"ק ירוש' ת"ו בהעדר אשה וזרע אין לה שקצת מקומות נהגו לכתוב בכתו' הירושה כמנהג ארץ ישראל החדש ונפלו דברי ריבות בשערם ולא אתם יודע על מה הוטבעו אדניה ואען ואומר כי מנהג עיה"ק הוא כתקנת טוליטולא שפשטה ברוב העולם כשהאשה מתה בלתי זש"ק בחיי בעלה וכו' וכו' יעש"ב ובסו"ד אלו הם המנהגים אשר בעיה"ק ירוש' תו"ב כשמתה האשה בחיי בעלה עכ"ל. הרי שגם הוא ז"ל דעתו כס' ה' פרי הארץ ז"ל דתיבות אלו "הירושה כמנהג ארץ ישראל החדש" יפה נדרש לתקנת מיתת האשה בחיי הבעל ועם שאני עני ב"א דעת הדיוט לא ידענא איך יוצדק לו' בתקנת זו של מיתת האשה בחיי בעלה כמנהג ארץ ישר' החדש כי מה נתחדש בה מ"מ הדבר יצא מפי המלך הרב מהרא"י ז"ל וה' פרי האדמה ז"ל שהבי"ד לא דקדק עליו מוכח דגם הוא ז"ל מסכי'ם ומערי'ב. נמצא דגם זה בפלוגתא מתניא:

ברם אחרי ראותינו דברי מר בריה הרב ברכות המים ז"ל שגם הוא ראה דברי הרב ר' אבהו ז"ל שהביא דברי הרב מהרא"י ז"ל וגם ראה דברי הרב פרי הארץ ז"ל וכתב וז"ל וכבר כתבתי שמ"ש הסופר בכתו' הירושה כפי ההסכמה. שפירושו ההסכמה המחו' שבס' חוט המשולש אך לא לענין ההשבון וגם אם נפשך לומר ולהעיל פילא בקופא דמחטא שגם לזה כיוון הסופר אפי"ה יש צורך לכותבו יען איש זה הוא מחו"ל ממקום שנהגו וכו' משו"ה כתבו לגלות שלגמרי קבל תקנת עיה"ק היא והוא עכ"ל יעש"ב. שמעינן מדבריו ז"ל דאף לס' האומרים דתיבות אלו שכותבים בכתו' הירושה כמנהג א"י החדש' הכוונה הוא לתקנת ההשבון אין כוונתם לומר דדוקא לתקנת ההשבון נכתבה ולא לתקנת פירעון הכתובה בדליכא שיעור ב' כתו' שחולקים האלמ' והיתו'. אלא כוונתם דלזה ולזה נאמרה תרתי משמע מינה הן לענין ההשבון והן לענין פירעון הכתובה כנז':

וא"כ אחר שכבר מילתינו אמורה שמתקני התקנה בעי"ת מכנס יע"א הם עשו התקנה והם אמרו שהרשות ביד איש ואשה שזכו לחדש הכתו' כרצונם ובלבד שיהיה בידיעת ב"ד הצדק למען לא תהיה האשה אנוסה וכבר היה הרה"ג מלאך רפאל ה"י באותו פרק וראה. שלא היה שום אונס הא ודאי דהכתובה וכל תנאיה קיימים והרי התנו שתהיה הירושה כדת של תורה ונאמר דשייך לב' התקנות הן לתקנת ההשבון אם מתה היא בחיי בעלה והן לתקנת פירעון הכתו' אם מת הוא בחייה וכמעשה שהיה והסכימו שניהם יען אפשר יש לה קרובים בחו"ל או הוא אפשר יש לו קרובים בחו"ל ויבואו לתבוע או מצדה אם מתה היא בחייו או מצדו אם מת הוא בחייה בעד היורשים וגמרו בדעתם שיהיה כדת של תורה. הרי הוכחנו דהכתובה שרירא וקיימת והכח ביד האלמ' לגבות כתובתה במשלם אחרי ניכוי ההורדה כנהוג אם יש שם מנהג קבוע בין לאלמנה בין לגרושה והשאר יהיה להיורשים אם ישאר דבר מה זה נר' ברור ופשוט:

אך זו בלבד איכא צד מה לאפוכי בזכותא דיתמי ולמימר דמה שהתנו בכתובה החדשה "הירושה כדת של תורה" היינו דין התקנה שהיא תקנת טוליטולה וכן מצינו להרא"ש ז"ל בכלל נ"ה סי' יו"ד ששאלוהו על אשה שמתה בחיי בעלה בלא ולד ובאו יורשיה לחלוק עם הבעל חצי נדונייתה והשיב הבעל שהמנהג פשוט שהאשה יש לה כח לתת נכסיה לכל מי שתחפוץ והוציא הבעל שטר שאשתו נתנה לו כל נכסיה. והשיב הרב ז"ל שכל המנהגים שאמרו רז"ל אינם אלא במנהג של איסור וכו' אבל בענין ממון לא ידעתי איך יתנו ממונו של זה לזה וכו' כי הוא לעבור על דברי תורה להעביר נחלה מן הראוי ליורשה שלא על פי הפקר ב"ד עכ"ל הצריך הרי שהרא"ש ז"ל קורא לעובר על תקנת טוליטולא עובר על דין תורה. וגם הרא"ם ז"ל בח"א סי' ע"ז שיישב בזה ב' תשו' הרא"ש ז"ל דנר' דסתרי אהדדי והיא בכלל ע"ט סי' ד' שיש לחלק בין מנהג של רשות למנהג שסותר דין תורה דבמנהג הרשות כמו המנהג שנהגו שלא להגבות ממטלטלי דלוקח אעפ"י שכתוב בשטרות מקואג"מ וכו' וכו' דאין כאן סתירת דין תורה אזלינן בתר מנהגא אם נתפשט לכל בני המדינה אבל המנהג שסותר דין תורה כמו המנהג שנהגו שיהיה ביד האשה הרשות לתת כל נכסיה למי שתחפוץ שהוא סותר תקנת חכמי טוליטולא שתיקנו שיחזרו חצי הנדונייא ליורשי הכלה שהוא מדין תורה דודאי מנהג של טעות הוא וצריך לבטלו וכו' יעש"ב:

הראת לדעת שגם הרא"ם ז"ל ס"ל דתקנת חכמי טוליטולא היא מדין תורה וא"כ יוכלו היורשין לטעון דמ"ש בכתובה "הירושה כדת של תורה" ולא כתבו כדין כתובה דאורייתא כמ"ש השואל מהרב גו"ר בעובדא דידיה היינו תקנת חכמי טוליטולא יען לא רצו לילך בעקבות תקנות מכנס יע"א אחר שבאו לא"י תו"ב וכבר ידעו דבא"י הולכים אחר תקנת טוליטולא והסכימו ביניהם וכתבו בכתובה שהירושה תהיה כדת של תורה בין אם תמות היא בחייו בין אם ימות הוא בחייה ולא כתבו בכתו' הירושה כמנהג ארץ ישר' החדש המחודש כאשר נוהגים לכתוב בכתובות עיה"ק טבריא ת"ו יען שם נמצא הרב הגדול ר"מ ור"מ המלאך רפאל הי"ו וכה אמר להם דלא איתבריר מנהגם אם נוהגים כמנהג דמשק וצפת"ו או כמנהג עיה"ק ירוש' דדהבא ת"ו וכמ"ש בשאלה. ולזה הסכימו שתהיה הירושה כדת של תורה דהיינו כתקנת חכמי מוליינא ז"ל וכבר בא מפורש בדברי הרא"ש ז"ל שם כלל נ"ה סי' ח' וז"ל מאחר שכתוב בנוסח התקנה ותבא האלמנה לחלוק עם יורשי המת תוציא הנדונייא שהביאה לבעלה כמו שהיא ובשאר הנכסים תטול האלמ' חציים ויורשי המת חצי האחר וכו' והפקיעו כל כח שישנו ביד האשה על נכסי הבעל וכו' זולתי מה שהכניסה לבעלה לא רצו להפקיע כיון שבא מבית אביה ועודנו קיים וכו' יעש"ב הרי דנוסח התקנה מבואר באר היטב דמה שהכניסה לבעלה והוא בעין לא נכנס בכלל החלוקה ובודאי כי מידי הוא טעמא שהסכימו רבני וגאוני עיקו"ת ציון היא בית חיינו לעשות כן כמו שמפורש בס' חוט המשולש. וא"כ שפיר יטענו היורשים שהיא תקח כל מה שידוע שהכניסה היא לבעלה הן או חליפיהן אבל תוספת לא תקח רק יתחלקו בשוה כל מה שנשאר בינה ובין היתומים והיינו כדת של תורה עפ"י התקנה כנז': והנה ידוע שמדקדקים בלשון השטר יותר מלשון המשנה כמ"ש התוס' בתמורה ד' טו"ב בד"ה לא מבעייא וכו' יעי"ש. והריב"ש בסי' ת"פ פסק כן ופסקו מרן בש"ע בח"מ סי' ס"א דמדקדקים בלשון השטר ולא אמרינן האי גברא לא גמיר וכו' יעי"ש וכ"ש בנ"ד דהבעל מוכיחין מעשיו שהיה בקי ולמדן וגם שהיה הרב מאריה דאתרא הי"ו מצוי שם וגם בכתובה כתוב פעמיים בדבריהם הבעל והאשה שהסכימו לעשות כתו' כפי מנהגי עיה"ק חמד זו טבריא. ולשון הזה שכתבו והירושה כדת של תורה' אי אמרינן שפירושו כדת התקנה שנקראה דין תורה אינו סותר מ"ש למעלה בהרי זהו מנהג עיה"ק טבריא. אבל אי אמרינן כפי פירושו הפשטי דהיינו שהבעל יורשה כשתמות בחייו וכשימות בחייה שתגבה כתו' כבעלת חוב ואם ישאר דבר מה יהיה ליורשיו הרי סותר הקודם שאין כן מנהג עיה"ק טבריא תו"ב ואף שיש דברים אחרים שעשו כמנהגי עיה"ק טבריא ת"ו מ"מ בענין זה הרי סותר מנהג עיה"ק טבריא ת"ו וכבר ידוע דכל לשון המסופק בשטר ואי אפשר שהלשון ההוא יסבול ב' הפירושים כההיא דפ' גט פשוט ד' קס"ה ע"ב משנה ערוכה כתב בשטר מאה זוזי דאינון סלעין דאיכא לספוקי דילמא זוזי צורי או זוזי מדינה ואי אפשר לפרש שתיהן אמרי' יד בעה"ש על התחתונה יע"ש. ופסקה מרן בח"מ סי' מ"ב. ועי' להרב מהרימ"ט בח"א סי' ע"ה דנסתפקו בזהב שחוט או מרוקם אי הוי בכלל תכשיטי זהב והשיב דאע"ג דבלשון בני אדם אינו נקרא תכשיט כיון דבפ' במה אשה חשבו לטופפת וקטלה בכלל תכשיטי אשה לא מפקינן ממונא מחזקת הבן אלא בדבר הברור ואמרינן יד בעה"ש עה"ה יעי"ש. ודון מינה ואוקי באתרין שאנו באים להוציא הממון מחזקת הבן בכתובה זאת דאמרי' יד בעה"ש עה"ת. אע"ג דפשט הלשון מורה לזכות האלמנה. ועי' להרב מהריק"ו בשורש ז' דהעלה מסוגיית הש"ס דאפי' דהלשון מסייע קצת להתובע אמרי' יד בעה"ש עה"ת. וכ"כ הרשב"א בח"ב תולדות אדם סי' קי"ג. ועי' לה' מהרשד"ם ז"ל בח"מ סי' נ"ו דעשה סמוכות למ"ש ה' מהריק"ו ז"ל ממ"ש הרא"ש כלל ס"ח סי' ט' יעי"ש: את זה נראה דאיכא צד מה להפוך בזכות היתומים בענין התוספת דוקא שלא תגבה אותו האלמנה במשלם. רק יתפשרו ביניהם ויש פנים לומר כן יען רובא דרובא דרבוואתא הכי ס"ל דלא תוכל האשה למחול אחר שבעת הנשואין כבר זיכתה להיורשים ע"י בעלה וכמש"ל דהוי כאומרת בשעת מסירה מה שהכניסה זכה בעד יורשי ועי' לה' דרכי נועם בתשו' אה"ע סי' כ"ח וה' בית דוד באה"ע סי' פ' כנ"ד ממש. אבל לענין מה שהכניסה לבעלה זה פשוט וברור שתקח אותו האלמנה טרם כל אם ידוע ומפורסם לרוב בני העיר שמעות אלו הן הנה דמי הקרקעות שמכרם בעלה בחו"ל בלתי שום ספק. דבזה ליכא שום ספיקא אפי' אם היה כתוב בכתובה זאת כסדר כל הכתובות דנהיגי בעיה"ק טבת"ו כל דלא איתבריר להו מנהגם אמרינן יד בעל התקנה עה"ת וכמ"ש מרן בתשו' לאה"ע דיני כתובה סי' ט' ורבו מהר"י בי רב בתשו' סי' מ"ו וכל הספרים מלאים מזה דכל דאיכא ספק בתקנה מוקמינן אדין תורה והאלמנה זאת שטר כתובתה בידה בשעבוד כל נכסיו מאן מרמי לה מידה בטענת ספק. כ"ש שכתוב בכתובה הירושה כדת של תורה דודאי ידה על העליונה ליקח כל מה שהכניסה שהם בעין או חילופיהם קמא קמא בלי תפונה. ומה שבא בשאלה שמא יהיו נגררין עיה"ק טבריא ת"ו אחר מנהג דמשק או אחר מנהג עיה"ק צפת ת"ו:

הנה מלבד דכבר הדבר מפורש יוצא בס' פמ"א ח"א סוס"י ק"ט והרב מהרד"ך בחדד י"ג ומהם נסתיע הרב פרי הארץ ח"ב באה"ע סי' ב' ד' נ"ט ע"ג והרב אדמ"ק ח"א סי' ל"ג בתשו' אה"ע ד' פ"ד ע"ב יעש"ב שהאריכו דלא מבעייא דאין שום עיר אפי' קטנה נגררת אחר מנהג עיר אחרת אפי' מטבריא לצפורי אלא אפי' שתי קהלות בעיר אחת דינם כעיר אחרת יעי"ש. זאת ועוד שהרי ישנו עמנו עומד היום פעיה"ק ירושלם תו"ב אחד המיוחד מרבני עיה"ק צפת ת"ו. והעיד לפנינו שמעשים בכל יום עושים בעיה"ק צפת"ו אתל"א שכל אחד מחנה תנאי בכתובה לפי רצונו ואין פוצה פה. ואעיקרא דמילתא דבר כזה שבא במקרה בכל עשרים שנה פעם אחת אינו נקרא הוקבע מנהג כדי לילך אחריו וכמו שהאריך הרב מר ואהלות בסי' י"ב בח' אה"ע ד' נ"ה ע"ד יעי"ש:

זאת תורת העולה דהאלמנה זכתה בכל טענותיה והדין נותן שתקח כל מה שהוא בעין ממה שהכניסה או חילופיהן במשלם. ובעד התוספת ראוי לפשר ביניהם. זהו הנלע"ד וצור ישראל י"מ וימ"ן להגיד לאדם יושרו על הדין ועל האמת. והאמת כי חפצינו ורצונינו להאריך בענין זה יען הויא הלכה לדורות להבין ולהורות מה יעשה ישראל אך צרות רבות סבבונו רבו מצערו'ת בצערי"ך ירושלם. ה' יאמר די לצרותינו זוהי ביאה באנו בקצירת האומר ראשי מילין דוקא ודי בזה לחכמי ישראל. ראשי אלפי ישראל והיה זה ברוב עוז ושלום:

כולנו הח"מ ראינו וקרינו כל מ"ש הרב ראב"ד החותם השני וכל דבריו נאמנו מאד על הדין ועל האמת ועל השלום. הצעיר הצעיר הצעיר אברהם שמ"ח יעקב שאול אשכנזי גאגין אלישר ס"ט ס"ט ס"ט:

תוכן העניינים

שות שמחה לאיש

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה