שות שמחה לאיש· רבי יעקב שאול אלישר
אה"ע · סימן ג
שאלה זאת הובאה בס' ישמח לב הנד"מ למוהר"ח גאגין ז"ל בסימן י"ג ויען שהרב המחבר הנז' ז"ל כתב שהוא עשה הפס"ד ואנחנו ב"ד הצדק הסכמנו עמו ולא כן היה הענין שאני הצעיר כתבתי בעניותי פס"ד דנא בתחילת ונתתיו לו ואח"כ כתב הוא ז"ל והאריך הרחיב למעניתו וזה שעלתה מצודתי הוכרחתי להדפיסו פה:
אנן בי דינא דחתמין לתתא נדרשנו לאשר נשאלנו לחוות דעתינו מאת מע' רב חביבא רישא דדהב'א הרב המופלא מוכתר בכתר תורה וכתר מלכות וכתר ש"ט עולה רב משרשיא מבני עליה ר"מ ור"מ בעוב"י איזמיר יע"א כש"ת גדול הנאמר באברהם הי"ו. וזה נוסח השאלה ששלח מעשה שהיה בקטן שנולד וכשהיה קרוב לד' שנים ראתה אותו אשה אחת בהיותו ערום שהיה הגיד שלו כשיעור פוגיון ופרסמה הדבר בעיר כי זה יקרא סריס חמה אך לא הוברר בשעת לידתו אם לא היה עושה כיפה וכשנתגדל היו בו קצת סימני סריס מבחוץ שבשרו חלק ופניו כמו אשה בלי זקן כלל אפי' צמח שער. אלא כיון דנמצא כן כמה אנשים ומולידין לא עשו פרסום כשנשא אשה וכי עדין היה בחור ממש ואינו ניכר. ואחר עבור ב' שנים שנשא אשה זנתה אשתו עם אחי בעלה והודית וגירשה בעלה וכיון שהיה עיבור ולידה וילדה בן נחזק לממזר ונתגדל זה הבן ולא הניחו אותו לישא אשה בת ישראל והלך חוץ לעיר בעקיפין ונשא בת ישראל ועד עתה הוליד ב' בנים ומיום שנשא אשה רחקו אותו מבני ישראל והוא צווח דכיון דלא בדקו את בעל אמו אם היה ודאי סריס חמה איך יחזיקו אותו לממזר ודאי כיון דבעל אמו לא נבדק עפ"י בקיאים כי היה בעיר קטנה ולמה רוצים לכוף אותו שיגרש את אשתו ולהכריז את בניו שהם ממזרים. על כן לשאו"ל הגיע מהעיר הקרובה אלינו מה משפט האיש הלזה אם לרחק או לקרב ושכמ"ה. ומע' הרב הנז"ל שיחל"א עגמה נפשו. עמד והתבונן וברוחב מבינתו אסיק להלכה דמותר וכשר הוא ובניו לבא בקהל רק למעשה לפי רוב ענותנותו וגודל יראת ה' פנימית אשר בקרבו שלח השאלה למע' הר' המופלא גדול מרבן מר קשישא בוצינא קדישא ר"מ ור"מ דעוב"י סאלוניקי יע"א כקש"ת אחד היה אברהם הי"ו בעה"מ ס' צל הכסף אף הוא הסכים בשריותא דהאי ממזר ובניו לבא בקהל ישראל ואח"כ שלח אותו לב"ד הגדול בעוב"י קושטא יע"א הדר הוא הרב המופלא ראב"ד מקודש אחד מאי'ר עיני חכמים מבחר עצמים הי"ו. ולפי רוב טרדותיו נתנו למע' הרב ועצום הדה"מ פלפלא חריפא כמוהרר"י ביטראן נר"ו ואף הוא הסכים להתירא ומע' הר' ראב"ד נר"ו הנז"ל סמך ב' ידיו עליו בכחא דהתירא נהר'א נהר'א. והנה בעתה שאול שאל מע' הר' הפוסק הא' מר ניהו רבא מגן אברהם יהיה בעזרו לידע מה בפינו כי מציון תצא תורה. ואנן בדידן מה ידענו ולא ידע הכל לפי רוב הענוה. כי נעים נאוה. ולפי רוב האהבה הוכרחנו במעשינו לגלות דעתינו המעט הוא לעשות רצון צדיק אלד'י אברהם ישמרהו כרועה עדרו והי' אדירו. כיר"א: טרם כל למודע'י אנו צריכים כי השאלה הנז"ל אשר נשלחה לעוב"י סאלוניק יע"א וגם לעוב"י קושטא יע"א היא סתומה ולא הוגד לפניהם גופא דעובדא היכי הוה מעשה הטו סק וע"ז הוצרכו הרבנים דפקיע שמייהו הי"ו להרחיב הדברים רח'ב רח'ב לכמה אופנים שני אופנים להכשירם לבא בקהל ישר' ושני אופנים שהם פסולים מדרבנן ואופן א' שהוא ממזר מן התורה ובניו כמוהו. והניחו הדבר שיבררו במקום אשר נעשתה התועבה היכי הוה עובדא ולידיינו דייני עפ"י האופן שיהיה ואם א"א להתברר יען זה כמה שנים שעברו ואפשר דלא ימצא איך היה הענין והוצרכו במעשיהם לעשות ס"ס באופנים עצמם כאשר מבואר בד"ק הכל באר היטב ומ"ע מר דיינא אשר בעוב"י קושטא יע"א הוסיף נופך עוד אופן ששי להתירא כמבואר בד"ק הכל מסיבת מניעת ידיעת גוף הענין איך היה מתחי' ועד סוף. ומע' רב חביבא ר"מ ור"מ דעוב"י איזמיר יע"א השתדל בכל עוז והכריח לזקני העיר ההיא למען יודיע לו גופא דעובדא מריש' לסיפ' וכן היה שהשיג מכתב תעוד' באורך וברוחב ושלח לידינו לחוות דעתינו:
ומעשה שהיה כך היה שראובן בבחרותו היו לועזים עליו המדינה שהוא סריס יען אשה אחת ראתה הגיד שלו בהיותו ן' ד' שנים שהיה כמין פוגיון והיתה מספרת לכל הנשים ואנשים וכשהגדיל לא צמח זקנו כדרך הבחורים ויען כי נמצא כזה בכמה בני אדם שאין להם זקן עד כמה שנים ומולידים כדרך כל הארץ ולזה נשא אשה ושהה עמה ב' שנים ונתעברה וילדה בן ושמו שמעון והלעיזו עליו המדינה על העובר הזה וחקרו ודרשו זקני העיר וחכמיה עד שהודית שזינתה עם אחי בעלה וממנו נתעברה. ואח"כ עוד חקרו ודרשו היטב ונמצא שזינתה עוד עם נואף אחר והודית היא שבא עליה וגם הנואף הודה בפיו שבא עליה והוכרחו דייני העיר לגרשה מבעלה כדת של תורה שנאסרה עליו ואחר שנתגרשה מבעלה היתה מזנה עד שנתקשרה עם נואף אחד והלכו חוץ לעיר למקום אחר לעשות כתועבותם. וראובן הנז' נשא עם אשה אחרת והיה נשוי עמה כמה שנים ומת וחלי"ש. והבן הוא שמעון הנז' הנחזק בעיר לממזר מיום הולדו עד היום הזה ואולם אשת ראובן הנז' אחר שמת בעלה הנז' הלכה ונשא' לאיש אחר בעיר אחר' והנה בעתה ע"י השתדלות מע' הרב גדול הנאמר באברהם יצ"ו הנז"ל שבקש מדייני וזקני אותה העיר שהיא דרה שם שיחקרו וידרשו וישאלו את פיה של אשת ראובן הנז' אם באמת היה לו לראובן הנז' גבורת אנשי' או לא. וכן עשו דייני אותה העיר וזקניה וחקרו ודרשו כדבעי וכה היו דבריה שכשנשאת לו היא היתה בתולה והשיר בתוליה כדרך כל הארץ והיה בא עליה. ע"כ הגיע תוכן השאלה. עתה אחר שידענו גופא דעובדא נחזי אנן אם יש צד היתר למצוא פתח תקוה להתירו לבא בקהל ישראל ולהוציא לעז ממזרות ממני ומבניו על הדין ועל האמת או לא:
אנן מה נענה זאת חובתינו תכון תפילתינו שלא תצא תקלה מתתת ידינו ויהי נועם ה' אלד'ינו עלינו להבין ולהורות את החקים ואת התורות הלכה לדורות כיר"א:
הנה בראשית מאמר הכי אמר מר אחד היה אברהם ר"מ ור"מ דעוב"י איזמיר יע"א כי שמעון הנז' צועק בקול מר שלא בדקו את אביו הוא בעל אמו אם היה סריס או לא. ואפשר שלא היה סריס ואיך יחזיקו אותו לממזר ובאמת דדברי שמעון הללו נראה דטענה אלימתא טעין דאפשר דלא היה סריס ותלינן רוב בעילות אחר הבעל כדת של תורה. ועוד זאת יתירה צרה כמבכירה שלא שאלו את פי ראובן הנז' לידע מה בפיו מה היה אומר על הילד שמעון הנז' אם היה אומר שהוא בנו שהתורה האמינה לאב ואפשר היה אומר שהוא בנו והיה הולד כשר כאשר מבואר כל זה בפוסקים ז"ל ובפרט לפי מה שאמרה אשתו השניה שהיה כדרך כל הארץ והוא השיר בתוליה ולא היה בזה שום ספק כלל. האמת אתמהה כי אין אתנו יודע מה היה בדעתם של ב"ד הצדק שבאותה העיר שבאותו פרק שלא בדקו את ראובן ולא שאלו אותו מה בפיו: והנה הן כהיום שכבר עברו ל' שנה מזה המאורע הן נגרע ולא נבדק ראובן הנז"ל נמצא דיש בידינו ספק אם היה סריס או לא. ולא צריכה למימר שהספק הנז"ל הוא אם היה סריס חמה דוקא שהוא בידי שמים לקוי ממעי אמו כי אליבא דכ"ע סריס כזה כשר לבא בקהל ואפשר דמידי הוא טעמא שלא הוצרכו ב"ד שבעירו לבודקו כשהגיע לפ' הנושא את האשה אם היה סריס או לא דאף אם היה סריס כיון שהוא סריס חמה כשר לבא בקהל:
ובכן הספק העיקרי דהיינו אם היה סריס או לא נחלש כחו של הצד האחד שמא היה סריס דהרי סריס חמה אפשר שיתרפא כדאי' התם במס' יבמות דע"ט ע"ב במתני' דפליגי ר"א ור"ע בסריס חמה דלר"ע לא חולץ ולא חולצין לאשתו מפני שלא היתה לו שעת הכושר ולר"א סריס חמה חולץ וחולצין לאשתו מפני שיש לו רפואה יעי"ש. ומוכח מהתם דלא פליגי ר"א ור"ע בטעמייהו דכולם מודים בסריס חמה שלא היתה לו שעת הכושר וגם שיש לו רפואה אלא דלר"ע כיון דלא הית' לו שעת הכושר לא חולץ ולא חולצין לאשתו ולר"א כיון שיש לו רפואה חולץ וחולצין לאשתו והלכה כר"ע כידוע ומנא אמינא לה דבהא לא פליגי ר"א ור"ע שהרי שם בש"ס אמרו ה"ד סריס חמה אמר רב יצחק בר יוסף אמר"י כל שלא ראה שעת אחת בכשרותו מנא ידעינן אמר אביי כל המטיל מים ואינו עושה כיפה וכו' וליחוש שמא הבריא בינתים כיון שתחי' וסופו לקוי לא חיישינן עכ"ל. הראת לדעת הגם דטעמו דר"ע דאמר שלא היתה לו שעת הכושר הקשה בגמרא וליחוש שמא הבריא בנתים מוכח דבהא לא פליג ר"ע ופשוט:
אמור מעתה הרי מצאנו בנ"ד תרי ספיקי דהיינו אעיקרא יש להסתפק שמא לא היה סריס כלל מעיקרו שהרי לא נבדק מקטנותו אם היה עושה כיפה דזה הוא הסי' המיוחד להכירו שהיה לקוי ממעי אמו וליכא אלא עדות אשה שאמרה שראתה הגיד כמו פוגיון ובכן מצינו להחזיקו לסריס עפ"י עדות אשה ופסולה לעדות נמצא דנפל איסור נהרס הבנין וליכא עדות כלל ואף אי נימא שהיה סריס לקוי ממעי אמו ניחוש שמא הבריא ונתרפא כדהקשו בש"ס לגבי סריס ודאי שראינוהו מקטנותו שאינו עושה כיפה והוחזק לסריס וע"ז הק' בש"ס וניחוש שמא הבריא בנתים אחר שנולד לקוי ממעי אמו וכבר היתה לו שעת הכושר ונצריכינהו חליצה מספק ומשני כיון שתחילתו וסופו לקוי לא חיישינן ופי' הריטב"א ז"ל בשי' ליבמות דכו' התי' כך היא דכל כיוצא בזה שהיה בתחינתו לקוי ודאי והוא ג"כ עתה לקוי אחזקתו מוקמינן ליה יעש"ב: הראת לדעת שאם היה האופן דלא היה עתה לקוי בפנינו כגון שהיה חולץ ליבמתו ומת תכף קודם שנבדק אם הוא עתה לקוי אף שהיה מוחזק בתחי' לסריס היתה עומדת חליצתו בספק אחד שמא הבריא והיתה לו שעת הכושר. וא"כ ק"ו הדברים לנדו"ד דמעיקרא לא נתברר אם היה סריס או לא פשיטא דיש לנו לו' דאף אם ת"ל שהיה סריס מעיקרא אימור שמא הבריא ונתרפא וא"כ איכא למיתלי ברוב בעילות אחר הבעל כיון שאינו עתה לפנינו ולא שאלו את פיו בשעת מעשה וגם אשתו הראשונה לא אמרה על בעלה שאין לו גבורת אנשים ואדרבא אשתו השניה העידה שבא עליה והשיר בתולים כאורח כל ארעא ואפשר עדות זאת של אשתו השניה יועיל לגלות עליו שלא היה סריס ולקמן יתבאר בע"ה:
ואולם עינינו הרואות בנוסח השאלה אשר סידר מני"ר הרב מאריה דאברהם יצ"ו וזה נוסחה מעשה שהיה בקטן שנולד וכו' [כמש"ל] וכשנתגדל היה בו קצת סימני סריס מבחוץ שבשרו חלק פניו כמו אשה בלי זקן כלל אפי' צמח שער לא היה בו אלא כיון דנמצאים כן ומולידים לא עשו פרסום כשנשא אשה וכי עדיין בחור ממש ואינו ניכר ואחר עבור ב' שנים שנשא אשה זנתה וכו'. וא"כ יש מקום לו' כיון שהי' לו סי' זה שלא הביא ב' שערות בזקנו הרי נודע לעין כל שהוא סריס וכדאיתא התם בש"ס ביבמות ד' ע"ז ע"ב איתמר סימני סריס רב הונא אמר עד שיהיו כולן ר' יוחנן א' אפי' באחד מהם יע"ש. וקי"ל כר"י דאפי' בסי' א' הוי סריס והרי היה לו סי' א' שלא צמח בו שער בזקנו כלל ואפשר דמידי הוא טעמא שלא בדקו זקני אותה העיר והחכם המורה שהיה באותו פרק לראות אם היה בו עוד סימני סריס או לא וגם הוא הטעם שכתב המורה שבאותו פרק בפנקס הב"ד וגם ציוה להכריז על שמעון הנז' שהוא ממזר הכל לפי ראות עיניו של המורה אשר היה בימים ההם:
הנה זה כתבתי להליץ בעד החכם המורה שבאותה העיר שבאותו פרק על הפליאה הנשגבה איך לא שת לבו לבדוק את ראובן אם היה סריס ולשאול את פיו מה היה משיב בעד הולד אם היה אומר שהוא בנו או לאו. אבל האמת אם זה היה טעמו ונימוקו שלא לבדוק את ראובן ולא לשאול את פיו הא ודאי לא עשה ולא כלום דאמת הוא דזו היא ס' התוס' ז"ל שם בסוגייא הנז' בד"ה כי פליגי וכו' יעי"ש. וגם הראב"ד ז"ל הכי ס"ל. אמנם הרמב"ם ז"ל לא ס"ל הכי ופירש דברי ר' יוחנן דאמר אפי' אין בו אלא סי' אחד הוא חוץ מסימן זה שלא הביא ב' שערות בזקן שהוא העיקרי וכן פסק בפ"ב מה' אישות וז"ל הגיע לזמן הזה ולא הביא ב' שערות בזקן אם נראה בו אחד מסימני סריס הרי זה סריס וכו' יעי"ש. והר"א ז"ל השיג עליו דכיון שלא הביא ב' שערות בזקן הרי הוא סימן אחד וקי"ל כר"י יעי"ש והה"מ ז"ל כתב דלדעת הר"מ ז"ל דאעפ"י שלא הביא ב' שערות בזמן אכתי בערסי' אחר דלשון הגמ' מוכיח כן דקאמר כי פליגי בלא הכי משמע דבלא הביא ב' שערו' בזקן פליגי דלר' הונא צריך שיהיו כל הסימנים כדי שיהיה סריס ולר"י אפי' בסי' אחד הוי סריס מוכח דצריך סי' אחר מלבד סי' הב' שערות בזקן יעש"ב ומרן ז"ל בש"ע לא פי' דבריו רק בב"י העתיק דברי הה"מ ז"ל יע"ש דמשמע דמסכים לדבריו. ומור"ם ז"ל שם בסי' קע"ב ס"ק ה' פסק כהרמב"ם ז"ל וגם הטור פסק כהרמז"ל יעש"ב. נמצא דבסי' זה שלא הביא ב' שערות בזקנו לא הוחזק לסריס לד' הר"מ והטור ומור"ם ז"ל. ואנו אין לנו אלה דברי הרמב"ם ז"ל ומרן דמשמע דהכי ס"ל. ולו יהיה אלא ספק אי הלכה כהר"מ והטור ז"ל או כהראב"ד ז"ל והתוס' ז"ל: והרי איכא ס"ס ספק אם היה סריס או לא היה סריס ואת"ל דהל' כהראב"ד והתוס' ז"ל והוי סריס יש להסתפק שמא הבריא ונתרפא:
ואל יעלה על לב שום אדם לומר דס"ס כזה לא ניתן ליאמר מאחר דסוף סוף ספק אחד הוא שמא היה סריס והעובר אינו ממנו או לא היה סריס ותלינן רוב בעילות אחר הבעל כד"ת וא"כ מאי אהני לן דאיכא תרי ספיקי דהכל ספק אחד הוא [וידעתי בינ'י דשורש חי' זה הוא מהתוס' דכתו' ד' ע' בד"ה ואבע"א גבי האומר פ"פ מצאתי דכתבו דשם אונס חד הוא יעי"ש] ועוד דס"ס זה אינו מתהפך ואיך יועיל ס"ס כזה להתיר את שמעון לבא בקהל ישר'. ועי' להר' כרתי ופלתי בד' קס"ב ע"א דכת' דטע' התוס' הוא יען אינו מתהפך יעי"ש:
לזאת אמינא לך קורא נעים לכה עמנו ותראה במס' נידה ד' נ"ט ע"ב במתני' איש ואשה שישבו על הספל ועשו צרכיהן ונמצא דם תוך הספל ר' יוסי מטהר והטעם כתב רש"י ז"ל שם בגמ' וגם מרן בב"י יו"ד סי' קצ"א דכן הטעם הוא משום דהוי ס"ס ספק אם דם זה שבספל הוא מן האיש ולית ביה שום חשש או מן האשה ואת"ל שהוא מן האשה ספק אם הוא מן המקו' או ממקום אחר שאינו טמא יעש"ב. הרי דהכל חד ספק הוא אם דם זה הוא דם נידה או לא ובספק הראשון כשאמר ספק הוא מן האיש והוי טהור או הוא מן האשה והוי טמא ועכ"ז אמרי' את"ל שהוא מן האשה ספק בא מן המקור או ממקום אחר והכל ספק אחד הוא אם הוא דם נידה או לא ואינו מתהפך והוא טהור. הראיתיך בעיניך ס"ס כי הך נ"ד וכמעט הוי יותר חזק דכי עבדינן ספק אם מקטנותו היה זה סריס או לא היה סריס. ואת"ל דהיה סריס באמת שלא היה לו שעת הכושר יש להסתפ' שמא הבריא ונתרפא וממנו נתעבר' כדין דאמרי' רוב בעילות אחר הבעל. ועי' לה' משאת משה ז"ל באה"ע סי' א' ב' וביו"ד סי' ב' שהביא כמה ס"ס דלא הוו אלא ספק אחד יע"ש והדברים ק"ו לנ"ד ומשם בארה. ואם מעט ואוסיפה לך עוד ס"ס כזה במרדכי פ' החולץ דרמי ומקשה על מה דאמרו בש"ס דבכורות סוף פ' על אלו מומין ד' מ"ב ע"ב תניא אשת טומטום חולצת ולא מתייבמת ומוקמינן לה כר"י בר יאודה דאמר טומטום לא יחלוץ שמא יקרע ונמצא סריס ומשו"ה אינה מתייבמת דשמא סריס הוא ואמאי הרי הוי ס"ס ספק זכר ספק נקבה ואת"ל זכר שמא סריס הוא ולאו בת יבום היא הוא או אינו סריס והוייא בת יבום יע"ש: והנה עיניך הרואות דס"ס זה אינו אלא חד ספק שכרי עיקר הטעם שאינה מתייבמת הוא הטעם שמא סריס הוא וא"כ כשעשינו הס' הראשון הוא ס' אם הוא זכר והוא סריס או נקבה וליכא שום חשש דסריס וכשנאמר ואת"ל זכר הוא איך נאמר ס' אם הוא סריס תו לא הלא זה היה הס' הראשון אם לא דבהכרח לומר דגם בכה"ג שפיר מיקרי ס"ס והכי עבדינן ספק אם היה זכר והיה בו ספק סריס או נקבה ולית בה שום חשש ואח"כ אמרי' את"ל דהוי זכר יש בו ספק אם היה סריס או לא. וע' לה' מהרימ"ט ז"ל בשניות בחיו"ד סי' ב' שתמה על המרדכי דלמה לא עשה הס"ס הזה דאף לפוטרו מהחליצה ותשתרי לשוק תכף במיתת בעלה הטומטום דהיינו ס' אם היה זכר או נקבה ואת"ל דהיה זכר יש להסתפק שמא סריס הוא יעש"ב: ועין רואה לה' תורת משה באה"ע סי' ג' דדחה ראית התוס' דכתו' הנז"ל דהתם באמת שייך למימר שם אונס חד הוא שהרי הס' הראשון הוא ס' באונס ס' ברצון והס' הב' הוא את"ל ברצון ס' כשהיא קטנה ופיתוי קטנה אונס הוא נמצא דלא נתחדש דבר סוף סוף חזרנו אל הס' הראשון דהיינו ס' באונס יעש"ב ותרוה צמאונך:
ולא אכחד עצמי בענין ס"ס אי בעינן מתהפך כמ"ש ה' הנ"י והריב"ש ז"ל בסי' קצ"ב וה' ט"ז ביו"ד סי' מ"ט ס"ק ג' ודעימייהו דבעינן מתהפך ואי לא הוי מתהפך לא עבדינן ס"ס והכא בנ"ד לא הוי מתהפך כבר הרב פר"ח ז"ל וה' מהרימ"ט ז"ל בשניות בחיו"ד סי' ב' הביאו כמה סוגיאות דלא בעינן מתהפך וכמש"ל ואם אמרנו נבא העי'ר לאסוף ולקבץ ולברר כל סברות הפוס' ז"ל ראשונים ואחרונים מה שיש לפלפל בענין זה לא יכילון מגילות ימים ולילות. והנה עיניך תחזינה מישרים להגאון חק"ל ת"ק ז"ל בח"א ליו"ד סי' קכ"ו ולהרבנים הגדולים בניו ז"ל בחק"ל מ"ב בחיו"ד סי' א' וב' שהאריכו הרחיבו למעניתם הלא בספרתם. ודעת מרן ומור"ם ביו"ד סי' מ"ט דלא בעינן מתהפך יעי"ש:
ותא ואחוי לך מ"ש ה' ש"ך ז"ל בסי' ק"י ביו"ד בדיני ס"ס אות ט"ו שגם הוא ז"ל מכת הסוברי' דבעי' ס"ס המתהפך דכתב מ"ש הרמ"ע בסי' קכ"ו שכתב וז"ל ואע"ג דאשכחן לקצת רבני וגאוני בתראי דסמכו להתיר בס"ס אף שאינו מתהפך מסתברא לן דהא ודאי איתא שכל שלא הוברר איזה ספק נולד ראשון ואנן מהדרינן אספיקי אז בהכרח בעינן שיתהפכו להקל בדבר דאי לא מאי חזית למיפתח בהדין ספיקא דאידך גריר בתריה זיל לאידך גיסא ונפתח בחבריה דליתיה לאחרינא בהדיה והו"ל חד ספיקא ובכה"ג בדאורייתא אזלינן לחומרא אבל אי איתרמי מילתא דחד ספיקא איגלי לן ברישא בגופא דעובדא והדר בדקינן ואשכחן ספיקא אחרינא אעפ"י שאינו מתהפך סמכינן עליה להקל בשל תורה דהכי אמור רבנן כל האיסורין כשעת מציאתן וכעין הס"ס שכ' הר"ן בפ' אלו טרפות בטעמו דרב נחמן עכ"ל הרמ"ע יעש"ב. והס"ס שכתב הר"ן הוא במאי דאמר רב נחמן בפ' א"ט בד' מ"ח ע"א ריאה שניקבה ודופן סותמתה כשרה. וכתב הר"ן ז"ל דס"ל לר"ן שאין איסור הסרכות מחמת ודאי נקב אלא משום ספק נקב וכו' הילכך כשהיא סרוכה לדופן איכא תרי ספיקי ספק מחמת דופן ספק מחמת ריאה ואת"ל מחמת ריאה שמא לא ניקבה והוו להו תרי ספיקי ולקולא עכ"ל יעש"ב ודון מינה ואוקי באתרין:
ועינא דשפיר חזי להגאון חתם סופר בח"ב סי"ב שנשאל באחד עשיר שסיפר עבורו הרופא לה' שהיה נקב בגיד וא"א לו להוליד ואשתו היתה דיימא מבן פריץ ישר' וילדה בן והחזיק אותו הבעל לבנו והורישו נכסיו וגם אמרו כי הקברנים שראו הנקב בגיד וכו' ונשאל אם הולד הוא ממזר או דיינינן ליה כבנו שיזכה בנכסי העשיר הנז' והשיב בתחי' דבריו דעד א' אינו נאמן וכו' ואח"כ כ' וז"ל ונבוא אל הב' עדים כשרים וכו' והיום ראיתי תשו' שב יעקב וכו' שישו בני מעי וכו' ואע"ג דבנ"ד יש רעותא אחרת שנקב השתן שבראש הגיד נסתם לגמרי אין בכך כלום וכו' ואומר אני אפי' אם יעיד העד אחד וכו' ואפי' נפתח הקבר ונמצא נקב מגיע עד חלל שביל הזרע וכו' דברים אלו בטלים הם לסמוך עליהם ולעשותו ממזר דאפשר וכו' אך לו יהי כן שנאמין שכבר היה אז כן מ"מ נימא דילמא נסתם הנקב פעם ונתרפא והוליד ואז יצא הקילוח דרך נקב השתן שבראש הגיד וע"י הקילוח נפתח סתימתו וכו' ושוב הביא דברי ה' ב"ש ז"ל שכתב בסי' ה' ס"ק ג' דלא אמרי' שמא נתרפא והבנים ממזרים וכו' ותי' דבאמת אם ידענו עפ"י ב' עדים כשרים וגם אנו רואים הנקב עתה בגיד פשיטא דכיון דהוחזק חזקה דמעיקרא וחזקה שהרי נקוב לפנינו פשיטא דאין לנו להתיר אף אם האם צדקת וחזקתה צנועה וכו' חלילה לצדד להקל כלל. אך ב' עדים ליכא וכו' מ"מ מידי ספקא לא נפקא וכו' וא"כ לכל אלו הסברות יצורף גם שמא נתרפא בנתיים דקצת איכא עכ"פ עכ"ל יעש"ב:
הנך רואה בעיניך שהגאון ז"ל סיים בדבריו דכשיש לנו בלא"ה ספק יצורף גם ספק נתרפא בנתיים וא"כ כ"ש וק"ו לנ"ד דבלא"ה יש לנו ספק אם היה סריס או לא וליכא שום עדות אפי' עד אחד שיעיד שהיה סריס זולת לזות שפתיים בעלמא ודאי דמצטרף הספק הב' שמא נתרפא וכמ"ש בגמרא וניחוש שמא הבריא וכו':
איברא דתמיהה לי מילתא טובא על גודל בקיאותו של הגאון הנז' שהק' עצמו מדברי ה' ב"ש ז"ל ולא זכר שר לדברי הש"ס הנז"ל שהקשו בגמרא וניחוש שמא הבריא בנתיים ומשני כיון שתחילתו וסופו לקוי לא חיישינן והיינו ממש חילוקו שחילק הוא ז"ל ואמאי הוצרך להביא עצות מרחוק. ואולי כיון דדברי ה' ב"ש ז"ל הם אמורים גבי פצוע דכה ממש ניחא ליה להביא מדבריו ודו"ק:
תו תמיהה לי דמשמע דסתרי דבריו אהדדי דבשאלה כתב דהעיד הרופא לפני הרב שיש לו נקב בגיד שלו באופן שא"א לו להוליד לעולם. וא"כ איך כתב השתא וז"ל מ"מ העד עצמו א"א לו לומר בבירור עפ"י הדין שהנקב שמחיים היה באופן שאינו מוליד אפי' ראה שנסתם פי האמה וע"כ מטיל מים מנקב המכה ומסתמא ניקב עד שביל של מ"ר ואפי' עד שבילי הזרע מ"מ מידי ספיקא לא נפקא וכו' יעש"ב. הרי כבר כתוב בשאלה שהעיד שא"א לו להוליד לעולם והכוונה שעפ"י חכמת הרפואה כבר ראה והבין שא"א לו להוליד לעולם ומה היה רוצה להעיד עוד. ואם כוונתו כמו שמוכח מתוך ד"ק שדקדק וכתב שא"א לו לומר בבירור עפ"י הדין וכו' דהיינו שאינו יודע הדין זה אי אפשר לאומרו חלילה שהרי איתא בסיפרי פ' כי תצא והובא בילקוט וז"ל אין בין פצוע דכא לכרו' שפכה אלא הלכו' רופאי' שפצו"ד חוזר וכרו"ש אינו חוזר וכן איתא בירושלמי פ' הערל יעי"ש. וגם הר"א ממיץ ז"ל בעמוד הביאה בסי' קצ"ט ור' יעי"ש. נמצא דהרופאים הם הבקיאים והרי הרופא הוא שהעיד לפני הרב ואם לא היה מחזיקו לרופא היל"ל דאין לסמוך על דבריו שאינו מומחה האמת אתמהה:
וכ"ש לפי עדות אשתו השניה שהעידה שהשיר בתוליה ובא עליה כדרך כל הארץ הרי אפשיט הספק שלא היה סריס מעיקרו ושפיר מהני עדותה ונאמנת בדבריה דהא אפי' נגד בעלה במכחישה היא אומרת מיניה והוא אומר מינה איתא ביבמות ד' ס"ה ע"א אמר ר' אמי דנאמנת וטעמא דאיהי קים לה דיורה כחץ והוא לא קים ליה יעי"ש ופסקוהו כל הפוס' ז"ל כשאינה תובעת כתובתה דנאמנת כידוע יעי"ש. ואף דהתם טעמא דנאמנת הוי משום דאינה מעיזה פניה בפני בעלה לטעון טענה שבעלה יודע שהוא שקר מ"מ לא יהא אלא עדות אשה ובנדון כזה אפשר דיועיל עדות אשה כמו שמצינו בכמה דברים דמועיל עדות אשה כמ"ש בס' האגודה פ' י' יוחסין ג' נאמנין על הבכור חיה לאלתר אמו כל ז' אביו לעולם שמעתי פוסקים מכאן שמאמינין לאדם דבר שהוא עסוק בו ולא אחר וכו' יעי"ש ומוהריק"ו בשו' קפ"ו ובתה"ד סי' שנ"ג ומהר"י מינץ סי' ו' יעש"ב. ואף לכשתמצא לומר דהאי ס"ס שעשינו לא נוכל לכחד דסוף סוף חד ספיקא הוי דשם אינו סריס חד הוא וכמ"ש התוס' דכתו' ד"ט הנז"ל ואיכא כמה מרבוואתא דלא ס"ל לעשות ס"ס כזה וגם שאינו מתהפך הגם כי דעת מרן ז"ל להתיר בס"ס אף שאינו מתהפך וכמש"ל:
הנה מע' הרב הפוסק הראשון גדול הנאמר באברהם ר"מ ור"מ דעוב"י איזמיר יע"א הורה גבר לעשות ס"ס באופן אחר דהיינו ס' אם היה סריס או לא ואת"ל דהיה סריס שמא מגוי ועבד נתעברה. וגוי ועבד הבא על בת ישראל הולד כשר כידוע בהסכמת כל הפוס' ז"ל. ובודאי שהעיר היא רובה גויים ולית בה שכונת ישר' לבדה בכדי לתלות בגוי ועבד וזה פשוט מדאמרה מר ניהו רבא נר"ו לספק הזה בלי תפונה הא ודאי דהענין כך הוא ועליו בנה דיק:
פש גבן להבין אמרי בינה אם ספק זה שמא נתעברה מגוי ועבד ניתן ליאמר בנ"ד דהנה לפי דברי מר ברישא בוצינא קדישא הר' הפו' השני אחד היה אברהם הי"ו משמע מדבריו דספק זה לא נוכל לאומרו בנ"ד שהרי מר ניהו נר"ו צלל בים סוף להוכיח ספק זה דתלינן בגוי ועבד ובכלל דבריו הביא תשו' התשב"ץ ז"ל בח"ג סי' פ"ח והוכיח מינה דכדי לתלות בגוי ועבד צריך שתהא דיימא מגויים וכ' וז"ל ומה שהצריך הרב שתהא דיימא מגויים הוא דוקא בנדונו שהיתה אשת איש דכל ישר' פסולים אצלה ומי שדיימא מיניה הודה שבא עליה והאשה אמרה דמישר' נתעברה ע"ז הוא דכתב דאי לא דיימא מגויים נאמנת והולד הוי ממזר ודאי אבל אי דיימא גם מגויים אינה נאמנת והולד כשר אם רוב העיר גויים ונר' דטעמו הוא דכיון דלא דיימא אלא מישר' וגם היא אמרה דמישראל נתעברה שדינן הולד בתר ישראל דדיימא מינייהו אבל אם לא נבדקה האשה או אף שאמר' לישר' פ' נבעלתי ואותו פ' מכחיש' שלא בא עליה גם הרב מודה דאף אי לא דיימא מגוי תלינן בגוי אתד"ק נר"ו:
הראת לדעת לפי דברי הרב נר"ו לא נוכל לומר בנ"ד דמגוי ועבד נתעברה יען הרי היא אשת איש וגם דמי שדיימא מיניה הודה שבא עליה והיא אומרת שממנו נתעברה ולא נכתב בשאלה דדיימא מגויים וא"כ לדידיה ודאי דשדינן הולד בתר ישר' דדיימא מינייהו ונפל פיתא בבירא. אבל האמת יורה דרכו והמתבונן היטב בדברי התשב"ץ ז"ל יבין לאשורו דלא כמ"ש מר ניהו רבא נר"ו. מגן אברהם יהיה בעזרו. דהנה התשב"ץ ז"ל בתחי' דבריו כתב וז"ל דהאשה מזנה פסולה לכהונה וכהן הבא עליה לוקה משום זונה שהרי הפקירה עצמה לגויים בארץ הזאת וגם שמעתי שהיתה מפקרת עצמה לגויים וכו' ולענין הבנים אם הם ממזרים היא היתה נאמנת לומר מישר' נתעברתי כדי שיהיו ממזרים אלא שאם לא נחשדה שזינתה עם הגויים הם ממזרים ודאים. מוכח מתוך דבריו אלו דלא הוו ממזרים ודאים אלא היכא דלא נחשדה שזינתה עם הגוי' וגם שהיא אומרת מישר' נתעברתי וגם הנטען מודה שהם בניו שהרי חייב אותו לזונם וכו' אז דוקא הוו ממזרים ודאים. ושוב כתב בתר הכי השלילה היוצא מזה ואי דיימא מעלמא ואפי' מהגויים בזה יש לדון אם הם ממזרים ודאים או ספק או כשרים שזאת אם כמו שנחשדה עם זה הנטען נחשדה מגויים וכו' הבנים הם כשרים לפי שזו רוב כשרים אצלה וכו' יעש"ב. ולכאו' יש לדקדק בדבריו ז"ל דהרי כ' בתחי' שהיתה מפקרת עצמה לגויים איך יוצדק לומר אח"כ ואי דיימא מגויים וכו' כאילו לא נתברר לפניו שהיתה דיימא מגוים והול"ל וכיון דדיימא מגויים ורוב כשרים אצלה הבנים הם כשרים. ותו יש לדקדק במ"ש שזאת אם כמו שנחשדה מזה הנטען נחשדה מגויים וכו' דדברים אלו אין להם מובן דכבר אמר ואם דיימא מעלמא ואפי' מגויים דפי' מילת דיימא הוא נחשדה ולמה הוצרך להרחיב הדבור עוד אם כמו שנחשדה מזה הנטען נחשדה מהגויים הלא דבר הוא:
ברם דברי הרב מבוארים באר היטיב דאחר שהאשה אומרת שמהנטען נתעברה וגם הנטען מודה שהם בניו בבריא איך נוכל לומר דהבנים כשרים אף שהפקירה עצמה לגוים ממ"ן איכא ספיקא שמא הם מהגויים ואיך נסתור טענת בריא של אמו והנטען שאומרים בבריא שממנו נתעברה ולסיבה זאת חייבנוהו לזונם ולהוריש את נכסיו להם ולזה פי' דבריו והכי אמר מר אם כמו שנחשדה מזה הנטען דידעי' בבירור שבא עליה כמה ביאות כן ממש דומה בדומה נחשדה מהגויים שבאו עליה אז כיון דרוב גויים אצלה הבנים כשרים אף שהוא הודה שהם בניו וחייבנוהו במזונות וירושה ואבלות מ"מ הבנים עצמם לא יופסלו בכך כיון דרוב גויים אצלה ותלינן בגוי ועבד להכשיר זנ"ל כו' הרב התשב"ץ ז"ל בפשיטות ולמדנו אופן ז' להכשיר הולד אף דאומרת היא דהוא מהנואף והנואף מודה שהוא בנו עכ"ז הולד כשר כשידענו שנחשדה מהגויים כמו שנחשד' מהנואף ודו"ק:
ובכן יצא לנו מן המחובר דלא הצריך התשב"ץ ז"ל בנדונות אחרים דאמרי' דיימא מעלמא דהכו' שיהא דיימא מהגויים כדי לומר מגוי ועבד נתעברה זה לא מצינו ללמוד מדברי התשב"ץ ז"ל חלילה! ואולם למדנו להועיל מדברי התשב"ץ ז"ל הללו דדוקא בכה"ג שהיא אומרת שבניה הם מהנטען וגם הנטען מודה שהם בניו ומשמע מתחילת דבריו שזה הנטען לקחה לו לאשה כי חשב שהיתה מגורשת ונמצא שהיתה מיוחדת לו בכי הא דוקא לא תלינן בגוי ועבד אם לא ידענו שנחשדה לגויים כמו שנחשדה מזה הנטען וכנז"ל. וא"כ בנ"ד דנתגלה קלונה שזינתה עם אחי בעלה ואף שהיא אמרה שממנו נתעברה מ"מ אחי בעלה לא אמר שהוא בנו אלא שהודה שבא עליה [וע' במ"ש מרן ז"ל בש"ע אה"ע סי' ד' ס"ק כ"ו יע"ש] וגם דיימא מעלמא שזינתה עם אחר הא ודאי דתלינן בגוי ועבד:
ואתה תחזה לה' שיבת ציון ן' להגאון נוב"י ז"ל בסי' ס"ז שנשאל באלמנה שזינתה עם אחי בעלה ונתעברה והיא אומרת שממנו נתעברה והוא מודה לה שהוא בנו ואח"כ נסעו שניהם למקום רחוק שאינם מכירים אותה שהיתה אשת אחיו ונשא אותה ונשאל על הולד הנולד אי מחזיקים אותו לממזר ודאי וע"ז רצה רב ומורה אחד לומר דלא הוי הולד ספק, ממזר מאחר דרובא דעלמא כשרים אצלה א"כ תלינן דנתעברה מאחר והשיב לו הרב הנז"ל ז"ל דאין להקל יען שניהם מודים ורגלים לדבר [שהרי לקחה לו לאשה] שנבעלה לאחי בעלה והיתה דיימא מיניה ולא. דיימא מעלמא בזה לא שייך לומר דאזלי' בתר רובא דעלמא וכו' יעש"ב. הלא תראה כמה טעמים שהיו בנדון הרב ז"ל דאינם מצויים בנ"ד דמנואף אחי בעלה לא הודה שממנו נתעברה ואין רגלים לדבר ודיימא מעלמ' שהרי זינתה ודאי עם אחר דעדיף מדיימ' בלחוד מוכח מתוך דבריו דפשיטא דמודה הרב ז"ל בנ"ד דתלינן בגוי ועבד. ואף דהרב ז"ל מיירי בפנויה שהכל כשרים אצלה לא נ"מ מידי כיון דגם בנ"ד רוב העיר הם גויים יש לנו לילך אחר הרוב דרובא דאורייתא: וכן נמי יש ללמוד ממ"ש ה' בני יעקב ז"ל בסי' יו"ד שנשאל באשת ראובן שנתנה עיניה באחר והלכה היא והחשוק ונשתמדו שניהם ואח"ך גירש ראו' את אשתו הגויה בגט כשר ונתעברה אשת ראו' הנז' וילדה בן ולא נודע. אם נתעברה קודם הגירושין והוי ממזר ודאי או לאחר הגירושין. וישאלו את פיה ואמרה שלאחר הגי' נתעברה והשיב דהולד הוי כשר. והיא נאמנת באמירתה שלאחר הגי' נתעברה במיגו דאי הוה אמרה מגוי ועבד נתעברתי. ובסו"ד כ' וז"ל ויש לערוך כאן ג"כ ס"ס שכ' מהרי"ו ז"ל ס' נתעברה קודם הגי' או אח"כ ואת"ל קודם שמא מגוי ועבד נתעברה עכ"ל יעש"ב. הרי להדיא דהויא אשת איש וגם לא דיימא מעלמא רק מהחשוק הנואף ישנו משומד והעובר הוא ממנו לפי דבריה ותלינן בגוי ועבד אף אם נתעברה קודם הגי'. ודון מינה ואוקי באתרין נעשו סניגורין דגם בנ"ד שפיר עבדינן ס"ס ס' אם היה הבעל סריס או לא ואת"ל שהיה סריס שמא נתרפא ואת"ל לא נתרפא שמא מגוי ועבד נתעברה והוו תלתא ספיקי בכדי להמלט מס"ס להחמיר:
רק אחת שאלתי כי לא ידעתי טעמו של הרב בני יעקב ז"ל למה הוצרך להביא עצות מרחוק לומר דנאמנת במיגו דמגוי ועבד נתעברה או לעשות ס"ס שמא מגוי ועבד נתעברה וכו' הלא כיון שהמירה דתה ונעשית גויה הרי הפקירה עצמה לזנות כמ"ש הגהמ"ר בכתו' משם תשו' רש"י בס' הפרד"ס ופסקה מור"ם באה"ע סי' ז' ס"ק י"א ועל מ"ש דיש מקילין תמהו עליו הח"מ והב"ש ז"ל דאנה מצא ס' המקל בזה דהא קי"ל מומר לע"ז הוי מומר לכל התורה כולה ופשיטא דהיא זונה ואסורה לבעלה יעש"ב. הרי להדיא דתכף שהמירה דתה הפקירה עצמה לגויים ופשי' דמגוי ועבד נתעברה ולמה הוצרך הרב ז"ל לטעמא דנאמנת במיגו ולעשות ס"ס. אבל האמת כד דייקינן שפיר נלע"ד דלא ראי זה כראי זה דהנה אמת כשהמירה האשה לחוד הא ודאי אמרי' דהפקירה עצמה והוי טפי מעדים שזינתה וכמ"ש הח"מ והב"ש ז"ל משא"כ בנדון ה' ז"ל דהיא לא המירה לחודה רק עם הנואף שניהם יחד היו בגיותם ופשי' דהוא משמרה שלא תזנה עם גוים אחרי' וכגון מ"ש הרא"ש ז"ל בתשו' בשמים ראש סי' ה' באשה שהמירה ונשאת לגוי וילדה לו בנים וחזרה היא וילדיה שהעלה הרא"ש ז"ל דאמרי' בעלה משמרה ורוב בעילות תלינן בבעל יעש"ב. וא"כ שפיר מצינן למילף מדברי ה' בני יעקב ז"ל הללו דאף דלא דיימא מגויים רק מהנואף עבדינן ס"ס שמא מגוי ועבד נתעברה. ושורש הס"ס הזה הביאו ה' בני יעקב ממהר"י וייל ז"ל בסי' ע"ד ובנדון ה' מהרי"ו ז"ל לא המירה דתה האשה כמשי"ר הרו' שם בדבריו באר היטב:
אסיפא דמילתא הנני מסכי'ם ומערי'ב לענין דינא להתיר האיש הזה לבא בקהל ישר' הוא ובניו מט' הנ"ל וגם מטעם הס"ס הנז"ל באין תפונה. רק אני מבאר באר היטב אם לא הורה חכם או רב מומחה לאסור יען זה שלשים שנה שאירע המעשה הרע ה'ן נגרע ואין איתנו יודע אם באותו פרק הוסכם לאוסרו? ומי הוא המסכים לאוסרו? ומאיזה טעם הוסכם לאסור? רק דברי אלה להשיב מפני הכבוד לפי השאלה המוצגת לפנינו לפי רוב האהבה באתי באותיות שתים אלה לענין דינא להלכה ולמעשה אם יסכימו עמי מפ' ב"ד הצדק העי"א וגם מע' גאון עוזינו הר' הגדול מבצר עז ומגדול ראש"ל אחד היה אברהם. בהלו נר"ו יגל וישמח לבי האל ברוב רחמיו נפלאות מתורתו יראינו ומשגיאות יצילנו כיר"א. כ"ד החותם לאהבת האמת והשלום הצעיר יש"א ברכה ס"ט. (הסכמת הרב הגאון ראש"ל כבר נדפסה בס' ישמח לב קחנו משם):