שות שואל ונשאל חלק א· הרב כלפון משה הכהן [הכמ"ה]
יורה דעה · סימן קטו
שאלה אודם בריאה ונגדה מכה בדופן דהיינו שבר בצלע ועדיין לא הבריא השבר אלא השבר פתוח כאלו נשבר זה עתה וכשכובשין מבחוץ על הצלעות נראים ויוצאים ב' ראשי השבר כעוקצים ומקום הצלעות אדום ונפחו הריאה ולא נתלבן האודם ומירסו בה כפעם בפעם ונתנפח קרום א' או ב' מקרומי הריאה וכשהביאו אותה לפני המורה ראה כעין נקב דהיינו מקום פתוח ובדק לראות אם מבצבצת ובצבצה שם ושאל להשוחט ואמר שמתחלה לא היה פתח פתוח ושאלו אם בדקה מתחלה אם מבצבצת ואמר שלא בדקה אך לפי דעתו יתכן שהנקב היה ע"י המירוס שמירס בריאה. האם יש להתיר בכה"ג או"ל:
תשובה נדון זה סובל כמה ספיקות א') אם יש להתיר אודם בריאה ונגדו מכה בדופן ב' אם צריך לבדוק ע"י משמוש שמא תחתך ואם לא נבדקה מה דינה ג') כי לא נחתכה אם צריך לבדוק ע"י פושרין אם תבצבץ או לא ואם לא נבדק מה דינו. ד') בנדון זה שנמצא כמין נקב אם בצבצה תולין בידא דטבחא או במכה. ה') אי הוי בכה"ג דכשכובשין אותן מחוץ יוצאין ראשי השבר כעוקצין כיש בי עוקצין או לא ו') בכה"ג דנר' דהמכה שלטה בריאה ויש עוקצים אלו אם מטריפין ולא מהניא בדיקה או לכל המרבה אין להתיר רק בבדיקה:
הנה לס' א' מרן ז"ל בב"י סי' ל"ח בתר דמסיק דנקטי' כהרי"ף והרמב"ם להתיר ריאה אדומה בין כלה בין מקצתה ושנר' לו דאפי' האדימה ונגדה מכה בדופן כשרה לדעתם סיים דמ"מ שמע מפי אומן בקי שבדק ומצא שע"י שמשמש בה נחתכה וכל כה"ג טריפה משום דהוי כבשר שהרופא גוררו וכההיא דנפלה תלתי תלתי ע"ש וקשה דאמאי גבי אודם בריאה ונגדו מכה בדופן אמרי' מדלא קאמר לה הש"ס ש"מ דכשרה וגבי כי ממשמש בה נחתכת דאומן בקי ל"א מדלא קאמר לה הש"ס ש"מ דכשרה. ואי משום דההיא לאו מתורת אודם אתינן עלה רק עיקר הטרפיות משום מסמוס ולכך לא קתני לה בש"ס ה"נ נימא גבי אודם בריאה דגם שם הטרפיות משום דנגעה המכה בריאה. ואפ"ל דגבי מסמוס דהטרפות הוא מתורת ודאי שהרי ממוסמסת לפנינו א"ץ להש"ס לזכרו לא כן גבי אודם בריאה שהטרפו' הוא מתורת ספק שמא נגעה המכה הי"ל להש"ס לזכרו ומדלא הזכירו ש"מ דכשרה ועוי"ל דגבי אודם בריאה דהשמיענו הש"ס דריאה אדומה כשרה א"א דכי איכא נגדה מכה אסורה הי"ל להש"ס להתנות דוקא אם אין מכה בדופן דבאמת צריך לבדוק אחר המכה אלא ע"כ דגם באיכא מכה בדופן כשרה לא כן בההיא דכי ממסמס בה נחתכת דודאי כי ראינו אודם א"ץ לבדוק אם היא ממוסמסת רק בראינו מכה וכן דייק לשון מרן שכ' שמצא מכה בדופן ובדק נר' דהבדיקה היתה מכח שראה המכה ומ"ש ומצא ריאה אה אדומה ל"ד אלא מעשה שהיה כך היה ואפי' מסמוס בלח אודם לבד טריפה:
מיהו בעיקר האי דינא דר"א לכאורא קשה אמאי לא התיר מס"ס שמא המכה לא נגעה בריאה ואת"ל נגעה שמא לא ניקבה הריאה ואפ"ל דס"ל כמ"ש השוש"ל בפסחים אמתני' דתולדה דהיכא דהספק הא' אינו גורם חומרא ואיסור ל"ח ספק ע"ש א"כ ה' ה הכא דהסי' דנגעה בריאה אינו גורם שום חומרא דהחשש הוא שמא ניקבה הריאה:
איברא דצריכין אנו להבין האי דינא דהטבח הבקי אם אירע בלא מכה ואודם מה יהיה דינו אם הוא טריפה מאי קמ"ל בזה שהוא אודם ונגדו מכה אטו משום שנוספה המכה והאודם תהיה מותרת ואם הוא כשרה אמאי כי הוי אודם ומכה מטריפין הא אודם ומכה לחודייהו לד' מרן כשר והמסמוס לחודיה ג"כ כשר. ואפ"ל דאף דהמסמוס לחודיה כשר ואודם ומכה לחודייהו כשר מ"מ כי מצטרפי להדדי יש לחוש לד' ר"א. או י"ל כיון דיש אודם ומכה הוי הוכחה שסופה להתמסמס וא"כ כי ממשמש בה ונחתכת טריפה אבל בלא אודם ומכה לא אסרינן כ"א בנפלה תלתי תלתי. ועוד דגם בעלמא מטריפין והא דכתב לה הכא היינו לומר דכשמצינו אודם ומכה צריכין לבדוק ולראות אם נחתכת או לא:
והנה מדברי הגמ' בחולין דנ"ג ע"ב דקאמר דכי הוו מידלו לה נפלה תילחי תילחי לכאורא משמע דאין לאסור רק באופן זה ולא בכ' מסמוס אלא דילר"ח ולומר דאנן לא בקיאנן במסמוס ולכן מחמירים בכל הדומה ואפי' בנחתכת במסמוס. אולם מדפסק זה מרן בש"ע סי' ל"ו סי"א משמע דגם בזה"ז לא אסרי' הא דתלחי תלחי רק אם כשתולין אותה נופלת וכן מדברי מרן בב"י בענין זה דטבח בקי שכתב וכההיא דתלחי תלחי משמע דלאו היינו ממש אלא דאסר מטעם המכה שבדופן והאודם גם מדהוצרך להודיענו דבאופן הזה טריפה ולהביא דברי הטבח בקי אי איתא דהיינו הך דתלחי תלחי הי"ל להשמיט זה לגמרי שכבר נכתב בסי' ל"ו והוא דברי גמרא ערוכה ולפי"ז נראה דהתירוץ ראשון שכתבתי הוא עיקר:
ואיך שיהיה ממ"ש ומדברי מרן ז"ל בש"ע ובב"י מבואר דאין לאסור כל ריאה אדומה ונגדה מכה בדופן מחשש זה של הטבח בקי אולי הגיעה הריאה לאותה מדרגה ומ"ש הדמש"אא הב"ד הכנה"ג והעה"ש דמרן כששמע מהטבח בקי חזר בו לאסור כל אודם בריאה ונגדו מכה בדופן לאחמ"ר אי איתא הי"ל למרן בב"י לגמור הדבר ולומר דלפי"ז יש לאסור כדעת ר"א ולפחות בש"ע הי"ל להביא דין זה. וכ"נ מדברי מור"ם שכ' דין זה בשם יש אומרים וכ"נ דעת הפר"ח ז"ל בדעת מרן שכתב ולדידן וגו' והיינו דנגררים אחר דברי מרן וכן דעת חו"ר תונס בתשובה שנדפסה בקרן דוד סי' ק"מ [ובישיב משה ח"א סי' מ"ב לההמ"ח ז"ל ובשבת אחים ע"ש] אלא ודאי דדעת מרן ז"ל במקומה עומדת לפסוק כהרמב"ם ודעמיה ומה שהביא משם הטבח היינו להצריך בדיקה וכדכתיבנא:
ומעתה נבוא לס' הב' אם צריך לבדוק אם נתמסמס. ונלע"ד פשוט דדעת מרן הב"י דצריך לבדוק דאל"כ ל"ל להביא דברי הבקי כלל דהא לא שייך למשמש בה כיון דמן הדין א"ץ למשמש. ועוד דממ"ש מרן ,,ובדק" נראה דס"ל דצריך לבדוק וכיון שהוא בדק גם אנו נראה דצריכים לבדוק דאם הבדיקה דהבקי היתה במקרה ולא שכן צריך להיות לא הי"ל למרן לכתוב הא דבדק. ועוד כיון דסמא בידן לבדוק ולעמוד על הספק איך אפשר להעלים עין ממנו וכ"ש דאפשר מאד דאחרי שיותר בלי בדיקה יתברר איסורו ויבאו לידי כמה ספיקות א"כ בודאי דצריך מעיקרא לבדוק ולברר הדבר על בוריו. ותו דכיון דר"א אוסר באודם ומכה אף בלא נתמסמס איך אנו מתירין גם בלא בדיקה ותו דהוי ס"ס להחמיר דשמא כר"א דאוסר אף בלא נתמסמס ואת"ל כהמתירים שמא הכא נחתכת במשמוש ואף דלדעת מהר"ם שתרוג נר"ו דלא עבדינן ס"ס להחמיר נגד ד' מרן [והוא בישי"מ ח"א סי' ק"ב ורע"ג] מ"מ הא מיהא מהני לטפויי איסורא וכ"ש דלע"ד אין זה מוכרח דמרן דמתיר על הרוב הוא עפ"י כללי ההכרעה בין עמודי ההוראה וא"כ ודאי דהתירו אינו ברור אף דודאי סמכי' על כללי ההכרעה מ"מ מידי ספק לא פלט ואף אם יהי היתרו בהכרעה עיונית מ"מ אין היתרו חשיב כודאי אלא מכח שקבלנו הוראותיו ולא שהמורה דעתו כן וא"כ הוי הדין כמו ס"ס להקל דעבדינן נגד מרן משום דאמרי' דמרן אסר רק מכח ספק כמו כן בס"ס להחמיר. ועוד דבזה כיון דדעת מרן אינה מבוררת ולדעת הדמש"א והכה"ג והעה"ש ד' מרן לאסור אף דלדינא נקטי' דדעת מרן להתיר וכ"ד האחרונים מ"מ מידי ספק לא פלט וא"כ הוי הס"ס בענין זה שמא דעת מרן לאסור כהר"א וכהבנת הדמש"א ודעמיה ואת"ל דדעת מרן מותר וכד' רוב האחרונים שמא ממוסמסת היא באופן דודאי צריך לבדוק וכאמור וכן הבין העה"ש דדעת מרן דצריך לבדוק ושפיר הק' על המחב"ר שכ' זה משם מהריק"ש והוא בב"י ומ"ש הזב"ת ליישב דמהב"י י"ל דאי"ץ בדיקה אינו נראה ולענ"ד גם מהריק"ש יסודו מהב"י וכ"ד חו"ר תונס בקרן דוד הנז' ואין להוכיח מדברי שאר הפו' שלא הזכירו דין זה דבדיקה כמו הפר"ח ז"ל די"ל דלא נחתי רק לעיקר הדין אבל הספיקות והחילוקים המסתעפים לא נחתי להו וראיה לזה מדלא כתבו להפך דא"ץ בדיקה:
ולענין אם שכח ולא בדק והריאה נאבדה לכאורא נראה דזה תלוי במקומות דאם רגילין לראות באודם ומכה מסמוס אז מטריפין ואם רגילין לראות דאף באודם ומכה ליכא מסמוס אז מכשירין וכמ"ש הפו' גבי חסרה המרה ונאבדה הכבד ע"ש [עי' להתנו"ש סקט"ו] אלא דלענ"ד נראה דאין לזה הוכחה ובירור דהכא אין הדבר זה הוה ורגיל תמיד ועוד דלא כל הידים ולא כל הנדונים שוים וכיון שכן כי לא בדק טריפה דהו"ל ספק טריפה ואסורה וכ"כ חו"ר תונס בקר"ד הנז' ועם שלא זכרו מראה מקום לדבריהם ממקומו הוא מוכרע דהוי ס"ט ואסורה ועוד דיש ס"ס להחמיר וכמ"ש לעיל עש"ב:
ולס' ג' ו' קודם כל צריכין להבין טעמו של ר"א דמטריף באודם ונגדו מכה דלכאורא נר' דהחששא היא שמא נלקה הקרום ע"י המכה ולפ"ז לא מהניא בדיקת פושרין שאין זה מציל למה שעתיד לינקב אלא לכבר ניקב אך מדברי הכנה"ג הגהב"י אות ל"ו אי"ן כן דהביא משם הב"ח ודמש"א בשם הגהות ש"ו ממהרי"ו דבאודם ונגדו מכה אף אם האודם יתלבן אחר הנפיחה לא מהני משום דחיישי' לניקב ע"ש הרי דהחששא היא דמכח המכה ניקבה הריאה והאדימה וא"כ אף דאנן בדידן קיי"ל כמרן דלא חיישינן לזה מ"מ היינו שלא להטריף לגמרי אבל בדיקה מיהא בעי וכמו דמצריך מרן בדיקה דמשמוש כן צריך לבדוק בפושרים שמא ניקבה ומה שלא ביאר זה מרן דצריך בדיקת פושרים נראה דמה שהוא לברר נקב וכיוצא אי"ץ לאומרו וכמו שלא הוצרך להשמיענו כ"א עיקר הדין דמסמוס טריפה אבל גוף הבדיקה לא השמיענו כ"א ממילא נשמעת וכן תראה שהרבה פוסקים ומהם הפר"ח כתבו להכשיר אודם ומכה ולא הזכירו דצריך בדיקה דמשמוש דעיקר מטרתם לעיקר הדין אך לא לענייני בירור ובחינה דזה א"ץ לפנים שצריך לברר הדבר וכ"ר לה' וישב משה סי' פ' שכ' דהמנהג פשוט אצלם לחוש לדברי רבינו אפרים ואם יש אודם ונגדו מכה בדופן תחילה עושים נפיחה למקום האודם ע"י רוק ואם לא בצבץ משתדלים לנפוח עד שיתלבן ואם לא חזר מטריפין ע"ש והגם דלא הראה מקום לדבריו וגם נראה דהוא מנהגם לבד ובפרט דלדידהו חוששין לדר"א ולא לדידן דקיי"ל כמרן מ"מ נלמוד מדבריו דיתכן לחוש לנקב בריאה האדומה ונגדה מכה ומה לי נזכר זה בפו' או בנסיונות נאמנים ובפרט דהרב היה ראש השוחטים בעירו ואם אין מקום לזה מדברי הפו' היה מעיר ע"ז וכבר ראינו הרבה פו' מביאים ראיות מהמנהגים כאלו הם פוסקים ורבנים מדברים וכמו שזכורני שכ"כ הכנה"ג כמה פעמים והשו"ג וה' וישב משה הנז' באיזה תשובות וטעמם נ"ל עפ"י מ"ש הרשב"א בתשו' סי' צ"ח והב"ד הפר"ח א"ח סי' תצ"ו בדיני מנהגי איסור דכל מקום שראינו נוהגים להחמיר אין לתלות בטעות אלא דכן הנהיגו חו"ר הדור לסייג וגדר ע"ש הרי דתולין הדבר גם שאין לו יסוד מן הדין לגדר וסייג ולא לטעות וכ"ש בנ"ד דיסודתו בהררי קדש הב"ח ודעמיה וכמש"ל ואין לומר מסתמא כבר עלה קרום מחמת מכה ומה תועלת בבדיקה זו. דמ"מ אפשר שעדין הנקב פתוח ולא הקרים:
אך מדברי השו"ג סקי"ב מחו' ד' נר' דא"ץ בדיקת פושרים שכ' דמנהגם לקלוף הקרום האדום מעל הריאה ובודקין אותי במים כשאר סירכות ואם אינו נקלף נופחין הריאה אם חזרה למראה ריאה כשרה וגו' ע"ש משמע דאין לבדוק אם מבצבצת אלא אם נקלף אבל בלא נקלף לא ועם שדבריו ז"ל לכאו' תמוהים נ"ל דכיו' ע"ד מ"ש הכנה"ג סי' ל"ח אות ט"ו ובתשו' סי' רי"ד הב"ד התה"ז מע' א' סי' ב' אות ח' שלפעמים בא איסקאלאדאד"ו בריאה ונראה שהוא אדום מחמת מכה ואני מוציאים את האיסקאלאדאד"ו ונמצא הריאה שלימה תחת האיסקאלאדאד"ו וכשרה ע"כ והוא כמין חלב בלוי ע"ג הריאה ומתאדם מחמת המכה שבדופן וע"ז קולפין אותו ואם לא נשאר אודם והמקום בריא שאינו מבצבץ כשר וכמו שביאר התה"ז שם וא"כ לפ"ז אין מנהגם לבדוק הריאה אדומה ונגדה מכה רק אם נקלף אבל בלא נקלף לא שייכא בדיקה. אמנם נר' דאין מזה ראיה דהשו"ג לשי' שכ' במחודש ג' דהחשש הוא דעתידה לינקב ולא משום דכבר ניקבה אך לענ"ד מדברי הפי' נר' דהחשש הוא שמא ניקבה וכדכתיבנה וא"כ מהני שפיר בדיקת פושרין וגם להסוברים דהחשש הוא על העתיד מ"מ נר' דצריך לברר שמא מה שעתיד להיות שתנקב כבר היה וניקבה ולכן נלע"ד בכוו' השו"ג דקולפין הקרום העליון הוא מטעם חומרא שמא התחיל הנקב מקרום התחתון וא"כ אף אם מתלבן טריפה ולכך לא מהניא בדיקת פושרין כ"א אחר קליפת הקרום העליון ואם אינו נקלף נופחים ואם נתלבן מכשירים ואי"ל מטריפים כשי' ר"א ומ"ש לקלוף הוא לחומרא [פי' דכשקולפין הקרום אז יש ספק שמא מה שעתיד להיות כבר היה ולכך בודקין בפושרין אבל כי לא נקלף אז בודקין אם מתלבן כשרה ואי"ץ לבדוק בפושרין דכיון דנתלבן הקרום העליון א"כ מוכח דקרום העליון לית ביה לקותא] ולהיות שאיני בקי במנהגי שאלוניקי איני מחליט כוו' בזה וכבר נתקשה בדבריו התה"ז ועכ"פ אין להוכיח מזה כלום אבל מדברי הפו' שזכרתי מוכח שפיר דצריך לבדוק ואף די"ל ניקבה ועלה בה קרום וא"כ ל"מ בדיקת פושרין מ"מ למיחש מיהא בעי שמא זמן המכה קרוב ועדיין הנקב פתוח ואף שזמן המכה רחוק מ"מ יש לחוש שמא עדיין פתוח:
אך אם שכח ולא בדק בדיקה זו יש להסתפק אם נימא כיון דמשמש בה ולא נחתכה א"כ ש"מ דהקרום בריא ואמרי' דלא ניקב או"ד מידי ספיקא לא פלט ויותר מסתבר לע"ד לומר דכיון דקיי"ל כד' הפו' המתירים וחולקים על ר"א וס"ל דאין לחוש שמא ניקבה ולא כתבו הפוסקים הנז' רק לשיטת ר"א ז"ל ולא לדידן. ודוקא לכתחילה כיון דסמא בידן לצאת מידי ספיקא צריך לבדוק אבל בשכח ולא בדק אין להטריף וכ"נ מדברי הפו' שהזכירו בדיקה דמשמוש ולא הזכירו בדיקה דפושרין ש"מ דבדיעבד כשר והגם שכתבתי לעיל דאין להוכיח מזה דלכתחי' צריך בדיקה מ"מ יש להוכיח דבדיעבד כשרה דאם הבדיקה מעכבת לא לשתמיט שישמיעונו זה ובפרט הפוסקים שזכרו בדיקת המסמוס:
אך כל זה נר' במכה שאינה שבר בצלע רק מחלה בעלמא אך בנ"ד דנשבר הצלע ויש אודם נגדו בריאה דהחששא היא טבעית אזי לכאו' נלע"ד דנופחין הריאה ואם נוגעת הריאה ע"י נפיחה הרבה למקום המכה או סמוך לו אזי אם לא בדקה בפושרין גם בדיעבד נ"ל להטריף וכ"ש אם היא בדופן צר וכ"ש אם יש שם עוקץ הגם דהשבר נתרפא ונחלם וכ"ש אם השברים עדיין לא נחלמו וכ"ש אם כשכובשין מהגב על הצלע יוצאים עוקצים או אפי' עוקץ א' ואמינא לה ממ"ש מור"ם סי' נ"ח ס"ג דאם הוכתה באבן במקום א' אינה צריכה בדיקה רק כנגד המקום שהוכתה שם ולא בשאר איברים וכתב הש"ך סק"ד דאם הוכה עוף נגד ריאה שלו נר' דצריך בדיקה בריאה וכ"נ ד' האחרונים והלכך לדידן דאין אנו בקיאין בבדיקה טריפה ע"ש וכ"ה הפר"ח והעיה"כ סי' מ"א אות ס'] א"כ בנ"ד דיש מכה אם באבן או במקל או בנפילה ודאי דצריך בדיקה וכי לא נבדקה טריפה וכמ"ש הש"ך הנז' לדידהו דאין בקיאין וא"ל דהש"ך מיירי דוקא עוף אבל בהמה לא ז"א דהש"ך דמיירי באופן שלא יש שבר בצלעות המורה על המכה והשליטה בריאה לכן זה דוקא בעוף אבל בנ"ד שיש שבר בצלעות ואיכא אודם בריאה דמורין על השליטה בריאה יש להטריף גם בבהמה וכ"ר להתה"ז מערכת צ' סי' פ"ד ס"ה שכ' דבהמה שנגחוה ונשתברו ג' או ד' צלעות ושחטוה תיכף והריאה היא יפה ושלמה וגם לא בצבצה כ' בתשו' דכשרה ואפי' היה שם עוקץ ע"ש ואין תשו' אצלנו אך לשונו מורה דמתחילה המעשה שנסתפק בו הוא בלא עוקץ והיא יפה ושלמה ולא בצבצה ומסיק להתיר אף שהיה שם עוקץ מוכח מזה דס"ל דאפי' בליכא עוקץ כיון דיש שבר בצלעות צריך בדיקה דאי א"ץ בדיקה קה אין מקום לא לשאלה ולא לתשובה דהרי אפי' לכתחי' א"ץ בדיקה וכ"ש אם בדק ולא בצבצה גם ממה שלא הציע בתוך השאלה שהיה עוקץ מוכח כן דנסתפק גם דליכא עוקץ רק בתוך התשו' נכנס בדרך אגב בסעיף אחר אי איכא עוקץ ואין סברא לחלק בין צלע א' ליותר גם אין סברה לחלק בין ע"י נגיחה או ע"י מכה אחרת דכיון דשבר לפנינו יש ובודאי מחמת מכה וכמ"ש הרא"ש בתשו' כלל כ' סי' כ"ח דצלע שבור חשיב מכה ופסקו מרן סי' ט"ל סכ"ג וכ"כ הש"ך סי' נ"ד סק"ג בשם הרוקח ס"ס שפ"ז נשבר הצלע ונכנס בחלל הגוף צריך לבדוק הריאה וגו' ע"ש והגם דנר' מדבריו דדוקא אם יש שם עוקץ אבל כי ליכא עוקץ לא מ"מ בנ"ד דיש הוכחה מהאודם שיש בריאה ששלטה שם המכה וגם אפ' דבעת המכה היה שם עוקץ ואח"כ נכנס לפנים גם דליכא עוקץ צריך בדיקה וא"כ כיון דמכ"ז מוכח דצריך בדיקה כי לא בדיק לה יש להטריף:
איברא דמדברי ה' לחם הפנים סי' ל"ח ס"ק י"א בשם הע"י שכתב על מש"ש דבהפ"מ יש לסמוך על המתירים אודם בריאה ונגדו מכה בדופן וז"ל ונ"ל באופן שלא יהיה עוקץ מן השבר לחלל הבהמה לצד ריאה ע"ש ומזה נראה דגם באודם ונגדו מכה בדופן אין להטריף רק אם יש עוקץ נ"ל דהיינו דאין להטריף לגמרי ומ"מ בדיקה מיהא צריך. ומ"מ מדבריו מוכח דבדיעבד שלא בדק בהפ"מ יש לסמוך אמתירין וא"כ לדידן דמתירין באודם בריאה ונגדו מכה בדופן ע"פ דעת מרן יש להתיר כשאין שם עוקץ גם בלא בדק ואבדה בדיקתה ואין לאסור באם לא בדק בדיעבד רק ביש עוקץ וכן יש להוכיח מדברי הב"ח ז"ל סוס"י נ"ד שלא אסר רק בעוקץ. אלא דילד"ח דהב"ח לא מיירי שיש אודם בריאה המורה שנגע ושלט בריאה ואפילו בספק עוקץ לא התיר שם אלא מס"ס. ובאיכא אודם בריאה יש ס"ס להחמיר דשמא כר"א דאוסר ואת"ל כהמתירים שמא ניקבה ומ"מ כיון דהע"י שמביא הלה"פ מיירי באודם ומכה ולא אסר רק בעוקץ אבל בליכא עוקץ נראה דסומך על המתירים יש לנו לבטל דעתנו מפני דעתו דלא מיבעיא לדעת מוהרמ"ש נר"ו שהזכרתי לעיל דלא מחשיב בכה"ג ס"ס להחמיר כיון דמרן ז"ל מתיר אלא גם למ"ש בעניותי י"ל שפיר דל"ח ס"ס להחמיר דאינו אלא שם אחד למ"ש הב"ח דחששת ר"א היא משום דניקבה ע"י המכה וגם למ"ש השו"ג דהחשש מצד דעתידה לינקב הא מיהא שם נקב הוא ותו דכיון דאנו מתירין מיהא בבדיקה א"כ נ' דלא ס"ל כהשו"ג יצי"ב:
ומעתה הדר דינא דבדיעבד שלא נבדקה ולא יש עוקץ אין להטריף אך ביש עוקץ אם לא נבדקה יש להטריף ובנבדקה יש להתיר ואף דמדברי הפו' שזכרתי נ דבאיכא עוקץ טריפה היינו לדידהו אבל לדידן שפיר יש לסמוך על הבדיקה וכ"נ מדברי המחב"ר סי' נ"ד סק"ז בשם ה' תפארת למשה שהתיר בנשבר צלע ונקשר והיה לו עוקץ וניכר בריאה מקום העוקץ כמו גומא ע"י בדיקת הריאה ואף לדידן דלא בקיאינן בבדיקה שאני הכא דהוי מקום ידוע וכן הסכימו חכמי העיר ע"ש א"כ ה"ה לנ"ד דאף דאיכא ריעותא דהאודם יש להתיר והגם דמדברי הש"ך סי' נ"ח סק"ד דגם דהמקום ידוע אין אנו בקיאין בבדיקה נר' דהיי"ד לדידהו דאין עושים נפיחה בשום ספק הצריך בדיקה מדינא אבל לדידן שיש איזה דבר שסומכין בו על הבדיקה יש להתיר ועוד דל"כ כן רק בריאת העוף דקשה מאד לבודקה ולנפחה וכמעט שאי אפשר או דצריך לזה אימון ובקיאות גדולא אך לא בריאת הבהמה דבנקל מתנפחת ונבדקת וכ"ר להתה"ז סי' פ"ד אות ה' שזכרתי לעיל בבהמה שע"י וגו' שיברה ג' או ד' צלעות וגו' ובדקו הריאה והיא שלימה ויפה ולא בצבצה כתבתי בתשו' סי' ס"א דכשר ואפי' איכא עוקץ מן הצלעות ע"ש ואף דכתב שלמה ויפה דמשמע שלא יש שליטה בריאה כלל ולא כנ"ד שיש שליטה בריאה דהיינו האודם מ"מ כיון דאין תשובתו אצלנו אפ' דלא בא לאפוקי אם יש שליטה בריאה רק מעשה שהיה כך היה ובלא"ה כיון דהמחב"ר בשם ה' תפאל"מ התיר הלכה למעשה בהסכמת כל חו"ר העיר להם שומעין דהם הרבים ועוד דהלכה למעשה וכחא דהיתרא עדיף דלא התירו הל"מ רק אם ברור להם הדבר כשמש לא כן האוסר אפ' דמפני הספק אסר ואין ס' מוציא מידי ודאי ומזה נפשט גם ספק ו' דגם בעוקץ יש להתיר בבדיקה אף דנ"ד דהמכה שלטא בריאה וכמבואר:
ולס' ד' ראיתי למור"ם סי' ל"ו ס"ה דאם סביב הצלעות יש אודם נגד המכה הוא סימן דמחיים היה זה ע"ש וא"כ בנ"ד אף דהשוחט מתחילה לא ראה הנקב כיון שיש אודם בצלעות נגד הנקב הוא סימן דמחיים היה זה ולא תלינן בידא דטבחא אלא אפ' דמתחילה היה ולא היה פתוח או היה נקב קטן ואינו נראה וע"י המירוס נפתח ונראה וכן לפמ"ש הכה"ח שם משם ה' פרי תבואה ודעמיה דבנשבר הצלע הוא סימן דמחיים ה"ה לנ"ד] וכן נראה לאסור מטעם דיש לחוש שמא מחמת המכה התחיל להתמסמס כיון דהדמ"א והעה"ש דעתם דכל מכה בדופן ואודם נגדה חיישי' לה שמא הגיעה למדרגת מסמוס וא"א בקיאים ושמרן בב"י חזר בו אח"כ ממה שהתיר מחשש זה והגם רמוה"ר מוהרמ"ש נר"ו בתשובה בקרן דוד סי' ק"מ [והוא בישי"מ ח"א סי' רכ"ו] דחה לכל זה מ"מ אין זה רק בבשר בריא אבל כי איכא ריעותא וספק כזה נ"ל להטריף וכ"נ דעת ה' הנז' נר"ו ממה שהטריף בלא בדק בדיקה הנז'. וראיתי לה' ימין משה סי' ל"ו שכתב מראה פסולה וע"י משמוש היד נהפך לכשר אבל בדקוה במים ובצבצה כשרה דאמרי' ע"י המשמוש ניקבה ע"ש אה"ב ע"כ נמצא ואולם נראה דהחילוק פשוט דבנדון הימ"מ ליכא ריעותא אחרת מלבד המראה ול"ד לנד"ד דיש אוסרים אפי' בלי ס' הנקב]:
ולס' ה'. נר' דהוי כעוקצין גמורים דכיון דכשהוכתה ודאי נכבשה לצד מטה עד שנשבר הצלע כי כן הוא הדרך וא"כ יש לחוש לריאה שמא ניקבה וא"כ בנ"ד יש להטריף כיון דיש עוקץ וכמ"ש הפר"ח סי' נ"ד סק"ג בעוף שנשבר לו צלע ויש בו עוקץ וגם באין בו עוקץ לא התיר אלא בהפ"מ ע"ש וה"ה לבהמה דאין חילוק בין עוף לבהמה אלא בלא ראינו דשלטה המכה בריאה או בעוף דבשרו רך אמרי' דשלטה ל"כ בבהמה דבשרה קשה אבל בנ"ד שראינו שליטה בריאה דיש בה אודם ודאי דיש לחוש לניקבה הריאה וכן המחב"ר אות ג' שכ' דבבהמה שרי נר' דדוקא בשלא ראינו שליטה בריאה אבל בנ"ד שראינו שליטה בריאה נר' דיש להצריך בדיקה. באופן דבנ"ד מכל צד יש להטריף כיון דבצבצה ולא אמרי' דניקבה מחמת המירוס וכמו שהבאנו מדברי מור"ם דהכא מוכחא מלתא דמחיים היה הנקב ועוד דאיכא כמה ספיקי להחמיר שמא מחיים מכח המכה ואת"ל מחמת המירוס שמא מכח המכה נתמסמס עד שפעל בו המירוס ואת"ל דלאו ממוסמסת היא שמא כהסוברים כר"א דיש לאסור אודם בריאה ונגדה מכה בדופן כנ"ל: