אור ברסלב
שות שואל ונשאל חלק א יורה דעה › סימן יט

שות שואל ונשאל חלק א· הרב כלפון משה הכהן [הכמ"ה]

יורה דעה · סימן יט

סימן יח

שאלה אם מותר להוליך ככרות בצק לכבשונות של גויים לאפות אותם בלתי השלכת קיסם במקום שאין כבשנים ישראלים והגויים מקפידים בהשלכת הקיסם לחשוב זה לכישוף וכיוצא:

תשובה אם אין לישראל שבעיר תנורים לאפות או שאינם יכולים לאפות בהם וגם כן לא יש כבשונות של ישראל וא"א להשליך קיסם מצד בעלי הכבשן יש להקל דהו"ל כהא דכתב מרן ז"ל יו"ד סי' קי"ב סט"ז יש מי שאומר שהנזהר מפת עכו"ם והוא בדרך אם יש פת של ישראל עד ד' מילין ימתין ע"ש והגם דזה דוקא בפת של נחתום אבל בפת של ישראל שאפאה גוי שהיא כשל ב"ב אסורה כבר כתב מרן ז"ל ס' ה' דבמקום שאין פלטר מצוי כלל מותר אפי' בשל ב"ב ע"ש והגם דהפר"ח והפר"ת חולקים ודאי דבמידי דרבנן ושעת הדחק סומכין על המקיל דהיא דעת מרן אלמא דטפי מד' מילין א"ץ להמתין הגם דהוא נזהר מפת עכו"ם ע"ש ומינה נמי למי שהוא בעיר ואי אפשר לו בלא זה דודאי כל עיקר הטעם שהתירו לו בדרך משום דבכה"ג דהוי ענין של חיות שאי אפשר בלא זה לא גזור רבנן היכא דלא אפשר וא"כ ה"ה בעיר שא"א ע"י תנורים וכבשונות ישראל וכן א"א להשליך קיסם מצד הגויים בעלי הכבשונות אך אם אפשר לפייסם ולהסביר להם פנים ולרצותם ברצי כסף עד שירצו או אם אפשר לתקן תנורים בבתי ישראל או לתקן כבשונות ישראל ודאי דאין להקל:

והנה לכאורה היה פנים לצדד להקל מצד זה דנראה מדברי השאלה כי כל בני העיר כך נוהגים וא"כ הו"ל מקום שנהגו התיר בפת נחתום במקום שאין שם נחתום ישראל מפני שהוא שעת הדחק ופסק מרן מנהג זה שם ס"ב ומשמע דמודה מרן ז"ל שאין לבטלו האמנם הדבר ברור דאין כל זה אמור רק בישראל הקונה פת אפויה מעכו"ם שהוא נחתום אך ללוש הישראל בביתו ויאפנו עכו"ם אין התיר בזה מצד המנהג וכמ"ש הפר"ח ז"ל ס"ק ז' בשם הטור והמרדכי בשם הגאונים ע"ש וא"כ גם דנימא דעיר זו נהגו להקל ואין לבטל מנהגם ה"מ לקנות משל פלטר ונחתים ולא לאפות בכבשונות ע"י גויים בלתי קיסם אך אם המים של העיר יש בהם תולעים דאז יותר יש לחוש לזה לאכול מפת גויים מפני איסור התולעים אז נ"ל דיש להקל ללוש הישראל בביתו ולאפותו ע"י גויים בעלי כבשונות דהו"ל מקום שאין מצוי פלטר דיש להתיר גם בשל ב"ב והגם דהפר"ח חולקים כזה כדאי הוא מרן לסמוך עליו וכ"ש בשעת הדחק ועוד דגם הפר"ח והפר"ת י"ל דמודו בכה"ג דנ"ד דהו"ל כההיא דלא אכל ג' ימים כיון דסוף סוף לא ימצא והרי היא נידון מעתה כאלו עמד ג' ימים [וכ"כ הטור להדיא סברא זו בשם אביו הרא"ש ע"ש].

אך נראה דיש לעשות באופן זה לאפושי בהתירא ע"י שיוליכנו גוי לכבשונות של גויים ולא הישראלי וע"י שיוסיף הישראל לתת הככרות על איזה כלי ברזל על האש אחר אפייתו להוסיף בבישולו למעוטי באיסור כל כמה דאפשר דע"י שיוליכנו גוי משרת אצל הגוי לא יהיה כ"ך התקרבות וחשש חתנות וע"י שיוסיף לתת הככרות על הכלי כנז' הרבה פעמים משביח ע"ד מ"ש מרן ז"ל סי"ג בשם יש מי שאומר ע"ש ועוי"ל דגם דאין חשש תולעים אם נפש האוכל קצה ומתגעלת מפת גויים מצד לישתו וכיוצא הו"ל כהא דכתב מרן ס' ה' דיש אומרים שמי שיש בידו פת או שיש פלטר ישראל ויש פלטר גוי עושה פת יפה ממנו וגו' מותר לקנות מפלטר גוי במקום שנהגו התיר בפת של פלטר דכיון דדעתו נוחה יותר בפת של פלטר זה מפני חשיבותו בעיניו הרי זה כפת דחיקה לו ע"ש ומינה נמי לנ"ד דנפשו קצה בפת גויים והגם דנ"ד דומה לפת של ב"ב הרי מרן מקיל בס' ה' במקום שאין פלטר מצוי וכאמור. והנה מבואר בדברי מרן סי' קי"ג ס"ז דגם הנחת הישראלי את המחבת בתנור סגי וא"ץ השלכת קיסם ומסתברא דכ"ש פת כמבואר שם וא"כ אם הם מקפידים בקיסם יש לתקן להיות אחד מישראל שמכניס את הפת מעט ומועיל ומהני ואם גם בזה מקפידים הדרן לכדאמרן:

והנה סבור הייתי לומר דבכה"ג דנ"ד דבעלי הכבשונות הם קבועים לזה למלאכתם אין בזה משום חתנות ודומים לפלטר המוכר פת שיש מקילים בפתו וכן ראיתי למרן ז"ל בב"י שכתב בשם הריב"ש (סי' תקי"ד) שהרא"ה כתב להתיר הפת שלנו בפורני התנור הנעשה בשכר אף בלא השלכת קיסם דכיון דבשכר אופין לכל הבא אין בו משום חתנות כמו שהתירו פת פלטר מטעם זה עכ"ל וסיים ע"ז מרן ז"ל ולא נהגו לסמוך ע"ז אלא אף כשאופין בשכר מצריכין השלכת עץ לכתחילה וכן בדין שאף הרא"ה לא אמרו אלא מדוחק שהרי תמה על מה שנהגו להקל להתיר בהשלכת קיסם שלפי דעתו אינו מעלה ואינו מוריד וטרח לדחוק ללמד זכות על מה שנהגו להתיר לאפות בפורני של גויים וכתב שכיון שגזירת מלכות היא לאפות הכל בפורני ואין אדם רשאי לקבוע פורני לעצמו ראוי להתיר ועוד שאופה בבית מיוחד לכך שאין אוכלים ואין שותים שם והוא ר"ה לכל העולם ואינו מתכוין לאפות לאדם מיוחד אלא שכר הוא לאפות לכל בני העיר אין בזה משום חתנות וכמ"ש בספר א"ח ומינה נשמע שאפי' לפי טעם זה לא התיר הרא"ה אלא לפי שהוא שכיר לאפות לכל בני העיר ואינו מתכוין לזה אבל כגון פורני דידן שכל אחד פורע לאופה ליתיה לההוא טעמא ע"ש ומזה י"ל עוד דה"ה לשנים ושלושה כבשונות שאופין לכל בני העיר ולא אסר מרן רק בפורני דידן שכל אחד פורע לאופה שכפי הנראה הוא תנור קטן שאופה בו לכל איש פרטי ואין כל בני העיר עושים בו בבת אחת ודמי לבעל הבית ולפ"ז יש להתיר ג"כ בנ"ד וילד"ח דכוונתו להתיר דוקא באם עושים אצלו כל בני העיר את ככרותיהם ואין פורעים כלום שהוא קבוע מהמלכות והקהל משלמים איזה מס למלכות אלא שאין זה במש' דבריו והראשון נר' עיקר יותר והגם דהרשב"א במשמרת הבית בית ג' שער ז' חלק על הרא"ה שבבדק הבית וכתב דאין בכל טעמיו ריח שיש לו עיקר. ועיקר ההתר הוא משום הקיסם וכמ"ש הרמב"ם שאין הדבר אלא להיות היכר שהפת שלהם אסורה והוסיף הרשב"א דמסתברא שאין לך כל קיסם וקיסם שאינו מוסיף חום ע"ש מ"מ י"ל דהרשב"א מודה בהיכא דלא אפשר בקיסם כמו בנדון דידן:

והגם דכתב שם דיכולין לאכול פת של כוביא ע"ש הנה זה יתכן רק בזמן שהיו רגילים בזה אך בזמנינו זה אין נפשו של אדם נוחה בשינוי האפייה ואם יחסר הבישול או התואר אי מתיבש יהיה צער גדול לאוכליו וא"כ י"ל דבכה"ג מודה הרשב"א להרא"ה דיש לדמותו לפת פלטר גוי במקום שאין פלטר ישראל דיש להקל בו גם בלתי השלכת קיסם ולא אסרי' מטעם דיכול לאפות בכיביא והיינו משום דהוי גזירה שאין ציבור יכולין לעמוד בה ואף אם נאמר דפליגי בזה מ"מ כדאי הוא הרא"ה והריב"ש דנראה דמסכים עמו לסמוך עליהם וגם מרן ז"ל נראה דמודה בזה רק דלכתחי' מיהא בעינן השלכת קיסם אך בדיעבד שרי ושעת הדחק כנ"ד הו"ל כדיעבד [וכ"ש אם מרן מודה להרא"ה בכבשונות שלנו אפי' לכתחי']:

והנה הבאה"ט סק"ד (בשם הש"ך] כ' דלא התירו רק פת של פלטר דהוי גזירה שאין רוב הציבור יכולים לעמוד בה אבל פת של ישראל לאפותה גוי לא ע"ש ולפי הבא בשאלה נ"ד נמי הוי כההיא דנחתום כיון דלא אפשר בלא"ה וכאמור וכ"ז אינו אמור אלא למי שבא לשאול ולהזהר אך למחות ברבים שנהגו התיר בזה במקומם גם בפת של גויים של בעלי בתים כבר כתב ה' פלפלא חריפתא במסכת ע"ז סי' אות ללמד זכות על חכמי הדורות שלא מיחו בזה דהרא"ש מקיל בזה ע"ש וא"כ אם יודעים הב"ד שדבריהם נשמעים ודאי דיש לאסור להם ולא חשיב זה מנהג דכי נהגו באיסורא לא שבקי' להו כמ"ש הריב"ש סי' תקי"ד אך אם רואים שקשה הדבר שישמעו להם או שא"א להם בלא זה יש להעלים עין כיון דלדעת הרא"ש לפמ"ש ה' הנז' אין להחמיר ע"ש שו"ר למהריק"ש בערך לחם שכ' ויש מתירין כל שאופה בשכר דהוי כפלטר ואין בו שום חתנות ובמקום שנהגו כך אין מוחין בידם וכן בשעת הדחק ומאחר דבעירם אי אפשר בלתי זה איכא תרתי הא דנהגו והא דשעת הדחק ונראה דבשעת הדחק לא לבד דאין מוחים אלא דיש להתיר לו ומ"מ אין להתיר לאדם השואל וצי"ב:

תוכן העניינים

שות שואל ונשאל חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה