שות שואל ונשאל חלק א· הרב כלפון משה הכהן [הכמ"ה]
יורה דעה · סימן יח
שאלה סירכא תלויה ובה חתיכת שומן שכתבתי בסי' הקודם לאסור גם להאומרים דסירכא לשוה"ל המנהג פה להתירה בנפיחה אם יש הכיר חסרון בשומן הלב המורה שהחתיכה הלזו היא ממנו כגון שיש התאמת החתיכות דכששמים אותו שומן שבסירכא על המקום הנחסר בשוה"ל נראה דשוים בעובי ובקצוות אם זה מופת חותך דסרוכה היתה לשוה"ל ולהאומרים דיש מנהג פה להתירה בנפיחה מתירים גם זו בנפיחה או"ל וכן יש לשאול אם אין התאמה והוכחה כנז' רק מהחסרון לבדו שיש בשוה"ל ולא יש בשאר שומן מקום המורה חסרון אי הויא הוכחה ברורה או"ל:
תשובה גם בכה"ג דעתי הקצרה לאסור והגם דמרן ז"ל סי' ק"א ס' ח' התיר עפ"י הדימוי וההתאמה וכן דעת מור"ם שם שהגיה ע"ז וכן כל כיוצא בזה מ"מ בנ"ד דמצד הדין סירכא לשוה"ל אסורה היא לדעת מרן ורוה"פ ולא מהניא לה נפיחה ומה שאומרים להתיר אינו אלא מצד שאומרים הם שיש מנהג לכן אמרי' הבו דלא להוסיף עלה ואין להתיר אפי' לדבריהם רק בודאי גמור אבל כשיש ספק מה לא ובנדון מרן שם כתב האו"ה כלל נ"ב אות ג' דעתה שאין אנו בקיאים כ"ך אין לנו להתיר בכה"ג אם לא שיהא ההפרש גדול וניכר לכל ע"ש ועם שמסתמיות דברי הפוסקים נראה דגם בזה"ז מתירים מ"מ אין זה חשיב ודאי גמור כיון דלאו"ה אין אנו בקיאים ועם דמדינא נראה דנקטינן כרוה"פ מ"מ כיון דסי' לשוה"ל הוא קולא מצד המנהג אין להתיר רק בודאי גמור אליבא דכ"ע ודומה זה למש"ל בסי' הקודם דנהגו לאסור אפי' להאומרים הנז' כשהסירכא רובא לשוה"ל ומיעוטא למ"א והגם דהאו"ה מודה מיהא פשההפרש גדול וניכר לכל ולה' חכם צבי האו"ה לא כ"כ רק בשומן דמידי דחזותא ולא אחתיכות מכוונות ע"ש מ"מ כבר הפר"ת סי' ק"א ס"ק י"ב כתב דלהלכה דעתו לאסור כי אתחזק איסורא ע"ש וא"כ צ"ל שאין זה ודאות גמור דיתכן דאתרמי כמבואר שם וא"כ בנ"ד דמדינא אסור אמרי' הבו דלא להוסיף עלה ואין להתיר רק אם כ"ע מודו ולא ביש מיהא מאן דאוסר ועוד נראה לי דלא כתבו מרן ושאר הפוסקים רק בחתיכות שאחר השחיטה אבל בנ"ד דהוי מחיים אפשר דניתקה משומן אחר והיה בו מקום חסר ובחיי הבהמה נתכסה והמקום החסר בשומן היה סרוך למקום אחר וע"י סיבוב כח החיים סרה או נחבאת אותה הסירכה השנית של המקום השני והשומן שבה ונשארה רק זו והגם דכתב מור"ם בד"מ בסירכא תלויה ונגדה ריעותא בדופן דטריפה דודאי ניתקה משם והתם מחיים מיירי אין זה ודאות גמורה רק ספק וכמ"ש הרב ישיב משה ח"א סי' יו"ד וא"כ שם אזלינן לחומרא וכאן אזלי' לחומרא:
ולפ"ז יש לידון בדבר חדש באם היתה תערובת ונשאר אצלינו סירכא בחתיכה מהדופן תלויה ובה חתיכת שומן והכבש שנתערב נמצא בו מקום חסרון בשומן ומתאימות הקצוות והמקום אין להתיר דכיון דהיה זה מחיים יתכן דהיה כן בזולתו ונתכסה מצד הגידול וההצמחה שבבעל חי וזו היתה ממנו והגם דמצד הסדר אין ראוי לחלק כנז' מ"מ כיון שלא מצינו בש"ס התירו גם בסימן דמחיים אין להתיר ודומה לזה מ"ש הט"ז והפר"ח סי' ק"א שלא לסמוך במים שבראש אם נמצא כן בשדרה ע"ש והיינו משום דלא מצינו זה בש"ס. וא"ל דתידוק איפכא מדלא כתבו טעם זה בנדונם די"ל דכללא נקטי שאין ללמוד מה שלא נמצא בש"ס וכולל הכל. ועוד דנ"ל להוכיח חילוק זה ממ"ש הרשב"ץ ביבין שמועה די"ט ע"ב והב"ד ה' ישיב משה סי' יו"ד דאם ראינו בדופן סי' סירכא אם אמר הבודק ברי לי שלא היתה שם סירכא דבוקה נאמן ואם נסתפק הדבר וראינו שהסירכא היא כנגד אותו סימן יש לחוש לה וגו' ומשמע מזה דבברי לו מותרת גם דהסירכא היא נגד אותו סימן וכ"כ ה' ישיב משה שם ועוד מתבאר מדברי הי"מ שם דמיירי בשהסירכות מתאימות זו דקה וזו דקה או זו עבה וזו עבה וקשה מ"ש מההיא דסימן ק"א דהתרנו ע"י ההתאמה וכ"ש שיש לאסור ע"י ההתאמה וצ"ל דכיון דזה היה מחיים אין זה מופת חותך וספיקא הוי ולא ודאי וא"כ בנדונו מוקמי' אחזקתיה ומתירים ובנ"ד הוי ספק דהרי ודאי דהיתה דבוקה ומסופקים לאיזה מקום ואוסרים ועוד דכבר כתב ה' מזמור לדוד סי' ק"ב דלא איירי מרן ושאר הפוסקים רק כי הוי ספיקא דרבנן ע"ש וא"כ בנ"ד דהוי ספק דאורייתא אין להתיר ע"י ההכיר הנז' די"ל דאתרמי ע"ש ועוד דכבר כתבתי בסי' הקודם דממה שנתפרקו לצד הריאה הי"ל הוכחה דאינה מהשומן ובכה"ג י"ל דלא נהגו להתיר וכן ממה שמשכה הריאה אצלה חתיכת השומן הנה זה לאות שאינה מליחות השומן שאם היתה כן לא היה בה כח חזק כזה למשוך ולנתק את השומן ובכה"ג י"ל דלא נהגו להתיר וא"כ אמרינן הבו דלא להוסיף עלה שהרי בכה"ג לא שכיח הוא וליכא מנהג ומוקמי' לה אדינא וכעין זה כתבו הרבנים בשבת אחים סי' ט"ל סוף אות ט' ובשאר מקומות שם ובשאר פוסקים וכמ"ש שם בכללים שבראש הספר אות ב' ע"ש הכו"ח ביום י"ד שבט התרפ""ג ע"ה כלפון משה הכהן סילט"א: