שות שואל ונשאל חלק א· הרב כלפון משה הכהן [הכמ"ה]
חשן משפט · סימן לד
שאלה שותפים שנתעקלו נכסיהם ע"י הב"ד עד שישבעו זל"ז שבועת השותפין ובא א' מהם ליקח את חלקו ושכנגדו לא רצה לעמוד בעת השבועה אם יכולים להשביעו:
תשובה נראה פשוט דיכול לישבע בפני ב"ד ושלא בפני שכנגדו שהרי פסק מרן סי' פ"ז סכ"ג דאם השביעוהו שלא בפניו אם נשבע כתקונו ע"ד ב"ד נפטר וקי"ל בעלמא דכל היכא דלא אפ' כדיעבד דמי ומינה דבנ"ד כיון דלא רצה לעמוד בעת השבועה הו"ל לא אפשר ונשבע גם לכתחילה שלא בפני בע"ד. ועוד דכיון דנכסי הלה מעוקלים עד שישבע לו חבירו והוא אינו רוצה לעמוד בעת השבועה מצד האמת והצדק לאו כל הימנו לעכב נכסי חבירו ולהפסידו ודומה לזה כתב העה"ש בשם הריטב"א סי' פ"ז אות י"ט גבי פועלים וחנוני דנשבעים זה שלא בפני זה דה"ד אם אפ' דאיתנהו בעיר אבל בלא"ה לא יפסידו נמצא בשביל שאינו נמצא ושכן דעת ב' רבותיו וכן דעת הרמ"ה ומכ"ש וק"ו בנ"ד מב' טעמים שהזכרתי:
והגם דהריטב"א בתשובה העיר בזה וצידד לדחות למה שהוכיחו דבדיעבד מהני כמ"ש מרן הב"י מ"מ מלבד דאנן בתריה דמרן גרירי גם להוציא עוד בה דהוא ז"ל מודה במשביעו מן הספק ואינו תובעו בריא כיע"ש ונ"ד נמי אין כאן בריא ועוד דלדינא כתב שם אע"פ שאין להשיב מן הדין וגו' ומשמע דרק לדחות שאין ראיה אך אינו חולק ועוד דכן דעת רבותיו ואף אם יהיה חולק הוא ז"ל לרבותיו שומעין. וכן יראה המעיין שם דממה שסיים ובשם הרי"ף ראיתי שהיה חולק על דין זה משמע דהוא ז"ל אינו חולק ועוד דהתם קאמר להדיא בסוף דבריו כיון דאיתיה במתא הא ליתיה במתא נראה דגם הריטב"א אינו מעיר עי"ז כלום וא"כ בנ"ד דכליתיה דמי שפיר הויא שבועה ועדיפא מהא נ"ל דכה"ג דאינו רוצה לעמוד גם הרי"ף מודה וכמש"ל מילתא בטעמא. וכן נ"ל להוכיח בק"ו מדין קבלת עדות שלא בפני בע"ד דפסק מרן בש"ע סי' כ"ח סט"ו דאם עברו וקיבלו אין דנין על פיו ואפ"ה פסק מרן ז"ל סי' מ"ז דאם היו העדים מבקשים לילך למד"ה ושלחו לבע"ד ולא בא הרי אלו מקבלין שלא בפניו ע"ש ומינה ומינה לאם הוא אומר לב"ד שאיני רוצה לעמוד בקב"ע דודאי מקבלין שהרי כל עיקר הטעם משום דלא אפשר ועדיף מדיעבד ומינה נמי לנ"ד שלא ירצה לעמוד בעת השבועה הגם דרצונו דממילא לא ישבע אין לחוש לו וישבע לכתחילה שלא בפניו. ושו"ר הדבר מפורש במור"ם אה"ע ס"ס צ"ו וז"ל ולכתחילה צריכה לישבע לפני היתומים אבל אם נשבעה שלא בפניהם או שאין היתומים רוצים להיות אצל השבועה משביעין אותה שלא בפניהם והיינו דידן ממש דאין לפרש דרצו שישביעוה גם שלא בפניהם חדא דא"כ היל"ל או שהיתומים רוצים שתשבע שלא בפניהם ותו דאי בכה"ג לא צריכא למימר דיכולים גם למחול שבועתה ותו דאתיא במכ"ש מרישא דעברה ונשבעה שלא בפניהם אלא ודאי דמיירי בכה"ג ממש שכדי לעכבה ולאחרה נשמטים שלא יהיו בעת השבועה. וכן מהבאר במקורן של דברים בתשו' הרשב"א שזכר מרן בב"י שם ששם כתוב ויש לב"ד להזקק לה לשלוח אחרי היתומים להשביעה בפניהם ואם לא ירצו לבוא ישביעוה בין דין שלא בפני היתומים ע"ש והדברים ק"ו לנ"ד ומה התם שכבר גבתה ומה שנשבעת רק לתוספת שרצונה להציל עצמה מן החשד והיל"ל דתגבה את שלה ובעת שירצו היתומים יקחו שבועתם ואפ"ה כתב דישביעוה שלא בפניהם. אם לא גבתה והם אינם רוצים להשביעה וממילא שלא לתת לה לא כ"ש וכ"ן דעת מור"ם ז"ל דפסק מן הסתם או שהיתומים וגו' ולא התנה בדבר דדוקא אם כבר גבתה ולא בבאה לגבות ומשמע דס"ל דמכ"ש הוא וכאמור ומכ"ש אם בא לגבות את חלקו המעוקל והלה בא לאחרו:
ועוד נראה דכל כה"ג כיון שמתרים בו לעמוד ואם לאו ישבע שלא בפניו והוא לא עמד ה"ל ממש כאומר השביעוהו גם שלא בפני וכמוחל על חלק מה מזכותו ומה גם אם כפי ראות עיני ב"ד נראה שאין זה אלא רמאות ותחבולות דבכי הא הדבר פשוט שאין לחוש להשמטתו זהו הנלע"ד ברור אם כה יסכימו אחי ורעי העומדים על הפקודים הי"ו הכו"ח ביום י"ג אב יה"ל התרע"ח ע"ה המ"ך סילט"א: