אור ברסלב
שות שואל ונשאל חלק א חשן משפט › סימן לב

שות שואל ונשאל חלק א· הרב כלפון משה הכהן [הכמ"ה]

חשן משפט · סימן לב

סימן לא

שאלה שותפים בחצר שיש להם כלב ואחד מהם רוצה לקשרו ביום ובלילה מכמה טעמים א) שזה כלב רע וכמה פעמים באים איזה אנשים לבית לאיזה צורך עם בני הבית ונבעתים וקרה פעמים שניצולו בנס ב) שעי"ז קרוביו נמנעים מלהכנס אליו מיראה. ג) שכמה פעמים הכלב יוצא מהבית ויש לחוש שיזיק לעוברים ושבים ברה"ר. ושותפו טוען שמתיירא מפני גויים מפני לסטים שיכנסו ביום או יתחבאו באיזה מקום בחצר ובלילה יעשו מה שלבם חפץ כמו שקרה פעם בחצר זה. ואודות הקרובים או רחוקים מי מכריחם לבוא ואודות יציאתו לרה"ר נתקן שכל יוצא ונכנס יסגור הדלת אחריו מה שורת הדין בזה:

תשובה תנן במס' בבא קמא דף ע"ט לא יגדל אדם את הכלב אא"כ היה קשור בשלשלת ומבואר בגמרא שם דף פ"ג דיכול לגדלו בעיר הסמוכה לספר (והיא עיר שבין ישראל לעכו"ם וצריכה שימור ע' רש"י שם) וקושרו ביום ומתירו בלילה. תניא ר' אליעזר הגדול אומר המגדל כלבים כמגדל חזירים למאי נ"מ למיקם עלה בארור. אר"י בר מניומי אר"ן בבל כעיר הסמוכה לספר דמי תרגמה נהרדעא ופירש"י בבל שם המדינה ועיר אחת שבה נקראת נהרדעא ואותה העיר סמוכה לספר ואשמעינן ר"ן דהואיל ויש בבבל ישוב קבוע וישראל הרבה מותר לגדל כלבים בעיר הסמוכה לספר כאלו היא מארץ ישראל ע"ש ומזה מבואר דכשאסרו לגדל כלב לא בא"י לבד אסרו אלא בכל מקום אסרו וכשהתירו בעיר הסמוכה לספר לא התירו רק בכעין זה דדמיא לארץ ישראל דאיכא ישוב קבוע דאי אמרת דבא"י לבד אסרו מאי נ"מ אם נהרדעא כעיר הסמוכה לספר או לא הלא בלא"ה בח"ל שרי וכן אי אמרת דבכל מקום ומקום הסמוך לספר מותר א"כ למאי אצטריך ר"ן לאשמעינן הא דנהרדעא כעיר הסמוכה לספר הלא ניחזי אנן אם היא סמוכה לספר או לא זהו הנראה מדברי רש"י ז"ל. גם ממתניתין דתנן אין מגדלים בהמה דקה בא"י וגו' אין מגדלין חזירין בכל מקום ובתר הכי תנן לא יגדל אדם את הכלב וגו' משמע דאדלעיל מיניה קאי דאסור בכל מקום דומיא דחזירי וכן משמע מהגמרא דקא' ר"א הגדול אומר המגדל כלבים כמגדל חזירים וכמו דחזירים בכ"מ ה"נ כלבים בכל מקום:

אלא דלזה ילד"ח דכלפי מאי דקאמר לעיל אין מגדלים תרנגולים בירושלים מפני הקדשים ולא (יגדלו) כהנים (תרנגולים) בא"י מפני הטהרות לכן תנן אין מגדלים חזירים בכ"מ ור"ל בכ"מ מא"י. אך ז"א דכיון דתנן לעיל מינה ממש ולא כהנים בא"י א"כ הול"ל ג"כ בהא אין מגדלין חזירין בא"י או היל"ל ולא כהנים בכל מקום אלא ודאי דאפילו בח"ל אסור וכאמור וכן משמע מדקאמר בגמרא שם דף פ"ב באותה שעה אמרו ארור האיש שיגדל חזירים וארור האיש שילמד את בנו חכמת יונית וכמו דחכמת יונית גם בח"ל ה"ן גידול חזירים וה"ה לגידול כלבים כיון דשוים הם וכאמור. וכ"ן דעת הרמב"ם בפה"מ דכתב דגידול חזירים דה"ה לכל דברים שאסורים באכילה אבל דבר מהחזירים שהם ראויים לגדל כמו בקר וצאן הרי שהבין דמתני' בכ"מ ואפי' בח"ל מיירי ומינה נמי לכלב וכאמור. וכ"ן דעת הרא"ש שכ' דאיסור גידול חזירים אפי' למשוח מהם עורות הרי דאיסור זה כולל לכל מקום וכ"מ לשונו שכתב כלשון המשנה וכמו שהוכחנו מלשון המשנה ותו דאי איתא דאיסור זה דוקא בא"י הו"ל להרא"ש לבאר דבתראה ופוסק הוא וכ"ן דעת הרי"ף ז"ל וכ"נ דעת הרמב"ם ז"ל שכתב בפ"ה מה' נזקי ממון ה"ח וכבר עשו בבל כא"י לאסור בה וגו' ובה' ט' כתב וכן אסרו חכמים לגדל חזירים בכל מקום ולא את הכלב אא"כ היה קשור בשלשלת אבל מגדל הוא כלבים בעיר הסמוכה לספר ביום קושרו ובלילה מתירו ואמרו חכמים ארור מגדל כלבים וחזירין מפני שהזיקן מרובה ומצוי ע"ש הרי דבתחילה היה מדבר בא"י ואח"כ אסר בכל מקום. גם למדנו דכלבים וחזירים כחדא נינהו גם מתבאר מדברי הגמרא והרא"ש והרמב"ם והרי"ף דלכל הכלבים אסרו שכן כתבו סתם כלב ולא חילקו ומזה ק"ל על הטור ז"ל ח"מ סי' ת"ט שכ' וז"ל ואסור לגדל כלב רע אא"כ הוא אסור בשלשלאות של ברזל וקשור בהם דמנ"ל הא דדוקא בכלב רע הוא דאיכא איסורא ותו קשה איזהו השיעור לקרותו כלב רע. ונ"ל דהטור ז"ל ראה אותם הכלבים של בני אירופא שהם יושבים דוממים ואינם נובחים ולא נושכים והוק"ל דכל כה"ג מאי איכא למיחש ולכן כתב דלא דיברו רק מכלב רע דהיינו שנושך ונובח וכ"ן מדברי מרן הב"י שעל דברי הטור ז"ל הראה מקום לדברי הגמרא בקמא וכ' שפירש"י את הכלב מפני שנושך ונובח ומפלת אשה מיראתו ע"ש וכ"ן דעת מרן בש"ע שפסק כדברי הטור הנז' ע"ש:

למדנו מכ"ז דכלב שהוא נושך ונובח הוא נקרא כלב רע וא"כ אסור לגדלו אפילו בלתי מחאת שותפו. איברא די"ל דעירינו אי ג'רבא מקום שם אנחנו דרים בית ישראל הנקרא אלחארה אלכבירה כיון דמסובבים מהגוים דמיא לעיר הסמוכה לספר דהתירו בגמרא ופוסקים וכ"פ הטור ומרן ז"ל שם. אך עכ"פ הנה מבואר דמן הדין מחוייב גם בכה"ג לקשרו ביום ולהתירו בלילה ומשמע דהקשירה היא כעין קשירה הנז' בש"ע שכתב אא"כ הוא אסור בשלשלאות של ברזל וקשור בהם מדלא כתב דכה"ג דסמוכה לספר יקשרנו גם בחבל או גמי וכן הדבר מוכרח ומוכרע ממקומו דכיון דהוצרכו ברישא לשלשלאות של ברזל אלמא דאינו משתמר אלא בכך א"נ אין לב השומעים בטוח רק בכה"ג וא"כ ה"ה לעיר הסמוכה לספר ומכ"ז מתבאר דלא מהני לזה לא סגירת דלת ולא אזהרה ושמירה לכל עובר ושב. גם מתבאר מזה דגם במקום דבעינן שימור כגון נ"ד אין להתיר כדמצינו בעיר הסמוכה לספר ואין שום טעם וסברא לחלק בין זל"ז דא"כ אין לדבר סוף ואיזה שיעור יהיה בדבר. וזה ברור ופשוט לע"ד ומעתה א"ץ לכל מה שטענו זה ע"ז וזע"ז כנז' כיון דאפילו בביתו לבדו בלתי שום שותף עמו דינא הכי הוי וכאמור. והגם דמור"ם ז"ל שם כתב די"א דהשתא בכל ענין שרי ופוק חזי מאי עמא דבר מ"מ אנו אין לנו אלא דברי מרן ז"ל. ותו דגם מור"ם ז"ל סיים מיהו נראה דאם הוא כלב רע שיש לחוש שיזיק בני אדם דאסור לגדלו אא"כ קשור בשלשלאות של ברזל ומבואר דמרן לא מיירי בכה"ג ואפ"ה קורא לו רע ואוסרו ובלא"ה בנ"ד יש בו חשש זה וכנסיון שהורה וא"כ גם למור"ם אסור:

איבר

איברא דמ"ש הטור שלשלאות של ברזל לכאורא זה לא נזכר בגמ' ובמשנה רק שלשלת סתם ולפו"ר נ"ל דסתם שלשלת היינו של ברזל אלא דא"כ למה הוצרך הטור לבאר זה והגם די"ל דכן דרכו לבאר מ"מ יותר נ"ל דסמך לו על מה שמבואר להדיא בתוספתא פ' ח' ה"ה דבעינן שלשלאות של ברזל ע"ש:

ומ"מ ליתר שאת אמרתי לעמוד על דברי השואל לראות הצדקו דברי הרוצה או המסרב מצד זה דבאים קרוביו לבית השותפות:

והנה מרן ז"ל בח"מ סי' קס"א ס"א כ' אחד מהשותפים בחצר שבקש להעמיד בה בהמה או רחיים או לגדל בה תרנגולים חבירו מעכב עליו וכן שאר דברים שאין דרך בני המקום לעשותם בחצרותיהם בכלם השותפים מעכבים זא"ז וא"כ בנ"ד בלא"ה יכול לעכב עליו מלהביא כלב בתוך הבית מכ"ש מבהמה או תרנגולים. והגם דתלי לה מרן ז"ל בדרך בני המקום וא"כ בעיר זו ג'רבא דהרבה חצרות יש שיש בהם כלבים אינו יכול לעכב. האמנם כד דייקינן פורתא ז"א דרוב העיר ככלם אין בחצרותיהם כלבים כידוע. ואפילו אם יהיה להפך דרוב העיר יש להם י"ל כיון דמיעוט אין להם אין ללכת בזה אחרי הרוב כיון דלא יש מנהג פשוט בכל העיר. ותו דבלא"ה לא מהני מנהג אלא בדבר שאינו כ"כ גרוע אבל בדבר גרוע שהוא נגד הדין הא ודאי דיכול לעכב ודומה לזה פסק מרן שם בכביסה דאינו יכול לעכב ומבואר דגם דנהגו להתבזות אינו יכול לעכב עליו דיכו"ל איני יכול לקבל זה כי הוא מנהג גרוע וכמ"ש הסמ"ע להדיא ע"ש וכ"ש בנ"ד ותו דהגם דיש מנהג בעיר אין מנהג זה אלא בכלבים פשוטים שאינם רעים אבל בכלבים רעים לא ימצא בעיר אחת ושנים ואין מביאין ראיה מהיחידים ונמצא לפ"ז דלע"ד יכול לעכב עליו אפי' אם החזיק כל שראה דבר שנתחדש דהיינו שגורם הזיק כגון שהיה קשור ובא להתירו או כגון שלא היה הכלב קשה ונובח והיה קשה ונובח ומבעית וכיוצא:

גם מה שטען מצד קרוביו שבאים לביתו ואם יהיה הכלב בלי קשירה נמנעים מלבוא נראה דאם אין להשותף יכולת לעכב על שותפו שיכנסו קרוביו אז יוכל השותף לעכב שלא יהיה בלי קשירה מטעם קרוביו. והנה דבר זה נלמד מדברי מרן ז"ל סי' קנ"ד ס"ב דלא יכול לעכב רק לשכון אך לעמוד איזה שעות משמע מדברי מרן ז"ל דשפיר דמי דאי איתא הו"ל לאשמעינן רבותא דגם בכה"ג מצי מעכב ועוד דהנה מור"ם שם גם בבאים לשכון ולדור כתב די"א דיכול ואינו מעכב עליו וא"כ אפושי פלוגתא לא מפשינן לומר דגם בכה"ג פליגי. ומאחר שאינו יכול לעכב עליו ממילא יוצא דיכול הלה לעכב על פתיחתו את הכלב מטעם זה:

ועוד נ"ל דיכול לעכב עליו מצד זה דשמא ימשך איזה הזיק מכלב זה לשום אדם בצאתו ושמא יהיה לו איזה עונש מצד הממשלה ח"ו כי אנשי הממשלה אינם מבדילין כלב זה של מי הוא רק שואלים על אנשי הבית ואיזה מהם שנמצא לפניהם ראשון ב"מ נתפס ואף שיקבל עליו השותף כל האחריות לא מהני מכמה טעמים ידועים. אמור מעתה דבהא סלקינן ותורה יוצאה מכל האמור מעלה דהאמת הוא דמכמה טעמי תריצי חייב שכנגדו לאסרו ולקשרו בשלשלאות של ברזל ביום ולהתירו בלילה:

ובלא"ה בנ"ד דהכלב הוא של שכנגדו מלבד דודאי רשאי בשלו לקשרו כרצונו עוד בה דאם שכנגדו בא להעמיד זולתו יכול לעכב דהרי לא החזיק ומה שהחזיק הוא המסרב וכ"ז אם החזקה מועלת וכ"ש אי דמי זה לאינהו דלא מהני בהו חזקה ולדעתי כעת נ"ד עדיף מכלם וכל עת וזמן יכול לומר לא אוכל לסבול זהו הנלע"ד בזה ברור מאד ואכמ"ל עוד בזה כי לדעתי די והותר בכל מה שנזכר ואם יהיה צורך מה בל"ן אשובה שנית על כל הכתוב יצ"י י"מ וימ"ן אכי"ר הכו"ח ביום י"ט תמוז יה"ל ש' עזר"ת לפ"ק ע"ה משה כהן ס"ט:

תוכן העניינים

שות שואל ונשאל חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה