אור ברסלב
שות שואל ונשאל חלק א חשן משפט › סימן לא

שות שואל ונשאל חלק א· הרב כלפון משה הכהן [הכמ"ה]

חשן משפט · סימן לא

סימן ל

שאלה עיר שמינו בה הק"ק שני סופרים לעדות שטרות וכתובות וכיוצא ויש להם הורמנא דמלכא ולפעמים נמצא אחד מהם או שניהם קרובים ולפ"ד הסופרים הנז' שהיתה הכרזה מהב"ד שקבלו אותם הק"ק גם אם יהיו קרובים ולא נמצא עדים אחרים המעידים בזה רק הם בעצמם האם יכולים להעיד לקרוביהם

תשובה ראיתי למרן ז"ל בח"מ סי' צ"ג סי"ח שכתב דאם הקהל מינו עדים ותיקנו שלא ישוה שום עדות זולתם כשרים להעיד אפילו לקרוביהם כיון שקבלום עליהם ע"ש ומזה משמע דגם דלא היתה הסכמה והכרזת ההסכמה בדבר זה רק מינוי לחודיה מועיל ומהני והויא קבלה שהרי מרן ז"ל כתב הענין תחילה ואח"כ הדין דכשרים וגו' ובענין לא נזכר כלל קבלתם לעדות הקרובים רק ממה שמינו אותם ותקנו שלא ישוה עדות זולתם הו"ל בזה קבלום עליהם. וטעמא דכיון שתקנו שלא ישוה וגו' משמע ומבואר מזה דגם על הקרובים ה"נ הוי. גם מבואר מזה דלא בעינן לא קנין ולא הסכמה שהרי בעצם הענין ובדברי מרן לא נזכר לא קנין ולא הסכמה בזה:

אך ממ"ש מור"ם ז"ל שם וז"ל אבל אם מינו סתם עדים בעיר אין כונתם שיעידו לפסולים משמע דמפרש דמרן מיירי בביארו להדיא שיעידו גם לקרובים וסבור הייתי לו' דכונת מור"ם לשלול רק אם מינו עדים סתם ולא תקנו שלא ישוה שום עדות זולתם אבל בכה"ג דנקיט מרן ז"ל הגם דלא ביארו להדיא שקיבלו עדות הקרובים כיון דלשונם מורה דכונתם שיעידו גם לקרובים שפיר דמי. וכן יש לדקדק מלשון מור"ם ז"ל שכתב אבל אם מינו סתם וגו' אין כונתם וגו' ולכאורה מה ענין הכונה לכאן והיל"ל דאם מינו סתם לא מהני ולפה"א א"ש דאם יש הוכחה דכונתם לכך ודאי מהני הגם דלא ביארו להדיא אך בסתם קמ"ל מור"ם דאין בכלל זה דכונתם על הקרובים. זהו מה שהיה נ"ל לכאורא בכונת מרן ומור"ם ז"ל. אבל ראיתי להרא"ש ז"ל כלל ו' אות י"ט מקור דין זה שכתב וז"ל ומה שאומר שעשו הקהל תקנה שאלו העדים יחתמו על כל השטרות והתנאים ודאי אם הסכימו הקהל שיחתמו אף על קרוביהם יכולים להעיד אף על התנאים הללו כיון שקבלום עליהם והכשירום יכולין בני העיר להסיע על קצתם וכמו נאמן עלי אבא נאמן עלי אביך יע"ש הרי דמיירי באם קיבלו עליהם בביאור והסכימו שיחתמו אף על קרוביהם וא"כ מ"ש מור"ם ז"ל אבל אם מינו סתם הו"ל הדברים כפשוטן דמפרש דמרן מיירי במי שביאר להדיא אך בסתם לא מהני אלא דלשון מור"ם ז"ל דתלי לה בכונה לא דייק לפ"ז וכדכתיבנא לעיל. ותו דבאמת כיון דתיקנו שלא ישוה שום עדות זולתם מורה הלשון ובא דהו"ל כאלו ביארו להדיא קרובים. ותו קשה דא"כ איך הטור ומרן ז"ל לא הזכירו תנאי זה וכ"כ בסתם:

ובכן נ"ל דודאי הרא"ש מיירי בביארו להדיא אלא דהטור ומרן ז"ל ס"ל דה"ה נמי והוא הטעם לאם כתבו בלשון זה שלא ישוה וגו' וע"ז כתב שפיר מור"ם ושלל אם מינו עדים סתם היינו שלא ביארו להדיא ולא כתבו לשון הדומה לביארו:

ולפ"ז נ"ל דבנ"ד שהממשלה ביקשה מהק"ק לקרוא בשם סופרים וזולתם ולא ירים איש את ידו לחתום בשום שטר ועונשו ידוע אם כה יוגש משפטו לפני הממשלה. והקהל הי"ו בחרו להם הם והב"ד את העדים הנז' אומדנא דמוכח דעל דעת הממשלה ובקשתה בחרו ומינו את אלו וכיון דהממשלה מונעת הזולת ה"נ הק"ק וכן נלמד מדברי הכנה"ג בתשובה לא"ח ח"ב סי' א' דהק"ק על דעת הממשלה עשו מה שעשו ע"ש והגם דעשו הק"ק חרם וספק חרם להחמיר כתב ה' הנז' דאומדנא דמוכח להתיר וכ"ש בנ"ד א"כ הו"ל ממש כאלו מינו עדים ותקנו שלא ישוה שום עדות זולתם וממילא א"ץ לשום הכרזה ועדותן עדות לקרוביהם ולדבר שנוגעים בו מצד הצבור וכן אם ח"ו יהיה להם איזה פיסול עבירה דכיון שקבלום הקהל מועיל ומהני וכמ"ש מרן ז"ל סי' כ"ד ס"א דמי שקיבל עליו קרוב או פסול בין להיותו דיין בין להיותו עד עליו אפילו קיבל אחד מהפסולין בעבירה כשני עדים כשרים להעיד עליו או כג' ב"ד מומחין לדון לו וגו' אם קנו מידו אינו יכול לחזור בו. והגם דבנ"ד ליכא קנין כיון שהוא ענין צבוריי א"ץ וכמו דמשמע מסתמיות לשון מרן וכ"כ הרא"ש להדיא כלל הנז' אות כ"ד דמה שטובי הקהל מסכימים לעשות שריר וקיים הוא בלא קנין וגו' וכל דבריהם ככתובים וכמסורין דמו ע"ש ומינה ומינה דגם אם העדים קרובים לב"ד שפי"ד דלא גרע מקרובים לבעל דבר:

אך לכאורא לא דמי נ"ד לדמרן ז"ל דבנ"ד הא איכא גיטין וחליצות וקידושין דמנהג העיר מאז היו הסופרים ועד היום והיום בכלל להביא עדים מבחוץ גם דאין להם מאמר ומדקדקים שלא יהיו קרובים וא"כ לא נכלל במינויים את העדים האלה להעיד גם על הקרובים כיון דלא ביטלו עדות זולתם. אבל ז"א דודאי לא כתב הרא"ש ז"ל כן רק בעסקי ממון דיכולים בני העיר להסיע על קצתם אך בדברים שנוגעים לאיסור כמו גיטין וחליצות וקידושין אין כל מקום להיות התנאי שיתנו וההסכמה שיסכימו קיימים ומינה דגם הרא"ש ומרן ז"ל בשאר עדיות דממון מיירי ונ"ד נמי הכי הוי:

ועוד נראה דדידן עדיפא דבממון קי"ל דינא דמלכותא דינא ומצד המלכות אין שום אדם יכול להעיד והמעיד ענוש יענש ויש הנאה למלכות וגם הוי תקנת העיר והמדינה וכל כה"ג דדמ"ד כמ"ש מור"ם סי' שס"ט סי"א וע"ע למור"ם סי' ר"ז סט"ו וע' סי' ס"ח ס"א:

ושו"ר להרא"ש ז"ל בתשובה כלל ס' אות ד' שכ' וז"ל אם הענין הוא כך שהקהל ממנין הרבה עדים בעיר ועל כל שטר חותמים בו שנים או שלשה עדים אין העדים הממונים בעיר כשרים להעיר על קרוביהם. כי לכך הם ממנים הרבה עדים שיבררו מהם הכשרים להעיד אבל אם המנהג הוא שכל העדים הממונים בעיר צריכים להעיד על כל דבר ודבר ובפחות מכלם לא יגמר שום דבר. וכן מוכיח קצת שכן הוא מנהגם מדחתמו ארבעה מקבלי העדות כי בשלשה היה מספיק לולי המנהג אז השטר כשר כי כן קיבלו בני העיר עליהם אפי' הם קרובים כיון דאחר זולתי הברורים אין יכולים להעיד והברורים צריכים כלם לחתום הרי קבלו עליהם והשטר כשר ע"ש ומזה נתבאר פסק מרן ז"ל דכל דקיבלו עליהם שלא יעיד זולת העדים הנז' הוי כאלו קיבלו עליהם עדות הקרובים להדיא וכאמור וא"כ מ"ש מור"ם ז"ל אבל אם מינו עדים סתם בא לשלול אם לא יש רק מינוי ולא מנעו הזולת להעיד והנה המראה מקום לדברי מור"ם מצויין תשובת הריב"ש סי' שי"א ונראה דיליף לה ממ"ש שם דמעולם לא שמענו כזאת שיקבלו עליהם דיין שיוכל לדון לקרוביו אלא שאם הדיינים שלשה מסתלק הקרוב ודנין האחרים או בוררים דיין שלישי עמהם כפי הסכמת הקהל בזה ע"ש ולכאורא דבריו נגד הרא"ש בתשובותיו הנ"ל ולכן צ"ל דלא כתב כן הריב"ש רק באם מינו אותם סתם. אך במינום ואמרו שלא ידון זולתם אזי מהני גם לקרובים דהו"ל כאלו ביארו להדיא דמהני ומינה נמי לעדות. אך לע"ד א"ץ לציין דברי הריב"ש בזה דמדברי הרא"ש נמי צ"ל כן שכ"כ כיון דאחר זולתם הברורים אינו יכול להעיד. ובעיקר דברי הריב"ש י"ל דלא כ"כ רק לגבי בית דין שלא שמענו שנהגו כן מעולם אבל גבי עדים הוא ראה הוא שמע דברי הרא"ש הנ"ל ולכן כיון שלא ראינו מעולם שנהגו כן גבי ב"ד הגם דיאמרו שלא ידון זולתם לא באו לכלול בזה דגם לקרוב ידון דכיון שלא ראינו שנהגו כן רק להפך תלינן דמסתמא דמנהג אותה העיר ואותה הקבלה היתה כדרך כל העולם. א"נ י"ל הטעם לחלק בזה דבעדות דהיא היתה מסורה לכל והם ביררו שלא יעידו רק אלו ושעדות זולתם בטלה א"כ הגע עצמך האמינום גם לקרובים אבל לגבי דיינים הגם שיאמרו שלא ידון זולתם לא באו לומר דגם דאיכא קורבא ישפטו הם רק לומר שעיקר המשפט ע"פ הרב הדיין פלוני ולא יוכל דיין אחר לדון. א"נ י"ל דבעדות שאין הדבר תלוי רק בראיה ואין בזה חשש נטיית הדעת כשיהיה נוגע או כשיהיה קרוב לו הבע"ד לכן שפיר מהני לקבל הקרובים אבל בדיינות דתלוי בנטיית הדעת לא מהני. אבל ק' דהרי כשקיבל קרוב או פסול גם לדון מהני וצ"ל דהתם כשביאר ממש קבלת הקרובים אבל בסתם או גם דפירשו שלא ידון זולתו לא מהני. אבל קשה דתשובת הרא"ש כלל ס' מיירי בדין דהיינו בקבלת עדות דהיא כדין ואעפ"כ נראה מדבריו דמהני ונראה דלק"מ דה"מ בקב"ע דאין בזה נטיה ורק מה שישמעו יכתבו אך במשפט ודין לא וקרוב לזה כתב מהר"ש דוראן בתשב"ץ ח"ד סי' ט"ו יעש"ב:

וראיתי להרשב"א בתשו' סי' תשכ"ט שנשאל בנדונו והשיב דמה שתקנו הקהל דכל דבר שבממון יכולים הקהל להקל על עצמם ולהחמיר וגו' ומזה משמע דדוקא מצד זה דהוי דבר שבממון אך לא בעידי גיטין וקידושין וכדומה וכמו שכתבתי לעיל. ושו"ר הדבר מפו' להדיא בתשו' הרשב"ץ ח"ב סי' ס"ג וז"ל ולפי תשובות אלו יש לכם תקנה שתעשו תקנה ביניכם שלא יחתום בשטר אלא הסופר ואחד מהקהל וגו' וכל שאר הקהל אם יחתמו בשטר לא תקובל עדותן אלא לרחוקים אבל הנבררים תקובל עדותן אף לקרובים ואפילו שני העדים קרובים זל"ז וא"ץ קנין בכל זה וגו' ומיהו אי אפשר בתקנה זו אלא בדבר שבממון אבל בדבר שבערוה בגיטין וקידושין אין תקנה אלא בעדים כשרים שאפילו עד אחד הכשר פסול ואפילו שניהם מודים דגזרת הכתוב היא שאין דבר שבערוה פחות משנים כדאיתא בפ' האומר בקידושין ע"ש הנה נתבאר מה שחילקנו בנ"ד דהגם דבשאר עדות גיטין וקידושין קמסהדי זולתם שפיר דמי והגם דהרשב"ץ שם מיירי כשביארו להדיא דעדות הקרובים מהני אך בנ"ד הוי סתמא ובאנו לדייק מדלא תשוה עדות זולתם והרי הושוית עדות זולתם מ"מ כיון דבאמת לדינא לא מהני כלל קבלתם רק בממון וכנז' א"כ צ"ל דנדון מרן והרא"ש בהכי מיירי דלא דיברו רק מעסקי ממון וכנ"ד. וא"כ מטעמים אלו נ"ל להכשיר עדותם גם לקרובים וכן לשאר פיסולין וכמש"ל אם כה יסכימו אתי הרבנים המורים נר"ו. הכו"ח ביום ט"ז תמוז שנת עזר"ת לפ"ק ע"ה המ"ך ס"ט:

גם אני הצעיר מסכים לכל מה שכתוב לעיל ע"ה ציון די שושן הכהן ס"ט:

תוכן העניינים

שות שואל ונשאל חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה