שות שואל ונשאל חלק א· הרב כלפון משה הכהן [הכמ"ה]
אורח חיים · סימן כב
לעיר זרזיס יע"א
נשאלתי מהחה"ש הדה"מ והכו' כמה"ר ר' יוסף בוכ'ריץ יצ"ו מי שמכר חמץ לגוי והראהו לו ואחר הפסח נמצא איזה חמץ באיזה כלים שנעלמו ממנו בטח המכר והוא כשמכר לו אמר לו כל חמץ שבחנות בכל מקום שהוא והוא ביטל החמץ כנהוג וגו':
תשובה הנה כת"ר נר"ו התיר עפי"ד הבאה"ט סי' קמ"ח ס"ק ט"ו בשם הח"י ולע"ד אין זה מספיק וכמ"ש ה' כף החיים נר"ו סי' תמ"ח ס"ק צ"ז דהמק"ח והא"ר ז"ל חולקים ודחו דברי הח"י ע"ש אך מצד אחר נלע"ד להתיר בהנאה דוקא עפמ"ש ה' כף החיים שם ס"ק נ"ט בשם ה' עיקרי הד"ט ז"ל להתיר במי שנתחכם להניח חמצו בחנות חבירו בלתי ידיעתו וחבירו מכר החמץ שבחדר דהגם דאין המקנה דעתו להקנות ואין הקונה דעתו לקנות אפי"ה אם אין החמץ ברשות המבטלו אין עובר עליו ואין לחמצו דין חמץ שעבר עליו הפסח וממילא לא שייך למקנסיה ע"ש והגם דהחב"י והח"י והמק"ח והח"א חולקים ואוסרים כיעו"ש מ"מ בכה"ג דאיכא תרי פלוגתות וכאמור יש לסמוך להתיר בהנאה. אך כל זה באם החמץ הנז' הוא דבר שיש לו ערך וקרוב זרוב להפסד מרובה אך אם הוא דבר קל אין נלע"ד להתירו גם בהנאה גם בכה"ג דכל צד מהפלוגתות רבו האוסרים וכנז"ל. הכי"ח יום ז' כסליו התרצ"ב ע"ה כלפון משה הכהן סילט"א: