אור ברסלב
שות שואל ונשאל חלק א אורח חיים › סימן כא

שות שואל ונשאל חלק א· הרב כלפון משה הכהן [הכמ"ה]

אורח חיים · סימן כא

סימן כ

לעיר גאבס יע"א

נשאלתי מהחה"ש הדה"מ כמה"ר ר' חיים חורי הי"ו אודות מי ששכח למכור קודם פסח ממתקים הנקראים בערבי חלקו'ם והם עשויים מחמשה חלקים סוכ'ר וחלק מהמין הנקרא נש'א ולא נזכר רק אחר הפסח אם מותרים בהנאה למוכרם לגוי:

תשובה הנש'א הנז' היינו מלפנים שומעים שהוא עשוי ממשרת סובין של חטים ושגם בעירנו יש שיכולים לעשותו ששורין הסובין במים עד שירדו מהסובין אותם החלקים הדקים שבהם ואח"כ לוקחים מה שנשאר בתחתית הכלי ומייבשין אותם. אך בזמן הזה שמענו שבעלי החרושת עושים אותו מהאורז וא"כ אם הדבר ברור שעשוי מאורז שעל התיבות של בית החרושת כתוב שהוא מאורז אין מקום לאסור כלל דאף אם יש איזה תערובת עכ"פ חמץ אחה"פ אינו במשהו אלא בששים כמ"ש מרן סי' תמ"ז סי"א ומסתמא אם יש תערובת אינו בנ"ט דאיכא יותר מששים ועוד דלא מחזקי' ריעותא ותו דספקא דרבנן הוי ולקולא וכ"ש דבזמן הזה עין הממשלה פקוחה שלא יזייפו וכמ"ש הישי"מ סי' ר"ט ע"ש. וכן אם יש ספק אם מאורז אם מחטה והדבר שקול הו"ל ספיקא דרבנן ולקולא ותו דה"ל ס"ס דשמא מהאורז ואת"ל מחטה שמא הלכה כהפר"ח סי' תמ"ז סקי"א דכל דאיכא רובא דהתירא שרי ועי' לה' כף החיים שם ס"ק רמ"ז דכן דעת רוב הפוסקים ע"ש והגם דדעת מרן דבעי' ס' הא מיהא מרן לא אסר בספק אלא בודאי וקי"ל דעבדי' ס"ס גם נגד דעת מרן וכמ"ש הי"מ ז"ל סי' צ"ח ועוד ע"ש וכ"ש בדרבנן:

אך אם הדבר ברור שהוא מחטה או שעל הרוב כן הוא הטור ז"ל סי' תמ"ב כתב חמץ נוקשה כגון וגו' וקולן של סופרים ועושין אותו מקמח והסופרים מדבקין בו ניירותיהן וגו' ע"ש ונראה מזה דהוא כעין מה שאנו קוראין נש'א שהוא ג"כ מדבקין בו ניירות וכיוצא וכ"נ ממ"ש ה' המגיד בפ"ד מה' חו"מ ה' י"א על מה שכתב הרמב"ם בגדים שכבסו אותן בחלב חטה וכן ניירות שדבקו אותן בחמץ כתב וז"ל אינו מה שנזכר בגמ' קולן של סופרים דהתם אסור לקיימו והוא קודם שדבקו בו הניירות שהרי הוא נוקשה בעיניה ואסור לקיימו אלא דברי רבינו הם אחר שדבקו בו הניירות וגו' ע"ש הרי דקולן של סופרים הוא חמץ נוקשה וכ"נ מדברי מור"ם ז"ל סו"ס מ"ז שכתב יש נמנעים לשחוק על השולחן עם קלפים הנקראים כארטין בפסח דחוששין שמא יפול מחמץ נוקשה שבהן וגו' ולפי"ז נראה דה"ה לנ"ד דחשיב חמץ נוקשה אף אם נאמר דעשוי מחטה ובחמץ נוקשה פסק מרן ז"ל שם בסי' תמ"ז דאינו אסור בהנאה אחר הפסח אלא דיש לנו לדעת מה הוא הפידאו"ש שכתב מרן דהוי חמץ גמור [אה"ב בהריב"ש סי' ג' מבואר שנעשה מבצק ומייבשין אותו בשמש כנראה שהוא כעין מה שקוראין לו אטריות ובערבי מאכארונה) ע"ש]:

עוד ראיתי להרמב"ם ז"ל בפ"א מה' חו"מ ה' ה' שכתב חמץ של ישראל שעבר עליו הפסח אע"פ שהוא אסור בהנאה אם נתערב בין במינו בין שלא במינו הרי זה מותר לאכלו לאחר הפסח שלא קנסו ואסרו אלא בחמץ עצמו אבל התערובת מותר באכילה אחר הפסח ע"ש ומלשונו ז"ל מוכח דלא שנא נתערב קודם פסח ל"ש נתערב אחה"פ דאי מיירי רק בנתערב אחה"פ לא היה צריך לבאר דמותר לאכלו לאחר הפסח והיה די באומרו מותר לאוכלו ואנא ידענא דהיינו אחר הפסח שהרי תערובתו היתה אחה"פ ודוחק לומר דבא לאפוקי שלא יאכלנו בפסח הבא. ועוד דמסתבר להקל טפי בנתערב קודם הפסח וכמו שכן נראה מדברי הרב המגיד שם שכתב בשם רש"י דאפי' שהוא בעיניה ועבר עליה לא קניס למיסר תערובת דיליה ע"ש הרי דכל דהוי בעיניה טפי יש סברא להחמיר בו מפני שעובר עליו וכ"נ ממ"ש מרן בסי' תמ"ז סי"א שכתב בין חמץ שנתערב קודם פסח ועבר עליו הפסח בין שנתערב בפסח ועבר עליו הפסח בין שעבר הפסח על החמץ ונתערב וגו' דנראה דלא זו אף זו קאמר ועיין להרב פר"ח סקי"א שהזכרתי דבריו לעיל דמסיק לדינא דלא בעינן ס' וכתב דדברי הרמב"ם כדברי הגמ' ואין לדקדק מדבריו כלום ואי איכא למידק מידי מדברי הרמב"ם מדלא ביאר משמע ודאי דס"ל כדכתיבנא ע"ש ומוכח מזה דעל כל האופנים שזכר מרן ז"ל מחיר הפר"ח ואי איכא למידק מדברי הרמב"ם כוותיה איכא למידק ומבואר שם בהפר"ח ז"ל דעכ"פ כי איכא רובא דהתירא שרי ואין לאסור אלא בבציר מרובה וא"כ נלע"ד שאם זה הנש'א הוא חמץ נוקשה מותר בהנאה. וגם אם לא נמצא בירור נלע"ד דיש להקל דכיון דכתב ה' כף החיים סי' תמ"ז ס"ק רמ"ז לסמוך בהפ"מ על המתירין ע"י תערובת כי איכא רובא הגם דלע"ד אין נראה כן דלדידן דבתריה דמרן גרירי גם בהפסד מרובה יש לאסור ואין כאן המקום להאריך בזה מ"מ בכי הא דנראה יותר לומר דהוא חמץ נוקשה יש לסמוך ע"ד ה' הנז' בזה. עוד נראה לי להתיר ע"י הולכת הנאה לים המלח כמ"ש מור"ם ז"ל סי' תמ"ז סי"א [נראה שכן גם דעת מרן בב"י והביאה מהריק"ש בערך לחם אלא דכיון דבלא"ה יש להתיר ומטעם הא' נר' דהששית מהנקבץ ממכירתו לגוים יתחלק לעניים ובזה יצאנו גם ידי חובת הסוברים דמ"מ הב"ד קונסים אותו להזהר בפעם אחרת שזהו קנסתו:

וראיתי לה' כף החיים בסי' תמ"ב אות נ"ז שאסר בנדון כזה לבעל הבית כיעו"ש אך לע"ד לא דק דבפסחים דמ"ג ע"א דקאמר הגמ' ואלו נוקשה בעיניה לא קאמר מוכח דהיינו זומן ועמילן וקולן כיעו"ש וזומן מבואר שם בדף מ"ב ע"ב דהיינו מייא דחוורי וביאר שם רש"י מי סובין וכ"כ הרמב"ם בפיה"מ דהוא מי מורסן כיעו"ש וא"כ מוכח דחלב חטה הוי חמץ נוקשה וכן מתבאר מדברי הריב"ש סי' ג' שכ' דחמץ נוקשה היינו שלש אומניות הנזכרים במשנת אלו עוברין ע"ש והיינו זומן ועמילן וקולן וא"כ לא הו"ל לה' הנז' לאסור בהנאה כמ"ש מרן סי' תמ"ז סי"ב ע"ש ועוד דהו"ל לה' הנז' להתירם לשיטתו שמתיר בהפ"מ כמבואר מדבריו בסי' תמ"ז אות רמ"ז שהזכרתי למעלה וכן יש לתמוה עליו שהוסיף מדעת עצמו חומרא על דברי התה"ד ז"ל מצד דהוי מי פירות עם מים ולע"ד לא דק דזו קולא ולא חומרא דהוי עי"ז נוקשה כמבואר בהריב"ש סי' ג' ועוד יש לתמוה עליו דהסוכר הוא גוש ויבש ואינו נוזל להחשב מי פירות והגם די"ל דמדמה ליה להמלח ובמלח הביא ה' הנז' בסי' תמ"ב אות ע"ה דחשיב מי פירות מ"מ הרואה יראה דאפי' המלח בפלוגתא מתני ולא הו"ל לכתוב בפשי' וכ"ש דאעיקרא מאן לימא לן דסוכר ומלח דמיון אחד להם [והגם דיש סוברים דמולחין בשר במלח יש בזה פלוגתא גדולה] וצ"ל דה' הנז' לא כתב זה רק דרך חומרא ולא כתב זה רק בנדונו שהיה הדבר של בעה"ב ומסתמא יהיה הפסד מועט ולכן החמיר עליו אך בדעלמא גם הוא יסכים להתיר זהו הנלע"ד אם יסכים אתי רו"מ נר"ו וכאמור ע"ה כ'לפ'ון משה הכהן סילט"א:

תוכן העניינים

שות שואל ונשאל חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה