אור ברסלב
שות שואל ונשאל חלק א אבן העזר › סימן מד

שות שואל ונשאל חלק א· הרב כלפון משה הכהן [הכמ"ה]

אבן העזר · סימן מד

סימן מג

שאלה שומרת יבם אשר יבמה היה קטן ועתה הגדיל לפי מה שנשמע פה אך אין כאן עדות שנים האם יש לסמוך על אחד מהדברים הנזכרים בדברי מרן אה"ע סי' קס"ט סי"א בשם י"א או לא:

תשובה הרב יד מלאכי בכללי הש"ע אות וא"ו כ' דרכו של מרן בספר הקצר שכותב איזה חילוק על הדין בלשון וי"א ואף הדיעה הראשונה מודה באותו חילוק וכתבו בלשון וי"א מפני שלא הוזכר אותו חילוק בפירוש בדיעה הראשונה וציין להש"ך ולהט"ז חו"מ ויו"ד ולהב"ח יו"ד ולהפר"ת סי' ל"ח סק"ה ע"ש וסיים דה' לשון למודים א"ח דצ"ז וצ"ח כתב דמשמעות לשון וי"א שבא לחלוק ושכ"כ בפשי' ה' יד אהרן אה"ע. באופן דכלל זה בפלוגתא הוא שיש סוברים די"א לחלוק ויש אומרים שהוא רק לחדש חילוקים שלא נזכרו בדיעה ראשונה והדברים מוכיחים שבאמת יש ויש כי לא פליגי במציאות. ובנדון זה נראה דוי"א לא. פליגי כלל הם והסתם שהרי מרן ז"ל בסי' קמ"א סכ"ח סתם שם דאם אין השנים ידועות כ"א ע"פ האב צריך ריבוי שערות וכו' ואי פליגי בסי' קס"ט הסתם וי"א הו"ל תרי סתמי דסתרי הדדי ודומה לזה ממש איתא בחו"מ בסי' קע"ה ס"ה אחי ושותפי שמכרו וכו' בסתם ואח"כ כ' וי"א שאפי' הוא מצרן וכו'. והוכיח הרב שלחנו של אברהם מדסתם מרן בסעיף נ"א דשותף עדיף ממצרן ש"מ דמ"ש מרן וי"א אינו חולק על הסתם וכ"כ ה' צדק ומשפט להוכיח מזה דלא פליגי הסתם וי"א ע"ש ומינה לנ"ד וכן מוכח מדברי מרן ביו"ד סי' קפ"ז ס"ב דהוחזקה נדה בשכנותיה הרי היא כודאי ע"ש וקי"ל דבעלה לוקה עליה וא"כ צ"ל דהחזקה כעדות וא"כ כמו שצ"ל לגבי חזקה שהכירו הי"א לא פליגי עם הסתם וה"ה לשאר שהרי על כלם כתוב בלשון וי"א וכ"כ המשד"ר ח"ב סי' קס"ט ד"ה ומעתה דנראה דאף דעת מרן כן והוכיח זה מדברי מרן בפירוש סדר חליצה סכ"ו וכן מוכח דדעת המשד"ר ז"ל כן בפשי' מדמסיק שם בנדונו להתיר ולא שייך זה אי פליגי. וכן מדמסיים אם יסכימו המורים וכו' ואי אפשר שיסכימו לו אם יהיה נגד דעת מרן. וכן נראה דעת מהר"י ן' בנישתי בספרו מצות חליצה שבסו"ס גט פשוט שפסק דברי הסתם ודברי הי"א בסתם להלכה בהשמטת תיבת וי"א וכן נראה דעת ה' פני משה סי' י"ז ודעת מהר"ש גאון שם בפני משה סי' י"ח דאין מקום לדבריהם ז"ל רק אם נאמר דפשיט"ל דהסתם וי"א לא פליגי. וכ"כ הכנה"ג להדיא בהגה"ט אות מ"ח בשם ה' משפטי שמואל דהסה"ת לא פליג על הרמב"ם וכ"ן דעת הכנה"ג שם אם ממה שלא העיר ע"ז אם מדסיים ע"ז דגם השכינות שהם נשים מהנו לענין חזקה וכן ממה שנסתייע שם מדברי הפ"מ סי' י"ז וסי' ח"י ע"ש וכ"כ ה' פרח מטה אהרן ח"ב סי' כ"ה ד"ה מעתה דהרמב"ם וסייעתיה. מאי דבעו עדים כשרים על השנים היינו כשהעדות היא בב' שערות אבל כשיש ריבוי שערות אפי' אין עדים על השנים מהני וחולצת ע"פ עדות זו וכו' ושכן נעשה מעשה בב"ד של הרה"ג מהרח"ס שלא היה עדות ברור על השנים וגו' שהיא דעת ס' התרומה והסמ"ק מהני וכו' ע"ש ומכ"ז מבואר שכל הרבנים הנז' סוברים דהסה"ת לא פליגי הוא והרמב"ם שהרי הם מרבני ספרד ובתריה דמרן גרירי ואינם זזים מסתם מרן אי איתא דפליגי. וכן נראה דעת רבני עירינו מהרס"ך ומהרי"ך ז"ל בהליכות יעקב מערכת ח' אות א' דסמכו על הקומה במקום שנים למעשה ואי סבי"ל דדברי הי"א נגד הסתם אין מקום לסמוך לא על הקומה ולא על שאר פרטים הנזכרים שם:

גם מצד העיון לפענ"ד נראה דודאי מרן ז"ל אינו סובר דהי"א פליגי על הסתם שהרי מרן סתם דבריו הם שאובים מדברי הרמב"ם בפ"ב מה' אישות ה' כ"ב והרמב"ם שאב דבריו מדאיתא בקדושין דף ס"ג בני זה בן י"ג שנה ויום אחד נאמן לנדרים ולחרמים ולהקדשות אבל לא למכות ולעונשין ומשמע ליה דהיינו הך דמכות ועונשין כמתבאר מדברי ה' המגיד שם וא"כ בראותינו כי ספר התרומות סי' קל"ג ראשית דבריו שם הביא סוגיא זו במילואה ודימה החליצה למכות ועונשין ועכ"ז מוקי להברייתא דקידושין בשלא הוחזקו ע"י שכנים אבל בהוחזקו ע"י שכנים הא קי"ל דסוקלין על החזקות ע"ש א"כ מה שיתפרש בדברי הגמרא יתפרש בדברי הרמב"ם ג"כ. ועוד דהרמב"ם עצמו פסק בפ"א מה' איסורי ביאה ה"כ דאע"פ שאין שם ראיה ברורה שזה קרוב מלקין ושורפין וסוקלין וחונקין על חזקה זו ואי אפשר שיהיה סותר מדידיה אדידיה וא"כ הסתם שסתם מרן כהרמב"ם הוי ביאורו דלא פליג בחזקה ומינה נמי לשאר הפרטים דבחדא מחתא מחתינהו:

ועוד דכיון דהרמב"ם ז"ל לא שלל מדברי הסה"ת כלום ולא שלל רק עדות נשים וקרובים אבל בנוגע לחזקה וכיוצא לא דיבר כלום מה"ת לומר שיסבור מרן דדעתו לשלול כל דברי הסה"ת הפך מה דקי"ל בעלמא אפושי פלוגתא לא מפשינן וכן נראה דעת מרן בב"י שעל מה שכתב הטור דברי הרמב"ם ואח"כ כ' ובסה"ת וכו' לא העיר על הטור דקמשוי להו כי הדדי וכן אם נאמר דהבין דתיבת ובסה"ת וכו' לחלוק ולא הכריע כדרכו בב"י הלכה כדברי מי וכן מוכח מדברי מרן בב"י סי' קמ"א שעל מה שהביא הטור אם אין השנים ידועות וכו' לא העיר עליו במה שהשמיט דברי הרמב"ם שהם עיקר לסתם מרן והי"ל לומר דלדינא לא מהני ריבוי שערות ומינה נמי לסתם מרן דלא שלל כלום רק (סי' קס"ט) מה ששלל הרמב"ם דודאי לא פליג הסה"ת שהם הי"א:

והגם דהפרישה ס"ק י"ד כ' עמ"ש הטור ובספר התרומות וכו' דר"ל ובספר התרומות פליג אהרמב"ם וכו' ע"ש נראה דהפרישה עצמו לא כ' כן אלא על דברי הטור לבד וכמ"ש ה' יד מלאכי כללי ריב"ה ומהריק"א אות ה' דיש בידינו כלל גדול שכל סברא שמביא הטור באחרונה עליה יש לסמוך וא"כ הטור דעתו כהסה"ת אפי' לפי דעת הפרישא דפליגי ולכן אין דבריו סותרים למ"ש בסי' קמ"א אם אין השנים ידועות וכו' אבל בדעת מרן גם הפרישא יודה דדעת מרן במ"ש וי"א שאינו חולק על הסתם וכי"א עבדינן דאל"כ תקשה האי סתמא דמרן דסי' קס"ט אסתמא דסי' קמ"א וכאמור:

ועוד נראה דגם הפרישה שסובר בדעת הטור דהסה"ת פליג מ"מ לדינא מודה הוא דנקטי' כהסה"ת שהרי הטור הביא דבריו באחרונה. וכן מדברי מהרש"ל ביש"ש פי"ב הכ"ו שכ' ואם הגיעו לשערות ארוכות ושוכבות נראה שאף הגאונים דלעיל מודים שנאמן על השנים אביו או קרוביו או מי שהוא והגאונים שזכר שם הם הרמב"ם והסה"ת ומוכח מזה דהסה"ת והרמב"ם לא פליגי בזה וכ"ן דעת ה' ראש משביר סי' נ"א ד"ה ואיך שיהיה וכ"כ ה' זכות משה למהר"ם בולא ז"ל בריבוי שערות דאין בזה שום חולק וכ"נ דעת ה' נחפה בכסף ז"ל ח"ב סי' כ"ב ושעשה מעשה כן בנדונו והב"ד הפמ"א דליכא פלוגתא בזה וא"כ נראה דנקטי' להלכה ולמעשה כדעת י"א דלא פליגי אסתם וכדעת הרבה פוסקים שזכרנו וכמו שכן הוכחנו מדברי מרן עצמו בש"ע ובב"י שהרי לכ"ע דברי הי"א הלכה הם ואפי' להפרישה דגם הוא לא כתב דבריו רק לענין הביאור לדברי הטור לבד וכדקי"ל דהטור פוסק כסברה אחרונה וכן יש להוכיח ממה שלא הזכירו האחרונים דברי הפרישא דפליג בזה והיינו משום דאין נפקותא לדינא דגם הוא מודה ואין דבריו שם רק דרך פירוש לבד:.

והגם דה' מהרמ"ז ז"ל בס' קרן דוד שבס"ס שלום דוד סי' ה' כתב דהסתם וי"א פליגי נראה פשוט דהרב הנז' לא עמד על זה לדינא לברר היכי נקטי' בעלמא רק נגרר אחר דברי הפרישה מדלא הזכיר שום פוסק שהזכרנו ועל כל כיוצא בזה איתא בבתרא דק"ל כי אתי פיסקא דדינא קמייכו וחזיתו ביה פירכא לא מיגמר תגמרו מיניה שאין לו לדיין אלא מה שעיניו רואות ע"ש. והגם דמהרס"ך ז"ל בספרו זרע דוד הנד"מ בסי' ג' נראה מריהטא דלישניה דהסתם פליגי אי"א נראה פשוט דלא עמד על זה רק לפום ריהטא כתב כן מדלא הזכיר מדברי הפוסקים שזכרנו כלום. ועוד דלפי הרשום בזכרונו של החתום פה ראשונה דדבריו שכתב שם בעיגונא דאתתא הם היו בראשונה ומה שעשו מעשה בחליצה מהרס"ך עצמו ומהרי"ך ז"ל ככתוב בהליכות יעקב היה זה באחרונה וצ"ל דחזרו וביררו דלא פליגי. וגם אם יהיה ספק למעשה רב שומעים שהם בהלכה ובאו באחרונה על פי הרוב. וכ"נ מדברי ה' עצמו שם סי' י"ח שנסתפק בדברי מרן אה"ע סי"א אם יש להם ריבוי שערות וגו' והם הם דברי הי"א ובמעשה שבא לידם נסתפקו אם בדיקה זו מהניא ע"י נשים או בעי' ע"י אנשים כמו עדות השנים ומזה מבו' להדיא דס"ל דברי הי"א הלכתא נינהו וא"כ דחינן חדא מקמי תרתי אפי' אין הכרע בדבר וכ"ש דהדבר מוכרע ממקומו וכאמור:

והגם דבעלמא נקטי' תמיד דבגיטין וקידושין וחליצה ויבום חוששין לכתחילה לכל סברות הפוסקים להחמיר הנה בנ"ד לא ראינו מי שחולק כי דברי מהרס"ך מסופקי' ואין ספק מוציא מידי ודאי. ועוד דנראה עיקר דדעתו דנקטי' כהי"א וכאמור. ואפי' את"ל דדעתו דפליגי כיון שלא זכר שום פוסק ממה שהוזכרנו מוכח להדיא דלא עמד על זה וכן מהרמ"ז מוכח להדיא דלא עמד על זה רק נגרר לפי שעה אחר דברי הפרישה וכבר כתבנו דכל הפוסקים חולקי' על ביאור הפרישה. ועוד דלא נאמר כלל זה לחוש לכל הסברות רק בליכא שום עיגון כמ"ש ה' ארץ חיים בכללים שבראש ספרו כלל י"א בשם ה' שיו"ט ע"ש אבל בנד"ד שהיבמה מזה כמה שנים היא מעוגנת אין לחוש לזה להחמיר וכ"כ מרן בב"י אה"ע סי' קמ"ז על דברי הרא"ם שהפריז על המדה דמאחר דרבו המתירים כדאי הם לסמוך עליהם בדיעבד וכ"ש בשעת הדחק ואפי' היה מילי דאורייתא ע"ש ובלי ספק דהעיגון הוא עדיף משעת הדחק שהרי צריכה היא להתעגן עוד עד שיעמדו שני עדים מחדש ויכירוהו שהוא מצוי בעולם ואח"כ ימתינו עוד יותר מי"ג שנים להעיד עליו שנולד יותר מי"ג שנים או שהוא מצוי בעולם יותר מיג"ש. ועוד נראה דעל כל כיוצא בזה דלדינא רוה"ף וכמעט כלם סוברים כהי"א אלא שאנחנו חוששים מצד הלשון של הי"א ובהא גופא רוה"פ ככלם סוברים דלא פליגי הסתם והי"א ואין כאן אלא סברת יחיד (או שנים מן הספק) אין לחוש לזה. ועוד דלא שייך לומר לחוש לכתחי' לעשות אליבא דכ"ע בערוה רק אי פליגי דלמר הוי ערוה ולמר אינה ערוה אבל בנד"ד אפי' את"ל כדברי האומר או האומרים דפליגי אין כאן ערוה דהגם דנקטי' כסתם מ"מ שמא הלכה כהי"א וא"כ במה שבאנו להחמיר לכתחילה הו"ל רק ספק בדרבנן דהרי אינו אלא לכתחילה או ס"ס בדאורייתא דשמא הי"א לא פליגי ואת"ל דפליגי שמא הלכה כהסה"ת וא"כ אין לחוש להחמיר אפי' לכתחי'. ועוד נראה דלא גרע ס' בדבר דלכתחילה מהדיעבד ודאי דבדיעבד אין חוששין לכל החומרות ועי' להג"פ בכלליו כלל ה' דגם אנן יתמי דיתמי יכולין להכריע במחלוקת האחרונים ע"ש וכ"ש אחרוני אחרונים וכ"ש כשהדבר מוכרע להכרעה למעשה וכ"ש כשנראים ראיות מבוארים לדינא וכ"ש כשנראים הדברים דלא עמדו על זה מדלא הזכירו דבר מדברי הפוסקים הנז' ועוד דבכל כה"ג אמרי' דאלו ראה דברי הפוסקים הנז' היה פוסק כדבריהם כמ"ש בעלי הכללים וכאמור ואכמ"ל זהו הנלע"ד הכו"ח ביום י"ב כסליו תש"ב:

ע"ה כלפון משה הכהן סילט"א. ע"ה רחמים חי חויתה בלא"א חנינא הכהן ס"ט:

תוכן העניינים

שות שואל ונשאל חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה