שות שואל ונשאל חלק א· הרב כלפון משה הכהן [הכמ"ה]
אבן העזר · סימן מג
שאלה מי שאינו הולך בדרך טובה ומאבד נכסיו מחסרון ידיעתו במשא ומתן ומבזבוזו באכילות ושתיות של מותרות ואשתו תפסה מנכסיו שנתנו לה חמיה וחמותה תכשיטים ואמרה שאלו יהיו רק בידה למזונותיה וכתובתה ומזונות בתה הקטנה פן יפסיד הכל כמו שהפסיד כהנה וכהנה או שיביא לה ערבן בעד כתובתה ומזונותיה ומזונות בתה ואח"כ תחזירם לו ולאיש הזה עוד חצי חצר וב' משכונות בחצר אחרת ובחצי חצרו הנז' האם יכולת בידה לעכב נכסיו אצלה או לא:
תשובה הריב"ש בתשובה סי' צ"א נשאל על הבא לישא על אשתו האם תוכל למנעו באמרה התפיסני כתובתי או מטלטלין כדי נדוניתי שמא תפסיד ואם תגרשני וכיוצא לא אמצא במה ליפרע וגו' והשיב שאינה יכולה דלא ניתנה כתובה ליגבות מחיים ע"ש ומזה נראה דה"ה לנ"ד ודומא לזה הורה הרה"ג מוהרי"ז זצ"ל בתשובתו וז"ל ואודות האשה לעכב האוצרות אשר לא נכנסו בהמתנה בשביל כתובתה הא ודאי דלא יתכן דלא ניתנה כתובה ליגבות מחיים ואם יבוא הזמן לטרוף תטרוף ע"ש והנדון הנז' הוא שהיה המוכר הורס מבניני חצרו ומוכר אבניו וכן מבואר בדברי מרן בש"ע אה"ע סי' צ"ג ס"א דלא ניתנה ליגבות מחיים וכתב מור"ם שם דה"ה לנדוניא שקבל הבעל ע"ש וע"ש להפת"ת בשם ה' בית מאיר בשם הרמב"ן סי' צ"ט דאפי' אם נשתטה הבעל אין לה תקנה ואינה יכולה לקחת נדוניתה ויתפרנס הוא מהצדקה אלא ב"ד יורדין לנכסיו ומפרנסין לו ולאשתו ולבניו. והגם דסיים שם דאם הוא מבזבז נכסיו בשחוק וכיוצא דפסקי' בח"מ סי' ע"ג גבי מלוה ולוה דיכול לתבוע תוך הזמן אף דאפשר אשה גרועה דאולי לא תבוא לידי גוביינא מ"מ בכי הא ודאי יש לסמוך על העיטור ופשטות משמעות הרמב"ם ואפי' אינה כלל מורדת ויושבת תחתיו יכולה לתבוע להוציא הממון ולעשות מהם נ"מ בענין בטוח ויאכל הפירות דהא להרבה ענינים דמיא נדוניתה לחוב לזמן ע"ש הני מילי בנדוניא שבכתובתה אך בנכסים שלו אין שום מקום ופינה לומר שיתעכבו בידה בעבור כתובה ומזונות שלה ושל בתה. וע' עוד לה' יד אהרן הגהב"י אות ג' שכתב בשם הרא"ה בגנת ורדים אה"ע כלל ד' דלגבי כתובה דלא ניתנה ליגבות מחיים גם דמבזבז אין נותנים לה שיהיו סכי כתובתה ברשותה שלא יכלה אותם הבעל. ועוד לו שם אות ב' משם מהר"י הלוי סי' י"ז שאם רואים כונתו הרעה לאכול לה כל הממון ואח"כ לקום ללכת חוץ לעיר שתצטרך לרצותו על הגט ניתנה כתובה ליגבות מחיים ע"ש. הנה מלבד דנראה דפלגן וא"כ לדידן דבתריה דמרן גרירי וסתם דבריו דאינה גובה מחיים ועוד דנראה דלא זכרו מדברי הריב"ש הנז' ועוד דהנכסים לפי הנר' בחזקת הבעל שהם שלו. הנה בלא"ה נר' מדבריו דכ"ז לענין כתובה ולא לענין נכסיו. ועוד נראה מסתמיות דבריהם דאין מקום לתביעתה למזונותיה ומזונות בתה מדלא צידד בזה ועוד דלא עדיפי מעיקר הכתובה. הן אמת די"ל דהמזונות ניתנו ליגבות מחיים אלא דאם ירצה ישלם לה כתובתה וא"כ אינו מחוייב במזונותיה. ועל דבר מזונות בתו לא נ"ל כעת שמוציאים יותר משיעור מה שיאכלו לזמן מועט וא"כ אם נשאר בידו אח"כ מה שיתן לבתו יתן ואם לא נשאר לא נשאר וכ"ש וק"ו דיש לו עוד חצי החצר ששוה די הכתובה ודי מזונות בתו שלשה שנים מ"מ ודי מזונות אשתו שנה או יותר ואינו יכול למכרה רק בסילוק שעבוד כתובת אשתו וע' למרן ח"מ סי' ע"ג סיו"ד (דנראה] דלוה שמבזבז ויש לו קרקע וכן אם הוא רוצה לילך למד"ה ויש לו קרקע א"צ לשלם תוך הזמן ואי"צ ערב ע"ש וה"ה לנד"ד. וע' עוד לה' בית יהודה אה"ע סי' ה' דדעתו בבא לישא אשה אחרת ולא מצי למיקם דינא קתבעה ליחד לה דבר לכתובתה ואלו למזונות לא קאמר ע"ש. ולכן נלע"ד דחייבת האשה להחזיר לו את כל נכסיו ולא תשאיר בידה רק הנדוניא שהביאה מבית אביה. זהו בנוגע לאשה עם בעלה:
אך מצד אחר כיון שהאיש הנז' כמו חסר דעת הב"ד נטפלין לנכסיו לטובתו ולטובת אשתו ובתו כמ"ש מרן ח"מ סי' ר"ץ סכ"ז דשוטה הב"ד מעמידין לו אפוטרופוס ע"ש ועם שאין זה שוטה ממש מ"מ לפ"ד הרה"ג מוהרי"ז זצ"ל במכתביו דמאבד נכסי עושים לו "מוקדם'' (כעין אפוטרופוס) לכן עם כי לא ימצא מוקדם לאיש כזה ובדבר קל כזה עכ"פ יש לשמור לו נכסיו בכל האפשר וע' למרן ח"מ שם סכ"ו דהגם דבהגדיל ואוכל ושותה ומפסיד והולך בדרך רעה אין ב"ד מונעים ממנו ממונו וגו' עכ"פ בנ"ד דיש לו אשה ובת יש להשתדל לתקן ככל מה שאפשר כפי ראות עיני ב"ד ולכן דעתי הקצרה שטרם כל ימכר איזה מהנכסים [שביד אשתו] ויסלקו החוב שעליהם ואח"כ יקח לו המחצית מהנשאר לעשות לו בהם איזה חנות לישא וליתן בה ויוציא על אשתו ובתו ואם נאכל הקרן יתנו לו המחצית הנשאר ואם גם זה נאכל ימשכן החצר אם ימצא או יעבוד איזה מלאכה אחרת:
ולענין מה שהיא חוששת שיברח למקום אחר ויניחנה עגונה בלתי הוצאות לא לה ולא לבתה וכמו שכן ירד אל הספינה לברוח למקום אחר וכן עשה מזה שלשה שנים נ"ל דיש לתקן שירשה את אשתו למכור את חצי החצר ואת המשכונות ולהתפרנס מהם היא ובתה על פי שומת הב"ד שתהיה בידה להוצאותיה והוצאות בתה ואם הוא יעכב כיון שהיא תופסת מחפציו א"כ יכולה לעכב זה בעד זה ועם כי יש פנים לומר שאין לה יכולת לזה הנה מלבד דיש פנים לומר כן וע' לה' יד אהרן הגהב"י אות כ' בשם ה' משאת משה אה"ע סי' ס"ו עוד בה דכיון דנראה דזו היא טובתו וטובת אשתו ובתו והוא כחסר דעת יש לעשות כן. ומה שהוצרכתי להרשאה הנז' הוא מפני שלע"ע שאין כח ב"ד יפה למכור וכן אין כח ביד האשה למכור וא"כ למחר לא תמצא ממה להתפרנס לכן דעתי הנז"ל:
אלא דבנד"ד שנתנום לה חמיה או חמותה תכשיטים ולא מעות יש לידון בדבר דאין בעלה יכול למכרם כלל ומדברי מרן סי' צ"ו סט"ו דכלי זהב ובדולח אפי' שנתנם לה הוא יכול למכור אם הוצרך להתפרנס מהם וכן מה שנתנו הקרובים יכול הבעל למכור לפרנס את עצמו אפילו תכשיטין ובגדים דמסתמא על מנת כן נתנו לה ע"ש ומשמע דבין קרוביו ובין קרוביה דהרי שניהם ניזונים מהם וצריך חיפוש עוד בזה הכו"ח ביום ח' אלול התרפ"א ע"ה כלפון משה הכהן סילט"א: