שות שואל ונשאל חלק א· הרב כלפון משה הכהן [הכמ"ה]
אבן העזר · סימן טו
נשאלתי מידי"ן החה"ש הדה"מ כמה"ר כמה"ר ר' יוסף בוכ'ריץ יצ"ו לחוות את דיעי לו אודות עגונה אחת ממחנה קדשו ק"ק הדיג,ת יע"א שבעלה טבע בים שנתקבלו בה עדיות אלה כמו שהם כתובים אחר זה וכפי המסופר שהאשה הנז' היתה מחלטת שאישה מת והוא החלל הנז' ולא נסתפקה כלל והתחילה בימי הנישואין מקרוב וכן לפי הנראה כן מחליטים שאר במח"ק ורק ידידינו מהרי"ב נר"ו בשמעו עיכב על ידה מלהנשא טרם בירור דינה. וזה נוסח הקבלת עדות במותב תלתא כחדא הוינא יתבין כד אתא קודמנא סני' פ'רג'ון בן משה חדאד הי"ו ואחר האיום והגיזום עמד על רגליו והעיד בתע"ג אלדי מדת תלת סנין לילת כירוג' הגין כ'רג'נא מן מדנין האנא ונחייסא כהן נ"ע אלדי עמו אסמו רחמים עודא צבחנה פ'י בוג,רארה וצלנא לזרף תקריב מאצ'י שאעה בעד נפ"ץ נהאר ואקבל מה ניצלו קאלי אידא לקינא צקף מליח ואנכאן לא נעומו פ'לבחר והאנא לם חבית קלתלו נהיר סכ'ון מא נעומשי והווא כרארטי הבבט סלעתו מן לכריטה קריב לצט וקאלי נעמלו סאעאלא נאר באש יג'יו לבחרייא ונהארא נהאר לעיד לכביר מתאע לגויים מה תמא חד ועמלנא סאעאלא נאר וג,בברנא בתראב וכננא נצפ"רו ונצייחו ומא ג'א חד וקאל נרתאחו שוייא יג'ישי חד והאנא ענדי דג'אג' קלתלו עטיני שוייא שעיר לדג'אג' נחב נדכ"ל לדאמוס ונרקץ' קאלי הסכארה קדאמך' ודכ'לת לדאמוס ורקצ'ת מקצ"אר סאעה סאעה ואש ומן בעד קמת ווקפ'ת עלא פ'ס הדאמוס נשוף ג'אושי צקוף לקית צקף ג'את וטלעת ונשוף הצקף קרבת צ'רת עלא צאחבי מא לקיתושי צייחתלו לם ג'א וקאלי הראיץ אטלע לצקף קלתלו חתא יג'י צאחבי לכרארטי ובעת מן ענדו נאם יצ'ורוה הוני והוני לם לקאוה וקאללי באלך' הבט לבחר קלתלו וין חואיג'ו קאלי תחב תרכב ארכב עלא כ'אטר עיד הדחייא לם ננג'ם נסתנא וכיף לם לקית מעאה תנייא פ"תעטיל רכבת מעאה נהארהא אלדי הווא נהאר הג' אלדי הווא כירוג' הגין וכיף בדינא נקימו פ' לצקף לקית חואיג' מלמומין מכ'טיין בסכארא ומעאהם פ'לוס וקעדת באהת באלך' ג"אשי חד כ'דא שי מן הסכארא וקאם אלדי עזבו וכ'ללא לבקייא גדס וכיף ג'א הראיץ ולקאני באהת וחכיתלו קאללי לאג'ם יכון צאחבך' הבט ללבחר הנא והאדו חואיג'ו. ותעקקלת חואיג'ו אלדי כאנו לאבסין עליה כבוס ופ'רמלא וצרואל ווזרא מתאעו והראיץ קאללי חל לפ"רמלה לקית פ'יהא סטוס פ"לוס מייא וארבעא פ'רנך' ונפ'ץ ומוס מתאעו וזמאם מתאע תקייד מתאע הסלעא ונעקל אלדי הווא זמאמו מתאע כ'דמתו פ'שרכא מעא מכ'לוף עמרוצי וקאללי הראיץ צאחבך' משא פ'לבחר מוחאל ילווח פילוסו אלדי הומאן עקל בנאדם לאזם יכון התג,ללב עליה לבחר וג,רק. וקאללי הראיץ כיף תוצל לאזים תכ'בבר ראיץ מרצא באש לם תבקא אנתי מטלוב ביה וכ'בברת קאללי תכ'בבר שיך התראב פ'י אזים ומשית ולם לקיתו סתננית לג,צ'וא נהאר השבת כ'בברתו וקאללי תבעת תעררף אמאליה וכרית ואחד יכ'בבר אמאליה פ'לח ארא אלצג,ירא ונהאר השבת תקריב מאצ'י תלאתא בעד נפ'ץ נהאר ג'או כ'וה וכ"מסא דיג,תייא וכ'וה כיף שמאע דהש ופ'אהמת הג'מאעא בנאזלא ורכבנא פ'י צקף ולווזנא עליה פ לזרף ולם לקינאה וקאלו למסלמין מא יטלע כאן בעד תלת איאם ורזענא לאזים ולילת אלחד משינא לדיג,ת רקצ'ת תמא ומן ג,צ'וא וא כרית זאילא ורווחת ללחארא וסמעת נהאר התנין אלדי נהאר אלחד לקאווה פ'זרף ושאפ'ו הטביב וקאל אלדי האדא מא ביה שיי ג,יר הבט סכ'ון לבחר סתקטר מאת ויום התנין בעתלי לעאמל וחכיתלו באלדי צאר וכיף שאפ'ו אלדי הטביב קאל כמא מד' קאללי אמשי רווח ויום התלאת ג' אובו ואמו ומרתו וצקטו פ'נאזלא עלא יד אלעאמל אלדי מא תאהמין חד. ולכתב יום ג' ניסן התרפ"ו וקיים:
ע"ה כלפון משה הכהן סילט"א. ע"ה מגוץ חדאד ס"ט ע"ה חויתה בלא"א חנינא הכהן ס"ט תרגום עדות פרזון הנז' לעברית
במותב תלתא וגו' והעיד בתע"ג שזה כג' שנים ליל מוצאי ט"ב יצאנו ממדנין אני ונחייסה כהן וגו' וכשעה אחר חצות היום הגענו לזרף וקודם שהגענו א"ל שאם מצאנו ספינה טוב ואם לאו נשוט בים ואני לא רציתי וגו' ויאמר אלי נעשה משואת אש למען יבואו המלחים ועשינו משואות וגו' ולא בא אדם ואמר ננוח מעט אולי יבואו וגו' ונכנסתי למערה וישנתי כשעה וגו' ואיקץ וגו' ומצאתי ספינה באה וגו' חיפשתי על חבירי לא מצאתיו וגו' ויאמר לו רב החובל עלה לספינה אמרתי לו עד שיבוא חבירי העגלון ושלח מאנשיו לחפשו ולא מצאוהו וגו' א"ל אם תרצה לרכוב רכב כי וגו' לא אוכל לחכות וגו' וכשהתחלנו לשאת הבגדים לספינה מצאתי בגדים צבורים מכוסים בשק ועמהם כסף וגו' א"ל בודאי שחבירך ירד לים פה ואלו בגדיו הסתכלתי בבגדיו והם אשר היו לבושים עליו כובע ופ'רמלא ומכנסים וסדין שלו וגו' כיס מעות מאה וארבעה פרנך וחצי וסכין שלו ופנקס וגו' שאני מכיר שזהו פנקסו וגו' ויאמר אלי רב החובל חבירך נאבד בים שאי אפשר להשליך מעותיו שהם דעת האדם ובלי ספק נתגבר עליו הים ונטבע וא"ל כשתגיע לאזים תודיע לפקיד הים כדי שלא תתחייב בו אתה והודעתיו וגו' ויאמר אלי תודיע לקרוביו והשכרתי אחד להגיד לקרוביו באלחארה הצג,ירה ויום השבת וגו' בא אחיו וחמשה מהדיג'ת וגו' וחפשנו עליו בזרף ולא מצאנוהו והישמעאלים אמרו כי אינו עולה רק אחר ג"י וגו' ושבתי לאלחארה וביום ב' שמעתי כי ביום א' מצאוהו בזרף וראהו הרופא ואמר שאין לו כלום רק שירד חם לים ונצטנן וביום שלח אחרי המושל וספרתי לו ממה שהיה וגו' וביום ג' באו אביו ואמו ואשתו והודו ע"י השופט כי אין חושדים במי שהוא והיה זה ביום וגו' וקיים:
במותב תלתא כחדא הוינא יתבין כד אתא קדמנא ה"ר פינחס בן יצחק דידי הי"ו והעיד בתעשג איך שביום ש"ק י"א אב תרפ"ב קאל לו פ'רג'ון אלדי נתייסא בן רפאל כהן נהאר הג'מעא יו"ד אב התרפ"ב קריב נפ'ץ נהאר קאל לו אלדי יחב ליעום דכ'ל לם כ'רג'. יום אלחד י"ב אב התרפ"ב באעד נפ'ץ נהאר לקית נתייסא פ'סט ראקד עלא וג'הו קלבתו עלא דהרו כאמל בג' גופ'ו ג,יר כ"סמו מג'רוח שוייא בחכך' אלמא עקלתו בוג'הו וכ'סמו וג,בהתו אלדי הווא נחייסא למד' כמא יטרפ'ו כיף כאן חי בדא למא מתאע לבחר ליווצלו ועקלתו בלאמארא אלדי ענדו בקאיאע פ'י רג'לו לימינא מן הג'נב לבראני לס נאערף קדאש מן בקעא ועקלתו מן הג' מתאעהו אלדי השער מתאע ראצו נאבת ואצל קריב לנפץ ג'בינו ועקלתו מן לבקעא אלדי ענדו פ'סאפ'א לפ'וקחנייא לם נערף מן ג'יהת לימין חוולא ליצאר למכתר עלח ליצאר ולם נאערף הצאח וקתהא וג'הו לם מנפ'ך והיה זה ביום ר"ח ניסן התרפ"ו לפ"ג והכל שריר ובריר וקיים:
ע"ה יוסף בוכריץ ס"ט הצעיר לאועטייא ס"ט הצעיר משה ד"ר שמעון הכהן סילט"א תרגום עדות פינחס הנז' לעברית:
במותב תלתא וגו' והעיד בתע"ג איך שביום ש"ק י"א אב תרפ"ב אמר לו פרזון כי נחייסא בן רפאל ביום ו' יו"ד אב התרפ"ב קרוב לחצות היום אמר שרוצה לשוט נכנס ולא יצא. יום א' י"ב אב התרפ"ב אחר חצות מצאתי נחי סה הנז' בחוף שוכב על פניו הפכתיו על גבי שלם בכל גופו רק חוטמו פצוע קצת בחיכוך המים הכרתיו בפניו וחוטמו ופדחתו כי הוא נחייסה כמו שידעתיו בחייו והתחיל המים של הים להגיע לו והכרתיו בסימנים אשר לו בהרות ברגלו הימנית מהצד החיצון איני יודע כמה והכרתיי ממצחו שהשער של ראשו מגיע קרוב למחצית מצחו והכרתיו מהמקום אשר בשפתו העליונה לא אדע אם מצד ימין או מצד שמאל ועל הרוב על השמאל ולא אדע בבירור ואז פניו לא היו נפוחים והיה זה ביום וגו' וקיים:
במותב תלתא כחדא הוינא יתבין כד אתא קדמנא ה"ר כ'מימס ן' יהודה דידי והעיד בתע"ג איך שביום ש"ק י"א אב התרפ"ב קאל לי ליהודי אלדי כאן מטא נחייסא בן, רפאל כהן אלדי וצלו יום הג'מעה קריב לנפ'ץ נהאר לג'רף דכל לג,אר וכ'ללא נחיישה למד' קדאם לבג,לא ולכריטה כיף שאף השקף ג'איי כ'רג' מן לג,אר לם וג'ד נחייסא למד' ווג'ד כאן לכריטה ולבג,לה והדבש צ'אר עליה לם וג'דו רווח בלכריטה והדבש להאג'ים נשאר אלחד 12 אב התרפ"ב באעד נפץ נהאר בשוייא לקית נאייסא למד' ראקד עלא בטנו פ'סט לבחר יוצלו למא לג'נבו מעא למיג'א כיף תצ'רר קלבוה אעלא קפ'אה ועקלתו כיף מא נערפ"'י חיי בג' וכ'סמו ווג'הו והווא כאמל לם נאקץ מנהו שיי כאן שוייא חכך' מתאע למא פ'י כ"סמו ווג'הו ווקתהא לם פ'יה נפ'אך וענדי פי אמארה מן ג'הת שערו אלדי אעלא ג'בינו קריב יוצל לחואג'בו פ'י שאן ג'בהתו צג,ירה ועקלתו מן ג'יהת רג'לו לימינא אלדי פ'יהא תלאת בקעאת טבאעאה מן ברא אעלא טול הרג'ל מאהומשי מקאבלין כיף מה נערפהום פי חיאתו והיה זה ביום ר"ח ניסן תרפ"ו והכל שריר ובריר וקיים:
ע"ה יוסף בובריץ ס"ט הצעיר לאו עטייא ס"ט הצעיר משה ד"ר שמעון הכהן סילט"א תרגום עדות כמימס הנז' לעברית
ממותב תלתא וגו' בתע"ג איך שביום ש"ק י"א אב התרפ"ב אמר לו היהודי שהיה עם נחייסה בן רפאל כהן שהגיעו יום ו' קרוב לחצות היום לזרף נכנס למערה והניח נחייסה הנז' לפני הפרדה והעגלה וכשראה ספינה באה יצא מהמערה ולא מצא נחייסה הנז' ולא מצא רק העגלה והפרדה והחפצים חפש עליו ולא מצאו הוליך עמו העגלה והחפצים לאזים יום א' י"ב אב התרפ"ב אחר חצות היום מצאתי נחייסה הנז' שוכב על בטנו בחוף יגיע המים לצדו עם גל הים כשמכה הפכוהו על פניו והכרתיו כמו שאני יודעו בחייו בפדחתו וחוטמו ופניו והוא שלם לא נחסר ממנו כלום רק מעט חיכוך מים בחוטמו ופניו אז לא היו נפוחים ויש בו סימן מצד השער שעל מצחו שמגיע קרוב לגבותו כי פדחתו קטנה והכרתיו מצד רגלו הימנית שיש בה ג' מקומות בהרות מבחוץ לאורך הרגל ואינם מכוונים כאשר אני יודעם בחייו והיה זה וגו' וקיים:
תשובה זחלתי ואירא לחוות את דיעי בדבר זה עיגונא דאיתתא כי לא קבעתי מלפנים בו לימודי בהיותי בטל ילדותי וללמוד עתה מחדש פסקי פסקי לרוב חולשת גופי ולעול הצבור והיחיד כמעט אינו מספיק. ולעומת זה ראיתי הרבה מהראשונים והאחרונים אשר שקדו למצוא אופני התיר לעיגונא ובכן אמרתי ללמוד בזה בלא נדר לא להלכה ולא למעשה ולהציע את הנלע"ד בתור נושא ספרים ומראה מקום בעלמא לפני חכמי ורבני וגדולי הדור הי"ו ועל פיהם יקום דבר ובזה סמוך לבבי בטוח בעה"ו כי לא יצא מידי שגיאה ומה' אשאל עזר יעזרני על דבר כבוד שמו כמאמר נעים זמירות ישראל גל עיני ואביטה נפלאות מתורתך אמן:
והנה מראשית כל לנו לדעת האם יש לנו לחוש בעיגונא דאתתא להחמיר בכל הסברות משום חומרא דאשת איש או אדרבא להיפך יש לנו לסמוך על דעת המקילים בפלוגתא שקולה או גם לסמוך גם על המיעוט משום עיגונא דאתתא. או יש לנו לחשוב דין זה כשאר הדינים ללכת בהם רק אחרי הרוב או אחרי האחרונים או אחרי איזה הכרעה מכללי ההכרעה ולא לנטות לשום צד להחמיר ולהקל. ונלע"ד דהדרך הזו האחרונה היא היא העיקר דהיא דרך אמצעית ומכרעת. ועוד דכן נראה דעת הפוסקים וכמו שאבאר בעה"ו. ועל הכל שאם באנו לחוש לכל הדיעות ושלא להתיר עגונה רק באופן השוה אליבא דכ"ע שאין שום מחמיר בדבר כמעט לא הנחת בת לאברהם אבינו מן העגונות כי לא תנשא אחת מהנה רק אחרי עידן ועידנין ופלג עידן וכידוע דספרי הפוסקים מלאים מכל הצדדים וצדי הצדדים ואם כן הבא להתיר עגונה נחוץ לו לשקוד כל דלתי ספריהם ואף אם כה יעשה קשה מאד למצוא דבר התיר השוה לכל נפש ולכן מחוורתא כדאמרן וכן יש ללמוד מדברי הרא"ם ז"ל בתשו' סי' ל"ו שכתב דאפי' את"ל דהרמב"ם והסמ"ג חולקים ומחמירים ואינם סומכים על הסימנים כלל ואפילו בסימנים מובהקים אעפ"כ מכיון דאיכא עיגונא דאתתא דנפיק מינה חורבא אין ראוי להניח כל התנאים והגאונים המקילים בזה ללכת אחרי המחמירים שהרי שנינו בעדיות שאם יראה ב"ד דברי היחיד ויסמוך עליו כגון בשעת הדחק כדפירש בעל אור זרוע וגו' ואין לך שעת הדחק גדול מזה שאם תשאר האשה עגונה כל ימיה נפיק מינה חורבא וגו' כ"ש כשיהיו המקילים רבים ואחרונים שבודאי יש לפסוק כוותיהו ע"ש ודבריו ברור מללו שכונתו להתיר רק בנדונו דאיכא הכרעות להתיר ולא נחית כלל לסמוך על היחיד ורק בדרך ק"ו יליף לה מההיא דעדיות. אבל בגוף ההיא דעדיות לא דיבר הרב מזה וכן ראיתי לה' חלקת מחוקק ז"ל [סי' י"ז] ס"ק ל"א שפירש כן בכונתו ע"ש ובזה עלו לנו דבריו ז"ל מתאימים עם מ"ש מור"ם שם ס' ט"ו דבכל מקום דאיכא פלוגתא בדינים אלו אזלינן לחומרא ע"ש דזה אינו רק במחלוקת שקולה ה כעין ההיא דכתב מור"ם קודם זה היה ספק אם הסיח לפי תומו וגו' אין משיאין את אשתו דספיקא דאוריתא לחומרא וכן בכל מקום וגו' וכן יש לדקדק מדברי ה' שמחת יו"ט הוב"ד (במשה"ר מערכת קוף אות כ"ג) לגאון עזנו מוהרי"ט דכלל מסור בידינו מפי ספרים ומפי סופרים דלענין איסור ערוה לכתחילה יש לחוש לכל הסברות ואף אנו שקבלנו הוראת מרן הב"י היינו לענין איסור וממון. אבל באיסור ערוה מתמרינן ככל הסברות לכתחילה כשאין עיגון בדבר ע"ש אלמא דכי איכא עיגון בדבר יש לעשות אפילו לכתחילה כפי מה שהכרעת ההלכה נותנת וכ"ש בנדון שהוא עיגונא דאתתא כמעט לעולם. ועוד מבואר מדבריו דהני מלי לכתחילה אבל בדיעבד גם דליכא עיגון סומכים על הכרעת ההלכה ובעיגונא דאתתא מסתברא דדמיא רק לדיעבד כיון דצריכה לעמוד כן תמיד ועדיפא מדיעבד דגיטין וקידושין דמ"מ איתא בתקנתא לכתוב גט אחר. וכן יש לדקדק מדברי מו"ה מצות כהונה ז"ל סי' ס"ז וז"ל ובגיטין וקידושין מחמירין ולא אזלינן בתר דעת מרן וחיישינן לכל הסברות וגו' ע"ש ואלו עיגונא דאתתא לא תני בהדיהו ונראה טעמו כדכתיבנא. וכן ראיתי דבר זה כמעט מבואר בדברי גאון עזנו מהר"י בסיס ז"ל בהסכמתו לספק עיגונא בדי השיב סי' ג' שכתב אף ידי תכון עמהם לפי מה ששמעתי שזה שתים ושלשה שנים שנאבד זכרו ונודעת סברת המבי"ט ח"א סי' קל"ה דכל שעבר עליו י"ב חדש פקע מינה איסורא דאוריתא ומהר"ם גאלנטי הוב"ד בגו"ר ס"ס י"א כתב לסמוך על זה בעברו עליו ב' וג' שנים דבזה נפקא מאיסורא דאוריתא וכל ספיקי דאיכא בהך סהדותא דינינן להקל ככל איסורי דרבנן הנה כי כן האשה הנצבת בזה הותרה להנשא לכל גבר ע"ש ומשמע מזה דיש חולקים על המבי"ט ולדידהו לא שאני לן בין שנה אחת לשנים ושלשה שנים ומהר"ם גאלנטי הכריע לסמוך על המבי"ט בכה"ג דעברו ב' וג' שנים דיש ב' כחות להקל כח דעברה עליו שנה וכח שני חזקה ומינה מוכח דכל שיש הכרעת ההלכה סמכינן על זה להתיר ולא מחמרינן לחוש לכל הסברות הגם דפליגי בהא גופא אי נפקא מאיסורא דאורייתא או לא. וכן ראיתי לגאון ירושלים ה' ישא ברכה ז"ל בבני בנימין וקרב איש סי' י"ד שכתב שאם נשאת בדיעבד אז יכולים לסמוך על סברת המבי"ט ז"ל דכבר יצאה מאיסור תורה אחר עבור שלשה שנים כמ"ש מהרמ"ג בגו"ר כלל ג' סי' י"א ע"ש אף שדחה דבריו הגו"ר דמממונא לא ילפינן ע"ש הרי מבואר דסברת מהרמ"ג עצמה אינה מוסכמת ואפי"ה הכריעו הגאונים הנז' לסמוך עליו משום דיש בסברת מהר"ם גאלאנטי כעין הכרעה ודעה מציעתא כשעברו עליו ב' וג' שנים. ומינה ומינה דכי מצינן פלוגתא בעגונא ויש בזה איזה הכרעה מכללי הכרעת ההוראה הגם דפליגי בדאוריתא יש לסמוך להתיר. וכ"ש וק"ו אם הפלוגתא היא בדרבנן הגם דעיקרו דאורייתא ונתגלגל להיות דרבנן דאין לחוש להחמיר (כמבואר בדבריהם ז"ל דכי נפקא מאיסור דאוריתא כל ספק שיהיה הוא להקל) ובכה"ג נלע"ד דגם בפלוגתא שקולה יש להתיר כיון דאין כאן אלא איסור דרבנן וקי"ל סד"ר לקולא והכי נמי קי"ל בעלמא להתיר בשאר איסורין דרבנן גם דעיקרם דאוריתא ונתגלגלו להיות דרבנן וכמ"ש האחרונים ז"ל וכ"ן מדברי מהר"ם גאלאנטי ומדברי גאון עזנו מוהריב"ס ז"ל דגם בספק פלוגתא ספקו להקל מדלא ביארו דדוקא בספק דמציאות:
ומעתה יש לנו לברר אם העגונא זו אסורה מדאורייתא או לא ואח"כ יבורר עוד אם מותרת גם מדרבנן. ונלע"ד דאשה זו הנצבת בשאלה פקע מינה איסורא דאוריי' מכמה טעמים שאבאר בעה"ו. הא') דמבואר מהקבלת עדות הנז' דכבר עברו עליה יותר מג' שנים משנאבד בעלה ונשכח זכרו וכהכרעת מהר"ם גאלנטי הנז' והסכמת גאון עזנו מוהריב"ס והגאון יש"א ברכה ז"ל הנז' דבכי הא פקע מינה איסורא דאורייתא ע"ש ומי כמוהם מורה באיסורי דאורייתא ודרבנן להקל או להחמיר:
הב') דהרשב"א בחידושיו ליבמות דף קכ"א נסתפק בהכירוהו ולא נודע אם בתוך שלשה:
או אח"ך אי הוי ס' דאורייתא ואין מעידין או ספק דרבנן ומעידין והניח הדבר בצריך תלמוד כיע"ש והנ"י בשם הריטב"א כתב דמסתברא לקולא כיון שאין נראה לנו שום שינוי פנים ושמא נתפח חששא דרבנן היא וא"כ נראה דאין ספיקו של הרשב"א מוציא מידי ודאו של הריטב"א וכן ראיתי למהריק"ש באהלי יעקב סי' נ"ב שהכריע כן מכח זה. וא"כ גם בנ"ד שהעידו שלא נתפח הו"ל החששא דשמא נתפח ולא הרגישו רק דרבנן דמה לי ספיקא דשמא נתפח ביבשה או ספיקא דשמא נתפח בים כיון דהיסוד בנוי על זה שאין נראה לנו שום. שינוי פנים. וכ"ש בנדון זה שמעידים שלא נתפח להדיא. ועפ"ז נלע"ד עוד לומר דבכי הא שמעידים להדיא דלא נתפח גם הרשב"א מודה ולא נסתפק שס אולי דאורייתא רק בהכירוהו ולא העידו להדיא שלא נתפח דאיכא למימר דנתפח ולא שמו לב ואיך הכרתם ראיה אבל במעידים שלא נתפח מוכח דשמו לב לזה ודקדקו היטב דאי לא תימא הכי הי"ל להרשב"א להשמיענו רבותא זו דיש להסתפק גם אם העידו שלא נתפח. ועוד דקי"ל בעלמא דאפושי פלוגתא לא מפשינן וא"כ בכי הא דהעידו שלא נתפח טפי עדיף לומר דהרשב"א והריטב"א שוים בזה דהויא רק חששא דרבנן ולא פליגי וכאמור:
ועוד דהרדב"ז בתשו' שבספר דברי דוד סי' כ"ג כתב להוכיח מדברי הרשב"א עצמו בתשו' דלמעשה מקיל מדהתיר בנדונו ולא חשש לשמא אחר שלשה מצאו הרוב ע"ש והגם דמרן ז"ל בש"ע סי' י"ז ס' כ"ז כתב זה ביש אומרים ויש אוסרים ונקיטנן בעלמא יש ויש הלכה כיש בתרא מ"מ נראה דהני מילי לאסור מיהא מדרבנן אבל מדאורייתא שפיר יש לתלות להקל ובזה מידק דייק לן לשון מרן ז"ל שלא סיים ויש אומרים דאין תולין אלא ויש אוסרים שלא כהתחלת המאמר והורנו בזה דמדאורייתא מיהא לכ"ע חולין אלא דיש אוסרין מדרבנן וכן יש להוכיח מלשון הנ"י והביאו מרן הב"י שאחרי שהביא דברי הריטב"א כתב עוד בשם הריטב"א ויש חוששין להחמיר ע"ש ומשמע דהוא חששא וחומרא בעלמא וש"מ דמדאורייתא מיהא שריא בזה ועוד נראה על דרך מ"ש בדעת הרשב"א דמודה מיהא בהעידו שלא נתפח וה"ן מרן ז"ל שכתב דעתו כיש אוסרים נראה דמודה מיהא במעידים שלא נתפח דאין כאן אלא חששא דרבנן וכנז"ל וא"כ גם בנ"ד דהוי ס' אשתהי דים והעידו שלא נתפח אין כאן אלא חששא דרבנן ועדיפא מהא ראיתי לה' ח"ס אה"ע ח"א סי' ס"ט שכתב בשם הנמק"י בשם הריטב"א דאתפח גזרה דרבנן היא פירוש כיון דחזינן לפנינו צורתו שלמה יש לנו לומר כך היה מעולם גוף הלז ולא היה לו צורה אחרת ונשתנית לזו דמן התורה כל הדברים בחזקתם כמו שהם לפנינו ואם אולי בשהה ג' ימים חזקתו שנשתנה וגו' אבל ביצא מהמים ושהה שעה אחת או שתים אין כאן חזקה וכיון שרואים שלא נתפח ומכירים צורתו בט"ע וכל גופו אין לנו לחוש שהיה לזה הגוף צורה אחרת ונשתנית לזו ע"ש:
הג') דהרדב"ז ז"ל בדברי דוד סי' כ"א כתב דדעת הרמב"ם אפילו שהה ודאי אם לא נתפח מעידים עליו דתרתי בעינן שהה ונתפח ושכן דקדקו כל המפרשים מדבריו ועל הרב ז"ל יש לסמוך דאתריה דמר ועוד משום תקנה דעגונות ושם התיר בנדונו עפ"ז גם בלא העידו להדיא שלא נתפח אלא דמדהכירוהו לבד ש"מ דלא נתפח עש"ב וכן נלע"ד להוכיח מדברי הרמב"ם בתשו' פאר הדור סי' קנ"ג דלא חייש שם לשמא אשתהי אלא ודאי דס"ל כמ"ש הרדב"ז דבעינן תרתי אשתהי ואיתפח ואז אין מעידים. גם ממה שלא זכר שם דהעידו שלא נתפח מוכח דס"ל כמ"ש הרדב"ז דמדהכירוהו ש"מ דלא נתפח. גם בדברי רבינו בצללא סי' כ"א מבואר דרוב המפרשים דקדקו מלשון הרמב"ם דבעינן תרתי אשתהי ואיתפח ושכ"כ ה' המגיד ומו"ה מצות כהונה סי' יו"ד הביא דברי רבינו בצללא הנז' ע"ש. ומעתה נראה דהגם דרבים חולקים על זה ומהם מי שפירש כונת הרמב"ם דלא בעינן תרתי הא מיהא כיון דרוב המפרשים סוברים בדעת הרמב"ם דתרתי בעינן והרדב"ז ורבינו בצללא סמכו על זה א"כ ודאי דהכי נקיטנן בדעת הרמב"ם וכ"ש דכן מוכח מתשובתו הנז' וכאמור. ומינה נראה דגם החולקים על הרמב"ם מודו מיהא דמדאורייתא מיהא שריא ומה שאנו אומרים איפשר דאיתפח ואינו ניכר אינו אלא מדרבנן דכללא הוא שאין להרחיק המחלוקת כל כך לומר דלמר אסורה מדאורייתא ולמר מותרת גם מדרבנן דאפושי פלוגתא לא מפשינן ודומה לזה ראיתי בתשו' רבני בבל ברב פעלים ח"ב אה"ט סי' ב' בשם מוה"ר בתשו' סי' ג' וד' גבי הכרה דרבינו משולם ומהר"ם אלשקר והמבי"ט התירוה להנשא דהגם דשאר פוסקים פליגי עליהו מ"מ יודו שיצאה מאיסור תורה דלא עבדינן פלוגתא מן הקצה אל הקצה ע"ש וא"כ אם הרדב"ז שם התיר לגמרי בהעידו שהכירוהו מדברי הרמב"ם הנז' וכן יש להוכיח מתשו' הרמב"ם וכאמור הא מיהא לדידן אמרינן דגם החולקים מודו דנפקא מאיסור תורה כ"ש באם העידו דלא נתפח וכנ"ד:
הד') דכיון דהדבר מסופק לנו אם נשתהה או לא והעידו שלא נתפח א"כ עדות זו מבררת הספק הזה ומכרעת שלא נשתהה דודאי רז"ל שאמרו דבנשתהה מתפח תפק היינו מפני הנסיון והחוש שראו כן וכיון שהוא דבר הניכר לחוש אין להכחיש גם כן חוש העדים שהעידו שלא נתפח ומקיימים דברי רז"ל ודברי העדים ואמרינן שלא נשתהה ודוקא בהעידו שלא נתפח וגם העידו שנשתהה דאז אמרינן דהעדים טועים בדמיונם או משקרים כדי לקיים דברי רז"ל ולא בכה"ג שיש אפשרות לקיים את הכל ושמעתי מבני הר"א הי"ו דכה"ג כתב הרשב"א גבי עדים שהעידו על טריפה ודאית שחיתה י"ב חדש דאמרינן שלא דקדקו יפה או מכחישנן להו לקיים דברי רז"ל. אבל בספק טריפה קי"ל בעלמא דאם שהתה י"ב חדש מותרת דבזה אין שום סתירה עכת"ד הי"ו וכן יש ללמוד בדומה לזה ממ"ש מרן בח"מ סי' כ"ט שיש לתרץ דברי ב' עדים הנראים סותרים ומכחישים כדי שתהיה העדות מכוונת ומשמע שם דאפי' לתרץ דבריהם במשמעות רחוק מתרצינן כההיא דדברים סתומים וסובלים ב' פירושים ומשמעיות אחד קרוב ואחד רחוק ע"ש וכן ראיתי מפורש ממש במהריק"ש בערך לחם שכתב הכירו העד ולא נתפח בידוע שלא שהה אחר שהושלך וציין להרדב"ז סי' תתקצ"ט וסיים ע"ז וצ"ע. וכן ראיתי למהרימ"ט ח"ב סי' ל"א שכתב דבין בג' ימים דיבשה בין בהועלה מן הים וספק אם אשתהי אם אין בו שינוי של נפיחה תלינן דהשתא הוא דסליק דאי אשתהי מתפח הוה תפח ע"ש והב"ד בקע"ד שבס"ס הח"מ והב"ש אות שמ"ח ע"ש. ומעתה הגם דמהריק"ש הצריך עיון אין דבריו של אחד במקום שנים ועוד דהוא ז"ל לא קפליג רק כתב דצ"ע ואין ספקו מוציא ודאם של הרדב"ז ומהרימ"ט ועוד דאין להרחיק הדיעות כל כך ואמרינן דגם אם מהריק"ש חולק הא מיהא יודה דמדאורייתא שריא וכעין מ"ש בטעם ג' בשם רבני בבל ז"ל:
הה') שכתב רבינו בצללא בתשו' סי' כ"א דדוקא כי אסקוה ליבשה ממש במקום שאין גלי הים מגיעים אבל אם הים פולטו וגלי הים עוברים ושבים עליו אע"ג דיתיב על היבשה כיון דמציף עליה מים בכל שעה מהגלים אכתי אינהו מייא צמתי ליה ע"ש ודקדוק דבריו נלע"ד דכשמשליכו הים על שפתו והיינו דהגלים מגלגלים אותו לאט לאט עד שבא אל שפת הים מקום כלות כח הגלים לדוחפו עוד אז הוו גלי הים עוברים ושבים עליו בכל שעה שכן דרך המים שלפני שפת הים שהם הולכים ורבים ובשפת הים הם מועטים אבל על כל פנים עם כי אין בהם כח הדוחף מ"מ מים יש אם מעט ואם הרבה ודוקא אם העלוהו בידים או שיש איזה מקום נמוך שדחפוהו גלי הים לשם בהשלכה בכח ושם אין מים דאז מיא ליכא ולא צמתי ליה וא"כ בנ"ד שלא העלוהו אלא הים דחפו ולא השליכו למקום נמוך וחפירות שאין מגיעים המים לשם אלא נמצא על שפת הים וכמו שהעיד האחד דהמים מגיעים לצדו והשני העיד שהתחילו מי הים להגיע אליו וא"כ אינו ביבשה ממש אמרינן שפיר דמייא צמתי ליה וכאלו לא יצא מן הים וכאמור והגם דמהרח"ש ז"ל בקו' עיגונא דף ן' כתב ע"ז ויראה לי שיש מקום לחלוק ע"ז מכמה אנפי ולומר דלא אשכחן בגמרא דאמרינן מייא מצמת צמתי רק בתוך המים אבל כגון זה ל"א ע"ש לע"ד דברי רבינו בצללא נכונים בטעמם חדא דכיון דאמרינן מייא צמתי ליה מה לי אם הוא מוקף כלו או שרובו אי מיעוטי במים ועוד דרבינו בצלאל כתב כן מסברא והסברא נותנת דכיון דהיה משוקע כלו במים ואח"כ נשארו חלקים ממנו במים הו"ל איתו לחות של המים עומדת תמיד וצומחתו מהנפח. גם מ"ש עוד מהרח"ש ועוד דעל שפת הים מקרי אפילו במקום שאין גלי הים מגיעים שם כיון שהוא סמוך לים ע"ש הנה לפי מה שביארתי בעניותי בכונת רבינו בצלאל אתי שפיר זה דכיון דלא אפקוהו בידים רק דחפו הים בגליו א"כ מוכרח שהחלל יהיה בסוף כלות כח הגלים דודאי סמוך ליבשה יש מים ואין באותם המים כח הגלים וכיון דמת הוא ואין בו כח ותנועה א"כ מוכרח שישאר שם כל שלא יש איזה דבר נמוך ומשופע או חפירה דאז אפ' דמדחיפת כח הגלים מתגלגל ויורד ליבשה ממש וכאמור. גם מ"ש דפעמים שהים נח וליכא גלים כלל אף סמוך ממש ע"ש לע"ד רבינו בצללא תיקן זה במרוצת דבריו שכתב דמציף עליה מים בכל שעה ור"ל דשיעור השהיה משהועלה מן הים כתבו המפרשים (עי' להב"ש והח"מ) דהוי לפחות שעה וגלי הים על הרוב כי בטרם כלות השעה מציפים מים עליו. גם מ"ש שם וזה נראה דעת רבוותא שראיתי על עדות מת על שפת הים דבעו לאלתר שפלטו הים ע"ש לעד"ן דלא כתבו כן רק לשיטתם דס"ל דבעינן לאלתר ותכף ממש וכמ"ש מהרח"ש בזה ע"ש אבל לדידן דנקיטנן בשהיה הויא לפחות שעה א"ש דברי רבינו בצללא ז"ל ולדינא הגם דאין כחנו יפה להכריע בין ההרים הרמים עכ"פ יש לומר דגם מהרח"ש לא חלק בדרך ברורה רק בלשון דאיכא למימר ואינו ברור לו זה וא"כ אין ספיקו מוציא מידי ודאו של רבינו בצלאל ז"ל ועוד נראה דגם אם היה חולק עליו בנדון דידן שהעידו שיש ממש מים מגיעים ומתחילים יודה לרבינו בצללא דליכא בכה"ג כל הטעמים שחלק בהם דאולי לא חלק אלא מפני צירוף כלם ועוד נראה דגם אם חולק בכל טעם וטעם מהם לבדו הא מיהא נראה דיודה לרבינו בצלאל דנפקא מאיסור תורה שלא להרחיק הדיעות כל כך וכמ"ש בטעם ג' בשם רבני בבל. וכ"ן דעת מו"ה מצות כהונה סי' יו"ד שהביא דברי רבינו בצללא הנז' ולא זכר מדברי מהרח"ש ז"ל אם דנראה לו דעת ה' ר"ב עיקר וכאמור אם דנראה לו דעכ"פ מודה מהרח"ש דמדאורייתא מיהא שריא ואותה מבקש מו"ה שם וכמו שסיים אח"ז היא העולה וגו' יצאה אשה זו מאיסור תורה וגו' דדוחק לומר דאשתמיט ליה לשעה דברי מהרח"ש ז"ל כי ספרו מסתמא מצוי ועוד דהבאים אחריו הזכירוהו (וע' הכנה"ג הגה"ט אות שס"ג). ועוד נלע"ד דכיון שהעידו שלא נתפח הו"ל הכרעת המציאות דבנדון זה כך היה דגלי הים צמתי ליה דאלת"ה מתפח הוה תפח וכיון שאנו מסופקים אי צמתי וכמ"ש הר"ב או לא צמתי וכמו שהשיג מהרח"ש א"כ כשהעידו שלא נתפח מוכח לן מזה דצמתי ליה מייא וכעין מ"ש לעיל בטעם ד' עש"ב ובכה"ג נראה דגם מהרח"ש מורה וכאמור שם:
הו') דמרן בש"ע ס' כ"ח כתב די"א בשם ר"ת דהא דאין מעידין עליו אלא עד ג' ימים ה"מ בחבול בפניו אבל אם אינו חבול בפניו מעידים עליו אפילו אחר כמה ימים ע"ש וטעמא דשלשה ימים הוא משום דמתפח וטעמא דשהיה משהועלה מן הים הוא משום דמתפח וא"כ לי"א בשם ר"ת כל שאינו חבול בפניו מעידים עליו גם דאשתהי דאין שום טעם וסברא לחלק ביניהם וכ"כ מור"ם להדיא שש ע"ז ואפילו נפל למים ופי' הב"ש ס"ק פ"ו דאפי' אשתהי מהני ט"ע אם צורתו שלמה וציין להתו' בשם ר"ת ע"ש וא"כ בנ"ד שהעיד כ'מימס בן יהודה שהכירו כמו שהכירו בחייו בפדחתו וחוטמו ופניו והוא שלם לא חסר ממנו דבר וכן העיד פנחס בן יוסף הכרתיו בפניו וחוטמו ופדחתו כי הוא נחייסה הנז' כמו שידע אותו כאשר היה חי הא ודאי דהכרה דטביעות עינא קאמרי והסימנים שזכרו אא"כ אינם אלא תוספת על הטביעות עינא דאלת"ה היה להם לתלות ההכרה בסימנים ולומר שהכירוהו ע"י הסימנים הנז' וא"כ לי"א בשם ר"ת אשה זו מותרת גם מדרבנן וא"כ נראה דהגם דקי"ל דאין לסמוך ע"ז לבד וכמ"ש מרן שם ואינו מחוור בעיני האחרונים היינו להתירה גם מדרבנן אבל מדאורייתא מיהא שריא וע"ד מ"ש לעיל בטעם ג' בשם רבני בבל שאין להרחיק כ"ך הפלוגתא לומר דלמר מותרת גם מדרבנן ולמר אסורה גם מדאורייתא. ועוד דכבר כ' הפת"ת ס"ק קכ"ה בשם הח"ס אה"ע סי' נ"א נ"ג נ"ו דנראה לו דברי רבינו תם עיקר ומה שחלקו עליו גרם להם שלא ראו ספר הישר לר"ת שזכינו לו עתה ואלו ראו דבריו וגו' שר"ת בעצמו הרגיש בכל קושיותם וישבם לא נחלקו עליו ושר"ת סיים לא מפני קולא של עיגונא אלא מפני שהוא אמתה של תורה דן הוא ורשב"ם כן ומי שאינו מורה כן הוא חוטא וגו' ע"ש ומעתה היה ראוי להורות לדידן שנתגלה בימינו ס' הישר לר"ת להתירה לגמרי דהוי לדידן כאלו אין חולק כלל על ר"ת בזה וכמו שכן כתבו הפוסקים בדומה לזה היכא שנדפסו דברי אחד מן הראשונים אשר לא היה בימי האחרונים ואכמ"ל בזה. אלא דלהתיר לגמרי כיון דסיים הפת"ת שם בשם הח"ס דלא סמך ע"ז לחוד כי אם בצרוף צדדים אחרים הא ודאי שאין בידינו להקל יותר מהרב עצמו שמצא מציאה זו. אבל מ"מ נראה דעפ"ז ג"כ פקע ממנה איסור דאורייתא ולענין להתירה גם מדרבנן הוא שהוצרך הח"ס לצדדים אחרים:
הז') דמרן ז"ל בתשו' סי' י"ב כתב דהכא דיינינן לה מצד אחר דכיון שלא היה חבול בפניו וגם היה כל גופו שלם אפילו אחר כמה ימים יכולים להעיד עליו וכמ"ש התו' והרא"ש והטור וכ"ש זה שאמר שהכירו וגו' בלי שום ספק כלל והרי זה מכירו בטביעות עין ע"ש ודבריו ז"ל לכאורא הפך דבריו בש"ע הנז' דאינו מחוור בעיני האחרונים ע"ש והנלע"ד לישב זה עפמ"ש מרן בסכ"ה בשם ר"ת דאם גופו שלם יכולים להכירו בטביעות עין אפילו אין שם פרצוף פנים פדחת וחוטם וסיים דחלקו עליו האחרונים ומבואר בהח"מ ס"ק ע"ו דמשמע קצת דלא נדחו דברי ר"ת לגמרי ע"ש וכן בהא דסעיף כ"ח כתב הח"מ ס' נ"ד בדומה לזה ע"ש וא"כ י"ל דמרן מצרף ב' הכחות שחידש ר"ת יחד ועם כי באחת מהם אין לסמוך בהיות שניהם יחד יש לסמוך שפיר להתיר ולכן דקדק בתשובתו הנז' לומר וגם היה כל גופו שלם וע' לה' בגדי שש אות ל' בשם מהריק"ו דאפי' החולקים על ר"ת מודו בדאיכא תרתי ע"ש ומעתה הגם דלהתירה ממש גם מדרבנן על ידי זה צריך עיון עוד מ"מ נראה דמדאוריתא מיהא שריא עפ"י צירוף ב' הכחות הנז':
הח') דיש כמה וכמה הוכחות המורים ובאים שזה החלל הנמצא היה שט בים ומת שם וזה הוא הנעדר והגם דאין כאן עדות כבר כתב התה"ד בפסקים וכתבים סי' קל"ט דכי היכי דמקילינן במים שאל"ס דאם נשאת לא תצא ה"ן מקילינן בשאר אומדנות המוכיחות להקל והביא דבריו מהרח"ש דף ס' ע"ג ע"ש והגם דהרדב"ז סי' תקכ"ו תמה הרבה עליו כבר כתב הפת"ת ס"ק ע"ז בשם המה"ץ ס"ק נ"ח שהשיב על כל השגות הרדב"ז וקיים דברי התה"ד ע"ש וא"כ לדינא יש לנו להכריע כן שבא באחרונה וראה דברי שניהם ועוד דמור"ם דבתריה גרירין כשלא גילה מרן דעתו פסק לדברי התה"ד ע' ס' ט"ו. ועוד נלע"ד דבנ"ד שנמצא החלל לפנינו גם הרדב"ז מודה דהא איכא תרי רובי רובא חדא דנעדר זה טבע במים שאל"ס ורובא תניינא דחלל זה הוא הוא הנעדר. וכמו שיראה המעיין בדברי הרדב"ז שם דעיקר טעמו שם משום דבעי תרי רובי ע"ש. ועוד דאפושי פלוגתא לא מפשינן לומר דגם בכה"ג חולק הרדב"ז. ועוד דבנ"ד אי לא חשבינן לאומדנא א"כ אפשר דחלל זה מת לגמרי ביבשה והשליכוהו על שפת הים או שיצא חי מן הים ומת ביבשה וכל כיוצא בזה וכמ"ש ה' עה"ש אות מ"א בשם ה' בשמים ראש סי' קל"ו ע"ש ואי הוי זה ספק א"כ יש להתירה מס"ס דשמא מת חלל זה ביבשה ועדותם עדות גמורה דהרי בתוך שלשה ביבשה מעידים. ואת"ל דמת בתוך הים שמא לא שהה. אלא דמצד האומדנא אנו באים לדחות הספק הראשון וא"כ הרי יש עוד אומדנא דמוכח דזהו החלל הנעדר ומוקמינן אומדנא כלפי אומדנא וממ"ן תשתרי מדאוריתא מיהא אפי' להרדב"ז ועי' לקמן בטעם הי"ג:
הט') דכיון דהם ב' עדים לא חיישנן דאמרי בדדמי וכמ"ש מו"ה עה"ש אות ס"ג בשם כמה פוסקים וכ"כ ה' עצי ארזים ס"ק ק"ה בדעת הרמב"ם וא"כ הגם דיש חולקים הא מיהא יש לנו להשוותם בהא דמדאורייתא לכ"ע שריא ולא פליגי רק בדרבנן וכמש"ל בטעם ג' בשם רבני בבל:
היו"ד) דהסימנים הנזכרים בדברי העד אם לא יהיו מובהקים ומתירים ממש הא מיהא לא הוו סימנים גרועים לא בינוניים וכמ"ש הב"ש ס"ק ט' בשם הרמב"ם והע"ב סי' ס"ג והב"ח בק"א דשומא הויא סימן בינוני וכ"כ ה' חק"ל סי' י"ב דעיקר סימן השומא הוי ודאי סימן בינוני. ובסימן רושם מכה כתב דרבו הסוברים דהוי סימן מובהק בצמצם מקום רושם זה ע"ש דף כ"ה ע"ב וא"כ הרי כ' מו"ה עה"ש אות מ"ה בשם רי"ו בשם הרמ"ה דבסימנים בינוניים אם נשאת לא תצא. וכ"כ ה' באה"ט ס"ק ע"ב וא"כ אין כאן אלא איסור דרבנן והולכין בספקו להקל וכמ"ש הפת"ת ס"ק קכ"ב בשם הנו"ב סי' כ"ט ע"ש:
הי"א) דאשה זו הוחזקה בחזקת פנויה זה יותר משלשה שנים אצל כל בני ק"ק הדיג,ת יע"א דכלם היה כמעט מוחלט אצלם כי זה החלל הנמצא הוא אישה הנעדר אשר נמצא על שפת הים והביאוהו וקברוהו בני החברה ושאר הק"ק אם רובם או כלם ולא נמצא סתירה לחזקה זו ולא נשמע על זה שום ערעור לומר שנראה למי שהוא כי יש שום ספק בחלל זה כי זה אינו הוא או שמא אינו הוא עד כי היתה רוצה להנשא ולא נכנסה לבית הספק לא היא ולא הבעל שרצה לישאנה ולא שאר ההק"ק וקי"ל דסוקלין על החזקות וא"כ כיון דהוחזק חלל זה כי הוא בעלה הנה זה לאות כי אין ספק וערעור בזה ויש ללמוד זה בק"ו ממ"ש הגו"ר ס"ס י"א משם מהר"ם גאלנטי דיש לסמוך על המבי"ט בעברו עליה ב' וג' שנים כמש"ל בטעם א' ע"ש וכ"ש בהוחזק חלל זה כי זה הוא הנעדר והוחזקה מכח זה אשתו בתור פנויה דודאי יש סברא וטעם לקיים חזקה זו שלא ערער בה אדם יותר ממה שלא נשמע על הנעדר מאומה דבמה שהוא לפנינו מסתבר יותר לתלות דהיתה כ"ך הכרה ברורה ולכן לא יצא עליה ערעור ועוד דבנמצא מיהא חלל טפי יש להקל מאם לא נמצא לגמרי וא"כ לפ"ד הגו"ר בשם מהרמ"ג נראה דמטעם זה שזכרתי נפקא לה מאיסורא דאורייתא וכאמור:
הי"ב) דהרא"ש בפסקיו ביבמות סובר דמי שלא ראה הטביעה מעיד גם אחר כמה ימים וכתב ה' צמח צדק סי' מ"ה שיש לסמוך על הרא"ש בזה אפילו שלא בשעת הדחק וכ"ש בשעת הדחק ע"ש והגם דכתב שם בשם האחרונים דלא רצו לסמוך על דברי הרא"ש בזה ע"ש וכן ה' עה"ש אות מ' כתב בשם הרא"ש בבשמים ראש סי' קל"ו דלא שנא ושהטור כתב הפך אביו הרא"ש ע"ש מ"מ זכורני דעיקר תשובות הרא"ש אשר בבשמים ראש יש סוברים דמיוחסים להרא"ש ואינם להרא"ש וקצת מתשובותיו מוכיח לשונם שאינם כלשונו שבתשובותיו וא"כ כיון דהטור כתב כן ודרכו ז"ל ללכת בעקבות אביו ודברי הרא"ש בפסקיו מורים כן אמרינן דהוא ידע דאין אותה תשובה מאביו וכן ראיתי לרבינו בצללא בתשו' סי' כ"א שביאר דעת הרא"ש בפסקיו כדברי הטור וא"כ אינו רחוק אם אותה תשובה לאו מר חתים עלה. ועוד דאנן בדידן בתריה דמור"ם גרירין במקום שלא גילה מרן דעתו ומור"ם ז"ל בס' כ"ח נראה דס"ל כיש מחלקין כנז' ע"ש וכ"כ מהרש"ט בתשו' מרן דין משאל"ס אות י"ו מתשובתו ע"ש וגם אם נאמר דאין בידינו הכרעה בזה הא מיהא יש להכריע דנפקא לה מאיסורא דאורייתא אליבא דכ"ע שלא להרחיק המחלוקת כל כך וכמש"ל בטעם ג' בשם רבני בבל ע"ש. ועוד דיש בזה ס"ס שמא כהסוברים דבלא ראה הטביעה מעידים ואת"ל כהחולקים שמא לא נשתהה והגם דיש סוברים דאין להתיר בס"ס בעיגונא דאתתא נלע"ד דודאי אין זה רק מדרבנן אבל מדאורייתא מתירים שפיר בס"ס וכן בכל ס"ס דאתחזק איסורא דיש סוברים דאין להתיר אין זה רק מדרבנן אבל מדאורייתא יש להתיר ועוד דהרי הפר"ח מסיק להתיר בס"ס דאתחזק איסורא בעלמא וכ"ן דעת האחרונים וא"כ נראה דגם לגבי עיגונא דאתתא יש להתיר בס"ס לגמרי וכ"ש דיש להתיר מדאורייתא ע"י ס"ס גם בעיגונא וכאמור:
הי"ג) שכתב מו"ה עה"ש אות ע"א בשם ה' בשמים ראש סי' קל"ו דאם ראה מת על שפת הים אין ראיה שהמים פלטוהו ליבשה ואימור נתעלף אדם שם ומת או נפל שדוד מחליו שהיה לו ואין זה קורבא דמוכח לדון עליה ע"ש וא"כ י"ל דמותרת מס"ס שמא חלל זה מת ביבשה ע"י גוים והשליכוהו שם וכיוצא כגון שיצא מן הים חי ומת בחוץ וכדומה וא"כ בתוך שלשה ימים מעידים עליו ואת"ל דמת בים שמא לא נשתהה וגם להסוברים דאין להתיר מס"ס בעיגונא הא מיהא נראה דמדאורייתא שריא וכמש"ל באות הקודם והגם דהאומד בנ"ד מכריע יותר ויותר דמת בים ופלטו הים כיון דכי אזלינן בתר אומדנא האומדנא ג"כ מכרעת יותר ויותר דזה החלל הוא הנעדר א"כ שפיר יש לעשות הס"ס הנז' ואין האומד הנז' סותר הס"ס כיון דאיכא נגד זה אומר להתיר דעדיף מניה. (ועי' לעיל בטעם ח'):
הי"ד) שכתב הרדב"ז בדברי דוד סימן כ"ד בשם מהר"ם בר ברוך דאם המעיד עליו הוא היה מכירו מחיים ומעיד עליו אחר מותו אפי' לאחר כמה ימים מהימן ע"ש וכן ראיתי לה' יד אהרן הגה"ט אות קמ"א שכ"כ בשם הרא"ם ז"ל וא"כ כ"ש וק"ו באיש כזה אשר מלאכתו היה עגלון נושא סבל על עגלתי אשר איש כזה הנוסע תמיד ממקומו אל הסביבות בעבור מלאכתו זו יהיה ידוע ומפורסם לכל ועוד דנקבר ע"י החברה קדישא אשר מסתמא הם רבים וכלם מבני עירו וביחוד הב' עדים הללו (כפי המסופר) כי הם יודעיו ומכיריו הרבה וא"ך נראה דגם החולקים על מהר"ם בר ברוך יודו בנ"ד מיהא דעדיף טפי ועוד נראה דגם אם יש חולקים מודו מיהא למהר"ם בר ברוך דמדאורייתא שריא שלא להרחיק הפלוגתא כ"ך וכמש"ל בטעם ג' בשם רבני בבל ע"ש:
הט"ו) שכתב ה' מכתם לדוד ז"ל סי' ג' דכיון דמת זה נמצא ממש סחור סחור לאתרא דמתבעי מינה אשר נפקד מושבו מההיא מתא וירונא דיתבא על נהר אדיצי ושם נמצא שנטבע באותו הנהר גופיה אין ספק דאית לן למימר מדינא דאורייתא כאן נמצא וכאן היה ולא חיישינן דילמא מעלמא אתי דכיון דידעינן כי לא נפקד מאותה העיר דשייכא בההוא נהרא רק יהודי זה ונמצא שם יהודי אחד אפילו בלא סימנים היה מקום מדאורייתא לתלות כי הוא זה דהו"ל רוב וקרוב המצוי דאזלינן בתר הקרוב גם לדעת כפר"ח דסובר דרוב וקרוב דמוכח אזלינן בתר הרוב וכ"ש דסימנים מוכיחים עליו והלכך בכה"ג כ"ע מודו דנפקא לה מאיסור תורה ועדיף טובא מההיא דסברת המבי"ט ואפי' הפ"מ והמ"מ בכה"ג פשיטא דליהוי לן מינייהו מודים דרבנן ע"ש ומינה ומינה לנ"ד שלא נשמע שנפקד אז רק זה הנעדר ונמצא החלל הזה על שפת הים דיש לומר כאן נמצא וכאן היה וזה הוא ומותרת מדאורייתא. והגם דשם ה' ז"ל שדי נרגא בזה דדילמא גוי הוא מההוא אתרא והוצרך לשני סימני טהרה מילה וציצית ע"ש מ"מ נלע"ד שלא כתבו כן רק לפי זמנו אבל בזמנינו זה אשר הממשלה יר"ה עינה פקוחה מאד לדעת מכל נעדר בין גוי בין ישראל ומי שלא יגיד מזה ענוש יענש בפלילים א"כ כמו שכתב ה' הנז' דמה שלא נשמע שנפקד יהודי זולתו הוי הוכחה דלא יש רק זה כן נמי י"ל דממה שלא נשמע דנפקד מהעיר ומהסביבות לא גוי ולא ישראל רק זה הוי הוכחה דזה הוא החלל זהו הנעדר. וכ"ש שהעיד פרג'ון ן' משה חדאד דהדבר הגיע להממשלה ונבחן ע"י רופא הממשלה דודאי י"ל דאי איתא דנפקד איש אחר היתה הממשלה שומעת ומסתפקת היא וקרובי הנפקד השני להסתפק שמא הוא זה ולא יהיה להם לתת אותו לקרוביו לקברו וממה שנתנוהו ולא נסתפקו ולא חשו לזה צ"ל חדא מתרתי או שלא נשמע ולא נודע כלל דיש נפקד אחר. או דנתברר להם כי חלל זה הוא היהודי שמעידין עליו ולא זולתו שראוהו קרובי הנפקד השני וראו כי אינו שייך להם כלל וכלל:
הט"ז) דבלאו הכי אנן בדידן נקיטנן דרובא וקורבא דמוכח אזלינן בתר הקרוב וכמו שכן דעת מרן ז"ל וכמ"ש הפר"ח יו"ד סי' ס"ג ס"ק ג' ועם שהוא חולק הרב מכתם לדוד שם כתב שקיים בחידושיו לדעה זו ע"ש וא"כ בנ"ד דהוי קורבא דמוכח ע"י סימנים לדעת מרן ודעמיה אזל מינה איסורא דאורייתא:
הטו"ב) דכתב הפר"ח ס"ק דקרוב והרוב מחצה על מחצה אזלינן בתר הקרוב ע"ש ומינה לע"ד דאם הקרוב ודאי והרוב ספק אזלינן בתר הקרוב דכך לי רוב ספק או מחצה על מחצה וא"כ חלל זה שהכירוהו בטביעות עינא שהוא כטביעות עינא של האיש הנעדר דודאי היה לו טביעות עינא זו ואין אנו יודעים אם יש עוד בעולם איש אחר שיש בו טביעות עינא כזו הו"ל הקרוב ודאי והרוב ספק וכמחצה על מחצה דמי ומדאורייתא בתר קרוב שהוא ודאי אזלינן וכאמור:
ומעתה אשר ביארתי דלע"ד נפקא לה מחשש הסכנה דאיסור דאורייתא מכמה טעמים יש לנו לברר עוד אם מותרת גם מדרבנן. ונלע"ד דהיא מותרת גם מדרבנן מכמה טעמים שאבאר בעה"ו. ובטרם כל יש לברר האם בעינן שיעידו העדים על מי שהושלך או הועלה מן הים תכף ומיד בלתי שום התאחרות כלל או יש גבול בזה לפחות שהית שעה אחת:
והנה מרן ז"ל בש"ע סי' י"ז סכ"ו כתב והוא שיראוהו מיד כשהעלוהו מן המים ויש פנים לומר דכל דלא שהה שעה אחת בכלל מיד הוי ויש פנים לומר דבעינן הכף ומיד ממש ומסתברא לי טובא כפירוש הראשון דאלו כפירוש השני א"כ אין גבול בדבר כלל וכלל ובכל דהו דכל דהו הוי אשתהי. וא"כ לא הנחת בת לאברהם אבינו מן העגונות אשר בעליהן נטבעו שיעידו עליהם דגם כחצי מינוט או פחות הוי אשתהי וכיון דמדברי מרן עצמו ומדברי הגמרא והפוסקים מוכח דמעידים א"כ צ"ל שיש איזה גבול לשהיה זו והיינו לפחות שעה אחת וכ"כ הב"ש ס"ק פ' והח"מ ס"ק מ"ט דבאמצע השעה מיהא מעידים גם לדעת מרן ע"ש:
והגם דראיתי להפת"ה ס"ק קי"ז בשם המה"ץ ס"ק ק"ד שכתב דלשון הש"ע משמע דס"ל כדעת הרי"ף והטור ורי"ו דבעינן שיראוהו תכף ואין שיעור לדבר ומהרח"ש הביא עוד כמה פוסקים הסוברים כן ע"ש וגם ראיתי לה' חק"ל אה"ע סי' י"ב דמסיק שאינו רואה מקום להקל שהרי רוב הראשונים והכרעת הש"ע ומור"ם שלא הגיה הוא להחמיר ומי יקל נגד דעתם ע"ש מ"מ הסברא שכתבתי דא"כ נפל פיתא בבירא ובטלת דין עדות הנטבעים כמעט לגמרי אין מכרעת כן. ועם כי אינני כדאי להכריע ובפרט לעשות מעשה נגד החק"ל ודעמיה מ"מ נלע"ד כיון דהב"ש והח"מ סוברים בדעת מרן ז"ל דבעינן מיהא שעה אחת לשהיה א"כ נשאר הדבר למעיין להכריע ביניהם וכשהסברא מכרעת כדברי הח"מ והב"ש שפיר הויא הכרעה. ועוד דלע"ד לשון מרן ז"ל מדוקדק ומוכרע מאד כדברי הב"ש והח"מ ז"ל דבסוף דבריו סיים אבל אם שהה וגו' ואי איתא דאין גבול ושיעור לשהיה זו היל"ל אבל אם לא ראוהו מיד כשהעלוהו מן הים או כשהשליכו הים אין מעידין עליו ומדלא כתב כן ש"מ דשהיה מיהא בעינן אלא שלא נגבל שיעור השהיה וילמוד א"כ הסתום מן המפורש בשאר פוסקים דלפחות שעה אחת שהיה בעינן. והגם דראשית דבריו לכאורה משמע דתכף ומיד בעינן מ"מ יש לנו להשוות דבריו הראשונים עם האחרונים ואמרינן דכל דהוי באמצע השעה בכלל מיד וכלשון זה ממש ראיתי בהנמק"י שכתב על לשון הרי"ף וז"ל זה הלשון מוכיח שלא שהא כלל אחר שהיה ביבשה אבל אם שהה במים ג' ימים ושהה אפי' שעה אחת אחר שעלה ליבשה אין מעידין ולכאורא דבריו סתראי דמרישא משמע שלא שהה כלל ובסיפא משמע שאין קפידא בשעה אחת וצ"ל דבפחות משעה הו"ל כאלו לא שהה כלל ואי לא מסתפינא אמינה דמרן ז"ל נקיט כדברי הנ"י ונשמטה תיבת שעה וע' מ"ש במלואים אות א' עוד בזה. ועוד נלע"ד לישב דברי מרן ז"ל דראשית דבריו דלכתחילה קאי וסוף דבריו אדיעבד קאי דלכתחילה ודאי יש להם להמורים להורות לעדים לראות מיד ותכף ממש ובדיעבד מיהא בעינן שעה וטעמא דמלתא נלע"ד דמרן ז"ל הוא ראה וידע דיש פלוגתא בזה וכמבואר בב"י דלמר תכף בעינן ולמר לפחות שהית שעה ובלא זה לא הויא שהיה לכן מרן ז"ל הכריע בזה דלכתחילה תכף בעינן ובדיעבד סומך על הסוברים דשהיה מיהא בעינן. וכן יש לדקדק לע"ד מדברי מרן דברישא נקט והוא שיראוהו מיד כשהועלה מן המים ובסיפא נקט אחר שהושלך מן המים והיל"ל אחר שהעלוהו מן המים בסיפא דומיא דרישא או היל"ל ברישא מיד כשהושלך מן המים דומיא דסיפא אלא הוא הדבר דברישא דמיירי בלכתחילה נקיט שהעלוהו דהם הרגישו בו שהוא בים ובאו להעלותו ובזה יתכן להזהיר שיראוהו מיד אבל בסיפא מיירי בדיעבד שהיה במים והים השליכו שאין בידם לראותו תכף ולכן הוגבל הדבר בשהיה דבכה"ג משכחת לה שפיר שלא עברה שעה כגון שבאמצע השעה המה ראו שלא היה שם חלל ונמצא חלל מושלך מהים דאז ודאי לא עברה שעה וכן יש לדקדק ממ"ש מרן והוא שיראוהו ביו"ד ולא כתב והוא שראוהו כלשון הטור דמשמע דעדין לא ראוהו ובאים לראותו וכאמור וכן יש ללמוד ממ"ש מרן ז"ל אבל אם שהה אחר שהושלך מן המים דמשמע דבלא שהה מעידי' וקשה והלא כיון שלא העלוהו בידים רק הושלך מאליו מן הים לא אפשר למצוא הא דתכף כלל ועומד זה תמיד בספק אשתהי ואם כונתו דראינו כשהיה הים מגלגלו ושוטפו ומשליכו ואז בו בפרק תכף ומיד העידו עליו עדים אבל בזולת זה לא יעידו א"כ הי"ל למרן ז"ל לתפוס ב' הלשונות בשוה ולימא בשניהם העלוהו או בשניהם הושלך אחרי דהכל אחד הוא א"כ מה לי העלוהו מה לי הושלך אחרי דבידינו לראות זה וזה תכף ומיד מיירי אמנם לפי מה שביארתי א"ש דברישא בידינו לראות תכף ולזה נקיט העלוהו ובסיפא בשהושלך ואין בידינו לראות תכף ולזה כי לא שהה שיעור השהיה מעידים דאין לדמות לכתחילה לדיעבד וכן יש ללמוד ממה דהרכיב מרן ז"ל לשון הטור ולשון הרמב"ם דהטור נקיט או שלא ראוהו מיד בעלותו מן המים והרמב"ם נקט אחר שהושלך מן המים והי"ל למרן לתפוס כלשון הטור ברישא וסיפא או כלשון הרמב"ם ברישא וסיפא ולהאמור א"ש ועוד דכללא הוא דמרן מכריע בין ב' עמודי ההוראה עפ"ד הרמב"ן והרשב"א והר"ן והסמ"ג וכמבואר בהקדמתו וא"כ בנ"ד דפליגי הרי"ף והרמב"ם ולהרמב"ם שעה מיהא בעינן וכ"ד הרמב"ן והרשב"א והר"ן והסמ"ג וה' המגיד והריב"ש איך שביק לדעת הרמב"ם ומה גם דמרן על הרוב מסתמיך ואזיל בתריה דהרמב"ם ועפ"י הרוב שלחנו הטהור עפ"ד הרמב"ם כמ"ש השו"ג בכלליו ע"ש. ועוד דמשום עיגונא דאתתא הי"ל להכריע בזה כהרמב"ם וכמ"ש הרדב"ז והבאתי דבריו לעיל בטעם ג' להתירה מדאורייתא ע"ש ועוד דהנמק"י שזכרתי מבאר דעת הרי"ף דבעי מיהא שעה ואם יש חולקים הוי כאלו לא גילה הרי"ף ונקיטנן א"כ כהרמב"ם דבעינן מיהא שעה וכאמור. ועוד דדברי הרי"ף הם כמעט כלשון הגמרא ואם בדברי הגמ' מפרש הרמב"ם דיש שעה גבול א"כ גם בדברי הרי"ף מפרש כן וכ"ש דרוב דעותיו והוראותיו כדברי הרי"ף עד שלפעמים כשיש ספק בדבריו ומבואר זה בהרי"ף ראיתי לאחד מהפו' שדעתו דילמוד סתום מן המפורש. ועוד דנראה דכ"ז דבעינן תכף ומיד אינו אלא מדרבנן דודאי מסתברא דלא מיד ממש הוא נתפח וא"כ מדאורייתא צ"ל שיש גבול זמן או גבול שינוי בכמות ואיכות וא"כ בספק דפלוגתא הי"ל לפסוק לקולא כדין שאר ספיקי דרבנן ולכן נלע"ד עיקר בכונת מרן כמ"ש. וכ"ן דעת מור"ם דאלת"ה לא משכחת ספק אשתהי וכ"כ המה"ץ שזכר הפת"ת בדעת מור"ם וכ"ן דעת האחרונים וכ"ן לע"ד עיקר לדינא דכיון דיש פלוגתא בכונת מרן הו"ל כאלו מרן לא גילה דעתו והדרינן א"כ להכרעת מרן בכלליו שבהקדמתו לב"י להכריע בין ב' עמודי ההוראה עפ"ד הרמב"ן הרשב"א הר"ן וכאמור או להכרעת ההלכה דספיקא דרבנן הוי ולקולא וכאמור מעלה:
ועוד נלע"ד דאפי' אם נאמר דכונת מרן בש"ע כהחק"ל והמ"ה דבעינן תכף ומיד מ"מ י"ל דה"מ באותה דקיימא בספיקא דאורייתא אבל בנ"ד דפקע מינה איסורא דאורייתא נקיטנן כהסוברים דשהוי שעה מיהא וכאמור:
והנה אחר שכתבתי זה ראיתי למהרח"ש דף מ"ה ע"א שנרגש בדברי הנמק"י הנז' דלאו רישיה סיפיה וניחא ליה טפי לבאר דבריו הפך מ"ש בעניותי ובעינן תכף ומיד ומ"ש אח"ז אבל אם שהה וגו' אפילו שעה אחת וגו' לאו דוקא שעה גמורה קאמר אלא דשהה כל דהו שעה אחת קרי ליה ע"ש ונפאלתי מאד ע"ז דאם כדבריו ז"ל היל"ל אבל אם שהה וגו' ושהה אחר שעלה מן היבשה אין מעידין עליו וגו' ע"ש ולא לימא כלל לא תיבת שעה ולא תיבת אפילו ולא תיבת אחת ושלשה תיבות אלו הם כמעט כג' עדים כשרים דכונתו מבוארת כדכתיבנא בעניותי דבתוך השעה ממש מיהא מעידים. ועם כי מכיר אני את ערכי ושפל מצבי שאינני כדאי גם להבין דברות קדשו מ"מ מה שהוא מוכרח לפי קוצר דעתי וידיעתי כתבתי ולהרבנים אשר להם כח ההכרעה להכריע בכונת הנמק"י ז"ל מה היא ושו"ר להריטב"א בחי' יבמות שכתב כלשון הנמק"י והוסיף עוד אח"ז ואין מעידים עליו אחר שעה אחת ומזה מוכח לע"ד דדבריו בדוקא שעה ממש וגם מוכח דלשון הגמ' ולשון הרי"ף אחד הוא ושכונת הנמק"י לא לדקדק מלשון הרי"ף בא אלא מלשון הגמ' ג"כ דייקינן ובפרט אם הנמק"י שאב דבריו מהריטב"א ואכמ"ל:
עוד ראיתי לו ז"ל שם שזכר הרבה פוסקים והוכיח מהם דס"ל דלא בעינן שעה אחת כלל אלא תכף ומיד ממש בעינן ע"ש ולע"ד אין זה מוכרח בדבריהם דשפיר י"ל דכל דבאמצע השעה לאלתר ותכף ומיד מקרי וכמש"ל בעניותי לבאר דברי מרן ז"ל בפירושו הראשון וכן ראיתי עתה להריב"ש סי' ש"ף שכתב כיון שנזכר במקום אחר וחמוה בשעתיה נראה שהשיעור הוא שעה אחת כיון שאין לשון לאלתר סותר זה ע"ש ולאלתר ומיד נראה דהכל אחד וא"כ שפיר יש לפרש דברי מרן באמרו מיד דהיינו שבאמצע השעה מיד מקרי כמו דמקרי באמצע השעה לאלתר וכאמור:
הן אמת דמלשון הרשב"א שכתב הריב"ש סי' שע"ח שנראה מלשון הרב אלפסי ז"ל שלא נשתהה כלל אלא שראו אותו בשעה שהעלוהו מן המים לכאורה מורה ובא דסובר דדעת הרי"ף דבעינן תכף ומיד ממש בלי כל שיעור והגבלה אפילו שעה ורביע שעה. אלא דלע"ד גם זה אינו מוכרח כלל וכמו שביארתי בלשון הנמק"י ז"ל כן נמי יש לבאר בלשון הרשב"א דכל דבאמצע השעה לא נשתהה כלל קרי ליה וכשראוהו בתוך השעה מעידים וע"ז כתב אלא שראו אותו ,,בשעה'' שעלה מן המים דהיינו בשעה ראשונה שעלה מן המים וכל עיקר כונתו לכתוב ע"ז מה שנראה מדברי הרמב"ם שעות ולא שעה וכמו שסיים ע"ז אבל הרמב"ם וגו' ע"ש. ומ"ש שם ע"ד הרמב"ם שאינו צריך להיות שם ממש כשהעלוהו מן המים אלא זמן מועט כשעה חדא לאו למימרא דלהרי"ף בעינן שהיה שם מיד בלתי כל גבול שהיה אלא דלהרי"ף דבעינן שיעור שעה דהיינו לא שהה כלל והיינו לאלתר א"כ מסתמא בעינן דהיה שם בשעה שהעלוהו מן המים דבלא זה תעבור השעה על הרוב אבל להרמב"ם אין צמצום שעה מדוקדק אלא כל זמן מועט שעות מה ומאי דקאמר הגמרה בשעתיה ר"ל ,,כשעה'' חדא ולא שעה חדא. וזה מוכרח מתוך דבריו דהרמב"ם קאמר שעות ואיך א"כ מסיים כשעה חדא וצ"ל כמו שפירשתי בענותי וכן יש להוכיח מדברי הרשב"א עצמו שזכר הריב"ש סי' ש"ף דבעינן שעה אחת לדעתו ולדעת הרמב"ן ואיך הרשב"א עצמו נייד מדברי הרי"ף אלא ודאי כדאמרן בכונת הרי"ף. או שאין הכרעה בדבריו וגם אם נאמר דהרשב"א דעת רבו הרמב"ן או דעת עצמו נקיט לעיקר ולא כדעת הרי"ף ז"ל מ"מ הא מיהא לדידן אם הרשב"א שראה כל זה ולא ניחא ליה כדעת הרי"ף וכן הריב"ש שם סי' ש"ף מסיק כן. איך אנחנו תהיה הכרעתינו יותר מהכרעתו הוא וא"כ איך מרן ז"ל לא פסק דבעינן מיהא שעה אלא ודאי כמו שפירשתי לעיל דכל בתוך שעה מיד קרי ליה וכאמור. ומעתה כמעט לע"ד דאין מי מהראשונים שסובר בהחלט דבעינן תכף ומיד ממש בלתי גבול וע' להחק"ל ז"ל סי' י"ב שכמעט כל יסודו בנוי על דברי מהרח"ש ולהאמור לע"ד אדרבא מוכח איפכא וכדאמרן:
גם מ"ש החק"ל דזה דומה לספק אשתהי ע"ש אינו נראה לע"ד דמלבד דהכרעת כללי ההוראה אשר בית ישראל נשען עליהם וכמבואר בהקדמת מרן לב"י הוא דבעינן מיהא שעה אחת וכהרמב"ם והרמב"ן והסמ"ג והרשב"א והר"ן וכאמור עוד בה דלא דמי כלל וכלל לספק אשתהי דודאי אי אפשר כלל לומר דברגע והמינוט הראשון או גם בחלק מה מהם שיצא מהמים משתנה מן התורה אלא דיש איזה גבול זמן או גבול שינוי גופניי ע"י סימני תפיחה וכיוצא וא"כ כיון שמוכרחים לומר דמן התורה יש איזה הגבלה וכמש"ל א"כ פלוגתא זו דבעינן תכף ומיד ממש אם ימצא מי שסובר כן אינו אלא מדרבנן וכי איכא סוברים דבעינן שעה הו"ל פלוגתא בדרבנן וספקא דרבנן לקולא ובכן לע"ד העיקר כהח"מ והב"ש דשעה בעינן:
ומעתה דנקיטנן דבעינן שהיה לפחות שעה ורק אז לא יוכלו להעיד יש להסתפק בנ"ד דספק אשתהי הוי אם מותרת גם מדרבנן להנשא או לא והנלע"ד דמותרת דהגם דמור"ם ז"ל סכ"ו כתב ספק אם נשתהה או לא אזלינן לחומרא ע"ש הני מילי כשהיא אסורה מדאורייתא דאז ס' אשתהי ספיקא דאורייתא ולחומרא אבל בנ"ד דפקע מינה איסורא דאוריית' וכאמור הו"ל ס' אשתהי ספיקא דרבנן ולקולא וכן מתבאר מדברי הריב"ש סי' שע"ט אשר משם שאב מור"ם ז"ל דבריו וכן מדוקדק גם לשון מור"ם דבספיקא דאורייתא מיירי שכ' אזלינן לחומרא ואפילו נשאת תצא ואלו בדקיימא באיסורא דרבנן הא קי"ל דאם נשאת לא תצא כמבו' מדברי מרן סי' ל"ד ע"ש וכ"כ מהריק"ש באהלי יעקב סי' קי"ד להדיא דהריב"ש מתיר בס' אשתהי כי ליכא איסורא דאורייתא וכ"כ מהרח"ש בקונטריס עיגונא דאתתא דף נ"א ומהרשד"ם אה"ע סי' נ"א ע"ש. וכ"ן מדברי הרשב"א ביבמות ושאר פוסקים שזכרתי לעיל בטעם הב' להתירה מדאורייתא דספק נתפח בדרבנן יש להקל ע"ש וספק אשתהי היינו משום תפיחה וא"כ הו"ל ספק נתפח וכי פקע מינה איסורא דאורייתא לקולא הוי וכאמור:
ועוד דלפמ"ש לעיל באות ד' דמדלא איתפח ש"מ שלא שהה א"כ גם מדרבנן שריא ומזה נראה דאפילו להסוברים דבעינן תכף ומיד ממש הנה בזה שהעידו דלא נתפח הוי לאות דתכף ומיד ראוהו ומהטעם הנ"ל דאי אשתהי אפילו כ"ד מתפח הוה תפח שהרי הם מבארים בדברי הגמרא דחזיוה בשעתיה ואי לא מתפח תפח היינו דתכף ומיד צריכים לראותו ובלא זה מתפח. ועי' מ"ש לעיל מזה דהוכיח מדברי מור"ם שכ' ס' אשתהי ומ"ש הפת"ת ס"ק קי"ז בשם המה"ץ ואין כאן מקום להאריך:
ועוד כיון דלהרמב"ם ז"ל בעינן תרתי שהה ואיתפח וכמש"ל באות ג' הגם דנראה דדעת מרן הפך זה יש לסמוך מיהא על הרמב"ם כל דנפקא מאיסורא דאורייתא ועם כי אחד מהטעמים שכתבתי לאיפוקה מאיסורא דאורייתא הוא עפ"ד הרמב"ם הנז' וכנז"ל באות ג' מ"מ הא פשו להו טובא כמה טעמים לאיפוקה מאיסורא דאורייתא ותהני לן א"כ דעת הרמב"ם והסומכים עליו לאיפוקה גם מאיסורא דרבנן כדין סד"ר לקולא דמה לי ספק מציאות מה לי ספק פלוגתא. ועוד דהו"ל ס"ס שמא כהרמב"ם דבעינן אתפח ואת"ל כהחולקים שמא זה לא שהה או שמא גלי הים צמתו ליה וכמ"ש לעיל אות ה' ע"ש:
ועוד יש לעשות ס"ס עפ"ד רבינו תם כמש"ל אות ו' ואת"ל דלא נקיטנן כר"ת שמא לא נשתהה. או שמא הלכה כהרמב"ם דבעינן תרתי. או י"ל בדומה לזה שמא הלכה כהסוברים דבב' עדים לא חיישינן דאמרי בדדמי ואת"ל דחיישינן שמא נקיטנן כהרמב"ם דכל דלא אתפח ליכא כלל הא דבדדמי:
ועוד דכיון דפקע מינה איסורא דאורייתא משאר טעמים יש לסמוך על הסימנים במלתא דרבנן ועמש"ל או"י וכמ"ש החק"ל אה"ע סוף סי' י"ב בשם הפנ"י אה"ע סי' ת' ע"ש:
ועוד דכיון דפקע מינה איסורא דאורייתא משאר טעמים יש לסמוך על הרא"ש ודעמיה דבלא ראו הטביעה מעידים גם לאחר כמה ימים וכמש"ל אות י"ב ע"ש דהא הו"ל סד"ר ולקולא. ועוד דבפסחים יו"ד בפלוגתא דרבי ורשב"ג נקיטנן מיהא דבדרבנן אמרינן קבר שנאבד הוא קבר שנמצא א"כ בנ"ד דהויא רק דרבנן תולין כן ועי' להפת"ת ס"ק קכ"ח בשם הנו"ב סי' מ"ו וכ"ש להראב"ד והרז"ה והה"מ כיע"ש:
ועוד יש להתיר מס"ס דשמא כמהר"ם בר ברוך והרא"ם דבמכירו מחיים לא חיישינן לבדדמי ואת"ל כהחולקים שמא זה לא נשתהה. או שמא כהסוברים דבב' עדים מיהא לא חיישי' לבדדמי ועוד יש לצדד לפרש כמה ספיקות וצדדים היוצאים מבין הטעמים האמורים למעלה ובמה שכתבתי לע"ד יש כדי די לסמוך להתירה גם מדרבנן אליבא דכ"ע ואפי' להסוברים דאין להתיר בס"ס בעיגונא ה"מ בדאיכא איסור דאורייתא ועוד דבג' ספיקות מודים כמ"ש הרב רב פעלים ח' סי',, וכ"ש בדאיכא כמה ספיקי ספיקות וכאמור:
פש גבן לברורי אם מה שאמרו דיש חיכוך בחוטמו הוי כמכה ומיא מרזו מכה ואינו ניכר ואין מעידים או לא ונלע"ד דגם מזה אין לחוש דהרי מבואר בדברי מרן בתשו' סי' ו' והובא בקע"ד שבסוף הש"ע אות קע"ב דבנפצע באחד מאיבריו אפי' חסר קצת בשר נראה דמעידים עליו וכ"כ בקמ"ר שם אות תי"ב דקליפת עור אינה כלום וכ"ש חיכוך מהמים ועוד דכיון דקי"ל דאם הוכה אחר שמת אין המכה כלום וכמ"ש מרן בתשו' סי' יו"ד וכ"כ הבאה"ט ס"ק ס"ה בשם מהרח"ש דלכ"ע אין לחוש למכה שהיתה לו אחר שמת א"כ בנ"ד דפקע מינה איסורא דאורייתא ומספיקנן אימתי הוכה הו"ל סד"ר ולקולא. וע' להפת"ת ס"ק קט"ו בשם ה' פרח שושן כלל ג' סי' א' דאפי' בודאי מכה וספק אם מחיים תולין להקל ע"ש וכ"ש בנ"ד דהויא רק מדרבנן. ועוד דמדלא תפח ש"מ דהמכה אחר שמת היתה או שאין זו מכה דאלת"ה מתפח הוה תפח. ע"ד מש"ל אות ג' ע"ש:
ועוד דמרן בתשו' סי' יו"ד כתב דדעת הרמב"ם והסמ"ג ורבינו ירוחם והוב"ד בקע"ד אות ר"י דאין לחוש לעולם למכה ע"ש והגם דמרן בש"ע חייש לה ה"מ בספק דאורייתא אבל בנ"ד דפקע מינה איסורא דאורייתא יש להתיר מספק דפלוגתא וכדין שאר ספיקי דרבנן:
ועוד דיש לסמוך על ר"ת דבאינו חבול בפניו וכ"ש אם גופו שלם דמעידים גם אחר כמה ימים והיינו משום דלא חיישינן לשינוי דנפיחה וא"כ גם ביש מכה אין לחוש ומעידים דכל עיקר חשש המכה אינו אלא משום דעי"ז נתפח ואם לא חיישינן גם דנתפח לא חיישינן למכה ולא מקרי נ"ד חבול בפניו דחבלה היינו נטילת איזה מהפרצוף וכמו שכ"כ רש"י בגמרא יבמות ק"ך ע"א ד"ק אין מעידין:
ועוד דכיון דלהרא"ש והטור ומור"ם כי לא ראו הטביעה לא חיישנן לבדדמי גם אחר כמה ימים מינה נמי דלא חיישנן למכה דהכל מטעם אחד דחששת נפיחה וכאמור וא"כ בדרבנן סומכין ע"ז:
ועוד די"ל דזה החלל לא היה כלל במים וכמש"ל אות י"ג וא"כ ליכא חשש דמכה וכיון דפקע מינה איסורא דאוריתא יש פנים לסמוך להקל ואי משום האומדנא דהיה במים הרי ג"כ לעומת זה העדים אומרים כי זה רק מחיכוך המים ולא היתה מכה לפי משמעות דבריהם:
ועוד דיש סוברים דוקא אם המכה ברגליו כמ"ש ה' באה"ט ס"ק ס"ה בשם מהרשד"ם סי' נ"ד ועם כי יש חולקים בדרבנן מיהא יש לסמוך על המקילים:
ועוד דיש סוברים דבתוך שלשה ימים לא מרזו מכה וכמ"ש הפת"ת ס"ק קי"ט וע"ש דהורה ה' ישועות יעקב למעשה להקל בצירוף חכמי הדור וכ"ש בנ"ד דפקע איסורא דאוריתא מינה:
ועוד דהרי איכא ס"ס שמא הוכה אחר שמת ואת"ל קודם שמא הלכה כהסוברים דאין לחוש למכה:
ועוד דכיון דיש ב' עדים גם בנפיחה דמכה מעידים דמה לי נפיחת מכה או נפיחת שהיה ועמש"ל אות ט' ובדרבנן יש לסמוך על הסוברים כן ועוד דיש לעשות ס"ס בזה שמא כהסוברים כן ואת"ל דלא נקיטנן כן שמא במכיריו מעידים כמש"ל אות י"ד ע"ש. ועוד יש לצרף ולצדד כמה אופני ספיקות וספיקי ספיקות מזה לזה וא"ץ להאריך עוד בזה ועמש"ל בהתיר ס' אשתהי דכי איכא רק ג' ספיקות כ"ע מודו להתיר אפי' לא פקע איסור דאו' וכ"ש בדרבנן וכ"ש אי איכא הרבה ספיקי ספיקות וכאמור:
וראיתי לידידינו מוהרי"ב נר"ו ומוהרצ"ך נר"ו מ"ש בזה וזה מה שנלע"ד להעיר על דבריהם כתב מוהרי"ב הי"ו דעפ"י עדות של העד שבא עמו אל שפת הים בחיים יש אומדנא דנכנס אל הים לשוט וטבע בים דהו"ל איסור דרבנן דמקילים אפי' בס' אחד ע"ש וכן ראיתי לידידנו מהרצ"ך נר"ו בתשובתו שכ' דיצאה מאיסורא דאורייתא דכל הנטבעי' אין איסורם אלא מדרבנן ע"ש ולאחמ"ר נ"ד שאני ושאני דלא ראוהו כלל שנטבע וכ"ש דלא שהו עליו עד שתצא נפשו:
עוד ראיתי למהרצ"ך נר"ו דף ו' ע"א שצירף סברת הריב"ש דבנשתהא בים דאין מעידים היינו בשהה ג' ימים במים והגם דהריב"ש עצמו דחה זה אפשר דמודה דאינה אסורה אלא מדרבנן ע"ש וז"א לענ"ד דכיון דלא נמצאת סברה זו בעולם רק נזכרה ונדחית איך אפ' לסמוך עליה גם בדרבנן והגם דראיתי למו"ה עה"ש אות מ' שדקדק מדברי הריטב"א בחי' והביאו הנ"י שכתב אבל אם שהה במים ג' ימים וכו' דמשמע דוקא אחר ג' וכו' מ"מ נראה מדבריו שם דסברא יחידאה היא אבל הפוסקי' חלוקים ע"ז ועוד דאין כאן דעה אפי' יחידאה מבוארת אלא דמשמע כן ואפשר שאינו מוכרח ולא נחית לדוקיא כלל ואין כאן מקום להאריך בזה ועי' באות שאח"ז:
גם ראיתי למהרי"ב נר"ו ד"ד ע"א שכתב ובנד"ד דנמצא תוך ג' ימים אפשר דאפי' החולקים עם הרש"ך ודעמיה יודו משום דלדעת הריב"ש והריטב"א והנ"י אפי' אשתהי מעידים עליו וציין למעיין בהב"י והכנה"ג הגהב"י אות תי"ג ע"ש וחפשתי ולא מצאתי שם בכנה"ג אלא אדרבא ראיתי שם דדחה לזה שאין כונת הנ"י רק לרבותא דגם בכה"ג ס"ל להרמב"ם דבעי' שיתפח ע"ש וכיון דאין לנו מי להשען עליו שסובר כן להדיא אין נלע"ד לסמוך ע"ז ועמ"ש לעיל באות הקודם זהו הנלע"ד על דבריהם נר"ו בדרך העברה קלה כי קרובי האשה ממשמשים ובאים לדעת אם היא מותרת להנשא:
המורם מכל זה דאשה זו הנצבת בשאלה מותרת להנשא גם מדרבנן לכתחילה אם כה יסכימו חכמי ורבני דורינו הי"ו ועל כלם עטרת ראשינו מוה"ר מהר"ם שתרוג נר"ו ועל פיהם יקום דבר ואם לאו יהיו כל דברי אלה למראה מקום וציון עניינים בעלמא לא להלכה ולא למעשה. וציי"מ ויורנו מתורתו נפלאות. נאם הכו"ח פה אי ג'רבה יע"א ביום א"ך טוב סיון התרפ"ו ע"ה כלפון משה הכהן סילט"א:
וזאת תשובת והסכמת מורינו הרב הגדול מהר"ם שתרוג נר"ו ראש הרבנים בעוב"י תונס ואנפיה ה"ה שבת אחים וישיב משה ח"א וח"ב:
תשובה ראיתי את דברי הרבנים המובהקים מהרי"ב ומהרצ"ך נר"ו טובים השנים ואחרון אחרון חביב מהרמ"ך נר"ו אשר הרחיבו והעמיקו בשריותא דהך אתתא מפני תקנה עגונות ולא הניחו פנה וזוית ועמדו על כל הספיקות ובכן אני אומר גם ידי תכון עמהם ומותרת להנשא ושלום על ישראל ע"ה משה שתרוג ס"ט: